<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד איילת השחר

הנאשמת – בעצמה

פרוטוקול

<#3#>

הכרעת דין

לנאשמת יוחסה תחילה עבירה של ביצוע עבודות בנייה ללא היתר, לפי סעיפים 145 (א)(2), 204 (א) ו- 208 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965, בכך שביום 22/2/05, באזור בניין ערים בעכו, בכתובת נשוא כתב האישום, נמצא כי היא ביצעה, ללא היתר בנייה, סגירת מרפסת בגג רעפים, בשטח של 1.5 X 3 מטר לערך.

בתשובתה לכתב האישום טענה הנאשמת כי, קיים היתר בנייה למרפסת הנ"ל, כולל גג הרעפים, וכי בניית המרפסת והגג בוצעה עוד בשנת 1988.

בהמשך נעתרתי לבקשת המאשימה לתקן את כתב האישום על ידי הוספת עבירה נוספת, שעניינה שימוש ללא היתר בעבודות הבנייה הנ"ל.

עד התביעה, מר שמעון פוקפו, ששימש, בזמנים הרלבנטיים, בתפקיד פקח מטעם המאשימה, העיד כי הוא גילה כי במבנה בוצע קירוי רעפים של מרפסת קיימת, כפי שמופיע בחלק שסומן בספרה 1 לתשריט, שהוגש וסומן ת/3, נוסף על הוספת מרפסת שירות, וציין כי הוא גבה את עדות הנאשמת, שהוגשה וסומנה ת/2 ( עמוד 9 לפרוטוקול ישיבת יום 27/9/11 ). לשאלות בית המשפט השיב העד כי, ההיתר משנת 1988 מתיר הרחבת סלון ללא גג רעפים, והנאשמת, בניגוד להיתר והגרמושקה הרלבנטית, בנתה גג רעפים ( עמוד 10 לפרוטוקול הנ"ל ).

עד התביעה, מר אלישע לוגסי, פקח מטעם עיריית עכו, העיד כי הוא ביקר בבית הנאשמת, לצורך בדיקת בקשתה להכשרת בנייה קיימת, וציין כי לפי ההיתר משנת 1988, המרפסת הרלבנטית היא ללא גג, בעוד שלפי התשריט הנ"ל נבנה גג רעפים ( עמוד 10 לפרוטוקול הנ"ל ).

הנאשמת העידה להגנתה וטענה כי היא בנתה את המרפסת בתקופה הרלבנטית למתן ההיתר, ושנתיים לאחר מכן, בשנת 1988, היא ביצעה בניית גג הרעפים, ולא ידעה אז כי נדרש היתר לבניית גג רעפים זה ( עמוד 11 לפרוטוקול הנ"ל ), והוסיפה כי ברשותה תמונות משנות ה – 90, המוכיחות כי בניית גג הרעפים כבר הייתה קיימת באותן שנים. משהופנתה לעדותה בפני הפקח פופקו, ת/2, בה ציינה כי היא בנתה את גג הרעפים בשנת 2004, השיבה הנאשמת כי בניית גג הרעפים לא הייתה בשנת 2004.

מכלל האמור עולה כי, הנאשמת מאשרת, למעשה, כי ביצעה, ללא היתר, את בניית גג הרעפים של המרפסת הנ"ל, אך טוענת כי היא עשתה כן בשנת 1988 ולא בשנת 2004, כטענת המאשימה. גרסתה זו של הנאשמת מהווה הודאה בביצוע העבירה של שימוש ללא היתר בעבודות הבנייה נשוא כתב האישום המתוקן, שהינה עבירה נמשכת, המבוצעת מדי יום, כל עוד הבנייה לא הוסרה ולא נתקבל היתר כדין בגינה. המחלוקת בין הצדדים נותרה בטענת ההתיישנות של עבירת ביצוע עבודות הבנייה הנ"ל, והאם עבודות אלה בוצעה בשנת 2004, כטענת המאשימה, או בשנת 1988 או בסמוך לכך.

