ותביעה שכנגד

פסק דין

א. ההליך

1. ההליך שלפני נפתח בכתב תביעה (מתוקן בשנית), שהוגש מטעם קרן קיימת לישראל (להלן - "קק"ל"). בתביעתה עותרת קק"ל ליתן הסעדים הבאים:

(א) להצהיר כי קק"ל זכאית להירשם כבעלים של 2/6 חלקים מחלקה 2 בגוש 12161 (להלן - "חלקה 2", וזכויות אלה יש לגרוע מזכויותיהם הרשומות של המנוח נאיף מוחמד אבו שרקייה ע"ה, שעזבונו הוא הנתבע מס' 1 (להלן - "המנוח נאיף") והמנוח אחמד מוחמד אבו שרקייה ע"ה, שעזבונו הוא הנתבע מס' 8 (להלן - "המנוח אחמד").

(ב) להצהיר כי קק"ל זכאית להירשם כבעלים של 10/80 חלקים מחלקה 11 בגוש 12177 (להלן - "חלקה 11"), וזכויות אלה יש לגרוע מזכויותיהם הרשומות של המנוח נאיף והמנוח אחמד. אציין, כי בכתב התביעה יש עתירה לרשום חלק מהזכויות האמורות על שם "רשות הפיתוח", ואולם, רשות הפיתוח אינה תובעת, ועל כן התביעה תתנהל כתביעת קק"ל בלבד.

2. בתביעתה טוענת קק"ל, כי בתאריך 2.4.1962 כרתה הסכם חליפין עם המנוח נאיף והמנוח אחמד, ולפי הסכם חליפין זה התחייבו הצדדים להחליף ביניהם קרקעות כמפורט להלן:

(א) המנוחים נאיף ואחמד התחייבו להעביר לקק"ל את המקרקעין הבאים:

(1) 2/16 חלקים בחלקה 11;

(2) 2/6 חלקים בחלקה 2.

(ב) בתמורה קיבלו המנוחים מקק"ל את המקרקעין שלהלן:

(1) 15518/21518 חלקים בחלקה 23 בגוש 12154;

(2) 3/10 חלקים בחלקה 77 בגוש 12169;

(3) קרקע בשם "חקוראת ג'מיל אחסין אבו שרקייה".

לטענת קק"ל, בה בשעה שהיא קיימה את חלקה והעבירה את המקרקעין המוחלפים למנוחים נאיף ואחמד, הרי שהמקרקעין אותם הייתה זכאית לקבל מהמנוחים, לא נרשמו בבעלותה עד לעצם היום הזה, ומכאן תביעתה.

3. הנתבע מס' 2, סעיד נאיף מוחמד אבו שרקיה (להלן – "סעיד"), הוא בנו ואחד מיורשיו של המנוח נאיף, מכחיש את תביעת קק"ל, ולצד כתב ההגנה שהוגש מטעמו, הוגשה מטועמו אף תביעה שכנגד. בתביעתו טוען סעיד, כי בתאריך 20.1.1960 רכש מאביו (המנוח נאיף) ודודו (המנוח אחמד) את כל הזכויות שהיו רשומות בשמם בחלקה 2. על כן, סעיד טוען, כי לצד דחיית תביעת קק"ל ביחס לחלקה 2, יש לרשום את זכויות המנוחים נאיף ואחמד על שמו.

4. נוכח טענת הבעלות שטען סעיד, קבעתי כי סעיד יתחיל בהבאת הראיות לצורך הוכחת תביעתו לבעלות הזכויות בחלקה 2.

ב. המקרקעין

5. להלן פרטים על חלקה 2:

חלקה 2 עברה הליכי הסדר מקרקעין, ושטחה הכללי הוא 166,608 מ"ר. על פי נסח הרישום, הבעלות בחלקה זו רשומה כדלקמן:

כעולה מהעדויות שנשמעו לפני, בשליש מהחלקה נטועים כיום עצי זית. יתרת החלקה היא שטח של חורש טבעי.

6. להלן פרטים על חלקה 11:

חלקה 11 עברה הליכי הסדר מקרקעין, ושטחה הכללי הוא 9,141 מ"ר. על פי נסח רישום המקרקעין, הבעלות בחלקה 11 רשומה כדלקמן:

על זכותה של הגב' תמימה עמארנה (הנתבע מס' 6) נרשמה בתאריך 27.1.2009 הערת אזהרה לטובת הגב' וגיהה אבו עקל, בגין עסקה מכר שנכרתה ביניהן.

