1. בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, עקב אירוע מיום 13.5.04, אשר התרחש במהלך פעילות הכשרה (אימונים גופניים) לקראת גיוסו.
2. הנפשות הפועלות:

התובע הינו תושב כרמיאל, יליד 21.5.86, אשר במועד האירוע הנטען היה תלמיד כיתה יב', קטין (כשבוע לפני הגיעו לגיל 18), לקראת גיוסו לשירות צבאי; הנתבע מס' 1, מילר מרטין מרדכי הנו קצין אימון גופני במילואים אשר הקים את נתבעת מס' 2 – "היחידה לקראת גיוס – הכנה לצה"ל" (להלן – "היחידה"), והיה מנהלה ומדריך ראשי בה (להלן –"מנהל היחידה"); היחידה, הינה מרכז לפיתוח כושר גופני (הכולל מס' סניפים ברחבי הארץ אשר אחד מהם ממוקם בכרמיאל) שהוקמה ע"י מנהל היחידה לשם הכשרת תלמידי כיתות יא'-יב' לקראת גיוס ושירות ביחידות קרביות; הנתבע מס' 3, רועי פלג היה, עובר לאירוע, בוגר יחידה קרבית, לאחר שירות צבאי, אשר שימש כמדריך בקבוצה בה התאמן התובע והועסק ע"י מרטין (להלן –"המדריך רועי"); הנתבעת מס' 4, הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן – "הכשרת היישוב"), הנה חברת ביטוח הרשומה כחוק אשר ביטחה עובר לאירוע את פעילות היחידה.

1. התאונה:

עפ"י הנטען, בחודש ינואר 2004, נרשם התובע ליחידה והצטרף לפעילות ההכשרה לקראת גיוס תמורת תשלום שנתי בסך 1,755 ₪. במסגרת ההכשרה עברו החניכים, ובכללם התובע, אימונים גופניים פעמיים בשבוע ע"י המדריך רועי. בתאריך 13.5.04 בשעה 20:00 לערך, בעת פעילות במסגרת היחידה, שיחקו החניכים, ובכללם התובע, משחק פוטבול בפארק אופירה בכרמיאל. על פי הנטען מדובר בפארק דשא חולי, בעל שיפועים, שאינו שטוח, ושלא הוכשר כמגרש למשחקי ספורט/כדור בכלל ופוטבול בפרט. התובע טוען כי במהלך המשחק, תוך כדי ריצה, התנגש בו חניך נוסף, בשם עטיה אסף, ובשל תנאי המקום ומשטח הדשא שהנו בעל קרחות חוליות רבות, שקעה כף רגלו של התובע ונתפסה, והוא נפל לצד ימין ותוך כדי כך, התעקמה ברכו הימנית (להלן –"האירוע").

