מר חביב לוי חתם על שני חוזים עם לימור בר-עוז. האחד, למכירת מכונה לעצירת שמן, והשני להשכרת מרכז מבקרים בכרם זיתים אותו החזיק. בהמשך נחתמו שלושה חוזים נוספים בין הצדדים. הצדדים הסתכסכו והגישו תביעות הדדיות.

כללי:

בעלי הדין:

1. בעלי הדין הם בעלי זיקה לישוב כרמי יוסף.

השימוש במקרקעין עד חודש ספטמבר 2006:

2. חלקה 5 בגוש 4084 וחלקה 23 בגוש 4087 מנוהלות על פי דין ע"י מינהל מקרקעי ישראל. בעבר חכר מר נחום היימן חלק מהמקרקעין, אותם מזהה מר חביב לוי כמגרשים 51 ו-29ב' בכרמי סיידון גזר – נאות אריאל שבתחום המועצה המקומית גזר (להלן-"המקרקעין").

3. בשנת 1996 קיבל מר חביב לוי (להלן-"מר לוי") בהעברה ממר היימן את החכירה במקרקעין. תקופת החכירה הסתיימה ביום 31.8.2005, ומר לוי לא הביא כל ראייה שחוזה החכירה חודש. ראה לעניין זה נספח י"ב לתצהיר מר לוי.

4. בשנת 2000 לערך החליט מר לוי לפתוח במקרקעין מרכז מבקרים. על כן קשר קשרים עם מר עידו כספי, וגרם למר כספי להשקיע כספים במקום, בלי שתחילה ייחתם חוזה ביניהם. ראה לעניין זה את מוצג נ/2 שהגיש מר חביב על מועד הקמת מרכז המבקרים. לאחר שמר כספי השקיע כספים רבים במרכז המבקרים, דאג מר לוי להחתים את מר כספי על חוזה לשימוש במקרקעין. בשנת 2003 דאג מר לוי לסילוקו של מר כספי מהמקרקעין, כאשר כל השקעותיו של מר כספי נותרו במקרקעין.

את מרכז המבקרים בנה מר לוי ללא היתר בנייה כדין, והביא למקרקעין מבנים יבילים (להלן-"הקרוואנים") וגם אותם העמיד במקרקעין ללא היתר בנייה.

5. בשנת 2003 הפך החשמלאי יעקב אסרף לחשמלאי הבית של מר לוי. מר אסרף העיד מטעם מר לוי, ובחקירתו החוזרת העיד כי בשנת 2003 הביא אותו מר לוי למקרקעין, אמר לו שברצונו להקים במקרקעין גן אירועים, וביקש ממנו לבצע עבודות חשמל לצורך הקמת גן האירועים. בהתאם לדברי מר אסרף, מאז 2003 ואילך התקיימו אירועים במקרקעין. מהעדויות עולה כי מר לוי קיים אירועים במקרקעין ללא היתר וללא רישיון עסק. ממוצג ת/4 עולה שמר לוי קיים במקרקעין אירועים בהם השתתפו בין 700 ל- 1,500 איש. מר לוי היה גובה בגין השכרת המקרקעין לאירוע את הסך שבין 35 ₪ ל-45 ₪ לכסא כפול מספר המוזמנים, לא כולל שירותי הסעדה. מכאן צא וחשב את הרווחים שהיו למר לוי בגין קיום האירועים במקום.

מטבע הדברים, מאחר ומדובר בגן אירועים תחת כיפת השמיים, ניתן היה לקיים אירועים במקרקעין במשך כמחצית השנה בלבד.

6. כאמור לעיל, ביום 31.8.2005 הסתיימה תקופת החכירה ולא חודשה, אך מר לוי המשיך להחזיק במקרקעין, למרות סירוב המינהל להאריך את חוזה השכירות עקב שינוי מטרת החכירה שביצע מר לוי. ראה לעניין זה מוצג נ/1.

מערכת היחסים בין הצדדים:

7. בתחילת שנת 2006 רכש מר לוי יכטה וביקש לצאת להפלגה של שנתיים מסביב לעולם יחד עם בת-זוגו. מר לוי חיפש אדם שישכור את המקרקעין, ושכנע את הגב' בר-עוז ומר רון טל לשכור את המקרקעין. מגעים אלו התפרסו על פני מספר חודשים. בסופו של תהליך זה נחתמו בחודש ספטמבר 2006 שני חוזים בין מר לוי לבין גב' בר-עוז, כאשר מוסכם בין הצדדים שהצדדים האמיתיים לחוזה הם מר לוי מצד אחד וגב' בר-עוז ומר רון טל מצד שני (להלן-"השוכרים"), למרות שמר רון טל לא חתם על החוזים.

8. ביום 13.9.06 נחתם זכרון דברים בין מר לוי לבין גב' בר-עוז לפיו הצהיר מר לוי כי הוא הבעלים של טרקטור מסוג אינטרנשיונל 454, וכי הוא מעביר לגב' בר-עוז את הטרקטור במתנה ללא תמורה.

9. החוזה הראשון בין הצדדים היה חוזה שכירות שנחתם ביום 18.9.06, בו השכיר מר לוי לשוכרים את חלקם הגדול של המקרקעין, למרות שתקופת החכירה הסתיימה כבר ביום 31.8.05. בחוזה זה השכיר מר לוי לגב' בר-עוז את המקרקעין, למעט שטח קרקע בו מצויים 3 קרוואנים. מר לוי הוגדר בחוזה כ"בעלים" ואת זכויותיו במקרקעין הגדיר מר לוי כדלקמן:

"הואיל: והבעלים הינו הבעלים היחיד והבלעדי של הזכויות במקרקעין הידועים כמגרשים 51 ו-29ב' עליהם בנוי בית בד, מרכז מבקרים ומטע זיתים והידוע גם כגוש 4084 חלקה 5 חלק וגוש 4087 חלקה 23 (חלק) המצויים בכרמי סיידון גזר – נאות אוריאל שבתחום המועצה האיזורית גזר (להלן: "המקרקעין")."

בחוזה זה נכתב כי לבית הבד ולמרכז המבקרים היתר בנייה וטופס 4, אך לעסק אין רישיון עקב אי חיבורם למערכת הביוב של הרשות המקומית. בסעיף 4 נכתב כי מטרת השכירות היא בית בד ומרכז מבקרים בלבד, וזאת על אחריות השוכרים. תקופת השכירות נקצבה ל-39 חודשים, מיום 1.10.06 ועד ליום 1.1.2010, עם 3 תקופת אופציה של 24 חודשים כל אחת.

לעניין דמי השכירות הסכימו הצדדים בסעיף 7(א)לחוזה השכירות כדלקמן:

"תמורת זכויות השכירות והשימוש הניתנות לשוכר ע"פ הסכם זה בתקופתו המקורית (דהיינו עד ליום 1.1.2010) ישלם השוכר לבעלים דמי שכירות בשקלים השווה ל-2,500 $ בתוספת מע"מ לחודש לפי שער הדולר ארה"ב הידוע ביום התשלום (להלן-"דמי השכירות היסודיים") או 10% ממחזור המכירות של השוכר (להלן-"דמי השכירות הנוספים") – לפי הגבוה.

דמי השכירות הנוספים יקבעו בהתאם לדו"חות המע"מ המוגשים ע"י השוכר.

דמי השכירות היסודיים ביחד עם דמי השכירות הנוספים ייקראו להלן: "דמי השכירות")."

בסעיף 7(ז) לחוזה השכירות הסכימו הצדדים שבכל שנה ושנה יועלו דמי השכירות בשיעור 3.5% מעל גובה דמי השכירות ששולמו ערב ההעלאה.

בסעיף 10 לחוזה השכירות התחייבו השוכרים, בין היתר, להשתמש במושכר אך ורק למטרת השכירות אלא אם כן קיבלו את אישור מר לוי מראש ובכתב, ולתקן כל נזק שייגרם למקרקעין.

השוכרים מסרו למר לוי כתב ערבות בנקאית על הסך 15,000 דולר, בהתאם להתחייבותם על פי סעיף 11(א) לחוזה השכירות.

10. ביום 30.9.06 נחתם חוזה נוסף בין מר לוי לבין גב' בר-עוז לפיו מכר לה מר לוי מכונת לעצירת שמן זית מתוצרת אלפא לבל (להלן-"המכונה") בתוספת ריהוט, כלים, מיכשור וציוד נוסף, המפורט ברשימה לחוזה (להלן-"חוזה המכר"). ברשימה לחוזה המכר היה ציוד שלא קשור כלל לבית הבד, למרכז המבקרים ולמכונה, כגון: שולחנות בר, פודיום (עמדה לתקליטן), סט חופה + פנסים, שולחן מתנות + כספת + ארגז מתנות, 2 מגדלי תאורה + 8 פרוז'קטורים, 30 מפות גדולות + מאות מפיות אישיות, כלי הגשה, רדיו דיסק + רמקולים חיצוניים, מעמדים לפרחים, מלאי נרות + לפידים, 6 לפידי במבוק ומסך במבוק, סרט אירועים ואלבום אירועים. מטבע הדברים ציוד זה קשור יותר לאירועים וחתונות אשר נערכים בלילות. תמורת המכונה והציוד היה על גב' בר-עוז לשלם למר לוי את הסך 102,000 דולר ארה"ב (להלן-דולר") בתוספת מע"מ. אין מחלוקת בין הצדדים שגם חוזה זה הוסכם בין מר לוי לבין השוכרים, אך רק גב' בר-עוז חתמה על החוזה. ראיה לכך הוא החוזה שנחתם בין הצדדים מיום 1.9.08, בו מופיעים שני השוכרים כצד לחוזה.

בחוזה המכר לא היה כל אזכור לקשר בין חוזה זה לבין חוזה השכירות.

את הסך 102,000 דולר היה על גב' בר-עוז לשלם למר לוי במועדים כדלקמן:

• את הסך 47,000 דולר בתוספת מע"מ בעת החתימה על החוזה;
• את הסך 27,500 דולר + מע"מ לא יאוחר מיום 30.1.07;
• את הסך 27,500 דולר + מע"מ לא יאוחר מיום 30.1.08.

11. בהתאם לטעות השוכרים המחיר האמיתי של העסקה היה 170,000 דולר, אך לדרישת מר לוי נרשם בחוזה אך ורק הסך 102,000 דולר, ויתרת הסכום שולמה לו על פי הסכמה בעל פה ובמזומן.

12. גב' בר-עוז שילמה למר לוי את התשלום הראשון עבור המכונה, אך התקשתה לשלם למר לוי את התשלום השני עבור המכונה. לטענתה, קושי זה נבע כתוצאה מכך שהתברר שהמצגים שהציג מר לוי אודות המכונה היו לא נכונים. ביום 28.5.2007 נחתם בין הצדדים חוזה לפריסת התשלום השני בגין המכונה. גב' בר-עוז התקשתה לעמוד גם בפריסת התשלום השני על החוזה מיום 28.5.2007, ועל כן נחתם חוזה פריסת תשלומים נוסף בחודש ספטמבר 2007.

