בפני תביעת התובע לפיצויו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים מיום 25.11.08, עת נפגע כהולך רגל, מרכב נוסע שפגע בו בעוצמה.

ההליך נוהל ביחס לשאלת החבות לאור מחלוקת שנתגלעה בין הנתבעת 1, קרנית, לנתבעת 4, מי שהיתה מבטחת רכב מסוג פורד, מ.ר. 9112005 שהיה בבעלות או בשימוש הנתבעים 2-3 ואשר נטען כי היה הרכב שפגע בתובע, באשר לחבותן כלפי התובע.

ביום 8.7.15, לאחר שמיעת עיקר הראיות, הודיעו הנתבעות כי הגיעו להסכמה באשר לחלוקת החבות ביניהן (כאשר כאמור בסיכומיהם החלוקה הינה שנתבעת 1 נושאת ב-65% מהפיצוי שייפסק לתובע, ואילו נתבעת 4 ב-35% ממנו), ולפיכך התייתר הצורך בהכרעה בסוגיה זו, וכל שנותר הוא להכריע בסוגיית הנזק על בסיס הראיות שהביאו הצדדים.

עובדות ונתונים רלבנטיים

1. התובע, יליד 11.11.89, בן 19 ביום התאונה, וכיום בן 27 ו-4 חודשים, הינו תושב שכונת שועפאט שמזרח ירושלים.

ביום התאונה היה התובע בדרכו לעבודתו, והתאונה הוכרה כתאונת עבודה.

2. בעקבות הפגיעה בתאונה, הובהל התובע לבית חולים שערי צדק, שם אובחן כסובל משבר בעצם השוק ברגל שמאל וחבלה בברך, ומחבלה בראשו.

במהלך אשפוזו נעשה לו ניקור בברך ורגלו גובסה והוא שוחרר ביום 27.11.08 עם המלצה להליכה בעזרת קביים ללא דריכה על הרגל.

3. ביום 22.12.08 התובע אושפז שנית ובוצע לו ניתוח בו הודגמו קרעים ברצועות הברך ובוצע לו קיבוע של השבר עם פלטה ננעלת. הוא שוחרר לביתו ביום 25.12.08 עם המלצה להליכה עם קביים ללא דריכה על הרגל.

סך הכל אושפז התובע למשך 7 ימים.

4. התובע הציג תעודות מחלה לתקופה של כ-5.5 חודשים (עד תחילת חודש 4/09 לפי מסמך רפואי מיום 4.1.09 – בת/1).

5. מומחה מטעם בית המשפט, ד" צינמן, אשר בדק את התובע בחודש 3/10 קבע את נכותו הצמיתה בשיעור של 20%.

בבדיקתו מצא דלדול ניכר של שרירי הירך וחוסר יציבות קלה בברך. כמו כן ציין כי בצילום נראה כי השבר התחבר עם מדרגה תוך מפרקית קטנה. בשל כל אלו קבע המומחה כי קיימת השפעה בינונית על כושר תפקודו של התובע ונקבעה נכות בהתאם לסעיף 35(1) ג' לתקנות המל"ל.

6. המוסד לביטוח לאומי הכיר בפגיעה כתאונת עבודה וקבע לו נכות בשיעור של 20% החל מיום 25.2.09.

וועדת הרשות לא המליצה על הפעלת תקנה 15. וועדת עררים שדנה בערר התובע קבעה כי מצבו התפקודי של התובע מתאים לסעיף המקנה 20% נכות (נ/1).

יצויין כי בעוד שהתביעה לתשלום דמי פגיעה הוגשה בחודש 3/09, הרי שאת התביעה לקביעת דרגת נכות הגיש התובע רק בחודש 10/12, ובשל כך, כנראה, לא שולמו לו תגמולים בגין התקופה הקודמת לחודש 3/11 כעולה מאישורי המל"ל.

7. בהתאם לחוות דעת אקטוארית שצורפה לסיכומי הנתבעת 1, תגמולי המל"ל ששולמו וישולמו לתובע עומדים על סך של 493,605 ₪ (ללא ריבית על תשלומי העבר), נכון לחודש 1/16.

