1. התובעת, גב' נאדיה סעיד, הגישה לנתבע, המוסד לביטוח לאומי, תביעה, להכיר בפגיעה שאירעה לה ביום 9.6.08 ברגלה השמאלית ובפניה כ"תאונת עבודה". התביעה נדחתה על ידי הנתבע. בעניין דחייה זו הוגשה התביעה שלפנינו.
2. הנתבע בדק את התביעה, ולאחר שגבה הודעה מהתובעת (מוצג נ/4), ובחן את המסמכים רפואיים (מוצגים נ/2 ו-נ/3) החליט - לדחות את התביעה, מן הטעם ש "מעיון בפרטי תביעתך ומחקירות שנערכו עולה, כי התאונה ביום 9.6.2008 לא אירעה עקב סיכוני הדרך, אלא כתוצאה מסחרחורת פתאומית בה נתקפת בדרכך לעבודה. סחרחורת זו נובעת ממצב הרפואי הטבעי, ללא תרומה של סיכון מסיכוני הדרך - לפיכך לא ניתן לראות בתאונה זו תאונת עבודה" (ר' מכתב הדחייה מיום 4.11.08).

אלה העובדות החשובות לענייננו:

1. התובעת, ילידת 1950, בזמנים הרלוונטיים לתביעה עבדה כמטפלת בקשישים בחברת לוטן שירותי סיעוד בע"מ (להלן – החברה).
2. בטופס התביעה שהגישה לנתבע (מוצג נ/1), הצהירה התובעת כי בתאריך 09/06/2008 "בכניסה לחצר הבית כפי הנראה החלקתי ונפלתי קבלתי מכה בפנים בצד ימין בלחי וליד העין כמו כן רגל שמאל נשברה והושמה בגבס" .
3. במסגרת הודעתה לחוקר מטעם הנתבע, נשאלה התובעת, כמה שנים היא סובלת מסחרחורות על כך השיבה: "בערך 3 שנים אני סובלת מסחרחורות, נפלתי 3 פעמים לפני הנפילה הזאת שבתאריך 9.6.2008. פעם נפלתי ברחוב הגפן בגלל שהתחלקתי זה היה לפני 6 שנים, והיו עוד נפילות בגלל סחרחורת."

בעניין אופן נפילתה ציינה התובעת בהודעתה: "...נכנסתי לחצר של הבית של גב' אנדראוס ואז הרגשתי סחרחורת ונפלתי על הרצפה על הבטון עם הפנים על הרצפה, קבלתי מכה בכל הפנים במצח, באף...".

התובעת ציינה בהודעתה כי היא מבוטחת בקופת חולים כללית וכי "רופאה נוירולוגית בלין אני לא זוכרת את שמה, הייתי אצלה לפני הנפילה בגלל סחרחורות וכאבי ראש."

(ר' הודעת התובעת מוצג נ/4).

1. בכתב התביעה שהגישה לבית הדין טענה התובעת כי התרחשות התאונה אירעה בשל כך ש"היא נתקלה במדרגה שבורה וחצץ שהיה על מדרגות הכניסה לחצר הבית, היא איבדה את שיווי משקלה, מעדה, הכרתה התערפלה ונפלה."
2. בתצהירה (מוצג ת/1), חזרה התובעת על תיאור התרחשות התאונה כפי שצויינהה בכתב התביעה, והוסיפה "יצוין כי במקום אני ראיתי כלים ודליים של אנשי שיפוצים שכנראה עבדו במקום."

עיקר טענות הצדדים:

1. לטענת התובעת, עדותה ועדות העדה מטעמה, ג'ומאנה גמאליה סעיד - בכל הנוגע לאופן קרות אירוע התאונה וסיכוני הדרך שהיו בדרכה של התובעת לעבודה - לא נסתרו, ודי בכך כדי להרים את הנטל הדרוש להוכחת התרחשות התאונה בדרך לעבודה ביום 9.6.08.