בעדותה של הנאשמת מיום 17/3/05, שהוגשה וסומנה ת/2, היא ציינה כי בניית המרפסת הינה לפי היתר משנת 1988, וכי בקיץ של שנת 2004 היא הוסיפה גג רעפים, וכי לא ידעה אז כי יש צורך באישור מראש. כאמור, הנאשמת אישרה את חתימתה על עדות זו, ולא טענה כי האמור בה לא נאמר מפיה, או שעדות זו נגבתה ממנה באמצעים פסולים כלשהם. עדותה זו של הנאשמת בפני המפקח הנ"ל הינה הודאת חוץ של נאשם. לפי הדין, אין להרשיע נאשם לפי הודאתו שניתנה מחוץ לכותלי בית המשפט, בפני בעל מרות או אחר, אלא אם היה בצידה דבר מה נוסף, אשר מאמת את תוכנה.

עדותו של הפקח פופקו, לפיה, הנאשמת הוסיפה גג רעפים על מרפסת קיימת, מהווה ראיה נוספת ודבר מה נוסף, המאמת את דברי הנאשמת בעדותה הנ"ל, שסומנה ת/2, לפיהם, ההיתר משנת 1988 מתיר בניית תוספת לסלון וכי בשנת 2004 היא הוסיפה גם גג רעפים. גם עדותו של העד אלישע לוגסי, לפיה, היתר הבנייה משנת 1988 מתיר בניית מרפסת ללא גג רעפים, מהווה אימות לעדות הנאשמת, ת/2, לפיה, היא בנתה את המרפסת לפי היתר משנת 1988, וכי בקיץ 2004 היא הוסיפה את הגג רעפים. יתרה מזאת, עדותה של הנאשמת בבית המשפט, לפיה, היא בנתה את המרפסת ואך כעבור שנתיים הוסיפה גג רעפים, מבלי לדעת כי הדבר טעון היתר, מהווה, כשלעצמה, דבר מה נוסף, המאמת את דבריה בעדותה בפני המפקח, ת/2, לפיה, תחילה היא בנתה את המרפסת ואך לאחר מכן, בשנת 2004, בנתה את הגג רעפים, מבלי שידעה אז כי הדבר טעון היתר בנייה. יש לציין כי דבר מה נוסף לא חייב להתייחס לחלק של הודאת החוץ שעניינו המחלוקת שבין הצדדים, אלא שדי כי יימצא דבר מה נוסף, המאמת פרט מהותי של הודאת החוץ, אף שאין המדובר בפרט שבמחלוקת שבין הצדדים.

הנאשמת לא הגישה, לראיה מטעמה, תמונות, שלטענתה, נמצאות ברשותה ואשר מוכיחות כי הבנייה של גג הרעפים קיימת מאז שנות ה – 90, והדבר גורע ממשקל עדותה בבית המשפט שעה שהצהרתה זו לא נתמכה באותן תמונות, חרף ההזדמנות שבית המשפט נתן לה כדי להציג את התמונות על ידי דחיית הדיון לשם כך. הימנעותה של הנאשמת מהגשת התמונות, לראיה מטעמה, לא נתמכה בהסבר מניח את הדעת.

עדת ההגנה, גב' שריקי גילה, העידה כי היא גרה מול בית הנאשמת, וכי מאז שהגיעה לגור שם, בשנת 1999, הפרגולה הייתה כבר קיימת ( עמוד 14 לפרוטוקול ישיבת יום 20/9/12 ). בחקירה הנגדית הסבירה כי היא כוונתה לגג רעפים עם יתדות במרפסת. עדות זו הייתה כללית ולא מפורטת, ולא הותירה רושם כן, ולא נתמכה ראיה אחרת, לרבות תמונה או עדות נוספת.

