בהמשך לדיון מיום 16.12.13, אבקש להעיר כדלקמן:

אם ניקח בחשבון שהתביעה הוגשה לגבי סכום של 113,000 ₪ ב-24.5.09 וכי במהלך הזמן שולם על ידי הנתבעים 2 ו-3 סכום של 60,000 ₪, ואם ניקח בחשבון שיש להוסיף לסכום הנתבע הפרשי הצמדה וריבית כחוק (4% בשנה) – אזי שנקודת מוצא אפשרי לפשרה הינה לקחת את סכום התביעה, להוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד המועד שבו שולמו 60,000 ₪, לנכות מהסכום שהתקבל 60,000 ₪ ולהוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ליתרה.

חישוב שכזה מביא לתוצאה לפיה הסכום לתשלום, נכון להיום, אם לוקחים בחשבון הפרשי הצמדה וריבית, הינו כפי שצוין בדיון ולכן, מתוך סכום זה, יש אולי מקום לשקול לשלם כ-45,000 ₪.

לגבי עמדתי לפיה מן הראוי לקחת בחשבון הפרשי הצמדה וריבית כחוק לצורך הסדר פשרה, אעיר כי יש לזכור שהתיק התחיל במאי 2009 וישיבת ההוכחות התקיימה במועד שהתקיימה, בעיקר בשל התנהלות הצדדים.

יש לזכור שלא ניתנה רשות להגן בהסכמה, אלא רק לאחר הליך בפני כב' הרשמת, הליך ערעור נוסף ומטבע הדברים, ההליכים לוקחים זמן וכך יצא שהתיק מתברר היום וככל הנראה יסתיים רק בשנת 2014, למרות שהתחיל בשנת 2009. לשיטתי, אין כל סיבה להוסיף את הריביות כפי שמבקש הבנק להוסיף לגבי תקופה של 5 שנים. ברגע שהתיק מגיע לפתחו של ביהמ"ש הקצב של התנהלות התיק מושפע מגורמים רבים ושונים, לרבות הצדדים, ולא נראה לי הוגן להציע להוסיף לסכומי הקרן את הריביות שהבנק דורש כאשר לוח הזמנים נשלט כאמור מעלה (ובוודאי שלא כהצעת פשרה).

אזכיר כי הצעתי לשקול לסלק את החוב בסך של כ-45,000 ₪ וברור כי המדובר בנתון שלגביו יכולים הצדדים לנהל מו"מ מסוים.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ד, 18 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.