1. התובע הגיש תביעה כספית על סך של 259,342 ₪, לקבלת כספים המגיעים לשיטתו למר סאפי טאפש מן הנתבעת, אשר על הנתבעת לשלם אותם לידיו על פי המחאת זכות נטענת.

2. אין מחלוקת כי מר סאפי טפאש ביצע עבודות עבור הנתבעת. טעונת הנתבעת כי אין סאפי טאפש זכאי לסכום האמור, מאחר והעבודה בוצעה ללא כל חוזה, ללא הרשאה תקציבית וללא חתימה של הגזבר. בסיכומי טענותיה הוסיפה טענה גם בדבר העדר אישור של החשב המלווה.

יתרה מכך, טוענת הנתבעת כי המחאת הזכות נושאת תאריך ואין הדבר בכדי מאחר ונערכה כאשר ידוע היה כבר לסאפי טאפש כי הנתבעת אינה כמירה בזכותו לכספים הנתבעים. עוד טוענת היא כי לא הודע לה על המחאת הזכות עד למועד הדיון.

3. מטעם התובעת עצמו וכן מר סאפי טאפש. מטעם הנתבעת העיד מר נדים מרעי מהנדס המועצה. כל העדים נחקרו בחקירה נגדית לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית. הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בכתב.

העבודות

4. אין מחלוקת כי התובע ביצע את העבודות נשוא תיק זה. מהנדס המועצה מעיד –

"אחרי שנתבקשתי על ידי ראש המעוצה דאז, פארס טאפש, לבדוק את העבודה שבוצעה על ידי סאפי טאפש בהיותי מהנדס המועצה ובדקתי ואישרתי עם תיקונים..."

(פרוטוקול ע'מ18 ש' 19-20)

אין מחלקות גם כי הסכום הנתבע הינו הסכום שאושר על ידי מהנדס המועצה לאחר אותם תיקונים.

5. אין כמעט התייחסות של הצדדים שלאלה מה הן אותן עבודות אשר בוצעו ומידת נחיצותן. הנני למדה מן התשריטים והחשבונות שהוגשו לבית המשפט כי מדובר ביקר תומך, אחד או שניים. הנתבעת לא העלתה כל טענה כי מדובר בעבודה לא נחוצה או כי נעשתה ממניעים זרים, כמו עבודה עבור אדם פרטי או שאינה בתחום אחריותה של המועצה.

המחאת הזכות

6. הצדדים הקדישו חלק לא מבוטל מתצהיריהם, חקירות נגדיות וסיכומים לשאלת המחאת הזכות. הנני מואצת כי אין לדיון בעניינה כל נפקות. אין אנו דנים במקרה בו המועצה כבר שילמה את הסכום הנתבע וכעת תובע צד ג' וטוען כיצד שילמתם לפלוני הרי יש לי המחאת זכות ממנו. אין זה המצב. כל הצדדים מסכימים כי לא שולם דבר על חשבון אותם חשבונות. מר סאפי טאפש מאשר את המחאת הזכות למר חאמד טאפש, התובע.

7. כמו כן אין נפקות לשאלה מה היה מועד עריכת המחאת הזכות. נכון הוא כי הדבר מעורר תמיהות לא מבוטלת. כיצד המחאת זכות שנערכה בפני עורך דין והוא גם חתם עליה אינה נושאת תאריך? כיצד ללא כל תאריך זוכרים שני הצדדים כי היא נערכה דווקא בחודש 6/03, כאשר הסיבה להמחאת הזכות, חובות של מר סאפי טאפש לתובע, היו קיימים כבר מזה תקופה. ומדוע נערכה דווקא לפני 10/03 המועד בו נדים מרעי מהנדס המועצה הורה לבטל את זיכויו של מר סאפי טאפש על פי אותם חשבונות.

8. למרות תהיות אלו, איני מוצאת שיש להכרעה בהן כל נפקות. חוק המחאת חיובים. תשכ"ט- 1969, אינו קובע דרך לעריכת המחאת הזכות. ניתן להוכיח קיומה של המחאת זכות גם אם נערכה בעל פה. לפיכך, אין משקל לדיון באוטנטיות של המסמך שכן שני הצדדים מסכימים כי קיימת המחאת זכות. אין כל משקל לשאלת תאריך עריכתה והאם הודיעו על המחאת הזכות למועצה הנתבעת אם לאו שכן, שאלות אלו בעלות משמעות רק אם שילמה החייבת קרי המועצה את התשלומים ויש לבחון האם כבדה היא את המחאת הזכות אם לאו האם ידעה עליה אם לאו (ראה לעניין זה סעיף 2(ב) ו- 2(ג) לחוק). אין גם נפקות לשאלת תאריך המחאת הזכות אל מול לוח הזמנים מתי אישר מהנדס המועצה את החשבונות ומתי ביטל אותם, שכן אין בקיומה או העדרה של המחאת הזכות כדי ללמד אודות זכותו של החייב לכספים אם לאו. אם זכאי סאפי טאפש לכספים והמחה את הזכות לתובע, על המועצה לשלמם לתובע ואם אין סאפי טאפש זכאי לכספים אין על המועצה לשלמם. העובדה כי רשומה הייתה באותו הרגע זכות במעוצה אם לאו אין בה כדי שלנות מתקופה של המחאת הזכות או מזכות כלשהיא של הצדדים. יש לזכור כי למעוצה קיימות כל הגנות שהיו לה בפי סאפי טאפש גם בדיון בזכותו של חאמד טאפש לכספים.

