1. עסקינן בתביעה להשבת סכום של 106,500 ₪ מכוח כתב התחייבות.

2. עיקר העובדות אשר הוכחו לפניי והנחוצות לענייננו, הן כדלקמן:

2.1 שני הצדדים הם תושבי דליית אל כרמל המכירים זה את זה עוד בטרם האירועים נשוא התביעה (ראה למשל: עמוד 16 לפרוטוקול שורות 13-15 ועמוד 27 לפרוטוקול שורה 7).

2.2 בחודש מאי 2004, או בסמוך לכך, חתמו הצדדים על הסכם שותפות בהשקעה ושיווק ספרים (ההסכם צורף כנספח ב' לתצהיר התובע - הוצג וסומן ת/1; ותרגומו המוסכם לשפה העברית - ראה עמוד 15 לפרוטוקול שורה 10 - צורף כנספח ב-1 ל-ת/1 - להלן: "הסכם השותפות").

הסכם השותפות נוסח על ידי הנתבע (ראה: הודאת הנתבע בכך בעמוד 24 לפרוטוקול שורות 8-9).

בהתאם להסכם השותפות, השותפים ישקיעו בהוצאת ספרים מסוימים שכותרם וכמותם פורטו בהסכם (וביחד להלן "הספרים") סך של 258,000 ₪ - התובע 80% (200,000 ₪) והנתבע 20% (58,000 ₪). הספרים יועברו תוך 30 עד 80 יום לידי התובע אשר ישגיח על ההפצה. עוד הוסכם כי רבע מן המכירות עד להשבת קרן ההשקעה כולה תועבר לתובע ולאחר מכן, ישולם לתובע מהמכירות הנוספות 80% ולנתבע 20%, בהתאם לאחוזו בהשקעה; ואם אחד מהספרים לא יימכר אזי יוחלף הוא בספר אחר המצוי בבית הדפוס של הנתבע.

2.3 בהתאם להסכם השותפות נתן התובע לנתבע המחאה על סך של 200,000 ₪ ליום 25/5/04, אשר נפרעה ביום 27/5/04 (ראה: נספחים ג', ד' ל-ת/1).

הנתבע הודה כי קיבל את הסכום של 200,000 ₪ לידיו - בין אם ההמחאה נפרעה בחשבונו הפרטי (ראה: עמוד 2 לפרוטוקול מיום 2/3/10 שורות 20-21):

"ש. השיק שנפרע בחשבון שלך נפרע ביום 25.5.04 נכון.

ת. נכון".

ובין אם ההמחאה נפרעה על ידי שני הצדדים בקופה והוא קיבל את הכסף במזומן (ראה: עמוד 3 לפרוטוקול מיום 2/3/10 שורות 1-3):

"ת. זה לא נפרע בחשבון. פרענו אותו מן הקופה וקיבלתי את הכסף מזומן. הכסף הוכנס לחשבון אבל משכנו אותו מהקופה. אני מודה שקיבלתי מן התובע מאתיים אלף ₪. אני זוכר שהיינו ביחד אני חושב שהכנסנו את השיק לחשבון ומשכנו את הכסף". [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.].

וכן בעדותו לפניי (ראה: עמוד 23 לפרוטוקול, שורה 27 ועד עמוד 24 שורה 3):

"ש. קיבלת מהתובע 200,000 ₪?

ת. כן.

ש. השיק קיבלת במעמד חתימת ההסכם בחודש מאי 2004?

ת. נכון.

ש. השיק הזה פרעת אותו בבנק?

ת. כן. התובע היה לידי.

ש. למה לא הפקדת את השיק בחשבון שותפות?

ת.לא היתה שותפות בהשקעה. אני מתקן כן היתה שותפות בהשקעה ולא היתה שותפות בעסק". [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.].

2.4 חלק מן הספרים נמסרו לתובע, כפי שהודה בכך התובע בחקירתו הנגדית (ראה: עמוד 15 לפרוטוקול שורות 19-20):

"ש. להבנתי כל פעם שהוא היה צריך לשווק הוא היה צריך אליך לקחת את הספר?

ת. כן. אבל קיבלתי פחות מחצי מהסחורה".

(וראה גם: סעיף 8 לתצהירו - הוצג וסומן ת/1).

גם הנתבע מודה שלא כל הספרים הועברו לתובע, הגם שלשיטתו רק חלק קטן לא הועבר (ראה למשל: עמוד 26 לפרוטוקול שורות 22-23; וסעיף 14 לתצהיר הנתבע - נ/2).

2.5 ברם, השותפות לא עלתה יפה, כאשר כל צד מטיל את האשם לכך על הצד השני.

2.6 ביום 25/1/07 חתם הנתבע על התחייבות כלפי התובע, בשפה העברית, שזו לשונה (צורף כנספח ו' ל-ת-1 (לעיל ולהלן: "כתב ההתחייבות"):

"25/1/2007

אני החתום מטה מועין חאטום ת.ז. 052876414 מתחייב למר יונס נסראלדין כדלקמן:

1. להחזיר לו סך של 100,000 ש"ח בתוספת רבית למשך שנתיים על סך 6,500 ש"ח.

2. במקרה והכסף הסתדר תוך זמן קצר יהיה עלי לשלם את הסכום המלא כולל רבית לשנתיים.

3. במקרה ונבצר ממני להחזיר את ההלוואה כפי שאני מקווה בתקופה קצרה יהיה לי כיסוי עד שנתיים.

4. מר יונס יספק לי מספר חשבון בכדי שאפקיד כספים אליו ע"פ יכולות או מכירה ואנחנו נתחשבן ע"פ הפקדות.

בכבוד

מועין חאטום (-)"

(וראה גם: עמוד 30 לפרוטוקול שורות 8-12).

הנתבע הודה כי כתב ההתחייבות נוסח על ידו ונכתב בכתב ידו (ראה: עמוד 26 לפרוטוקול שורה 33 עד עמוד 27 לפרוטוקול שורה 1).

2.7 בטרם חתימת כתב התחייבות פנו שני הצדדים לסניף בנק לאומי הנמצא בדליית אל כרמל (להלן: "הבנק"). פקיד הבנק, מר מועד חוסייסי (להלן "מר חוסייסי"), אשר מכיר את שני הצדדים כלקוחות, כחברים וגם כתושבי הכפר (ראה: עמוד 19 לפרוטוקול שורה 1; וכן עמוד 20 לפרוטוקול שורה 18), בדק עבורם את שיעור הריבית על פיקדונות בשקלים (פק"מ) לתקופה של שנתיים ימים בגין סכום השקעה של 100,000 ₪ (ראה: נספח ד' לתצהיר הנתבע וכן נ/2 - להלן "לוח הריביות"; וראה: עדותו בעמוד 19 לפרוטוקול שורות 17-18).

מר חוסייסי חישב ומצא כי ריבית על פק"מ למשך שנתיים ימים עומדת על סך של 6,502 ₪ (ראה: עמוד 2 לנספח ד' ל-נ/2, שנערך על ידי מר חוסייסי).