13. בשנת 2008 סיים מר לוי את מסעו הימי ברחבי העולם ושב ארצה. בתחילה התגורר בבית אחות בת זוגו, אך לאחר מכן עבר להתגורר בקרוואנים שבמקרקעין, במה שהוגדר בחוזה השכירות כ"איזור הבעלים", שהיה במרחק קצר ביותר מהמקום בו התקיימו האירועים. מר לוי החל להציק לשוכרים, הפריע להם בקיום האירועים, ואף נקט כנגדם באלימות. זאת למרות שאת כל דמי השכירות בגין המקרקעין שילמו לו במלואם. הצדדים רצו להגיע להסכם פשרה, וחבריהם סייעו בידיהם לגבש פשרה זו. אלא שב"כ מר לוי ניסח טיוטת חוזה פשרה שלא על פי נוסחת הפשרה שגובשה בין הצדדים, ומר רון טל העביר הערות לחוזה זה. באיומי פגיעה בעריכת האירועים ובאיומי פגיעה בגופם של השוכרים, כפה מר לוי על השוכרים לחתום על הסכם הפשרה, שכל כולו היה כתב כניעה טוטאלי לדרישות מר לוי ובא כוחו. החוזה נושא תאריך 1.9.08, אך מהראיות עולה שהצדדים חתמו על חוזה זה ביום 31.8.08.

14. למרות החוזה מיום 1.9.08 המשיך מר לוי להציק לשוכרים ולפעול כנגדם באלימות, עד כי נאלצו להיענות לדרישתו של מר לוי ולפנות את המקרקעין ביום 15.10.08. מאז החלה חליפת מכתבים בין ב"כ הצדדים, ומר לוי מימש את הערבות הבנקאית אשר נתנו לו השוכרים.

תביעת גב' בר עוז ומר רון טל כגנד מר לוי:

15. בכתב התביעה אותו הגישו השוכרים כנגד מר לוי אינם טוענים נגד ההסכמים מחודש ספטמבר 2006, אלא אך ורק כנגד החוזה מיום 1.9.08, אשר לטענתם נחתם בכפייה, בוטל ולכן אינו תקף. לטענת השוכרים, החוזה התקף ביניהם הוא הסכם הפשרה שגובש ביניהם בעל פה. ועל כן הם תובעים ממר לוי כדלקמן:

1. את הסך 63,750 ₪ שווי יבול הזיתים שהיה על עצי הזית בכרם הזית בעת שפונו מהמקרקעין;
2. את הסך 65,000 ₪ החזר ערבות בנקאית;
3. את הסך 334,728 ₪ בגין אבדן הכנסות מהפעלת בית הבד לעונת המסיק המסתיימת ביום 15.1.09;
4. את הסך 54,000 ₪ בגין אובדן הכנסות מעריכת אירועים, סיורים והפעלת חנות בבית הבד;
5. את הסך 250,000 ₪ בגין עגמת נפש ופגיעה בשם הטוב;
6. 5,000 ₪ בגין הנזק שנגרם לעמודי התאורה אותם הפיל מר לוי;
7. הנפקת חשבונית על תשלום דמי שכירות לשלושת החודשים האחרונים ;
8. הנפקת חשבונית על הסך 295,000 ₪ ששולמו למר לוי במזומן מעבר לסכום הנזכר בחוזה המכר;
9. להשיב את הטרקטור לגביו נחתם זכרון הדברים מיום 13.9.06.

תביעת מר לוי כנגד גב' בר-עוז, מר רון טל ומר יגאל טל:

16. מר לוי הגיש תביעה שכנגד נגד גב' בר-עוז, מר רון טל ומר יגאל רון בטענה שהשוכרים הפרו את חוזה השכירות בכך שניהלו במקרקעין גן אירועים בניגוד להתחייבויותיהם שבחוזה השכירות. מר לוי מודה כי אכן נכנס עם שופל למקרקעין תוך גרימת נזק, לטענתו, על פי האמור בחוזה השכירות, מתוך סעד עצמי בו הוא זכאי לנקוט על פי החוזה. לאחר תקרית השופל, נחתם בין הצדדים הסכם מיום 1.9.08, והוא פעל על פי חוזה זה. בהתאם לחוזה זה תובע מר לוי מהנתבעים שכנגד את הסך 200,000 ₪ על פי הפירוט כדלקמן:

- תיקונים וחוסרים שונים והוצאות משפט שונות

כולל פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין עצי זית 87,826 ₪

• תיקונים ועבודות שבוצעו במקרקעין, בבית הבד,

במכונה ובציוד, לצורך תיקונם, השמשתם והשבת

מצבם לקדמותו 116,025 ₪

• נזקים בגין אבדן הכנסה בשל חוסר יכולת להפעיל

את בית הבד בעונת המסיק 2008 – 2009 עקב הזנחת

הנתבעים שכנגד את המכונה 30,000 ₪

- פיצויים בגין עגמת נפש 35,000 ₪

מסכום זה הפחית מר לוי את סכום הערבות הבנקאית בסך 65,000 ₪ אותה מימש, והפחית את תביעתו לסך 200,000 ₪.

העדויות:

17. מטעם השוכרים העידו העדים כדלקמן:

1. מר בשארה שמשום , אותו שכר מר רון טל להפעיל את המכונה, לרבות בעונת המסיק 2008 – 2009. עד זה העיד כי הכין את המכונה לעונת המסיק האחרונה, המכונה הייתה תקינה ומוכנה לעצירת השמן, אך הייתה בעיה בפעולת הספרטור במכונה עקב לחץ מים נמוך שהיה בצנרת המים במקרקעין. עד זה נחקר חקירה שכנגד, אך עדותו הראשית לא נסתרה;
2. מר יגאל רון, אשר נחקר חקירה שכנגד. עדות עד זה אינה משמעותית לאירועים שקרו בין הצדדים, והוא נחקר על ערבותו בלבד;
3. מר רון טל, אשר העיד על המצגים שהציג מר לוי בפניו ובפני גב' בר-עוז, וכיצד פיתה אותם להיכנס לעסקה עמו. על האלימות אותה הפעיל מר לוי כנגדם ועל הכפייה שכפו מר לוי ובא כוחו, עו"ד חברוני, על מנת שהוא וגב' בר-עוז יחתמו על החוזה מיום 1.9.08;
4. מר עידו כספי, אשר סיפר על אשר עשה לו מר לוי בעבר, סיפור הדומה מאד למאורעות שטענו הצדדים בפני בתביעות ההדדיות. עדותו של מר כספי לא נסתרה;
5. גב' בר-עוז, אשר העידה על המצגים שהציג בפניה ובפני מר רון טל עובר לחתימה על החוזים מחודש ספטמבר 2006 ועל האלימות ומערכת הכפייה שכפו מר לוי ובא כוחו עו"ד חברוני עליה ועל מר רון טל, עד שנאלצו לחתום על החוזה מיום 1.9.08, ועל המאורעות לאחר יום 1.9.08.

18. מטעם מר לוי העידו העדים כדלקמן:

1. מר אריה פרידמן הטכנאי של חברת אלפא לבל בארץ. מעדותו של עד זה עולה כי המכונה היא מכונה ישנה שיוצרה בסוף שנות ה-70 או תחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, וכי מר לוי רכש את המכונה כמכונה משומשת מחברת אלפא לבל. בכל עונת מסיק היה מר לוי קורא לו לפחות 10 פעמים ליתן שירות למכונה לתיקון ליקויים, דבר המצביע על תקלות חוזרות ונשנות במכונה. מר לוי התלונן בפניו כי הוא מצליח למסוק זיתים בכמות שבין 300 ל-500 ק"ג, כאשר בהתאם לנתוני היצרן היא יכולה לעצור שמן מ-800 ק"ג בשעה. ביום 30.10.08 בעונת המסיק 2008 – 2009 וכשבועיים לאחר תחילת העבודה במכונה, ביקש מר לוי שירות לספרטור, והתגלה כי יש צורך לבצע חריטה בספרטור, אך גם לאחר שתוקן הספרטור, לא עבד באופן תקין, והתברר כי הבעיה היא בלחץ מים לא מספיק בצנרת המים המספקת מים לספרטור. בכך אישר מר פרידמן את דבריו של מר שמשום בדבר לחץ מים נמוך בצרת המים שבמקרקעין, אשר גרמו לבעיות בספרטור. בעת הקריאה לתיקון התקלה הייתה העבודה בבית הבד בעיצומה;
2. החשמלאי יעקב אסרף, אשר העיד כי כבר בשנת 2003 הפך מר לוי את המקרקעין לגן אירועים, ומאז הוא מקיים אירועים במקום. מעדותו עולה כי לאחר יציאתם של גב' בר-עוז ומר רון טל מהמקרקעין ביצע עבודות חשמל במקרקעין שכל כולן לצורך גן אירועים. עדותו של מר אסרף מטילה ספק רב בטענתו של מר לוי שפעולות השוכרים גרמו לו לבעיות עם המינהל. אם אכן פעולות אלו גרמו לו לבעיות עם המינהל, מדוע טרח מר לוי להמשיך לשפץ ולשפר את התשתית של גן האירועים לאחר שהשוכרים פינו את המקרקעין;
3. מר דוד סניור. מעדותו עולה כי ביקש לרכוש את המכונה ממר רון טל ולהעבירה לקניה, כאשר באותה עת מכונה חדשה לעצירת שמן יותר משוכללת ויותר חדשה מהמכונה, עלתה 30,000 יורו. מאחר והמכונה כה ישנה, חב' אלפא לבל סירבה לפרק את המכונה ולהעביר אותה לקניה, והיא עשתה חשבון שעדיף לה למכור מכונה חדשה ולשלוח אותה לקניה. דווקא עדותו של עד מסבירה את חוסר ההיגיון הכלכלי בתשלום שדרש מר לוי מהשוכרים עבור המכונה;
4. מר חביב לוי. בחקירתו הנגדית עשה מר לוי רושם גרוע ביותר. בתצהיר העדות הראשית מטעמו טען שהשכיר את המקרקעין ומכר את המכונה מכיוון שהוא נכה צה"ל בשיעור של כ-90%, והיה צריך לטוס לארה"ב לטיפולים רפואיים. מחקירתו הנגדית עולה כי דבריו אלו היו לא אמת, וכי למעשה יצא לשיט מסביב לעולם דרך הים הקריבי, שיט שנמשך כשנתיים, ורק לאחר שסיים את השיט החל להתנכל לשוכרים. מחקירתו הנגדית עולה כי בנוסף לסכומים הרשומים בחוזה שילמו לו השוכרים סכום נוסף בסך 72,000 ₪ עבור יבול הזיתים שהיה בכרם הזיתים. על עניינים נוספים העולים מעדותו, אעמוד להלן;
5. עו"ד אבנר פינק, חברו של מר לוי. מחקירתו הנגדית של עו"ד פינק עולה שאינו יודע דברים רבים ואינו זוכר דברים רבים, ואינו יודע מדוע הגיעו אליו חשבונות החשמל של המקרקעין, למרות שהיו צריכים להגיע למחזיק במקרקעין.

19. הצדדים הגישו בקשות להזמנות עדים נוספים, אך לא עמדו על הזמנתם באמצעות בית המשפט או ויתרו על עדותם, ועדים אלו לא התייצבו לעדות. על כן אתעלם מעדויות אלו.

20. לאחר שמיעת הראיות סבור אני שבין הצדדים היו הסכמות שלא נכתבו בחוזים שביניהם. אילו היו הצדדים כוללים בחוזים שביניהם את כל המצגים הנכונים שהציגו האחד לשני ואת מלוא התחייבויותיהם שהתחייבו האחד כלפי רעהו, ספק רב אם היו מגיעים למצב בו היה עליהם לנהל דיונים בבית המשפט. איני יודע מהי הפעילות הכספית האמיתית שהייתה במקרקעין, מה היו ההכנסות האמיתיות שהופקו מהמקרקעין ואם כל הכספים שהועברו בין הצדדים הובאו לידיעת בית המשפט. בכל אופן, עלי ליתן את פסק הדין בהתאם לראיות שהובאו בפני, תוך ניסיון להגיע לחקר האמת מתוך הראיות שהובאו בפני.

