1. לפנינו תביעת התובע, מר מחמוד ריאן, להכיר בפגיעה בברכו השמאלית של התובע, אשר נגרמה לטענתו ביום 6/6/2006 במסגרת משחק קט-רגל, כ"תאונת עבודה".
2. הנתבע דחה את התביעה מן הטעם שעל פי המסמכים הרפואיים ומבירורים שנערכו, לא הוכח, כי ביום 06/06/2006 אירע לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו (ר' מכתב הדחייה מיום 24/4/2009).
3. התובע יליד 1962, עבד בתקופה הרלוונטית לתביעה זו כאחראי ארכיון במועצה המקומית כאבול.
4. ביום 6/6/2006 בשעה 20:30 לערך, שיחק התובע במשחק קט-רגל עם חבריו לעבודה, במגרש הכדורגל העירוני בכאבול.
5. התובע טוען, כי במהלך המשחק נפגע ברגלו ואובחן אצלו קרע ברצועה צולבת קדמית בברך שמאל. התובע פנה לטיפול רפואי ועבר ניתוח בברכו לאחריו נותר עם מוגבלות בברך. בעקבות הפגיעה פנה התובע בתביעה לנתבע כי יכיר בפגיעה ברגלו כפגיעה בעבודה, אך תביעתו זו נדחתה כאמור לעיל.
6. התובע טוען, כי מדובר בטורניר קט-רגל אשר אורגן על ידי המועצה (המעסיק) עבור עובדיה, לשם גיבוש, שעשוע ותרומה לאווירה השגרתית במקום העבודה. משכך טוען התובע, כי הטורניר הינו חלק אינטגראלי מעבודתו במועצה ו/או פעילות נלווית לעבודתו במועצה ויש לראות בפגיעה שאירעה לו במסגרת משחק הקט-רגל כ"תאונת עבודה".
7. הנתבע טוען מנגד, כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה בברכו של התובע לבין האירוע הנטען מיום 6/6/2006. עוד טוען הנתבע כי התובע הגיש תביעתו בשיהוי (כאמור בסעיף 96 לחוק הביטוח הלאומי) וממילא לא היה זכאי לתשלום דמי פגיעה. בנוסף טוען הנתבע כנגד התרחשותו של אירוע תאונתי במסגרת עבודתו של התובע וכי ההשתתפות בקט-רגל לא הייתה קשורה באופן ישיר לעבודתו של התובע במועצה.

דיון והכרעה:

1. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא האם יש לראות בפעילות, חוג קט-רגל, בה השתתף התובע כ"פעולה נלווית" לעבודתו, אם לאו.
2. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק וגם חוק הביטוח הלאומי) קובע:

"תאונת עבודה היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו..."

1. על מנת שניתן יהא להכיר באירוע אשר התרחש שלא בשעות העבודה, או אירע לא תוך כדי ביצועה, כאירוע הבא בגדר המונח "תוך כדי עבודתו", יש צורך שהפעולה הנעשית באותו זמן או המצב בו נתון העובד באותו זמן, יהיו נלווים במידה סבירה לעבודה (ר' דב"ע לב/0-166 עזריה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 197).

בפסק דין אלברט אילוז קבעה כבוד השופטת ארד (כתוארה דאז) מבחן דו שלבי כדי להכיר ב"פעולה נלווית" כ"תאונת עבודה":

"...המדובר הוא בבחינה כפולת פנים ואדניה אלה: בשלב הראשון תיבחן, מהותו של האירוע כפעולה נלווית לעבודה, כאשר הדיבור 'עבודה' יפורש בהקשר ל'מפעל' ולפעולתו של המפעל. במסגרת זו משקיפים אנו על מערכת יחסי העבודה במפעל ובמיוחד על מידת העניין שיש למעביד באירוע. אלה אף אלה, אינם קופאים על מקומם ותכנם או תכליתם עשויים להשתנות עם השתנות העתים (ראו דב"ע לד/0-281 ליבנה- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו 85; דב"ע לב/0-27 נימר- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ג 330).

זיקתו של האירוע לעבודה ומידת ה'עניין' שמגלה בו המעביד – בין אם המדובר בפעולת ספורט, או בהשתלמות, או בנופש – אלה ייבחנו לפי מבחן הסבירות, על פי מכלול הנסיבות של כל מקרה ומקרה ומשקלן. כאשר, אין נדרש בהכרח שכל העובדות המעידות על 'מידת הזיקה למפעל', יתקיימו כולן במצטבר כדי שיראו את הפעילות כקשורה לעבודה (ראו עניין ליבנה לעיל, בעמ' 90, מול אות השוליים ה). בנידון זה עשויים להיות לנו לעזר המבחנים שהותוו בפסק הדין בעניין כנף (דב"ע מט/0-183 המוסד לביטוח לאומי - רונית כנף, פד"ע כא' 464), אשר כפי שנאמר שם, אינם בגדר רשימה סגורה.

