התובעת: רותי צרויה

הנתבעים: 1. אריה אביטל

2. גדעון גררה

הודעה לצד ג':

שולח ההודעה: גדעון גררה

צדדי ג': 1. אהרן טיטינגר

2. ד"ר אברהם אביגור

3. אריה אביטל

הודעה לצד ד':

שולח ההודעה: אהרן טיטינגר

צד ד': גל מאיר

הודעה לצד ה':

שולח ההודעה: גל מאיר

צד ה': איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

התובעת רכשה זכויות במגרש במושב יד רמב"ם, שפוצל מהנחלה של הוריה, עליו בנתה את ביתה. לאחר הבנייה התגלו סדקים בביתה של התובעת, אשר נבעו מתפיחת הקרקע במגרש וחוסר ניקוז. התובעת הגישה תביעתה כנגד הקבלן ומהנדס הבניין. מהנדס הבניין הגיש הודעת צד ג' נגד האדריכל, יועץ הקרקע והקבלן. האדריכל הגיש הודעה לצד ד' כנגד שותפו לשעבר במשרד האדריכלים, וזה הגיש הודעה לצד ה' כנגד המבטחת שלו.

כללי:

בעלי הדין:

1. בכל זמן הרלוונטי לתביעה:

1. התובעת הייתה בעלת הזכויות במגרש 81 במושב יד רמב"ם (להלן-"המגרש"). המגרש מצוי בנחלה של הורי התובעת במושב יד רמב"ם;
2. מר אריה אביטל היה קבלן בניין, אשר בנה את שלד הבניין של התובעת (להלן-"מר אביטל" או "קבלן השלד");
3. מר גדעון גררה הוא מהנדס בניין במקצועו אשר תכנן את שלד הבניין שבנתה התובעת (להלן-"מר גררה" או "המהנדס");
4. מר אהרן טיטינגר הוא אדריכל במקצועו, אשר תכנן בתכנון אדריכלי את ביתה של התובעת והגיש עבורה את הבקשה להיתר לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה (להלן-"מר טיטינגר" או "האדריכל");
5. ד"ר אברהם אביגור הוא גיאולוג במקצועו, הנותן ייעוץ לביסוס קרקע למהנדסים, והוא נתן לתובעת את דו"ח ביסוס הקרקע לבניית היסודות לביתה של התובעת (להלן-"מר אביגור" או "יועץ הקרקע");
6. מר גל מאיר הוא אדריכל במקצועו והיה שותפו של מר טיטינגר במשרד האדריכלים בעת בניית ביתה של התובעת (להלן-"מר מאיר");
7. איילון חב' לביטוח בע"מ ביטחה בביטוח אחריות מקצועית את מר מאיר (להלן-חב' איילון" או "המבטחת").

מערכות היחסים בין הצדדים:

3. בשנת 1999 חפצה התובעת לבנות את ביתה על המגרש. התובעת שכרה את שירותיו של מר טיטינגר על מנת שיתכנן את התכנון האדריכלי של הבית. מר טיטינגר תכנן את הבית כבית חד קומתי, כאשר חלק אחד ממנו גבוה מחלק האחר ב- 50 ס"מ לערך. מר טיטינגר הגיש את הבקשה להיתר בשם התובעת, ובהתאם לתקנות התכנון והבנייה (פיקוח עליון על הבניה), תשנ"ב-1992. מחומר הראיות עולה שכבר ביום 14.9.1999 שילמה התובעת חלק משכר הטרחה עבור הכנת תכניות הבנייה.

4. התובעת פנתה אל המהנדס צ'רנובילסקי מחיפה (להלן-"מר צ'רנובילסקי") על מנת שישמש כמהנדס הבניין. ביום 18.10.1999 הכין מר צ'רנובילסקי את החישובים הסטטיים של יציבות שלד הבניין בצירוף תרשימים כיצד ייבנה שלד הבניין, והעבירם לתובעת. התובעת העבירה חישובים סטטיים אלו לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לודים (להלן-"הוועדה המקומית") ביום 10.6.2002, כאשר על המסמך בו קיבל מר צ'רנובילסקי את האחריות לביצוע השלד אין תאריך.

5. בשנת 1999 פנתה התובעת למר אביגור על מנת שיתן לה דו"ח על הרכב הקרקע במגרש והמלצות לביסוס הבניין (להלן-"דו"ח הביסוס"). ביום 26.10.1999 שלח ד"ר אביגור לתובעת את דו"ח ביסוס הקרקע בפקסימיליה. בדו"ח זה נתן מר אביגור דו"ח הרכב הקרקע על פי קידוח ניסיון שערך במקום, ונתן הוראות לביסוס יסודות הבניין, בניית הרצפות בבניין וניקוז המגרש. היוצא מכך הוא שמר צ'רנובילסקי הכין את החישובים הסטטיים לפני שקיבל לידיו את דו"ח הביסוס.

6. התובעת פנתה בשנת 1999 לאינג' דניאלה ניג'י על מנת שתכין עבורה את התכנית הסניטרית לבית שברצונה לבנות. לחומר הראיות צורף העתק חשבונית מס/קבלה מאת אינג' ניג'י מיום 1.11.1999.

7. ביום 7.11.1999 הגישה התובעת את הבקשה להיתר בנייה שערך עבורה מר טיטינגר, כאשר הגדרת השימוש העיקרי של הבניין הוגדר "שימוש בנחלה", והבקשה הוגדרה כ"בנייה חדשה". בקשה זו הוגשה בשנית בשליש הראשון של שנת 2002.

8. ביום 4.6.02 חתם מר צ'רנוביסלקי על הצהרה על פיה קיבל את האחריות לביצוע השלד, וצירף את החישובים הסטטיים אותם הכין ביום 18.10.1999.

9. מחומר הראיות עולה שהתובעת לא כרתה חוזה עם קבלן בניין אחד אשר יבנה את כל הבניין מתחילתו ועד סופו (קבלן מפתח), אלא כרתה חוזים עם קבלנים שונים לבניית הבית, כל אחד בתחומו, וכי היא זו שרכשה את חומרי הבניין מספקים, והקבלנים אך ורק ביצעו את העבודה. לאור התנהלות זו היה על התובעת למנות מנהל עבודה בהתאם לחלק ט"ז לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 ובהתאם לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970. התובעת לא עשתה כן ולא מינתה מנהל עבודה.

10. התובעת העבירה את דו"ח הביסוס למהנדס צ'רנובילסקי אשר הכין את תכניות שלד הבניין, לרבות תכניות היסודות והרצפות. לאחר קבלת היתר הבנייה פנתה התובעת למר אביטל, שיש לה עמו היכרות רבת שנים, וביקשה ממנו לבנות את שלד הבניין. מר אביטל החל לבנות את שלד הבניין, אך עבודת הקמת השלד התעכבה עקב דרישתו של מר צ'רנובילסקי להודיע לו 4 ימים מראש על מועד כל ביקור באתר הבנייה על מנת לפקח על בניית השלד. לאור דרישתו זו של מר צ'רנובילסקי, אשר עיכבה את בניית השלד, שוחחה התובעת עם מר צ'רנובילסקי, ובעקבות שיחה זו החליטה התובעת לשחרר את מר צ'רנובילסקי מאחריותו לבניית שלד הבית. התובעת כתבה למר צ'רנובילסקי מכתב על שיחתם זו. ביום 22.7.02 שלח מר צ'רנובילסקי בפקסימיליה מכתב לתובעת ובו הודיע לה שאין לו כל התנגדות לכך שהיא משחררת אותו מאחריותו לבניית שלד הבית, וביקש ממנה להעביר האחריות למהנדס אחר.

11. מר אביטל הציע לתובעת לשכור את שירותיו של מר גררה כמהנדס במקום מר צ'רנובילסקי, על מנת שבניית השלד תתקדם ללא עיכובים מיותרים. התובעת נענתה להצעתו של מר אביטל. לאחר קבלת מכתבו של מר צ'רנוביסלקי, הודיע מר גררה כי הוא מקבל עליו את האחריות לביצוע השלד. מר גררה תכנן מחדש את שלד הבניין בהתאם לשיקול דעתו, ותכניות השלד שתכנן מר צ'רנובילסקי נזנחו. מר גררה תכנן את השלד מתוך היכרותו האישית את הרכב הקרקע במגרש. קיימת מחלוקת בין הצדדים האם התובעת העבירה למר אביטל ולמר גררה את דו"ח הביסוס.

12. מר גררה ערך ביום 14.7.02 ביקורת באתר הבנייה ודיווח לוועדה המקומית כי השלב אליו הגיעה הבנייה היא סימון קווי בניין, וככל שהיא בתחום הביקורת שלו, הבנייה בוצעה על פי ההיתר. ביום 21.7.02 דיווח מר גררה לוועדה המקומית כי עד לאותו מועד הגיעה הבנייה לשלב של גמר יסודות וגמר רצפת הממ"ד, וככל שהיא בתחום הביקורת שלו, הבנייה בוצעה על פי ההיתר.

13. ביום 1.8.03 הודיע מר טיטינגר כי ערך ביקורת באתר הבנייה ביום 29.7.03, ומהביקורת עולה שהבנייה הסתיימה, וככל שהיא בתחום הביקורת שלו הבנייה בוצעה על פי ההיתר.

14. ביום 20.10.02 הגיש מר גררה תצהיר לוועדה המקומית כי שלד הבניין בוצע על פי התכניות ועל פי היתר הבנייה.

15. בשנת 2003 הסתיימה בניית הבית של התובעת, והקבלן מסר לה את הבית ללא טופס אכלוס, שלטענת התובעת ידוע בשמו "טופס 4". כאשר הלכה לוועדה המקומית לקבל טופס אכלוס נאמר לה שהקבלן חרג מתכנית ההיתר, ונאלצה להגיש תכנית מצב קיים לאישור חריגות הבנייה, ורק בשנת 2007 ניתן לה טופס האכלוס.

16. ביום 17.12.03 אישר המודד אלון זאב (להלן-"המודד") לוועדה המקומית כי לאחר בדיקה שערך בבניין ביום 25.9.03, גבולות המגרש תואמים לתכניות, גובה 0.00 של הרצפה ומיקום הבניין בחלקה תואמים את היתר הבנייה.

17. ביום 2.1.04 אישר המודד לוועדה המקומית כי לפני תחילת הבנייה סימן את קווי הבניין על פי תכנית היתר הבנייה. ביום 12.1.04 אישר המודד אלון זאב לוועדה המקומית כי מיקום החפירות שנועדו ליציקת היסודות מתאים למיקום הבניין.

18. ביום 13.6.04 נרשמה הזמנה של התובעת אצל העסק "א.א. גינון, תכנון ופיתוח אחזקת מוסדות, הספקת צמחיה". בהתאם להזמנה זו הזמינה התובעת עבודות גינון שכללו, ביו היתר, עיבוד קרקע בשטח 145 מ"ר, הקמת מסלעה, מערכת השקיה, פריסת 115 מ"ר מרבדי דשא, כ-10 עצי פרי, עצי נוי, שיחי נוי וצמחי תבלין.

19. לאחר שהתובעת נכנסה לגור בבית ולפני הקמת הגינה כמתואר לעיל, הייתה צריכת המים החודשית שלה כ-16 קוב (ממ"ק) לחודש. לאחר הקמת הגינה עלתה צריכת המים של התובעת במידה ניכרת, ולהן הפירוט:

- חודש יולי 2004 72 קוב

- חודש אוגוסט 2004 58 קוב

- חודש ספטמבר 2004 62 קוב

- חודש יוני 2005 90 קוב

- חודש יולי 2005 74 קוב

- חודש אוגוסט 2005 56 קוב

לאחר מועד זה הפסיקה התובעת להשקות את הגינה, ובחודש ספטמבר 2005 ירדה צריכת המים ל-13 קוב לחודש. משמע מכך שכל צריכת המים מעבר ל- 13 עד 16 קוב הייתה לצורך השקיית הגינה. כפי שנראה להלן, כמות השקיה זו היא כמות בלתי סבירה ומוגזמת ביותר, והיו לה השפעות מכריעות לתפיחת הקרקע.

20. מספר חודשים לאחר שהתובעת החלה להשקות את הגינה בכמויות אדירות של מים, התגלו סדקים רבים בבית, והתובעת פנתה אל מר טיטינגר בעניין זה. ביום 14.9.05 הזמין מר טיטינגר את מר אביגור לפגישה, בה נכחו התובעת, מר גררה, מר אביטל, מר טיטינגר ומר אביגור. בעקבות פגישה זו, ביום 21.9.05 כתב מר אביגור דו"ח שכותרתו "בית רותי צרויה, מגרש 81 מושב יד רמב"ם, דו"ח מצב הקרקע, הבית והמלצות".

21. ביום 28.9.05 כתב מר אביגור חוות דעת שהסיבה לסדיקה היא חוסר בטון בכלונסאות.

22. ביום 28.9.05 נערכה בדיקה אולטרא-סונית של הכלונסאות בבניין (להלן-"הבדיקה הסונית"), והדו"ח אודות בדיקה זו ניתן ביום 29.9.05. מהדו"ח עולה שבכלונסאות שנבדקו התברר שהכלונסאות היו בעומק שבין 12 מ' ל-13.4 מ', כאשר העומק המתוכנן היה 11 מ'. בהערות לדו"ח נכתב כדלקמן:

"הערה 1: הבדיקה נערכה לצורך גילוי עומקם של כלונסאות המבנה. עומק המתוכנן של הכלונסאות שנבחנו - 11 מ'. נעשתה סידרת בדיקות, תוך הזנת נתוני עומק שונים מ-10 ועד 13 מטר. הבדיקה נעשתה דרך ראשי הכלונסאות (מתחת לקורות קשר). בגלל תנאי הבדיקה שאינם שגרתיים, יש להתייחס לתוצאות כהערכה קרובה של המציאות.

הערה 2: מספרי כלונסאות מסומנים על התכנית (עמוד 4).

הערה 3: שאר הכלונסאות שהתגלו לצורך הבדיקה לא נבדקו בגלל שהבורות מוצפים במים בעומק כ-30-40 ס"מ, המים עדיין נוזלים מדפנות הבור. הבטון של כלונס רטוב מפני שספג את המים, ולכן אין אפשרות לבצע את הבדיקה."

נראה שדו"ח הבדיקה הסונית סותר את חוות דעתו של מר אביגור על חוסר בטון בכלונסאות.

23. התובעת פנתה אל מר אביגור אשר חיווה דעתו שהליקויים נגרמו עקב אי מילוי הוראותיו שבדו"ח הביסוס. בסוף שנת 2005 נערכה פגישה בה נכחו התובעת, מר אביגור, מר גררה, מר אביטל ומר טיטינגר. בעקבות פגישה זו ביצע הקבלן עבודות לתיקון הליקויים, אשר לטענת התובעת גרמו לנזקים והיו לא אסתטיים.

24. לאחר עונת הגשמים של שנת 2006 חזרו ביתר שאת הסדקים בבית. התובעת פנתה אל המהנדס ואל הקבלן בקשר לליקויים אלו. לטענת התובעת, הקבלן טען שהאחריות לליקויים היא של המהנדס והמהנדס טען שיש לו ביטוח אחריות מקצועית והיא יכולה לתבוע אותו.

25. התובעת פנתה אל המהנדס אידל אשר חיווה דעתו שהנזקים לבית נגרמו מכך שהמבנה הוקם שלא בהתאם להמלצות יועץ הקרקע, שיפועי הקרקע וחלק מהשבילים בוצעו לכיוון המבנה ולכן מי הגשמים זרמו לכיוון המבנה וגרמו לתפיחת הקרקע, ארגזי הקלקר באם בוצעו, לא בוצעו בהתאם להנחיות הביסוס, חלק מקוטרי הכלונסאות שנוצקו אינם לפי הנחיות הביסוס. ניקוז מי הגשמים אינו תקין, צנרת עם שיפועים הפוכים, מרזב קבור בקרקע, שיפועי שבילים הפוכים לכיוון המבנה. מר אידל העריך את עלות תיקון הליקויים בסך 355,740 ₪.

תביעת התובעת:

26. התובעת הגישה תביעתה כנגד מר אביטל ומר גררה בטענה שמר אביטל לא בנה את הבניין על פי תכניות הבנייה, ואילו מר גררה לא תכנן את שלד הבניין כיאות והתרשל בפיקוח על מר אביטל בביצוע הבנייה. על כן תבעה התובעת מאת מר אביטל ומר גררה את הסך 508,205 ₪ לפי הפירוט כדלקמן:

- הנזקים על פי חוות דעת המהנדס אידל 355,740 ₪

- שכ"ט הכנת חוו"ד המהנדס אידל 3,465 ₪;

- הוצאות הגשת בקשה לתיקון היתר הבנייה

והוצאת טופס 4 - הערכה 6,500 ₪

- טרחה והפסד ימי עבודה בגין הוצאות היתר בנייה

מתוק וטופס 4 - הערכה 15,000 ₪;

- נזקים כבדים לגינת הבית - הערכה 25,000 ₪;

- שכ"ט יועץ הקרקע ד"ר אביגור 3,000 ₪;

- טרחה, טרדה ועוגמת נפש 100,000 ₪.

27. בכתב ההגנה טען מר אביטל כי: בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה שימש כקבלן לביצוע עבודות מסוימות (שלד, טיח, ריצוף וצבע), ומעולם לא שימש כקבלן ראשי או כ"קבלן מפתח", ובכל מקרה לא היה אחראי לביצוע כל העבודות הכרוכות בבניית ביתה של התובעת, לרבות ובמיוחד לא עבודות תשתית, עבודת פיתוח גינון וכד'. בשלב ראשון נשכר לביצוע עבודות השלד בלבד. בהמשך ביקשה ממנו התובעת לבצע עבודות נוספות, כגון: ריצוף טיח וצבע. אחרי העבודות שביצע, ביצעו קבלנים נוספים מטעם התובעת עבודות בבית; הנזקים נגרמו כתוצאה ממחדלה של התובעת להעביר לכל הגורמים הרלוונטיים את דו"ח הביסוס, והתובעת לא העבירה לעיונו את דו"ח הביסוס; התובעת לא ביצעה דרישות מפורשות בדו"ח הביסוס: לא ביצעה את השיפועים בקרקע בהתאם לדרישות דו"ח הביסוס. בתכנית האדריכלית לא תוכנן סינר בטון מסביב לבית, תכנון שהיה באחריות האדריכל. לא ביצעה החלפת קרקע תוך פיקוח של חברה מאושרת. דרישה זו לא הוצגה לו והוא לא היה אחראי לביצועה; הוא יצר את הקשר בין התובעת לבין מר גררה שלקח על עצמו את תכנון השלד והאחריות לפיקוח על ביצוע השלד. ביצירת ההיכרות בין התובעת לבין מר גררה תם חלקו במערכת הקשרים בין התובעת לבין מר גררה; התובעת לא מסרה למר גררה את דו"ח הביסוס, ומר טיטינגר התעלם מדו"ח הביסוס; חריגות הבנייה נבעו כתוצאה מבקשותיה של התובעת לשינויים בתכנית הבנייה, שינויים אותם ביצעה על דעת עצמה. שינויים אלו עיכבו את קבלת טופס 4, עד לקבלת היתר בנייה לתכנית לשינויים שהגישה התובעת לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה; הנזקים לבית נגרמו כתוצאה מהשקיה קיצונית בכמויות מים קיצוניות של גינת הבית ומתחזוקה לקויה של הבית ומערכות הניקוז, וכן מהעדר עבודות פיתוח שיאפשרו ניקוז נאות של כמויות המים האדירות שהגיעו לחצר הבית; גם אם היו מונחים ארגזי בידוד בעובי 19 ס"מ במקום 15 ס"מ שהונחו לפי דרישות מר גררה, לא היה נמנע הנזק אשר אירע; אין כל קשר סיבתי בין העבודות שביצע לבין הנזקים שנגרמו לבניין; הנזקים שתבעה התובעת מוכחשים.