21. סבור אני שלאור הטענות הקשות של השוכרים נגד עו"ד חברוני שנטענו בחליפת המכתבים שהייתה בין ב"כ הצדדים לפני הגשת התביעה, היה ברור שעו"ד חברוני יידרש להעיד בתיק זה מטעם מר לוי, ולכן היה עליו להימנע מראש מלייצג את מר לוי. עו"ד חברוני מצוי במרכזו של הסכסוך בין הצדדים, והיה מעורב במהלכים שהתרחשו בזמן אמת, שלטענת השוכרים מצויים במרכזן של פעולות הכפייה להן טענו. עדות זו של עו"ד חברוני הייתה צריכה להינתן כעד ולא כעו"ד אשר מנהל את המשפט. משבחר עו"ד חברוני לייצג את מר לוי, פגע פגיעה של ממש ביכולתו להעיד בתיק זה, שכן עדותו הייתה מושפעת מאד מכל המהלכים אותם נקט בתיק זה, והייתה פוגעת פגיעה של ממש לפחות במשקל עדותו. לא מן הנמנע הוא שאם מר לוי היה מיוצג ע"י עו"ד אחר שלא מעורב בכל האירועים שהתבררו בתיק שלפני, כל התנהגותו וטענותיו של מר לוי היו שונות לחלוטין. קיים שוני בין שיקול הדעת של עו"ד המקבל לידיו טיפול בתיק שלא היה מעורב באירועים שקרו לפני הגשת ההליך לבית המשפט, לבין שיקול דעת של עו"ד אשר היה מעורב באירועים שקרו לפני הגשת ההליך לבית המשפט. למה הדבר דומה? לאדם המסתכל על אירוע מחוץ למקום התרחשות האירוע, ואז יכול הוא לראות את כל האירוע במלואו. אך אדם הנמצא בתוך האירוע ומהווה חלק מן האירוע אינו יכול לראות את האירוע כולו אלא את חלקו בלבד. בכל אופן, חלק ניכר של מעשיו ופעולותיו של עו"ד חברוני מתועדים במסמכים, המדברים בעד עצמם.

דיון ומסקנות:

מהימנות בעלי הדין:

22. מעיון בחומר הראיות ובחקירות העדים סבור אני שבכל מקום בו יש מחלוקת בין מר לוי לבין השוכרים, יש להעדיף את גרסת השוכרים, שכן מר לוי ניסה להציג את העובדות לא על פי האמת, אלא באופן שיתאימו לטיעוניו, ואילו השוכרים הציגו את העובדות כהווייתן, ללא כחל וסרק. דוגמאות לכך להלן:

1. בעת החתימה על החוזה לא גילה מר לוי לשוכרים בעת החתימה על חוזה השכירות וחוזה המכר כי למעשה אין לו כל זכויות במקרקעין, שכן תוקף חוזה החכירה פג כבר למעלה משנה לפני החתימה על החוזים הנ"ל;
2. מר לוי הצהיר בתצהיר העדות הראשית כי חתם על החוזים עם השוכרים מכיוון שעמד לצאת לטיפולים רפואיים בארה"ב עקב נכותו. מחומר הראיות עולה כי הסיבה האמיתית ליציאתו של מר לוי מהארץ הייתה יציאה לשיט ביכטה שלו מסביב לעולם דרך הים הקריבי;
3. כפי שייאמר להלן, מר לוי מכר את המכונה לשוכרים במחיר מופקע, בלי שגילה להם שמדובר במכונה ישנה משופצת, אשר בתפעולה התגלו תקלות רבות, והיה צורך בכל עונת מסיק להזמין את טכנאי החברה לפחות 10 פעמים על מנת לטפל בתקלות במכונה;
4. מר לוי הציג בפני השוכרים צפי הכנסות גבוה מתפעול המכונה, כפי העולה גם מההתכתבות בין הצדדים לאחר החתימה על החוזה, לאחר שהתבררו לשוכרים העובדות כהווייתן. מחקירתו הנגדית של מר לוי התברר שלמעשה בשנת 2004 נגרמו לו הפסדים מתפעול המכונה בסך של כ-80,000 ₪, ובשנת 2005 הייתה לו הכנסה בסך של כ-20,000 ₪, דבר העומד בסתירה רבתי למצגים שהציג בפני השוכרים;
5. כפי שייאמר להלן, מהמסמכים ומהראיות עולה שבחוזה השכירות ובחוזה המכר לא נכתבו כל ההסכמות שהוסכמו בין הצדדים ולא כל הכספים ששילמו השוכרים למר לוי. מר לוי בעצמו מודה בקבלת 72,000 ₪ מהשוכרים עבור יבול הזיתים שהיה בכרם הזית בעת החתימה על חוזה השכירות, דבר שלא מוזכר כלל בחוזים. למרות ההסכמות הנוספות בין הצדדים, נאחז מר לוי בהסכמות הכתובות, למרות שמהחוזים, מהראיות, ומהודאותיו ניתן ללמוד שפעל בניגוד להסכמות הנוספות;
6. בחודש אוגוסט 2008 תקף מר לוי את השוכרים וגרם להרס עמודי תאורה במקרקעין, תקיפה והרס בהם הוא מודה. על מנת להסוות תקיפה זו, הלך להתלונן במשטרה על כך שהשוכרים תקפו אותו;
7. מר לוי טען כל העת שהיה אסור לנהל במקרקעין אירועים, אך מעדותו של מר אסרף עולה שלאחר שפינה מר לוי את השוכרים מהמקרקעין המשיך מר לוי לשכלל ולשפר את המקרקעין לצורך ניהול אירועים.

הצדדים הסכימו לניהול אירועים במקרקעין:

23. נקודת המחלוקת העיקרית בין בעלי בתיק זה היא האם למרות האמור בחוזה השכירות לעניין מטרת השכירות הסכימו הצדדים שהשוכרים ינהלו במקרקעין גן אירועים בנוסף לתפעול בית הבד ומרכז מבקרים, או שמא לא הייתה הסכמה כזו ביניהם.

24. סבור אני שמחומר הראיות עולה שלמרות האמור בחוזה השכירות אודות מטרת השכירות, הייתה הסכמה שבעל פה בין הצדדים שמטרה נוספת לשכירות הייתה שהשוכרים ינהלו במקרקעין גן אירועים, הסכמה שיש לה רמזים בנספחים לחוזים, מהנימוקים כדלקמן:

1. בחוזה השכירות נקבעו דמי השכירות על הסך 2,500 דולר לחודש בתוספת 10% מההכנסות, הגבוה משניהם. מחקירתו הנגדית של מר לוי עולה כי בעת שהפעיל את הכרם והמכונה בשנת 2004 היה בהפסד של 80,000 ₪ ובשנת המס 2005 הרוויח את הסך 20,000 ₪ בלבד. הכנסות אלו לא מצדיקות את קביעת דמי השכירות של 10% מהמחזור, אלא אם כן הוסכם בין הצדדים על עריכת אירועים במקרקעין, שאז יש היגיון כלכלי לתנאי זה;
2. בחוזה המכר מכר מר לוי לשוכרים ציוד שפירטתי לעיל, אשר היה שייך לגן האירועים שהפעיל. אין כל היגיון למכור לשוכרים ציוד זה ללא הסכמה בין הצדדים שהשוכרים יוכלו לנהל במקרקעין גן אירועים;
3. מעדותו של דוד סניור עולה שעלות מכונה חדשה היא כ-30,000 יורו. המכונה שמכר מר לוי לשוכרים הייתה מכונה ישנה ביותר, אשר בעת הפעלתה היו בה תקלות רבות. גם אם אקבל את טענת מר לוי שמתוך הסך 102,000 דולר + מע"מ הסך 65,000 דולר + מע"מ נקבע כמחיר המכונה, הרי מדובר במחיר מופקע ביותר. נתונים אלו יוצרים את הרושם שבמחיר המכונה הוכנסו תשלומים שהם לאו דווקא עבור המכונה, אלא שולמו עבור דברים אחרים. שאם לא תאמר כן, אין כל היגיון כלכלי בעסקת המכונה;
4. מעדותו של מר אסרף עולה שלאחר שהשוכרים פינו את המקרקעין, הזמין אותו מר לוי לבצע עבודות תיקונים, שיפוצים והשבחות על מנת להכין את המקרקעין לפעול כגן אירועים. משמע מכך שבכוונת מר לוי היה להמשיך להפעיל במקרקעין גן אירועים. הפעלת גן אירועים ע"י השוכרים המשיכה את המוניטין של המקום, דבר שעלה בקנה אחד עם תוכניותיו העתידיות של מר לוי;
5. לחוזה שנחתם בין הצדדים ביום 1.9.08 צורף מסמך שסומן "נספח X ", אשר אמנם לא נחתם בין הצדדים, אך היה מוסכם עליהם. במסמך זה יש הוראות של מר לוי לשוכרים בדבר שימוש במקרקעין לצורך האירועים. במסמך זה יש הוראות כיצד לפעול על מנת להפחית למינימום את הסיכון שאנשי רשויות החוק יגלו את פעילות האירועים;
6. ביום 20.1.07 כתבו השוכרים הודעת אי מייל למר לוי בו כתבו, בין היתר, כדלקמן:

"עושים הרבה מאמצים בכיוון תיירות פנסיונרים לאביב. בכיוון פעילויות פסח.

בכיוון ארועי חברות שגם שם מתגלה בעיה עם רשיון העסק שחסר לנו. מקווה שיובל יעזור בזה כפי שהבטיח לי אישית. מקווה לסחוב כמה ארועי תרבות מהמועצה לכיוון בית הבד למרות שיש התנגדות מצד מרסל האחראית על התרבות במועצה.

עובדים הרבה על בר/בת מצוה של ילדי האזור מפיצים להם מכתבים הביתה..."

מדברים אלו שכתבו השוכרים למר לוי עולה בבירור קיום פעילות של אירועים במקרקעין. בהתכתבות בין הצדדים לא טען מר לוי מאומה כנגד קיום האירועים, דבר המלמד שהצדדים הסכימו על קיום האירועים במקרקעין.

25. סבור אני שמאחר שחלק מהנימוקים מסתמכים על מסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט ואינם שנויים במחלוקת בית הצדדים, והן מדברי מר לוי עצמו, ומאחר שמדובר על פרשנות חוזים שנכרתו בין הצדדים, הדברים אינם עומדים בסתירה לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומאנית בדבר עדות בעל פה כנגד מסמך בכתב.

26. לאור קביעה זו יש לקבל את טענת השוכרים כי כל השיפורים שעשו בגן האירועים היו בהסכמתו של מר לוי. ראיה לכך היא עדותו של מר אסרף, ממנה עולה שהוא ביצע תיקונים בתוספות שביצעו גב' בר-עוז ומר רון טל וגם התקין שיפורים נוספים לתוספות אלו. מעדותו של מר אסרף עולה שטענתו של מר לוי שהשוכרים הוסיפו תוספות בנייה ללא הסכמתו, הייתה אך ורק תואנה לסלק את השוכרים מהמקרקעין.