עוד העיד מר חוסייסי כי אם השניים היו מבקשים לדעת מה גובה הריבית בגין הלוואה, הוא היה נוטל לוח ריביות אחר, שהוא יותר גבוה (ראה: עמוד 19 לפרוטוקול שורה 25 ועד עמוד 20 לפרוטוקול שורה 5).

3. המחלוקת העיקרית בתיק זה הנה האם, כשיטת התובע, כתב ההתחייבות עניינו השבת מחצית השקעת התובע בשותפות, קרי: 100,000 ₪ בצירוף ריבית מני הקמתה, כשנתיים קודם לכן (6,500 ₪); או שמא, כשיטת הנתבע, המדובר בהסכם הלוואה שאינו קשור כלל להסכם השותפות ואשר לא יצא לפועל.

וייאמר מיד - מצאתי לבכר את גרסת התובע.

4. בבואנו לפרש את כתב ההתחייבות, עומדים לרשותנו כלי פרשנות החוזה, קרי: בחינת לשון המסמך בד בבד עם הנסיבות החיצוניות המלוות אותו.

לעניין זה יש לזכור כי "כלים אלה עומדים לרשותנו גם ככל שנבחר להסתכל על מכתב התשובה כעל התחייבות חד-צדדית לשיפוי, הואיל וסעיף 61(ב) לחוק החוזים, התשל"ג-1973 מחיל את הוראות החוק, ובכללן הוראות סעיף 25 שבו - העוסק בפרשנות חוזה - גם על פעולות משפטיות חד-צדדיות שאינן בבחינת חוזה" (ראה: ע"א 1194/09, נתיבי איילון בע"מ נ' עיריית חולון (2011), על האסמכתאות הנזכרות בו; והשווה: עע"מ 6823/10, 7315/10, מתן שירותי בריאות בע"מ נ' משרד הבריאות (2011)).

נוסחו הנוכחי של סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן "חוק החוזים"), בהתאם לתיקון מס' 2 אשר נכנס לתוקף ביום 17/1/11 (ראה: חוק החוזים חלק כללי (תיקון מס' 2) התשע"א-2011 - להלן "תיקון מס' 2"), מורה כדלקמן:

"25. פירוש של חוזה (תיקונים: התשמ"א, התשע"א)

(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.

ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל.

(ב1) חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו...".

עסקינן במסמך שנחתם, כאמור, ביום 25/1/07. אמנם כבוד הש. ע. פוגלמן מצא כי תיקון מס' 2 אינו חל על חוזים שנכרתו טרם כניסת התיקון לתוקף (ראה: ע"א 3375/06, קמטק מערכות בע"מ נ' מ"י (2011); וראה גם עמדת כבוד הש. מ. נאור ב-ע"א 1062/09, בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ד"ר בינר (2012)).

ברם, לאור האמור ב-רע"א 3961/10, המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (2012) (להלן "עניין סהר") אין בנוסחו הנוכחי של סעיף 25 לחוק החוזים משום שינוי אמיתי במצב המשפטי. בענין סהר בחן כבוד המשנה לנשיאה (כתוארו אז), הש. א. ריבלין, את ההיסטוריה החקיקתית של תיקון מס' 2 ומצא כי תיקון מס' 2 אימץ את השיטה הפרטנית שהונהגה בעניין אפרופים (ע"א 4628/93, מ"י נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ), תוך הדגשת מקומה המשמעותי של לשון החוזה בתהליך הפרשנות כאמור בעניין ארגון מגדלי הירקות (דנ"א 2045/04, ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מ"י, פ"ד סא(2)1):

".. חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית - ניתנת לסתירה - שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון; וכי למעשה - עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית. ודוקו: קיומה של החזקה מבטא את משקלה החשוב והמשמעותי של לשון החוזה; לעומת זאת, היותה ניתנת לסתירה משקפת את העובדה כי משקלה של הלשון, חרף חשיבותה, אינו מכריע או בלעדי.

...רק כך מושג האיזון הראוי בין רצון הצדדים לבין השאיפה לוודאות...".

(וראה גם: דנ"א 1797/12, ליסטר נ' פרידנברג (2012); ע"א 1062/09, בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ד"ר בינר (2012); ה"פ (מרכז) 54045-05-11, שיכון אזרחי בע"מ (בפירוק) נ' עיריית הוד השרון (2012); ה"פ (ת"א) 25449-12-11, דוד נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (2012); ה"פ (מרכז) 8946-11-11, גזיאל את אבנר (2007) בע"מ נ' רונן (2012); ה"פ (ת"א) 1840-09, הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' מרתון השקעות בע"מ (2012); ע"א 1194/09, נתיבי איילון בע"מ נ' עיריית חולון (2011)).

5. יישום כללים אלה בענייננו יובילנו למסקנה כי הדין עם התובע.

5.1 כתב ההתחייבות אשר נוסח, כאמור, על ידי הנתבע מורה באופן חד-משמעי כי על הנתבע להשיב לתובע סך של 100,000 ₪ בצירוף ריבית בגין שנתיים כפי שחושבה על ידי מר חוסייסי.

כתב ההתחייבות, פותח כאמור במילים:

"אני החתום מטה מועין חאטום ת.ז. -... [הנתבע - ב.ש.] מתחייב למר יונס נסרעלדין [התובע - ב.ש.], כדלקמן: להחזיר לו סך של 100,000 ₪ בתוספת ריבית למשך שנתיים על סך של 6,500 ₪".

המדובר בהתחייבות מפורשת וברורה שהיא הבסיס לכתב ההתחייבות. כל יתר סעיפי המסמך עוסקים במועד ואופן החזרת הסכום להבדיל מעצם חיובו של הנתבע להשיב סכום זה לתובע.

סעיפים 2 ו-3 עניינם מועד השבת הסכום: בסעיף 2 לכתב ההתחייבות נכתב כי הסכום ישולם במלואו תוך זמן קצר; ובסעיף 3 לכתב ההתחייבות ניתנת לנתבע ארכה לעשות כן עד שנתיים ימים. בעוד עניינו של סעיף 4 לכתב ההתחייבות בדרך השבת הסכום - הפקדה בחשבון הבנק של התובע.

5.2 לשון מפורשת זו עולה בקנה אחד עם הנסיבות האופפות את חתימת כתב ההתחייבות.

5.3 הוכח כי עובר לחתימת כתב ההתחייבות (1/07) כבר פרץ סכסוך בין השניים בכל הקשור להסכם השותפות, כאשר כל צד מאשים את האחר בפגיעה באמון, הולכת שולל, ניסיון סחיטה ועוד כהנה וכהנה טענות.

לשיטת התובע, הנתבע הבטיח לו כי השקעתו תישא פרי וכי בתוך כשנתיים ימים יושב סכום השקעתו בשותפות (200,000 ₪) וכעבור כשלוש שנים הוא ירוויח כחצי מיליון ₪ (לעניין זה ראה גם עדות הנתבע "הוא קיבל ספרים במחיר ייצור והוא היה אמור למכור בכפליים מזה" - עמוד 25 לפרוטוקול שורה 3); ברם, בחודשים לאחר חתימת הסכם השותפות הוא הבין כי הנתבע הוליכו שולל.