החוזה בין המועצה לספאי טאפש

9. אין מחלוקת כי בין המועצה לסאפי טאפש אין חוזה עבודה או הזמנת עבודה או התחייבות אחרת של המועצה לפני תחילת ביצעו העבודות. החשבונות אשר הוגשו למועצה אושרו על ידי ראש המועצה בחתימתו וכן מהנס המועצה אישר כי העבודות בוצעו ואף הפחית את הסכומים הכלולים בחשבונות. כאמור הסכומים הנתבעים הינם הסכומים המופחתים.

10. הנתבעת טוענת בסיכומי טענותיה כי חסר גם אישרו החשב המלווה. אציין כי קיומו של חשב מלווה בתקופה הרלוונטית לביצוע העבודות לא הוכח.

11. לטענת המועצה, בהעדר הסכם בכתב, חתום על ידי הגורמים המוסמכים במועצה, לא ניתן לחייבה בתשלום כלשהו לנתבעת וזאת לאור הוראות סע' 193 לצו המועצות המקומיות (א) תשי"א 1950 (להלן: "הצו"), הקובע:

"193. חתימה על מסמכים מסויימים [תיקון: תשכ"ב]

(א) חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את המועצה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן מזכירה, ובאין מזכיר - עובד אחר של המועצה, הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה. ".

נוסח סע' 193 דומה לסע' 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה").

12. הכלל הקבוע בהוראת בסעיף 203 לפקודת העיריות וסעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות הנ"ל, מטרתו להבטיח בין היתר, שמירה על כספי הציבור וניהול בקרה מקצועית אודות התקשרויות מסוגים שונים הכרוכים בהתחייבות כספית מצד המועצה. המדובר בכלל המהווה חריג לדיני החוזים הכלליים, שעניינם להבטיח עמידה בהתחייבויות שנטל צד על עצמו במסגרת התקשרות חוזית, ובמצג של התקשרות מחייבת.

13. נוכח הדרישה הצורנית המיוחדת הקבועה מפורשות בהוראות הסעיפים הנ"ל, הרי שלא בנקל יכיר בית המשפט בחריגה מן הדרישות הצורניות שנקבעו בחוק. יחד עם זאת, במקרים חריגים ביכרו בתי המשפט סטייה מנוקשות הדרישות הפורמאליות הקבועות בסעיף 203 לפקודת העיריות וסעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות בהתאמה. כפי שנקבע למשל בע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ. עיריית ירושלים (פורסם בנבו, 22.1.2009) (להלן: "הלכת בית הרכב"), בו ביקש בית המשפט העליון למנוע אפשרות שהרשות המקומית תהנה מחסינות מוחלטת מפני הצורך לכלכל את צעדיה מכוחו של סעיף 203 לפקודת העיריות. כלשונה של כב' השופטת ארבל-

"אני רואה חשיבות עליונה למנוע אפשרות שהעירייה כרשות מנהלית תעשה שימוש בסעיף 203 לפקודת העיריות באופן המקנה לה חומת מגן, מעין חסינות מפני הצורך לשקול את התנהגותה ולכלכל את צעדיה על-ידי שיינתן לה פטור מוחלט מחובת ההשבה..."