27. לאור קביעה זו, יש לדחות את טענתו של מר לוי שהשוכרים הפרו את חוזה השכירות בכך שניהלו במקרקעין גן אירועים, ויש לראות בכל פעולותיו הנובעות מטענה זו הפרת של חוזה השכירות. בהסתמכותו של מר לוי על הכתוב בחוזה השכירות תוך התכחשות להסכמה לניהול גן אירועים במקרקעין בתקופת השכירות, הפר מר לוי באופן קיצוני את חובת תום הלב שלו כלפי השוכרים. הפרת חובת תום הלב מהווה הפרת חוזה ע"י מר לוי.

28. מר לוי והשוכרים הסתירו חוזה בלתי חוקי, אך לאחר שמר לוי הסכים לשימוש במקרקעין כגן אירועים וקיבל כספים רבים בגין כך, מנוע הוא מלטעון כנגד השוכרים שהם עשו שימוש בלתי חוקי במקרקעין. מה עוד, שלאחר פינוי המקרקעין המשיך מר לוי בפעולות ההכנה וההשבחה של המקרקעין על מנת שישמשו לפעילות גן האירועים.

29. מהראיות עולה כי מר לוי נהג בשיטה של הסכמות בעל פה שלא באו ביטוי בחוזים שנחתמו בין הצדדים, אך בחוזים שנחתמו בין הצדדים נכתבו חלק מן ההסכמות והסכמות אחרות מאלו שהוסכמו בין הצדדים, על מנת להיות כסות עיניים כלפי גורמים מסוימים. כאשר היה הדבר נוח למר לוי, התכחש להסכמות בעל פה, שניתן ללמוד אותן "בין השורות" מתוך הוראות החוזים שנחתמו בין הצדדים והנספחים להם, ובחר להיצמד למלים הכתובות שבחוזים השונים. לא ניתן לומר על התנהגות זו שהיא התנהגות בתום לב.

תוקפו של החוזה מיום 1.9.08:

30. טוענים השוכרים כי החוזה שנחתם בין מר לוי והשוכרים ביום 1.9.08 נחתם כתוצאה מכפייה שכפה מר לוי את השוכרים, ומיד לאחר תום הכפייה הם ביטלו את החוזה.

כפייה – המישור הנורמטיבי:

31. סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.

1. אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה."

32. ביהמ"ש העליון התייחס בפסיקתו לכפייה כלכלית. לעניין כפייה כלכלית קבע ביהמ"ש העליון את ההלכות כדלקמן:

1. לשון סעיף 17 לחוק החוזים חלק כללי רחבה מספיק כדי לכלול גם כפייה שהיא כלכלית בטיבה, דהיינו כפייה הקיימת כאשר מתקשר בחוזה כדי להשתחרר מלחץ עסקי-מסחרי בלחץ בלתי חוקי המופעל עליו. (ע"א 8/88 שאול רחמים נ. אקספומדיה בע"מ פ"ד מג(4) 95; יוסי מאיה נ. פנפורד (ישראל) בע"מ ואח', פ"ד מח(5) 705; רע"א 7539/98 לוטם רהיטים בע"מ נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(1) 721; ע"א 6234/00 ש.א.פ. בע"מ נ. בנק לאומי, פ"ד נז(6) 769; ע"א 276/09 דן טאבא ואח' נ. מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו) סעיף 15 לפסה"ד);
2. לא כל לחץ ולא כל כפייה מן התחום הכלכלי יניבו זכויות לביטולו של חוזה. בשוק חופשי רשאי פלוני לעשות שימוש ביתרון עסקי-כלכלי שיש לו על אחרים, וחוזה הצומח מתוך מערכת מעין זו לא יסווג כחוזה שנכרת בכפייה, ואולם שונה המצב כשמדובר בכפייה או בלחץ שיש בהם פסול מוסרי-חברתי-כלכלי, ואשר חיי עסקים ומסחר תקינים והוגנים לא יוכלו לשאתם. לחץ זה הוגדר בפסיקה כ"איכות הכפייה".(ע"א 1569/93 הנ"ל; ע"א 276/09 הנ"ל);
3. לחץ כלכלי "בלתי ראוי" הינו תנאי הכרחי לקיומה של כפייה-מקנה-זכות, אך אין די בו. אותו לחץ חייב אף שיהיה בעל עוצמה המקדיחה תבשיל. אך ורק לחצים כבדים אשר חותרים תחת עצם הרצון המינימאלי והפוגעים בצורה חריפה בחופש הרצון החוזי של המתקשר, ייחשבו כפגמי רצון. מבחן עוצמתו של הלחץ הכלכלי מצטרף אל מבחן איכותו של הלחץ, ורק בנסיבות שבהן מתקיימים שני המבחנים כאחד תוכר הכפייה ככפייה בת-פועל משפטי על-פי סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי). (ע"א 1569/93 הנ"ל; ע"א 276/09 הנ"ל);
4. המבחן המקובל לקביעת עוצמתו של הלחץ יימצא בתשובה לשאלה אם הייתה לצד התם חלופה מעשית סבירה שלא להיכנע לאותו לחץ. מבחן זה מנפה ומסנן לחצים כלכליים מקובלים וראויים. יש בו כדי לספק הגנה ראויה לצד התם, ובה בעת מחייב הוא אותו צד להתמודדות כלכלית-מסחרית (ע"א 1569/93 הנ"ל);
5. מבחן נוסף לקביעת עוצמת הלחץ יימצא בשאלה אם זכה הצד התם לייעוץ משפטי עצמאי ואם היה סיפק בידו לזכות בייעוץ כזה. בקבלת ייעוץ משפטי יש, על דרך העיקרון, כדי להחליש טיעון של כפייה בת-פועל ובנסיבות מסוימות אף כדי לשלול כפייה מכול וכול. (ע"א 1569/93 הנ"ל; רע"א 7539/98 הנ"ל, ע"א 6234/00 הנ"ל; ע"א 11750/05 יעל שמר נ. בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו) סעיף 9 לפסה"ד);
6. בעיקרון, האפשרות לפנות לערכאות להשגת סעד סותרת את קיומה של עילת הכפייה. לעניין זה אין זה משנה אם הצד הנפגע סבור, על סמך ייעוץ משפטי שניתן לו, כי הסיכוי שבית המשפט אכן ייתן את הסעד המבוקש הוא קטן. מה שקובע הוא עצם קיומה של אפשרות מעשית לפנות לערכאות כדי למנוע הפעלת האיום ((ע"א 8/88 הנ"ל; 1569/93 הנ"ל; ע"א 7539/98 הנ"ל);
7. על הטוען לכריתת חוזה תחת כפייה, להוכיח קשר סיבתי בין הכפיה הלכאורית לבין ההתקשרות בחוזה, גם אם לא הייתה ההתנהגות הכופה סיבה מכרעת או בלעדית להתקשרותו בחוזה. עליו להראות כי הכפיה השפיעה על רצונו בהטילה בו פחד, וכי אלמלא הכפיה לא היה מתקשר בחוזה. מבחן הקשר הסיבתי לעניין זה הוא מבחן סובייקטיבי. (על"ע 5160/04 אילן אשד, עו"ד נ. הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים, (פורסם בנבו) סעיף 9 לפסה"ד);
8. אין הכפייה שוללת קימו של רצון התקשרות, , אם כי היא פוגמת ברצון זה. לכן אין חוזה שנכרת בכפייה בטל מעיקרו, אלא הוא ניתן לביטול על פי בחירתו של מי שהתקשר בחוזה. (ע"א 661/88 פיסאר חיימוב נ. פארס חמיד, פ"ד מד(1) 75, 82);
9. על מנת לבטל חוזה שנכרת בכפיה, על הטוען כפייה לשלוח לצד שכנגד הודעת ביטול בתוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפייה (סעיף 20 לחוק החוזים חלק כללי). סבירותה של הודעת הביטול, באשר למועד נתינתה, משתנה ממקרה למקרה. יש ותקופה קצרה של מספר ימים תיראה כבלתי סבירה, ויש תקופה ארוכה של שבועות וחודשים ותיראה כסביר
10. הכל תלוי במהות החוזה וטיבו, ובהתנהגותם של הצדדים (ע"א 661/88 הנ"ל, עמ' 83; ע"א 11750/05 הנ"ל, סעיף 9 לפסה"ד);
11. ניתן להשקיף על סוגיה זו גם במשקפיה של חובת תום-הלב. החובה מוטלת על שני הצדדים: בניצול עמדת הכוח שבה ניצב הצד החזק להכתבת תנאים בלתי הוגנים ובלתי סבירים לצד החלש, יש משום חוסר תום-לב במשא ומתן לכריתת החוזה, ואילו מנגד, ניצולה של עמדת החולשה שבה ניצב הצד החלש לשם השתחררות בדיעבד מחוזה הוגן וסביר, מהווה חוסר תום-לב בקיום החוזה (ע"א 6234/00 הנ"ל).

כפייה בנסיבות העניין:

33. לאור הקביעה שאכן הייתה הסכמה בין מר לוי לבין השוכרים לקיים אירועים במקרקעין, ולאור הוראות סעיף 7(ז) לחוזה השכירות הקובע ש"השוכר יאפשר לבעלים לעיין בספריו, תוך תיאום מראש, עמ"נ לבדוק את גובה דמי השכירות הנוספים המגיעים לו", יש לקבל את טענת השוכרים שמר לוי דרש וקיבל מהם מידע על האירועים שהתקיימו במקרקעין ועל האירועים שהיו מתוכננים להתקיים במקרקעין.

34. בחודש אוגוסט 2008 חזר מר לוי להתגורר באזור הבעלים במקרקעין, הסמוך לגן האירועים. בלילה שבין 20.8.08 לבין 21.8.08 בשעה 04:00 אחרי אירוע, בעוד השוכרים מתארגנים לפינוי ציוד האירוע ממקום האירוע, הזמין מר לוי בולדוזר, במטרה להיכנס לשטח האירוע ולהרוס את משטח העץ שבנו השוכרים לצורך עריכת האירועים. התפתח אירוע אלים בין השוכרים לבין מר לוי, שבסופו הצליח מר לוי להרוס שני עמודי תאורה. השוכרים הזמינו משטרה למקום, אשר הסבירה למר לוי שאינו יכול לעשות מאומה ללא צו של בית משפט. על מנת להסוות את מעשי האלימות שלו, התלונן מר לוי במשטרה שהשוכרים איימו עליו וכי הם מעסיקים עובד זר ללא רישיון. מר לוי צירף אך ורק את האישורים מהתלונות שלו במשטרה, אך לא טרח לצרף לראיותיו את העתק תיקי החקירה במשטרה בדבר גרסת השוכרים שמסרו במשטרה ובדבר תוצאות החקירה. לכן יש להתייחס בהסתייגות רבה לאישורי המשטרה על הגשת התלונות.

