תיק זה רווי מוקשים משפטיים אשר עלו במסגרת הדיונים.

ראשית דבר, הסכם המכר עליו הסתמכו הצדדים ואשר נכתב ביום 1.5.01 בחיפה, נעשה בין ג.ש. תעשיות קרמיקה בע"מ ח.פ. 512290388 לבין מתניה קריסטינה בע"מ ח.פ 515973817 (בטעות בהסכם התהפכו הספרות).

הערתי במהלך הדיונים מדוע החברות אינן נמצאות בתמונת המשחק המשפטי, ולא קיבלתי לכך תשובה לא בסיכומים ולא במסגרת של ראיה אחרת, למעט הטענה שהועלתה במסגרת סיכומי ב"כ הנתבע. רק מהטעם הזה דין התביעה היה להידחות, אך אדון גם לגופם של דברים.

טענת ההתיישנות:

במקרה זה סבורני הדין עם הנתבע, שכן עילת התביעה נוצרה לא בימים שבהם התנהל מו"מ במשרדו של עו"ד בלזר, בנסיון להכיל את הוראות 8, 9 ו-10 לחוק ההתיישנות, אלא לכל המאוחר ב-1.5.2001, יום יצירת עילת התביעה.

מו"מ כשלעצמו אינו מפסיק את מרוץ ההתיישנות, אלא הודאה מפורשת בחוב עצמו. בעצם ניהול המו"מ אין בו כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות.

אני סבור כי פסק דין שניתן בע"א 7261/97 שרבני נ' חברת האחים שבירו בע"מ פ"ד נ (4) , 464, הינו נכון ובעיקר העובדה שבסיפא ובציטוט המופיע בסעיף 5 לסיכומי הנתבע, מן הראוי היה שתקנה 61 תחול במקרה דנן, והתובע היה אמור להגיש טענות באשר לתשובה שלו לטענה שהתובענה התיישנה, ולהציג בפני בית המשפט עובדות חדשות על מנת שניתן יהיה לבדוק האם במקרה דנן, חלה טענת התיישנות. דבר לא נעשה, ודבריי אלה אף הרחבתי וציינתי במסגרת החלטתי מיום 19.12.10, שם אומנם לא קיבלתי את טענת ההתיישנות על הסף, אלא ביקשתי לברר את הראיות. משהתבררו הראיות, אני סבור כי הדין עם הנתבעת באשר לטענת ההתיישנות.

אני מקבל את הטענה כי התמליל אשר הוצג אינו ראיה קבילה במסגרת המחלוקת של הצדדים, ולפיכך, במקרה דנן גם אם לכאורה התקיים מו"מ ראיה זו אינה מאוששת זאת, ועצם הגשתה והטיעון לגביה מהוות סטייה מכתבי הטענות ומההנחיות של בית המשפט .

כאן יכולתי להפסיק דבריי ולהורות על דחייה, אך אציין גם את הדברים הבאים:

העדר יריבות:

על כך עמדתי מתחילת דבריי. החברות אשר היו צריכות להיות נוכחות במהלך הדיון, יהיה מעמדן אשר יהא. על כך גם ציינתי במסגרת החלטתי מיום 22.3.11, שם ציינתי שהתובע יצטרך להסביר מדוע החברות לא צורפו לצד התביעה, ואיזה אופן ניתן לחייב את הנתבע באופן אישי, לרבות טענותיו בעניין הודעת חובו.

הדרכים שעמדו לתובע, הם דרכים רבות, כגון הרמת מסך, טענת נזיקין אך בוודאי לא טענה של יריבות ישירה.

זאת טענה אשר אינני מקבל. גם אם הנחתי בדבר אי התחולה של ההתיישנות, הנחה שגוייה.

אני גם מקבל את הדברים אשר נאמרו על ידי כב' הרשם זיתוני בהחלטתו מיום 1.2.10 שיש בטענה ממש בהעדר יריבות, שכן ההתקשרות החוזית היתה בין חברות של הצדדים ולא של הצדדים עצמם, ובהעדר יריבות זו, דין התביעה גם כן להידחות.

משאלה פני הדברים, לא נותר לבית המשפט אלא להורות על דחיית התביעה, תוך חיובו בהוצאות בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ו שבט תשע"ג, 06 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.