28. מר גררה טען בכתב הגנתו כי: דו"ח הביסוס ותכניות מר צ'רנובילסקי לא הובאו לידיעתו על ידי אף גורם לפני שהכין את תכניות השלד. מסמכים אלו הובאו לידיעתו מספר שנים לאחר תום הבנייה; אין כל קשר סיבתי בין תכניות שלד הבניין שערך לבין הנזקים הנטענים, אשר אירעו ככל הנראה בשל ביצוע לקוי או תכנון לקוי של עבודות הפיתוח, אשר גרמו להתנקזות מים מתחת לבית התובעת או אי אבחון רשלני על ידי יועץ הקרקע של צינור ביוב, אשר הוביל מים ממגרש סמוך למגרש התובעת; מעיון בדו"ח הביסוס ובתכניות שהכין עולה שתכניות השלד שערך עומדות למעשה בכל דרישות מר אביגור בדו"ח הביסוס, ככל שמתייחס לחלק אשר נתבקש לתכנן; הנזקים אירעו כתוצאה מרשלנותם של מר אביגור מר טיטנגר ומר אביטל, והוא ישלח כנגדם הודעה לצד שלישי; לא התבקש לתכנן ולא תכנן את פיתוח הקרקע והשיפועים, שעל פי הנטען לא בוצעו; מאחר ותכנן מספר רב של בתים במושב יד רמב"ם, מכיר את הרכב וסוג הקרקע במגרש, לא היה צריך את דו"ח הביסוס על מנת לתכנן את שלד הבניין, ואכן שלד הבניין תוכנן בהתאם לדו"ח הביסוס גם בלי שראה את דו"ח הביסוס; הנזקים לבית נגרמו כתוצאה מרשלנותה של התובעת; הפיקוח שלו כמתכנן שלד הבניין נדרש אך ורק לבניית שלד הבניין.

ההודעה לצד ג':

29. מר גררה הגיש הודעה לצד ג' כנגד מר טיטינגר, מר אביגור ומר אביטל, וטען שעליהם לפצות אותו או לשפות אותו בגין כל סכום שיחויב לשלם לתובעת.

30. כלפי כל הצדדים השלישיים טען מר גררה שלא הביאו לידיעתו את דו"ח הביסוס; לא התחשבו בקיומו של צינור הביוב המנקז מים למגרש; לא דאגו להסטת צינור הביוב; ולא נהגו כפי שבעלי מקצוע סבירים בתחומיהם היו נוהגים בנסיבות העניין.

כלפי מר טיטינגר הוסיף מר גררה וטען שלא ביצע את תכניות הפיתוח והניקוז כנדרש או ביצען באופן לקוי; ותכניות הפיתוח שהכין לא התחשבו כלל בדו"ח יועץ הקרקע; לא ווידא שדו"ח יועץ הקרקע הינו עדכני ורלוונטי למיקום הבית; לא פיקח על ביצוע עבודות הניקוז והפיתוח או לא פיקח כנדרש; ולא ווידא ביצוע תקין של תוכניות הפיתוח והניקוז בהתחשב בדו"ח יועץ הקרקע.

כלפי מר אביגור הוסיף מר גררה וטען כי לא עשה קידוח ניסיון במקום בו נבנה הבית בפועל; ביצע את הדו"ח שנים לפני בניית הבית ולא סמוך לבנייה; לא בדק את מצבה העדכני של הקרקע בסמוך לבנייה ובמקום הנכון; אינו מוסמך להוציא את דו"ח הביסוס אשר נחתם על ידו; לא דאג לפקח על ביצוע עבודות הביסוס כנדרש.

כלפי מר אביטל הוסיף מר גררה וטען שלא ביצע באופן תקין או ביצע ברשלנות את עבודות הפיתוח והניקוז של הבית והמגרש; גרם לנזקים נוספים בשל עבודות תיקונים כושלות ורשלניות; לא יידע את יתר המעורבים כי תוכניות הפיתוח והניקוז אינן תקינות; ולא נקט אמצעי זהירות כנדרש בנסיבות העניין.

31. בכתב הגנתו טען מר טיטינגר שיש לדחות את ההודעה לצד ג' כנגדו מכיוון שכל הנזקים הנטענים קשורים להנדסת בניין או הנדסת קרקע, והוא כאדריכל אין לו כל קשר לתחומי הנדסה אלו; אין יריבות בינו לבין התובעת, שכן בתקופה הרלוונטית לתביעה היה שכיר בחברה בע"מ, אשר עימה נכרת החוזה עם התובעת; גם בפגישה שנערכה בנוכחותו, לא נטענה כלפיו טענת רשלנות.

32. מר אביגור טען שיש לדחות את ההודעה לצד ג' שהוגשה כנגדו מכיוון שלא הי לו כל קשר לתכנון שלד הבניין או לביצוע השלד; מר אביטל ומר גררה לא התייעצו אתו ולא פנו אליו לפני תכנון השלד ובניית השלד; תכניות השלד אינן עומדות בקנה אחד עם דו"ח הביסוס; אין קשר סיבתי בין הנזקים שנגרמו לדו"ח הביסוס, וכל הנזקים הנטענים מוכחשים.

33. מר אביטל טען שיש לדחות את ההודעה לצד ג' כנגדו וטען כי חוזר הוא על כל טענותיו שטען בכתב ההגנה שהגיש כנגד תביעת התובעת; אין להטיל עליו אחריות לפגמים תכנוניים או מחדלי תקשורת בין התובעת לבין הגורמים התכנוניים; לא יכול היה לדעת על פגמים בתכניות הפיתוח והניקוז, שכן לא הוא תכנן אותם, ולא ניתן להטיל על קבלן אחריות על עבודות שביצע לפי הוראות מהנדס ואדריכל.

ההודעה לצד ד':

34. מר טיטינגר שלח הודעה לצד רביעי למר גל מאיר. לטענתו, בזמן הרלוונטי לתביעה שניהם היו שותפים בחברה בה היו בעלי מניות. אמנם לכל אחד מהם היה את הלקוחות שלו, אך הזכויות והחובות בגין כל לקוח היו משותפים במסגרת החברה או במסגרת השותפות העסקית. על כן תבע מר טיטנגר ממר מאיר לפצות אותו או לשפות אותו בגין כל סכום שיחוייב לשלם למר גררה, אם יחוייב.

35. מר מאיר טען בכתב הגנתו כי הוא ומר טיטנגר הם אדריכלים במקצועם, אשר היו בעלי מניות בחברת "גל-טיטינגר אדריכלים בע"מ" (להלן-"החברה"), אשר עסקה במתן שירותי אדריכלות. בחודש אוגוסט 2002 או בסמוך לכך, הפסיקו שניהם את פעילותם במסגרת החברה, וביום 18.4.2005 העביר מר מאיר למר טיטינגר את כל מניותיו בחברה, וחדל לכהן כדירקטור בחברה.

36. הוסיף מר מאיר וטען כי חלוקת העבודה בינו לבין מר טיטינגר טרם הפסקת פעילותם בחברה הייתה באופן שכל אחד מהם טיפל בתיקים שנתקבלו לטיפולו ובהם בלבד. תיק התכנון של בית התובעת הגיע לטיפולו הבלעדי של מר טיטינגר, והוא טיפל בו לבדו, ומר מאיר לא היה מעורב בשום שלב ובשום אופן בתכנון. מר טיטינגר טיפל באופן אישי בבית התובעת, וראיה לכך היא שהוא שיגר לתובעת קבלה עם מספר עוסק מורשה שלו. יתירה מכך, גם לאחר 2002 התובעת פנתה בטענות למר טיטינגר, ולא פנתה אליו או לחברה. כן טען מר מאיר לחוסר קשר סיבתי בינו לבין הנזקים הנטענים וכי הנזקים נגרמו לבית התובעת, אם נגרמו, כתוצאה מרשלנותם של אחרים, לרבות התובעת עצמה.

ההודעה לצד ה':

37. מר מאיר הגיש הודעה לצד חמישי כנגד המבטחת, וטען כי הוא ערך ביטוח אחריות מקצועית אצל המבטחת, כאשר הבסיס לביטוח הוא יום הגשת התביעה. לטענתו, פוליסת הביטוח חלה בנסיבות העניין, ועל המבטחת לשאת בכל תשלום שיחויב, אם יחויב.

38. המבטחת טענה בכתב הגנתה שפוליסת הביטוח לא חלה בנסיבות העניין, ולכן יש לדחות את ההודעה לצד ה' ששלח מר מאיר כנגדה.

העדויות:

39. מטעם הצדדים העידו עדים מומחים, ולאור המחלוקות ביניהם, מינה בית המשפט שני מומחים מטעמו, האחד בתחום ביסוס קרקע והשני בתחום הנדסת הבניין. בחוות דעתם של המומחים אדון בהמשך, ואילו בפרק זה אדון בעדויות בעלי הדין והעדים שאינם מומחים.

40. מטעם התובעת העידו התובעת ומהנדס ציזלינג. כאמור, בחוות דעתו של מר ציזלינג אדון בעת שאדון בחוות דעת המומחים.

41. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה חקירה שכנגד. בתצהירה הצהירה התובעת כי לאחר שקיבלה את דו"ח הביסוס פנתה למר צ'רנובילסקי ומסרה לו את דו"ח הביסוס ואת תכניות האדריכלות של הבית, וביקשה ממנו להכין תכנית קונסטרוקציה לבית. מר צ'רנובילסקי עשה כן, והיא העבירה את התכניות האדריכליות, תכנית הקונסטרוקציה שהכין מר צ'רנובילסקי ואת דו"ח הביסוס למר אביטל, אתו כרתה חוזה על מנת שיבנה לה את הבית. לאחר שמר אביטל התחיל לעבוד, המליץ לה להחליף את מר צ'רנובילסקי במר גררה, והיא הסכימה עמו. מר גררה הכין תכניות קונסטרוקציה חדשות. בשנת 2003 הסתיימה בניית הבית, ומר אביטל מסר לה את הבית ללא טופס 4, והיא נאלצה לטפל בעצמה בהוצאת טופס 4, אותו קיבלה בשנת 2007. כשהחלה לטפל בטופס 4 נאמר לה שהקבלן חרג מקווי הבניין, והיא נאלצה להגיש תכניות בנייה חדשות. בסוף שנת 2004, כשנה לאחר כניסתה לבית, החלו להתגלות סדקים בבית, שגרמו לתזוזות של דלתות חלונות ורטיבות. היא פנתה לקבלן בתלונה, והוא טען שמדובר בתופעה רגילה, סבירה ומקובלת. בקיץ 2005 פנתה שוב למר אביגור, אשר חיוה דעתו בדבר הגורמים לנזק. בעקבות חוות דעת זו התקיימה ישיבה בביתה עם מר טיטינגר, מר גררה, מר אביטל ומר אביגור וחברה לחיים מר איתן הרשקו, כיום בעלה. לטענתה מר אביטל ומר גררה לקחו על עצמם את האחריות לנזקים ואת האחריות לתיקונים. הקבלן גרם לנזקים בעת הנסיון לתקן את הסדקים, גרם לנזק לגינה. בשנת 2006 חזרו הסדקים ביתר שאת, וכשלא נפתרה הבעיה, פנתה לייעוץ הנדסי ולייעוץ משפטי.

בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי עוסקת בארגון כנסים רפואיים; בחודש אפריל 2013 ביצעה שיפוצים בבית, שיפוצים בהם תיקנה חלק ניכר מהנזקים שנגרמו לבית. על חלק מהעבודות יש לה קבלות ועל חלק מהעבודות אין לה קבלות. בכל אופן התובעת לא המציאה קבלות ולא מסרה נתונים על התשלומים ששילמה בפועל עבור התיקונים; בשנת 1996 לערך החליטה לבנות את הבית, אך לא לקחה קבלן ראשי והיא זו שיזמה את בניית הבית, אך לא לקחה מנהל עבודה ומפקח צמוד, אלא ריכזה הכל בידיה ואביה המנוח עזר לה בפיקוח על הבנייה; בשנת 1996 פנתה למר טיטינגר שהיה באותה עת אדריכל צעיר עם וותק של שנתיים כאדריכל לתכנן את התכנון האדריכלי של הבית; עקב פרצלציה ודברים אחרים הוגשה הבקשה להיתר רק בשנת 1999; רצתה בית מואר עם הרבה חלונות וגינה יפה; מר טיטינגר המליץ בפניה על מר אביגור בשנת 1999; היא קיבלה את דו"ח הקרקע ממר אביגור ביום 26.10.1999 וסביר להניח שקראה אותו; זוכרת שנתנה העתק מדו"ח הביסוס למר טיטינגר, אך אומרת זאת משום שהדבר הגיוני; אינה זוכרת אם היה לה חוזה כתוב עם מר טיטינגר; יש לה בבית מסמכים הקשורים לבניית הבית שלא צירפה לתיק בית המשפט; שוחחה עם מר צ'רנובילסקי מספר פעמים וכנראה חתמה עמו על חוזה; שלחה למר צ'רנובילסקי את דו"ח הביסוס ולא חושבת ששלחה לו מסמכים אחרים, אך אינה זוכרת האם שלחה לו את הדו"ח בשנת 1999 או בשנת 2002; לאחר שהסתיימו פעולות הפרצלציה ונקבעו תחומי המגרש בשנת 2002 הגישה את הבקשה להיתר, אך לא מצאה לנכון לקרוא שוב למר אביגור לראות את המגרש בשנית, וגם בעלי המקצוע האחרים לא חשבו שצריך לקרוא שוב למר אביגור; לא ביקשה ממר טיטינגר או ממר צ'רנובילסקי לשים לב לדברים מסוימים בדו"ח הביסוס; למרות שכתוב בדו"ח הביסוס שמפלס המגרש נמוך בחצי מ' מפני הכביש לא ביקשה לבנות את הבית גבוה מפני הקרקע; את התכנית הסניטרית הכינה עבודה בעלת מקצוע אחרת, אשר לא הגיעה לבניין כאשר נבנה, ולמעשה לא פיקחה על ביצוע העבודה הסניטרית; לאחר קבלת היתר הבנייה פנתה למר צ'רנובילסקי והחליטה שמר אביטל יבנה את הבית; בתחילה התקשרה עם מר אביטל שיבנה עבורה אך ורק את שלד הבניין, ורק לאחר התקדמות העבודה, ביקשה ממנו לבצע עבודות הגמר. היה חוזה עם מר אביטל, היא גם קיבלה ממנו קבלות, אך לא הצהירה עליהם בתצהיר גילוי המסמכים ולא הגישה אותם לבית המשפט; אינה זוכרת אילו מסמכים העבירה למר אביטל; מר אביטל החל בקידוח היסודות, ביקש ממר צ'רנובילסקי להגיע ולבצע ביקורת בשטח, אך הוא דרש ממר אביטל להודיע לו 3 ימים מראש על מועד כל ביקור וביקור. על נושא זה התגלע סכסוך בין מר אביטל למר צ'רנובילסקי, והיא ביקשה ממר צ'רנובילסקי לסיים את תפקידו. מר אביטל המליץ על מר גררה כמהנדס מחליף, ומר גררה ערך תכניות קונסטרוקציה חדשות; היא נפגשה מספר פעמים עם מר גררה, ולא יודעת אם העבירה לו מסמכים כלשהם; לא שילמה למר גררה מאומה, ומר אביטל נשא בתשלום זה; לאחר גמר בניית השלד התקשרה עם קבלן חשמל לביצוע עבודות החשמל בבית, עם נגר בניין לביצוע עבודות הנגרות בבית, עם בעל עסק למיזוג אוויר לביצוע עבודות מיזוג האוויר בבית, עם איש אלומיניום לביצוע עבודות אלומיניום ועם גנן לביצוע עבודות הגינון; היא רכשה את הקרמיקה לבית, את אביזרי האינסטלציה, האמבטיה והריצוף; מר אביטל ביצע את עבודות הטיח, הריצוף, הצבע, אינסטלציה, מרזבים, ניקוזים חניה וגדרות; לא יודעת מי היה צריך לתחזק את הבית לאחר סיום בניית השלד, ולא יודעת כיצד עושים זאת; בכל מהלך הבנייה התגוררה בבית הוריה הנמצא במרחק של כ-15 מ' מהבנייה, ראתה את התקדמות הבנייה; לאחר סיום הבנייה לא נערך פרוטוקול, אך לא היו סדקים בבית. בחצר הייתה אדמה נקייה ללא צמחיה; ביצעה שינויים בבניין תוך כדי הבנייה, חלקם באישור האדריכל וחלק ללא אישורו; את הגינה הקימה מספר חודשים לאחר גמר הבניין, בחודש אוגוסט בשיא הקיץ, והגנן עבד בגינה במשך כחודש. לאחר הקמת הגינה היא השקתה את הגינה ע"י מערכת ממוחשבת על פי הוראות הגנן; הנזקים לבית החלו בסוף שנת 2004; יודעת שהיה מודד שאישר את קו הבניין ואת היציקות שנעשו בשנת 2002; את הקבלות על בניית הבית היא קיבלה על שם העסק שלה ששמו "צרויה יעוץ שיווק תיירות בע"מ. את העסק מנהלת מביתה, וחלק מההוצאות הקשורות לביתה היא מצהירה כהוצאה עסקית ומקזזת כמס תשומות; ההתקשרות הראשונית עם מר אביטל הייתה לבניית השלד בלבד, בהמשך נתנה לו מספר עבודות גמר, אך מר אביטל לא ביצע עבודות אלומיניום, מיזוג אוויר, חשמל, נגרות, מטבח, דלתות, פיתוח וגינון; מר טיטינגר אינו משקר כאשר אומר שלא קיבל ממנה את דו"ח הביסוס; אינה יודעת אם מר אביטל ומר גררה קיבלו את דו"ח הביסוס; שמרה את כל המסמכים הקשורים לבניית הבית, כולל מסמכים וקבלות שנערכו מול בעלי הדין שעבדו מולה בבניית הבית; לא שוחחה עם מר גררה ולא יודעת אלו מסמכים הועברו לו; על השינויים במהלך הבנייה היא החליטה, ומר אביטל פעל בשינויים אלו לפי הוראותיה; מאחר והיה מודד שבמדד את קווי הבניין, לא מאשימה את מר אביטל בכך שלא קיבלה טופס 4; לא ידעה להסביר מדוע בעלה לא נתן תצהיר על הפגישה בה נכחו גם מר אביגור, מר גררה, מר אביטל ומר טיטינגר; בתמליל השיחה לא כתוב שמר אביטל ומר גררה לקחו על עצמם את האחריות לנזקים; לאביה שפיקח על הבנייה לא הייתה השכלה בהנדסת בניין; בפגישה עם מר אביגור ערכה פרוטוקול, אך לא מצאה לנכון לצרפו לתיק בית המשפט; מר צ'רנובילסקי הכין את החישובים הסטטיים ביום 18.10.1999 אך דו"ח הביסוס נכתב ביום 26.10.1999, שמונה ימים לאחר הכנת החישובים הסטטיים. כבר עתה אציין שעובדה זו מוכיח שלצורך הכנת תכנית הקונסטרוקציה לא היה צורך בדו"ח הביסוס.