35. הנתבע הודיע לשוכרים באופן חד משמעי באופן ובסגנון שאינם משתמעים לשתי פנים שלא יתיר ביצוע אירועים במקרקעין וכי יחבל בכוחות עצמו בכל אירוע ואירוע. מפרטים שמסרו השוכרים למר לוי ידע מר לוי שהשוכרים התחייבו לביצוע 17 אירועים בחודשים אוגוסט – אוקטובר 2008, וניצל זאת על מנת לכפות על השוכרים את רצונותיו. השוכרים היו בין הפטיש לסדן – בין הפחד מהאלימות של מר לוי לבין החשש מזוגות ומשפחות שהזמינו כבר מועד לאירוע ואף שילמו מקדמות לצורך עריכת האירוע. כן חששו מתביעות משפטיות של המשפחות עקב אי עריכת האירועים המוזמנים, אשר תביא אותם להתמודדות עם נזק גדול יותר לאין שיעור מכפי יכולתם. כתוצאה ממצב זה, נאלצו השוכרים להסכים להצעת פשרה שהציע מר גידי חכימי מכפר אוריה, המוכר לשני הצדדים, ואותו הזכיר מר לוי במכתבו לשוכרים מיום 26.1.07 כמפשר אפשרי. הצעת מר חכימי הייתה שהשוכרים יסיימו את העונה הקרובה עבורה כבר שילמו דמי שכירות, הן בביצוע אירועים והן במסיק וייצור שמן, יעזבו את המקרקעין בתום התקופה עבורה שילמו דמי שכירות (15.1.09) וישאירו את המכונה והציוד ברשות הנתבע ללא תמורה. ההיגיון שהוצג בפני השוכרים לויתור על המכונה היה ב"ויתור" מר לוי על דמי השכירות של השנה האחרונה של תקופת השכירות. כאמור, השוכרים הסכימו להצעה זו עקב אלימות מר לוי ואיומיו לפגוע באירועים עליהם התחייבו השוכרים. יש לקבל את עדותם של השוכרים בעניין זה מהסיבות כדלקמן:

1. כבר לעיל ציינתי שבכל מחלוקת בין מר לוי לבין השוכרים מעדיף אני את גרסת השוכרים על פני גרסת מר חביב;
2. גם מר חביב מציין בהתכתבות שלו עם השוכרים את מר חכימי כמפשר אפשרי;
3. לאחר שסילק מר לוי את השוכרים מהמקרקעין שלח למר רון טל הודעת אי מייל ביום 16.10.08 בו הוא מביע פליאה מדוע השוכרים מעכבים את פתיחת העונה בשעה שרוב הפרי באזור כבר בשל ועבודה יש. ממכתב זה משמע שהעבודה אליה מתכוון מר לוי היא עצירת השמן של כרמי הזיתים באזור.

36. ב"כ מר לוי, עו"ד חברוני, הכין טיוטת חוזה, והעבירה לעיונם של השוכרים ביום 28.8.08. טיוטת החוזה לא תאמה את ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים באמצעות מר חכימי. עיקרי טיוטת החוזה ששלח עו"ד חברוני לשוכרים היו כדלקמן:

1. חוזה השכירות וחוזה המכר בטלים, אך הביטחונות שמסרו השוכרים למר לוי ימשיכו להיות בתוקף;
2. על שוכרים להחזיר למר לוי את המכונה והציוד ללא תמורה וללא השבת הסכומים ששילמו לו על חשבון המכונה והציוד;
3. הסכומים ששילמו השוכרים למר לוי יישארו בידי מר לוי בין כתמורה עבור ההסכמים ובין כפיצוי מוסכם;
4. מר לוי יתן לשוכרים רישיון זמני ל-30 יום להשתמש במקרקעין במכונה ובציוד, אשר מר לוי יכול לחדש אותו על פי ראות עיניו ל-30 יום נוספים, הכל לפי ראות עיניו, כאשר תקופת הרישיון תסתיים לכל המאוחר ביום 15.1.09;
5. השוכרים יפצו את מר לוי בגין עצי זית שנשרפו עקב שימוש לא נכון במכונה בציוד ובמקרקעין בסך 30,000 ₪;
6. מר לוי רשאי להפעיל כוח על מנת לסלק את השוכרים מהמקרקעין;

כפי שניתן להיווכח טיוטה זו אינה תואמת את אשר הוסכם בין הצדדים בתיווכו של מר חכימי, במיוחד לאור העובדה שהשוכרים כבר שילמו למר לוי את דמי השכירות עד ליום 15.1.09.

37. מר רון טל השיב לעו"ד חברוני בהודעת מייל כדלקמן:

"הי יגאל.

מצורפים שני המסמכים עם תיקונים באדום והערות. למרות שהעורכת דין שלנו נמצאת בחופשה עד יום ראשון הקרוב, הצלחנו לכתוב את התיקונים היום. החוזה שכתבתם הוא דרקוני בלשון המעטה. ההסכם שהלכתי עליו עם גידי היה ברוח טובה וקלילה, וכל זאת למרות ששילמתי על המכונה מחיר יקר, ולמרות ששילמתי עד ינואר שכר דירה, ולמרות שאני מוותר מרצוני על העונה הבאה המוערכת בהרבה כסף. כל זאת בשביל להגיע לסיכום קל לצאת מהשטח ולשכוח מכל העניין הכאוב הנקרא מגד גזר."

להודעה זו היו מצורפים הערותיו של מר רון טל לטיוטת החוזה ששלח אליו עו"ד חברוני.

לאור הערותיו של מר רון טל לטיוטת החוזה הנ"ל, החל מסע לחצים על השוכרים, מסע לחצים בו השתתפו מר לוי ועו"ד חברוני. ביום 31.8.08 שלח עו"ד חברוני למר רון טל שתי הודעות אי מייל. בהודעה הראשונה כתב עו"ד חברוני כדלקמן:

"טל בוקר טוב.

שוחחתי עם חביב.

הוא לא מתנגד לדחייה על חתימת ההסכם אך דורש בכל תוקף כי עד לחתימה לא יתקיימו אירועים.

אני מציע שתעמוד בקשר ישיר עם חביב בעניין ושהחוזה ייחתם עוד היום.

לידיעתך."

בהודעת האי מייל השנייה כתב עו"ד חברוני למר רון טל כדלקמן:

"טל שלום.

נודע לי כי הינך מתכוון לקיים אירוע הערב.

נתבקשתי ע"י חביב להודיעך כי קודם לאירוע ועמ"נ למנוע אי נעימויות, יש לחתום על ההסכם ולהעבירו לידי חביב."

משמעות האמור הוא כי נודע לעו"ד חברוני כי השוכרים עומדים לקיים אירוע ביום 31.8.08, עו"ד חברוני הודיע זאת למר לוי, ואזי הוציא עו"ד חברוני את הודעת אי מייל זו למר רון טל. הודעת מייל זו מעידה על השתתפותו של עו"ד חברוני במסע הלחצים על השוכרים לחתום על טיוטת החוזה הדרקוני אותו הכין עו"ד חברוני.

38. כתוצאה ממסע לחצים זה, ועל מנת שלא לפגוע באירועים חתמו השוכרים תחת כפייה של ממש שהופעלה עליהם על ידי מר חביב, בסיועו הפעיל של עו"ד חברוני, על מנת למנוע את שיבוש 17 האירועים אליהם התחייבו השוכרים עד לחודש אוקטובר 2008. על נסיבות החתימה על חוזה זה הצהירה גב' בר-עוז בסעיף 34 לתצהירה כדלקמן:

"אלא שלמרות הנסיבות, לא שעו הנתבע וב"כ לבקשתו, ועמדו על חתימת ה"הסכם" על אתר, באותו יום ממש (שאלמלא כן – הנתבע יגיע לשטח ו"יפוצץ" את האירוע). לא עמדנו בלחץ, ואני נסעתי למשרדו של ב"כ הנתבע בירושלים, אחר הצהריים. עו"ד חברוני מסר לי עותק מהמסמך עליו ביקש שאחתום. עיינתי באופן מרופרף במסמך וראיתי שהמסמך אינו תואם את מה שטל אמר לי שעליו אצטרך לחתום. החל ויכוח ביני לבין הנתבע ועו"ד חברוני. הנתבע איים לעזוב את החדר ול"פוצץ" את האירוע שאמור היה להתחיל באותו זמן בשטח. עו"ד חברוני ניסה לשכנע אותי לחתום על המסמך באומרו: "אני מבטיח לך שהשטח שלכם עד ינואר, אני אעזור לך, ואם יהיו בעיות עם חביב - תודיעי לי מיד ..." (ומסר לי את מספר הטלפון הנייד שלו). נכנעתי וחתמתי בלב כבד, תוך שאני משוכנעת שברור שנשאר בשטח עד סיום העונה.

התובע נטל את המסמך החתום על ידי, נסע לשטח, החתים את טל על המסמך (בשעות הערב, כאשר האורחים החלו להגיע), ורק אז הוסר האיום הממשי על קיומו של האירוע."

על דברים אלו חזר מר רון טל בסעיף 35 לתצהיר העדות הראשית שלו.

השוכרים נחקרו על תצהיריהם, ועדותם הראשית לא נסתרה. בנקודה זו היה צריך את עדותו של עו"ד חברוני, שכן עדות השוכרים מכוונת ישירות כלפי עו"ד חברוני. הטענות כלפי עו"ד חברוני נטענו כבר במכתבי עו"ד רגב אליו לפני הגשת התביעות, ומהם היה ברור שתידרש עדותו של עו"ד חברוני. על כן הפליאה על בחירתו של עו"ד חברוני לייצג את מר לוי ולא להעיד במשפט רבה ביותר.

39. בהתאם לאמור בהודעות האי מייל של עו"ד חברוני, חתמו על החוזה האחרון ביום 31.8.08 בשעות הערב, ולא ביום 1.9.08 כפי הרשום בחוזה עצמו, לאחר שראשוני האורחים החלו להגיע, ולאחר שמר לוי איים לשבש את האירוע שיבוש של ממש. ואכן עו"ד חברוני בכל ההתכתבות שלו עם עו"ד רגב מציין שהחוזה נחתם ביום 31.8.08, למרות שבחוזה נקוב התאריך 1.9.08.

40. גם לאחר החתימה על החוזה מיום 31.8.08 (הנושא תאריך 1.9.08) לא הפסיק מר לוי את מסע הלחצים כנגד השוכרים. ביום 23.9.08 שלח עו"ד חברוני הודעת דואר אלקטרוני לשוכרים, שנוסחו כדלקמן:

"נמסר לי ע"י חביב כי בהתאם לרשימת האירועים שהועברה לידיו, הרי האירוע האחרון אצלכם מתקיים ביום 7.10.08 (תקנו אותי אם אני טועה).

לפיכך חביב מבקש כי מיד לאחר האירוע האמור יפונו באופן סופי הדק והפרגולה ויוצאו מהשטח.

בנוסף, חביב נדרש לפנות את כל המכולות בשטח והוא פועל לסילוקם באופן מיידי (לרבות ובעיקר מכולת השירותים של בית הבד וכל המכולה המשמשת כמחסן מעל בית הבד.

נא הערכו לעניין מבעוד מועד ובצעו את כל הסידורים הנדרשים לשם כך.

כמו כן, מאחר וחביב נאלץ לפנות אף את מכולת המגורים, הרי שהוא זקוק למקום איחסון ולפיכך אבקשכם לדאוג לפינוי כל קומת הגלריה של בית הבד עד ליום 15.10.08. (יש לשים לב שכאן מדובר בהוראה של עו"ד חברוני ולא בהוראה של מר לוי – י.ז.)

בכוונת חביב להעביר את כל תכולת מכולת המגורים לגלריה בבית הבד ולפיכך ראו דחיפות עליונה בהשלמת המבוקש עד ליום 15.10.08.

בנוסף, בהתאם להסכם, עליכם לשלם לחביב סך 30,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לעצי הזית. סכום זה היה עליכם לשלם ב-15 תשלומים בסך 2,000 ₪ כל אחד, שהראשון שבהם ביום חתימת החוזה (31.8.08).