מטעם זה, לשיטתו, התערבו צדדים שלישיים, לרבות מכובדי הכפר, בניסיון לפשר בין הצדדים (וראה גם הודאת הנתבע בכך - למשל סעיפים 42-51 לתצהירו מיום 1/7/09), ובסופו של יום, התובע הסכים לקבל חזרה אך ורק מחצית ההשקעה (100,000 ₪) וזהו הסכום נשוא כתב ההתחייבות.

הנתבע, מצידו, מעלה כמה גרסאות לעניין זה (ואדרש לכך גם להלן). מכל מקום, גם לשיטת הנתבע, בשלב זה התובע מכר לבדו את הספרים, לא שיתף אותו ברווחים (ראה: סעיף 15 ל-נ/2) ואף לא הציג לו חשבונות. על כן, כאשר בתחילת שנת 2007 הוא קיבל כרך נדיר בשם "אל מואלף" (להלן "הספר הנדיר"), הוא סרב "בנימוס" להצעת התובע להיות שותף עימו גם בשיווק ספר זה על פי השותפות הקיימת ביניהם. יוער כי הנתבע טוען שהצעתו הראשונה של התובע היתה לשותפות בהפצת הספר הנדיר ב'אותה מתכונת' - 50%. ברם, הסכם השותפות מדבר על 20%-80%, לאחר השבת השקעת התובע (200,000 ₪).

5.4 עובדה זו תומכת בשניים: האחד, רצונו של התובע לצמצם את נזקיו על דרך קבלת חלק מסכום ההשקעה חזרה; והשני, העדר ההיגיון בגרסת הנתבע, אשר לשיטתו משסרב, נוכח נסיון העבר, להצעת התובע, הלה הציע לו להלוות לו את הסכום.

גם הנתבע לא מצליח לספק הסבר הגיוני לגרסתו (ראה: עמוד 5 לפרוטוקול מיום 2/3/10 שורות 27-30):

"ש. מדוע שהתובע יתן לגירסתך הלוואה ע"ס מאה אלף ₪ אם סירבת להכניס אותו שותף בנושא של שיכפול והפצת הספר.

ת. זה מה שמפליא אותי. הוא פשוט שהוא רוצה לתת הלוואה. הוא הציע את ההלוואה. הוא רצה להיות שותף...". [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.].

5.5 לא זו בלבד שעל פי גרסת התובע - אין לו כל טעם להוסיף וליתן לנתבע סכום של 100,000 ₪ ועוד בריבית מופחתת (להבדיל מריבית בגין הלוואה ולו בשיעורים הנהוגים בבנקים), לאדם שבשלב זה כבר התחוור לו, לשיטתו, שהוליכו שולל; אלא שטענת הנתבע כי המדובר בהלוואה אף אינה מתיישבת עם גרסתו הוא ולא בכדי לא עלה בידו להסבירה.

ראשית, לשיטת הנתבע, התובע רצה להרוויח על חשבונו, לא שילם לו עבור הספרים והדירו מרווחי השותפות. מה אם כן לאדם כזה לאפשר לנתבע לקבל רווחים לבדו בגין הפצת ספר נדיר זה ולהסתפק בריבית שיכול היה לקבל בבנק על השקעתו?.

שנית, וחשוב מכך - אם וככל שהתובע חייב לנתבע כספים מאחר ובשלב זה התובע כבר מכר ספרים הכלולים בשותפות, אך 'שכח' ליתן לנתבע את חלקו (ראה: גם סעיף 21 לתצהיר הנתבע מיום 1/7/05), הרי שמגיעים לנתבע סכומים מסוימים מן התובע, ולא כהלוואה. לכל הפחות, היית מצפה, בשלב זה, להתחשבנות בין הצדדים וקביעת הסכום אותו חייב התובע לנתבע נכון לחודש ינואר 2007 - כאשר יתרת הסכום בלבד, אם וככל שנותרה, תהווה הלוואה. הנתבע לא טען לכך, וממילא לא הוכיח זאת.

ודוק: אין כל סיבה שהנתבע ישלם ריבית, ולו ריבית נמוכה, על כספים המגיעים לו מן התובע.

5.6 גם טענות הנתבע ביחס לטעם שעמד בבסיס הסכם השותפות אינן מתיישבות עם טענתו כי המדובר בהסכם הלוואה גרידא.

לטענת הנתבע, התובע ביצע אצלו הזמנה לרכישת ספרים ומשלא עמד בה הוא הפך אותו, כך, כלשונו, לשותף עמו באותם ספרים.

הנתבע הציג הזמנה מיום 25/11/03 (יוער כי התאריך תוקן לאחר שנרשם תחילה 25/11/00 - הוצג וסומן נ/3; ואדרש למסמך זה גם להלן). לפי מסמך זה - התובע הזמין לכאורה ספרים בסך של 258,000 ₪ לא כולל מע"מ, ושילם 200,000 ₪, כאשר נותר לתשלום סך של 58,000 ₪ עד לתאריך 20/12/03.

אם וככל, כשיטת הנתבע, לא היה בידי התובע לשלם את סכום ההזמנה, ועל כן, נאלץ להפוך לשותף ב-20% מרווחי מכירת הספרים, הכיצד לפתע יש בידי התובע להעמיד לנתבע, כלאחר יד, סכום של 100,000 ₪, ללא כל ריבית או תשואה מיוחדים מעבר לאלה שניתן לקבל בבנק בגין פק"מ?! לנתבע הפתרונים.

מנגד, גרסה זו אך מעצימה את חוסר האמון ששרר בין השניים, גם לשיטת הנתבע, עובר לחתימת כתב ההתחייבות.

5.7 הנתבע, הער לכך, ביקש, בשלב זה, להצניע את הסכסוך בין השניים עובר לחתימת כתב ההתחייבות וזאת בסתירה לגרסתו המקורית (ראה למשל: תצהירו מיום 1/7/09 שניתן בתמיכה לבקשת רשות להתגונן, לרבות סעיף 20; והודעת התובע בעמוד 23 לפרוטוקול שורה 26).

5.8 הפרשנות לה טוען הנתבע נטולה, אם כן, כל היגיון כלכלי-עסקי. המדובר, לשיטת שני הצדדים, במסמך מסחרי וכפי שעמדה על כך כבוד השופטת מ. נאור ב-ע"א 1062/09, בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' בינר (2012) (הדן בפרשנות ערבות חוק מכר):

"...התכלית האובייקטיבית של חוזה מסחרי נקבעת על-פי ההיגיון הכלכלי או ההיגיון העסקי:

"התכלית האובייקטיבית של החוזה היא המטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים. התכלית האובייקטיבית מוסקת מתוך 'אופיה מהותה של העסקה שנקשרה בין הצדדים...' ... זהו 'שכל ישר של אנשי עסקים סבירים והגונים'... אכן - 'תכלית אובייקטיבית זו עניינה התכלית הטיפוסית המתחשבת באינטרסים המקובלים של צדדים הוגנים ליחס החוזי. היא נלמדת מסוג ההסכם ומהטיפוס אליו הוא שייך. היא נגזרת מהגיונו. היא מוסקת מלשונו' ...זהו מבחן אובייקטיבי. הוא מושפע מעקרון תום הלב וממערכת הערכים שהוא מבטא. הוא נגזר משיקולים של היגיון (ראה ע"א 226/80 ...