מעבר לתשלומי העבר שנכללו בחישוב, שהם קצבאות מחודש 3/11 בלבד, זכאי היה התובע, לו הגיש תביעתו במועד לתגמולים בסך נוסף של 15,281 ₪

בסיס השכר לתשלום תגמולי המל"ל עמד על שכר רבע שנתי של 8,953 ₪, דהיינו 3,000 ₪ לחודש.

מצבו התעסוקתי של התובע לפני ואחרי התאונה

8. התובע, אשר לא השלים את לימודי התיכון, החל לעבוד בעבודות שונות החל מגיל 15.

תחילה עבד בעבודות של תאורת כבישים וחשמל, לאחר מכן עבד כעובד ייצור ואריזה במאפיה, ובסמוך לפני התאונה עבד במלון רמאדה ובמקביל למד למבחן הפסיכומטרי. חודשיים לפני התאונה עבד באחזקת כבישים בחב' אלגלי (עמ' 17 לפרוטוקול), כאשר בדרכו לעבודה זו, בשעת בוקר מוקדמת, נפגע בתאונה.

9. שכרו של התובע בחודשיים שלפני התאונה, אצל אלגלי, עמד על ממוצע של 4,450 ₪, אם כי השתכרותו בתקופות הקודמות לכך עמדה על סכומים מעט נמוכים יותר הנעים בין 3,000-3,800 ₪ (ראה ת/2 וכן דו"ח רציפות בעבודה – נ/5).

10. לאחר התאונה התובע לא עבד במשך 10.5 חודשים, כאשר בחודש 10/09 חזר לעבוד אצל אותו מעביד, אלגלי למשך 5 חודשים (עד לחודש 2/10ׂׂ)ׂ והשתכר סך של 4,700 ש"ח לחודש בממוצע (ת/3).

לטענת התובע, הוא הועסק ע"י אלגלי בפרויקט זמני אולם הלה לא רצה להמשיך להעסיקו בשל מגבלותיו והירידה בכושר עבודתו בעקבות פגיעתו בתאונה (עמ' 18 שורות 7-9).

11. לטענת התובע היא ניסה למצוא עבודה אחרת לאחר הפסקת עבודתו אצל אלגלי אולם מעבידים שונים דרשו ממנו להביא אישור מרופא שהוא כשיר לעבודה פיסית אולם אישור כזה לא הצליח לקבל (עמ' 18 שורות 14-18)

12. בשנים 2011-2014 דיווח התובע למל"ל על היותו סטודנט במכללת עזריאלי, שם למד הנדסת תוכנה. יש לציין כי עוד קודם לתאונה עבר התובע מבחן פסיכומטרי אך קיבל בו ציון נמוך, מה שלטענתו מנע ממנו לגשת ללימודים שהיה מעונין בהם מילדותו, שהם לימודי הנדסת בניין (עמ' 18 שורות 25-32).

התובע התקשה בלימודיו במכללה ובמועד עדותו, בסוף שנת 2014, טרם הצליח להשלים את הלימודים, ולמעשה החליט לשנות כיוון ולא להשלימם במכללה.

13. בשנת 2013 החליט התובע לנסות ולהגשים את חלומו ללמוד הנדסה אזרחית, לאחר שלא הצליח להשלים את התואר בהנדסת תוכנה, ונרשם ללימודים באוניברסיטת אריאל החל מחודש 9/13 (עמ' 19 ששורות 11-13). אלא שבבוא העת להתחיל את הלימודים התברר לתובע כי הוא נדרש למכינה ולפיכך לא החל בלימודים באותה השנה (שם בשורות 22-26).

14. בנתיים חזר התובע לעבוד בעבודות מזדמנות, לרבות במחצית השניה של שנת 2013 בהם עבד בעבודה פקידותית בבית הדין השרעי והשתכר שכר של כ-1,860 ₪ לחודש, ולאחר מכן במוזיאון ארצות המקרא שם עבד כקופאי והשתכר סך של כ-1,100 ש"ח לחודש. (עמ' 19 שורה 27 עד עמ' 20 שורה 4, וכן ת/6).