1. בעקבות האירוע, התנפחה ברכו של התובע והוא הובל ע"י הוריו, באותו ערב, לחדר מיון במרפאת ביקור רופא בקריות, שם נחבשה ברכו בתחבושת אלסטית עם הנחיות למנוחה וקומפרסים. ביום 17.5.04 בוצע ניקור אשר העלה חשד לקרע ברצועה ובמיניסקוס. התובע טופל בטיפולים לחיזוק שרירים אך ללא הועיל. בתאריך 28.10.04 בוצעה לתובע בדיקת MRI שהדגימה קרע בסהרון הפנימי והחיצוני. בארטוסקופיה ניתוחית מיום 3.3.05 אובחן קרע בקרן האחורי של המיניסקוס החיצוני וקרע פריפרי בקרן האחורית של המיניסקוס המדיאלי – 2 ס"מ, קרע חלקי של 80% ברצועה הצולבת הקדמית בברך ימין. בוצעה כריתה חלקית של הסהרון החיצוני ותפירת הסהרון הפנימי בעזרת תפרי רפידולוק.
2. התובע מוסיף וטוען, כי ביום 28.6.07, במהלך שירותו הצבאי, במסגרת פעילות בצבא השתתף כשוער במשחק כדורגל. כשבעט בכדור, הוא נחבל שוב בברכו הימנית. ביום 16.3.08 עבר ניתוח שחזור ע"י שתל שריר משריר הירך במקום הרצועה הצולבת. לאחר הניתוח המשחזר אושפז התובע לשיקום ובהמשך לטיפולים יומיים ולאחר כחודש וחצי שב לשירותו הצבאי. התובע טוען כי יש לראות בפציעתו במהלך שירותו הצבאי כפגיעה שנגרמה בשל תוצאות האירוע ושאילולא האירוע לא היה התובע נפגע כפי שנפגע בפגיעה השנייה.
3. עוד נטען כי התובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% (על פי חוות דעת אורטופדית שהייתה חלק מבירור תביעת התובע במסגרת ביטוח תאונות אישיות תלמידים). נכות זו מוסכמת על הצדדים.
4. הנתבעים דחו את כל טענות התובע כפי שפורטו בכתב התביעה וטוענים כי התובע נפגע בנסיבות אחרות, וללא כל זיקה למפגע כלשהו במקום האירוע (דבר המוכחש אף הוא). נטען כי מדובר בפגיעה עקב התנגשות של שני חניכים במהלך פעילות ספורטיבית כך שאף אם יוכיח התובע את עצם קרות האירוע הנטען (אירוע המוכחש על ידם), עדיין אין חבות נזיקית.
5. נדון להלן בשאלת נסיבות התאונה הנטענת והאחריות הנזיקית בעקבותיה. ככל שתיקבע אחריות נזיקית נפנה לדון בשאלת הנזק והפיצויים.
6. בתיק נשמעו ראיות הצדדים עד תום. מטעם התביעה העידו שני עדים: חברו של התובע, כהן אלון (להלן –"כהן") והתובע עצמו. מטעם ההגנה העיד המדריך רועי בלבד. הוגשו סיכומים ע"י הצדדים והתיק הובא בפני לצורך הכרעה.
7. השאלות העומדות להכרעה
   1. מה הן הנסיבות בהן נפגע התובע? שאלה זו הינה שאלה שבעובדה אשר תוכרע על סמך הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש.
   2. האם נסיבות האירוע, כפי שהוכחו ע"י התובע, מקימות חבות נזיקית מצד מי מהנתבעים? שאלה זו הינה שאלה שבחוק.
   3. היה והתשובה לשאלה ב' חיובית, מהו גובה הפיצוי הכספי לו זכאי התובע בעקבות האירוע?
8. נסיבות האירוע

כעולה מחומר הראיות, בחודש ינואר 2004, בהיות התובע כבן 17.5, תלמיד כיתה יב' בבי"ס אורט כרמיאל, החליט הוא להירשם לתוכנית אימון שנתית ביחידה (בסניף בכרמיאל) לצורך שיפור כושרו הגופני והכנתו מבחינה גופנית ומנטאלית לשירות קרבי בצה"ל (ראו: נספח א' 1 לכתב התביעה; מוצג נ/7 שורות 19-20; מוצג נ/2). גרסת התובע לגבי נסיבות קרות האירוע פורטה בסעיף 4 ב' לכתב תביעתו (עליה חזר בסעיף 4 א' לתצהיר עדותו הראשית):

"בתאריך 13/5/04 בשעה 20:00 לערך בעת פעילות במסגרת היחידה, שיחקנו משחק פוטבול אמריקאי בפארק אופירה (להלן: "הפארק" שבכרמיאל, פארק דשא חולי בעל שיפועים שאינו שטוח ושלא הוכשר כמגרש למשחקי ספורט/כדור בכלל ובמיוחד לא הוכשר לשם משחק פוטבול אמריקאי.

במהלך המשחק, רצתי חניך נוסף, אסף עטיה, התנגש בי תוך כדי ריצה, בשל תנאי המקום ומשטח דשא עם קרחות חוליות רבות, כף רגלי שקעה בחול ונלכדה, נפלתי לצד ימין ותוך כדי ברך ימין התעקמה והסתובבה (להלן:"התאונה")".

1. גרסת התובע כאמור, נתמכה בגרסת חברו כהן. כעולה מתצהיר עדותו הראשית של כהן (סעיף 4), הפארק שבו נערך המשחק לא היה שטוח ומתאים למשחקי כדור וכל שכן למשחק פוטבול. הוא (כהן) לא השתתף באותו יום אימון במשחק ובפעילות היחידה וישב וצפה במשחק מהצד. גרסתו לאירוע הנה כך:

"במהלך המשחק, ראיתי את אלון – התובע רץ עם הכדור וחניך אחר בשם אסף עטיה התנגש בו והתובע נפל ארצה (להלן: "התאונה")".