'יש להעדיף אותו פירוש, שהוא, יותר מהפירוש האחר, מתיישב עם ההגיון' (השופט ד. לוין); ע"א 702/80 ...

... כאשר החוזה הוא בעל מטרה כלכלית, או מסחרית, נקבעת התכלית האובייקטיבית על-פי 'ההיגיון הכלכלי' או 'ההיגיון המסחרי' ... התכלית האובייקטיבית נקבעת על-פי שיקולים של סבירות (ראה: ע"א 449/89 ...

... חוזה מסחרי נועד להשיג מטרה עסקית, ויש לתת לו פירוש המגשים מטרה זו, כפי שאנשים סבירים היו עושים' (השופטת דורנר); ע"א 530/89 ...

'בגיבוש התכלית האובייקטיבית יש להתחשב ביעילות עסקית, וכיוצא בהם שיקולים 'כפי שצדדים הוגנים, המגינים על האינטרסים הטיפוסיים, מעצבים אותה'... 'זוהי תכלית שצדדים סבירים והוגנים היו שואפים להשיג' ..." (ענין אפרופים...) ...".

(והשווה גם למשל: עת"מ (ת"א) 43242-03-12, א.א. עינת מסעדות בע"מ נ' רשות שדות התעופה בישראל (2012)).

מצינו, כי גם גרסת הנתבע - לפיה התובע חב לו כספים מזה והנתבע אינו מעוניין לשתפו בהנפקת הספר הנדיר מזה וחרף כל זאת, התובע מיוזמתו בוחר להלוות לו סכום נוסף של 100,000 ₪ - אינה מתיישבת עם היגיון עסקי-כלכלי. כך גם כל היגיון כלכלי מצד התובע, אם נלך לשיטתו, להעמיד לנתבע, עמו יש לו כבר סכסוך כספי, סכום נוסף של 100,000 ₪ בריבית מופחתת (להבדיל מריבית בגין הלוואה ולו על פי המקובל בבנקים).

מנגד, קיים היגיון כלכלי בגרסת התובע המבקש לצמצם נזקיו מזה וקיבל כמחצית מן הספרים מזה - להשיב לידיו לפחות מחצית מן ההשקעה.

5.9 הנתבע, המודע לכך שהדברים אינם מתיישבים זה עם זה, טען כי המדובר בטיוטה בלבד.

ראשית, אין בכתב ההתחייבות כל זכר לכך שהמדובר בטיוטה.

שנית, אם וככל שהמדובר בטיוטה בלבד, לא היה מקום כי הנתבע יחתום על המסמך. הדברים אמורים במיוחד בשים לב לכך שבשלב זה, כאמור, הצדדים כבר מסוכסכים ביניהם והאמון ביניהם נפגם. חזקה כי הנתבע לא היה חותם על מסמך כלשהו בטרם יבחן את הדברים עד תום, או, לכל הפחות, בטרם יקבל לידיו, כשיטתו, מהתובע את הסכום של 100,000 ₪. זאת אף זאת לא עשה.
לעניין זה יש לזכור כי בכגון דא המבחן הוא מבחן אובייקטיבי "בחינת כוונת הצדדים תעשה על ידי מתן דגש על בחינה אובייקטיבית וגילוי החיצוני של ההסכמה. כוונת הצדדים ליצור יחסים משפטיים נלמדת מהתבטאות הצדדים, התנהגותם, תוכן ההסכמה ונסיבותיה..." (ראה למשל: ת"א (מחוזי ת"א) 1224-08, אס.אפ. ווינג השקעות פרטיות בע"מ נ' ב.ס.ר פיתוח גרמניה בע"מ, (2011), על האסמכתאות הנזכרות שם).

5.10 משכך, אני קובעת כי לשון כתב ההתחייבות והנסיבות האופפות את חתימתו תומכות בכך שעל הנתבע להשיב לתובע את הסכום של 100,000 ₪ בצירוף ריבית בגין השקעה לשנתיים כפרק הזמן שחלף מני הקמת השותפות (6,500 ₪).

5.11 כלי פרשני נוסף הינו התנהגות הצדדים לאחר חתימת כתב ההתחייבות (ראה: רע"א 3961/10, המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ (2012)).

בחינת התנהגות הצדדים לאחר חתימת כתב ההתחייבות תומכת אף היא בגרסת התובע.

ראשית, הנתבע אשר טען בלהט כי התובע חייב לו כספים בגין השותפות, לא הציג ולו מסמך אחד לפיו דרש כספים מן התובע או תבע אותו לפני פניית ב"כ התובע מיום 9/12/07 (ראה: נספח י"א ל-ת/1). אמנם הנתבע טען כי ביום 20/12/07 שלח מכתב התראה לתובע (ראה: סעיף 52 לתצהיר מיום 1/7/09), אך מכתב זה לא הוצג.

שנית, הנתבע לא טרח לבקש את כתב ההתחייבות חזרה, או לפחות, להודיע לתובע כי המסמך בטל ומבוטל, לאור העובדה שסכום ההלוואה, לשיטתו, לא ניתן לו. בפרט בשים לב ליחסים ביניהם בשלב זה אין בידי לקבל כי הנתבע הסתפק בהודעת התובע כי קרע את המסמך.

שלישית, גם במענה לפניית בא כוח הנתבע מיום 9/12/07 (ראה: נספח י' ל-ת/1) - הנתבע אינו משיב כי המדובר בטיוטת הסכם להלוואה שלא יצאה לפועל, אלא אך טוען בתשובתו מיום 21/1/08 (ראה: נספח י"ב ל-ת/1):

"לא זכור לי, ולא ידוע לי על חוב כלשהו שמרשך טוען לזכותו?! הנך מתבקש לשלוח לי העתק מההתחייבות שמרשך טוען שאני חב לו לפקס מס... או במסירה אישית! בכדי שאוכל להתייחס ברצינות!".

המדובר בפער של שנה בלבד ועל כן, העדר הזיכרון לא רק שאינו ברור אלא אף אינו מתיישב עם מהלך הדברים בתקופה זו לגרסת הנתבע ועם טענותיו הקשות כלפי התובע (ראה למשל: סעיפים 35-54 לתצהיר הנתבע מיום 1/7/09).

הדברים מעלים יותר מתמיהה בשים לב לעובדה שבד בבד טוען הנתבע במכתב זה כי התובע חייב לו סכום של 58,000 ₪ מזה שלוש שנים ו/או ספרים בשווי סכום זה, ואף טוען לכך שהבוררים מדליית אל כרמל יודעים על כך.

מנגד, מכתב תשובה זה מחזק את גרסת התובע בשלושה: האחד, כי הצדדים היו מסוכסכים עובר לחתימת כתב ההתחייבות; השני, כי היו ניסיונות גישור בין הצדדים עובר לחתימת כתב ההתחייבות; והשלישי, כי הטענה שהמדובר בהלוואה שלא יצאה לפועל עלתה לראשונה רק לאחר שננקט בהליך זה שלפניו.