7. על פי נסח הרישום ההיסטורי, בחלקה 11 נעשו העסקאות הבאות:

(א) זכויות הנתבעים 1 ו- 8 כפי שנרשמו בעקבות הליכי הסדר המקרקעין:

(1) אחמד מוחמד אבו שרקייה (הנתבע מס' 8) 5/80 (הם 4/64 חלקים)

(2) נאיף מוחמד אבו שרקייה (הנתבע מס' 1) 5/80 (הם 4/64 חלקים).

(ב) בתאריך 3.9.2008 נרשם צו ירושה לאחר המנוח נאיף מוחמד אבו שרקייה (הנתבע מס' 1), לפי שטר מס' 37840/2008/001, וזכותו הרשומה הועברה ליורשיו כמפורט להלן:

(1) סעיד נאיף אבו שרקייה (הנתבע מס' 2) 1/64 חלקים.

(2) עבד אל-חאמיד נאיף מסארווה (הנתבע מס' 3) 1/64 חלקים.

(3) חילמי נאיף אבו שרקייה (הנתבע מס' 4) 1/64 חלקים.

(4) מחמוד נאיף אבו שרקייה (הנתבע מס' 5) 1/64 חלקים.

(ג) בתאריך 7.9.2008 נרשמה בספר המקרקעין עסקת "מכר ללא תמורה", לפי שטר מס' 39344/2008/0001, ולפיה עבד אל-חאמיד, חילמי ומחמוד (הנתבעים 3, 4 ו- 5), העבירו לאחותם תמימה עמארנה (הנתבעת מס' 6) את זכויותיהם (3/64 חלקים) בחלקה 11.

(ד) בתאריך 27.1.2009 נרשמה הערת אזהרה לטובת הגב' וג'יהה אבו עקל (הנתבעת מס' 7). העסקה טרם נרשמה על שם הנתבעת מס' 7, מכיוון שניתן צו להקפאת המצב הקיים עד למתן פסק דין בתביעות שלפני.

ג. הראיות מטעם סעיד

8. כאמור, סעיד טוען כי רכש את זכויותיו במקרקעין מנאיף ומאחמד בתאריך 20.1.1960. לכתב התביעה שכנגד צרף סעיד תצלום של מסמך, כתוב בכתב יד בשפה הערבית, ולטענתו מסמך זה הוא העתק מהמקור. בסעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית (מוצג נ/4), שב סעיד והצהיר כי הוא מצרף עותק צילומי של ההסכם לתצהירו, אך עותק שכזה לא צורף.

בכתב התביעה שכנגד, טען סעיד, ועל טענה זו חזר אף בתצהיר עדותו הראשית, כי ההסכם המקורי אינו עוד בידו. לטענתו, את המסמך המקורי שמר במסגריה שניהל בשעתו. ואולם, בתאריך 13.8.2007 הועדה המחוזית לתכנון ולבניה הרסה את המסגריה ובמהלך פעולות ההריסה נפגע קו מים. המים שזרמו מקו המים שניזוק זרמו למשרד המסגריה, שם היה שמור המסמך המקורי, והמסמך המקורי כמו כל הניירות והמסמכים שהיו במשרד "נמסו מעוצמת המים ולא נשאר כל נייר", לבד מעותק צילומי של ההסכם אותו סעיד שמר בביתו.

9. סעיד בעדותו לא הותיר רושם חיובי, ועלה מעדותו, שאם נכונה טענתו שרכש את הקרקע מאבי ומדודו, כי אז הדבר נעשה בחשאי, מבלי שאנשים אחרים מבני המשפחה ידעו על כך. עדותו של סעיד עמדה בסתירה לעדויות אחרות, עליהן אעמוד בהמשך הדברים, לרבות עדותו של אחיו חילמי ועדות בן דודו עבד אל חאפיז, הוא בנו של אחמד. על עדותו של סעיד מתקשה אני לבסס ממצאים עובדתיים, ונוכח התרשמותי הכללית מעדותו, מתקשה אני לקבל את הסבריו בדבר אובדן ההסכם המקורי, שעליו מבקש הוא לסמוך את תביעתו. אוסיף, שקשה להלום שהריסת המסגריה בוצעה מבלי שלסעיד ניתנה האפשרות לפנות ממשרד המסגריה את מסמכיו האישיים או את מסמכי המסגריה. מכל מקום, לא הובאו כל ראיות לחיזוק טענתו של סעיד, כי בהריסת המסגריה נגרם שטפון כל כך גדול, ששטף את מסמכיו של סעיד והמס אותם.

