<#1#>

החלטה

שתי בקשות שהגישו הנתבעים בתובענה ייצוגית, בגין פרסום פרטים מטעים בתשקיף, להרשות להם ליתן הודעות לצדדים שלישיים ("הודעות" וביחיד "הודעה"), לקבוע כי הדיון בהודעות יעשה בצוותא חדא עם הדיון בתובענה העיקרית, ולפטור את המבקשים מאגרה. לחלופין מתבקש בית המשפט להאריך את התקופה להגשת הבקשות למתן ההודעות לצדדים השלישיים. התובעים והצדדים השלישיים מתנגדים לבקשות, כאשר המחלוקת המרכזית נובעת ממועד הגשת הבקשות - יותר משש שנים לאחר הגשת התובענה, לאחר שנשמעה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, לרבות חקירות העדים שהשתרעו על פני יותר מ- 600 עמודי פרוטוקול, וכשלוש שנים לאחר שניתנה החלטת בית המשפט לאשר את התובענה כייצוגית.

1. רקע

ביום 25.5.09 הגישו הראל פיא קרנות נאמנות בע"מ ומר אשר ספיר ("התובעים") בקשה לאישור תובענה ייצוגית בניירות ערך, בסכום של כ- 200 מיליון ש"ח, נגד נתבעת 1 (חברת לנדמארק גרופ בע"מ (בפירוק); "לנדמארק"), שבינתיים נמחקה, נתבעים 7-2 ("החתמים") ונתבעים 16-8 (נושאי משרה בלנדמארק; "נושאי המשרה"). עילת התביעה התמקדה בתשקיף שפרסמה לנדמארק בשנת 2007 ("התשקיף"), שבו כללו התובעים שלושה פרטים שנטענו כמטעים, ובכללם הטעיה באשר לתיאור עסקה של מכירת 49% מזכויות לנדמארק בנכס מקרקעין בארה"ב ("הנכס") לחברת בניה אמריקנית, לפי שווי של 25 מיליון דולר ("העסקה"), באשר אותה עסקה הייתה מותנית בתנאי מתלה שלא התקיים, דהיינו לא הובהר כי התמורה הותנתה בכך שהקונה תשלם את התמורה עם קבלת מימון מתאים, שבסופו של דבר לא התקבל.

ביום 27.12.12, החליט בית משפט זה (השופט פרופ' ע' גרוסקופף) להכיר בתובענה כייצוגית, בקשר עם הפרט המטעה שבתיאור העסקה ("ההחלטה לאישור"). כשבועיים לאחר מתן ההחלטה, ביום 13.1.13, הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן, שבו צמצמו את התובענה לפרט המטעה באשר לעסקה.

הנתבעים הגישו בקשות רשות לערער על ההחלטה לאישור לבית המשפט העליון (רע"א 979/13 ורע"א 995/13). הדיון בתובענה הושהה למשך כשנתיים וחצי. תחילה, נוכח הליך גישור (החלטות מתאריכים 17.2.13, 6.3.13, 20.5.13 ו- 18.6.13), ולאחר מכן עקב החלטות בית המשפט העליון בבקשות הנתבעים לעיכוב ביצוע (מיום 15.10.13). יצוין כי עקב הליכי הגישור החליט בית המשפט לדחות את המועד להגשת כתבי הגנה, והורה כי מועד חדש להגשתם ייקבע אם הליך הגישור לא יניב תוצאות.

ביום 25.6.15 דחה בית המשפט העליון את הבקשות לרשות לערער, ולאחר מכן התחדש הדיון בתובענה. בחודש אוקטובר 2015 הגישו הנתבעים את כתבי ההגנה ואת הבקשות דנן (בקשה 62 מטעם החתמים ובקשה 63 מטעם נושאי המשרה).

הצדדים השלישיים בבקשות דנן הם עורכי הדין שהיו מעורבים בניסוח התשקיף או בבדיקתו. החתמים נקבו כצדדים שלישיים במשרד עו"ד הרצוג, פוקס, נאמן ושות' (משיב 1), משרד עו"ד גיא, בכר ושות' (משיב 2) ועו"ד אורלי גיא (משיבה 3). נושאי המשרה נקבו כצד שלישי במשיב 1 בלבד. כאמור, הנתבעים מבקשים גם לפטור אותם מאגרת משפט, להורות על דיון בצוותא חדא בתובענה העיקרית ובהודעות, וכן ולחלופין להאריך המועד למתן ההודעות.

בישיבת יום 5.11.15 הציע השופט פרופ' ע' גרוסקופף הסדר דיוני, שעל פיו יועבר הדיון בבקשות למותב אחר, לנוכח קשרי ידידות שבינו לבין אחד השותפים במשיב 1. על פי הצעת ההסדר, ככול שהבקשות יידחו ימשיך השופט פרופ' ע' גרוסקופף בשמיעת התובענה, וככול שיתקבלו, יועבר הטיפול בה למותב אחר. בעלי הדין הסכימו להצעה ונשיא בית המשפט, השופט א' טל, הורה כי הדיון בבקשות יתקיים לפניי.

לאחר אישור ההסדר הדיוני הגישו בעלי הדין, לרבות הצדדים השלישיים, תגובות ותשובות.