5.12 ויודגש - לא נעלם מעיני כי בסעיף 3 להתחייבות הנתבע נרשם: "במקרה ונבצר ממני להחזיר את ההלוואה, כפי שאני מקווה בתקופה קצרה, יהיה לי כיסוי עד שנתיים". ברם, אין בכך כדי לשנות ממסקנתי.

ראשית, זהו המקום היחיד בו נזכרת המילה "הלוואה" במסמך זה בעוד בסעיף המרכזי, קרי: סעיף 1 לכתב ההתחייבות הקובע את מהות ההתחייבות, אין כל אזכור כי המדובר בהלוואה. כל שנאמר הינו: "להחזיר לו סך של 100,000 ₪ בתוספת ריבית במשך שנתיים, ע"ס 6,500 ₪".

שנית, המסמך אף לא מכותר כהסכם הלוואה אלא מנוסח כהתחייבות חד-צדדית להשבת הסכום לתובע ובהתאמה, חתום אך ורק על ידי הנתבע.

שלישית, אין במסמך התחייבות של התובע להעמיד לנתבע סכום של 100,000 ₪ (בדיוק מחצית מסכום ההשקעה בשותפות) או כל סכום אחר. כך גם אין כל אזכור למועד בו על התובע להעמיד לנתבע את סכום ההלוואה הנטען.

כך גם אין, בכתב ההתחייבות כל הוריה כי הריבית בגין ההלוואה הנטענת תחושב רק החל ממועד העמדת סכום ההלוואה ועד להשבתה. להיפך, נרשם כי גם אם הנתבע ישיב, כתקוותו, את הסכום "תוך זמן קצר" יהיה עליו "לשלם את הסכום במלואו כולל ריבית לשנתיים" (סעיף 2). ניסוח זה תומך בגרסת התובע.

רביעית, הנתבע, אשר הציג עצמו גם כמשורר, סופר ופילוסוף (ראה: סעיף 2 לתצהירו - נ/2), הודה כי כתב וניסח את כתב ההתחייבות בטרם חתימתו עליו, כפי שעשה גם ביחס להסכם השותפות. מכאן, כל ספק או אי בהירות פרשנית, יפעלו לחובתו (והשווה: ע"א 3375/06, קמטק מערכות בע"מ נ' מ"י (2011); עת"מ (מרכז) 31041-09-10, פרי ירוחם - חברה לרכב בע"מ נ' עיריית חולון (2011); רע"א 1768/07, בנק החקלאות לישראל בע"מ נ' עין כמונים משק חקלאי בע"מ (2010); ת.א. (ת"א) 1111-08, עין נ' ענבל חברה לביטוח (2013)).

חמישית, מצינו לעיל כי הסכם הלוואה אינו מתיישב עם הנסיבות האופפות את חתימת המסמך כמו גם עם אופן התנהגות הנתבע לאחר חתימתו.

5.13 צא ולמד: עצם העובדה שבסעיף 3 לכתב ההתחייבות - אשר אף הוא נוקט במילה "להחזיר" - רשומה המילה "הלוואה" אין בה כדי לשנות את מהות ההתחייבות - להשיב לתובע את מחצית מהשקעתו בשותפות ( 100,000 ₪).

5.14 כך גם המילה "מכירה" המופיעה בסעיף 4 לכתב ההתחייבות אינה תומכת בגרסת הנתבע.

ראשית, אין בסעיף זה כל אזכור כי המכירה היא של אותו ספר נדיר או כל ספר ספציפי אחר.

שנית, אם וככל שמדובר בהלוואה גרידא להחזר תוך שנתיים, אין מבחינת התובע המלווה, כל רלבנטיות אם הספר הנדיר נמכר אם לאו, בפרט משהשבת ההלוואה הנטענת כלל לא הותנתה בשיווק ספר זה.

מנגד, קיים הגיון כי סכומים שיתקבלו על ידי הנתבע כתוצאה ממכירת הספרים נשוא השותפות יופקדו לחשבון התובע על חשבון החוב אף קודם לתום השנתיים. על כן, יש בכך משום תימוכין נוספים לגרסת התובע. כעדותו (ראה: עמוד 18 לפרוטוקול שורות 4-9):

"ש. בהמשך בסעיף 4 - למה מתכוונת המילה מכירה?

ת. יותר מחצי מהסחורה נשאר אצלו ועל פי ההסכם הוא אמור למכור. אני כאדם שותף לכסף איתו שהוא אמור להחזיר לי תוך שנתיים את הקרן ולהרוויח עוד 300,000 ₪ כך הוא הבטיח והדברים האלה לא קרו. אחרי 3 חודשים זה לא קרה, חרב עלי עולמי. המילה מכירה לא אני כתבתי אותה והכוונה היא שהנתבע יחזור לתפקידו שנקבע בהסכם כמשווק ואני רק מפקח".

ובהמשך (עמוד 18 לפרוטוקול שורות 23-25):

"ש. מפנה לסעיף 4 לנספח ו' - שיפקיד כספים על פי יכולות או מכירה - אתה יודע לאיזה כוונה של מכירה למכור מה?

ת. מה שנותר אצלו מהסחורה יותר מחצי".

5.15 זאת ועוד. הנתבע לא הציג כל מסמך המעיד על אותו ספר נדיר אשר חברו, מר רפעת חלבי (להלן "מר חלבי") הציע לו לשווק ובגינו כביכול נדרש להלוואה.

הנתבע אף לא סיפק כל ראייה, למרות שבנקל יכול היה לעשות כן, לשיווקו של אותו ספר נדיר ולהוצאות שכפולו, אשר לשיטתו עמדו בדיוק על סך של 200,000 ₪. חזקה שבעובדה היא, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, היתה פועלת לחובת הנמנע (לעניין זה ראה למשל: ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פ"ד לה(1), 736; ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 602; בע"מ 2468/11, פלוני נ' פלונית (2011); ע"א 465/88, הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה, פ"ד מה(4) 651; ע"א 2275/90, לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605; ע"א 795/99, פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107; ע"א 78/04, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (2004); רע"א 3961/10, המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (2012); י. קדמי, "על הראיות", חלק רביעי, התש"ע-2009, עמוד 1865).

ודוק: אם וככל שנדרש סכום של 200,000 ₪ לצורך הפצת הספר הנדיר והנתבע סרב להצעתו הראשונית של התובע להיות שותף, לא נהיר מדוע לא התבקשה הלוואה של מלוא הסכום.

5.16 לא זו אף זו - גם אם נלך לשיטת הנתבע לפיה הסכום התקבל כהלוואה (טענה שאין בידי כאמור לקבל), הרי שהנתבע חב בהשבת הסכום.

על הנתבע, המודה כאמור בחתימתו על כתב ההתחייבות, מוטל הנטל להוכיח כי התחייבות זו אינה תקיפה - נטל בו לא עמד.

הנתבע לא הוכיח כי בסופו של יום ההלוואה הנטענת לא יצאה לפועל. להיפך, בכתב ההתחייבות כתב הנתבע באופן פוזיטיבי כי עליו "להחזיר", "לשלם", ו-"שאפקיד כספים" ולא ציין כלל כי התובע אמור להעמיד לרשותו את ההלוואה הנטענת תוך פרק זמן מסוים.