אוסיף, כי בצדק מפנה בא כוחה של קק"ל לכך, שבשנת 1969, ובעקבות הליכי הסדר מקרקעין שנעשו במקרקעין אחרים (חלקה 9 בגוש 20352 – מוצג ת/26), נרשמו מספרי תעודת הזהות של נאיף ושל אחמד באופן שונה, כאשר לצד מספר הזהות נרשמה אות שסימנה את הסדרה. אם כך, כיצד זה שבמסמך שמציג סעיד, שנעשה לטענתו בשנת 1960, במספרי תעודת הזהות של נאיף ושל אחמד, הוחלפה האות שסמנה את הסדרה בספרה, שהרי באותה תקופה, לכאורה, עדיין נהוג היה לסמן את הסדרה באות.

על כן, לאחר ששקלתי את העדויות שלפני, הנני סבור, שסעיד לא הוכיח במידת ההסתברות הדרושה, שאכן בתאריך 20.1.1960 המנוחים נאיף ואחמד כרתו עמו הסכם, לפיו העבירו לו זכויותיהם בחלקה 2.

10. לבד מסעיד העידו בפני מר מוסטפא חוסין אבו הילאל, מר יעקב כפאח, מר ריאד עתאמנה, הגב' איבתיסאם נאיף מחאמיד, אחותו של סעיד ומר עבדאללה גבר כבהה.

כבר אציין, כי להתרשמותי עדויותיהם של מר מוסטפא אבו הילאל והגב' איבתיסאם מחאמיד, אין אני מוכן לבסס ממצאים עובדתיים. מר אבו הילאל העיד מתוך התרסה כלפי המינהל, ועדותו הייתה מגמתית לטובת התובע. הגב' איבתיסאם היא ילידת שנת 1955, ומכאן שבשנת 1955 הייתה כבת 5 שניתם בלבד. לדבריה, כאשר הגיעה לגיל בגרות נודע לה שסעיד רכש את הקרקע מאביה ומדודה. כאשר נשאלה הגב' איבתיסאם מפי מי נודע לה הדבר, השיבה, כי הדבר נודע לה מפיו של סעיד ומפיהם של אביה ודודה. מתקשה אני לבסס ממצאים עובדתיים על עדותה של איבתיסאם, באשר להתרשמותי היא העידה על דברים שהושתלו בפיה ולא על דברים שקלטה בחושיה.

11. מר יעקב כפאח העיד, כי בשנת 2006 קיבל מקק"ל זכות לקטוף זיתים בחלקה 2, וכאשר החל לעשות זאת, התייצב במקום סעיד, ודרש ממנו לעזוב את השטח. בעקבות זאת התקשר מר כפאח לפקח מטעם קק"ל ושמו חיים (והעד לא ידע לנקוב בשם משפחתו), והודיע לו על כך. עדותו של מר כפאח אין בה כדי לבסס את טענת סעיד בדבר זכותו להירשם כבעל המקרקעין, ולכל היותר היא מצביעה על כך שקיים סכסוך בין קק"ל וסעיד בנוגע לבעלות במקרקעין.

מר ריאד עתאמנה התלווה בשנת 2006 למר כפאח כדי לקטוף זיתים במקרקעין, ועדותו חזרה על דברים שמסר מר כפאח. על כן, גם עדותו של מר עתאמנה אין בה כדי לבסס את טענת סעיד לבעלות במקרקעין, ואף היא מלמדת על כך שקיים סכסוך בעלות.

12. מר עבדאללה כבהה הוא רועה צאן, והעיד כי פעמים רבות ראה את סעיד בחלקת "אלפרוש". לדבריו סעיד חרש את החלקה ועיבד אותה, ואף נתן למר כבהה לשתות מים. ואולם, בחקירתו הנגדית של העד התברר, כי בניגוד לדברים עליהם הצהיר בתצהיר עדותו הראשית (מוצג ת6), ולפיה רק סעיד עיבד את המקרקעין, מסר מר כבהה שגם דודו, עבד אלחמיד ג'אבר חרש בחלקת אל-פארוש מטעם קק"ל (עמ' 54 לפרוטוקול, שורה 15). עוד העיד מר כבהה, כי בתקופת המסיק, הוא היה עסוק במסיק עצי הזית שלו, ועל כן אינו יודע מי מסק זיתים בחלקת אל-פארוש (עמ' 55 לפרוטוקול, בשורה 14).