1. עפ"י הסכמת הצדדים במהלך שמיעת הראיות הוגשה עדותו של המדריך רועי לחוקר מטעם חב' הביטוח מיום 9.3.05 כתחליף לתצהיר עדותו הראשית (סומנה כמוצג נ/7). עפ"י האמור ב- נ/7 האירוע, נשוא התביעה, התרחש בנסיבות הבאות:

"בתאריך 13/5/04 בסוף האימון החנכים שחקו משחק פוטבול אמריקי אשר כלל חלוקה לשני קבוצות שהמטרה היתה של כל קבוצה להבקיע גולים לקבוצה היריבה תוך העברת כדור ביד משחקן לשחקן כאשר החוקים כללו מגע פיזי תוך יכולת להפיל את השחקן היריב לריצה (צ.ל "לריצפה" ג'.נ ) כדי לרתקו כמו הכללים במשחק פוטבול אמריקי רק פחות נוקשה בשל חסר המיגון. במהלך המשחק אלון התנגש בשחקן יריב ברך בברך כאשר אלון זה שהחזיק בכדור למיטב זכרוני...".

1. יש לציין כי קיימת מחלוקת בין הצדדים, האם נסיבות האירוע קשורות בקיומו של מפגע כלשהו במשטח הפארק (קרחות דשא חוליות או משטח בלתי מתאים למשחקי כדור), דבר המוכחש ע"י הנתבעים. לטענת הנתבעים גרסתו של התובע לעניין קיומו של "מפגע" כלשהו בפארק "שופצה" לקראת ההליכים המשפטיים בניסיון להגדיל את סיכוייו לזכות בחבות משפטית.
2. לאחר שבחנתי את סל הראיות שהציג התובע, ואת חומר הראיות בכללותו הגעתי למסקנה כי התובע לא הוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, קיומו של "מפגע" כלשהו בפארק, עובר למועד האירוע, אשר היה הגורם או אחד הגורמים לפציעתו במהלך המשחק. במה דברים אמורים:
   1. עיון במסמכים הרפואיים שצירף התובע לכתב תביעתו (בין היתר, נספחים ב-1 עד ב-4, ב-6, ב-16) וכן הפסקה שכותרתה "מפרשת המקרה" בחוות דעתו של המומחה ד"ר מרדכי קליגמן מיום 15.207, מלמד כי אין אזכור לטענת התובע בדבר "מפגע" כלשהו בפארק, עובר למועד האירוע, והיותו קשור בנסיבות פציעתו. צוין כי בפציעה במהלך משחק (פציעה/חבלה ספורטיבית). במהלך חקירתו הנגדית נחקר התובע בעניין זה אך לא נתן הסבר מניח את הדעת לעובדה כי גרסתו לאירוע, כפי שנרשמה מפיו ע"י הרופאים השונים, נעדרה כל אזכור בדבר "קרחות חוליות או "משטח בעל שיפועים", וכל שכן אזכור קיומו של "מפגע" כלשהו בשטח הפארק (ראו: פרוטוקול עמוד 4 שורות 30-32 ועמוד 5 שורות 1-11). יש לתת משקל מיוחד לאמור במסמכים רפואיים שנוצרו בסמוך לאחר תאונה לעניין קביעת נסיבותיה.
   2. עיון בסעיף 1 למכתבה של ב"כ התובע אל הכשרת הישוב מיום 6.2.05 (סומן נ/1) מלמד כי גם שם לא הועלתה טענה כלשהי מצד התובע בדבר קיומן של "קרחות חוליות", או "משטח משופע ולא ישר" וכיוצא באלה, שיש בהם כדי ליצור "מפגע" כלשהו בפארק אלא נטען על פציעה תוך כדי משחק פוטבול:

"בתאריך 13.5.04 בעת פעילות במסגרת היחידה להכשרת נערים לקראת גיוס, שיחקו הנערים פוטבול בפארק אופירה, מרשי, שהיה אף הוא בהכשרה, רץ נפל ונפגע בברך ימין". (ההדגשה אינה במקור ג'.נ).