2. עיקר טענות המבקשים – הנתבעים

כללי

ככול שיימצא כי הנתבעים אחראים להטעיה נושא התובענה, הרי שיש להטיל אחריות זו במלואה על הצדדים השלישיים, שהיו מעורבים בניסוח התשקיף או בבדיקתו. אם תתקבל התובענה, הרי בירור הטענות שבהודעות עם בירור התובענה יחד, עדיף על ניהול הליך נפרד נגד הצדדים השלישיים לאחר מכן (רע"א 5635/13 ‏קורל-תל בע"מ נ' אביהוא רז ((1.4.15); "עניין קורל-תל").

ועוד! ההודעות מושתתות על עובדות וטיעונים ראויים, ואין הן מוגשות כצעד אסטרטגי, או בניסיון לנצל לרעה את ההליך המשפטי. הצדדים השלישיים נמצאים במרכז המערכה המשפטית והעובדתית באשר לטענת הפרט המטעה בתשקיף, והם צדדים מהותיים ודרושים להליך, במיוחד מאחר שבהחלטת האישור לא נשללה האפשרות לרשלנות אנשי המקצוע שהיו מעורבים בעריכת התשקיף או בבדיקתו. יש בצירוף הצדדים השלישיים לדיון בתובענה כדי למנוע הכרעות סותרות, למנוע יצירת יתרון לא הוגן לצדדים השלישיים כתוצאה מהפרדת הדיון, לחסוך במשאבי הצדדים ובית המשפט, ולצמצם את משך הזמן של חשיפת הנתבעים לתובענה בסכום ניכר של כ- 200 מיליון ₪.

אשר למועד הגשת הבקשות

אכן, בדרך כלל, יש להגיש בקשות מסוג זה כבר בשלב בקשת האישור, אך עדיין מוצדק לאפשר הגשתן עתה מטעמים אלו:

כתב התביעה המתוקן הוגש בשנת 2013, לאחר מתן ההחלטה שאישרה את התביעה כייצוגית, ועם הגשתו קמה לנתבעים זכות להגיש כתבי הגנה, שאליה נלווית הזכות לבקש רשות בית המשפט למתן הודעות. בכתב התביעה המתוקן נטענו טענות שונות מאלו שנטענו בכתב התביעה המקורי ובבקשה לאישור.

הצדדים השלישיים ידעו על ההליכים הקודמים ויכלו להצטרף אליהם.

הנתבעים התנהלו בהליך בקשת האישור בהתאם לפרקטיקה ששררה לפני שניתן פסק הדין בעניין קורל-תל.

3. עיקר טענות התובעים והצדדים השלישיים

דין הבקשות להידחות הן על הסף הן לגופן, מהטעם העיקרי שהוגשו באיחור ניכר, ובאופן שאם יתקבלו יהיה בכך כדי לפגוע בזכויות הצדדים השלישיים, שלא היו צד להליכים עד כה ולהחלטה לאישור, ובזכויות התובעים והקבוצה שאותה הם מייצגים, באשר צירוף הצדדים השלישיים יגרום להתמשכות ההליכים.

היה על הנתבעים להגיש את הבקשות בשלב ההתנגדות לבקשה לאישור. הנתבעים לא עשו כן, ואיחרו איחור משמעותי בהגשת הבקשות. הלכה היא כי יש להגיש בקשות, מהסוג דנן, בשלב מוקדם ככול האפשר של ההליך. הלכה זו הייתה ברורה וידועה גם בטרם ניתן פסק הדין בעניין קורל-תל, שחידד והבהיר את ההלכה, ואשר גם בו נדחתה בקשה דומה למתן הודעה שהוגשה באיחור.

מלכתחילה ידעו הנתבעים שאפשר שייקבע כי הבקשות הוגשו באיחור, שעל כן אין להם להלין אלא על עצמם.

בשלב שאליו הגיע המשפט, לאחר שש שנים, אין הצדקה להכפיף את הצדדים השלישיים לתוצאות תובענה ייצוגית, בהיקף כספי ניכר, מבלי שהשתתפו בהליכים הרבים שנוהלו עד כה. על אחת כמה וכמה כאשר הטענות כלפי הצדדים השלישיים היו ידועות לנתבעים כבר בשלב הגשת התובענה והבקשה לאישורה כייצוגית.

אין מניעה שבירור טענות הנתבעים כלפי הצדדים השלישיים יתקיים במסגרת הליך נפרד, ולא בצוותא חדא עם התובענה, שכן אף לשיטת הנתבעים, עילתם כלפי הצדדים השלישיים פשוטה ומעוגנת בכתבי התחייבות.

היעתרות לבקשות, שהוגשו רק עתה, תפגע ביעילות הדיונית, תסרבל את הדיון, תעכבו ותסבכו. במיוחד כך, כאשר אם ייעתר בית המשפט למתן ההודעות לצדדים השלישיים, תועבר התובענה לניהולו של מותב אחר, שאינו מכיר את התובענה, בעוד המותב הנוכחי מכיר את פרטי ההליך על בוריים.

אין לאחד הדיון בתובענה ובהודעות לצדדים השלישיים, שהרי כפי שנקבע במפורש בפסק הדין בעניין קורל-תל, דרך המלך לבירור ההודעה לצד השלישי היא "הפרדה נושאית".