עוד טוענת התובעת, כי מאז קרות התאונה ביום 9.6.08 ועד היום - קרי, במשך ארבע שנים, התובעת לא נפלה בשל סחרחורת או סיבה טבעית הקשורה בה, ועובדה היא שגם לפני קרות התאונה, התובעת נפגעה בתאונה אחת ולא עקב מצב רפואי "טבעי", לפיכך לא ניתן לטעון כי התובעת סובלת "מנפילות חוזרות".

1. הנתבע טוען, כי מהרישומים בתיקה הרפואי של התובעת מיום 9.6.08, עולה שהתובעת נפלה כתוצאה מסחרחורת ממנה היא סובלת, ולא עקב אירוע תאונתי. מדובר בתאונה אדיופטית, עקב גורם פנימי בתובעת, ואף מעיון בחומר הרפואי של התובעת, עולה כי התובעת סובלת מסחרחורות מזה שנים, והיו לה נפילות חוזרות כבר משנת 2002. התובעת אף מסרה מידע זה לחוקרת מטעם הנתבע - לפיכך בדין נדחתה תביעתה.

דיון והכרעה

1. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלואמי וגם החוק), מגדיר כך "תאונת עבודה":

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו..".

סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי, קובע:

"רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –

(1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של מבוטח לעבודה ממעונו או ממקום עבודתו בו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו."

בפסיקה נקבע כי לגבי נפילה בדרך מהמעון לעבודה חל סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי, ובמקרה זה על המבוטח להוכיח שהתאונה תוך כדי הליכה אל העבודה הייתה קשורה, קשר סיבתי, עם "סיכוני הדרך", תאונה שאירעה ללא כל תרומה של גורם חיצוני אינה בגדר "תאונת עבודה". כך גם נפסק כי תאונה בשל סיבה פנימית גרידא, ללא כל תרומה של גורם חיצוני, בלא שהדרך תרמה תרומה כל שהיא לנפילה, אינה בגדר "תאונת עבודה" (ר' עב"ל 146/97 אפרים רחמים – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 29; דב"ע לט/0-107 המוסד לביטוח לאומי - סוזן סמסון, פד"ע י"א 141; דב"ע מד/0-22 אלישבע נכטיגל – המוסד לביטוח לאומי, לקט 63-26; דב"ע מח/0-222 אריה בצלאל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 400; דב"ע נא/0-146 המוסד לביטוח לאומי – אהרון סגמן, לא פורסם; דב"ע נב/0-38 ראובן תירוש – המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; דב"ע נה/0-161 רחל הראל – המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; דב"ע נה/0-292 זילפה יצחק – המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).

1. אין מחלוקת שלא היו עדים לקרות אירוע התאונה הנטענת, הואיל והעדה מטעם התובעת, גב' ג'ומאנה גמאליה סעיד, שהיא כלתה של התובעת, הגיעה למקום התאונה, לאחר התרחשותה, ועל כך אין עוררין.
2. עיון במסמכים בהם הובאה גרסת התובעת לעניין אופן קרות אירוע התאונה, מגלה שישנן סתירות בגרסאותיה. בטופס התביעה (מוצג נ/1), הצהירה התובעת: "בתאריך 09/06/2008, בכניסה לחצר הבית כפי הנראה החלקתי ונפלתי קבלתי מכה בפנים בצד ימין בלחי וליד העין כמו כן רגל שמאל נשברה והושמה בגבס" .

עינינו הרואות, כי אין כל אזכור לכך שהמדרגה עליה דרכה התובעת הייתה שבורה והיה מפוזר עליה חצץ, בשל עבודות שיפוץ שנעשו בקרבת מקום, כפי שטענה רק בשלב הגשת כתב התביעה לבית הדין.

בעדותה, לא ידעה התובעת להשיב לשאלה, מי מילא את טופס התביעה שהגישה לנתבע, או בפני מי חתמה על הטופס. מחד-אישרה התובעת את הרשום בטופס התביעה, מאידך גיסא הכחישה את אופן ניסוח תיאור התרחשות התאונה בטופס התביעה, וטענה כי לא אמרה "כפי הנראה החלקתי", אלא שנפלה לאחר שנתקלה באבנים קטנות שהיו פזורות בדרך (ר' עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 14-5).