יש לציין כי כעולה מחקירתו הנגדית של התובע, הוא סיפר לעורכת דינו, בסתיו של אותה שנה שנפצע בפארק (סתיו 2004), בדיוק מה קרה לו (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 21-27), היינו בטרם נשלח המכתב הנ"ל.

• 1. במהלך שמיעת הראיות הוגשו בהסכמה תמונות הפארק ע"י התובע (מוצג ת/1). עיון בתמונות (העתק צילומי שלהן צורף כנספח לסיכומי התובעים) מלמד כי קיים קושי להבחין במפגע כלשהו במשטח הפארק ו/או להיותו בלתי ראוי למשחקי כדור. התובע העיד במהלך חקירתו הנגדית כי התמונות מתעדות את מצב המגרש בזמן האירוע או בסמוך לאחריו (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 12-13), אך לא הובאה כל ראיה בעניין זה כך שמבלי לגרוע מהאמור לעיל אין בתמונות שהוגשו ע"י התובע כדי להוות ראיה מספקת המשקפת נאמנה את מצבו הנטען של הפארק במועד האירוע נשוא התביעה, לרבות לעניין תיעוד המיקום המדויק שבו קרה האירוע בפארק, והיותו גורם בין שרשרת הגורמים שהביאו לפציעתו של התובע.
  2. אומנם בהודעתו של התובע מיום 9.3.05 לחוקר חברת הביטוח (סומנה נ/6), אזכר התובע לכאורה קיומו של "מפגע" בפארק (בלא לפרט את מהותו של אותו "מפגע" אשר לטענתו עצר את מהירות ריצתו):

"...במהלך הריצה ככל הנראה היה מפגע אשר עצר את התקדמותי בדשא וכן שחקן הקבוצה היריבה בשם אסף עטיה המתגורר בכרמיאל אשר בלם אותי בגופו בצדי גופי בצד שמאל וכתוצאה מכך נפלתי על צד ימין שלי כנראה ומלפנים על הדשא כאשר אני מעקם ומסובב הברך..". (ההדגשה אינה במקור ג'.נ).

• 1. עם זאת, כעולה מחקירתו הנגדית של התובע, החניכים ביחידה, ובכללם התובע שיחקו רבות בפארק והיה ידוע לתובע שהפארק באחריות עיריית כרמיאל אך הוא לא תבע את עיריית כרמיאל כבעלים של המקום (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 5-9). כאשר נשאל התובע על כך, השיב:

"לא. ההתנגשות תוך כדי המשחק זה מה שהפיל אותי וזה מה שגרם לתוצאה".

בכך למעשה הודה התובע כי לא תבע את עיריית כרמיאל כיוון וסבר כי פציעתו אינה קשורה למצב משטח הפארק ו/או לקיומו של "מפגע" כלשהו בפארק אלא על רקע ספורטיבי בלבד.

• 1. התובע טען כי פציעתו בפארק אירעה שעה שהתנגש בשחקן נוסף בשם אסף עטיה במהלך המשחק. עד חשוב ורלבנטי זה לא זומן לעדות ע"י התביעה בלא שניתן לכך הסבר מניח את הדעת, ובנסיבות אלה יש לזקוף מחדל זה לחובתו של התובע.
  2. יש להוסיף כי במהלך חקירתו הנגדית (עמוד 17 לפרוטוקול שורות 13-16) אישר המדריך רועי דבר קיומם של "שיפועים", "תלוליות", "משטח דשא שמעורב עם כריות חוליות" בפארק עפ"י התמונות (ת/1) שהוצגו בפניו במהלך שמיעת הראיות ע"י ב"כ התובע. יש לשוב ולציין כי התובע לא הוכיח את מועד צילום התמונות באופן שניתן להסיק, ברמת ההוכחה הנדרשת, כי הן משקפות את מצבו של הפארק עובר למועד האירוע, ובעיקר את המקום המדויק של נפילת התובע במועד האירוע הנטען, והיותו קשור בקשר סיבתי ב"קרחת חולית"/ "תלולית"/"שיפוע" שהביא לנפילתו של התובע ארצה ולפציעה בברכו הימנית. אך גם אם נניח (לטובת התובע) כי יש לקבל את עדותו של המדריך רועי לעניין מצבו של משטח הפארק כאמור עובר למועד האירוע, כהוכחה מספקת במישור העובדתי (הכוונה לעצם קיומן של "כריות חוליות במשטח הדשא", "תלוליות וכיוצא באלה), עדיין אין לגזור מכך מסקנה משפטית בדבר קיום "מפגע" בפארק שיש בו כדי להוליד אחריות נזיקית מצד מי מהנתבעים (ובל נשכח כי האחריות לתחזוקת אותו פארק מוטלת על הרשות המקומית).