15. מעדותו של התובע עלה כי למרות שהוא מייחס את קשיי השתכרותו וקשיי לימודיו למצבו הרפואי ולמגבלה ברגלו וכן לכאבים המקשים גם על שנתו (עמ' 20 לפרוטוקול), הרי שניתן להסיק בבירור שחלק ניכר מקשייו בלימודים נובעים מחוסר באנגלית ברמה מספקת (עמ' 20 שורות 16-17) ומיכולת לימודית שאינה גבוהה, בין היתר נוכח הפסקת לימודיו בתיכון, אשר הביאו לכך שלא השלים את לימודי התואר בהם החל במכללה, ואף לא החל (נכון למועד עדותו) את לימודיו באוניברסיטת אריאל. ניכר היה כי התובע נוטה להשליך את קשייו על גורמים חיצוניים לו (ראה למשל בעמ' 19 שורות 25-26) ומתקשה לקבל את האפשרות שחלומותיו ללימודים גבוהים היו, מראש, מעבר ליכולותיו הלימודיות (עמ' 23 שורות 13-15).

16. כמו כן יש לציין כי על אף שהנתבעים לא הביאו ראיה לסתור את טענות התובע ביחס לסיבות להפסקת עבודתו אצל אלגלי או מגבלותיו במציאת עבודות אצל מעסיקים אחרים, הרי שאין מקום, כטענת התובע בסיכומיו לקבל את דבריו כ"כזה ראה וקדש". ראשית, ניתן להתרשם מעדותו של התובע כי הוא בהחלט ניסה להאדיר את השפעת פגיעתו על יכולת עבודתו, ולא הביא כל ראיה תומכת לנטען על ידו. כך לא העיד התובע את מעבידו אלגלי באשר לנסיבות הפסקת עבודתו וגם לא העיד מי ממעבידיו האחרים על מנת לתמוך בטענותיו באשר לקשיים בהם נתקבל בביצוע עבודתו.

התובע גם לא העיד מי מבני משפחתו אודות העזרה הנטענת בסמוך לאחר התאונה ובהמשך הדרך, כטענתו. עפ"י ההלכה הפסוקה הימנעות מלהביא ראיה שיכולה הייתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה כי היה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע (ראה לדוגמא: ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 606, 614 אותיות ה-ו (1993); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991); י. קדמי "על הראיות - הדין בראי הפסיקה" חלק רביעי, תש"ע-2009 עמ' 1889-1904). לכך יש להוסיף את העובדה כי עדות התובע, ביחס למגבלות שפגיעתו מטילה עליו, הינה עדות בעל דין יחידה, ומשכך יש לבוחנה בזהירות הראויה.

המחלוקת ביחס לגובה שכר הבסיס לחישוב הפסדים לעבר ולעתיד

17. כל אחד מהצדדים מבקש להסיק מהנתונים שהובאו לעיל מסקנות אחרות:

לטענת התובע הבסיס לחישוב הפסדיו לעבר צריך לעמוד על שכר של 4,750 ₪ כשכרו המוצמד מלפני התאונה, תוך הפחתה מסוימת בתקופת הלימודים.

ואילו לעתיד יש לחשב את שכרו על בסיס השכר הממוצע במשק, בהתחשב בגילו הצעיר ובכך ש"טרם החל לכתוב את סיפור חייו" במועד התאונה, וזאת בדומה להלכה הפסוקה בע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע" נ' רים אבו חנא, פ"ד ס(3) 13(2005) (להלן: "הלכת אבו חנא"), שאין מקום לסטות ממנה.

לעומתו טוענות הנתבעות כי את הפסדי העבר יש לחשב על בסיס שכר בשיעור של 3,855 ₪ בלבד (כממוצע שכרו למעט בחודשיים לפני התאונה).

לעתיד יש לחשב את הפסדי השתכרותו על שכר בסיס בסך של 6,000 ₪ שכן אין לראות בתובע כצעיר שטרם החל לכתוב את סיפור חייו. המדובר באדם העובד מאז גיל 15, לאחר שלא השלים את לימודי התיכון, והוא מתקשה מאז להשלים לימודים אקדמאיים על אף נסיונות במשך מס' שנים. הנתבעות מפנות למקרה שנדון ברע"א 7490/11 פחרי נ' חאג' (28.12.11) בו נקבע לגבי צעיר בן 19, שסיים לימודי תיכון והחל לעבוד במשך 9 חודשים לפני התאונה כמנקה דגים, כי אין לבסס שכרו על השכר הממוצע במשק, אלא על שכר נמוך מכך.