בהודעה שמסרה לחוקרת מטעם הנתבע נשאלה התובעת, כמה שנים היא סובלת מסחרחורות והשיבה: "בערך 3 שנים אני סובלת מסחרחורות, נפלתי 3 פעמים לפני הנפילה הזאת שבתאריך 9.6.2008. פעם נפלתי ברחוב הגפן בגלל שהתחלקתי זה היה לפני 6 שנים, והיו עוד נפילות בגלל סחרחורת" (ר' מוצג נ/4).

בעניין אופן נפילתה ציינה התובעת בהודעתה: "...נכנסתי לחצר של הבית של גב' אנדראוס ואז הרגשתי סחרחורת ונפלתי על הרצפה על הבטון עם הפנים על הרצפה, קבלתי מכה בכל הפנים במצח, באף..." (ר' מוצג נ/4).

התובעת ציינה בהודעתה כי היא מבוטחת בקופת חולים כללית וכי "רופאה נוירולוגית בלין אני לא זוכרת את שמה, הייתי אצלה לפני הנפילה בגלל סחרחורות וכאבי ראש." (ר' מוצג נ/4).

הנה כי כן, גם לחוקרת מטעם הנתבע, לא סיפרה התובעת כי נפלה ונחבלה מאחר ודרכה על מדרגה שבורה ונתקלה בחצץ שהיה מפוזר על המדרגות אשר גרם לנפילתה, אלא התובעת הסבירה באופן מפורט וברור שהיא סובלת מכאבי ראש, סחרחורות ונפילות חוזרות ונשנות מזה מספר שנים, ולכן היא מטופלת אצל רופאה נוירולוגית במרפאת "לין".

1. התובעת טוענת כי ההודעה אשר נגבתה ממנה על ידי חוקרת הנתבע, הייתה מגמתית ולא אובייקטיבית. לטענתה, למרות שהיא אינה דוברת את השפה העברית, עדותה לא תורגמה ואף לא הוסבר לה שהיא זכאית למתורגמן, והשאלה הראשונה שנשאלה לעניין נסיבות התאונה, היתה "כמה שנים את סובלת מסחרחורת", מה שמוכיח כי מטרת החקירה לא היתה לגלות את האמת, אלא להכשיל את התובעת במטרה לדחות את התביעה.

חוקרת הנתבע, גב' כרמלה שמש, העידה לפנינו כי היא משמשת כחוקרת בנתבע כ-16-17 שנים, והיא דוברת ושולטת היטב בשפה הערבית, ובמהלך החקירה, לא הרגישה שיש צורך במתורגמן (ר' עמ' 9 לפרוטוקול).

משנשאלה, במסגרת החקירה הנגדית, כיצד ידעה שהתובעת סובלת מסחרחורות, השיבה: "אני לא ידעתי שהיא סובלת או לא. יש לי הפניה לחקירה, ושם מציינים את השאלות שאני אמורה לשאול את הנחקר. אני משערת שהיה בתוך התיק, התיק הרפואי שלה שבו צוין כי היא סבלה מסחרחורות ולכן ביקשו שאני אשאל את השאלה הזו" (ר' עמ' 10 לפרוטוקול ש' 31-28).

החוקרת נשאלה מדוע לא שאלה את התובעת לסיבת הנפילה, ועל כך השיבה: "כי היא כבר אמרה למה היא נפלה. אני מפנה לשורות 20-21 להודעה." (ר' עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 2-1).