1. סיכומו של דבר, ולאור האמור לעיל, שוכנעתי כעניין שבעובדה כי פציעת התובע, במהלך האירוע נשוא התביעה, נגרמה כתוצאה מהתנגשותו בחניך אחר במהלך משחק פוטבול קבוצתי בפארק אשר גרמה לנפילתו ארצה ולחבלה סיבובית בברכו הימנית. היינו מדובר בפציעה "ספורטיבית" שאינה תולדה של מצב המשטח של הפארק.
2. לאחר שהגענו למסקנה הנ"ל, עולה השאלה: האם יש בכך כדי להקים לתובע עילת תביעה בנזיקין כלפי מי מהנתבעים. התובע טוען לקיומן של שתי עילות בנזיקין: עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה. נדון בעילות אלה כסדרן.
3. עוולת הרשלנות : עוולת מסגרת זו מורכבת משלושה יסודות מצטברים: קיומה של חובת זהירות (על שני היבטיה: מושגית וקונקרטית); הפרת חובת הזהירות; גרימת נזק כתוצאה מההפרה (סוגיית הקשר הסיבתי בין ההפרה לבין הנזק).
4. באשר לבחינת קיומה של חובת זהירות מושגית במישור היחסים של התובע – הנתבעים, לא העלו הנתבעים בכתבי טענותיהם וסיכומיהם טענה דבר אי התקיימות תנאי זה ולפיכך נקודת המוצא הנה כי תנאי זה מתקיים בעניינו, ואכן כך הוא הדבר.
5. השאלה הבאה הנה האם בנסיבות העניין הספציפי מוטלת על הנתבעים 1-3 חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע? חובת הזהירות הקונקרטית נבחנת עפ"י מבחן הצפיות, דהיינו האם בנסיבותיו המיוחדות של האירוע, נשוא התביעה, "האדם הסביר" צריך היה לצפות, כעניין נורמטיבי, את התרחשות הנזק כלפי מי שניזוק בפועל. הפעלת חובה זו כרוכה בהבחנה בין "סכנה רגילה" לבין "סכנה בלתי רגילה". הפסיקה מצביעה על שני קריטריונים לקביעת טיבה של הסכנה. פן אחד מתייחס למהות הסיכון שנוצר בנסיבות הספציפיות במקום האירוע והפן השני מתייחס למיהות הנזק (ע"א 416/81 מלון רמדיה שלום נגד אליהו אמסלם, פ"ד ל"ח (1) 72).
6. השופט ברק (כתוארו אז) קבע בעניין ע"א 145/80 וקנין נגד המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113:

"חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים,מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כענין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת".

ובהמשך אותו פס"ד :

"הסיכון הבלתי סביר שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית הוא אותו סיכון שהחברה רואה אותו במידת חומרה יתרה באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למונעו (ראה גם ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתיות נגד תנעמי, פ"ד מח (1)1)".

(ההדגשה אינה במקור ג'.נ).