אינני מוציא מכלל אפשרות שמר כבהה אכן פגש בסעיד בחלקת "אלפארוש", אך על עדותו של מר כבהה קשה לבסס ממצא עובדתי בדבר זכותו של סעיד להירשם כבעל החלקה. זאת ועוד, ספק התעורר בעיני, האם המקרקעין אותם מזהה מר כבהה כחלקת "אלפארוש" מהווים את חלקה 2, ולהתרשמותי, אין חפיפה מלאה בין השתיים, כי אם חפיפה חלקית בלבד.

ד. עדויותיהם של חילמי ועבד אל-חאפיז אבו שרקייה

13. כאמור, קק"ל טוענת לעסקת חליפין שנעשתה עם המנוחים נאיף ואחמד בשנת 1962, דהיינו לפני כ- 51 שנים. נשאלת אפוא השאלה, האם עסקה זו בכלל יצאה אל הפועל.

הנני סבור, כי בעניין זה העדויות החשובות הן עדותו של חילמי ,אחיו של סעיד, וכן עדותו של עבד אל-חאפיז, בנו של אחמד, ולהלן אסקור אותן בתמצית.

14. עדותו של חילמי נאיף אבו- שרקייה:

חילמי מסר, כי אביו, המנוח נאיף, מעולם לא סיפר לו על העסקה שנעשתה כביכול עם סעיד בתאריך 20.1.1960 (וראו תצהיר עדותו הראשית, מוצג נ/8). לדבריו, לראשונה נודע לו על העסקה רק כאשר אחיו, סעיד, הגיש את תביעתו. בחקירתו הנגדית נשאל חילמי עם הקרקע שהמנוחים נאיף ואחמד נטעו בה זיתים והמצויה ליד משטרת עירון, וחילמי אישר, שאת הקרקע הזו קיבלו המנוחים נאיף ואחמד מקק"ל. חילמי הוסיף ואישר, כי קרקע זו התקבלה במסגרת עסקת חליפין שנעשתה "אבל עסקת החליפין לא הושלמה עד היום" (עמ' 121 שורות 10 – 13 לפרוטוקול). חילמי הוסיף, שכל בני המשפחה, לרבות סעיד, משתמשים בקרקע שליד משטרת עירון (עמ' 123 לפרוטוקול, בשורה 26).

15. עדותו של עבד אל-חאפיז אחמד אבו-שרקייה:

עבד אל-חאפיז הוא בנו של המנוח אחמד, ותצהיר עדותו הראשית (מוצג נ/8) דומה לתצהיר עדותו הראשית של בן דודו חילמי. עבד אל-חאפיז הוא בן דודו של סעיד, ואף הוא לא שמע מאביו, המנוח אחמד, על כך שאביו המנוח עשה עסקה במקרקעין שבמחלוקת עם סעיד בשנת 1960. עבד אל-חאפיז אישר בחקירתו הנגדית, כי הוא מחזיק בחלקה 23 בגוש 12154, המצויה ליד משטרת עירון, וכן אישר, כי את החלקה הזו קיבלו אביו, המנוח אחמד, ודודו המנוח נאיף, בעסקת החליפין עם קק"ל. מר עבד אל-חאפיז הוסיף, כי זכור לו, שבתמורה לקרקע שקיבלו, אביו ודודו העבירו לקק"ל את הקרקע ב"אלפארוש" (עמ' 127 – 128 לפרוטוקול).

16. על סמך עדויותיהם של חילמי, בנו של המנוח נאיף, ועדותו של עבד אל-חאפיז, בנו של המנוח אחמד, הנני קובע, כי עסקת החליפין אכן בוצעה, וכי קק"ל העבירה למנוחים נאיף ואחמד את הקרקעות שהיה עליה להעביר להם על פי עסקת החליפין.

ה. העדים מטעם קק"ל

17. להלן אסקור העדויות שנשמעו בפני מפי העדים מטעם קק"ל, אשר מכירים את השטח וטיפלו באופן אישי בחלקה 2.