1. בשים לב לחומר שלפנינו אנו דוחים את טענות התובעת בעניין חוקרת הנתבע ואי מהימנות הודעת התובעת שנגבתה על ידה. חוקרת המוסד היא בעלת ותק וניסיון רב והתרשמנו כי חקירת התובעת נעשתה ללא כל דופי. לא הוכח כל פסול בשיטת החקירה, אופיה, או בהתנהגותה של החוקרת, ואין לצפות מחוקרת המוסד שתזכור האם בעת גביית ההודעה מהתובעת, התיק הרפואי של התובעת היה מונח לפניה אם לאו, זאת בהתחשב בכמות הנחקרים שהיא חוקרת במהלך יום עבודה אחד, כפי שציינה בחקירתה הנגדית. החוקרת הסבירה, כי ישנם מצבים שבהם היא מקריאה את ההודעה לנחקר, ולעיתים הנחקרים קוראים ביחד איתה את ההודעה ולחלק מהם היא מדפיסה את ההודעה. במקרה דנן החוקרת הקריאה את ההודעה לתובעת, והתובעת חתמה בתחתית שני העמודים של ההודעה ובכך הסכימה לדברים שנרשמו. כך גם שוכנענו כי התובעת לא אולצה לחתום על דברים שלא אמרה, וכי הדברים שנרשמו בהודעה לא הוצאו מהקשרם. משכך מצאנו כי ההודעה שנגבתה מן התובעת היא אמינה ומהימנה.ב

בהקשר זה נציין, כי התובעת הכחישה לא רק את תוכן ההודעה אשר נרשמה מפיה על ידי החוקרת, אלא גם הכחישה את הרשום בטופס התביעה שלה, שהיא הגישה לנתבע, וכך העידה התובעת בעניין זה:

"ש. האם את מאשרת את תוכן הפגיעה כפי שנרשם בטופס התביעה?

ת. כן. מה שכתוב בטופס התביעה נכון.

ש. על סמך מה את אומרת 'כפי הנראה החלקתי'?

ת. אני לא אמרתי.

ש. אבל זה מה שכתוב בטופס התביעה.

ת. אני לא אמרתי את זה.

ש. מה כן אמרת?

ת. אני אמרתי שנפלתי, אבל לא השתמשתי במונח 'כנראה'.

ש. האם אמרת 'החלקתי'?

ת. לא. היו אז אבנים ונתקלתי בהם ונפלתי על הפנים שלי. האבנים היו קטנות, חצץ."

(ר' עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 14-3).

כך גם הכחישה התובעת את הרשום בדו"ח חדר מיון, בו צויין: "סחרור ונפילה חבלת ראש מימין. קרסול משמאל. בת 58, ידוע על יתר לחץ דם וסינקופה. היום ב 8:00 התעלפה ונפלה. נחבלה ברגל ובראש. ללא הקאה, איבוד הכרה קצר." (ר' מוצג נ/2)

בעדותה ציינה התובעת:

ש. מי דיבר עם הרופא בביה"ח, ובאיזה שפה?

ת. הבן שלי ואשתו.

ש. איך הם ידעו מה להגיד לרופא?

ת. אני אמרתי להם מה שקרה לי, והם אמרו לרופא בעברית.

ש. אני מפנה למה שנכתב בדוח המיון 'סחרור ונפילה'.

ת. לא היה לי סחרור, אני נתקלתי בחצץ ונפלתי.

ש. כתוב שם כי ידוע על יתר לחץ דם וסינקופה.

ת. אני סובלת רק מלחץ דם.

ש. האם את סובלת מסחרחורות?

ת. לא. הסיפור הזה היה לפני 3 שנים ולא היו לי בעיות של סחרחורת. גם לפני התאונה וגם אחרי התאונה לא סבלתי מסחרחורות."

ר' עמ'2 ש' 30 עד עמ' 3 ש'7)

1. יש ליתן עדיפות ומשקל רב, לדברי התובעת בהודעתה. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין רשאי להעדיף דברים שנאמרו בהודעה לחוקר מטעם הנתבע, על פני גרסה שנמסרה במועד מאוחר יותר, זאת הואיל וההודעה הינה גרסה ראשונית שנגבתה, כאשר התובעת לא היתה מודעת עדיין לתוצאות המשפטיות של דבריה, בעוד שגרסה מאוחרת יותר הינה לא אחת גרסה משופרת ש"שופצה" לצורך הדיון המשפטי (ר' דב"ע מח/0-42 ורטנסקי מיכאל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 471; דב"ע מט/0-95 כרמלה אוגוסטין שאער - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 457).