מטעם זה פרטי חשבון הבנק הנחוצים הם רק של התובע, לצורך השבה, להבדיל מפרטי חשבון של הנתבע - לשם מסירת ההלוואה הנטענת.

5.17 לתימוכין בעמדתו, הזמין הנתבע לעדות את חברו, מר חלבי, אלא שעדות זו לא סייעה בידו.

במהלך עדותו של מר חלבי ניכר היה כי הוא עושה כל שלאל ידו על מנת לסייע לנתבע, חברו מזה שנים עמו גם יש לו עסקים שונים (ראה: עמוד 21 לפרוטוקול שורות 10-12; עמוד 7 לפרוטוקול מיום 2/3/10 שורות 11-20), אך למרבה הצער, עדותו לא עוררה אמון רב.

מר חלבי, חתם אמנם על תצהיר, אשר לכאורה נערך על ידי הנתבע ותואם את גרסתו (נ/1). ברם, במהלך חקירתו התברר כי לא כך הם פני הדברים.

כך למשל, מר חלבי לא חזר על הטענה כי הוא זה שהיה בעל הרעיון להפיץ את הספר הנדיר. לדבריו, הוא עסק באריזת ספרו שלו, הוא לא מנהל עסק אלא עבד באותה תקופה בשרות המדינה ורק הוציא 4 ספרים שלו (ראה: עמוד 21 לפרוטוקול שורות 19-23). מר חלבי הוסיף וציין כי כאשר הגיע לבית הדפוס, התובע והנתבע כבר היו שם (ראה: עמוד 7 לחקירתו מיום 2/3/10 שורות 26-28) וזאת בסתירה לגרסת הנתבע (ראה: סעיף 16 לתצהירו - נ/2).

כך גם, מר חלבי הצהיר כי שמע את השיחה בין השניים והנתבע התנגד להצעת התובע להיות שותף אך הסכים להצעת התובע השנייה ליתן לו הלוואה, אך בחקירתו בפני כבוד הרשמת מיום 2/3/10 טען שהשניים שותפים, דברו ביניהם והוא לא התערב (ראה: עמוד 8 לפרוטוקול שורות 1-5):

"ש. אתה אומר בתצהיר שזה כביכול הלוואה נכון. אתה יעצת למועיין לרשום משהו פה.

ת. לא. העסק הוא ביניהם אבל ידעתי שהם היו שותפים לפני כן.

ש. לגבי הנייר הזה אתה לא יודע למה זה נרשם ככה.

ת. לא. הם היו שותפים, השותפות ביניהם היתה בסדר ואתה אומר לי שאני צריך להתערב ביניהם זה לא ענייני..." [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.].

וגם לפניי, טען מר חלבי כי "הם דברו על הלוואה", אך באותה נשימה טען כי השניים חשבו שהמדובר בעסק טוב (ראה: עמוד 21 לפרוטוקול שורות 13-14):

"אני ארזתי את הספרים שלי ושמעתי את השיחה בין התובע לנתבע. הם דיברו על הלוואה ועל הקטע להוציא את הספר ובתחילה חשבו שזה עסק טוב כי הספר יקר מאוד לאנשים".

אם וככל שהשניים חשבו שהמדובר בעסק טוב, מדוע שהתובע יסתפק, בהעמדת סכום הלוואה לנתבע, שותפו חלף שיווקו של הספר הנדיר במסגרת השותפות וקבלת 80% מהרווחים?.

זאת ועוד. בחקירתו לפניי, העיד לפתע מר חלבי כי כתב ההתחייבות "לא זכור לי" ובאותה נשימה (ראה: עמוד 22 לפרוטוקול שורות 18-19):

"ש. אתה טענת שזה נכתב בפניך?

ת. אם זה המסמך שחתמו עליו כשהייתי שם אז אני ראיתי אותם חותמים".

עוד טען מר חלבי לפני, כי שני הצדדים חתמו על כתב ההתחייבות (ראה: עמוד 22 לפרוטוקול שורות 20-23):

"ש. מי חתם על המסמך שאתה מדבר עליו?

ת. הם ישבו וחתמו.

ש. מי, התובע והנתבע?

ת. אני חושב (העד חושב) אני חושב ששניהם חתמו, זה הסכם בין שני אנשים".

לא זו בלבד שעדות זו סותרת את העובדה, שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים, כי כתב ההתחייבות חתום רק על ידי הנתבע; אלא שסותרת היא מניה וביה את טענת הנתבע כי מדובר בטיוטא גרידא.

כך גם משעומת מר חלבי עם גרסתו בחקירתו בפני כבוד הרשמת מיום 2/3/10 (ראה: עמוד 7 לפרוטוקול שורות 24-32) לפיה כתב ההתחייבות נכתב לפני שהשניים הלכו לבנק, השיב (ראה: עמוד 22 לפרוטוקול שורות 24-32):

"ש. אני מפנה לשורות 29-30 עמוד 7 לפרוט' נשאלת מתי רשם מועין את נספח ה' לפני או אחרי שהלכו לבנק ותשובתך אחרי שהלכו לבנק?

ת. אני הייתי נוכח בחדר גם לפני וגם אחרי. יכול להיות שזה היה בקטע האחרון. הייתי נוכח שם והם דיברו ביניהם על עיסקה מסוימת.

ש. נשאלת מתי בדיוק הם כתבו המסמך וענית לפני שהלכו לבנק והנתבע טוען שהמסמך נכתב אחרי שחזרו מהבנק?

ת. יכול להיות שחתמו בראשי תיבות והלכו לבנק ואחר כך חתמו. הם הלכו לבנק ואני הייתי שם כדי לבדוק מה הוא צריך להחזיר לו. אני לא הייתי שותף לכתיבת המסמך, ראיתי אותם כותבים ושמעתי והלכו לבנק ונאמר לי לחכות וחזרו לאחר כשעה והלכתי". [ההדגשות אינן במקור- ב.ש.].

מכאן, אם נקבל גרסה אחרונה זו של מר חלבי, הרי שיש בה כדי לתמוך בגרסת התובע בשלושה: האחד, כי מדובר על עסקה ולא הלוואה; השני, כי אין עסקינן בטיוטא; והשלישי, כי מדובר על כספים שעל הנתבע להחזיר לתובע. על כן, למצער, עד זה לא תומך בעדות הנתבע.

עוד יצויין כי הנתבע לא הציג כל מסמך המעיד כי באותו היום מר חלבי הדפיס ספרים בבית הדפוס שלו. מר חלבי העיד כי הוא משלם במזומן ואינו שומר על קבלות. מכאן, אף עצם הימצאו של מר חלבי בבית הדפוס באותו היום לא הוכח (ראה: טענת התובע כי מר חלבי לא נכח בבית הדפוס באותה עת - סעיף 13 ל-ת/1).