אין לפטור את הנתבעים מתשלום אגרה.

4. דיון והכרעה

לא מצאתי להרשות את מתן ההודעות לצדדים השלישיים, וממילא אף לא להאריך את התקופה ליתן אותן.

4.1 מתן הודעה בתובענה ייצוגית שונה ממתן הודעה בתובענה (רגילה) שנפתחה באמצעות הגשת כתב תביעה. בתביעה שנפתחה בהגשת כתב תביעה זכותו של הנתבע ליתן הודעה, תוך 30 יום ממועד קבלת כתב התביעה, בלא צורך בנטילת רשות מבית המשפט (תקנה 216 בתקסד"א). לא כך הוא בתובענה ייצוגית. על נתבע בתובענה ייצוגית המבקש ליתן הודעה, להגיש לבית המשפט בקשה להרשות לו את מתן ההודעה, וזכותו להגישה תקום לו רק אם יחליט בית המשפט, לאחר שמיעת בעלי הדין האחרים, לקבל את הבקשה, ולבית המשפט שיקול דעת להרשות או לסרב את מתן ההודעה (תקנה 217 בתקסד"א). לפיכך, לא בהכרח יש ללמוד גזרה שווה מהלכות העוסקות בזכותו של נתבע ליתן הודעה, בתביעה שנפתחה בדרך של הגשת כתב תביעה, על שיקול הדעת שמפעיל בית המשפט, בבואו לשקול מתן רשות ליתן הודעה בתובענה ייצוגית.

הלכה היא (ר' עניין קורל-תל) כי על נתבע בתובענה ייצוגית החפץ ליתן הודעה, לבקש רשות למתן ההודעה כבר בתחילת ההליכים, דהיינו עם מתן התשובה לבקשה לאישור, ועל כל פנים בטרם נדונה אותה בקשה. עולה מכלל זה כי, בדרך כלל, אין מקום להרשות מתן הודעה לאחר שכבר נשמעה הבקשה לאישור, ולא כל שכן לאחר שניתנה ההחלטה בה. לכלל זה קיימים חריגים, אך בכל מקרה אין להסיק ממנו כי במקום שהבקשה ליתן הודעה מוגשת במועד המוקדם ביותר, יש לקבלה, משל הייתה לנתבע זכות ליתן ההודעה, ועל אחת כמה וכמה כשהבקשה מוגשת באיחור.

אכן, גם לכלל זה יכול ויהיו חריגים, אך בנסיבות דנן, איני מוצא בכל הסבריהם ונימוקיהם של הנתבעים עילה לחרוג מהכלל האמור, ולהתיר את מתן ההודעה. במיוחד יש להדגיש כי הנתבעים הגישו את בקשותיהם באיחור ניכר, לאחר שכבר נשמעה הבקשה לאישור וניתנה בה החלטה, ואף המתינו שלוש שנים נוספות, עד חודשים אחדים לאחר דחיית בקשותיהם לרשות לערער על ההחלטה לאישור. באיחור מתמשך זה, ובהליכים שהתקיימו בינתיים ללא הצדדים השלישיים, יש כדי לשלול את עיקר התכלית של מתן ההודעה. אביא בהקשר זה דברים שאמר הנשיא א' גרוניס (שעמו הסכימו השופטים נ' הנדל וצ' זילברטל) בעניין קורל-תל, שבו דחה בית המשפט העליון בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, שסירב לדון בתובענה הייצוגית שהייתה לפניו עם הודעה לצד שלישי שמסרה קורל תל (הנתבעת שם), מבלי שנטלה רשות למתן ההודעה. וכך אמר:

"ראינו כי הגשה של הודעה בתובענה ייצוגית טעונה רשות בית המשפט, וכי על הנתבע לבקש רשות זו לפני ההכרעה בבקשה לאישור התובענה הייצוגית. לא כך פעלה קורל-תל, שהגישה את ההודעה לצדדים השלישיים בלא נטילת רשות ולאחר שאושרה התובענה הייצוגית. משמעות קבלת עמדתה של קורל-תל היא, שנושא אישור התובענה הייצוגית ייפתח עתה מחדש, וזאת אין להתיר. כאמור, אטריקס עומדת בפנינו במפורש על-כך שהיה מקום ליתן לה להתגונן בפני עצם אישור התובענה הייצוגית.

... אילו הייתה מוגשת ההודעה לצדדים השלישיים בשלב מוקדם יותר, ניתן היה להורות על 'הפרדה נושאית' בין הטענות המועלות בתובענה הייצוגית לבין טענות קורל-תל נגד הצדדים השלישיים. אולם, נוכח השלב המאוחר שבו הוגשה ההודעה, אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא. ניתן לטעון כמובן, כי שרר חוסר ודאות במצב המשפטי בסוגיה, וכי קורל-תל לא יכלה לדעת כיצד לנהוג. עם זאת, ההלכות שבהן נקבע כי על הודעה להיות מוגשת בשלב מוקדם ככל הניתן הן ברורות וידועות, והיה על קורל-תל לנהוג לאורן. לפיכך, דין הערעור להידחות." (פסקה 53)

הדברים מדברים בעד עצמם, ועם כל הכבוד יפים וראויים עד מאוד לענייננו.