42. מעדותה של התובעת עולה כי לא צירפה לתיק בית המשפט את כל המסמכים המצויים בידיה אודות בניית הבית, ואי הגשת מסמכים אלו פוגעת בעדותה. שכן מקום שבו יש ספק לעניין מסוים, והמסמכים המצויים תחת ידיה יכולים לשפוך אור על סוגיה זו, יפעל הדבר לרעתה.

43. מר אביטל הגיש שני תצהירי עדות ראשית מטעמו. האחד שלו והשני של מר רפאל חלפון אשר הצהיר שהוא זה שביצע את עבודות החשמל עבור התובעת בבית שבנתה, והיא זו שפיקחה על עבודתו. מר חלפון לא הגיע להיחקר על תצהירו חקירה שכנגד, ולכן תצהירו אינו מהווה עדות בתיק זה. מאחר והתובעת הודתה שהיא שכרה קבלן לעבודות חשמל לבצע את עבודות החשמל בביתה, אין משמעות לאי הגעתו של מר חלפון לחקירה נגדית על תצהירו.

44. בתצהירו הצהיר מר אביטל כי למיטב זכרונו התובעת פנתה אליו בחודש יוני 2002 לערך בבקשה שיבנה את שלד ביתה. בעת שפנתה אליו נתנה לו סט תוכניות אדריכליות ותכניות קונסטרוקציה, אך לא מסרה לו דו"ח ביסוס או דו"ח יועץ קרקע. התובעת אמרה לו שאין תכניות נוספות על אלה שמסרה לידיו, למרות שהיה עימה בקשר יום-יומי; לפני שהוא מתחיל פרויקט בניה הוא נוהג להיפגש עם האדריכל והמהנדס של הפרויקט, וזכור לו שנפגש עם מר טיטינגר בהרצליה. כאשר ניסה לתאם פגישה עם מר צ'רנובילסקי, התברר לו כי מאחר ומר צ'רנובילסקי התגורר בחיפה ומשרדו היה בחיפה, דורש מר צ'רנובילסקי להודיע לו מספר ימים בטרם כל הופעה לכל בדיקה שעליו לבצע במהלך בניית השלד. מאחר ודרישה זו של מר צ'רנובילסקי אינה מקובלת בענף הבנייה, פנה לתובעת ואמר לה שיש קושי בהתנהלות מר צ'רנובילסקי. רותי הסכימה עמו, וביקשה שימליץ לה על מהנדס אחר, והוא המליץ לה על מר גררה, עמו עבד במספר פרויקטים. לאחר יצירת הקשר בין התובעת לבין מר גררה, הפסיק להיות מעורב בהתנהלותם המשותפת, והמסמכים עברו ישירות מהתובעת למר גררה. לאחר מכן ערך מר גררה תכניות קונסטרוקציה חדשות, העבירן אליו על מנת שיתחיל בבניית השלד. החלפת מר צ'רנובילסקי במר גררה נעשתה באופן מיידי, עוד לפני שפגש את מר צ'רנובילסקי, ולכן לא נכנס כלל לפרטי תכנית הקונסטרוקציה שערך. לכן לא ידע כלל על קיומה של אותה תכנית ביסוס, וגם התובעת לא טרחה לציין בפניו את עובדת קיומו של דו"ח הביסוס. מחומר הראיות עולה שהתובעת לא מסרה את דו"ח הביסוס לא למר טיטינגר ולא למר גררה; בניית השלד הסתיימה בסוף חודש יולי 2002 לשביעות רצונה של התובעת, והיא ביקשה ממנו לבצע עבודות נוספות בבית מעבר לבניית השלד, כגון: עבודות טיח, ריצוף, אינסטלציה בתוך הבית ועבודת צבע. התובעת סיפקה את כל החומרים הן לבניית השלד והן לעבודות הנוספות. התובעת ניהלה את פרויקט הבניה מטעמה והתקשרה ישירות עם קבלנים שונים לביצוע עבודות שונות בבית; העבודה התבצעה לשביעות רצונה של התובעת והסתיימה כשנה לאחר תחילתה, דהיינו בסוף חודש יולי 2003, והאדריכל הצהיר על כך בפני הוועדה המקומית. תוך כדי ביצוע הבנייה ביקשה התובעת לבצע שינויים בבנייה, שינויים שחרגו מהיתר הבנייה ומתכניות הבנייה; למיטב ידיעתו תופעת הסידוק הופיעה בסוף חודש יולי 2005, והתובעת פנתה אליו. כשהגיע וראה את תופעת הסדיקה, ביקש לקרוא למר גררה על מנת שיבחן את הסדיקה. לאחר מכן הגיע לביתה של התובעת בחודש אוגוסט 2005 וראה שהאדמה רוויה במים, והגינה למעשה הייתה עיסה של בוץ, ומיד אמר לתובעת להפסיק את ההשקיה, וכי כנראה היא משקה הגינה בכמויות קיצוניות. לאחר מכן זומנה פגישה לחודש ספטמבר 2005 בה נכחו התובעת ובעלה, מר אביגור, מר טיטינגר, מר גררה והוא. מר אביגור החליט לבצע חפירה מסביב לבית לחישוף הכלונסאות, על מנת לבצע בדיקה סונית, שמטרתה לבדוק את טיב ביצוע הכלונסאות. כאשר חפר על מנת לחשוף את הכלונסאות גילה אדמה רוויה במים רבים ופינה אותה, וזאת בשיא חודשי הקיץ. על כמויות המים ניתן ללמוד מחשבונות המים של התובעת שפורטו לעיל, ועל ההערה בדו"ח הבדיקה הסונית על כמויות המים שהיו בקרקע. מאוחר יותר ביצע על פי המלצת מר אביגור את הפעולות הבאות: חפירה ופינוי של אדמה מתחת לבית על מנת להוריד את הלחץ הקיים של הקרקע על יסודות הבית, ביצוע סינרי בטון מסביב לבית, הארכת המרזבים. את עבודות אלו עשה מתוך רצון טוב, ובעת ביצוע הפעולות לא היה ידוע מקור הנזק. מעולם לא לקח אחריות על עצמו לסידוק הבית ותמיד אמר כי אם יוברר שהוא אחראי לעבודת הסידוק, הוא יקח האחריות על עצמו, אך מחומר הראיות עולה שאינו אחראי למאומה. תוך כדי החפירה מתחת לבית גילה לתדהמתו כי מתחת לבית קיים צינור ניקוז פעיל אשר ניקז מים ישירות ליסודות הבניין. הצינור הגיע מחלקתו של אבי התובעת, מר יששכר צרויה, ועבר בסמוך מאד ליסודות הבניין. אף אחד, ובמיוחד התובעת, לא מסר לו כל מידע על הצינור וצינור זה לא הופיע באף תכנית עבודה; בין מועד סיום עבודתו לבין תחילת תופעת הסידוק הקימה התובעת גינה בחצר הבית, ולמיטב ידיעתו היה זה בקיץ של שנת 2004. לאחר הקמת הגינה השקתה התובעת את הגינה בכמויות בלתי סבירות של מים; מעיון בחוות דעת המומחים מטעם בית המשפט עולה שהוא ביצע את עבודתו ללא כל דופי. הציע לתובעת הנחה בעלות הקמת השלד, על מנת שלא תצטרך לשלם פעמיים למהנדס בניין; את הסינר מסביב לבניין הקים על פי הוראות מר אביגור; טופס 4 לא ניתן לתובעת עקב חריגות בנייה שהיא הורתה לבצען, וראיה לכך, שבשנת 2007 הגישה לוועדה המקומית תכנית שינויים, וקיבלה טופס 4.

בחקירתו הנגדית העיד מר אביטל, בנוסף לאמור לתצהירו, כי מעולם לא הציג את עצמו כקבלן רשום, אלא היה לו שותף שהיה רשום כקבלן רשום, והוא זה שחתם על ההודעה לוועדה המקומית על בניית השלד, והוא זה גם שהיה נוכח באתר הבנייה מפעם לפעם, על מנת לעמוד על טיב הבניה. לפני בניית שלד הבניין של התובעת בנה כ-25 שלדים של בניינים במושב יד רמב"ם, כאשר 95% מהם היו עם כלונסאות והפרדה בין הקרקע לבין השלד. באותם בתים לא היו דו"חות ביסוס; את התכניות של צ'רנובילסקי ראה בעת שהכין לתובעת הצעת מחיר, ואת התכניות של גררה ראה לאחר שמר גררה הכין אותן, ולא ראה שום דבר חריג בתכניות של מר גררה, ואם היה רואה דבר חריג בתוכניות, מיד היה מפנה את תשומת לבו של מר גררה; כאשר ראה את תוכניות מר צ'רנובילסקי לא נכנס לעומק הוראותיו שעל גבי התכנית, אלא הסתכל על התכנית עצמה על מנת להעריך את כמות החומרים שיהיה צורך בהם לבניית שלד הבניין וכמות העבודה, על מנת ליתן הצעת מחיר. אילו היה מבצע העבודה על פי תכניות מר צ'רנובילסקי, היה בוחן את התכניות לפרטי פרטים; הוא לא התרשל בעת שהמליץ על מר גררה בפני התובעת, במיוחד כאשר מר גררה תכנן את השלדים של כ-50% מהבתים בהרחבה של מושב יד רמב"ם. אין בינו לבין מר גררה כל הסכם חתום; לא אמר לתובעת שמר גררה יפעל על פי התכניות של מר צ'רנובילסקי, שכן כל מהנדס מתכנן על פי שיקול דעתו; לא התחייב לתת לתובעת טופס 4, והסביר את האחריות לכל פרט ופרט בדו"ח הביקורת לקראת קבלת טופס 4; את הגדרות ביצע לפי סימון של מודד שסימן לו את מיקום הגדרות; בשנת 2004 פנתה אליו התובעת בקשר לסדקים בבית, הוא הזמין את גררה לבית, אשר בחן את הסדקים ואמר שיש להמתין ולראות אם יתפתחו הסדקים, כי סדקים קורים בבניינים כל הזמן; בחודש ספטמבר 2005, בעת שחפרו מתחת לבניין וחשפו את הכלונסאות, המים הגיעו עד ראשי הכלונסאות, והיו צריכים להביא משאבה על מנת לשאוב את המים, כדי שיוכלו להיכנס לחפירה ולבצע את הבדיקה הסונית; התובעת הכינה פרוטוקול של הישיבה עם מר אביגור, אך לא טרחה להמציא אותו לצדדים; בעת החפירה נאלצו לעבוד עם משאבות עקב כמויות המים הרבות שהיו בקרקע, ועלות העבודות שביצע בספטמבר 2005 על פי הצעת מר אביגור הייתה בין 15,000 ₪ ל- 20,000 ₪; לאחר ביצוע התיקונים שדרש מר אביגור הוסרו גורמי הסדיקה בבניין; לאחר ספטמבר 2005, פנתה אליו התובעת בדרישה לתקן את הנזקים בבניין, ותשובתו הייתה שמאחר ואינו אחראי לנזקים, אינו מתקנם ללא תשלום; הבניינים שבנה בהרחבה במושב היו על קרקע חרסיתית, ותביעת התובעת היא התביעה היחידה שהוגשה כנגדו; מר טיטנגר לא אמר לו לבצע שיפועי קרקע וגינון; את השינויים מהיתר הבנייה ביצע לפי תכניות שינויים של מר טיטינגר, ולאחר מכן מר טיטינגר הגיש בקשה לוועדה המקומית להתיר את השינויים; המרזבים הם חלק מתכנית האדריכל, והם שקועים בבטון; שיפועי הקרקע נעשים בסוף בניית הבית, ולאחריהם מבצעים הגינון. הוא לא היה בבניין בעת ביצוע השיפועים והקמת הגינה; צינור הביוב שהתגלה עשוי מצינורות בטון באורך מטר אחד, שאינם מחוברים ביניהם בבטון, והם הובילו לבור ספיגה. מי הביוב היו יוצאים מנקודות המגע בין חוליות הצינור, על מנת שיגיעו לבור הספיגה כמה שפחות מים. צינור זה היה פעיל כל הזמן, והזרים מים ליסודות הבניין. כשחפרו מתחת לבניין, ראו שיצאו מים מהצינור במשך יומיים. עומק הצינור היה כמטר אחד באדמה. השפעת הצינור אינה קשורה לשיפועי הניקוז בחצר; את מר מאיר לא פגש כלל בבניין, אך כן פגש את מר טיטינגר פעמים רבות בבניין; כל המודדים שהגיעו לבניין היו מטעם התובעת.

45. מר גררה הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר חקירה שכנגד. מר גררה הגיש את חוות דעתו של מהנדס הבניין דוד אופיר ואת חוות דעתו של יועץ הקרקע אינג' זליו דיאמנדי, אך בחוות דעת אלו אדון להלן.

46. בתצהירו הצהיר מר גררה כי הוא מהנדס בניין עתיר נסיון, ופירט רשימה ארוכה של עבודות כמהנדס בניין, לרבות תכנון קונסטרוקציה של בניינים במושב יד רמב"ם, שחלקם סמוכים מאד לבית התובעת, ופני הקרקע דומים מאד לאלה של בית התובעת; בחודש יולי 2002 פנה אליו מר אביטל, שהיה מוכר לו מעבודות משותפות בעבר, ושאל אותו אם הוא מעוניין לתכנן את שלד הבניין של בית התובעת, לאחר שהתגלו קשיים בפיקוח של מר צ'רנובילסקי על בניית השלד. הוא הסכים להצעה, אך לא קיבל ממר אביטל את תכניות הקונסטרוקציה שהכין מר צ'רנובילסקי ולא את דו"ח הביסוס; לאחר שהסכים לערוך את תכניות הקונסטרוקציה, קיבל ממר טיטינגר את התכנית האדריכלית של הבניין, ביקר בשטח, ערך חישובים סטטיים חדשים והכין תכניות קונסטרוקציה חדשות. הוא נכנס לתמונה לאחר שהיתר הבנייה כבר ניתן, וכל הגבהים של הבניין היו מבחינתו עובדה מוגמרת, לרבות גובה מפלס הרצפה לעומת גובה פני הקרקע. מאחר וביצע במושב יד רמב"ם עבודות תכנון לבתי מגורים, מצא בסיוריו כי אופי הקרקע במקום שבו תוכנן להיבנות בית התובעת זהה לזה שהיה מוכר לו מעבודות קודמות. את התכניות שערך שלח למר טיטינגר על מנת שיעיר הערותיו, ולמר טיטינגר לא היו הערות לתכנית הרצפה, אלא רק לתכנית הגג. לאחר שמר טיטינגר אישר את התאמת תכניות הקונסטרוקציה לתכנית האדריכלית, העביר התכניות למר אביטל, על מנת שיבנה על פיהן את שלד הבניין. גם באותו מועד לא נאמר לו מאומה על דו"ח הביסוס, ועל דו"ח הביסוס נודע לו כשנתיים מאוחר יותר; עבודתו הייתה אך ורק להכין את תכניות הקונסטרוקציה ופיקוח עליון על בניית השלד בהתאם לחוק ולתקנות, ולא היה עליו לפקח מעקב צמוד אחר עבודות הקבלן. כמו כן לא היה עליו להכין תכניות פיתוח, כולל תכניות ניקוז, שכן האדריכל הכין תכניות אלו; בעת שהקבלן בנה את שלד הבניין, הוא ביקר באתר הבנייה בשלב חפירת היסודות ויציקתם ואישר שלב זה, כאשר רצפת בית התובעת הייתה מוכנה ליציקה ואישר שלב זה, בשלב יציקת עמודים וקירות הממ"ד ואישר שלב זה, ובשלב של יציקת תקרת בית התובעת ואישר שלב זה. לאחר מכן לא הוזמן יותר לבצע ביקורות בבית התובעת; בכל הפעמים שערך את הביקורים שהוזמן אליהם, לא ראה מים באזור הקידוחים ובאזור הרצפה. את המים הוא ראה רק כאשר נקרא לבית התובעת לאחר שהתגלו הסדקים; הוא קיבל על עצמו אחריות לבניית השלד, זאת ותו לא, ועבודת תכנון השלד והפיקוח על בניית השלד נעשו כיאות, וראיה לכך שבמפלס העליון של הבית אין סדקים; בעת שמר אביטל חפר מתחת לבניין על מנת לבצע את הבדיקות הסוניות ליסודות, קרא לו מר אביטל לראות את "אגם המים" שנמצא מתחת ליסודות באמצע הקיץ, שהקרקע הייתה צריכה להיות יבשה בעונה זו; לדעתו, יש להטיל על האדריכל את האחריות לסדקים, מכיוון שהוא זה שתכנן את הניקוזים, הפיתוח והגינון ועל המבצעים בפועל, שהם מר אביטל, מר אביגור ועל התובעת ששימשה למעשה כקבלן ראשי ומפקח על ביצוע העבודות; מי שקבע את גובה פני הבית היה האדריכל, והוא תכנן את השלד על נתון זה של האדריכל; לא הייתה כל התרשלות מצידו בעת שתכנן כלונסאות בקוטר 40 ס"מ, ובבדיקות הסוניות התברר שאין כל כשל בביצוע הכלונסאות; ההפרש של 4 ס"מ בגובה ארגזי ההפרדה אינו הגורם לסדיקה, ועל האדריכל היה להגביה את הרצפה מגובה פני הקרקע; הסדיקה נבעה כתוצאה מאי ביצוע ניקוזי מים, שהם באחריות האדריכל.