עד למועד מכתבי זה היו צריכים להשתלם כבר 4 תשלומים וסה"כ סך 8,000 ₪ ואבקשכם לדאוג להעברת סכום זה לחביב באופן מיידי.

אבקשכם, איפוא, למלא אחר המבוקש לעיל באופן קפדני, מסודר ומהיר ותוך שיתוף פעולה מלא עם חביב.

אני עומד לרשותכם בכל שאלת הבהרה.

לידיעתכם וטיפולכם הדחופים.

בברכת שנה טובה."

ביום 23.9.08 השיב מר רון טל לעו"ד חברוני על פנייתו הנ"ל, כדלקמן:

"הצטערתי לקרוא את עניין הפינוי. האירוע האחרון אכן ב-7.10.08. יש לנו השבוע 23-24-25. בשבוע הבא 28 ו- 2.10 ואז 5-7.10. השמיני לעשירי ערב כיפור ואז כיפור ואז יום שישי נתחיל בפירוק. לא צופה בעיה שהכל ייגמר עד ה-15 כולל פינוי המכולה למעלה, למרות ששם יש הרבה דברים ששיכים כבר לחביב. התייעץ איתו.

לגבי הגלריה ישנה בעיה גדולה מכיוון שהיא תחנה עיקרית במסלול מהזית אל השמן ויש לי כבר כמה הזמנות של קבוצות. לא יהיה ניתן לבצע ולקיים את הסיור בלי התצפית על בית הבד המודרני.

לגבי התשלום, החוזה שנחתם לא כאן כרגע, אבל לימור אמרה לי שכשחתמה אמרתם לה שהסכמתי לשלם, ולא כך הוא הדבר. אמרתי שאבדוק כמה עצים נפגעו. אני לא ספרתי אפילו עשרים, והטרקטוריסט שמוכן לעשות לי את העקירה והשתילה מהשטח שלי לכאן מעריך זאת בעשרת אלפים ₪. כך שנראה לי שאבחר להחליף את העצים ולא לשלם. אני מבין שחביב צריך כסף לפינוי אך גם אני לא משופע במזומנים, למרות שיודע שכולם חושבים שיושב על ערימות של כסף. לא כך הוא.

בכל מקרה, חביב כרגע לא כאן. אנסה לתפוס אותו."

ביום 24.9.08 השיב עו"ד חברוני למר רון טל כדלקמן:

"ההסכם מדבר בעד עצמו, ואני מציע לדבוק בו עמ"נ למנוע תקלות מיותרות.

חביב אמור להיות בצהריים בשטח, ואני מציע שתעמוד איתו בקשר ישיר בכל הנוגע לפינוי.

בקשתי מחביב שיתאם הדברים ישירות מולך."

עו"ד חברוני לא הבהיר במכתבו הנ"ל מיום 24.9.08 לאילו "תקלות מיותרות" התכוון במכתבו הנ"ל. אלא שההסבר לתקלות אלו ניתן מאד מהר. בלילה שבין 24.8.08 לבין 25.9.08 התקיים אירוע במקרקעין, ומר לוי ירד מביתו שבמקרקעין והפסיק את המוסיקה בחתונה. ביום 25.9.08 שלח מר רון טל הודעה על כך, שנוסחה כדלקמן:

"בוקר טוב יגאל.

הלילה קרה מקרה מאד חמור. חביב ירד מביתו והפסיק המוסיקה בחתונה, למרות שבאחת עשרה וחצי החלשנו לבקשתו, ובשתים עשרה החלשנו שוב, ובזמן שירד היא הייתה לקראת סיום ומאד חלשה. הסעיף בחוזה המדבר על מוסיקה נכתב כדי למנוע תלונות מהסביבה. הסעיף לא נכתב למי שרוצה לישון 100 מטר מהאירוע ולא יכול. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. החתן והכלה ומספר מצומצם של האורחים שהיו היו בשוק ובהלם מההתנהגות הבוטה והבלתי נעימה של חביב. אני מקווה שלא יהיו לכך תוצאות אחרות מצדם כשיבואו לשלם מחר.

אבקשך לטפל בעניין."

ביום 25.9.08 השיב עו"ד חברוני למר רון טל כדלקמן:

"טל שלום.

בדקתי העניין עם חביב ומסתבר שהדברים אינם כפי שכתבת.

ראשית, המדובר בחתונה שהתפתחה למסיבת טרנס רעשנית.

ראש המועצה התקשר לחביב מספר פעמים בשל תלונות של תושבי כרמי יוסף.

המוסיקה לא הונמכה עד שבשעה 01:00 לפנות בוקר חביב עמד על כך, לאחר שראש המועצה נזף בחביב קשות והודיע שידאג להוציא צו סגירה למקום.

כמו כן הינך ממשיך להעסיק שב"חים, בניגוד למוסכם, ואחד מהם אף שב ואיים על חייו של חביב.

אבקשך לדאוג לכך שהמוסיקה לא תמשיך להיות רעשנית לאחר השעה 23:30, שאם לא כן – חביב ייאלץ לשוב ולהתערב בעניין לאור דרישת ראש המועצה.

בנסיבות אלה ולאור הפרות חוזרות ונשנות של ההסכם, הנני להודיעך כי חביב אינו מסכים להארכתו ולפיכך הוא יגיע לקיצו ביום 15.10.08 , ואבקשך לפנות עד אז את השטח בהתאם להוראות החוזה ולהשיבו, עם הציוד, לידי חביב ולהסדיר מלוא חובותיך לרשויות ולחביב.".

אציין שהאמור במכתב זה אודות דרישות ראש המועצה והאיומים שאיים להוציא צו סגירה לגן האירועים לא הוכחו. אך טענתו זו של מר לוי מעטו של עו"ד חברוני יחד עם עדותו של מר אסרף, מהווה הוכחה נוספת לתכניתו של מר לוי לאחר שובו ארצה ממסע השיט לסלק מהר ככל שניתן את השוכרים מהמקרקעין, על מנת שהוא יחזור ויפעיל את גן האירועים. שאם לא תאמר כן, מדוע חשש מר לוי להוצאת צו סגירה לגן האירועים, הרי צו הסגירה יינתן כלפי השוכרים ולא כלפיו.

ביום 27.9.08 השיב מר רון טל למכתבו הנ"ל של עו"ד חברוני, כדלקמן:

"יגאל שלום.

אנו רואים בהחלטתו של חביב הפרה בוטה של ההסכם בינינו.

המוסיקה באירועים האחרונים לא עוברת את גבולות הטעם הטוב. אני בודק זאת בזמן אמת עם אנשים בכרמי יוסף במספר מקומות בישוב.

הפירוק והקיפול בין החתונות מתבצע לפי המוסכם.

אנחנו מעסיקים רק ילדים מכרמי יוסף, ולימור מנסה להשיג אותך ולא מצליחה. היא תנסה שוב מחר."

41. מכל שרשרת האירועים וההתכתבויות בין הצדדים עולה שבעקבות הלחץ הבלתי פוסק של מר לוי, לחץ שלווה באלימות בפועל ובאיומים לנקוט באלימות, לא הייתה ברירה לשוכרים אלא לחתום על החוזה הנושא תאריך 1.9.08. כפייה זו נמשכה עד לאחר קיומו של האירוע האחרון ביום 7.10.08. עד לקיומו של האירוע ביום 7.10.08 לא היו השוכרים מיוצגים על ידי עורכי דין באופן סדיר, על מנת שיטפלו בענייניהם מול מר לוי ועו"ד חברוני.

42. הטרידה אותי השאלה האם יכלו השוכרים לפנות לבית המשפט בבקשה לצו מניעה כנגד מר לוי. סבור אני שלאור האלימות הממשית והאיומים הבוטים של מר לוי היו השוכרים מצויים בפחד מתמיד ממנו, אשר מנע מהם לשקול את אפשרות זו. סבור אני שלאור התנהגות מר לוי, נקיטת הליכים משפטיים כנגדו הייתה מגבירה את האלימות שנקט בה, והייתה גורמת לאי קיום האירועים העתידיים, דבר ממנו חששו ביותר השוכרים.

ביטול החוזה מיום 1.9.08 (או מיום 3.8.08):

43. סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) קובעי כי:

"ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה."

44. כאמור, עד ליום 7.10.08, לא היו השוכרים מיוצגים על ידי עורכי דין באופן סדיר, על מנת שיטפלו בענייניהם מול מר לוי ועו"ד חברוני. לאחר האירוע האחרון והודעת עו"ד חברוני על סיום מערכת היחסים בין הצדדים, נאלצו הצדדים לפנות לייעוץ משפטי. לאחר שתם האירוע האחרון ביום 7.10.08, שלח ב"כ השוכרים ביום 12.10.08 מכתב לעו"ד חברוני, שנוסחו כדלקמן:

"1. ה"ה לימור בר-עוז וטל רון שיתפו אותי בימים האחרונים במאורעות אותם בשנתיים האחרונות בקשר לחביב, הראו לי את אסופת המסמכים, מעשי ידיך, עליהם חתמו מול חביב, הראו לי את התכתובות שהתנהלו עימך, ותארו לי את ההתרחשויות.

1. אני מבהיר בזאת – למרשי הזכות לעשות שימוש בשטח ובבית הבד עד ליום 15.1.09, ובכוונתם לנצל זכות זו להפעלת בית הבד לאורך כל עונת המסיק הנוכחית. התנהלותו של חביב, ככל הנראה בגלל הסכסוך שיש לו עם המינהל, וניסיונותיו לבסס טענות מכל הבא ליד כנגד מרשיי, אינם מעלים ואינם מורידים באשר לזכותם של מרשי להפעיל את בית הבד בעונה הנוכחית, ולמסוק את הזיתים שעיבדו לאורך השנה.
2. בעניין זה אבקשך להבהיר לחביב, כי לא יוכל לסלק את מרשיי מהשטח ומבית הבד, עם פתיחת העונה. אמנם בדרכים שלא הובהרו לי עד עתה, חתמו מרשי על המסמך מיום 1.9.08 בו מופיעה תזת ה"רשיון ההדיר הזמני", ואולם – לכל הדיוט ברור כי מדובר בזכות שימוש עד סוף העונה, וכי לחביב אין זכות להחליט, באופן חד צדדי, אחרת. זכות השימוש בשטח, מסיק הזיתים והפעלת בית הבד עד סוף העונה היא ההסכמה האמיתית (בעדות צדדים שלישיים אשר עמדו בין הצדדים), ואפילו אתה הבהרת זאת במפורש באזני מרשתי בעת בו יצא חביב ממשרדך. ניסיון לטעון אחרת הוא חסר בסיס וחסר הגיון (מה חושב חביב - שהזיתים הם גם ב"רשיון הדיר וזמני"?).
3. כמי שמכיר קצת את הנפשות הפועלות, ובמטרה להימנע מאלימות ומאירועים בלתי נשלטים, אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה לפנות אל חביב, ולהבהיר לו את האמור לעיל. מרשיי כבר הבהירו כי יסייעו לחביב ככל יכולתם בהתמודדות מול המינהל, ובמסגרת זו לא יקיימו אירועים, ויפנו את המתקנים שביקשת. יחד עם זאת, אין בכוונת מרשיי לפנות את הגלריה בבית הבד, מהסיבה שפורטה במכתבם אליך.
4. כמי שנכנס לסיפור רק השבוע, אני ממקד מאמצי להרגעת הרוחות, להקטנת נזקים, ובעיקר למניעת שפיכות דמים ואלימות. אני מקווה שתוכל להירתם למשימה ראשונית זו, ותסייע בידי לייצב הדברים לפחות עד סיום העונה."