סבורני כי די באמור עד כה לדחייה על הסף של הבקשות. אף על פי כן, ולו מחמת כבודם של עורכי הדין, שטענו בפרוטרוט ולא הניחו אבן שלא הפכוה, אוסיף ואפרט את נימוקיי לדחיית טיעוני הנתבעים לגופם.

4.2 הלכה ותיקה, ידועה וברורה היא שיש לתת הודעה בשלב מוקדם ככל האפשר (המ' 179/56 סבירסקי נ' ג'ייקובס, פ"ד י' 1997, 2006 (1956); רע"א 507/97‏ שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' סביון, פ''ד נא(2) 656, 660 (1997); רע"א 309/09 ד"ר יחיאל זמברג נ' יחיאל אמזל (20.4.09; פסקה 3 בפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס); רע"א 7978/13 עיריית חיפה נ' קהילת ציון אמריקאיות, בפירוק (21.2.14, פסקה 15)).

תקנה 217 שבתקסד"א, החלה בענייננו, קובעת: "בתובענה שלא כאמור בתקנה 216 רשאי בעל דין, תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לו כתב התביעה ... ". ובספרו של י' זוסמן מצאנו: "חייב הנתבע לפתוח בהליכי צד שלישי מוקדם ככל האפשר, שאם כבר התחיל בירור המשפט בינו ובין התובע, ועדים נחקרו בטרם צורף הצד השלישי, יפגע הצירוף בתובע ויאריך את הדיון, שכן הצד השלישי יהא רשאי לדרוש את הבאת העדים מחדש כדי שאף הוא יחקור אותם" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, 640).

עמד על הדברים הנשיא א' גרוניס בעניין קורל-תל:

"כחוט השני עוברת בפסיקת בית המשפט העמדה, שלפיה על הודעה להיות מוגשת בשלב מוקדם ככל הניתן בבירור ההליך. זאת, שכן אם יצורף הצד השלישי לאחר שנשמעו חלק מן העדויות במשפט, יוכל הצד השלישי לדרוש לזמן את העדים מחדש, שאם לא כן יטען שלא ניתנה לו הזדמנות להתמודד כראוי עם טענות התובע וכי הוא אינו כפוף לתוצאת ההליך. ... החשיבות בצירוף הצד השלישי בשלב מוקדם ככל האפשר, בעינה עומדת גם בהליך הייצוגי"

(פסקות 40-39).

על אף הלכה זו, וחרף ידיעתם את טענותיהם נגד הצדדים השלישיים, ביכרו הנתבעים שלא להגיש את בקשותיהם במועד הקבוע בתקנה 217, והשהו את הגשתן כ- 6 שנים ויותר מהמועד שבו הומצא להם כתב התביעה, כ- 5.5 שנים לאחר המועדים שבהם הגישו תגובותיהם לבקשת האישור (שכללו טענות בדבר הסתמכות על הצדדים השלישיים), כ- 3 שנים לאחר מתן ההחלטה להכיר בתובענה כייצוגית (דצמבר 2012) וסמוך לאחר מכן הגשת כתב התביעה המתוקן (ינואר 2013), וכ- 4 חודשים לאחר מתן פסק הדין שדחה את הבקשות לרשות לערער (יוני 2015). ייתכן שלאי הגשת הבקשות בתקופה שלאחר מתן ההחלטה ועד לאחר דחיית הבקשות לרשות לערער, הייתה הצדקה מסוימת, הנעוצה בהסכמות הצדדים, בהחלטות בית המשפט ובהליך הגישור, אך עדיין אין בהצדקה זו כדי לכפר על אי הגשת הבקשות במועד הראשון הקבוע בתקנה 217, או לכל היותר סמוך לאחר מכן ולפני הדיון בבקשה לאישור. לא הייתה כל מניעה לנתבעים להגיש את הבקשות מיד בתחילת ההליכים, ולמצער, לשיטת הנתבעים שפסק הדין בעניין קורל-תל יצר הלכה חדשה (ולא כך פני הדברים), לעשות כן סמוך לאחר פרסום עניין קורל-תל (בחודש אפריל 2015), ולא לאחר שחלפו כששה חודשים ממועד הפרסום.

מתן הודעות לצדדים השלישיים כיום, יביא לעיכוב ההתדיינות ולהארכת משכה באופן משמעותי, כאשר זו החלה לפני יותר משש שנים, ונמצאת בשלב המתקדם שאליו הגיעה. בית המשפט לא יתן ידו להתמשכות מיותרת של הליכים משפטיים, שיש בה, כשהיא לעצמה, בזבוז זמנם ומשאביהם של בית המשפט ושל הצדדים, ועינוי דין לתובעים וליחידי הקבוצה שהם מייצגים.

4.3 כדי להקל בחטא האיחור שבהגשת הבקשות דנן, טוענים הנתבעים, וחוזרים וטוענים, כי התובעים ידעו שהם טוענים להסתמכות על הצדדים השלישיים, וכי הם עשויים להתגונן גם בטענה זו, לרבות בדרך של מתן הודעה לצדדים השלישיים, וכי גם הצדדים השלישיים ידעו על הגשת התובענה והבקשה לאישורה, כמו גם על טענות ההסתמכות שבפי הנתבעים, ויכולים היו לפנות בבקשות להצטרף כצדדים.