1. בעניינו: מעידות, דחיפות, היתקלות, או התנגשויות בשחקן מאותה קבוצה או בשחקן הקבוצה היריבה וכפועל יוצא מכך, לעיתים, נפילה על הקרקע, כל אלה הן עניין שבשגרה במשחקי כדור למיניהם (משחקים קבוצתיים), ולפיכך הן בבחינת "הסיכונים הסבירים והטבעיים" הטמונים במשחקים מסוג זה, ובעיקר כשבמקרה דנן, מדובר בפציעה במהלך משחק מסוג פוטבול אמריקאי. במשחק זה ועפ"י כללי המשחק, השחקנים מוסרים ביניהם את הכדור תוך כדי ריצה קדימה לעבר חצי המגרש של היריב על מנת לעבור את קו ההגנה האחרון ולהבקיע "גול" בשער הקבוצה היריבה כאשר מנגד תפקיד שחקני היריב, בין היתר, הוא לנסות לבלום את התקדמות השחקן היריב שמוביל את הכדור ולהוציא את הכדור החבוק בידיו באמצעות הפלתו באופן אגרסיבי וריתוקו לקרקע (ראו: פרוטוקול עמוד 6 שורות 29-32, נ/6 שורות 13-20, פרוטוקול עמוד 12 שורות 9-10, פרוטוקול עמוד 17 שורות 21-28 ועמוד 18 שורות 1-3).
2. בנסיבות העניין, מתקשה אני לראות אילו אמצעים, לשיטת התובע, מחובתם של הנתבעים 1-3 היה לנקוט על מנת למנוע את פציעתו. מבחינה פיסית לא ניתן היה לצפות מהמדריך רועי כי יהיה נוכח בו זמנית בכל פינה ופינה בפארק, ומטבע הדברים, הוא עמד כמדריך מחוץ ל"קווי המגרש" בפארק כך שספק רב אם היה ביכולתו למנוע את אירוע ההתנגשות בין החניכים ו/או פציעת התובע אשר באופן עקרוני יכול היה לקרות בכל מקום במגרש. בע"א 715/79 גדעון דניאלי נגד אורט ישראל, נתניה, פ"ד לה(2), 764, נדחה ערעור על פס"ד של בית המשפט המחוזי בת"א, במסגרתו נדונה תביעת תלמיד כיתה יב' נגד בית ספרו, אשר נפצע תוך כדי משחק אליפות בכדורגל, שנערך בתחומי בית הספר, שעה שהתלמיד נפל תוך כדי ריצה עם הכדור לעבר שערה של הקבוצה היריבה ונדחף ע"י אחד השחקנים או אחדים מהם, נפל בפישוק רגליים ונחבל. בית המשפט העליון לא ייחס לבית ספרו של התובע כל אחריות בנזיקין בגין האירוע תוך שקבע כך:

"...נכון הוא, שעצם נוכחות מורה בעת ההפסקה מרסנת התנהגות התלמידים, אך בעניינו מדובר במשחק כדורגל, אשר כשלעצמו – וגם כאשר הוא מתנהל על פי הכללים – כרוך בסיכונים מסוימים, שנוטלים על עצמם השחקנים המשתתפים. גם ללא התרגשות או מתיחות חורגת מהרגיל, תיתכן, באופן סביר, האפשרות, ששחקן אחד ידחף את השני בעת המשחק, שני שחקנים ייתקלו זה בזה, שחקן ייפול ללא כל דחיפה תוך כדי ריצה וכדומה..."

(ההדגשות אינן במקור ג'.נ).

1. אוסיף ואציין כי התובע העיד בחקירתו הנגדית כי בתור נער היה מודע לסיכונים הקיימים במשחקי כדור (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 2-3). כמו כן, אישר כי הכיר את כללי משחק הפוטבול שהם, בין היתר, בלימת וחסימת השחקן היריב באופן פיסי לרבות הפלתו לקרקע (עמוד 6 שורות 29-32 ו- עמוד 7 שורה 1), כך שניתן להסיק שידע היטב או שהיה עליו לדעת את הסיכונים הכרוכים במשחק זה והוא חשף את עצמו לסיכונים אלה עפ"י בחירתו. אומנם התובע העיד במהלך חקירתו הנגדית כי לאור דמות המאמן (המשמש כמפקד) לא הייתה לו האפשרות לסרב למדריך רועי ולומר כי אינו מוכן להשתתף במשחק (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 3-7), אך בהמשך חקירתו הנגדית הוא נשאל:

"נכון שיש לך את הזכות להפסיק את הפעילות שלך ולא להמשיך בפעילות הזו ביחידה הזו ?"

אישר התובע:

"נכון זה לא בית כלא" (פרוטוקול עמ' 7 שורות 16-17).