5.18 גם מר חוסייסי, אשר במהלך עדותו ניכר חוסר רצונו להיות מעורב בפרשה לאור יחסיו הטובים עם שני הצדדים (כפי שאף ציין בעדותו - ראה: עמוד 19 לפרוטוקול שורות 21-22) - לא תמך בגרסת הנתבע. מר חוסייסי העיד באופן מפורש כי התבקש לחשב ריבית בגין השקעה למשך שנתיים ימים ולא בגין הלוואה (ראה: עמוד 19 לפרוטוקול שורות 17-18):

"ש. מה ביקשו ממך?

ת. לבדוק השקעה של 100,000 ₪ בבנק כמה השקעה של 100,000 ₪ בבנק נותנת פרי או ריבית" [ההדגשה אינה במקור – ב.ש.].

מר חוסייסי אישר כי הסכום של 6,502 ₪ אליו הגיע מייצג בהתאמה ריבית לשנתיים בגין פק"מ (ראה: חישוב שערך מר חוסייסי בעמוד 2 לנספח ד' ל-נ/2), הוא הסכום המופיע (בעיגול ל- 6,500 ₪) בכתב ההתחייבות.

עוד העיד מר חוסייסי כי אם וככל שהשניים היו מבקשים ממנו לחשב ריבית בגין הלוואה הוא היה משתמש בלוח ריביות אחר בגין הלוואה ששיעוריו, גבוהים יותר (ראה: עמוד 19 לפרוטוקול שורה 25 ועד עמוד 20 לפרוטוקול שורה 5):

"ש. התאריך שרשום 23/1/07 זה אתה לא יכול לומר שזה תאריך נכון בוודאות?

ת. המספרים מתייחסים לתאריך הזה. כתב ידי זה רק החלק העליון. המילים "חישוב לשנתיים 23/1/07" זה לא כתב ידי.

ש. החישוב שעשית בכתב ידך הוא חישוב לתקופה של שנתיים?

ת. החישוב שלי זה אם הייתי שם 100,000 ₪ כמה היית מקבל בעוד שנתיים לפי הריביות של הבנק נכון ל-23/1/07.

ש. להבנתי מהטבלה הזו מתייחסת לריביות או לתשואה של פק"מ?

ת. נכון.

ש. תסכים איתי שיש גם טבלה שמתייחסת לריביות בגין הלוואה בבנק?

ת. כן ונכון שהם יותר גבוהות מאשר ריבית על פק"מ.

ש. אם מישהו מניסיונך לבוא ולקחת הלוואה מהבנק ורוצה לדעת מה מחיר הכסף בגין ההלוואה, כמה הוא צריך לשלם תוספת על הקרן, ניתן להניח שהיה בא אליך ומבקש טבלה עבור ההלוואה ולא על פק"מ?

ת. נכון" [ההדגשות אינן במקור- ב.ש.].

עדותו זו תומכת בטענת התובע כי המדובר בהחזר מחצית ההשקעה כתוצאה מפשרה. הא ותו לא.

5.19 הנתבע לא טען, וממילא לא הוכיח, כי השיב או שילם לתובע סכום כלשהוא עד ליום 25/1/2009 או בכלל.

לפיכך, יש לקבוע כי הנתבע הפר את התחייבותו על פי כתב ההתחייבות להשיב לתובע את הסכום של 106,500 ₪.

6. לא אסיים בטרם אתייחס לעדות הנתבע. הנתבע הציג מספר גרסאות, אשר בחלקן סותרות זו את זו, ומכל מקום, לא הוכחו כדבעי.

כך למשל - הגרסאות שהביא הנתבע באשר לרקע להסכם השותפות אינן מתיישבות זו עם זו או עם שורת ההיגיון.

הסכם השותפות נעדר תאריך אך ההמחאה של התובע על סך של 200,000 ₪ היא ליום 25/5/04. מועד זה אינו מתיישב עם ההזמנה מיום 25/11/03 (לאחר תיקון מתאריך 25/11/00 - הוצג וסומן נ/3) בה נרשם מצד אחד כי כבר נתקבל על החשבון סך של 200,000 ₪ ומצד שני - פרטי ההמחאה הנ"ל שנפרעה כאמור רק ביום 27/5/04. כך, גם רשום על גבי ההזמנה, בתחתיתה, כי התובע מתחייב לשלם במזומן סך של 58,000 ₪ עד ליום 20/12/03 ואת המע"מ ישירות למע"מ וכן "במידה ונשיג ערבות בנקאית עד תאריך 20/12 על סכום של 200,000 בצ'ק... יפרע ואם לא אז יפרע לאחר קבלת הספרים". תוספת זו חתומה, לכאורה, על ידי הנתבע. הנתבע לא ידע להסביר את פשר הדברים או פשר הסתירות ולמצער, לא באורח סביר. מכל מקום, נהיר כי גם מסמך זה (נ/3), שעותקו המקורי הוצג בפני, לכל הפחות, לא נרשם במועד אחד.

ודוק: אם וככל שהמדובר בהזמנה הכיצד זה המסמך המקורי (עותק לבן) נותר בידי הנתבע? לעניין זה לא נעלם מעיני כי הנתבע כתב על גבי ההזמנה שעותק ורוד ניתן לתובע ועותק לבן לנתבע - תוספת שאך העצימה את התמיהות שעלו ממסמך זה ונותרו ללא מענה בעוד התובע, כאמור, הכחיש כי הזמנה זו הוצגה לפניו (ראה: סעיף 27 ל-ת/1).

הנתבע טען עוד כי התובע הגיע אליו בחודש אוקטובר 2003 וביקש שיכין לו ספרים על מנת שיפיצם. הנתבע הכין הצעה ראשונית על סכום של כ-400,000 ₪, אך התובע הוריד חלק גדול מהספרים שהזמין וביקש הזמנה מסודרת, היא ההזמנה מיום 25/11/03 (נ/3; וכן נספח א' לתצהירו). התובע נתן צ'ק דחוי על סך של 200,000 ₪ ואת היתרה ומס הערך המוסף היה עליו לשלם עד ליום 20/12/03. מאוחר יותר ביקש התובע דחייה לתשלום עד ליום 25/2/04. גם במועד זה, למרות שיותר משני-שליש מהעבודה בוצעה על ידי הנתבע, ביקש התובע עוד דחייה והציע שותפות. הנתבע לא הסכים. רק כעבור 'שנת קפאון' ולאחר שהתובע החליף את הצ'ק בצ'ק אחר והוא בדק אמינותו בבנק, הסכים הנתבע לכך. ברם, ההזמנה הראשונית הנטענת לא הוצגה וכך גם וההמחאה המקורית הנטענת, לא הוצגה - בין אם המחאה מקורית קודמת זו נמסרה שנה קודם, כפי שטען תחילה, ובין אם המחאה מקורית קודמת זו נמסרה חודשיים-שלושה קודם, כפי שטען מאוחר יותר (ראה: עמוד 3 לפרוטוקול מיום 2/3/10 שורות 31-32):

"ש. ואת השיק המוסב הראשון החזקת בערך שנה שלמה.

ת. החזקתי חודשיים או שלושה. יש טעות כאן. מנובמבר עד מרץ".