18. עדותו של מר סוהיל זידאן:

מר סוהיל זידאן משמש כמנהל מדור מטעים וחורש טבעי בקק"ל. מר זידאן מסר בתצהיר עדותו הראשית (מוצג ת/5), כי הוא מכיר את המקרקעין מאז שנת 1988, והיה שותף לתכנון נטיעת מטע הזיתים במקרקעין ובנטיעתם. מר זידאן תאר את פעולת הכשרת הקרקע והנטיעה, והוסיף, כי מאז נטיעת המטע ועד היום "מטע הזיתים מטופל, מוחזק ונמסק בידי אגף היעור בקק"ל, תוך קבלת הדרכה מקצועית שוטפת ממני, כאשר לעיתים הטיפול מבוצע על ידי עובדי הקק"ל ולעיתים על ידי זוכים המכרז עונתי". בהתייחסו לתצהירו של סעיד, שם הצהיר סעיד כי המקרקעין שימשו אותו והוא היה היחיד שהחזיק בהם ועיבד אותם "ללא התנגדות מאף גורם", הצהיר מר זידאן כי דברים אלה הם "שקר!" (כך במקור – י"כ).

מר זידאן נחקר על ידי בא כוחו של סעיד (החל מעמ' 70 לפרוטוקול), אך עדותו הראשית לא נסתרה.

19. עדותו של מר סאלח מוחמד מחמוד הרשה:

מר סאלח הרשה מכיר את המקרקעין מאז שנת 1965, וזאת משום ששימש כשומר יערות מטעם קק"ל באזור. בתצהיר עדותו הראשית (מוצג ת/6) העיד מר הרשה, כי בשנת 1988 קק"ל הכשירה את הקרקע ונטעה במקרקעין מטע זיתים. לדבריו (בסעיף 9 לתצהירו), עד נטיעת מטע הזיתים החלקה הייתה במצב לא מעובד וגדלה בה צמחיית יער. מר הרשה הוסיף, כי במשך כל השנים, בהם שימש בתפקידו (משנת 1962 ועד צאתו לגמלאות בשנת 1997) "סעיד נאיף אבו שרקייה או מי ממשפחתו לא החזיקו בדרך כלשהי בחלקה, לא השתמשו בה ולא עיבדו בה עיבוד כלשהו, לא חרשו בה ולא זרעו בה אפילו חיטה". מר הרשה הוסיף ומסר בתצהירו, כי בתאריך 15 באוקטובר (והכוונה לשנת 2010), נסע לסייע לנכדו למסוק זיתים במקרקעין, ואז פגש לראשונה את סעיד. מר הרשה הוסיף ומסר בתצהירו, כי שאל את סעיד מה הוא עושה במקרקעין, וסעיד אמר לו כי המקרקעין שלו. מר הרשה השיב לו: "... לא נכון, איך אתה אומר את זה, אני בעצמי עשיתי כאן הכשרה, זה של קרן הקיימת לישראל ולא שלך".

מר הרשה נחקר בידי בא כוחו של סעיד (החל מעמ' 74 לפרוטוקול), אך עדותו הראשית לא נסתרה.

20. עדותו של מר יעקב ארק:

מר ארק הוא יערן העובד בקק"ל מאז שנת 1986. בתצהיר עדותו הראשית (מוצג ת/16) מסר מר ארק, כי בסוף שנת 1987 הוא החל בתכנון ובנטיעת מטע הזיתים בחלקה 2, והמטע הקיים היום בחלקה "הינו אותו מטע אשר תוכנן על ידי, ניטע וטופל בפיקוחי". גם מר ארק מסר בתצהירו, כי אין אמת בדבריו של סעיד, אשר הצהיר בתצהירו, כי החלקה שימשה אותו והוא היה היחיד שהחזיק בה ועיבד אותה.

גם בחקירתו הנגדית (החל מעמ' 93 לפרוטוקול) מסר מר ארק, כי הוא ופועלים מטעם קק"ל נטעו את עצי הזית שבחלקה. בתשובות לבאת כוח הנתבעת מס' 16 (רשות הפיתוח), מסר מר ארק, כי הוא "זוכר היטב" את מצבה של חלקה 2 בשנת 1986. לדבריו, החלקה הייתה די חשופה, והקרקע הייתה טרשית. מר ארק הוסיף: "לא ניתן היה לבצע שם נטיעה של זיתים כי [הקרקע] הייתה טרשית. אנו הכשרנו אותה והקק"ל ביצעה פעולות בקרקע על מנת לאפשר נטיעה של יער לצד הזיתים". מר ארק הוסיף והסביר השיקולים, שהניעו את קק"ל לטעת זיתים בחלקה: "נטיעת עצי זית ידועה כשטח שמונע התפשטות של שריפות יער" (עמ' 95 לפרוטוקול, שורות 19 עד 25).