דא עקא, אין להסיק מידיעות אלו דבר וחצי דבר לחובת התובעים והצדדים השלישיים (יחד "המשיבים"), ובוודאי שאין להסיק מהן הסכמה למתן הודעות לצדדים השלישיים, ולא כל שכן בשלב כה מאוחר של הדיון בתובענה. כך גם אין לתפוס את התובעים או את הצדדים השלישיים, על צעדים לצירוף הצדדים השלישיים שאולי יכולים היו לנקוט ולא נקטו, בשל עצם הידיעה על טענות הנתבעים (שלא מצאו ביטוי בבקשה להרשות מתן הודעות). איפכא מסתברא. הנתבעים הם הראשונים שידעו את טענותיהם נגד הצדדים השלישיים, לכל המאוחר בעת שהגישו את תגובתם לבקשה לאישור, וכבר באותו זמן לא נעלמה מהם ומיועציהם המשפטיים האפשרות לבקש מבית המשפט להרשות להם ליתן הודעות. האחריות לאי הגשת הבקשות במועד רובצת על הנתבעים, שהם התובעים בכוח בהודעות לצדדים השלישיים. אחריות זו טומנת בחובה את החובה להגיש את בקשותיהם במועד האמור בתקנה 217, ולפחות בעוד מועד לפני הדיון ושמיעת העדים בבקשה לאישור. כיצד יבואו הנתבעים בטענות לתובעים ולצדדים השלישיים, כאשר הם עצמם לא טרחו לעשות כן. אין לנתבעים להלין אלא על עצמם, והעמידה על טענות אלו מזכירה את הטובל ושרץ בידו.

4.4 הנתבעים טוענים כי זכותם לבקש רשות למתן הודעה קמה וגם ניצבה מעצם הגשת כתב תביעה מתוקן (בחודש ינואר 2013), אך נראה שנעלם מעיני הנתבעים כי אין אנו עוסקים בתביעה אזרחית הנפתחת בהגשת כתב תביעה (תקנה 216), שבמקרה שכזה אכן קיימת זכות לנתבע לתת הודעה, מעצם הגשת כתב תביעה מתוקן. ענייננו בתובענה ייצוגית, כאשר מלכתחילה כתב התביעה אינו אלא נספח לבקשה לאישור, ויש בו כדי ליידע את הנתבעים על טענות התובעים. בכל מקרה אין לנתבע זכות ליתן הודעה, לא לבקשה לאישור ולא לכתב התביעה המוגש בעקבות האישור. מתן הודעה טעון רשות מבית המשפט (תקנה 217), ורשות שכזו לא תינתן כדבר שבשיגרה, ולא מעצם הגשת כתב תביעה, מקורי או מתוקן, על פי הכלל שבתקנה 216.

כתב התביעה המתוקן הוגש בעקבות ההחלטה לאישור, וכמצוות תקנה 6 בתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010, המחייבת תובע בתובענה ייצוגית להגיש כתב תביעה מתוקן, בהתאם להחלטה שאישרה את התובענה. בהחלטת האישור נדחו שתיים מתוך שלוש העילות שעמדו ביסוד כתב התביעה המקורי, ותיקון כתב התביעה נועד להסיר עילות אלו, ולצמצם בכך את היקף כתב התביעה המקורי. התיקון לא נועד להרחיב את העילה שהוכרה. אמנם הנתבעים טוענים שבכתב התביעה המתוקן תיקנו התובעים את עילת התובענה שנטענה בבקשה לאישור, כאשר על פי הטענה בכתב התביעה המקורי טענו התובעים לפרט מטעה באשר לאינדיקציות לשווי הנכס, והיותה של העיסקה אינדיקציה שכזו, בעוד שבהחלטת האישור אושרה עילה שלא נזכרה כלל בבקשת האישור, והיא קיומו של פרט מטעה באשר לעסקה עצמה, דהיינו תנאי המימון שלא התקיים. אולם טענה זו נדחתה כבר בהחלטת האישור, שבה קבע בית המשפט:

"... הטענה בדבר הטעיה בעניין העסקה עם חברת הבניה האמריקאית איננה מצטמצמת להטעיה ביחס לאינדיקציות שניתנו ביחס לשווי נכסי המקרקעין, אלא מעוררת גם טענות להטעיה ביחס לטיב הנכסים שבידי החברה (מקרקעין או התחייבות לתשלום כספים) והשלב בו מצוי פרויקט הבניה (האם קיימת עסקה 'סגורה' או רק עסקה מותנית). פשיטא כי הערכת שווי אינה נחוצה על מנת לבחון היבטים אלו של טענת ההטעיה בעניין העסקה עם חברת הבניה האמריקאית (לעניין זה אבהיר כי טענת המשיבים לפיה חזית המחלוקת הוגבלה בבקשה לטענה כי ההטעיה מתייחסת לשאלת שווי נכסי המקרקעין בלבד, אינה מקובלת עלי) ..."