18. באשר לעבר אני סבורה כי יש לקבל את עמדת התובע, בחלקה, ולחשב את הפסדי העבר, למעט לתקופה של 4 שנות לימודים, על בסיס השכר שהתובע השתכר אצל אלגלי קודם לתאונה, וזאת בסך מוצמד להיום של 4,910 ₪.

לתקופת הלימודים יש לחשב את בסיס השכר כשכר "סטודנט" דהיינו השתכרות חלקית ומוגבלת בשעות בסך ממוצע של 2,000 ₪ לחודש.

מאחר ונכון למועד מתן עדותו היה התובע עדיין בתקופה שטרם החליט באם הוא ממשיך בלימודיו או מתחיל בעבודה סדירה, אני סבורה כי יש לחשב את בסיס השכר החל משנת 2015 ועד היום בסך של 6,000 ₪ המבטא עלייה מסוימת בשכר, אולם לא במלוא כושר ההשתכרות.

19. במחלוקת בין הצדדים ביחס לבסיס השכר לעתיד אני מעדיפה את עמדת הנתבעות, אולם אני סבורה כי יש להעמיד את בסיס שכרו של התובע לעתיד על סך של 7,500 ₪, ולא כנטען על ידן.

מסכימה אני כי מדובר במקרה בו קיימת הצדקה לסטייה מסויימת מהשכר הממוצע במשק כלפי מטה לאור נתוניו של התובע, אשר מעלים כי חרף רצונו העז להשלים לימודי הנדסת בניין, קיים ספק של ממש באם יוכל לעשות כן בשל יכולותיו הלימודיות הדלות, וללא קשר לפגיעתו בתאונה.

שוכנעתי כי אכן היה לתובע חלום כזה מאז ילדותו, אולם לא שוכנעתי כי קשייו הלימודיים נובעים מפגיעתו בתאונה. משכך, אי היכולת להגשים את חלומו אינו קשור לפגיעתו בתאונה, ואין מקום לקבוע כי אלמלא התאונה היה משלים לימודי הנדסת בניין ומשתכר כמהנדס או הנדסאי בניין, מה גם שאת לימודי הנדסת התוכנה, שככל הנראה נחשבים פשוטים יותר, לא השלים עד למועד מתן עדותו בפני.

20. אכן העיקרון הנהוג בפסיקה לגבי קטינים או צעירים בתחילת דרכם המקצועית הינו אמידת אובדן כושר ההשתכרות על פי השכר הממוצע במשק כפי שנקבע בהלכת אבו חנא (וראה גם ע"א 4772/02 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' גיל צ'יבוטארו (25.11.2009)), אולם ניתן לחרוג מאמת המידה הכללית על סמך נתונים ספציפיים, אישיים לנפגע עצמו (ע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מיכל פפו, פסקה 3 (22.3.2009)), כגון פגימות רפואיות או קוגניטיביות (ע"א 4022/08 מרים אגבבה נ' מועצה מקומית פרדס חנה כרכור, פסקה 9 (21.10.2010)) או בשל בחירות תעסוקתיות שביצע באופן עצמאי (רע"א 7490/11 חטיב פחרי נ' מוחמד חאג', פסקה 6 (28.12.2011)).

הלכת אבו חנא לימדתנו כי אין מקום לערוך אבחנות בין קטינים וצעירים ש"טרם כתבו את סיפור חייהם", ובמיוחד אין לגזור את כושר השתכרותם לעתיד מהבדלי דת גזע או מין, או ממנהגי החברה אליה נולדו ובה גדלו, אולם לא יכולה להיות מחלוקת כי מקום בו קיימים נתונים אישיים המעידים על כושר לימודים נמוך מהרגיל (לרבות אי השלמת לימודי התיכון וקושי ממשי בהשלמת לימודים אקדמאיים), יש בכך להצדיק סטייה מהשכר הממוצע כלפי מטה.