או שמא שבועיים, לפי גרסה מאוחרת יותר, שלישית במספר (ראה: עמוד 4 לפרוטוקול מיום 2/3/10 שורות 29 עד עמוד 5 לפרוטוקול שורה 3):

"ש. ואחרי שנת הקפאון הוא בא ונתן לך את השיק שנפרע בחשבון שלך ואז חתמתם על הסכם השותפות.

ת. נכון זה התחיל מחדש. יש לי פנקס הנה"ח. אתה נתפסת בשנת קפאון וזה מושג. זה שבועיים בשנת קפאון. עשיתי עשרים אחוז מן העבודה והוא פתאום רוצה לבטל. אחרי שבועיים הוא בא והחליף שיק".

וראה גם עמוד 4 לפרוטוקול שורות 1-6:

"ש. אז מה הכוונה בסעיף 16 לתצהיר המתוקן שאתה אומר אחרי שנת קפאון.

ת. אני תקנתי אחרי שבועיים. אחרי שבועיים כשנת קפאון.

ש. שנת קפאון כתבת גם בתצהיר וגם בבקשה. כתבת רק אחרי שנת קפאון שהשיק המוסב היה אצלי רק אחרי זה הביא לי את השיק שנפרע.

ת. נכון. בתיקון שבקשתי שתאשרי אותו שוב נפלה טעות ושוב תקנתי. אחרי שבועיים כשנת קפאון אבל זה גם נמצא במסמכים".

ודוק: בבקשתו המתוקנת להתגונן של הנתבע מיום 1/2/10 מופיעה, לראשונה, הטענה כי פרטי ההמחאה שנרשמה בהזמנה היא ההמחאה שנפרעה (הגם שגם בשלב זה מצוין לפתע שנת 94), כאשר לשיטת הנתבע הדבר נרשם על גבי ההזמנה בד בבד עם חתימת הסכם השותפות (ראה: סעיף 17 לתצהיר, שלא מאומת כדין, התומך בבקשה מיום 1/2/10).

וישאל השואל - אם בשלב זה כבר סוכם על הסכם השותפות, מדוע ההמחאה ליום 25/5/04 מופיעה על גבי הזמנה זו (נ/3), להבדיל מביטול ההזמנה נוכח הסכם השותפות. גם תמיהה זו נותרה ללא מענה.

כך גם למשל, הנתבע, הטוען כי אינו זוכר תאריכים היטב, זוכר במפורש כי התובע ביקש דחייה עד ליום 25/2/04 וביום 20/2/04 הציע לראשונה את השותפות, כאשר בשלב זה הצעתו נדחתה. הנתבע אף אינו מספק הסבר סביר מדוע לפתע שינה דעתו והסכים להצעת התובע לשותפות.

ודוק: בבקשת רשות להתגונן המתוקנת טען הנתבע כי ההמחאה ניתנה ביום 25/5/05 (ולא ביום 25/5/04) תוך תיקון כביכול האמור בתצהירו מיום 1/7/09. בשלב זה אף נטען על ידו כי ההסכם נחתם ביום 3/3/04 ובחקירתו לפני כבוד הרשמת העיד הנתבע כי (ראה: עמוד 2 לפרוטוקול מיום 2/3/10 שורות 20-24):

"ש. השיק שנפרע בחשבון שלך נפרע ביום 25.5.04 נכון.

ת. נכון.

ש. נכון. צ"ל תאריך 25.5.04. הגשתי גליון תיקונים. אני לא יכול לזכור אם הסכם השותפות היה בחודש 5/04. ההסכם נחתם ב-3.3.04 ובאותו יום הוא נתן את השיק. השיק היה דחוי" [ההדגשה אינה במקור – ב.ש.].

כך גם למשל, הנתבע טען כי ביום חתימת כתב ההתחייבות הלכו השניים לבנק, אך משהוכח כי ביום 25/1/07 הבנק היה סגור לרגל חג הנביא אלח'דר (ראה: נספח ט' ל- ת/1), טען כי מועד חתימת כתב ההתחייבות צריך להיות 23/1/07 (ראה: חקירת הנתבע בעמוד 26 לפרוטוקול שורות 31-32).

כך גם למשל, בתצהירו מיום 1/7/09 טען הנתבע כי התובע חייב לו סכום של 14,130 ₪ (המייצג 70,654 ₪ X 20%) ובנוסף 20% ממלאי הספרים שברשות התובע בעוד במכתבו מיום 21/1/08, במענה למכתב הדרישה של ב"כ התובע, טען הנתבע כאמור, לחוב בסכום של 58,000 ₪ ו/או ספרים בשווי הסכום (ראה: נספים י"א, י"ב ל-ת/1).

כך גם למשל, הנתבע מתעקש כי אין המדובר בשותפות אליה מתכוון התובע אלא ב'שותפות בהשקעה', אך התקשה להבהיר את ההבדל בין השניים (ראה: עמוד 24 לפרוטוקול שורות 2-3):

"ת. לא היתה שותפות בהשקעה. אני מתקן כן היתה שותפות בהשקעה ולא היתה שותפות בעסק".

מעבר לכך - בחקירתו לפני הודה הנתבע, כאמור, כי ניסח את כתב ההתחייבות וכתבו בכתב ידו (ראה: עמוד 26 שורה 33 עד עמוד 27 שורה 1). ברם, בחקירתו לפני כבוד הרשמת ניסה הנתבע להרחיק עצמו מכתב ההתחייבות וטען (ראה: עמוד 6 לפרוטוקול מיום 2/3/10 שורות 16-17):

"ש. ואחרי שהטיוטא נרשמה שחזרתם מהבנק או לפני.

ת. אחרי. נגשנו ישירות למשרד שלי הוא הקריא לי אותה אפילו מה אני צריך לחתום".

ודוק: גם טענה זו אינה מתיישבת עם הטענה כי עסקינן בטיוטא גרידא שלא יצאה לפועל.

מנגד, התובע שב בחקירתו הנגדית על גרסתו. כך למשל (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 17-22):

"ש. מפנה לנספח ו' מיום 25/1/07 – לפני כן פניתי אתה ונתבע לסניף בנק לאומי לפני שחתמתם?

ת. לאחר הרבה לחץ ממשפחתי כנציג ציבור והרבה פניות וניסיונות גישור בסוף הלחץ עשה את שלו והוא הסכים להחזיר לי 100,000 ₪ ועל סכום זה אמרנו שאני צריך להחזיר לי לפחות, הלכנו לבנק לבדוק את הריבית של 100,000 ₪ כמה הם שווים היום והלכנו למועד והוא אמר שזה 6,000 ₪. אנו ביקשנו לחשב הריבית מההסכם המקורי מאי 2004 בזמן שנתתי שיק על 200,000 ועד 25/1/07".

7. סוף דבר

7.1 דין התביעה להתקבל.

7.2 אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 106,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 25/1/09 ועד למועד התשלום בפועל.

7.3 עוד אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידו, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

7.4 כמו כן, אני מחייבת את הנתבע להשיב לתובע את אגרת בית המשפט בה נשא בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד ביצוע התשלום ועד להשבתו בפועל לתובע.

לצדדים נתונה זכות ערעור.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ז חשון תשע"ד, 31 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.