ו. דיון ומסקנות בתחרות הזכויות בין קק"ל וסעיד

21. על סעיד מחד גיסא וקק"ל מאידך גיסא להוכיח טענותיהם כדי הטיית מאזן ההסתברות. על יסוד העדויות שנשמעו לפני, הנני סבור, שהעדויות שנשמעו בפני מטעם קק"ל, מוכיחות את תביעת קק"ל במידת ההסתברות הדרושה. לעומת זאת, העדויות שנשמעו מטעם סעיד, לא היה בכוחן להוכיח תביעתו, לבעלות בחלקה 2, כדי הטיית מאזן ההסתברות.

ראשית לכל, שוכנעתי, כי עסקת החליפין בוצעה בפועל, וקק"ל מסרה למנוחים נאיף ואחמד את המקרקעין שהתחייבה להעביר להם בהסכם החליפין תמורת הזכויות בחלקות 11 ו- 2. לבד מקיומו של הסכם בכתב, בין קק"ל מצד אחד והמנוחים נאיף ואחמד מן הצד השני, הסכם שלא הובאה כל ראיה המעידה על כך שבוטל בשלב כלשהו, העידו חילמי ועבד אל-חאפיז שהקרקעות אכן נמסרו למנוחים, והן מוחזקות עד היום על ידי יורשיהם וצאצאיהם של המנוחים עד לעצם היום הזה. יתרה מזאת, חילמי ועבד אל-חאפיז אף העידו, כי בשום שלב לא שמעו מאבותיהם המנוחים על כך שהעבירו הזכויות בחלקה 2 לסעיד.

לצד זאת, עדויותיהם של העדים מטעם הקק"ל, מהן עולה שקק"ל הייתה הגורם שהכשיר את השטח ונטע בו את מטע הזיתים, אמינות בעיני ומקובלות עלי. בא כוחו של סעיד טען, כי אין לקבל עדויותיהם של העדים מטעם קק"ל, משום שהם קשורים, בדרך זו או אחרת לקק"ל, והעידו לטובת האינטרס של קק"ל כדי לשמור על האינטרסים שלהם עצמם. אין אני מקבל טענה זו. להתרשמותי, עדויות העדים מטעם קק"ל היו עדויות מהימנות, ששיקפו את אשר נעשה בשטח במהלך השנים, ולא מצאתי בעדים מטעם קק"ל כל דופי.

22. הפועל היוצא מהאמור לעיל הוא, שבהתמודדות הזכויות בין קק"ל מן הצד האחד וסעיד מן הצד האחר, זכויותיה של קק"ל גוברות. הפועל היוצא מכך הוא, שתביעתו של סעיד תידחה.

ז. זכויותיה של הגב' וגיה אחמד אבו עקל

23. הגב' וג'יה אחמד אבו עקל (הנתבעת מס' 7, ולהלן – "הגב' אבו עקל") רכשה זכויות בחלקה 11 מאת הגב' תמימה נאיף עמארנה (הנתבעת מס' 6, ולהלן – הגב' עמארנה").

24. כעולה מנסח הרישום ההיסטורי שהוגש לפני, למנוח נאיף ולמנוח אחמד היו, לכל אחד מהם, 5/80 חלקים בחלקה 11. אלה החלקים אותם התחייבו המנוחים להעביר לקק"ל בעסקת החליפין.

25. חלקו של המנוח אחמד רשום על שמו עד לעצם היום הזה. לעומת זאת, חלקו של המנוח נאיף הועבר על פי צוואתו ליורשיו, והם ארבעת בניו: (1) סעיד, (2) עבד אל-חאמיד (3) חילמי (4) מחמוד. כל אחד מארבעת האחים נרשם כבעלים של 1/64 חלקים בחלקה 11.

החלק שהועבר לסעיד עדיין רשום על שמו. לעומת זאת, שלושת האחים האחרים (עבד אל-חאמיד, חילמי ומחמוד), העבירו את זכויותיהם לאחותם, היא הגב' עמארנה. כעולה מנסח הרישום, העברת הזכויות משלושת האחים לגב' עמארנה נעשתה ללא תמורה.

