עובדות כתב האישום

1. הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, והורשע בביצוען של העבירות הבאות: תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ג) יחד עם סעיף 380 לחוק העונשין תשל"ז 1977, ובעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 לחוק העונשין תשל"ז - 1977. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 17.5.09 בסמוך לשעה 00:00 התגלע ויכוח בין הנאשם ובת זוגו (להלן: המתלוננת). במהלך הויכוח הטיח הנאשם את גופה של המתלוננת על הספה שבסלון הבית. בהמשך, הכה אותה בפניה באמצעות אגרופיו. כתוצאה מהרעש, הגיעה בתם של בני הזוג לסלון הבית וראתה את המתרחש. משניסתה לעזור למתלוננת, הוכתה גם היא על ידי הנאשם בפניה באמצעות אגרופיו. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת חבלות בפניה ובידה וכן לבתה נגרמו חבלות בפניה.

2. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם יורשע וישלח לתסקיר שירות המבחן. לא היה הסדר בין הצדדים לעניין העונש.

תסקיר שירות המבחן

3. בתסקיר שירות המבחן ניתן תיאור מפורט של הרקע המשפחתי והחברתי של הנאשם. תסקיר שירות המבחן התייחס למצבו הרפואי של הנאשם. הנאשם מתקיים מקצבת נכות בשיעור של 75% מטעם המוסד לביטוח לאומי וזאת בגין מחלה שפגעה בעינו ופוגמת ביכולת הראיה שלו. הנאשם מתחרט על מעשיו ולוקח אחריות. הנאשם החל במפגשים במרכז למניעת אלימות ברמלה, ומגיע אליהם באופן סדור ומשתף פעולה עם שירות המבחן. שירות המבחן התרשם כי במידה ויתמיד הנאשם בהליך השיקומי בו החל, הסיכוי לביצוע עבירות אלימות בעתיד הינו נמוך. כמו כן צוין בתסקיר כי מדובר בעבירה חריגה וכי הנאשם הינו נעדר עבר פלילי. בסופו של יום, שירות המבחן התרשם כי הנאשם אינו כשיר לביצוע צו של"צ וזאת לאור מגבלתו בראיה. לפיכך, הומלץ על הטלת צו מבחן למשך שנה וחצי וכן מאסר על תנאי. מחוות הדעת של הממונה על עבודות השירות שנתקבלה בעניינו עלה כי הנאשם אינו כשיר לבצע עבודות שירות בשל העיוורון החלקי שממנו הוא סובל.

טיעוני הצדדים לעונש

4. המחלוקת בין הצדדים הינה באשר ליכולתו של הנאשם לבצע צו של"צ. לאור הסיטואציה החריגה בתיק זה טענה ב"כ המאשימה למתחם עונה מקל לעומת המתחמים הנקבעים בעבירות של אלימות במשפחה. המאשימה עומדת על קיומו של צו של"צ, וכן עתרה לצו מבחן, מאסר על תנאי, התחייבות. ב"כ המאשימה טענה כי במידה ושירות המבחן יסבור שבכל מקרה לא ניתן לשלב את הנאשם בעבודות השל"צ אזי תעתור לעונש מאסר קצר. ב"כ הנאשם הדגיש את המלצת שירות המבחן לפיה הנאשם אינו כשיר לביצוע עבודות של"צ. בנוסף ציין כי לדברי המתלוננת הנאשם הינו אב מסור אשר משלם את המזונות באופן מסודר. לסיכום, בקש לאמץ את המלצת שירות המבחן לפיה יוטל על הנאשם מאסר על תנאי, התחייבות כספית וצו מבחן.

"מידת האשם" ו"מידת הנזק" כפרמטרים מנחים בקביעת מתחם העונש ההולם

5. מטרתו של תיקון 113 לחוק העונשין תשל"ז –1977 הוגדרה בסעיף 40א לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין) ואשר קובע כדלקמן:

"מטרתו של סימן זה לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה"

6. העיקרון המנחה בענישה הוגדר בסעיף 40ב לחוק העונשין, ואשר לפיו:

"העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה – העיקרון המנחה)".