בחקירתו הנגדית העיד מר גררה כי מסכים שמדובר בקרקע חרסיתית, אך מאחר ומר אביגור לא צירף לדו"ח הביסוס את דו"ח הקידוח, אינו יכול להתייחס לאמור בדו"ח הביסוס לגבי הרכב שכבות הקרקע בעומק המגרש; העקרונות הבסיסיים לתכנון שלד בניין בקרקע תופחת הם שלושה: האחד, צריך לקדוח כלונסאות ולא לבסס על פלטה, השני, צריך לעשות הפרדה בין הבטון לבין האדמה ע"י ארגזים, והשלישי, יש לשפע את הקרקע מהבניין לכיוון השטח הציבורי; גובה ארגזי ההפרדה קריטי אם לא עושים ניקוז של המגרש; לא קיבל את דו"ח הביסוס ואת תכניות צ'רנובילסקי לא מהתובעת ולא ממר אביטל; החוק לא מחייב לקבל דו"ח ביסוס, והוא מכיר את הקרקע באזור בו נבנה הבית, שכן ביצע מספר עבודות בישוב, ועל סמך ידע זה תכנן את היסודות; ההתחשבנות על שכרו הייתה מול מר אביטל ולא מול התובעת, וייתכן כי התקזזו מעבודות אחרות שהיו מעורבים בהם; ברצפת הסלון אין סדק, והסדק נמצא בפינה המערבית של הסלון, בקיר המטבח הסדק הוא בין בלוקים שאינם חלק משלד הבניין, שנוצר בגלל התרוממות הרצפה כתוצאה מהתפיחה של הקרקע; לפי הנחיה שלו, הקבלן חפר עמוק יותר, הניח אדמה קלה , ועליה הניח את ארגזי הקלקר; ארגזי הקלקר היו פתרון נכון, כפי שעשה בבניינים דומים במושב, ובבתים אלו אין כל סדיקה, שכן הניקוז של מגרשים אלו תקין; כמתכנן השלד ומפקח על בניית השלד, הקבלן ביצע כל מה שהורה לו לבצע, והקבלן ביצע זאת לשביעות רצונו; הקבלן יצק קורות קשר בשלד הבניין; ייתכן ובמסמכים של הספקת הבטון חסרה הספקת בטון של יציקה אחת; לא ביקש התכניות שהכין מר צ'רנובילסקי; אם היה מקבל את דו"ח הביסוס לפני הכנת התכניות, לא היה משנה את קוטר הכלונסאות, אך היה מתקשר למר אביגור לגבי גובה הארגזים וסוגם, אך בדיעבד התברר שגם ארגזים בגובה 30 ס"מ לא היו מונעים את התפיחה והנזקים; שיפועי הניקוז בתכנית האדריכלית מספקים, הבעיה היא עם מה קרה בשטח בעת ביצוע השיפועים ולאחר מכן; בזמן הקידוח לא היו מים בקרקעית הקידוחים, ואת מר גל מאיר לא פגש באתר הבנייה אלא את מר טיטינגר; במענה לשאלת בית המשפט בדבר מילוי חומר קל לפני הנחת ארגזי הבידוד השיב מר גררה כי בדרך כלל החומר הקל הוא עודפי מצע שהוא חומר קל או אדמה גננית קלה בעובי 10 ס"מ. חומר זה אינו תופח, ובעזרתו הוא יכול ליישר ולפלס אותו כדי להניח את ארגזי הקלקר. לב"כ הצדדים לא הייתה חקירה נגדית למר גררה בעקבות שאלת בית המשפט.

47. מטעם מר טיטינגר העידו מר טיטינגר, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר עליו חקירה שכנגד, ואינג' אברהם בן עזרא, אשר הגיש חוות דעת של מומחה, ונחקר אודותיה חקירה שכנגד. בחוות דעתו של מר בן-עזרא אדון להלן.

48. מר טיטינגר הצהיר בתצהירו כי המגרש עליו בנתה התובעת את ביתה היה בעבר חלק ממגרשו של אבי התובעת. בשנת 1996 פנתה אליו התובעת על מנת שיתכנן את ביתה. לאחר מכן הודיעה לו התובעת שיחול עיכוב בתכנון הבית עקב רצון אביה לחלוקה שונה של המגרש. ביום 16.8.1998 פנתה אליו התובעת שוב וביקשה להמשיך בתכנון הבית; באותה עת היה שותף בחברה ששמה טו די אדריכלים בע"מ, שבעלי מניותיה ובעליה היו הוא ומר מאיר. כספי התמורה עבור הפרויקטים היו נכנסים לקופת החברה, שניהם היו מושכים משכורות חודשיות מהחברה, ובסוף השנה היו מחלקים דיווידנדים. התובעת שילמה את השכר עבור עבודת התכנון לחברה. נחתם חוזה בינם לבין התובעת לתכנון אדריכלי של בית בשטח 140 מ"ר ופיקוח עליון על בנייתו; התובעת שכרה את שירותיו של המודד זאב אלון, אשר ערך מפת מדידה של המגרש, והעבירה אליו; התובעת שכרה את שירותיו של מר צ'רנובילסקי, והוא זה שדרש לקבל דו"ח ביסוס (כבר עתה אציין שדברים אלו אינם עולים בקנה אחד עם העובדות, שכן החישובים הסטטיים שערך מר צ'רנובילסקי קדמו לדו"ח הביסוס ולקידוח הנסיון המפורט בו); הוא לא קיבל לידיו את דו"ח הביסוס, אלא רק שהתגלתה הסדיקה; רצפת הבית תוכננה להיות גבוהה יותר מפני הקרקע במגרש; התובעת היא זו שניהלה את הפרויקט, הואיל ולא מונה על ידה מנהל לפרויקט; התובעת בחרה במר אביטל לאור היכרות מוקדמת בינו לבין אבי התובע; לאחר שהתובעת בחרה במר אביטל הוא העביר לו סט תוכניות לביצוע בקנה מידה של 1:50, כולל תכנית הפיתוח; תוכננו שיפועי ניקוז בשיעור של 1.5%, שהם השיפועים הרגילים והסבירים; לאחר שהוחלף מר צ'רנוביסלקי במר גררה, העביר אליו סט תוכניות הבית לצורך הכנת חישובים סטטיים; הוא ביצע פיקוח עליון באתר הבנייה, עד שהסתיימו כל עבודות הבנייה, לא כולל עיצוב פנים.

בחקירתו הנגדית העיד מר טיטינגר כי בישיבה בה השתתפו הוא, התובעת ובעלה, מר גררה, מר אביטל ומר אביגור לקחו על עצמם מר גררה ומר אביטל לבצע את התיקונים בהתאם להנחיות מר אביגור, ובכך נטלו על עצמם את האחריות לנזקים. אינו יודע האם לפרש את הנכונות לתיקונים כלקיחת אחריות של מר גררה ומר אביטל. בישיבה זו נכתב פרוטוקול, אך אינו יודע היכן הפרוטוקול; הוא סיים את לימודי האדריכלות בשנת 1994, וכאשר פנתה אליו התובעת לתכנן את ביתה היה לו וותק של שנתיים בעבודה כאדריכל, אך היה שכיר וניהל צוות של 12 אדריכלים ותכנן בתים רבים, אך אף אחד מהם לא היה במושב יד רמב"ם, והבית של התובעת הוא הבית הראשון לאותה עת שתכנן במושב; עד לחודש אוגוסט 2002 הוא ומר מאיר היו שותפים בחברה, אך בחודש אוגוסט 2002 הם נפרדו. בשנת 2002 כשהגיש את הבקשה הנוספת להיתר רשום כעורך הבקשה רק מר טיטינגר, מכיוון שמר מאיר אינו אדריכל; העביר לגררה תכניות עבודה אדריכליות בקנה מידה של 1:50, שאותן החזיר לו מר גררה. התכתב עם מר גררה בפקסים, אך פקסים אלו לא גולו; הקבלות שנתן לתובעת בשנת 2002 היו קבלות שלו ולא של החברה; לא התייעץ עם אף אחד לפני שתכנן את הבית על קרקע חרסיתית. לטענתו מר גררה היה צריך להיות היועץ שלו (כבר עתה אומר שטענה זו מוזרה לאור העובדה שבעת הכנת תכנית הבקשה להיתר היה מר צ'רנובילסקי המהנדס מטעם התובעת); אמנם מכין תכנית אדריכלית לפני שהמהנדס מכין תכניות שלד, אך אינו צריך להתייעץ עם המהנדס בקשר לשיפועי הניקוז בתכנון על קרקע חרסיתית, מכיוון שסומך על מהנדס הוועדה שיבדוק שאכן התכנית הוכנה על פי התקן. הוא כאדריכל לא צריך לקחת בחשבון את סוג הקרקע עליהם נבנה הבית, ואין לו כל הכשרה לכך. אם המהנדס היה אומר לו לשנות השיפוע, היה עושה כן. גם אם היה עושה בחצר שיפוע 3%, לא בטוח שהדבר היה משנה את המצב במגרש; בחלק הדרומי של הבית שגבוה בחצי מ' מהחלק הצפוני אין נזקים, אך לא הגביה את החלק הדרומי שניזוק לגובה פני הרצפה של החלק הצפוני, מכיוון שהיה צריך לבנות בצמוד לקרקע, ובחלק הדרומי פני הקרקע נמוכים בחצי מ' מהחלק הצפוני; את המרזבים תכננה גב' ניג'י, והוא אישר תכנית זאת, והמרזבים יוצאים 20 ס"מ מעל פני הקרקע. על המהנדס היה לומר לו להרחיק פתח היציאה של המרזבים מקירות הבניין. בשנת 2002 העביר למר צ'רנובילסקי את התכניות האדריכליות לצורך הכנת תכנית קונסטרוקציה, ולמר צ'רנובילסקי לא היו כל דרישות בקשר למרזבים; בחוזה שלו עם התובעת לא דובר על כך שהוא צריך לתכנן את הגינה. בסוף שנת 2003 כשהסתיימה הבנייה, היו שבילים ושיפועים על פי התכנית האדריכלית. הגינה בוצעה כשנה וחצי לאחר תום הבנייה. הוא לא היה בעת הקמת הגינה. בעת שעזב את אתר הבנייה ובעת שחתם על המסמך מיום 30.9.03 על גמר בנייה, היו שבילים אך לא בוצעו שיפועים, מכיוון שאינו יכול להכריח התובעת לבצע שיפועים. אינו יודע מתי בוצעו השיפועים בקרקע; במהלך הבנייה ביקשה התובעת לבצע כל מיני שינויים בבנייה, ולכן היה צריך תכנית שינויים לאישור הוועדה המקומית; לא היו לו ריג'קטים מיוחדים בקשר לעבודתו של מר אביטל. מר אביטל בנה השבילים בעת שהיה באתר הבנייה, אך לא היה בעת שמר אביטל ביצע הריצוף בבית, שכן הוא לא היה אחראי על עיצוב פנים; מבחינה תכנונית אחראי על ניקוז המגרש. בעת שחתם על הטופס לגמר הבנייה לא בדק עם מכשירים את ביצוע השיפועים, למרות שמדובר בשיפועים שלא ניתן לראותם בעין רגילה. בעת שחתם על המסמך הכל היה לשביעות רצונו; מי שתכנן את הניקוז זו גב' ניג'י, שבמסגרת התכנית הסניטרית חייבת לטפל גם בנושא הניקוז, והוא אימץ את התכנית שלה, אך את התכנון של הניקוז עשו יחדיו. אינו צריך להתעניין בסוג הקרקע בעת שמתכנן הניקוז; התובעת לא מינתה מנהל עבודה, והיא זו שניהלה את הפרויקט; בקשר למעורבותו של מר מאיר לא יכול להצביע על פעולה מסוימת שביצע מר מאיר, אך הוא הוביל את הפרויקט, ומר מאיר היה מציע הצעות. והבנייה החלה בעת שהוא ומר מאיר התפצלו.

49. ב"כ מר גררה וב"כ מר אביגור הסכימו לקראת סוף ישיבות ההוכחות למחוק את ההודעה לצד ג' כנגד מר אביגור. אלא שהצדדים האחרים הודיעו שאם מר אביגור לא יישאר כבעל דין בתביעה, הם יגישו כנגדו הודעה לצד ג', מכיון שהיו זקוקים לעדותו. על כן נותר מר אביגור כבעל דין בתביעה זו.

50. מר אביגור הגיש תצהיר עדות ראשית, אליו צירף את כל הדו"חות שכתב. בתצהיר הצהיר מר אביגור כי מאחר ומר גררה, מר טיטינגר ומר אביטל מעידים שלא קיבלו את דו"ח הביסוס ולא הסתמכו על דו"ח הביסוס בעת תכנון הבית והשלד ובניית הבית, יש לדחות את ההודעה לצד ג' שהוגשה כנגדו. בהמשך תצהירו התייחס מר אביגור לחוות דעת המומחים השונים, ונתן חוות דעת על דברי המומחים השונים. כפי שציינתי לעיל, בחוות דעת המומחים אדון בהמשך.

בחקירתו הנגדית העיד מר אביגור שהוא גיאולוג במקצועו, ואת כל ההמלצות בתחום הנדסת הבניין הוא קיבל מאינג' נבו ז"ל שהיה שותפו, אך אינג' נבו נפטר ואינו יוכל להעיד. בשלב זה התנגדו ב"כ הצדדים לכל עדות המתייחסת לדברי אינג' נבו ז"ל. מאחר ומר אביגור אינו מהנדס בניין, הרי שאין ליתן משקל של ממש לעדותו בעניינים מקצועיים אודות הכשלים של מר גררה, שהם בבחינת חוות דעת שאינם בתחום מומחיותו של מר אביגור, שהיא גיאולוגיה ולא הנדסת בניין. מעדותו של מר אביגור נראה שלא רק ענה תשובות לשאלות שנשאל, אלא הרחיב בתשובותיו על נושאים שלא נשאל עליהם, דבר המצביע על מגמתיות בלתי מובנת בעדותו. על דברים אלו העירו ב"כ הצדדים במהלך עדותו של מר אביגור. בכל אופן, לפי דברי מר אביגור, מר נבו נפטר בשנת 2006, וככל הנראה הוא ערך את הביקור בבית התובעת בשנת 2005 ללא אינג' נבו, ואינג' נבו נתן את ההמלצות לאחר מכן; את דו"ח הביסוס שלח לתובעת בשנת 1999 בפקסימיליה, ושוחח עימה בטלפון ואמר לה שיש לה קרקע בעייתית, וכשיתחילו לבנות תקרא לו לאתר הבנייה. את ההמלצות ההנדסיות הכלולות בדו"ח הביסוס נתן אינג' בוריס נבו ז"ל; בקרקע חרסיתית כמו בבית התובעת, כאשר משקים את הגינה בצורה רדיקלית, אזי פני הקרקע ישתנו ולא יהיו באותו גובה כמו בתום הבנייה; היה קשה מאד לגלות את צינור הביוב שהיה קבור באדמה וממנו זרמו מים מתחת ליסודות הבניין.

51. מר מאיר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי הוא אדריכל במקצועו, וכי הוא ומר טיטינגר היו שותפים בחברה ששמה גל-טיטינגר אדריכלים בע"מ, אך פרויקט בניית הבית של התובעת היה בטיפולו הבלעדי של מר טיטינגר. ראיה לכך היא העובדה שבשנת 2002 גבה מר טיטינגר את יתרת שכר הטרחה מאת התובעת. בשנת 2005 העביר את מניותיו בחברה למר טיטינגר וחדל להיות דירקטור בחברה.

בחקירתו הנגדית העיד מר מאיר כי אינו יודע כמה קבלות הוציא מר טיטינגר לתובעת לאחר שנפרדו דרכיהם בחודש אוגוסט 2002. בחברת טודי אדריכלים היה שותף נוסף בשם דורון סלע.

52. כפי שציינתי לעיל, הוגשו חוות דעת של מומחים מטעם בעלי הדין. התובעת הגישה את חוות דעתו של אינג' אידל, אשר נפטר לפני שנחקר חקירה שכנגד על חוות דעתו. התובעת הגישה את חוות דעתו של אינג' דוד ציזלינג, אשר אימץ את חוות דעתו של מר אידל. חוות דעתו של מר ציזלינג לוקה במגרעת שמר ציזלינג לא ראה בעיניו את אשר ראה מר אידל, ועל כן, המשקל של חוות דעתו הוא משקל נמוך יחסית לחוות הדעת של המומחים האחרים.

מר גררה הגיש את חוות דעתו של אינג' דוד אופיר מיום 7.7.10 ואת התוספת לחוות דעתו מיום 27.7.10. כן הגיש מר גררה את חוות דעתו של אינג' זליו דיאמנדי, יועץ לביסוס מבנים וקרקע, מיום 8.7.10.

מר טיטינגר הגיש את חוות דעתו של אינג' אברהם בן עזרא מיום 23.10.10.

בית המשפט מינה כמומחים מטעמו את יועץ הקרקע אינג' דניאל מכטה לעניין הביסוס, ואת אינג' בס מרדכי לעניין עלות תיקון הנזקים.

כל המומחים הנ"ל נחקרו חקירות שכנגד.

טענות הצדדים בסיכומים:

53. התובעת טענה בסיכומיה שיש לקבל את תביעתה מהסיבות כדלקמן:

1. הוכח כי הקבלן והמהנדס גררה לקחו אחריות על תיקוני הליקויים, בהתאם לדו"ח אביגור מ-2005, בפגישה בין הגורמים המעורבים בבית התובעת. זאת על בסיס עדות התובעת, האדריכל טיטינגר, הקבלן אביטל והמהנדס גררה. בהקשר זה, אין לקבל את עדות הקבלן כי תיקן את הליקויים רק מטוב לבו ומכוח אחריות מוסרית; מה גם שהקבלן לא תיקן את הליקויים במלואם;
2. לא היה צורך לתבוע או להעיד את הגנן מהטעמים הבאים:
   1. הקבלן לקח אחריות על תיקוני הליקויים, כאמור לעיל;
   2. לא נטענה טענה ביחס לכך, על ידי מי מהצדדים, בכתבי טענותיהם; וכן לא הועד עד כל שהוא, שיעיד על הנזק שנגרם על ידי עבודות הגינון;
   3. לחלופין, אם קיימת אחריות לגנן, הנזק שנגרם על ידו הוא לפני לקיחת האחריות על ידי הקבלן.