על כן, הוכח כי עבודות הבנייה של גג הרעפים בוצעו בשנת 2004. כתב האישום הוגש ביום 17/5/09. לפי זאת, חלפו למעלה מ – חמש שנים מיום ביצוע העבירה הנ"ל ועד הגשת כתב האישום. יחד עם זאת, עדותה של הנאשמת בפני המפקח, מר פופקו, שסומנה ת/2, ניתנה ביום 17/3/05, והמדובר בפעולת חקירה מהותית, המנתקת את מרוץ תקופת ההתיישנות, אשר החל, לפי זאת, מיום ביצוע פעולת החקירה המהותית האחרונה, היינו, ביום 17/3/05, ולכן, לא חלפו חמש שנים עד להגשת כתב האישום.

אכן, חל שיהוי ניכר בין מועד ביצוע פעולת החקירה האחרונה ועד להגשת כתב האישום, אם כי מצאתי כי עניין זה יילקח בחשבון במסגרת הליך הענישה וגזירת הדין ולא מהווה הגנה מפני האחריות הפלילית. שכן, בצד מחדלה זה של המאשימה, נמצא כי גם הנאשמת לא הסירה מחדלה, על ידי הריסת הבנייה נשוא כתב האישום, או על ידי קבלת היתר בנייה לבנייה זו, חרף חלוף הזמן, ושעה שהיא נחקרה בגינה עוד בשנת 2005.

סוף דבר

שוכנעתי כי המאשימה הוכיחה, למעלה מכל ספק סביר, כי הנאשמת ביצעה את העבירות המיוחסות בכתב האישום המתוקן, ואני מרשיע אותה בהן.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט' חשון תשע"ג, 25/10/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

לאור היקף הקטן יחסית של הבניה, ומאחר שמדובר שבוצעה זה מכבר עוד בשנת 2004 ובסמוך לכך, אני סבורה שמתחם העונש הראוי הוא קנס בין 5,000 ₪ ל- 7,000 ₪. העונש שהתביעה מבקשת הוא 5,000 ש"ח, פחות מכך הוא אינו עונש ולכן התביעה תדרוש את העונש המינימלי שנכון להטיל בעבירות מסוג זה, כמו כן התחייבות להימנע מביצוע עבירה לשיקול דעת ביהמ"ש וכן צו הריסה של המבנה נשוא כתב האישום.

הנאשמת טוענת לעונש:

אני לא עובדת. יש לי 3 ילדים שלא גרים אצלי.

<#5#>

גזר דין

מדובר בבניה של קירוי רעפים ושימוש ללא היתר בבניה זו, בהיקף קטן.

ציינתי בהכרעת הדין כי אייחס משקל לשיהוי הניכר שחל במועד ביצוע העבירה, בשנת 2004, לבין מועד הגשת כתב האישום, כ- 4 שנים לאחר מכן.

בהתחשב בכל האמור, אני דן את הנאשמת לעונשים הבאים:

* קנס בסך 1,800 ₪ או 18 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב-3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 2.12.12 ובכל ה- 2 לחודש שלאחריו.

* הנני מורה על הריסת המבנה המתואר בכתב האישום.

צו הריסה זה יכנס לתוקף בתום 12 חודשים ממועד גז"ד זה, אלא אם תשיג הנאשמת היתר בנייה כחוק לבנייה זו.

הוצאות ההריסה יחולו על הנאשמת. הנני מורה על רישום הצו בפנקסי המקרקעין ע"י המאשימה.

* הנני מורה לנאשמת לחתום היום על התחייבות כספית בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתה, להימנע למשך שלוש שנים מהיום מביצוע אחת העבירות בהן הורשעה בתיק זה ותורשע עליהן. לא תחתום הנאשמת על ההתחייבות תאסר ל- 10 ימים.

* זכות ערעור תוך 45 ימים לביהמ"ש המחוזי.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ט' חשון תשע"ג, 25/10/2012 במעמד הנוכחים.