למרות שמכתב זה מנוסח בעדינות ובשפה מנומסת, המשמעות שלו ברורה לחלוטין. החוזה הנושא תאריך 1.9.08 לא מבטא את אשר הוסכם בין הצדדים, ולמעשה חוזה זה מבוטל. מכתב זה מהווה הודעת ביטול של החוזה מתאריך 1.9.08. הבהרה לעניין ביטול החוזה מיום 1.9.08 קיבל עו"ד חברוני במכתבו של עו"ד רגב, ב"כ השוכרים, מיום 2.11.08, בו כתב לעו"ד חברוני בסעיף 1 של המכתב כדלקמן:

"ביום 1.9.08 הצליח מרשך, מר חביב לוי, בעזרתך, להחתים את הגב' בר-עוז על "הסכם" במשרדך. נסיבות החתימה מעוררות סימני שאלה כבדים, ומידת מעורבותך שלך במצגים שמסרת למרשיי, ובנוסח עליו הוחתמו, עוד תתברר בהמשך. הנסיבות המוזרות בולטות, בין היתר, על רקע תכתובות הדוא"ל שהחלפת עם מרשיי בבוקרו של אותו יום, על רקע התעלמותך מהערותיו של מרשי, ועל רקע העובדה שמרשך אץ לו מירושלים להחתים את מר רון על ה"הסכם" ב"שטח", תוך איום בוטה שה"אירוע " המתוכנן "יפוצץ"."

45. לאור האמור לעיל סבור אני שהודעה על ביטול החוזה שתאריכו 1.9.08, ניתנה תוך זמן סביר מיום שפסקה הכפייה, כפייה שהייתה באיומו של מר לוי לגרום לכך שלא יתקיימו אירועים במקרקעין כל עוד החוזה הנושא תאריך 1.9.08 לא בתוקף.

46. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שמר לוי הוא זה שהפר את הוראות הסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים בעל פה, שתוכנו היה שהשוכרים יישארו במקרקעין עד ליום 15.1.09 ויפעלו בהם, ולאחר מכן יחזירו למר לוי את המקרקעין, המכונה והציוד, תוך ויתור על השבת כל הכספים ששילמו למר לוי. על סמך חוזה זה שבעל פה תובעים השוכרים את נזקיהם.

סכומי הנזק שתובעים השוכרים ממר לוי:

שווי יבול הזיתים:

47. בעת שסולקו השוכרים מהמקרקעין, היה כרם הזיתים אותו עיבדו השוכרים ובו טיפלו במהלך כל השנה מלא בפרי. מהעדויות עולה כי התנובה של עצי הזית היא תנובה סירוגית, שנה יש תנובה בשפע ושנה שלאחריה תנובה מועטה, וחוזר חלילה. השנה בה נחתם חוזה השכירות הייתה שנה בה התנובה של הכרם הייתה בשפע, ועל תנובה זו שילמו השוכרים למר לוי, בהתאם לעדות מר לוי, את הסך 72,000 ₪. בהתאם לעדויות בשנת 2008 הייתה בכרם תנובה בשפע, ועל תנובה זו דורשים השוכרים ממר לוי את הסך 63,750 ₪.

48. בהתאם לעדויות, מסק מר לוי את הזיתים מהכרם, והשתמש במכונה לעצירת שמן הזית מהזיתים. אילו היה מקיים מר לוי את הסכם הפשרה שבעל פה, היו השוכרים מוסקים את הזיתים ועוצרים את השמן, כאשר הכל היה שייך להם. מאחר ומר לוי השתמש בזיתים שהיו צריכים להיות של השוכרים, עליו לשלם לשוכרים את תמורת הזיתים.

49. מאחר ומר לוי הודה שבשנת 2006 שילמו לו השוכרים את הסך 72,000 ₪ עבור יבול הזיתים, יש לקבל את תביעת השוכרים על הסך 63,750 ₪. סכום זה נושא הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

50. ביום 16.10.08 שלח מר לוי לשוכרים הודעת אי מייל שנוסחה כדלקמן:

"בהמשך לפגישתי הבוקר עם טל רון הנני להעלות על הכתב את הדברים הבאים:

• 1. מר רון טל ביקש ארכה עד ל-24.10.08 לשם השלמת עבודות וציוד הכל במטרה להשיב את הכתוב בנספח א' להסכם מיום 1.9.08 (רשימת הציוד הנמכר) לידי בשלמות ובמצב תקין וכן תיקון השלמה והפעלת מערכת השקיה, מים, חשמל, סילוק מים, מבנה בית הבד, המכולות וכל אשר דובר בו בפגישתנו לרבות מכונת העצירה, הטרקטור והציוד הנלווה אליה.

אשר על כן אני מאריך את רשותי ככתוב בהסכם הנ"ל ועד ל-24.10.08. למרות האמור את המשרד ימסור טל בהקדם האפשרי.

• 1. משיחתנו עולה כי היה בדעתך להפעיל את בית הבד כבר ב-22.10.08 ואיני רואה מדוע אתה מעכב את פתיחת העונה בשעה שרוב הפרי באזורנו כבר בשל ועבודה יש. ולאור העובדה כי קיבלת ארכה להשתמש בציוד ובמבנה כאמור בהסכם הנ"ל.
  2. בתום שיחתינו ולאור נכונותך לקיים את ההסכם, הודעתיך שבתנאים מסוימים, ולאחר שתמלא את ההסכם הנ"ל בשלמותו, אני אשקול לאפשר לך לעבוד העונה ואף לסיימה עפ"י הסכמים שיקבעו בינינו.
  3. הנני פונה אליך שוב למזער נזקים ככל שניתן ולפתוח את עונת המסיק כפי שתכננת."

תגובה לפנייה זו קיבל מר לוי בסעיפים 7 ו-8 למכתבו של עו"ד רגב, ב"כ השוכרים, לעו"ד חברוני, בו כתב עו"ד רגב כדלקמן:

"7. מרשי לא עמדו בדרכו של מרשך, והוא השתלט על השטח כולו. "רעיון" האיוולת המופיע ב"מכתבו" מיום 16.10.08, ולאחר מכן במכתבך מיום 26.10.08, בדבר "המשך שיתוף פעולה" בהפעלת בית הבד בעונת הזית הנוכחית, מעיד אולי יותר על עיוורונו של מרשך ביחס לזרים (שהיו, פעם, חבריו) ועל התנהגותו המתנשאת והפטרונית.

1. למרות האמור במכתבך מיום 19.10.08 (אליו צירפת את ה"מכתב" שחיבר מרשך) – מרשיי לא ביקשו כל "אורכה" ממרשך, וכל שהודיעו היה שישלימו לבצע מספר הערות שהעיר מרשך ביום 16.10.08, בקשר לשטח (מנורות, אסלות, פינוי חפצים). ויודגש, עסקינן בהשלמות של דברים שוליים, לא מהותיים, ובוודאי חסרות נפקות לתפקוד בית הבד בעונת המסיק. "

לאור מערכת היחסים העכורה שהייתה בין הצדדים באותה עת, מתקבלת על הדעת יותר עמדת השוכרים, כפי שבאה לידי ביטוי במכתבו של עו"ד רגב, על פני עמדתו של מר לוי. על כן, אין בהצעה של מר לוי במכתבו מיום 16.10.08 כדי לשנות מהקביעות שקבעתי עד כה.

החזר ערבות בנקאית:

51. השוכרים תובעים את החזר הערבות הבנקאית בסך 65,000 ₪, אותה מימש מר לוי.

52. מר לוי זכאי לקבל מהשוכרים אך ורק את הסך 400 ₪, כפי שאראה להלן. מר לוי הודה שמימש את הערבות הבנקאית וקיבל לידיו את הסך 65,520 ₪. לאחר קיזוז הסך 400 ₪ מסכום המימוש, נותרו בידיו של מר לוי 65,120 ₪ שלא כדין. על כן, על מר לוי להחזיר לשוכרים את הסך 65,000 ₪ אותם תבעו השוכרים בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה.

אובדן הכנסות מהפעלת בית הבד:

53. השוכרים תובעים ממר לוי את הסך 334,728 ₪ בגין אובדן הכנסות מהפעלת בית הבד לעונת 2008-2009. השוכרים לא נתנו כל פרטים כיצד הגיעו לסכום זה, אך ניתן להגיע לפסיקת הפיצוי בגין ראש נזק זה בדרכים אחרות.

54. מר לוי העיד שבשנת 2005 הרוויח מבית הבד את הסך של כ-20,000 ₪ וכן הוא תובע מהשוכרים את הסך 30,000 ₪ בגין אי יכולתו להפעיל את בית הבד בעונת 2008 - 2009. סכום זה הוא המודד לרווח שיכלו השוכרים להפיק מבית הבד לאחר קיזוז הוצאות. על כן אני פוסק לשוכרים את הסך 30,000 ₪ בגין ראש נזק זה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. לעניין הצעת מר לוי שהשוכרים יפעילו את בית הבד, התייחסתי לעיל.

אובדן הכנסות מעריכת אירועים, סיורים והפעלת חנות בבית הבד:

55. השוכרים תבעו מאת מר לוי את הסך 54,000 ₪ בגין אובדן הכנסות מעריכת אירועים, סיורים והפעלת חנות בבית הבד. השוכרים לא מסרו כל פרטים כיצד הגיעו לסכום זה. אך ניתן להגיע לחישוב הפיצוי בגין ראש נזק זה בדרכים אחרות.

56. מר לוי העיד כי היה גובה ממזמין אירוע בין 35 ל-40 ₪ עבור כל כסא כפול מספר המוזמנים. ממסמכי הביטוח שהוגשו לתיק בית המשפט עולה שממוצע המוזמנים לאירוע היה כ-700. במשך כחודש ושבוע היה לתובעים 17 הזמנות לאירועים, ויש להניח שאלמלא התנהגותו האלימה של מר לוי היה להם צבר הזמנות נוסף לאירועים. לכך יש להוסיף את הסיורים אודות עצירת השמן והפעלת החנות בבית הבד. על כן נראה שהסך 54,000 ₪ בו נקבו השוכרים הינו על הצד הנמוך. על כן, אני פוסק לשוכרים את הסך 54,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

פיצויים בגין עגמת נפש:

57. התובעים תובעים פיצויים בסך 250,000 ₪ בגין עגמת נפש ופגיעה בשם הטוב.

58. מעדויות השוכרים עולה שאכן נגרמה להם עוגמת נפש רבה כתוצאה ממעשיו של מר לוי וכתוצאה מהפרת הסכם הפשרה שנכרת ביניהם בעל פה, ובמיוחד כתוצאה מהאלימות הבוטה שהפעיל כלפיהם ומהאיומים שאיים אליהם.

59. סבור אני שפיצוי בסך 100,000 ₪ הינו סביר בנסיבות העניין, בהתחשב בכל העניינים אליהם התייחסתי עד כה.

פיצוי בגין הנזק שנגרם לעמודי התאורה שהופלו ע:י מר לוי:

60. השוכרים תובעים מאת מר לוי פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין הנזק שנגרם לעמודי התאורה שהופלו ע"י מר לוי. גם לעניין זה לא הביאו השוכרים ראיות, ולא הוכיחו תשלום סכום זה, למרות שהוכיחו שמר לוי גרם את הנזק.