3) אין רלבנטיות למחלוקת - האם התובעת אכן מסרה את דו"ח הקרקע לקבלן ולמהנדס – לעניין אחריות הקבלן והמהנדס, מהטעמים הבאים:

(א) אין חולק כי תכנית הבנייה של צ'רנובלסקי, המפנה לדו"ח הקרקע, נמסרה לפחות לקבלן;

(ב) המהנדס התרשל כאשר נמנע מלהתייעץ עם יועץ קרקע והתעלם מדו"ח הקרקע, זאת נוכח עדות המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס בס, טענת ההגנה של אביגור (סעיף 12 לכתב הגנתו), תצהיר אביגור וחוות דעת המומחה מטעם התובעת;

(ג) נוכח חוות דעת המהנדסים בס ומכטה מטעם בית המשפט, המהנדס גררה אחראי לנזקים הנטענים;

4) אין לה אחריות משום שלא שכרה מפקח על, שהרי המהנדס בס ראה בפיקוח נוסף כתוספת שולית;

5) ממכלול הראיות, הוכחו הנזקים הנטענים בכתב התביעה, לרבות על ידי מומחי בית המשפט, כדלקמן:

(א) נזקים לנכס בסך 321,345 ₪ נכון ליום 12.7.2011, ובתוספת עבודות בנייה ושיפוצים שיעור הנזק עולה עד כדי 480,201 ₪;

• 1. 50,000-20,000 ₪ עלות בדיקת התיקונים הסופיים שבוצעו לאחר הבנייה;
  2. 15,000 ₪ עבור נזקים לגינה;
  3. הוצאות על 14 ימי דיור חלופי;
  4. עוגמת נפש בסך 80,000 ₪, המהווים 15% מהנזקים בפועל.

54. מר אביטל טען בסיכומיו שיש לדחות את התביעה כנגדו ואת ההודעה לצד ג' ששלח כנגדו מר גררה מהסיבות כדלקמן:

1) בסיכומי התובעת, בא כוחו מצטט ציטוטים חלקיים ומגמתיים שלא שיקפו את שהיה בפועל;

2) הוא לא אחראי לנזק;

3) עדותו הייתה עקבית, עניינית, ישירה והגונה. עדות זו לא נסתרה. בעדותו, הכחיש את אחריותו לקרות הנזק, והעיד כי ביצע פעולות מסוימות לשחרור הלחצים מהנכס לפי הוראות אביגור - כדי לפתור את בעיית הסדיקה המיידית. אולם הוא לא תיקן את סדקי המבנה באופן שיטתי, מאחר שלא היה ידוע מקור בעיית הסדקים במבנה. מנגד, התובעת לא שלחה לו מכתב דרישה לתיקון הליקויים, אלא למהנדס גררה, ובעדותה היא העידה שאיננה מאשימה את הקבלן. הבדיקה הסונית קבעה כי הכלונסאות שנבדקו נמצאו מתאימים ועונים על הדרישות התכנוניות;

4) התובעת הייתה הקבלן הראשי וניהלה את הבנייה – כאשר היא נעזרת באביה. כמו כן, התובעת נמנעה מלפקח או פיקחה באופן חלקי על ביצוע עבודות הבנייה;

5) התובעת לא קיבלה טופס 4 מחמת רשימה ארוכה של סיבות דחייה, שאינן קשורות לעבודתו; בנוסף, מעדות התובעת עולה כי בפועל הוא לא היה אמור לספק לה טופס 4;

6) קיים חוסר תום לב או לכל הפחות חוסר הגינות דיונית מצד התובעת כדלקמן:

(א) תצהיר התובעת תואם כלשונו לכתב התביעה;

(ב) התובעת לא זכרה נתונים פוזיטיבים נחרצים שבתצהירה, המהווים את הבסיס לכתב התביעה. זאת נוכח העובדה שנטל הבאת הראיות עליה;

(ג) בעדותה עולה כי התובעת נמנעה מלגלות מסמכים חשובים שברשותה, כגון הסכמים עם הקבלן, הסכמים עם האדריכל וקבלות. יתרה מכך, לאור פסיקת בית המשפט העליון, הימנעותה זו פועלת לחובתה;

(ד) התובעת לא ציינה שהיא עצמאית ומזדכה על חלק מההוצאות;

7) לעניין אי מסירת דו"ח אביגור, שלושה עדים שונים בנוסף למר אביגור העידו במפורש כי התובעת לא העבירה להם את הדו"ח. מנגד, בחקירתה התובעת לא זכרה אם אכן מסרה את הדו"ח אליו וכאשר ציינה מה שמסרה לו, לא ציינה את הדו"ח;

8) קיימים גורמים אחרים שיש להתייחס אליהם:

• 1. גינון: מחקירת התובעת עולה כי לאחר גמר עבודות הקבלן בנכס בוצעו עבודות נוספות על ידי בעלי מקצוע שונים, בפרט עבודות גינון בסך 18,000 ₪. לפי אחד המומחים מטעם בית המשפט עבודות גינון יכולות להשפיע ללא קושי רב על שיפועי הקרקע; ובהקשר זה הוער כי התובעת נמנעה מלהעיד את הגנן;
  2. השקיה: הוכח כי קיים צינור מים פעיל מתחת לבית התובעת, כאשר המומחים לא ידעו מהו חלקו בכמויות המים, מלבד אחד שסבר כי חלקו קטן; הוכח כי התובעת השקתה את הגינה מעל ומעבר, ובעניין זה נמנעה התובעת מלחקור את עובד הציבור; עדותו - לעניין מצב הקרקע רווית המים סמוך לספטמבר 2005 ובקשתו מהתובעת להפסקת ההשקיה על ידה - היא עדות בעל דין מעוניין הנתמכת בדו"ח אביגור ובבדיקה סונית. עדות זו מוכיחה כי לתובעת חלק משמעותי מאוד במצב הקרקע;
  3. תכנון: לפי המומחים השונים אין מחלוקת שהבעיה בנכס היא תכנונית ולא ביצועית; בחקירתו, המהנדס גררה העיד שלא היו לו השגות מאופן ביצוע העבודה וכי היא בוצעה לשביעות רצונו; וכן האדריכל טיטינגר לא טען נגד אופן ביצוע העבודה ולא צירף מסמך המעיד על דחיות של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה שקשורות לעבודות הקבלן; בהקשר זה הוער כי התובעת נמנעה מלתבוע את האדריכל טיטינגר;

1. בית המשפט דחה את הטענה כי המהנדס גררה היה קבלן משנה שלו מחמת הרחבת חזית; אין בהמלצתו על המהנדס גררה כדי להוות אחריות מצדו לפעולות האחרון;
2. מבחינה ראייתית יש לתת את הדעת לשניים:
   1. דו"ח המהנדס אידל איננו קיים, ותחתיו נכנס מר ציזלינג שקבע כי קיימת סדיקה בלבד;
   2. דו"ח אביגור בוצע ביחד עם מהנדס בניין שאיננו בין החיים; לחלופין ביחס לדו"ח זה, הוכח כי כמויות הבטון שהגיעו לאתר גדולות יותר מאלו שבמסמכים שבדו"ח. זאת משום שלא נלקח בחשבון שלב קורות הקשר;
3. על התובעת נטל הבאת הראיות בשאלת האחריות ובשאלת הנזק.

55. טוען מר גררה בסיכומיו שיש לדחות את תביעת התובעת כנגדו מהטעמים כדלקמן:

1. בראשית דבריו, ביקש להצטרף לטענות הקבלן בסיכומיו, ככל שאינן בסתירה לטענותיו;
2. הוא לא לקח אחריות על הנזקים שנגרמו על ידי גורמים אחרים, ביניהם הגנן, האדריכל והתובעת. אם וכאשר יוחלט בניגוד לעמדתו כי אכן נפל פגם בתכנונו, ייקח אחריות על כך, אך לא מעבר לזה; כמו כן, הוא לא לקח אחריות לשמש כיועץ קרקע, לא במפורש ולא במשתמע;
3. לעניין הנזקים:
   1. אין לתובעת חוות דעת מטעמה לעניין הנזקים. בהקשר זה חוזר על טענתו בישיבת ההוכחות נגד העדתו של המהנדס ציזלינג, משום שהאחרון אימץ את חוות דעת המהנדס אידל, שאיננו בין החיים, ולא הגיש חוות דעתו בעצמו. כמו כן, התובעת לא רשאית להסתמך על ראיות מטעם הצדדים שהוגשו במהלך הדיון, אלא מוכרחה להגיש עדכון מטעמה;
   2. בהתאם לחוו"ד מר מכטה, הנזק במפלס הדרומי העליון היה מתרחש בכל מקרה עקב נדידת רטיבות איטית. לפיכך, התובעת לא רשאית לטעון ביחס לכך;
   3. הנזק שנגרם בין השנים 2005-2003 רובץ לפתחה של התובעת; שלד הבית על פי תכניתו ובפיקוחו העליון הסתיים בשלהי 2002, כאשר רק במחצית 2005 נודע לו על בעיה כל שהיא לפי טענת התובעת;
   4. התובעת גרמה נזק לנתבעים על ידי הסתרת העובדה - אשר התגלתה בחקירה הנגדית - כי בוצעו שיפוצים בבית במהלך אפריל 2013: הנתבעים לא יכולים להתייחס נכונה לחלוקת האחריות לנזק בהתאם לחלקם היחסי, ובכלל זה גם אחריות התובעת. ובניגוד לשיטת המומחה בס, לא מדובר בעניין של אומדנא ויש להתחשב בהימנעות התובעת מלהציג קבלות וראיות נוספות לכך; בהקשר זה היה ותוטל אחריות, יש להטילה על הצדדים לפי חלקם היחסי בלבד בשיעורים מינימליים;
4. אין בידי התובעת ראיות לעניין התחום ההנדסי, שכן החלק ההנדסי בדו"ח אביגור, שלא הגיע לידי הקבלן, האדריכל ולידו, נכתב על ידי המהנדס נבו, שאיננו בין החיים, כאשר אביגור הוא גיאולוג ולא מהנדס;
5. אחריות התובעת:
   1. התובעת לקחה על עצמה את בניית הבית ולא הסתייעה במהנדס ביסוס שיפקח באופן אישי על הבית (מבסס את טענתו על ת"א 55773/03, שם העובדות היו שונות, אך צוין שם כי שיטת בנה ביתך מעניקה לאדם אשליה מסוכנת; ועל עמוד 4, סעיף ז' לחוות דעתו של המומחה מכטה, שם צוין כי התבצע פיקוח לקוי). לפיכך, ומכוח היותה מזמינת העבודה והקבלן הראשי, אחריותה על הנזק גבוהה מאוד (מפנה לפקודת הבטיחות בעבודה, התש"ל-1970 ותקנה 6(ג) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988);
   2. בהתנהגותה, ניתקה התובעת את הקשר הסיבתי בין התנהגות הצדדים לבין קרות הנזק; אילולי רשלנותה - מחדלה לבצע שיפועים וניקוזים כראוי - לא היה ניזוק הבית; והראייה לכך היא שהוא תכנן למעלה מעשרים בתים באזור על אותו סוג קרקע ובאותה שיטה, והם לא ניזוקו מלבד בית התובעת;
6. לב הבעיה בתיק זה נעוץ בנזקי המים ובכמויות המים הגדולות שהגיעו ליסודות בין השנים 2005-2003, כמפורט בטענות הקבלן בסיכומיו; התובעת לא תבעה את הגנן; הגיעו מים ליסודות משני מקורות: מי גשמים והשקיה מסיבית; הבדיקה הסונית שבוצעה לאחר חודשי הקיץ בספטמבר 2005, מצאה מים רבים ביסודות שמנעו בדיקת כלל הקידוחים; הצטברותם של כמויות מים אלו ביסודות היא תוצאה של פיקוח, פיתוח וניקוז לקויים;
7. התכנון מצדו היה תקין: לפי חוות הדעת של יועצי הקרקע – מר דיאמנדי מטעמו ומר מכטה מומחה מטעם בית המשפט – עולה כי תכנון הכלונסאות היה תקין: עומק הכלונסאות תוכנן ל-11 מטר, חרף היעדרו של תקן בשעתו שמחייב לכך, בפועל נמצא כי עומק חלק מהם היה 13 מטר (3 מטר יותר מתקן שנת 2008);
8. המחלוקת לעניין גובה ארגזי ההפרדה לא מועילה או מורידה, שכן גם לפי המומחה מכטה – שסבר כי יש צורך בגובה של 19 ס"מ ולא 15 ס"מ כפי שתכנן – לאור נסיבות המקרה וכמויות המים הרבות, היפותטית גם גובה של 20 ס"מ לא היה מסייע למנוע את הסדקים, ואף ייתכן שהיו נוצרים סדקים גדולים יותר; ציין שגם כאן רק בשנת 2008 פורסם תקן מחייב;
9. לפי דעת המומחה מכטה, יש לדחות את סברת מר בן עזרא כי היה צורך בקוטר כלונסאות גדול יותר. מאחר שמדובר בתפיחה אנכית ולא אופקית של הקרקע וכי אין ראיה שהכלונסאות נגזרו, דווקא קוטר קטן יותר לעומק גדול יותר טוב יותר במבחן בדיעבד; בעניין זה ציין כי אביגור לא הגיש חוות דעת אלא העיד כבעל דין;

56. מר גררה טען שאם בית המשפט יקבל את התביעה כנגדו, יש לקבל את ההודעה לצד ג' ששלח כנגד מר אביטל ומר טיטינגר, מהסיבות כדלקמן:

1. משמעה של אי הגשת תביעה נגד האדריכל הוא שאין בידי התובעת לתבוע מהקבלן וממנו את הנזק שנגרם בגין אחריות האדריכל. זאת נוכח דו"ח אביגור וחוות דעת המומחים מטעם הצדדים והמומחים מטעם בית המשפט המטילים אחריות על האדריכל;
2. נושא הפיתוח והניקוז הוא לב לבו של העניין בתיק זה, ואחריות האדריכל משתרעת גם על תכנון הבית והחצר וגם על הפיתוח כולל ניקוזים, שיפועים ופיקוח עליון עליהם; בהקשר זה, ציין את ההבדל בין התחייבות חוזית לבין חבות משפטית שחלה על האדריכל כאן, לפקח ולוודא את הביצוע על פי התכנית שהגיש, בלי שום קשר לעבודות הגנן (מפנה לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, וחוק המהנדסים והאדריכלים, התשי"ח-1958);לפיכך, אם תוטל אחריות עליו בגין עבודות שבוצעו ב-2005, יש לחייב את האדריכל בשיפויו;
3. אדם איננו חסין מתביעת נזיקין, אלא אם כן החוק קבע חסינות לגביו, ובפרט החוק לא פוטר אדריכל מאחריותו בנזיקין. אי צירוף החברה האדריכלית כאחראית שילוחית – בשונה כאחראית ישירה לקרות הנזק, אין בה כדי להועיל לאדריכל. בפועל האדריכל טיטינגר פעל באופן אישי ולא כנציג החברה או במשותף עם מר מאיר, ב-2002 נפרדו דרכם המשותפת של מר מאיר והאדריכל טיטינגר, כשמכל מקום ב-2003 לא הייתה קיימת החברה האדריכלית;
4. אם יקבע כי הוא אחראי לנזקים ויושת פיצוי כספי לנזק שנגרם לגדרות, למשטחי הבטון ולשיפועים, אז יש להטילה על הקבלן ולחייבו לשפותו. זאת מאחר שבפועל העבודות על משטחי הבטון בוצעו על ידי הקבלן, חרף אי ידיעתו מי ביצע זאת עבורו; וכן משום שהקבלן היה האחרון שפעל מול האדריכל בעניין השיפועים.

57. טוען מר טיטינגר בסיכומיו שיש לדחות את ההודעה לצד ג' שהגיש מר גררה כנגדו מהטעמים כדלקמן:

1. בתקופות הרלבנטיות לתביעה הוא עבד כשכיר בחברת אדריכלים בע"מ. והיות שלא צורפה החברה האדריכלית כנתבעת, לא ניתן לתבוע אותו ישירות; בהקשר זה, גם לא התקיימו הנסיבות החריגות להרמת מסך וכן לא נטען דבר ביחס לכך (מסתמך על ע"א 407/89, עמוד 694 לפסק הדין);
2. חלק מהצדדים, ובפרט שולח ההודעה המהנדס גררה לא רואה בו אחראי:
3. בזמן אמת, עוד בשנת 2005 לפני הגשת התביעה, מי מבין הצדדים לא האשים אותו לקרות הנזקים; הקבלן אביטל לא הגיש הודעה לצד ג' נגדו, הגם מודע כבעל מקצוע לכלל נסיבות המקרה מתחילתן; רק כאשר נכנסה חברת הביטוח של המהנדס גררה הוגשה הודעה לצד ג' נגדו; ואין זה משנה כלל אם הקבלן אביטל והמהנדס גררה לקחו את האחריות על עצמם או לא;
4. עדות המהנדס גררה - לא ראה פגם בתכניות טיטינגר - מהווה הודאת בעל דין מחייבת;
5. לא זו בלבד שהקבלן אביטל לא ראה פגם בתכניות הנ"ל, אלא אף העיד כי המליץ עליו ללקוחותיו האחרים;
6. חוות דעתו של המומחה יועץ הקרקע מטעם המהנדס גררה סברה כי די היה בשיפוע של 1.5% אף בקרקע חרסיתית;
7. דו"ח אביגור לא עמד בפני כלל הגורמים הרלבנטים: גררה, אביטל והוא;
8. הוא איננו אחראי לניקוז ולשיפועים המשפיעים על הביסוס;
9. המהנדס גררה העיד כי לא לקח יועץ קרקע משום שאין הוא זקוק לייעוץ בעניין זה במגרש הספציפי. ואין מחלוקת שהוא איננו יועץ קרקע;
10. יש לדחות את טענת המהנדס גררה ביחס לאחריותו לניקוז, ובפרט לעובדה שהרטיבות היוותה גורם מפתיע שהשפיע על הביסוס. הרטיבות היא גורם צפוי וכן הוא לא מחויב להיערך לכך מחמת אי הכשרתו בהנדסת ביסוס; לפי המומחה בס, האחריות לניקוז היא בראש ובראשונה של מהנדס הביסוס, אשר מחויב לתאם את עבודתו עם האדריכל, אם סבר שעלולים להתנקז מים ליסודות הבית;
11. האחריות לעניין הניקוז והשיפועים המשפיעים על הביסוס היא של המפקח ומהנדס הבניין (בהסתמך על ת"א (שלום ת"א) 55773/03; ת"א (שלום חד') 4974/97));
12. חובת ההוכחה על התובעת להראות את חלקו היחסי של הגנן באחריות לנזק;
13. לחלופין אם תוטל אחריות עליו, יש להטילה רק לפעולות בתחום אחריותם המשותפת של המהנדס גררה ושלו, ולא על מלוא חלקו של המהנדס גררה, כל שכן כאשר לא תוטל אחריות כלל על המהנדס גררה;
14. נוכח המחלוקות בין חמשת המומחים בהיבטים שונים, מן הנמנע להטיל עליו – הצד המרוחק ביותר - את רוב האחריות;
15. ביחס לטענת ההגנה של המהנדס גררה, תקן גובה ארגזי הפרדה משנת 2008 מהווה ביטוי של פרקטיקה נוהגת של עשרות שנים קודם פרסום התקן; המומחה מטעם המהנדס גררה ציין בחקירתו שהוא איננו משתמש בארגזי הפרדה של פחות מ-15 ס"מ בשנים האחרונות;
16. המשקל הראייתי של חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט ביחס לאדריכל נמוך עד אפסי: מצד אחד, המומחים התעלמו ממסמכים שהוגשו על ידו, מצד שני הסתמכו באופן מפורש על חוות דעת וכתבי הגנה של שאר הצדדים;

58. מר אביגור טען בסיכומיו שיש לדחות את התביעה כנגדו, שכן גם מר גררה ביקש למחוק את ההודעה כנגדו. מר אביגור טען שיש לחייב את מר גררה לשלם לו את הוצאות המשפט.