גם הנתבעות מסכימות כי אין מקום לקבוע, למרות העבר התעסוקתי של התובע, כי שכרו לא יעלה על השכר שהשתכר במהלך השנים שעד לתאונה ברבות השנים, אולם ברי כי אין מקום להעמדת השכר על מלוא השכר הממוצע במשק, אלא על שכר נמוך במעט המבטא את כושרו של התובע להתקדם בהשתכרותו (בין אם יצליח להשלים לימודיו ובין אם לאו), בהתחשב גם בעליית השכר הממוצע מאז הובאו ראיות הצדדים.

21. אני סבורה גם כי קשיי ההשתכרות של התובע מאז פגיעתו, על אף שיש לשייכם באופן חלקי לנכותו (אליה אתיחס בהמשך), מעידים גם על קושי בהתמדה במקום עבודה קבוע, דבר שהיה מלווהו בדרכו המקצועית בין אם היה נפגע בתאונה ובין אם לאו. אמנם נכון כי לא הוכח שהתובע סובל מליקוי נפשי או התנהגותי חמור, אולם גם בהעדר אלו אני סבורה כי לא ניתן להתעלם מהתנהלותו בחייו המקצועיים והלימודיים ולא לתת להם ביטוי באשר לכושר השתכרותו העתידי (ראה בדומה ת.א. (עכו) 3278-02-10 פלוני נ' זירעיני (2.12.15)).

הנכות התפקודית

22. בעניינם של קטינים וצעירים בתחילת דרכם חלה ההנחה לפיה הנכות הרפואית זהה לפגיעה התפקודית, וכי בהעדר נסיבות מיוחדות תהא הנכות הרפואית מפתח לחישוב אובדן השכר בעתיד הדברים הם בבחינת קל וחומר שעה שמדובר בנכות אורטופדית (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (2) 792, 798 (1995)) ובהקשר של קטינים, נאמר על ידי המשנה לנשיאה השופט ריבלין בע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פפו (22.3.09):

"ככלל, קיים קושי להעריך את הנכות התפקודית של קטין וכאשר אין אינדיקציות סותרות, קביעת שיעור הנכות התפקודית לפי שיעור הנכות הרפואי היא הדרך הנכונה. אכן, ברגיל הדברים אמורים במקרה שבו לכל רכיבי הנכות הרפואית קיימת משמעות תפקודית".

התובע בעניינו אינו קטין, שכן היה בן 19 בעת שארעה התאונה, אולם בהתחשב בעובדה, כאמור לעיל, שהיה עדיין בשלב של בחירת מקצוע ואין לראות בבחירותיו הקודמות כנער כ"סוף פסוק" יש לראותו כצעיר שלנכות הרפואית, שהיא אורטופדית, תהא משמעות תפקודית מלאה, בין היתר נוכח העובדה כי המומחה קבע את הנכות למעשה על בסיס מידת התפקודיות של פגיעתו (ראה הסעיף בתקנות שבחר המומחה וכן קביעת וועדת העררים במל"ל בהקשר זה).

23. אינני מוצאת שיש בטענותיו של התובע באשר לכאבים מהם הוא סובל והקושי בהליכה ממושכת כדי להביא לסטייה מהנכות הרפואית ולקבוע נכות תפקודית גבוהה יותר. התובע בעת התאונה היה עדיין בעיצוב דרכו המקצועית, ולפיכך בהעדר אפשרות לקבוע בבירור כי העבודה בה ימצא את השתכרותו הינה כזו המחייבת נשיאת משקל גבוה או הליכה או עמידה מרובה, אין מקום לקבוע נכות תפקודית גבוהה יותר. סטייה כזו מהנכות הרפואית בעניינם של צעירים בתחילת דרכם התעסוקתית או אף בימי לימודיהם היא בבחינת חריג לכלל, שאת התקיימותו יש לבסס היטב, ואינני מוצאת כי די בתיאורי התובע אודות סבלו כדי להצדיק זאת.

ככל שרצה התובע להוכיח טענתו כי הפסיק עבודתו אצל אלגאלי בשל קושי בתפקוד עקב פגיעתו, מצופה היה שיעיד את המעביד (הזה או האחרים אחריו), ובהעדר עדות זו, אין אלא להניח שהיא לא היתה מסייעת לתובע להוכחת טענה זו.

