התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה כספית על סך של 2,340,565 ₪ ש"ח.

רקע

התובעת הינה עמותה המעסיקה נכים ונכי נפש המצויים בשיקום.

התובעת מקבלת את תמורת העסקת המשתקמים במישרין ממשרד הבריאות, בהתאם לדיווחים חודשיים.

הנתבעת הינה רואת חשבון. עקב טענות שונות אודות התנהלותה הכספית של התובעת, התבקשה הנתבעת על ידי משרד הבריאות לערוך דו"ח ביקורת אודות התובעת.

הנתבעת ערכה טיוטת דו"ח ביקורת אשר במסגרתו מצאה, בין היתר, כי דיווחיה של התובעת למשרד הבריאות, בכל הנוגע למועדי ומקומות ההעסקה של המשתקמים, אשר על בסיסם שולמה התמורה לתובעת, הינם כוזבים (נספח 24 לתצהיר הנתבעת).

טיוטת הדו"ח הועברה לתובעת לתגובתה, ומשתגובה זו ניתנה (נספח 25 לתצהיר הנתבעת), פירסמה הנתבעת את הדו"ח הסופי (נספח 27 לתצהיר הנתבעת). הדו"ח הסופי שונה במידת מה מטיוטת הדו"ח, אם כי לא חל שינוי בממצא המרכזי בו - דהיינו, כי הדו"חות שהגישו התובעת למשרד הבריאות לצורך קבלת התמורה בגין העסקת הנכים המשתקמים - הינם כוזבים.

בעקבות בתקופת הביקורת משרד הבריאות הקפיא את העבודה עם התובעת, ולאחר מכן הפסיק את ההתקשרות עימה לחלוטין.

התביעה

התובעת הגישה תביעה זו כנגד הנתבעת, בגין הנזקים שנגרם לה עקב הפסקת התקשרותה עם משרד הבריאות.

לטענת התובעת, הנתבעת ערכה את דו"ח הביקורת ברשלנות.

התובעת צירפה לתצהיריה את ת/47, דו"חות ההעסקה של הנתבעים במקומות העבודה. לטענת התובעת דו"חות אלה מלמדים כי דרישות התשלום שהגישה למשרד הבריאות לא היו כוזבים.

יודגש כי ת/47 לא צורף לתגובת התובעת לטיוטת דו"ח הביקורת (נספח 25 לתצהיר הנתבעת). כמו כן, עד מטעם משרד הבריאות, מר שרשבסקי העיד כי הדו"חות נשוא ת/47 מעולם למשרד הבריאות.

הדיון

בתיק זה התקיימו שתי ישיבות הוכחות אחד מהם יום שלם (עד שעות הערב המאוחרות) והשני חצי יום. מטעם התובעת העידו בנוסף למנהלה גם רואה חשבון מומחה, ואילו מטעם הנתבעת העידה הנתבעת בלבד. כמו כן העיד מר שרשבסקי, עד מטעם משרד הבריאות (הנתבעת הגישה כנגד משרד הבריאות הודעת צד שלישי, אשר נמחקה בהסכמה ללא צו להוצאות).

לאחר תום עדויות הצדדים ניתן צו לסיכומים. בפרק הזמן שנקצב להגשת סיכומי התביעה הגישה התובעת בקשה לדחיית התביעה ללא צו להוצאות.

נימוקי הבקשה

התובעת מבססת טעמיה לדחיית הבקשה על עדותה של הנתבעת בעמ' 211-212 לפרוטוקול אשר מהם עולה כי אילו ת/47 היה בידיה בזמן אמת, היתה יכולה לעשות את הצלבת הנתונים המתבקשת מול משרד הבריאות, ועשויה היתה להיות לכך השפעה על מסקנותיה בחוות הדעת.

עוד מפנה ב"כ התובעת להערותי במהלך הדיון, בעמ' 65-67 לפרוטוקול, שם הערתי כי לכאורה, ועל פני הדברים האלה השאלה הרלוונטית הינה מה היה המידע שסיפקה התובעת לנתבעת במהלך הכנת הטיוטה ולאחר מכן, וככל שהתובעת לא סיפקה מידע מהותי להגנתה (כגון המידע שבת/47) - אין לה אלא להלין על עצמה.

התובעת טוענת כי התייחסה ברצינות לדברי בית המשפט, שקלה את עמדתה מחדש נוכח הערותיו והמערכת הראייתית שבתיק, והחליטה בנסיבות אלה שלא לעמוד על תביעתה.