בשלב השני לאחר שהאירוע הוכר כ'פעולה נלווית' לעבודה (להלן – האירוע המוכר) תיבחן הפעילות בה היה העובד מעורב שעה שנפגע בתאונה, ומידת הקשר של אותה פעילות לאירוע המוכר, מידת הרלוונטיות שלה לאירוע בכללותו ועד כמה מהווה הפעילות חלק אינטגרלי מן האירוע המוכר. אלה ייקבעו על-פי מבחן הסבירות ולאור מכלול נסיבותיו של המקרה ומשקלן היחסי והמצטבר."

(ר' עב"ל 91/99 אלברט אילוז - המוסד לביטוח לאומי, פדע לז 209, בעמ' 228-227).

עוד נקבע כי אין די באינטרס עקיף של המעסיק, "האינטרס הישיר של המעביד צריך למצוא ביטויו בפועלו ותרומתו לאותו אירוע למען האינטרס שיש לו בו. אין די באינטרס עקיף ומשני (ר' עב"ל 648/05 המוסד לביטוח לאומי - דורית בן גיגי, ניתן ביום 23.7.06).

בפסק דין רונית עטר עמד בית הדין הארצי (כב' השופט פליטמן כתוארו אז) על השוני בין קיומו של אינטרס ישיר למעביד לבין קיומו של אינטרס ישיר לוועד:

"9. ודוק: שונה המצב במקרה בו המדובר באינטרס ישיר של המעביד בקיומו של האירוע, לבין קיומו של אינטרס משני בלבד שמגלה המעביד באירוע. ביטוי לאינטרס עקיף יכול ויימצא במימון פעולות הוועד, כאשר הוועד הוא זה אשר קובע לאילו מטרות יוקצה אותו מימון. בתוך כך, יכול ויהיו פעולות שהוועד מקדם לטובת האינטרסים אותם הוא מייצג ושעליהם הוא מופקד. לרבות, כמובן, האינטרסים של העובדים.ו

במקרה הראשון, כאשר המעביד הוא בעל האינטרס הישיר הוא זה אשר מחליט, לפי צרכי המפעל ועל פי שיקול דעתו כמעביד, אילו הם האירועים העונים על צרכיו של המפעל ועל צרכי עובדיו ועל היותם חלק אינטגראלי מכלל פעילותו של המפעל ומחיי העבודה שלו. כאלה עשויות להיות, בין היתר, השתלמויות של כלל העובדים, או של חלקם או של יחידים מתוכם; תחרויות ספורט מטעם המעביד; אירועי נופש וגיבוש.נ

במקרה השני, כאשר הוועד הוא בעל האינטרס הישיר והמעביד הוא בעל האינטרס המשני בלבד, היוזמה הראשונית היא של הוועד בהקצאת הכספים ובייזום האירועים. ככל שבידי הוועד ההחלטה הבלעדית או העיקרית בנוגע לפעילויות או לאירועים שיקוימו, אופיים, מטרתם ודרך ביצועם, כך עשויים הם ל'התרחק' מן האינטרס של המעביד.ב"

(ר' עב"ל 1173/00 רונית עטר - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 20/1/2002)

1. נקדים ונאמר כי לאחר שבחנו את כל החומר שהונח לפנינו ואת טענות הצדדים, סוברים אנו כי מכלול הנתונים מצביע על כך שאין מדובר בענייננו ב"פעולה נלווית" ומכאן שאין מדובר בתאונת עבודה. להלן טעמינו.
2. התובע ציין בעדותו כי מנהל מחלקת הספורט במועצה ארגן את טורניר הקט-רגיל וזה היה באחריותו (ר' עמ' 2 לפרוטוקול). בתצהירו (מוצג ת/1) העיד התובע כי המשתתפים כולם היו עובדי המועצה, הטורניר התקיים במגרש השייך למועצה, וכי המועצה סיפקה למשתתפים תלבושת, נעלי ספורט וכדורים. כל אלו מצביעים, לטענת התובע, על כך שמדובר בפעילות הקשורה קשר הדוק לעבודתו.

ברם, מעדותו של מר מוסטפא שחאדה, מנהל מחלקת ספורט במועצה המקומית כאבול, אשר העיד מטעם התובע, מצטיירת תמונה שונה:

"ש. כשאתה מארגנים איך העובדים יודעים שיש טורניר?