(ההדגשה לא במקור)

7. הרכיב של "מידת אשמו של הנאשם" בביצוע העבירה הוא עיקרון מנחה בענישה ואשר קיבל ביטוי גם בסעיפים נוספים בחוק העונשין. כך למשל, בסעיף 40ט(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין נקבע:

"40ט. (א) בקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם כאמור בסעיף 40ג(א), יתחשב בית המשפט בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, המפורטות להלן, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשי העבירה ועל אשמו של הנאשם:

1. התכנון שקדם לביצוע העבירה;
2. חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה".

(ההדגשה לא במקור)

8. ודוק, מידת אשמו של הנאשם בעת ביצוע העבירה, קרי, מידת התכנון שקדמה לביצוע העבירה וכן חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה, קובעת את "מתחם העונש ההולם", וזאת להבדיל מ-"העונש המתאים" בתוך מתחם העונש ההולם. ללמדך, כי יהיו מתחמי עונש שונים לנאשמים שונים שביצעו את אותה עבירה, ולא מתחם עונש אחד ויחיד לפי סוג העבירה שבוצעה, כאשר אחד הקריטריונים המרכזיים שיבדילו בין מתחם אחד למשנהו הוא מידת אשמו של הנאשם בביצוע העבירה.

9. שיקול נוסף שהינו רלוונטי לקביעת מתחם העונש ההולם, וזאת להבדיל מהעונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם, הוא הנזק שנגרם, או שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה. סעיף 40ג(א) לחוק העונשין קובע כדלקמן:

"בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה, ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט".

(ההדגשה לא במקור)

10. כמו כן, סעיף 40ט(א)(3) ו-(4) לחוק העונשין קובע כדלקמן:

40ט. (א) בקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם כאמור בסעיף 40ג(א), יתחשב בית המשפט בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, המפורטות להלן, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשי העבירה ועל אשמו של הנאשם:

1. הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה;
2. הנזק שנגרם מביצוע העבירה".

(ההדגשה לא במקור)

11. העולה מהסעיפים שהובאו לעיל הוא שמתחם העונש ההולם לא נקבע באופן בלעדי לפי סוג העבירה שבוצעה, אלא הוא מושפע באופן ישיר משני פרמטרים מרכזיים והם מידת האשם בביצוע העבירה ומידת הנזק שנגרם או היה צפוי להיגרם מביצוע העבירה. כל אחד מהפרמטרים הללו יכול להשפיע באופן עצמאי ונפרד על גבולותיו של מתחם העונש ההולם.

12. ב- רע"פ 4088/13 הדרי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.6.2013) כבוד השופט שהם קבע את הדברים הבאים :

"קביעת מתחם העונש ההולם היא מלאכתה של הערכאה הדיונית, כפי שעולה מנוסחו של תיקון 113 לחוק העונשין. אשר לשיקולים המנחים את בית המשפט בקביעת מתחם הענישה ההולם, מן הראוי להפנות לסעיף 40ג לחוק העונשין המתייחס, בין היתר, ל"נסיבות הקשורות בביצוע העבירה", כמפורט בסעיף 40ט. ועוד יש להפנות, לעניין קביעת המתחם, להוראות סעיף 40יב, המקנה לערכאה הדיונית את הסמכות "לשקול נסיבות נוספות הקשורות בביצוע העבירה לשם קביעת מתחם העונש ההולם". כפועל יוצא מהאמור לעיל, לא ניתן, לטעמי, לקבוע אפריורית מתחם ענישה הולם אחיד לכל עבירה ועבירה, וגם לא יהיה נכון לנסות וללכת בדרך זו, שכן היא חותרת תחת הוראותיו, נוסחו ורוחו של תיקון 113."