גרסה זו מתיישבת עם עדותו של המדריך רועי אשר העיד בחקירתו הנגדית כי אומנם "הרגלנו אותם שאין דבר כזה שהם לא יכולים לעשות, או מחשבתי או פיזי, או מנטאלי" (פרוטוקול עמוד 17 שורות 4-10). אך "במקרה שהחניך לא מעוניין לעשות את פעילות ספציפית, הייתי מטיל משימות אחרות, אך לא נקלעתי למצב זה" (עמוד 16 לפרוטוקול שורות 3-4).

מכל האמור לעיל נחה דעתי לקבוע כי לא הוכח קיומה של חובת זהירות קונקרטית, ובוודאי שלא הוכח כי חובת הזהירות הופרה. מכאן, אני קובע כי עוולת הרשלנות לא הוכחה.

1. עוולת הפרת חובה חקוקה: סעיף 63 לפקודת הנזיקין קובע חמישה יסודות מצטברים של עוולת הפרת חובה חקוקה :
   1. חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק;
   2. החיקוק נועד לטובתו של הניזוק;
   3. המזיק הפר את החובה המוטלת עליו;
   4. ההפרה גרמה לניזוק נזק;
   5. הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזק אליו התכוון החיקוק;
2. התובע טוען ,בין היתר, כי היסוד הראשון בסעיף א' לעיל מתקיים מאחר והנתבעים 1-3 הפעילו פעילות ספורט ללא הכשרה מתאימה והעסיקו את המדריך רועי ללא תעודת הסמכה כמחויב בסעיפים 2 א ו- 3 לחוק הספורט, התשמ"ח -1988 (להלן- "חוק הספורט"). כן לא וידאו כי למדריך רועי יש תעודת הסמכה בהתאם לחוק הספורט והמדריך רועי אף אישר בחקירתו הנגדית כי אין לו הכשרה כמדריך ספורט (פרוטוקול עמוד 16 שורות 26 -27).

מנגד טוענים הנתבעים (סעיף 17 לסיכומיהם) כי חוק הספורט אינו רלבנטי לעניינו שכן לא חל על המשחק אותו שיחק התובע (פוטבול אמריקאי); הטענה בדבר העדר תעודת הסמכה למדריך רועי אינה רלבנטית מאחר ועפ"י חומר הראיות המדריך רועי בעל כישורים מתאימים להעביר את הפעילות בה השתתף התובע; יתרה מכך, מאחר והאירוע ארע בנסיבות טבעיות ובסיכונים סבירים למשחקי כדור, הרי אותם סיכונים סבירים יישארו קיימים במשחק עם כל מדריך גם אלה בלי תעודת הדרכה. עוד נטען כי בנסיבות העניין, אין המדובר במשחק פוטבול אמריקאי מקצועי דוגמת המשחקים הנהוגים בארה"ב, אלא במשחק רוגבי, הדומה מבחינת כללי המשחק לפוטבול אמריקאי, רק ללא שימוש או צורך במיגונים כלשהם.

1. חוק הספורט קובע הסדרים שונים בתחום הספורט ובכלל זה הוראות לעניין חיוב מדריכי ספורט בתעודות הסמכה, חיוב ספורטאים בבדיקות רפואיות, איסור שימוש בתכשירים ממריצים, ביטוח ספורטאים במהלך תחרויות ספורט מאורגנות, נהלי בטיחות לפעילות בענפי ספורט השונים לרבות כוח אדם רפואי וציוד עזרה ראשונה, ייצוג הולם של נשים בהנהלת אגודות ספורט, תקנונים לניהול תקין, קביעת סמכות שיפוט בלעדית למוסדות שיפוט פנימיים, והעברת ספורטאים בין אגודות. בין השאר קובע החוק הוראות לעניין התאחדויות ספורט ואיגודי ספורט כהגדרתם בסעיף 1 לחוק.
2. עולה מדברי ההסבר לסעיפים 2 ו- 3 להצעת החוק הספורט, התשמ"ז- 1987, הנוגעים לחיוב "מאמן" או "מדריך ספורט" בתעודת הסמכה לאותו ענף כי תכלית הסמכת מדריכי ספורט עפ"י החוק נועדה למנוע נזק גופני חמור לחניכיהם השונים. וכפי המצוין בדברי ההסבר:

"במצב הקיים יכול כל אדם להכריז על עצמו כמאמן או כמדריך ספורט מבלי לקבל ההכשרה והידע ההכרחיים לעבודה עם חניכים, מבוגרים וצעירים, כולל ילדים. בתחום הספורט קיימת אפשרות שעבודה עם אדם לא מיומן תגרום לנזקים גופניים חמורים. לפיכך מוצע כי בענפי ספורט מסוימים, שיקבע השר, לא יוכל אדם לעסוק כמאמן או כמדריך אם אין בידו תעודת הסמכה..".