ת. ועד העובדים פנה אליי. על אלה שחובבים כדורגל מזמינים אותם. גם אני וגם הוועד מזמינים אותם. גם חלק מהעובדים לוקחים על עצמם לפנות למי שמעוניין להצטרף.

ש. אתם מפרסמים זאת על לוחות המודעות?

ת. לא.

ש. איך העובדים יודעים?

ת. כמעט כולם בבניין אחד ואחד מוסר לשני. זה חוג שבו אנו משחקים ביחד. זה לא טורניר.

.....

ש. איך הוועד מעורב בכל הדברים האלה?

ת. הוועד פנה אליי לסדר להם מקום במגרש ולקבוע להם שעות להתאמן ולשחק בהם.

.........

ש. הוועד משלם כסף על החוג הזה?

ת. לא, כל אחד משלם באופן אישי. משלמים רק את סכום הביטוח. הסכום משתנה. היום הסכום הוא 115 ₪.."

(ר' עמ' 6 לפרוטוקול)

בהמשך ציין מר שחאדה בחקירה נגדית כי ההשתתפות בחוג היא בחירה ולא חובה וכי מחלקת הספורט מארגנת חוגים נוספים (ר' עמ' 7 לפרוטוקול).

בחקירה חוזרת חזר מר שחאדה וציין כי הוועד הוא שפנה אליו וביקש ממנו לארגן חוג קט-רגל לעובדים וחוג זה אינו קשור למשחקי ליגה למקומות עבודה (ר' עמ' 9 לפרוטוקול).

1. עדות זו של מר שחאדה נתמכת בעדויות נוספות והיא מקובלת עלינו. מעדותו למדים אנו כי המועצה לא יזמה את ארגון החוג, אלא היוזמה באה מהוועד שפנה למר שחאדה לקבלת עזרה בארגון. מר שחאדה לא פעל מטעם המועצה וביוזמתה, כך גם לא הוכח כי למועצה היה אינטרס ישיר בארגון החוג ובהשתתפותם של העובדים בחוג.

יודגש כי אין מדובר בחוג קט-רגל כחלק מטורניר ואין מדובר בענייננו בקבוצה המשחקת בליגה למקומות עבודה או המייצגת את המעביד, אלא מדובר בקבוצת עובדים הנפגשים למטרת משחק ולפיכך אין מדובר בפעילות נלווית לעבודה.

העובדים אף השתתפו במימון הפעילות. העובדה שהמשתתפים במשחק נאלצו לבטח את עצמם בביטוח תאונות אישיות, מעידה על כך שאין מדובר בענייננו בפעילות המאורגנת על ידי המעסיק וקשורה לעבודה. העובדה שהביטוח האישי נעשה באמצעות החברה למשק וכלכלה (חברה בת של השלטון המקומי) אין בה כדי ללמד על יוזמה או ארגון המשחק מטעם המעסיק, שכן מר שחאדה בחר לעשות את הביטוח האישי לשחקנים באמצעות החברה למשק וכלכלה הואיל והעלות שם נמוכה יותר (עמ' 9 לפרוטוקול). כך, גם העובדה שהמשחקים נערכו על מגרש השייך למועצה אין בה כדי להוות מימון של המועצה לפעילות זו. המועצה למעשה נעתרה לבקשת העובדים לעשות שימוש במגרש ולא מעבר לכך.

מהעדויות שלפנינו עולה עוד כי ההשתתפות בחוג הקט-רגל הייתה מתוך בחירה. כך לא הייתה כל חובת נוכחות במשחק, ולא נקבעה שום סנקציה בגין היעדרות ממנו. לכך מתווספת העובדה כי החוג התקיים לאחר שעות העבודה וההגעה לחוג נעשתה באופן עצמאי.

לעניין זה נקבע:

"נראה לנו כי במקרה דנן צדק בית הדין האזורי שלא הכיר בפעילות הספורטיבית בה נפגע המערער כחלק מעבודתו וזאת בשל מספר טעמים שהקובע והמכריע הוא שהפעילות נעשתה מחוץ לשעות העבודה".

(ר' דב"ע מא/0-199 גינזבורסקי עודד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יג 364)

1. מכל האמור לעיל עולה כי חוג הקט-רגל אינו מהווה פעילות נלווית לעבודה. מדובר בפעילות חברתית, אשר אורגנה ביוזמת הוועד, ביטוח ההשתתפות בחוג מומן על ידי העובדים, הפעילות נעשתה בזמנם החופשי ולא הייתה כל חובת השתתפות בפעילות זו - ומעל לכל, לא הוכח כל אינטרס ישיר וברור של המעסיק בפעילות זו.
2. לאור המסקנה אליה הגענו מתייתר הצורך לדון ביתר טענות הצדדים.
3. התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

1. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ג, 14 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.