ברע"א 5210/08 עו"ד זרח רוזנבלום נ' מועצה מקומית חבל מודיעין (20.12.10) (להלן: "עניין רוזנבלום") הובהר כי ביחס לנותן שרותים התובע את הרשות המקומית, יש לבצע התאמה של הכללים שנקבעו בענין בית הרכב, בה נדונה תביעת השבה של הרשות המקומית.נקבע:

"במקרים כגון המקרה שלפנינו, בו פלוני התקשר עם רשות בחוזה הנוגד את הוראות סעיף 203 לפקודת העיריות למתן שירותים או לביצוע עבודה, והשירות ניתן או העבודה בוצעה, סבורני כי הכלל הוא כי אין מקום להורות לרשות לשלם את מלוא התמורה עליה הוסכם בין הצדדים. כפי שציין הנשיא ברק בעניין זגורי, מתן מלוא התמורה משמעותה מתן תוקף מלא לחוזה בין הצדדים, תוך מתן משקל עודף לשיקול הצדק בין הצדדים ומשקל חסר לשיקולי הצדק הכלליים ולתכליתו הפרטנית של סעיף 203 לפקודת העיריות וסעיף 232 לצו. הכרה כאמור בתוקפו של חוזה לא חוקי לא תאזן נאמנה בין השיקולים הנוגדים, ותחתור תחת התכלית שבבסיס סעיף 203 עד כדי הפיכתו לאות מתה"

14. בענייננו מוצאת אני, כי מתקיימות אותן נסיבות חריגות המצדיקות חיובה של הרשות המקומית בתשלום עבור עבודות אשר אין מחלקות כי בוצעו עבורה. אין גם כל טענה כי, וברי כי לא הוכחה כי הייתה קנוניה בהזמנתן. משהתובעת סיפקה קיר תומך השבה הדדית הינה בלתי אפשרית.

15. הנתבעת העלתה טענה נוספת וזאת העדרה של הרשאה תקציבית. איני מואצת כיה דיון בה שונה מן הדיון עד כה שהרי חתימת הגזבר נדרשת בדיוק למטרה זו לבדוק קיומו של כיסוי תקציבי להתקשרות.

סיכומו של דבר

16. הכלל הקבוע בהוראת סעיף 203 לפקודת העיריות [וסעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות הנ"ל] מטרתו להבטיח בין היתר, שמירה על כספי הציבור וניהול בקרה מקצועית אודות התקשרויות מסוגים שונים הכרוכים בהתחייבות כספית מצד המועצה. המדובר בכלל המהווה חריג לדיני החוזים הכלליים, שעניינם להבטיח עמידה בהתחייבויות שנטל צד על עצמו במסגרת התקשרות חוזית, ובמצג של התקשרות מחייבת.

17. נוכח הדרישה הצורנית המיוחדת הקבועה מפורשות בהוראות הסעיפים הנ"ל, הרי שלא בנקל יכיר בית המשפט בחריגה מן הדרישות הצורניות שנקבעו בחוק. יחד עם זאת, במקרים חריגים ביכרו בתי המשפט סטייה מנוקשות הדרישות הפורמאליות הקבועות בסעיף 203 לפקודת העיריות וסעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות בהתאמה. כפי שנקבע למשל בע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נגד עיריית ירושלים (פורסם בנבו, 22.1.2009) (להלן: "הלכת בית הרכב"), בו ביקש בית המשפט העליון למנוע אפשרות שהרשות המקומית תהנה מחסינות מוחלטת מפני הצורך לכלכל את צעדיה מכוחו של סעיף 203 לפקודת העיריות. כלשונה של כב' השופטת ארבל,

"אני רואה חשיבות עליונה למנוע אפשרות שהעירייה כרשות מנהלית תעשה שימוש בסעיף 203 לפקודת העיריות באופן המקנה לה חומת מגן, מעין חסינות מפני הצורך לשקול את התנהגותה ולכלכל את צעדיה על-ידי שיינתן לה פטור מוחלט מחובת ההשבה..."

ברע"א 5210/08 עו"ד זרח רוזנבלום נ' מועצה מקומית חבל מודיעין (20.12.10) (להלן: "עניין רוזנבלום") הובהר כי ביחס לנותן שרותים התובע את הרשות המקומית, יש לבצע התאמה של הכללים שנקבעו בענין בית הרכב, בה נדונה תביעת השבה של הרשות המקומית.

נקבע:

"במקרים כגון המקרה שלפנינו, בו פלוני התקשר עם רשות בחוזה הנוגד את הוראות סעיף 203 לפקודת העיריות למתן שירותים או לביצוע עבודה, והשירות ניתן או העבודה בוצעה, סבורני כי הכלל הוא כי אין מקום להורות לרשות לשלם את מלוא התמורה עליה הוסכם בין הצדדים. כפי שציין הנשיא ברק בעניין זגורי, מתן מלוא התמורה משמעותה מתן תוקף מלא לחוזה בין הצדדים, תוך מתן משקל עודף לשיקול הצדק בין הצדדים ומשקל חסר לשיקולי הצדק הכלליים ולתכליתו הפרטנית של סעיף 203 לפקודת העיריות וסעיף 232 לצו. הכרה כאמור בתוקפו של חוזה לא חוקי לא תאזן נאמנה בין השיקולים הנוגדים, ותחתור תחת התכלית שבבסיס סעיף 203 עד כדי הפיכתו לאות מתה"

18. בענייננו מוצאת אני, כי מתקיימות אותן נסיבות חריגות המצדיקות חיובה של הרשות המקומית בתשלום לפחות בעבור אותן העבודות שבוצעו על ידי התובעים בהתאם להזמנת המועצה. המדובר בפרט לגבי אותן עבודות, לגביהן הוכח, כי הגורמים המוסמכים פנו לתובעים בדרישה לביצוען, אך דרישות/ הזמנות אלו לא נחתמו כדין בכתב.