על אחת כמה וכמה, שיש להעדיף וליתן משקל רב לדברים שמסרה התובעת ביוזמתה לגורמים שלישיים, שאינם מטעם הנתבע, כגון: רופא משפחתי, רופאי חדר מיון ורישום עצמאי בטופס התביעה שלה אותו מסרה לנתבע.

זאת ועוד, לעניין הוכחת האירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה ולרישומי בית החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי ניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים, הואיל ויש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון (ר' דב"ע נו/0-559 אקטע שלומי – המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; דב"ע מב/0-160 אבו ערב עלי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 281; דב"ע מט/0-93 המוסד לביטוח לאומי - הירשהורן, פד"ע כ' 349).

בית הדין יתן משקל מיוחד לאנמנזה הרפואית הראשונה, שם מוסר החולה את האמת, בבואו לקבל את הטיפול הרפואי המתאים, כפי שנאמר בעב"ל 368/99 שלמה יצחק – המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם: "...אכן, יש מקום להעניק משקל ראייתי לרישומים הרפואיים, בהיותם רישומים אובייקטיבים, הנערכים בזמן אמת, הנערכים על ידי איש מקצוע שאין לו עניין במשמעות המשפטית של הרישום או בתוצאתו. חזקה על רופא שהרישום הרפואי שהוא עורך משקף אל נכון לא רק את הטיפול הרפואי שהעניק לחולה אלא גם את תלונותיו של החולה ואת הרקע הרפואי המהווה בסיס לטיפול הרפואי..."

1. מיד לאחר שנפלה, פונתה התובעת על ידי בנה וכלתה (העדה מטעמה), גב' ג'ומאנה ג'מאליה סעיד, לקבלת טיפול רפואי בשל התאונה הנטענת ביום 9.6.08, והם אלו אשר תיקשרו עם הרופאים בשפה העברית והערבית בבית החולים (ר' עמ' 2 לפרוטוקול ש' 30 ואילך).

בתעודת חדר מיון מיום 9.6.08 (מוצג נ/2) נרשם:

"סיבת הפניה- נפלה נחבלה בפנים וברגל שמאל דממה מהאף +פה. מחלות קבועות נוספות- בחילות סחרחורות HTN ASTHMA .

בעיה עיקרית- סחרור ונפילה חבלת ראש מימין קרסול משמאל, בת 58 ידוע על יתר לחץ דם וסינקופה. היום ב-8.00 התעלפה ונפלה נחבלה ברגל ובראש".

בענייננו, אין מדובר באנמנזה "שותקת", שאינה מזכירה את נסיבות הנפילה, אלא באנמנזה פוזיטיבית. יש להניח שהתובעת סיפרה בדיוק את שאירע לה, על מנת לזכות בטיפול הרפואי הנכון ועל סמך דבריה נרשם "מחלות קבועות נוספות - בחילות סחרחורות" וכי היא סובלת מ"סינקופה" כלומר איבוד הכרה/התעלפות, וחזקה על הרופאים שהיו רושמים את דבריה, אם הייתה מספרת שהנפילה הפעם לא באה על רקע של סחרחורות אלא, בשל מדרגה שבורה וחצץ, ללא כל קשר לסינקופה ממנה היא סובלת. ברישום הרפואי, אין כל תיעוד לעניין קשר בין הנפילה למדרגה שבורה וחצץ, כאשר יש חשיבות רבה לסיבת הנפילה במיוחד במקרה של התובעת, אשר סובלת תדיר מסחרחורות ונמצאת במעקב רפואי בשל כך.