בכל מקרה לא מצאתי ממש בטענה זו, ולא ראיתי שבכתב התביעה המתוקן הורחבה העילה (ר' נספח 2 להודעה מיום 15.1.13 בדבר הגשת כתב התביעה המתוקן, המשווה "בסימני מהדורה" בין נוסח כתב התביעה המתוקן לזה שצורף לבקשה לאישור). אם כך ואם כך, וכפי שאמרתי לעיל, אין בעצם תיקון כתב התביעה כדי להקנות לנתבעים זכות ליתן הודעה. למעלה מן הצורך אוסיף כי ככול שהתובעים תיקנו את כתב התביעה באופן החורג ממצוות תקנה 6, יכולים היו הנתבעים לעתור למחיקת תיקון שכזה.

אם נסכם את הדברים: אין בהגשת כתב התביעה המתוקן הצדקה לשיהוי הממושך של הנתבעים בהגשת הבקשות למתן הודעות. ממילא, אין לנתבעים זכות מהותית להתגונן בדרך של מתן הודעה, שהרי זכות שכזו קיימת רק לנתבע בתביעה שהתחילה בהגשת כתב תביעה (תקנה 216). מכל מקום, מתן הודעה אינו חלק מהותי מההתגוננות בפני התביעה, והנתבעים יכולים להתגונן כלפי התובעים באמצעות טענותיהם שבכתב ההגנה, וכלפי הצדדים השלישיים בהליך נפרד.

4.5 יש לדחות את טענת הנתבעים כי עניין קורל-תל חידש הלכה, שעל כן לא יכלו להגיש את בקשותיהם במועד מוקדם.

ראשית בעניין קורל-תל עצמו נאמר: "ניתן לטעון כמובן, כי שרר חוסר ודאות במצב המשפטי בסוגיה, וכי קורל-תל לא יכלה לדעת כיצד לנהוג. עם זאת, ההלכות שבהן נקבע כי על הודעה להיות מוגשת בשלב מוקדם ככל הניתן הן ברורות וידועות, והיה על קורל-תל לנהוג לאורן"

(פסקה 53).

שנית, אפילו הייתי מניח, חרף הדברים האמורים, כי שרר חוסר ודאות במצב המשפטי, עד למועד מתן פסק הדין בעניין קורל-תל, עדיין יכלו הנתבעים להגיש את בקשותיהם עם הגשת התגובה לבקשה לאישור, ולו מטעמי זהירות, וכדי שלא לקפח את זכויות התובעים והצדדים השלישיים (כפי שעשתה למשל הנתבעת בת"צ (מרכז) 16584-10-11 רונית פלג נ' פריגו ישראל פרמצבטיקה בע"מ ((17.1.15); פסקה 34 בהחלטת האישור)). מכל מקום, אין בפי הנתבעים נימוקים ראויים, מדוע אין להחיל בעניינם את הכלל שהלכה שיפוטית חדשה חלה הן רטרוספקטיבית הן פרוספקטיבית (עע"ם 7401/14 ‏קסם מילניום בע"מ נ' רשות שדות התעופה (9.9.15), פסקה 30 והאסמכתות המובאות שם).

4.6 בעניין קורל-תל נמנו כמה יתרונות בצירוף צדדים שלישיים בדרך של מתן הודעות: מניעת הכרעות סותרות, חיסכון במשאבים של בית המשפט ובעלי הדין, וצמצום פרק הזמן שיחלוף בין חיוב הנתבע כלפי התובע לבין ההכרעה בטענות כלפי הצד השלישי. הטענות כי הפרדת הדיון בין התובענה העיקרית לבין ההודעות לצדדים השלישיים עלולה להביא להכרעות סותרות, ולעיכוב בשיפוי הנתבעים על כסף שייאלצו לשלם אם תידחה הגנתם, הן מסוג הטענות שהיה על הנתבעים להביא בחשבון מלכתחילה, וכנראה שבחרו באותה עת, משיקוליהם שלהם, לאפשר מצב שבו יופרדו הדיונים כאמור, על כל החסרונות שעתה הם מונים בהפרדה שכזו.

ממילא, בשלב המאוחר שבו הגישו הנתבעים את הבקשות דנן, היתרונות הללו בעיקרם אינם מתקיימים עוד, ואפרט.

4.6.1 אשר למניעת הכרעות סותרות: זו אמנם התכלית המהותית של הליכי צד שלישי, אולם אין היא תכלית הכול. כפי שכבר אמרתי, ועוד אומר, הנתבעים הם שבחרו ללכת במשך שש שנים במסלול של הגנה נגד התביעה ללא צירוף הצדדים השלישיים, תוך שכמובן שמרו לעצמם את האפשרות להגיש תובענה נפרדת נגד הצדדים השלישיים, ואכן אין כל מניעה שהנתבעים יגישו תובענה נפרדת כלפי הצדדים השלישיים. אמנם, אפשר להבין את העדפתם של הנתבעים לצרף את הצדדים השלישיים לדיון בתובענה, כדי שיהיו כפופים להכרעה בה. אולם, כפי שכבר נאמר, הגשת הבקשות באיחור כה משמעותי הייתה בחירה של הנתבעים, והדעת נותנת שאם ייגרם להם "נזק" כתוצאה מהתנהלותם יהיה עליהם לשאת בו. לעת הזו, לא יהיה זה מוצדק להטיל "נזק" זה על כתפי התובעים והצדדים השלישיים.