26. הגב' אבו עקל טוענת, כי בהסתמך על הרישום, רכשה מאת הגב' עמארנה את זכותה בחלקה 11, דהיינו, 3/64 מהחלקה. הגב' עמארנה טוענת, כי רכשה את הזכות בתום לב ואף דיווחה עליה לרשויות המס, ולטובתה אף נרשמה הערת אזהרה.

27. בא כוח קק"ל חולק על זכותה של הגב' אבו עקל. לטענת בא כוחה של קק"ל, העובדה ששלושת האחים העבירו לגב' עמארנה את זכויותיהם במקרקעין ללא תמורה, מלמדת לכאורה על כך שביקשו למנוע מקק"ל לקבל את המגיע לה על פי הסכם החליפין שנכרת עם המנוחים נאיף ואחמד.

28. לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים והראיות שלפני, לא מצאתי כל מקום להטיל דופי כל שהוא בזכויותיה של הגב' אבו עקל. להתרשמותי, הגב' אבו עקל רכשה את הזכויות מהגב' עמארנה בתמורה מלאה ובתום לב, וגם אם הזכויות עדיין לא נרשמו על שמה, הרי מדובר במי שנקלעה ל"תאונה משפטית" שמקורה בכך, שקק"ל ישנה על זכויותיה במשך שנים רבות וארוכות, ולא אכפה את זכויותיה לפי הסכם החליפין. בתוצאות התאונה המשפטית שנגרמה תישא אפוא קק"ל ולא הגב' אבו עקל, שפעלה בהסתמך על מרשם המקרקעין.

29. על כן, בכל הנוגע לזכויות שקק"ל טוענת להן בחלקה 11, כי אז תהיה קק"ל זכאית להירשם כבעלת הזכויות הרשומות כיום על שם המנוח אחמד ועל שמו של סעיד.

ח. סוף דבר

30. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני מצהיר כי התובעת, קרן קיימת לישראל, זכאית להירשם כבעלת 2/6 חלקים במקרקעין המזוהים כחלקה 2 בגוש 12161. הזכויות שתרשמנה על שם קרן קיימת לישראל תיגרענה מהזכויות הרשומות כיום על שם הנתבע מס' 1 (נאיף מוחמד אבו שרקייה - 1/6) והנתבע מס' 8 (אחמד מוחמד אבו שרקייה - 1/6).

(ב) הנני מצהיר כי התובעת, קרן קיימת לישראל, זכאית להירשם כבעלת 5/64 חלקים במקרקעין המזוהים כחלקה 11 בגוש 12177. הזכויות שתרשמנה על שם קרן קיימת לישראל תיגרענה מהזכויות הרשומות כיום על שם הנתבע מס' 8 (אחמד מוחמד אבו שרקייה - 5/80) והנתבע מס' 2 (סעיד נאיף אבו שרקייה - 1/64).

(ג) העברת הזכויות בספר המקרקעין תעשה לאחר שלרשם המקרקעין יוצגו כל האישורים הדרושים על פי הוראת כל דין, וישולמו כל המסים, האגרות וההיטלים שיש לשלם בעת העברת זכויות במקרקעין.

(ד) הנני דוחה את התביעה שכנגד שהגיש התובע שכנגד (סעיד נאיף אבו שרקייה).

(ה) ככל שהדברים אמורים בתביעת קרן קיימת לישראל, הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת מס' 7 (הב' וג'יה אחמד אבו-עקל) הוצאות משפט בסכך 12,000 ₪. לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעים האחרים בתביעה זו לשלם לקרן קיימת לישראל הוצאות משפט, שנבעה אך ורק כתוצאה מכך שקרן קיימת לישראל "שכחה" את זכויותיה על פי הסכם החליפין, ונזכרה לתבוע אותן בחלוף כ- 47 שנים מיום שכרתה את הסכם החליפין.

(ו) ככל שהדברים אמורים בתביעה שכנגד, הנני מחייב את התובע שכנגד, מר סעיד נאיף אבו שרקייה, לשלם לקרן קיימת לישראל הוצאות משפט (כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסך 30,000 (שלושים אלף) ₪.

ניתן היום, כ' סיון תשע"ג, 29 מאי 2013, בהעדר הצדדים.