זאת ועוד, התובעת וגם כלתה, שהעידה מטעמה, טענו באופן נחרץ, כי התובעת לא סובלת מסחרחורות ונפילות חוזרות, וכי התובעת לא סבלה לפני התאונה הנטענת וגם לא אחריה מנפילות וסחרחורות, למעט נפילה אחת שהייתה לתובעת ברח' הגפן - גם כן לא בשל סחרחורת.

אולם, עיון בתיקה הרפואי של התובעת מגלה בהקשר זה דברים סותרים ואחרים:

ביום 22.12.2002 - התלוננה התובעת לפני ד"ר סעיד זאהי על: "סיפור חוזר של נפילות ללא תלונות מקדימות, ללא תופעות אחרי. פשוט תוך כדי נפילה צונחת??? פעם שלישית" (ר' בתיק הרפואי).

ביום 4.5.2003 - התלוננה התובעת לפני ד"ר חדאד אלי על: "כאבי ראש ברכות מזה שבוע, ללא חום ללא תלונות נוספות מלבד סחרחרות, כאבים בהפסקות, ללא מתח חריג לאחרונה נטלה אופטלגין" (ר' בתיק הרפואי).

ביום 24.11.2006- רשם ד"ר סעיד זאהי בתיק הרפואי של התובעת: "סיבת הפניה סיפור של נפילות בזמן הליכה ללא התראה מוקדמת עד כה היה כ- 5 נפילות". באותו ביקור הופנתה התובעת לבדיקת CT מוח (ר' בתיק הרפואי).

בתיעוד הרפואי של התובעת מיום 25.10.07 - כשמונה חודשים לפני התאונה הנטענת, נרשם על ידי הנוירולוגית ד"ר חזנוב יוליה: "החל משנת 2002 נפילות חוזרות: תוך הליכה מרגישה חולשה כללית, סחרחורת, ללא דפיקות לב, יש חושך בעיניים, אז נופלת ונחבלת (פעם קיבלה שבר ברגל ימין) לפעמים מאבדת הכרה... חוזרת לעצמה בחולשה כללית. תדירות- פעם לחצי שנה.

אין קשר לדבר מסוים לאירועים אלה" (ר' מוצג נ/3).

1. הנה כי כן בשים לב לאמור לעיל, עדות התובעת וכלתה, גב' ג'ומאנה גמאליה סעיד, שהעידה מטעמה, אינן אמינות ואינן מהימנות ולא ניתן לסמוך עליהן. עדויות אלה עומדות בסתירה: לחומר הרפואי של התובעת בטרם הנפילה מיום 9.6.08, לתעודת חדר מיון מיום 9.6.08, לאמור בתביעת התובעת שהוגשה לנתבע ולאמור בהודעת התובעת לחוקרת הנתבע. משכך אנו דוחים את גרסתה החדשה והשונה של התובעת לאירוע הנפילה, כפי שהיא עולה מתביעתה לבית הדין, מתצהירה (מוצג ת/1) ומעדותה לפנינו.

האירוע הנטען על ידי התובעת הוא - נפילה שאירעה בדרכה מביתה לעבודתה, ברם התובעת לא השכילה להוכיח כי הנפילה בתאריך 9.6.08 היתה קשורה קשר סיבתי עם "סיכוני הדרך". התובעת חשה סחרחות ונפלה, ללא כל תרומה של גורם חיצוני - בנסיבות אלה אין מדובר ב"תאונת עבודה".

1. משהתובעת לא השכילה להוכיח כי אירעה לה "תאונת עבודה" - התביעה נדחית.
2. אין צו להוצאות.
3. בטרם נחתום נציין, כי למרבה הצער חבר המותב, נציג הציבור (עובדים) מר אריה גיל ז"ל הלך לבית עולמו. בנסיבות אלה מונה תחתיו נציג הציבור (עובדים) מר יורם פורת יבדל"א, לשם השלמת המותב, והצדדים הודיעו כי הם מסכימים לכך שההחלטה/פסק הדין יינתנו על ידי המותב שהושלם.
4. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ו' בשבט תשע"ג (17 בינואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.