בדיון בבקשות לרשות לערער העיר השופט י' עמית: "... השאלה היא האם זה לא בזבוז משאבים, כאשר אם לדוגמא כל נושא ההטעיה נופל, לא צריך לדון בכל השאלות הרבות האחרות ..." (פר' מיום 17.6.15, עמ' 27, ש' 33-32), ובפסק הדין שדחה את הבקשות לרשות לערער כתב: "בירור חלק ניכר מהתשובות לשאלות ... עשוי להתייתר אם וככל שייקבע כי אין לראות את הניסוח בתשקיף כמטעה, או שההטעיה הייתה לא מהותית, או שלא הייתה מהותית לנושא שווי הנכס, או שיש לפטור את החתמים או הדירקטורים מאחריות בשל הסתמכותם על עורכי הדין" (פסקה 2 ור' גם פסקה 9).

הדברים מדברים בעד עצמם. ככל שבדיון בתובענה עצמה, תידחה הטענה שניסוח התשקיף היה מטעה, יתייתר הדיון בטענות כלפי הצדדים השלישיים. אם יקבע כי הניסוח היה מטעה, אפשר שתתקבל הטענה כי ההטעיה לא הייתה מהותית, וגם אז יתייתר הדיון בטענות כלפי הצדדים השלישיים. נימוקים אלו מחזקים את המסקנה כי אין להיעתר לבקשות.

4.6.2 אשר לחיסכון במשאבים:

בעניין קורל-תל נקבע כי במתן הודעה טמון חיסרון לתובע:

"בשל הגשת ההודעה, מוצא עצמו התובע מתמודד עם הליך מורכב ועם יותר בעלי דין הניצבים מולו, ועלויותיו בניהול ההליך נעשות גבוהות יותר. חיסרון נוסף שיש להזכיר בולט באותם מקרים שבהם נערך דיון מאוחד בתביעה ובהודעה וכאשר בסופו של ההליך נדחית תביעתו של התובע. במקרה כזה מתברר, בדיעבד, כי לא היה כלל צורך בהודעה לצד השלישי, שכן אם נדחית התביעה העיקרית, ברי כי הנתבע לא נזקק כלל להודעה. במילים אחרות, במצב המתואר בו נדחית התביעה העיקרית עולה, לאחר מעשה, שנגרם בזבוז של משאבים, במיוחד כאשר לא נעשית הפרדה, ולוּ חלקית, בין התביעה העיקרית לבין ההליך נגד הצד השלישי". (פסקה 20)

וכך גם חיסרון לצד השלישי:

"צד שלישי אשר צורף להליך לאחר שהגשת התובענה הייצוגית אושרה, עשוי להתרעם, ובמידה רבה של צדק, על-כך שלא ניתנה לו הזדמנות להתמודד עם טענות התובע המייצג עוד בשלב אישור התובענה הייצוגית ... אישור הגשת התובענה הייצוגית הוא שלב משמעותי בהליך, וצירופו של הצד השלישי לאחר שהוכרע שלב זה עשוי להיות לא הוגן כלפיו ואף להפעיל עליו לחץ שאינו הוגן להתפשר". (פסקה 40)

אין בטענות הנתבעים כדי לשכנע שכפות המאזניים נוטות לטובתם, בהשוואת היעילות שבהמשך הדיון בתובענה ללא הצדדים השלישיים, לעומת היעילות שבהמשך הדיון לאחר צירופם. במיוחד כך, כאשר הצדדים השלישיים יבקשו לבחון מחדש את הראיות שבאו לפני בית המשפט, בדיון בבקשה לאישור, ולהביא ראיות מטעמם. התובעים יאלצו להתמודד עם ניהול הליך מורכב יותר, עם יותר בעלי דין מאלו הניצבים מולם כיום, עם עלויות שיאמירו שלא לצורך. הדברים נכונים ביתר שאת, ככל שהדיון יאוחד במתווה של "איחוד מלא", חלף "הפרדה נושאית", שהיא דרך המלך לילך בה. היענות לבקשות בשלב זה, עלולה לתת חיזוק לנתבעים שבוחרים, מראש ובעיניים פקוחות, שלא לבקש לצרף את הצדדים השלישיים במועד הראשון האפשרי, ושומרים באמתחתם, לזמן מאוחר, הליך חדש אשר בהכרח יסרבל את הדיון. מובן שאין זו כוונת הנתבעים, אך קורה לעתים שנתבעים מסוימים שהם הצד החזק, עושים שימוש בהליכים שונים ומשונים, אך במטרה להתיש את התובע הייצוגי, ועל בית המשפט לעמוד על המשמר שלא לסייע לנתבעים שכך נוהגים.