(ההדגשה לא במקור)

13. על הצביון האינדיבידואלי בעיצוב מתחם העונש ההולם לעבירה שבוצעה על ידי נאשם ספציפי ראו דברי כבוד השופטת ארבל ב-ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (13.5.2013), פסקה 7 לפסק הדין :

"מתחם העונש ההולם הוא אמת-מידה נורמטיבית, המשקללת את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מן העבירה, מדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירה זו ונסיבות ביצועה, לרבות מידת אשמו של הנאשם. בשלב זה איננו מתחשבים בנסיבותיו האישיות של הנאשם, היינו נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (ראו סעיף 40יא), דוגמת נסיבות חייו של הנאשם, הפגיעה שתיגרם לו ולמשפחתו כתוצאה מהעונש, מאמציו לחזור למוטב ועברו הפלילי או היעדרו. אולם אין בכך כדי לגרוע מהצביון האינדיבידואלי שהעניק המחוקק לשלב עיצוב המתחם, אשר בא לידי ביטוי בהוראה להתחשב בסוג העבירה בנסיבות המסוימות שבהן היא בוצעה (למשל: קיומו של תכנון מוקדם, נזק בכוח ובפועל, מידת אכזריות כלפי הקורבן וכו'), ותוך התייחסות למידת האשם של הנאשם המסוים שלפנינו (למשל: הסיבות שהובילוהו לבצע את העבירה, חלקו היחסי בביצועה, יכולתו להימנע מהמעשה, מצוקתו הנפשית עקב התעללות מצד קורבן העבירה וכו')."

(ההדגשה במקור)

14. במקרה שבפני, בעת קביעת מתחם העונש ההולם יש לקחת בחשבון את מידת אשמו של הנאשם בביצוע העבירות ומידת הנזק שנגרם למתלוננת מהעבירות שבוצעו. מדובר באירוע אלימות קשה שהסב למתלוננת נזקים במישור הפיזי והנפשי.

מדיניות הענישה בעבירות אלימות במשפחה

15. על מנת ללמוד על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלימות במשפחה, נביא מספר דוגמאות מהפסיקה:

א. רע"פ 7720/12 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.11.2012). במקרה זה היה מדובר באיש חינוך שהיכה את אשתו וילדיו בהזדמנויות שונות. בסופו של דבר, הוטלו על המבקש מאסר על תנאי, צו מבחן למשך 18 חודשים וצו שירות לתועלת הציבור של 200 שעות.

ב. רע"פ 8323/12 שוקרון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (19.11.12) במקרה זה המבקש תקף את בת זוגו בכך שהלם בה באגרופיו בצלעותיה וגרם לשבר באחת הצלעות. בנוסף, המבקש גרם נזק לרכוש בכך שהשליך טוסטר לתוך הכיור והפיל ארצה די.וי.די ורמקול המחובר אליו. בית משפט השלום בת"א הטיל עליו שישה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת. בית משפט זקף לזכותו של המבקש כי השתלב בתהליך טיפולי למניעת הישנותן של עבירות אלימות בעתיד. בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי ע"י המדינה, הושתו עליו 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל וסכום הפיצוי למתלוננת הוגדל מסך של 1000 ₪ לסך של 5000 ₪. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון מטעם המבקש, נדחתה.

ג. רע"פ 182/13 משה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (21.1.13). לבית משפט השלום ברחובות הוגש כתב אישום כנגד המבקש כולל שני אישומים שעניינם תקיפת בת זוג הגורמת חבלה ממשית, איומים והיזק בזדון לרכוש וכן תקיפה בנסיבות מחמירות של בן משפחה. המבקש השליך לעבר ראשה של אשתו חפצים שונים, היכה אותה באגרופיו, איים עליה וקיללה. בהמשך השליך את תכולת המקרר על רצפת הבית, ריסק מספר כיסאות ושבר באמצעות מטאטא פמוטים אשר הוצבו בסלון הבית. בנוסף, המבקש השליך לעבר ראשה של המתלוננת חלקי ארון, סטר לה, היכה אותה באגרופיו והרימה בחולצתה עד שזו נקרעה. לאחר מכן הוביל המבקש את המתלוננת למיטתם, הסיר ממנה את מכנסיה ותחתוניה ובעט בירכה. באירוע באישום השני כחודש ומחצה לאחר האירוע נשוא האישום הראשון, לאחר שמאכליה של המתלוננת לא ערבו לחיכו של המבקש, הוא דחף את המתלוננת אל מחוץ לביתם, נעל את דלת הבית והותירה מחוץ לבית. מתסקיר שירות המבחן עלה כי המבקש מתקשה לוסת את דחפיו ולכן התנהגותו אינה צפויה ולעיתים אף בלתי נשלטת. בית משפט הטיל עליו 8 חודשי מאסר בפועל. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה, וזאת למרות העדר קיומו של עבר פלילי. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה.