19. ויודגש, סעיד עומר, מנהל עבודה, אשר העיד, כי היה אחראי על הזמנת עבודות מטעם המועצה (עמ' 24, ש' 12 לפר' 1), משנשאל איך היה מזמין עבודות השיב "היה שם ראש המועצה והגזבר של המועצה. אומרים תזמין, אנחנו ניתן לו את ההזמנה אחר כך. הולך ומבצע את העבודה, אחרי שבועיים הייתי שואל אותו קיבלת הזמנה, היה אומר לא. הייתי מזכיר להם. אומרים יתנו. היו לנו יומני עבודה. כל יומני העבודה נאבדו מהמועצה" (עמ' 24, ש' 15-18 לפר' 1). סעיד עומר העיד, כי עבד מול אמון, "הייתי בודק אותו 10 פעמים ביום. הייתי בודק אם גמרו את כל העבודה שנתנו להם, תיקונים בבתי ספר בכבישים". (עמ' 24, ש' 19-21 לפר' 1). הטענה כי סעיד עומר כלל לא היה ממונה על חלוקת עבודות החשמל, בין אם היא נכונה ובין אם לאו, אינה משנה את עדותו בנוגע לסגנון העבודה של המועצה, להזמנת עבודה ללא הזמנה מאושרת כדין. בנסיבות אלה, דומני, כי הצמדות לדרישות הדווקניות של הוראת סעיף 203 לפקודת העיריות, תגרור עמה עשיית עוול מוחלט לתובעים הניצבים לאחר ביצוע העבודה בפני שוקת שבורה.

20. גם המומחה בעדותו העיד אגב אורחא כי מזה שנים מקבל עבודות מהמועצה "ועד עכשיו לא קיבלתי אגורה שחוקה" (עמ' 23, ש' 4-8 לפר' 1). כלומר, הרושם שנותר אצלי הוא שהמועצה באופן שיטתי מזמינה עבודות (ובמקרה דנן מבלי להוציא הזמנות כתובות כי אם על פי הזמנות בכתב) ובבוא העת לפרוע השטר נאלמת.

21. על הנתבעת, המועצה, לשלם עבור העבודות אשר ביצע סאפי טאפש. משהסכימו סאפי טאפש והתובע על המחאת הזכות לתובע, ומשהודע הדבר למעוצה בטרם ביצעו התשלום, קרי אפילו בעת הגשת התביעה, הרי שעל המועצה לכבד המחאת זכות זו ולבצע את התשלום אל התובע, תשלום אשר יפטור אותה מחובה לנתבע.

22. כאמור בהלכת זרח רוזנבלום אין מקום להורות למועצה לשלם את מלוא התמורה. יש להפחית מן הסכום שכן סאפי טאפש היה שותף לאי חוקיות החוזה. במקרה זה מדובר בסאפי טאפש אשר עבד רבות עבור אותה רשות מקומית ולא רק שחזקה עליו כמו על כל אחד ידיעת החוק, הרי שמקרה שלו אמון הוא על התקשרויות עם רשויות מקומיות. כאמור בחוק המחאת חיובים הרי שלמועצה עומדות כנגד התובע כל הטענות שעמדו לה בפני סאפי טאפש (סעיף 2(א).

לפיכך, מפחיתה אני 25% מן הסכום המאושר. קרי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 75% * 259,342 ₪ כלומר- 194,506.5 ₪.

23. סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מחודש 5/03 מועד אישור החשבונות ועד היום. סך הכל 319,626.88 ₪.

אולם, מאחר והתובע הגביל תביעתו לסך של 259,342 ₪ הרי רק לסכום זה הוא זכאי. (ראה סכום התביעה והסכום בגינו שולמה אגרה).

24. לפיכך, הנני מחייבת את הנבעת לשלם לתובע, על פי המחאת הזכות מסאפי טאפש, סך של 259,342 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתבוע הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ וכן הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 60,000 ₪.

25. כל הסכומים ישולמו בתוך 45 יום מיום המצאת פסק דין זה שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום במלא בפועל.

ניתן היום, כ"ה אדר ב תשע"ד, 27 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.