התובעת מוסיפה וטוענת כי "אין מחלוקת" כי ת/47 הועבר למשרד המחוזי של משרד הבריאות, אך משום מה לא הומצא לנתבעת, לא על ידי משרד הבריאות ולא על ידי התובעת.

עמדת הנתבעת

מטבע הדברים, הנתבעת אינה מתנגדת לדחיית התביעה, ואולם הינה עותרת לפסיקת הוצאות. הנתבעת טוענת כי גם מר שרשבסקי, העד מטעם משרד הבריאות, העיד כי ת/47 מעולם לא הגיע למשרד הבריאות. מסקנת הנתבעת הינה כי ת/47 לא היה קיים בזמן אמת ועל כן לא הועבר לנתבעת, וכי למעשה יוצר לצרכיה של התביעה.

לכל הפחות, ואפילו אם נאמר שת/47 הינו אותנטי (והנתבעת מטילה ספק בכך וטוענת שת/47 הינם מסמכים שנערכו לצורך המשפט), הרי שהתובעת התרשלה בכך שלא סיפקה את ת/47 לנתבעת בזמן אמת, דבר שגרם לדו"ח הביקורת להתפרסם כפי שהתפרסם. לכן, למעשה, התובעת גררה את הנתבעת לתביעה אשר גרמה לבזבוז זמן ומשאבים יקרים, ובמשל 5 שנם עננת טענת התובעת העיבה עליה.

הנתבעת טוענת כי נגרמו לה ההוצאות הבאות:

תשלום סכום השתתפות עצמית למבטחת אשר נטלה על עצמה את ייצוגה – 43,964 ₪

גידול בפרמית הביטוח המקצועי השנתית בגין תביעה זו בסך שך 10,301 ₪ לשנה – 51,505 ₪ ל – 5 שנים.

תשלום אגרת הודעת צד שלישי – 27,958 ₪

ולאלה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בהתאם לתעריף המינימלי - 71,630 ₪.

דיון והכרעה

אין ספק כי מלכתחילה לא היה כל בסיס לתביעה זו.

כפי שהערתי בתחילת ישיבת ההוכחות, השאלה הרלוונטית לעילת הרשלנות איננה האם אכן עבדו המשתקמים כפי שנטען שעבדו. עובדה זו כלל אינה רלוונטית. השאלה הינה האם הנתבעת קיבלה את המידע שבת/47 מהתובעת, או שיכולה היתה להשיג אותו בדרך סבירה כלשהי.

אציין עוד, כי בניגוד לעמדת התובעת, יש גם יש מחלוקת של ממש באשר לשאלה האם ת/47 הומצא למשרד המחוזי של משרד הבריאות, ואין שום ראיה אובייקטיבית כי כך נעשה (כגון חותמת "נתקבל").

בכל מקרה, אין חולק כי דרך המלך היתה כי התובעת תמציא את ת/47 לנתבעת במהלך עריכת הביקורת, או לכל הפחות לצרפו לתגובתה לטיוטת דו"ח הביקורת. משחדלה התובעת מעשות כן, הרי שהאשם בתוכנו של דו"ח הביקורת מצוי לפתחה של התובעת בלבד, ולא היה עליה להתגולל על הנתבעת, אשר ביקרה את התובעת בהתאם לחומר שנמסר לה, והטרוניות כלפיה התגלו כעורבא פרח של ממש.

אין לי גם כל ספק כי במהלך הכנת דו"ח הביקורת הנתבעת פעלה בתום לב ובהתאם לתקנים מקובלים וסבירים. הא ראיה: בין טיוטת הדו"ח לבין הדו"ח הסופי קיימים מספר הבדלים. הבדלים אלה נובעים מבדיקות נוספות שערכה הנתבעת לאחר קבלת תגובת התובעת לטיוטת הדו"ח, ובעטייה של תגובה זו. אין ספק בעיני כי אילו התובעת היתה ממציאה לנתבעת את ת/47, הרי שהנתבעת היתה בוחנת אותו, מחווה דעתה עליו, ויתכן גם שהיתה משנה את מסקנותיה הסופיות – כפי שהעידה במשפט.