ד. ע"פ 4800/12 סולומון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.2.13). המערער הורשע בכתב אישום מתוקן במספר עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות שביצע בבת זוגו. על פי כתב האישום, במספר הזדמנויות מאז שהיתה בהיריון ביקש המערער לקיים עם המתלוננת יחסי מין ועל רקע דרישה זו התעורר בין בני הזוג ויכוח במהלכו תקף המערער את המתלוננת והיכה אותה בפניה ובחלקי גופה השונים. גם לאחר שהמתלוננת ילדה את בנם, תקף אותה במספר הזדמנויות ועל רקע דומה. הנאשם נהג לסטור בפניה של המתלוננת ולהכות בה באגרופיו בכל חלקי גופה. מתסקיר שירות המבחן עלה כי המערער זקוק לטיפול אינטנסיבי בתחום האלימות ואף נשלח לטיפול בהוסטל לגברים מכים ושהה במקום כארבעה חודשים עד שאובחנה אצלו מחלת הסרטן שבגינה החל לעבור טיפולים. בית משפט המחוזי בבאר שבע הטיל על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל. בקשת רשות ערעור שהוגשה מטעם הנאשם לבית המשפט העליון נדחתה.

16. לפיכך, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירות שבהן הורשע הנאשם ובנסיבות ביצוען, נע בין מאסר על תנאי ל- 15 חודשי מאסר בפועל.

העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם

17. לצורך קביעת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם לקחתי בחשבון את כל הנתונים שלהלן: העדר עבר פלילי; נכה בשיעור של 75% בגין עיוורון והעדר התאמה פיזית לבצע עבודות של"צ או עבודות שירות; השתתפות סדורה מצד הנאשם בפגישות של קבוצה טיפולית למניעת אלימות במשפחה והירתמותו להליך טיפולי; לקיחת אחריות והבעת חרטה; חסכון בזמן שיפוטי יקר; התרשמות שירות המבחן כי הסיכוי להישנות עבירות דומות בעתיד הוא נמוך.

18. המשקל המצטבר של כל הנתונים שהובאו לעיל הובילו אותי למסקנה כי יש להציב את הנאשם ברף התחתון של המתחם. מאחר והנאשם לא מתאים לבצע של"צ יש לאזן זאת ברכיב של פיצוי למתלוננת.

19. לאור כל האמור לעיל, הנני משית על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום לא יבצע הנאשם עבירת אלימות.

ב. הנאשם ישלם פיצוי למתלוננת בסך 3000 ₪.

הפיצוי ישולם ב- 6 תשלומים חודשים שווים ורצופים כאשר הראשון שבהם עד ליום 15.8.13 והיתרה ב- 15 לכל חודש שלאחריו. היה ואחד התשלומים לא ישולם במועד, אזי יעמוד מלוא סכום הפיצוי לפירעון מידי.

ג. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך של 7000 ₪ להימנע במשך שלוש שנים מהיום מביצוע עבירת אלימות. ההתחייבות הכספית תיחתם עוד היום במזכירות בימ"ש. היה ולא תיחתם, הנאשם יאסר למשך 15 יום.

ד. ניתן בזאת צו מבחן שתוקפו למשך שנה. הנאשם יהיה בקשר עם שירות המבחן ויפעל על פי הנחיותיהם. על פי סמכותי בסעיף 3 לפקודת המבחן [נוסח חדש] התשכ"ט – 1969, הנאשם מוזהר שאם לא יפעל לפי צו המבחן מכל בחינה שהיא או יעבור עבירה נוספת יהיה צפוי לעונש, או הרשעה ועונש, על העבירה שבגינה ניתן הצו.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, א' אב תשע"ג, 08 יולי 2013, במעמד הצדדים.