59. מר אביטל טען שיש לדחות את ההודעה לצד ג' ששלח כנגדו מר גררה מהסיבות כדלקמן:

1) הוא לא ביצע את עבודות הפיקוח והמהנדס גררה מנוע מלטעון זאת נגד התובעת ונגדו יחד; בין כה וכה התובעת אישרה שהוא לא אחראי על הפיקוח;

2) עבודות התיקון בוצעו לפי הנחיות מר אביגור מטעם התובעת ובידיעת המהנדס גררה; נזק נגרם לסינר לא מחמת עבודה לא תקינה, אלא מפאת הדינמיות של הקרקע;

3) אין זה באחריותו וסמכותו המקצועיות ליידע את המעורבים בעניין בדבר אי תקינות תכניות הפיתוח והניקוז. מה גם שלא מצא אי תקינות;

4) האדריכל אחראי על הניקוז, ובפרט אם לא התחשב בתכנונו לבעיית המים והרחקתם (ת"א (שלום חי') 5990/04; התקן הישראלי לביסוס בניינים – ת"י 940 תכן: גאוטכניקה וביסוסה הנדסה אזרחית).

60. טוען מר טיטינגר, שאם בית המשפט יחייב אותו לפצות את התובעת, יש להטיל מחצית מחיוב זה על מר מאיר, מהטעמים כדלקמן:

1) מר מאיר והאדריכל טיטינגר היו בעלי מניות בחברה האדריכלית; ואין לקבל טענה עתה להרמת מסך, אשר תהווה הרחבת חזית;

2) אין זה משנה כלל אם מר מאיר לא היה שותף מלא או לא, מאחר שמר מאיר קיבל הכנסות ממנה, יש לראותו כחב בצוותא בחובו;

3) הוכח ש-88% מהתשלום לטיטינגר מאת התובעת שולם עבור החברה האדריכלית, ואין זה מעלה או מוריד כלל אם החליטו מר מאיר וטיטינגר לחלק את ההכנסות ביניהם באופן שונה מהמקובל עד שנת 2005;

61. טוען מר מאיר שיש לדחות את ההודעה לצד ד' ששלח כנגדו מר טיטינגר, מהטעמים כדלקמן:

1) אין רלבנטיות לשאלה אם היה שותף ברווחים עם האדריכל טיטינגר, משום שכדי להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד בתאגיד יש להצביע על עילה ספציפית והתקיימות יסודותיה מבחינה ראייתית (ע"א 2273/02; ע"א 77/57);

2) לא הוכחו יסודות עוולת הרשלנות כנגדו; ממכלול הראיות ניכר כי האדריכל טיטינגר פעל לבדו: היה המפקח העליון על בניית הבית, פעל מול הגורמים השונים וקיבל תשלום מהתובעת; למעשה בשנת 2002 – עת החלה בניית הבית - האדריכל טיטינגר והוא התפצלו בעבודתם במסגרת החברה, הגם הפיצול הרשמי ברשם החברות נעשה בשלב מאוחר יותר (עדות טיטינגר, ישיבת פרוטוקול מיום 18.11.13 עמוד 20 שורה 41 ואילך); רק בעת קבלת ההודעה ידע על קרות הנזק ונסיבות המקרה.

62. טוען מר מאיר בסיכומיו שאם יחייב אותו בית המשפט לשלם סכום כלשהוא, יש לחייב את המבטחת לשפותו בגין חיוב זה מהסיבות כדלקמן:

1) התכנון האדריכלי בוצע על ידי האדריכל טיטינגר לבדו;

2) ישנה תחולה לפוליסת ביטוח אחריות מקצועית של חברת איילון עבורו: חברת איילון ביטחה אותו בפוליסה ביטוח אחריות מקצועית לזמנים הרלבנטיים לתביעה, 1.11.2008 – 31.10.2009. הנזק התגלה לו בתוך תקופת הפוליסה – 12.10.2009, עת נשלחה הודעה לצד ד' נגדו; מועד גילוי הנזק על ידי התובעת - תחילת 2005 - מאוחר למועד הרטרואקטיבי החל בפוליסה 14.10.2004. כלומר, משעה שהיום המוקדם ביותר לקרות אירוע הביטוח הוא יום גילוי הנזק, יש לקבוע כי עילת התביעה נוצרה לאחר 14.10.2004. זאת, נוכח העדפת הפרשנות שפוליסה חלה על אירוע גילוי הנזק, מקום בו מדובר בפוליסה המכסה סיכונים שמטבעם מתגלים מאוחר יותר (ירון אליאס דיני ביטוח כרך א, עמוד 431 ואילך).

63. המבטחת טענה שיש לדחות את ההודעה שהגיש כנגדה מר מאיר מהטעמים כדלקמן:

1) מצטרפת לטענת האדריכל טיטינגר לחסינות אורגן בתאגיד נגד תביעה נזיקית, גם ביחס למר מאיר. לפיכך יש לדחות את ההודעות לצד ג' וד';

2) אין תחולה לפוליסת הביטוח מהטעמים הבאים:

1. אירוע הביטוח איננו גילוי הנזק על ידי התובעת, אלא מעשה הרשלנות על ידי המבוטח במסגרת עיסוקו, ובענייננו רשלנותו הנטענת של האדריכל טיטינגר;
2. אירוע הביטוח התרחש לפני המועד הרטרואקטיבי של הפוליסה: רשלנותו הנטענת של טיטינגר התרחשה לכל המאוחר בסוף 2003.

דיון ומסקנות:

סדר הדיון:

64. מאחר והתובעת תבעה אך ורק את מר אביטל ומר גררה, יש לדון בתחילה בתביעה זו בלבד. רק אם תתקבל תביעת התובעת כנגד מר גררה במלואה או בחלקה, יהיה צורך לדון בהודעות השונות שהגישו בעלי הדין.

חובת זהירות מושגית:

65. לצורך הדיון בפרשה זו, יוצא אני מנקודת הנחה שיש למר גררה ולמר אביטל אחריות מושגית כלפי התובע, ככל שהיא נובעת מהתפקידים שקיבלו על עצמם, דהיינו: מר גררה על תכנון שלד הבניין ופיקוח על בנייתו, ומר אביטל על בניית השלד ועבודות הגמר הנוספות שקיבל על עצמו. לעניין הקדמת בחינת ההתרשלות לפני בחינת חובת הזהירות ראה ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, 15.7.2013).

האם העבירה התובעת את דו"ח הביסוס?

66. מר אביגור העביר את דו"ח הביסוס לתובעת. טוענת התובעת כי העבירה את דו"ח הביסוס למר טיטינגר, למר גררה ולמר אביטל. שלושה אלו מכחישים שקיבלו את דו"ח הביסוס.

67. סבור אני שיש לדחות את גרסת התובעת ולקבל את גרסת מר טיטינגר, מר אביטל ומר גררה, ולקבוע שהתובעת לא העבירה להם את דו"ח הביסוס מהסיבות כדלקמן:

1. עדותה של התובעת בנושא זה היא עדות יחידה, עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. לתובעת יש אינטרס מובהק בעניין, שכן אם היה מוכח שהעבירה את דו"ח הביסוס לבעלי מקצוע אלו, היה בכך כדי לסייע רבות לתובעת בהוכחת טענות הרשלנות כנגד בעלי המקצוע הנ"ל ;
2. אין זה מקרה יחיד בו התובעת לא מעבירה או לא מגלה מסמכים הנחוצים לצד שכנגד. וראיה לכך היא תצהיר גילוי המסמכים אותו הגישה לבית המשפט, בו לא הצהירה על מסמכים רבים, אשר התברר במהלך החקירות הנגדיות שהם מצויים בידיה;
3. מר טיטינגר העיד כי תכנן את שיפוע הניקוז בחצר בשיעור 1.5% מכיוון שלא ראה את דו"ח הביסוס, ואם היה רואה את דו"ח הביסוס, היה מתכנן בחצר שיפוע של 3% לצורך הניקוז. תכנון הניקוז על פי דו"ח הביסוס לא היה מעלה ולא היה מוריד בעבודתו או בשכרו של מר טיטינגר, כך שלמר טיטינגר לא היה כל אינטרס שלא לפעול על פי דו"ח הביסוס;
4. על גבי העתק דו"ח הביסוס נרשם בכתב יד "לידי: אהרון טיטנגר 4 עמודים". לא ידוע של מי כתב היד, ואין כל הטבעת מכשיר פקסימיליה של משרד האדריכלים בו עבד מר טיטינגר;
5. מר גררה העיד שאם היה רואה את דו"ח הביסוס היה פועל על פי דו"ח הביסוס, אך מאחר ולא ראה את דו"ח הביסוס פעל לפי מיטב ניסיונו כמהנדס עתיר נסיון. תכנון הקונסטרוקציה על פי דו"ח הביסוס לא היה מעלה ולא היה מוריד מעבודתו או משכרו של מר גררה, כך שלמר גררה לא היה כל אינטרס שלא לפעול על פי דו"ח הביסוס;
6. מר אביטל פעל בהתאם לתכניות האדריכלות והקונסטרוקציה שקיבל ממר טיטינגר וממר גררה, כך שלא היה לו כל אינטרס שלא לפעול על פי תכניות אלו. ואם היה מגיע לידיו דו"ח הביסוס, לא היה לו כל אינטרס שלא לפעול על פי דו"ח הביסוס;
7. בחקירתה הנגדית לא זכרה התובעת האם העבירה דו"ח הביסוס למר טיטינגר, למר אביטל ולמר גררה, והתברר שהאמור בתצהירה בעניין זה הוא על פי הסבירות שלה.

68. אשר על כן אני קובע שהתובעת לא העבירה את דו"ח הביסוס למר טיטינגר, למר אביטל ולמר גררה.

ביצוע העבודה על ידי מר אביטל:

69. התובעת לא שכרה את מר אביטל כקבלן מפתח, דהיינו שיבנה לה את כל הבית מתחילתו ועד סופו, כך שאחריותו משתרעת רק לגבי העבודות שהתבקש לבצע ע"י התובעת. בתחילה ביקשה התובעת ממר אביטל לבנות את שלד הבניין בלבד. התובעת שכרה קבלנים שונים לבצע עבודות גמר שונות בבניין. לאחר גמר בניית השלד, ביקשה התובעת ממר אביטל לבצע עבודות גמר של טיח, ריצוף וצבע. על עבודתו של מר אביטל פיקחו מר טיטינגר ומר גררה, ולפי עדותם, מר אביטל ביצע את עבודתו לשביעות רצונם. דהיינו, המפקחים על מר אביטל בעת ביצוע העבודה בשטח אישר את עבודתו ללא כל טענות ומענות.

הכלונסאות:

70. התובעת טענה שמר גררה תכנן את השלד שלא על פי דו"ח הביסוס. על פי דו"ח הביסוס היה על מר גררה לתכנן כלונסאות בקוטר 50 ס"מ ובקוטר 60 ס"מ.

71. המומחים מטעם בית המשפט הביאו בפני בית המשפט את תקן 940 משנת 2008 הדן בביסוס בניין בקרקע חרסיתית. תקן זה לא היה בתוקף בעת שמר גררה תכנן את שלד הבניין. התקן קובע שעומק הכלונסאות יהיה 10 מ' ובקוטר 40 ס"מ לפחות. מר גררה תכנן את הכלונסאות לעומק 11 מ', חלקם בקוטר 40 ס"מ וחלקם בקוטר 50 ס"מ. כך שמבחינת התקן, לא סטה מר גררה מהתקן, למרות שלא היה בתוקף בעת שתכנן את השלד.

72. המומחים שהעידו בתיק זה, ובמיוחד המומחים של בית המשפט, העידו שכאשר קרקע חרסיתית תופחת, יכולים לפעול על הכלונסאות כוחות אופקיים, זאת כאשר הרטיבות היא מצד אחד של הכלונס, ואז ככל שהכלונס עבה יותר, הוא עמיד בפני כוחות תפיחה אופקיים. הכוח השני הוא כוח תפיחה אנכי, זאת כאשר הרטיבות מסביב לכלונס שווה. במקרה של תפיחה אנכית, ככל שקוטר הכלונס קטן יותר, כוח התפיחה האנכי קטן יותר על הכלונס, שכן הנוסחה של כוח התפיחה האנכי הפועל על הכלונס הוא קוטר הכלונס כפול מאה. במקרה שבפנינו התפיחה הייתה תפיחה אנכית ולא אופקית, כך שכוח התפיחה על כלונס בקוטר 40 ס"מ קטן יותר מכוח התפיחה על כלונס בקוטר 50 ס"מ.

73. מר גררה תכנן את היסודות של הבניין עבור קומה אחת. בסעיף 1 לדו"ח הביסוס עולה שבתחילה תבנה התובעת קומה אחת, אך בעתיד תתוכנן קומה נוספת. דהיינו, מלכתחילה לקח מר אביגור בחשבון תכנון יסודות לשתי קומות ולא לקומה אחת. לא מן הנמנע שגם בנתון זה נעוצה המלצתו של מר אביגור לתכנן כלונסאות בקוטר 50 ס"מ -60 ס"מ.

74. אשר על כן, סבור אני שיש לדחות את טענת התובעת כלפי מר גררה בכל הקשור לתכנון הכלונסאות.

75. בדו"ח של מר אביגור מיום 28.9.05 מחשב מר אביגור את כמויות הבטון בכלונסאות על פי מסמכים שמסר לו התובעת, ועל פי מסמכים אלו טוען הוא שקיים חוסר בבטון בכלונסאות בנפח של 11.6 מ"ק. סבור אני שיש לדחות דבריו אלו של מר אביגור מהסיבות כדלקמן:

1. דבריו אלו של מר אביגור מבוססים על מסמכים שמסרה לו התובעת, וכבר ראינו לעיל שהתובעת לא מגלה ולא מוסרת את כל המסמכים המצויים בידיה;
2. מר אביגור ביקש בדיקה סונית של הכלונסאות. בבדיקה התברר שהכלונסאות עמוקים יותר מהתכנון עד כדי 2 מ', ואין כל פגם או כשל ביסודות. דבר זה מלמד שבכלונסאות יש בטון הרבה יותר ממה שהראו למר אביגור, וחסרים מסמכים נוספים של אספקת הבטון;
3. מר גררה העיד שפיקח על ביצוע הכלונסאות, ומר אביטל ביצע את העבודה לשביעות רצונו.

76. אשר על כן, סבור אני שמר אביטל לא התרשל בביצוע הכלונסאות.

קורות קשר:

77. אינג' בן עזרא טוען בחוות דעתו שמר גררה לא תכנן קורות קשר בין הכלונסאות ומר אביטל לא ביצע את קורות הקשר.

78. סבור אני שיש לדחות טענה זו, שכן מדו"ח הבדיקה סונית עולה בבירור שאכן נבנו קורות קשר, וגם המומחים מטעם בית המשפט העידו שאכן יש קורות קשר בבניין.

האם מר אביטל ומר גררה נטלו על עצמם האחריות לנזקים:

79. טוענת התובעת שמר אביטל ומר גררה נטלו על עצמם את האחריות לנזקים ולתיקונם. התובעת תומכת טענתה זו בדברי מר גררה ומר אביטל בישיבה שהייתה עמם בה נכח גם בעלה, ומהעובדה ששניהם החלו בביצוע תיקונים בשנת 2005.

80. סבור אני שיש לדחות טענתה זו של התובעת, מהסיבות כדלקמן:

1. התובעת טענה שבעלה היה נוכח בישיבה בה נטלו הקבלן והמהנדס את האחריות לנזקים. בעלה של התובעת נכח לפחות בכל ישיבות ההוכחות בתיק זה, והתובעת לא מצאה לנכון לקרוא לו לעדות, על מנת לתמוך בגרסתה. עניין זה פועל כנגדה;
2. התובעת ערכה באחת הישיבות פרוטוקול. התובעת לא מצאה לנכון לגלות פרוטוקול זה ולהגישו לבית המשפט. עניין זה פועל כנגדה;
3. מהתמליל אותו צירפה התובעת לתצהירה עולה שהתובעת, בעלה ואביה דחקו שלושתם במר גררה להודות שהוא אחראי, והוא אמר להם שאם ברצונם לתבוע אותו, יתבעו אותו, והוא יעביר את התביעה לחברת הביטוח שלו. אין בכך כדי להוות הודאה של מר גררה בהתרשלות;
4. מהתמליל אין כל הודאה של מר אביטל ברשלנות בביצוע העבודה, ונראה מהשיחה שרוב הטענות של התובעת, אביה ובעלה היו כנגד מר גררה;
5. מר גררה ומר אביטל נהגו בהתאם לחובתם על פי חוק חוזה קבלנות, ה'תשל"ד-1974 לתקן נזקים שהם אחראים להם. כל עוד היה צורך לברר את האחריות, פעלו שניים אלו על פי החוק, אך כאשר התבררה סיבת הנזקים, וכל אחד מהם לא ראה עצמו אחראי לנזקים אלו, היה על התובעת להביא את המחלוקת בינה לבין מר גררה ומר אביטל לבית המשפט, וכך עשתה.