אם תתקבל הבקשה יצטרך מותב חדש של בית המשפט ללמוד ולהכיר את התובענה, במקום המותב הנוכחי שכבר מכיר את טענות בעלי הדין, שמע את העדים בבקשה לאישור, קבע עובדות במסגרת החלטת האישור, ונראה כי מכיר הוא את הדברים לפני ולפנים, במיוחד בהתחשב בהיקף החריג של הדיון בתובענה עד כה. שינוי המותב וצירופם של הצדדים השלישיים, יפעל נגד היעילות, ועשוי אף להביא לצורך בשמיעת עדים שכבר נשמעו. אוסיף שבנסיבות העניין, "מתקזז" היתרון שבניהול הדיון בתובענה בפני המותב שדן בבקשת האישור, עם החיסרון שבניהול הליכים נפרדים בין הנתבעים לבין הצדדים השלישיים, אם תתקבל התובענה.

4.6.3 אשר לצמצום פרק הזמן שיחלוף בין חיוב הנתבע כלפי התובע לבין ההכרעה בטענות כלפי הצד השלישי:

בעניין קורל-תל נקבע:

"צד שלישי אשר צורף להליך לאחר שהגשת התובענה הייצוגית אושרה, עשוי להתרעם, ובמידה רבה של צדק, על-כך שלא ניתנה לו הזדמנות להתמודד עם טענות התובע המייצג עוד בשלב אישור התובענה הייצוגית ... אישור הגשת התובענה הייצוגית הוא שלב משמעותי בהליך, וצירופו של הצד השלישי לאחר שהוכרע שלב זה עשוי להיות לא הוגן כלפיו ואף להפעיל עליו לחץ שאינו הוגן להתפשר". (פסקה 40)

הנתבעים גורסים כי בעניין קורל-תל לא נשללה האפשרות להגיש בקשות מסוג זה, אף לאחר שלב הדיון וההחלטה בבקשת האישור. בקשר לכך הנתבעים מטעימים כי בדיון בבית המשפט העליון בבקשות לרשות לערער, שהתקיים כחודשיים בלבד לאחר שניתן פסק הדין בעניין קורל-תל, העיר כב' השופט צ' זילברטל (שהיה אחד השופטים במותב שפסק בעניין קורל-תל): "היה וההליך הזה ימשך צריך לחשוב על הודעה" (פר' מיום 17.6.15, עמ' 22, ש' 19). הערה זו, לשיטת הנתבעים, תומכת בעמדתם. איני סבור שניתן ללמוד מהערה זו את מה שמבקשים ללמוד ממנה הנתבעים, ואזכיר כי הנתבעים לא טרחו לצרף את הפרוטוקול המלא ולהביא את הדברים בהקשרם, לרבות את תשובת ב"כ התובעים.

אף בהנחה שבעניין קורל-תל לא נשללה האפשרות שהנתבעים יגישו את הבקשות לאחר שלב הדיון בבקשת האישור, יש חשיבות לפרק הזמן שחלף מהמועד שבו התקבלה בקשת האישור ועד המועד שבו הוגשו הבקשות, ובענייננו, מדובר בכ- 3 שנים. זאת, משום שלאחר שהגישור לא הצליח, נקטו הנתבעים בהליך הבקשות לערער, שבמסגרתן הגישו בקשות לעיכוב ביצוע, שהתקבלו באוקטובר 2013. על הגשת בקשות לערער בהליכי תובענות ייצוגיות העיר כב' השופט י' עמית: "... אנו לא בטוחים שהליכי תובענה ייצוגית הולכים ומסתבכים הם דבר כל כך בריא. כשמגישים בר"ע זה לוקח עוד כמה שנים. אנו לא בטוחים שאנו רוצים לעודד את התופעה הזאת ..." (פר' מיום 17.6.15, עמ' 27, ש' 30-28). הנתבעים לא סיפקו הסברים משכנעים גם לשאלה מדוע לא הגישו את הבקשות סמוך לאחר שניתן פסק הדין בעניין קורל-תל (אפריל 2015), שבו נקבע (בפסקה 42) שיש להגיש בקשות מעין אלו כבר בשלב הגשת התגובה לבקשת האישור. ואם לא אז, לפחות לאחר הדיון בבקשות לרשות לערער, שבו שמעו הנתבעים את הערתו הנ"ל של השופט צ' זילברטל, או מיד לאחר שנדחו הבקשות לערער (יוני 2015).

בנסיבות שנוצרו, וכאשר הנתבעים הם הנושאים באחריות לאי הגשת הבקשות במועד מוקדם, סבורני שהטעם לצמצום פרק הזמן שיחלוף בין חיוב הנתבעים כלפי התובעים, לבין ההכרעה בטענות כלפי הצדדים השלישיים, איבד ממשקלו, ואין בו כדי להצדיק היענות לבקשות הנתבעים.

5. סוף דבר

סופו של דבר שאני מורה על דחיית הבקשות ליתן הודעות לצדדים שלישיים. כיוון שכך אין צורך לדון בבקשות החלופיות לרבות הבקשה לפטור מאגרה.

נושאי המשרה יישאו בשכר טרחת עו"ד של התובעים ושל המשיב 1 בסכום של 15,000 ₪ לכל אחד. החתמים יישאו בשכר טרחת עו"ד של התובעים, המשיב 1, והמשיבים 2 ו-3 (יחדיו) בסכום של 15,000 ₪ לכל אחד.

ניתן היום, ה' אדר א' תשע"ו, 14 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.