1. בעניינו עיקר פעילות היחידה אינה קשורה לפעילות ענפית ספורטיבית וספציפית כלשהי. כעולה מחומר הראיות הנתבעים 1-3 הכשירו באמצעות אימונים פיזיים ומנטאליים חניכים בגילאים 17-18, ובכללם התובע לצורך הכנתם לשירות קרבי ביחידות מובחרות בצה"ל, כאשר תוכנית האימונים השנתית נבנתה עפ"י סרגל מאמצים (עולה) ונקבעה מראש ע"י מנהל היחידה, והובאה לידיעת הנרשמים ליחידה ולאישור הוריהם מראש. הדבר אף עולה מחקירתו הנגדית של התובע עצמו אשר אישר כי מטרת האימונים היא פיתוח סיבולת, כושר גופני ואגרסיביות והכנה של החניכים ביחידה לכושר קרבי מלא על כל המשתמע מכך (פרוטוקול עמוד 7 שורות 29-31). כעולה מחקירתו הנגדית של כהן, רק כאשר נשאר זמן לקראת סוף האימון היה נהוג לסיים את האימון במסגרת היחידה במשחק בפארק (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 2-3). מכאן שהפעילות הספורטיבית בסופי האימון הייתה מצומצמת מבחינת היקפה (מס' דקות כאשר הזמן אפשר זאת) והייתה אינצידינטאלית לפעילות העיקרית שהיא אימוני כושר גופני ומנטאלי לקראת שירות צבאי.
2. לאור כל האמור לעיל ברי כי חוק הספורט אינו רלבנטי ואינו חל על פעילות היחידה והעומדים מאחוריה. ראשית, חוק הספורט בא להסדיר פעילות ספורטיבית מקצועית במסגרת איגודי ספורט או התאחדויות ספורט בענפי ספורט שונים ובוודאי לא פעילות דוגמת פעילות היחידה. שנית, אין לומר כי תוכנית האימונים של היחידה הנה בבחינת ענף ספורט, אף עם שולבו בה מידי פעם משחקי כדור כאלה ואחרים, כך שממילא אינה נכללת ברשימת הענפים שקבע השר הממונה על חוק הספורט. שלישית, בנסיבות העניין לא ניתן להחיל על המדריך רועי את ההגדרה של "מאמן" או מדריך ספורט" כמשמעו בחוק הספורט ולפיכך לא חלה עליו חובת הסמכה. רביעית, פציעתו של התובע בברכו הימנית במהלך משחק הפוטבול, הנה עקב התנגשות בשחקן אחר ולא כתוצאה מאימון בלתי מיומן מצד המאמן רועי כך שאין רלבנטיות לקיומה של תעודת הסמכה או העדרה.
3. מאחר והיסוד הראשון בעוולת הפרת חובה חקוקה שהנו "קיומה של חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק" לא מתקיים, מתייתר הצורך לבחון קיומם של יתר היסודות כאמור מאחר ומדובר ביסודות מצטברים.
4. המסקנה המתבקשת מכל האמורה לעיל היא, כי התובע, אשר נטל הראיה רובץ לפתחו לא הוכיח כי מי מהנתבעים חב כלפיו בנזיקין בגין האירוע נשוא תיק זה ולפיכך דין התביעה להידחות, וכתוצאה מכך מתייתר הדיון בסוגית הנזק.
5. סיכום:

אני מורה על דחיית התביעה, ומחייב את התובע לשלם לנתבעים באמצעות ב"כ הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

כמו כן יישא התובע ביתרת אגרה שתחול בתיק.

ניתן היום, ח' כסלו תשע"ג, 22 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.