81. לאור כל האמור לעיל, דוחה אני את טענת התובעת שמר אביטל ומר גררה קיבלו על עצמם את האחריות לנזקים.

הגורם לסדקים בבית התובעת:

82. אין מחלוקת בין כל המומחים שהנזקים שנגרמו לבית התובעת נגרמו כתוצאה ממים שהיו בקרקע החרסיתית. מחומר הראיות עולה שהיו מספר מקורות למים במגרש והם:

1. צינור ביוב פעיל שעבר ליד יסודות הבניין, והוביל ביוב מבית הורי התובעת למערכת הביוב. את צינור זה לא גילה אף אדם, והוא התגלה רק בעת ביצוע החפירות מתחת לבניין בחודש ספטמבר 2005 שבוצעו לצורך הבדיקה הסונית. מאחר והאדמה ליד הצינור לא הייתה מהודקת, באופן טבעי התרכזו מים מסביב לצינור;
2. מי גשמים בעונת החורף; השקיה מסיבית של הגינה ע"י התובעת, כפי שתואר לעיל, כך שניתן לומר שמבחינת הקרקע בחצר התובעת, כל השנה הייתה עונת גשמי ברכה;
3. אי התחשבות מר אביגור, המהנדסת הסניטרית והאדריכל בניקוז הציבורי הסמוך לבית התובעת. מר מכטה ומר בס קבעו בחוות דעתם כי השטח הציבורי שסמוך למגרש מדרום אינו מנוקז, ומים מצטברים עליו. מר מכטה מציין שביום 14.6.2011, בשיא הקיץ, נצפו שלוליות מים בחלק הציבורי מדרום לבית. גם מר בס מתייחס לנושא זה בסעיף 7(ה) לחוות דעתו;
4. חוסר ניקוז הגינה, כאשר יש לזכור שהגינה הוקמה ע"י גנן בחודש יוני 2004, בלי שהתובעת תודיע למר טיטינגר על הקמת הגינה. מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט נראה שהגנן לא מילא אחר הוראות מר טיטינגר בתכנית העבודה הנ"ל על אופן הקמת הגינה וביצוע שיפועי הניקוז. ביצוע השיפועים לא מופיע כסעיף עבודה בהזמנת העבודה.

לאור דברים אלו, נראה בדיעבד כי מכל זווית שלא נסתכל על המגרש, מדובר במגרש בעייתי, ולא כל הבעיות בו אותרו בזמן אמת.

83. את צינור הביוב לא ניתן היה לגלות, וראיה היא שגם מר אביגור וגם מר צ'רנובילסקי לא ידעו על צינור זה, ומר אביגור לא הזכיר הצינור בדו"ח הביסוס. מי שיכול היה לדעת על הצינור ועל מיקומו היו התובעת ואביה, ולא נראה שהם גילו למי מבעלי המקצוע על קיומו של הצינור. על כן, אין לבוא בטענות למר גררה ולמר אביטל על אי גילוי הצינור בעת בניית הבניין.

84. מי גשמים בעונת החורף הם דבר צפוי, ויש לקחת אותם בחשבון בעת תכנון הניקוז בבית, והם בגדר הצפיות של מתכנן הניקוז.

85. ההשקיה המסיבית שהשקתה התובעת את הגינה לא הייתה בגדר הצפוי, באופן שלמעשה הבית היה תחת מצב של גשמי ברכה מתמידים כל השנה. מתעודת עובד ציבור מטעם רשות המים עולה כי הצריכה השנתית הממוצעת בשנת 2005 למגורים בישובים כולל גינון עומדת על 59.5 קוב לנפש לשנה. לאחר הפסקת ההשקיה צרכו התובעת ובעלה כ- 13 קוב מים כל חודש, דבר המלמד שכל יתרת כמות המים שצרכה התובעת קודם לכן הייתה להשקיית הגינה ולא לצריכה אישית. את ההשקיה המסיבית הגדולה מאד לא יכלו בעלי המקצוע לצפות. כל אשר היה עליהם לצפות זו השקיה רגילה וסבירה, בהתאם לצריכה השנתית הממוצעת.

86. התובעת ביצעה את הגינון שלא בפיקוח מר טיטינגר. ממפרט הגינון שצירפה התובעת לתצהירה עולה שהגינון לא נעשה בהתאם להוראותיו של מר טיטינגר, ולא נזכר בו כלל ביצוע שיפועי ניקוז בהתאם לתכנית העבודה של מר טיטינגר. את מחדל זה יש לזקוף במלואו לחובת התובעת ולא לחובת מי מבעלי הדין.

יש לציין שתופעת הסדיקה בבית החלה רק לאחר שהתובעת החלה להשקות בצורה מסיבית וקיצונית את הגינה.

יועץ קרקע וגובה ארגזי ההפרדה:

87. מר מכטה ומר בס סבורים כי הפתרון הטוב ביותר לניקוז הבית הייתה שרצפת הבית תהיה בגובה 50 ס"מ מעל פני הקרקע. שניהם מודעים לעובדה שכיום בעלי הבתים אינם מוכנים לבנייה בגובה זה, שכן בנייה בגובה מעל פני הקרקע מזמינה מפגעים שונים של בעלי חיים מתחת לבית. על כן, הם יוצאים מנקודת הנחה שאת גובה מפלס הרצפה של הבית יש לבצע בגובה פני הקרקע או מעט גבוה ממנה, ואת ההפרדה שבין הקרקע לבין רצפת הבית יש לבצע באופן תת קרקעי. על מנת ליצור את חלל זה, אך באופן שניתן לצקת את רצפת הבטון, מתכננים המהנדסים ארגזי הפרדה עם חללים מחומרים קלים, כך שמצד אחד ניתן לצקת את הרצפה, ומצד שני יהיה חלל בין הרצפה לקרקע, שבמקרה של כניסת מים מתחת לרצפה, יהיה לאדמה התופחת חלל להיכן לתפוח. מעדויות המומחים עולה שלא ניתן להימנע מכניסת מים מתחת לרצפה, אך יש למנוע זאת ככל שניתן, וזאת באמצעות ניקוז מתאים, ומניעת הגעת מים מתחת לרצפה.

88. מר גררה קיבל את עבודת תכנון השלד לאחר קבלת היתר בנייה, ולא היה יכול לעשות מאומה בקשר לגובה הרצפה מעל פני הקרקע. נראה שבעניין זה לא ניתן לייחס למר גררה כל רשלנות שהיא, שכן בדו"ח הביסוס מר אביגור אינו דורש הגבהת מפלס הרצפה מעל פני הקרקע, כפי שאמרו מר מכטה ומר בס, וגם מר צ'רנובילסקי לא דרש את הגבהת הרצפה, ותכנן את יציקת הרצפה על גבי ארגזי הפרדה, באופן שמפלס הרצפה של הבית היה בגובה פני הקרקע.

89. המחלוקת בין המומחים היא האם די היה בארגזי הפרדה בגובה 15 ס"מ שתכנן מר גררה, או היה צורך לתכנן ארגזה הפרדה בגובה 19 ס"מ כפי שציין מר אביגור בדו"ח הביסוס. יש לזכור שהתובעת לא העבירה למר גררה ולמר אביטל את דו"ח הביסוס. מר דיאמנדי כותב בחוות דעתו שמר גררה לא התרשל בעת שתכנן ארגזי הפרדה בגובה 15 ס"מ, ולב לבו של הכשל היה חוסר הניקוז של המגרש. לעומתו, סוברים המומחים מטעם בית המשפט שמר גררה התרשל בעת שתכנן ארגזי הפרדה בגובה 15 ס"מ, והסתמכו על תקן ישראלי מס' 940 משנת 2008, שדורש שגובה ארגזי ההפרדה יהיה 20 ס"מ לפחות.

90. סבור אני שחוות דעתו של מר דיאמנדי סבירה יותר מאשר חוות הדעת של מר בס ומר מכטה, מהסיבות כדלקמן:

1. את הרשלנות יש לבדוק נכון למועד האירוע ולא לפי תקנים שהותקנו לאחר ניסיון חדש שהצטבר מאז מקרה הרשלנות הנטען ועד לדיון בבית המשפט. מר בס ומר מכטה קבעו את חוות דעתם על פי הניסיון שהצטבר כ-6 שנים לאחר תכנון הבית ובנייתו;
2. אין מחלוקת בין הצדדים שבשנת 2002 היה התקן המחייב התקן משנת 1978, וכי בשנת 1999 הייתה הצעה לתקן את התקן באופן שגובה ארגזי ההפרדה יהיה בין 15 ס"מ ל-25 ס"מ. זה המצב שהיה בשנת 2002 בעת שתכנן מר גררה את גובה ארגזי ההפרדה. בכך עמד מר גררה גם בגבולות שקבעה הצעת התקן;
3. הן התקן משנת 1978, הן הצעת התקן משנת 1999 והן התקן משנת 2008 קובעים מפורשות שגם אם יתכננו ארגזי הפרדה בגובה של למעלה מ- 20 ס"מ אין הדבר מבטיח שלא יהיה סדקים כתוצאה מתפיחת הקרקע החרסיתית;
4. מר מכטה ומר בס התעלמו לחלוטין מכמויות המים הרבות והבלתי סבירות בהם השקתה התובעת את הגינה שבחצר ביתה. מעדותם עולה שבכמויות מים רבות כל כך, סביר להניח שגם ארגזי הפרדה בעובי 20 ס"מ גם לא מונעים את תפיחת הקרקע באופן שתגרום לסדקים בבית התובעת;
5. מר מכטה אמר לב"כ התובעת שהגדלת מרווחי התכנון באה כתוצאה מעורכי דין כמוהו. דהיינו, הגדלת מרווחי התכנון לא באה עקב צורך אמיתי בהגדלת גובה ארגזי ההפרדה, אלא עקב חשש מתביעות נזיקין. במלים אחרות, הגדלת טווחי התכנון היא הנדסה מתגוננת;
6. מר מכטה לא עשה את חישובי התפיחה, ולא היה יכול לומר אם ארגזי הפרדה בגובה 19 ס"מ היו מונעים את הסדיקה של הבית באופן בו נסדק;
7. אף מומחה לא התייחס למצע האדמה הקלה אותו הניח הקבלן בהוראת מר גררה לפני הנחת ארגזי ההפרדה, והאם המצע זה שווה ערך לאותם 4 ס"ח חסרים בארגזי ההפרדה;
8. בכמויות המים שהיו במגרש של התובעת, תפיחת הקרקע הייתה כה גדולה, עד ש-4 ס"מ נוספים של ארגזי ההפרדה לא היו מונעים את סדיקת הבית באופן בו נסדק.

91. טוען מר מכטה, שעל מר גררה היה לקבל דו"ח יועץ קרקע לפני שתכנן את השלד. מר דיאמנדי סבור שאם מר גררה מכיר את הקרקע, אין חובה לקבל דו"ח יועץ קרקע. סבור אני שעמדתו של מר דיאמנדי היא הנכונה מהסיבות כדלקמן:

1. יועץ הקרקע נותן למהנדס את הרכב הקרקע בעומק הקרקע, על מנת שהמהנדס יתאים את סוג תכנון היסודות להרכב הקרקע. מר גררה הכיר את הקרקע במושב יד רמב"ם לאחר שתכנן את השלד של עשרות בתים במושב, לרבות בית חדש בסמוך למגרש עליו בנתה התובעת את ביתה, ובכל בתים אלו לא התגלו סדקים לאחר הבנייה;
2. דו"ח הביסוס לא היווה הפתעה למר גררה לעניין הרכב הקרקע, והיה ידוע לו שהקרקע במקום היא קרקע חרסיתית תופחת, והוא תכנן את היסודות הבניין על פי העקרונות הקבועים בתקן משנת 1978 ובהצעת התקן משנת 1999 בדבר תכנון יסודות בקרקע תופחת במיוחד. המומחים השונים לא חולקים על כך שמר גררה תכנן את יסודות הבניין על פי עקרונות אלו, אך חולקים עליו לעניין גובה ארגזי ההפרדה, ועל עניין זה כבר עמדתי לעיל;
3. דו"ח הביסוס נערך על ידי מר אביגור שהוא גיאולוג במקצועו, ואינג' נבו שהוא מהנדס בניין במקצועו. כל ההמלצות ההנדסיות בדו"ח הביסוס ניתנו על ידי מר נבו, לאחר שקיבל את נתוני הקרקע ממר אביגור. נתוני הקרקע היו ידועים למר גררה, והרכב הקרקע לפי דו"ח הביסוס לא היוו עבורו הפתעה, עקרונות תכנון היסודות בקרקע תופחת במיוחד היו ידועים לו ובתחום מומחיותו והוא פעל על פיהם, כך שלא היה כל יתרון בעבודת מר גררה אילו היה מקבל את דו"ח הביסוס.

92. אשר על כן, סבור אני שמר גררה לא התרשל בעת שלא ביקש דו"ח ביסוס לפני שתכנן את יסודות הבניין, ולא התרשל בעת שתכנן ארגזי הפרדה בגובה 15 ס"מ.

הניקוז:

93. מר בס, מר מכטה ומר דיאמנדי קובעים שהסיבה העיקרית לנזק היא המים הרבים שהיו במגרש וחוסר הניקוז של מים אלו מהמגרש. שלושת מומחים אלו מסכימים שהניקוז אינו בתחום אחריותו של מר גררה אלא בתחום אחריותו של האדריכל. ואכן תכנית הניקוז של המגרש מצויה בתכנית העבודה האדריכלית שהכין מר טיטינגר. לדברי מר טיטינגר הוא הכין את תכנית הניקוז לאחר שהתייעץ עם גב' ניג'י, מהנדסת התכנית הסניטרית של הבית.

מדו"ח הביסוס נראה שגם מר אביגור סבור שהניקוז של המגרש הוא בתחום אחריותו של מהנדס האינסטלציה הסניטרית, שכן הוא מפרט את בסעיף 3 לדו"ח שכותרתו "ניקוז וביוב" כדלקמן:

"א. יש לבצע שיפועי קרקע לניקוז לכיוון החוץ (3% לפחות).

• 1. יש להרחיק מי מרזבים למרחק של 2 מטר לפחות מהמבנה.
  2. הביוב והצנרת באתר יבוצעו לפי התקנים הישראלים בקרקעות תופחות!!!.
  3. מי הגינון יורחקו ע"י שיפועים מגבולות המבנה;
  4. יבוצע סינור בטון ברוחב 1 מטר ובעובי 10 ס"מ בהיקף המבנה על שיפוע כלפי חוץ".

העובדה שחובת ניקוז מגרש קבועה בהוראות למתקני תברואה (הל"ת), תש"ל-1970 תומכת במסקנה שהאחריות לתכנון הניקוז ולביצועו מוטלת על המהנדס המכין את התכנית הסניטרית.

94. טוענים מר מכטה ומר בס שעל מר גררה היה ליתן למתכנן הניקוז הוראות לנקז את האיזור שמתחת לרצפת הבטון של הבית. סבור אני שאין לקבל עמדה זו של שני מומחים אלו מהסיבות כדלקמן:

1. התובעת התייחסה אל דו"ח הביסוס כאל "אורים ותומים", ועליו ביססה את תביעתה. מעיון בדו"ח הביסוס אין בו כל דרישה לנקז את החלל שמתחת לרצפת הבית. אם כן, מדוע דורשים ממר גררה את אשר לא דרשו ממר אביגור?
2. התובעת טוענת שתכניות שלד הבניין שתכנן מר צ'רנובילסקי היו מספקות אותה והיה על מר גררה לפעול לפיהן, למרות שלא קיבל אותן ממנה ולא ממר אביטל. אין כל עדות שמר צ'רנובילסקי דרש או הציע לנקז את החלל שמתחת רצפת הבית. אם כן, מדוע דורשים ממר גררה את אשר לא דרשו ממר צ'רנובילסקי, שלטענת התובע פעל כיאות?
3. מדברי מר בס ומר מכטה עולה שלמעשה לא ניתן היה לנקז את מי הגשמים ומי ההשקיה שהיו בגינה, מכיוון שלא היה לאן לנקז אותם. אם כן, מדובר במקרה מיוחד עליו חל סעיף 7.2.3 להוראות למתקני תברואה (הל"ת), התש"ל-1970 (כפי שהיו בתוקף בעת תכנון הניקוז), הקובע כי במקרים מיוחדים "מותר השימוש במיתקן סילוק פרטי, כגון: קידוח חילחול, בור חילחול, חפירי חילחול, אם הוא מותאם לכושר הספיגה של הקרקע ולשטח המנוקז, ואם נוקטים אמצעים נגד חדירת מים לבניין". בהתאם לעדויות, לכל עומק היסודות, כל סוגי הקרקע המצויים מתחת לרצפת הבית יתפחו באופן משמעותי אם יבואו במגע עם מים, כך שהיה צריך פתרון מיוחד של ניקוז המים מהמגרש שאינו בתוך המגרש. זו אחריות האחראי לניקוז ולא של מהנדס השלד.

95. לאור האמור לעיל, אם פעולתם של מר אביגור ומר צ'רנובילסקי סבירה בעיני התובעת והמומחים השונים, אין כל סיבה מדוע אותה התנהגות של מר גררה תהיה לא סבירה בנסיבות העניין.

96. למתכנן הניקוז הייתה משימה כבדה מאד בתכנון הניקוז של המגרש, במיוחד לאור הערותיהם של מר מכטה ומר בס לגבי חוסר הניקוז של השטח הציבורי הצמוד לבית התובעת.

כותב מר מכטה בחוות דעתו בסעיף 8(ו) לחוות דעת:

"רום תכנון המבנה נמוך, הדבר יוצר שיפועי ניקוז נמוכים, המקשים להרחיק את המים מגבולות המבנה.

השטח הציבורי שסמוך למגרש מדרום אינו מנוקז והמים מצטברים עליו. ביום 14.6.2011 נצפו שלוליות מים עליו."

בעניין זה היה מר בס יותר מפורט וקונקרטי ממר מכטה, והוא כתב בסעיף 7(ה) לחוות דעתו כדלקמן:

"ה. בפועל מצאתי:

ה.1 כי פני רצפת האגף הצפוני של המבנה הנדון כמעט זהים למפלס המדרכה/כביש.