שמו הטוב של בעל מקצוע חופשי הינו פרנסתו. בעידן האינטרנט, בו המידע לגבי כל אדם גלוי וחשוף לעיני כל, עשויה להיות לתביעת רשלנות מקצועית השלכות של ממש על תדמיתו של בעל המקצוע החופשי בעיני הרבים ובעיקר בקרב חבריו למקצוע, ובעיני לקוחות פוטנציאליים. תביעת רשלנות מקצועית עשויה להוות שיקול מרכזי במניין השיקולים של לקוח פוטנציאלי להימנע מהתקשרות עם בעל המקצוע, מטעמים של "אין מכניסים ראש בריא למיטה חולה" ומהחשש של "אם יש עשן – בוודאי יש אש". תביעה מסוג זה גם עשויה להבריח לקוחות קיימים. גם כאשר התביעה נדחית, הרי שאין איש שיפצה את בעל המקצוע בגין הנזק שנגרם לו – הן זה הישיר שהושקע בהתגוננות מפני התביעה, והן זה העקיף הנובע מאובדן הכנסות ופגיעה במוניטין.

על כן מן הראוי שהגשת תביעות מסוג זה תישקלנה בזהירות.

לטעמי, בנסיבות העניין, הגשת תביעה זו לא נשקלה בכובד הראש הראוי. העובדה שת/47 לא הומצא לנתבעת במהלך עריכת הביקורת או במצורף לתגובת התובעת לטיוטת דו"ח הביקורת - היתה עניין גלוי ולא היה בה שום סוד. הפסיקה על פיה רשלנותו של בעל מקצוע אינה נמדדת כ"חוכמה שלאחר מעשה" אלא בהתאם למציאות שהיתה בפניו בזמן אמת איננה פסיקה חדישה, אלא נמצאת עימנו מימים ימימה.

סיבות אלה בהחלט מהוות מצע למסקנה כי התביעה שהוגשה הינה תביעת סרק, ולא היתה צריכה להיות מוגשת מלכתחילה, ולפיכך מצדיקה פסיקת הוצאות בסכום גבוה.

יחד עם זאת סבורני כי בתי המשפט צריכים לעודד התנהגות הגונה מסוג זה המפורטת בבקשת התובעת. אכן, בעל דין אינו חייב לעמוד על טענותיו לכל אורך הדרך. ניהול משפט הינו עניין דינמי. על בעל הדין לשקול את עמדתו ביחס לתביעה בכל רגע נתון, ולהעריך את סיכוייה מחדש לאור ההתפתחויות במשפט.

לפיכך, מקום שבעל דין מודיע לבית המשפט כי עקב ההתפתחויות במשפט ועריכת סיעור מוחות מחודש הוא אינו עומד עוד על טענותיו – על בית המשפט לתת ביטוי הולם לכך במסגרת פסיקת ההוצאות.

בענייננו, אמנם התביעה הוגשה כנגד הנתבעת, אך ניהול הגנת התבעת הועבר לידי המבטחת. למעשה, הנזק היחידי שנגרם לנתבעת הוא סכום ההשתתפות העצמית. אין כל ראיה בדבר הגידול הנטען בפרמיה שלה. לכאורה נספח ב' לתגובת הנתבעת מלמד על הפרמיה השנתית שמשלמת הנתבעת לאחר הגשת התביעה, אך אינו מלמד על גידול כלשהו שחל בה, ועל הקשר בין גידול נטען כאמור, לבין תביעה זו.

באשר לאגרת הודעת צד ג' – אני סבור כי הודעה זו כלל לא היתה מחוייבת המציאות שכן לטעמי, לא מצאתי כל פגם בהתנהלות של משרד הבריאות מול הנתבעת.

בכל הנוגע לשכ"ט עו"ד – נוכח העובדה כי הגנת הנתבעת נוהלה על ידי המבטחת, הרי שהנתבעת אינה נושאת בשכ"ט עו"ד כלשהו. המבטחת הינה זו שמשלמת את שכ"ט עוה"ד. מאחר והמבטחת אינה צד לתובענה זו, הרי שאין מקום לזכות הנתבעת בשכ"ט עו"ד, שבו כאמור – לא נשאה כלל.

נוכח כל האמור לעיל – התביעה נדחית.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת את הסך של 43,964 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 2.8.2011 ועד למועד התשלום בפועל.

ככל שהופקדו ערבויות על ידי התובעת בתיק זה, הרי שהן תחולטנה לטובת פירעון הסכום הנ"ל, והיתרה, ככל שקיימת, תושב לתובעת.

ניתן היום, ה' אייר תשע"ד, 05 מאי 2014, בהעדר הצדדים.