חשבונית על תשלום דמי השכירות לשלושה חודשים אחרונים:

61. טוענים השוכרים כי שילמו למר לוי דמי שכירות עד ליום 15.1.09, אך לא קיבלו חשבונית בגין דמי השכירות עבור 3 החודשים האחרונים.

62. איו מחלוקת בין הצדדים שהשוכרים אכן שילמו את דמי השכירות עבור חודשים אלו למר לוי. על כן על מר לוי ליתן לשוכרים לאלתר חשבונית מס על דמי השכירות ששילמו לו עבור שלושת חודשי השכירות האחרונים המסתיימים ביום 15.1.09.

חשבונית על סכום של 295,000 ₪:

63. השוכרים תובעים ממר לוי ליתן להם חשבונית מס על הסך 295,000 ₪ ששילמו למר לוי עבור המכונה, מעבר לכתוב בחוזה המכר.

64. סבור אני שיש לדחות תביעה זו של השוכרים. משבחרו השוכרים לשלם למר לוי את הסך 295,000 ₪ מעבר לאמור בחוזה, היו מודעים לעובדה שלא יקבלו חשבונית מס על סכום זה. השוכרים אינם יכולים לתבוע עתה את אשר לא התכוונו לקבל מלכתחילה.

השבת הטרקטור:

65. ביום 13.9.06 נחתם זיכרון דברים בין מר לוי לבין גב' בר-עוז לפיו הצהיר מר לוי כי הוא הבעלים של טרקטור מסוג אינטרנשיונל 454, וכי הוא מעביר לגב' בר-עוז את הטרקטור במתנה ללא תמורה. בעת שסולקו השוכרים מהמקרקעין הותיר מר לוי את הטרקטור ברשותו, ולא החזירו לשוכרים.

66. מזיכרון הדברים הנ"ל עולה שהטרקטור ניתן לגב' בר-עוז במתנה, והוא לא נכלל בחוזה המכירה. על כן יש לדחות את טענת מר לוי שהטרקטור הוא חלק מהציוד, ועליו להשיבו לאלתר לגב' בר-עוז.

סכומי הנזק שתובע מר לוי מהשוכרים:

פיצויים בגין עגמת נפש:

67. מר לוי תובע את הסך 35,000 ₪ בגין עגמת נפש, שנגרמה לו, לטענתו, כתוצאה ממעשי השוכרים.

68. מכל האמור לעיל עולה שמי שהפר את החוזים הוא מר לוי, והוא זה שגרם לשוכרים עגמת נפש. תביעתו זו של מר לוי אין לה מקום, ויש לדחותה.

אבדן הכנסה בגין אי יכולת להפעיל את בית הבד:

69. מר לוי תובע מהשוכרים את הסך 30,000 ₪ בגין אובדן הכנסה בשל חוסר יכולת להפעיל את בית הבד בעונת המסיק 2008 – 2009 לאור העובדה כי בשל הזנחה פושעת ותחזוקה ירודה של המכונה, לא הייתה המכונה כשירה לעבודה, ובעת השבת המכונה לידי מר לוי לא ניתן היה להפעילה ולהפיק ממנה שמן.

70. מעדותו של מר שמשום עולה שהמכונה הייתה תקינה ומוכנה לעצירת השמן מהזיתים לעונת 2008 – 2009. גם מחקירתו הנגדית של מר אריה פרידמן, הטכנאי מטעם חב' אלפא לבל עולה שכאשר הוא ביקר בבית הבד ביום 30.10.08, כשבועיים לאחר שהשוכרים פינו את המקרקעין, לצורך מתן שירות למכונה, כבר אז היה מר לוי בעיצומה של פעולת עצירת שמן מהזיתים.

71. על כן יש לדחות את תביעתו זו של מר לוי.

הוצאות תיקונים שבוצעו במקרקעין ובבית הבד:

72. מר לוי תובע מהשוכרים את הסך 116,719 ₪ בגין תיקונים ועבודות שבוצעו במקרקעין, בבית הבד, במכונה ובציוד, לצורך תיקונם, השמשתם והשבת המצב לקדמותם.

73. כבר לעיל קבעתי שהמכונה הייתה שמישה ותקינה, וכל טענותיו של מר לוי אודות המכונה אינן נכונות.

74. מר לוי לא טרח להגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה אודות הנזקים להם הוא טוען. כל הערכות המחיר בנספח י"א לתצהירו הינן הערכות מחיר שלו שאינן קבילות, וכל עדותו בעניין זה היא עדות יחידה של בעל דין, עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש].

75. מר לוי צירף קבלות על רכישות שונות ותיקונים שונים, אך סכומי חשבוניות אלו הם בסכומים נמוכים ביותר, ואינן מגיעות לסך 20,000 ₪. בהעדר חוות דעת של מומחה אודות הנזקים הנטענים, אין לקבל את תביעתו זו של מר לוי. יש להדגיש שהמקרקעין היו בחזקתו וברשותו של מר לוי, ולא היה דבר שימנע ממנו להזמין מומחה שיתאר הנזקים ויעריך את עלות תיקונם.

76. ובאשר לעדותו של החשמלאי מר אסרף, מעדותו עולה שהוא ביצע במקרקעין לא רק תיקונים אלא גם שיפורים והשבחות. בהעדר יכולת הבחנה בין התיקונים לבין השיפורים וההשבחות, ואילו תיקונים נבלעים במסגרת ההשבחות, אין לפסוק למר לוי כל סכום שהוא עבור עבודות החשמל של מר אסרף.

77. אשר על כן, אני דוחה גם את תביעתו זו של מר לוי.

פיצוי בגין חוסרים, הרס עצי זית והוצאות משפטיות:

78. מר לוי תובע מאת השוכרים את הסך 87,826 ₪ בגין חוסרים, תיקון נזקים, והוצאות משפטיות. סכום זה מורכב מדרישה לפיצוי בסך 30,000 ₪ בגין הרס עצי זית, תוך שהוא מסתמך על סעיף 3(ו) לחוזה מיום 1.9.08, מהסך 11,550 ₪ בגין הוצאות משפטיות חלקיות והיתרה בגין חוסרים, נזק לצינורות כיבוי ומזנק, חוסר במוצרי פרסום ומוצרי דפוס והוצאות פינוי מהמקרקעין.

79. את ההוצאות המשפטיות לא הוכיח מר לוי, ויש לדחות תביעתו זו. בנוסף, הוצאות משפטיות הן חלק מהוצאות המשפט, ואין לתבוע אותם כראש נזק נפרד.

80. מר לוי מסתמך על החוזה מיום 1.9.08 בתביעתו על הסך 30,000 ₪. לעיל קבעתי שחוזה זה בוטל כדין, ולכן נשמט הבסיס לתביעתו של מר לוי לגבי סכום זה.

81. מוזרה ביותר היא תביעתו של מר לוי אודות חוסר במוצרי פרסום. מוצרי פרסום נוצרו כדי להשתמש בהם, ולמעשה מדובר בציוד מתכלה שאינו בר קיימא.

82. בסעיף 30 לכתב ההגנה לתביעה שכנגד כפרו השוכרים בטענותיו אלו של מר לוי. יחד עם זאת לגבי פריטים מסוימים טענו טענות שיש להתייחס אליהן, כדלקמן:

• משקל אלקטרוני – השוכרים טענו שהמשקל נמצא אצל מר רענן סהר בידיעתו של מר לוי ולכן השוכרים אינם אחראים עליו. מאחר וטענתם זו של השוכרים היא טענת הודאה והדחה, לכן חל עליהם הנטל להוכיח טענתם זו. מר לוי לא הוכיח את עלותו של המשקל האלקטרוני או את שוויו בעת העסקה שבין הצדדים, על כן יש לדחות את טענתו זו;
• חרמש מכני - השוכרים טענו שהיה מדובר בחרמש המונע בבנזין, אשר במועד ההתקשרות בין הצדדים היה ישן. החרמש המכני התבלה ונזרק. גם את טענה זו היה על השוכרים להוכיח, ולא הוכיחו. מר לוי לא הוכיח את עלות החרמש המכני, ולכן יש לדחות תביעתו זו;
• כסאות מתקפלים – התקבלו 60 כסאות מתקפלים והושבו 50 כסאות מתקפלים. אלא שמר לוי לא הוכיח מהי עלות כל כסא;
• שלחן מתנות וארגז מתנות – השוכרים טענו שהשולחן הושב, וארגז המתנות לא נמצא, אך מדובר בפריט חסר ערך. מר לוי לא הוכיח את עלות ארגז המתנות, ולכן יש לדחות את תביעתו בעניין זה;
• השוכרים הודו כי הפרוג'קטורים נעלמו. עקב הודאתם זו עליהם לשלם למר לוי את עלותם. מר לוי דרש עבור 8 הפרוג'קטורים 400 ₪. לאור האמור בתצהירו של מר אסרף לגבי עלות פרוג'קטורים יש לאשר סכום זה למר לוי;
• מקרר ביתי – השוכרים טענו שהמקרר לא עבד מיומו הראשון, ולכן זרקו אותו. מר לוי לא הוכיח את עלות המקרר, לרבות מקרר משומש, ולכן יש לדחות תביעתו בעניין זה;
• מעמדים לפרחים – השוכרים מודים שהושב רק מעמד אחד לפרחים. מר לוי לא הוכיח את עלות המעמדים, לכן יש לדחות את תביעתו בעניין זה;
• פנסים נטענים – השוכרים מודים שמדובר בפנסים שסיימו את אורך חייהם, ונזרקו לפח. מר לוי לא הוכיח מהי עלות הפנסים, ולכן יש לדחות תביעתו בעניין זה.

83. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שמר לוי זכאי לכל היותר לפיצוי בדך 400 ₪ עבור הפרוג'קטורים. מר לוי הודה שהוא מימש את הערבות הבנקאית וקיבל מהבנק את הסך 65,520 ₪. לאחר קיזוז הסך 400 ₪ מסכום הערבות הבנקאית, נותרו בידי מר לוי 65,120 ₪ עודפים, שעליו להשיב לשוכרים.

84. לאור האמור לעיל, יש לדחות את התביעה שכנגד של מר לוי כנגד השוכרים וכנגד מר יגאל רון.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין היא כדלקמן:

1. אני מחייב את הנתבע מר חביב לוי לשלם לתובעים גב' לימור בר-עוז ומר רון טל, ביחד ולחוד, כדלקמן:
   1. את הסך 212,750 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (19.5.09) ועד ליום התשלום בפועל;
   2. את הסך 100,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
   3. את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
   4. שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
2. אני מחייב את הנתבע מר חביב לוי ליתן לאלתר לתובעים גב' לימור בר-עוז ומר רון טל חשבונית מס על דמי השכירות ששילמו לו עד ליום 15.1.09;
3. אני מחייב את הנתבע מר חביב לוי להשיב לאלתר לתובעת גב' לימור בר-עוז את הטרקטור מסוג אינטרנשיונל 454;
4. התביעה שכנגד שהגיש מר חביב לוי כנגד גב' לימור בר-עוז, מר רון טל ומר יגאל רון נדחית. את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בתביעה שכנגד כללתי בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד שפסקתי בתביעה הראשית.

ניתן היום, י"א אלול תשע"ב, 29 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.