ה.2 ליקוי זה יוצר בעיה של ניקוז והרחקת מים ממרזבים ומהחצר סביב האגף הצפוני של המבנה הנדון.

העובדות שלעיל מחזקות את הסיבות ל"ריכוז" סדיקה חמורה במיוחד באגף הצפוני של המבנה.

ה.3 כמו כן נמצא כי פני הקרקע במגרש סביב המבנה הישן גבוהים בכ: 50- 60 ס"מ מהקרקע של הבית הנדון, באופן שהצפות ממי גשמים או השקיה בחצר המזרחית מתנקזות כולם לחצר ולתחתית המבנה של הבית הנדון.

ה.4 בביקורים במקום ראיתי כי:

ה.4.1 חפיר לאורך הרחוב, מצד חיצוני של הגדר המערבית של הבית הנדון כמעט זהה למפלס הגינה.

ה.4.2 חפיר בצד החיצוני של המגרש של הבית הנדון, נמצא מלא במים למרות שהביקור השני נערך בחודש יוני לאחר מספר חודשים של שמש חמה, כך שהרחקת מים עיליים ומי תהום מהמגרש הנדון לחפירים המערבי והדרומי – אינם אפשריים."

לאור דברים אלו, נשאלת השאלה, אם המצב כה גרוע, שמתכנן הניקוז לא נתן לו תשומת לב, לאן היה ניתן לנקז את החלל שמתחת לרצפת ביתה של התובעת. היוצא מדבריו אלו של מר בס שבעיית הניקוז של מגרש התובעת נובעת משתי סיבות עיקריות, והן:

1. תכנון לקוי של גובה פני הרצפה של בית התובעת, שאותו קיבל מר גררה כדבר מוגמר;
2. חוסר אפשרות מעשית לנקז את מי הגשמים ומי התהום מהמגרש, עקב חוסר ניקוז השטח הציבורי הסמוך לבניין.

את הפתרון לבעיית הניקוז היו צריכים למצוא האחראי לניקוז במגרש ומתכנן הניקוז במגרש. אם היה מתוכנן ניקוז של החלל מתחת לרצפת דירת התובעת, הוא היה צריך להשתלב בפתרון הכללי של בעיית הניקוז במגרש. בהעדר פתרון של בעיית הניקוז במגרש, לא היה ניתן למצוא פתרון לניקוז החלל שמתחת לרצפת דירת התובעת.

97. אשר על כן, סבור אני שמר גררה לא התרשל בעת שלא הציע לבצע מערכת ניקוז מתחת לרצפת בית התובעת, ואם היה מציע זאת, ספק רב אם מערכת זו הייתה מועילה, לאור נתוני המגרש וקשיי הניקוז של המגרש עקב מפלס הגינה של התובעת ביחס לחפיר שליד המדרכה וחוסר ניקוז השטח הציבורי הסמוך לביתה של התובעת.

התובעת מזמין וקבלן ראשי-פקודת הבטיחות בעבודה:

98. התובעת רכשה את כל חומרי הבנייה והיא ששכרה קבלנים שונים לביצוע עבודות הבנייה השונות. בניית בניין היא דבר מורכב ביותר, בה מעורבים מומחים שונים בתחום הבניין, כגון: אדריכל, מהנדס בניין, מהנדס אינסטלציה סניטרית, אדריכל נוף ומעצב פנים, וכן בעלי מקצוע שונים, כגון: קבלן שלד, קבלן חשמל, נגרות בניין, עבודות אלומיניום, גינון וכו'. עקב מורכבות זו יש למנות אדם בעל ידע בתחום תכנון וביצוע הבנייה שיהיה אחראי על ביצוע עבודות הבנייה, ויתאם בין כל המתכננים והקבלנים, על מנת שלא יהיו נושאים שלא יטופלו ויפלו "בין הכסאות". התובעת ויתרה על מינוי בעל מקצוע זה, והיא זו שהייתה הקבלן הראשי של עצמה, ואביה פיקח על הבנייה, כאשר אין להם את הידע הדרוש לביצוע עבודתו של קבלן ראשי ומפקח עבודה.

99. סעיף 191 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: "פקודת הבטיחות בעבודה") מכפיף את תחום הבניה והבניה הנדסית המבוצעות דרך משלח יד להוראות הפקודה החלות על מפעל ותופשו בשינויים המחויבים.

תקנה 1 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988 מכוח הפקודה הנ"ל (להלן: "תקנות הבטיחות בעבודה") מגדירה מיהו מבצע בנייה, מזמין, קבלן ראשי וקבלן משנה:

"מבצע בניה" - קבלן ראשי או מזמין, המבצע את העבודה כולה או חלקה באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו; "

"מזמין" - בעל הנכס או מי שבעל הנכס ייפה את כוחו להתקשר עם קבלנים לביצוע עבודת בניה או בניה הנדסית, כולה או חלקה; "

"קבלן ראשי" - מי שמתקשר בהסכם חוזי עם מזמין לבצע עבודת בניה או בניה הנדסית"

"קבלן משנה" - מי שהתקשר בהסכם חוזי עם קבלן ראשי לבצע עבודות בניה או בניה הנדסית; "

תקנה 6 לתקנות הבטיחות בעבודה קובעת מיהו מבצע הבניה כאשר ישנם מזמין וקבלן ראשי גם יחד:

"6. (א) הטיל המזמין את ביצוע הבניה על קבלן ראשי, יראוהו כמבצע הבניה לענין תקנות אלה והחובות המוטלות בתקנות אלה על מבצע הבניה מוטלות עליו.

(ב) מעסיק קבלן ראשי בביצוע פעולת בניה קבלני משנה, יראו את הקבלן הראשי כמבצע הבניה, כאמור בתקנת משנה (א).

(ג) הטיל המזמין את ביצוע פעולת הבניה על יותר מקבלן ראשי אחד, יראו את המזמין כמבצע הבניה לענין תקנות אלה והחובות המוטלות על מבצע הבניה מוטלות עליו.

(ד) הוראת תקנת משנה (ג) לא תחול אם קיבל אחד הקבלנים הראשיים על עצמו את האחריות הכוללת לביצוע הוראות תקנות אלה, אישר זאת בכתב ושלח הודעה על המינוי, כאמור בתקנה 2, למפקח העבודה האזורי שבאזורו מתבצעת העבודה. "

תקנה 2(א) לתקנות הבטיחות בעבודה מטילה את האחריות על מבצע בניה כדלקמן:

"2. (א) מבצע בניה אחראי לכך כי כל עבודת בניה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה שהוא מינהו."

תקנה 3 לתקנות הבטיחות בעבודה קובעת את תנאי כשרותו של מנהל עבודה. תקנה 5(א) קובעת את תחום אחריותו ואילו תקנה 5(ג) קובעת את זהות האחראי היה ואין מנהל עבודה:

"5. (א) מנהל העבודה חייב למלא אחר הוראות תקנות אלה ולנקוט צעדים מתאימים כדי להבטיח שכל עובד ימלא אחר התקנות הנוגעות לעבודתו, אלא אם כן החובה מוטלת במפורש על מבצע הבניה.

(ב)...

(ג) לא מינה מבצע הבניה מנהל עבודה או הפסיק מנהל העבודה לשמש בתפקידו ולא מונה מנהל עבודה אחר לפי תקנה 2 או נפסל מנהל העבודה ולא מונה אחר במקומו לפי תקנה 4, רואים את כל החובות המוטלות על מנהל העבודה כמוטלות על מבצע הבניה; אין במילוי החובות כאמור על ידי מבצע הבניה כדי לשחררו מאחריות על אי מילוי אחרי הוראות תקנות 2 ו-4."

100. לפי הפסיקה יש לפרש מהי עבודת בנייה - לעניין אחריות מבצע הבנייה לפי תקנות הבטיחות בעבודה - באופן מרחיב (ע"א 3805/01 דואני נ' מלחי, פסקאות 11-9 לפסק הדין (פורסם בדינים ועוד, 27.4.2003)). עבודת הבניה, היא מלוא הפעולות הנדרשות להקמת המבנה, ואף פעולות הנלוות לכך עת הוקם המבנה (פסקה 12 לפסק הדין). זאת, על מנת להגשים את שתי התכליות העיקריות שבתקנה 6 לתקנות הבטיחות בעבודה: הראשונה היא בטיחות. הטלת אחריות על גורם אחד מתמרצת אותו לשקוד על מילוי תקנות הבטיחות בעבודה במלואן. כך קטן הסיכון הבטיחותי - בגין חוסר תיאום בין הגורמים השונים הפועלים בשטח - ונמנע מצב דברים בו שני גורמים או יותר מטילים את האחריות זה על זה; כפועל יוצא מזה, נגזרת התכלית השנייה, אפשרות ברורה להיפרע מהאחראי על מילוי התקנות מחמת הנזק, כאשר זהותו ידועה מראש.

101. אשר על כן, יש לקבוע כי בענייננו התובעת היא האחראית לתקינות הבניה כמבצעת הבניה: הבניה כאן היא הקמת בית מגורים במלואו עבור התובעת. התובעת לא מינתה מנהל עבודה או קבלן ראשי למבצע הבניה, ואין קבלן מבין הקבלנים השונים שלקח על עצמו את האחריות באופן רשמי. הקבלן אביטל איננו מבצע הבניה או קבלן ראשי, אלא קבלן משנה, מאחר שהתובעת לא הטילה עליו את מלוא עבודת הבניה, כי אם את הקמת השלד בתוספת עבודות נוספות (במקביל לאנשי מקצוע אחרים). לפיכך, התובעת אחראית למלא אחר הוראות פקודת הבטיחות בעבודה ותקנות הבטיחות בעבודה, ויש לראותה האחראית לתקינות עבודות הבניה במלואן כמבצעת הבניה. אומנם, אין מדובר כאן בנזקי גוף ובסכנות הבטיחותיות שפקודת הבטיחות בעבודה ותקנות הבטיחות בעבודה באות למנוע בראש ובראשונה. אולם על דרך ההיקש לנזק רכוש ניתן ללמוד על אחריות התובעת בעניין זה.

חובת הפיקוח והביקורת על פי חוק התכנון והבנייה - אחריות המהנדס, האדריכל והקבלן:

102. סעיף 158לא לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1958 (להלן: "חוק התכנון הבניה") קובע את תפקידם של האדריכל (מורשה להיתר לפי סעיף 158יג לחוק התכנון והבניה וסעיף 13א לחוק המהנדסים והארדיכלים, התשי"ח-1958), המהנדס (מתכנן שלד הבנין לפי סעיף 158כא לחוק התכנון והבניה) והקבלן הראשי, ובין השאר הוא מחלק את אחריותם על הפיקוח כדלקמן:

"(א) תפקידיו של מורשה להיתר הם:

(1) לתכנן את הבנין נושא ההיתר, לרבות כל מרכיביו ותחומי העבודה הנכללים בו, ולתאם בין כלל חלקי הבנין ומערכות הבנין;

(2) לוודא את התאמתו של הבנין להוראות כל דין ולהוראות התכניות החלות על השטח שלגביו הוגשה הבקשה להיתר ושפרטיהן נמסרו לו במידע להיתר ולדרישות מהנדס הוועדה, הגופים והרשויות כאמור בסעיף 158טז;

(3) לפקח פיקוח עליון על הבניה, לרבות לענין התאמתה לתכניות כאמור ולהיתר;

(4) לבדוק ולאשר את חוות דעתו או תכניתו של מומחה.

(ב) תפקידיו של מתכנן שלד הבנין הם:

(1) לתכנן את שלד הבנין נושא ההיתר לפי הוראות כל דין;

(2) לפקח פיקוח עליון על ביצוע עבודות השלד.

(ג) (1) תפקידיו של קבלן ראשי הם:

(א) לבצע את העבודה בהתאם להיתר ולהבטיח את איכותה;

(ב) לפקח פיקוח מלא ולקיים ביקורת על ביצוע העבודה.

(ההדגשה איננה במקור – י.ז)

עם זאת, ס"ק 158לא (ג) (2) לחוק התכנון והבניה מאפשר להתנות על אחריות הקבלן הראשי לפיקוח מלא וביקורת ביצוע על העבודה:

"על אף האמור בפסקה (1), יכול שהמורשה להיתר או מתכנן שלד הבנין יפקחו פיקוח מלא ויקיימו ביקורת על הביצוע של התחום שתכננו, ובלבד שהוסכם על כך בינם ובין הקבלן הראשי וכפי שיוסכם; הודעה על הסכם כאמור תימסר בכתב למהנדס הוועדה לפי טופס שקבע שר הפנים."

סעיף 16.02 לתוספת השנייה לתקנות בקשה להיתר (להלן: "התוספת") קובע חובת מינוי לאחראי לביקורת ביצוע הבניה כדלקמן:

"16.02 (א) לא יוחל בבניה אלא לאחר שנתמנה אחראי לביקורת הביצוע; אחראים לביקורת יכולים להיות עורך הבקשה או עורכי הבקשה, לפי הענין, ומינויים ייעשה בדרך המתוארת בטופס 1 לתוספת הראשונה (להלן בסעיף זה - טופס 1), ובלבד שעריכת הביקורת בכל הנוגע לצורת הבנין, לשטחו, למיקומו המדוייק בתחום הנכס ולהתאמת הבניה לתכניות כמשמעותן בחוק, תהא בכל מקרה בידי אדם אחד בלבד, שהוא עורך הבקשה או הראשון ברשימת כלל עורכי הבקשה (להלן - הרשימה), לפי הענין."

כלומר, מינוי אחראי לביקורת יכול וישתנה בהתאם לאופן עריכת הבקשה להיתר.

103. מתכנית הבנייה עליה מצויה חותמת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה (צורפה כחלק מנספח 6 לתצהיר התובעת) עולה שהתובעת לא מינתה אחראי לביקורת על הבנייה. מר גררה קיבל על עצמו אך ורק את האחריות לתכנון השלד והקמתו. על כן היה מר גררה אחראי לביצוע השלד בלבד, ולפקח פיקוח עליון על הקמתו.

104. תקנות התכנון והבניה (פיקוח עליון על הבניה), התשנ"ב-1992 (להלן: "תקנות פיקוח עליון") מפרטות את תחום הפיקוח העליון של האדריכל והמהנדס (תקנות 4 ו-5). תקנה 2 לתקנות פיקוח עליון קובעת כי "אין בחובת קיום פיקוח עליון לפי תקנות אלה כדי לגרוע מחובת הביקורת על הבניה בידי האחראים לה לפי תקנות התכנון." מחומר הראיות נראה שמר גררה אכן עמד בהוראות החוק של הפיקוח העליון לבניית השלד והביקורת על בניית השלד.

105. בסעיף 16.08 לתוספת נקבע אחריות הקבלן כדלקמן:

"16.08א. אין באחריות עורכי הבקשה להיתר או באחריות מתכנן שלד הבנין או באחריות האחראי לביצוע או האחראי לביקורת הבניה, לפי חלק זה, כדי לפטור קבלן ראשי מאחריותו לביצוע הבניה לפי ההיתר ולאיכותה, לרבות אחריות לקיום פיקוח מלא וביקורת על הביצוע, לפי כל דין."

התובעת הייתה הקבלן הראשי של עצמה, אזי גם לה יש אחריות מלאה לנעשה בבניין בעת הבנייה.

טענות נוספות כנגד מר אביטל:

106. טוענת התובעת שעל מר אביטל היה להעביר למר גררה את התכניות של מר צ'רנובילסקי. סבור אני שיש לדחות טענה זו שכן כל מהנדס עם שיקול הדעת שלו והתכנון שלו, ואם מר גררה היה חפץ לקבל תכניות אלו היה מבקשן ממר אביטל או מהתובעת.

107. טוענת התובעת שמר אביטל לא דאג לה לטופס 4, וכי עקב רשלנותו התעכבה קבלת טופס 4. יש לדחות טענות אלו של התובעת מהסיבות כדלקמן:

1. מר אביטל היה קבלן שלד ולא קבלן לבניית כל הבית עד למסירת המפתח (קבלן מפתח) ולכן לא היה חייב לדאוג לטופס 4 לתובעת;
2. התובעת הייתה הקבלן הראשי ומזמין העבודה, ועליה היה לדאוג לקבלת טופס 4 באופן עצמאי;
3. מר אביטל לא התחייב לתובעת לדאוג לה לקבלת טופס 4;
4. בחקירתה הנגדית חזרה בה התובעת מטענתה זו;
5. הוכח שהמניעה לקבלת טופס 4 הייתה שינויים שביקשה התובעת לבצע בבניין, שלא תאמו את היתר הבנייה, ועל כך הייתה צריכה להגיש תכנית שינויים;
6. מר אביטל נשאל על ההערות של מפקח הבנייה לגבי קבלת טופס 4, והשיב לכל הערה והערה, והתברר שכל ההערות אינן קשורות אליו. דבריו אלו של מר אביטל לא נסתרו.

108. טוענת התובעת שלמר אביטל התקין את הסינרים למבנה באופן לא תקין, ויצק בטון על מוצא המרזבים. סבור אני שיש לדחות טענה זו של התובעת מהסיבות כדלקמן:

1. בהתאם לתכניות ולעדויות גובה המרזבים מעל פני הקרקע היה 20 ס"מ ואילו גובה הסינרים היה 10 ס"מ, כך שמבחינה טכנית לא ניתן היה ליצוק את הבטון של הסינרים על פתחי המרזבים;
2. הקרקע של מגרש התובעת הייתה מלאה במים, לא מן הנמנע שהגעת הבטון למרזבים נבע כתוצאה מתפיחה נוספת של הקרקע;
3. שיפוע הניקוז של מגרש התובעת היו שיפועים הפוכים עקב חוסר ניקוז נכון, שלא מן הנמנע שבוצעו בעת הקמת הגינה. שיפועים אלו הם אלו שגרמו לתפיחת הקרקע.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת כנגד הנתבעים.

על התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים כדלקמן:

1. את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
2. שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

לאור דחיית התביעה כנגד הנתבעים, יש לדחות את ההודעה לצד ג', את ההודעה לצד ד' ואת ההודעה לצד ה'.

מר גררה ישלם למר אביגור כדלקמן:

1. את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
2. שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

לגבי שאר בעלי הדין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' אדר תשע"ד, 06 פברואר 2014, בנוכחות מר הרשקו מטעם התובע, עו"ד פיזנטי ב"כ הנתבע 1, הנתבע מס' 2 וב"כ עו"ד פרנקו, עו"ד סמגורה גם בשם עו"ד קפלנסקי, עו"ד גרינבוים ב"כ איילון.