בהקשר זה יש גם לציין כי לתובע ארעה תאונת עבודה נוספת אצל אלגלי ביום 25.2.10 בה נפגע בכף רגלו השמאלית שאף הושמה בגבס (נ/2, נ/3). התובע בעדותו ניסה למזער את חומרת אותה פגיעה (עמ' 22 שורה 9 ואילך) אולם אין ספק כי גם לתאונה זו כנראה שהיתה תרומה להפסקת עבודתו אצל אלגלי.

לאור כל האמור לעיל להלן חישוב נזקי התובע

24. הפסד השתכרות בעבר

כאמור לעיל יש להפריד בין התקופות מבחינת גובה השכר, שכן בתקופת הלימודים (4 שנים) יש לחשב את ההפסד על בסיס פוטנציאל השתכרות חלקי ממילא (ללא קשר לתאונה) בשיעור של 2,000 ₪. לפיכך יש לחשב התקופות כדלקמן:

תקופה ראשונה - הפסד מלא

התובע אמנם חזר לעבוד רק לאחר 10.5 חודשים אולם הציג תעודות מחלה למשך תקופה של 5.5 חודשים. אני סבורה כי, חרף קביעת המל"ל כי הנכות הצמיתה התיצבה בחודש 2/09 קביעה שאינה מחייבת בהליך זה, נדרשה לתובע, לאור מורכבות פגיעתו, תקופת החלמה ארוכה יותר מאותה תקופה לגביה הציג אישורים, ולמשך 8 חודשים-

8 חודשים X 4,910 ₪ (שכר העבר משוערך) = 39,280 ₪, בצירוף ריבית מאמצע התקופה (26.3.2009) = 41,338 ש"ח

תקופה שניה – מיום 26.7.09 ועד חודש 9/11 (תחילת הלימודים)

בתקופה זו יש לחשב הפסד חלקי בהתאם לנכות התפקודית ולשכר העבר המלא -

20% X 4,910 ₪ X 13 חודשים = 13,011, בצירוף ריבית מאמצע התקופה (28.8.10) = 13,545 ש"ח

תקופה שלישית – מחודש 10/11 עד לחודש 7/15 – תקופת הלימודים

בתקופה זו יש לחשב הפסד חלקי בהתאם לנכות התפקודית משכר חלקי – 20% X 2,000 ₪ X 45 חודשים = 18,000 ₪, בצירוף ריבית מאמצע התקופה (30.8.15) = 18,333 ש"ח

תקופה רביעית – מחודש 8/15 ועד היום –

כאמור לעיל בתקופה זו יחושב ההפסד לפי הנכות התפקודית ושכר בשיעור 6,000 ₪ המצביע על עליית שכר אך טרם למלוא הפוטנציאל –

20% X 6,000 ₪ X 20 חודשים =24,000 ₪, בצירוף ריבית מאמצע התקופה (28.5.16) = 24,100 ₪

סך כל הפסדי השתכרות בעבר – 97,316

25. הפסד השתכרות בעתיד

בהתאם לקביעת השכר כאמור לעיל, ובמקדם היוון עד גיל 67 –

20% X 7,500 ₪ X מקדם היוון 278.434 = 417,651 ש"ח

26. הפסדי פנסיה לעבר ולעתיד

ביחס לעבר יש לבצע חישוב מדורג בהתאם לנפסק בת.א. (מחוזי חיפה) 16951-04-10 ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר (31.12.2013) לפיו את הפסדי הפנסיה של ניזוק יש לחשב לפי שיעור הפרשות (המעביד) לפנסיה מכוח צו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957, (פורסם י"פ תשע"א 6302, ביום 29.7.2011) עפ"י הטבלה שבצו ההרחבה. אלא שלאור העובדה כי חישוב הפסדי העבר נעשה לפי תקופות שאינן תואמות את הפירוט שבטבלה אחשב את ההפסד בהתאם לשיעור התואם את עיקר התקופה בכל אחת מהתקופות כדלקמן:

תקופה ראשונה – 3.3% מסך של 41,338 = 1,364 ש"ח

תקופה שניה – 5% מסך של 13,545 ₪ = 677 ש"ח

תקופה שלישית – 11% מסך של 18,333 ₪ = 2,016 ש"ח

תקופה רביעית – 12% מסך של 24,100 ₪ = 2,892 ש"ח

לעתיד – 12% מסך של 417,651 ₪ = 50,118 ₪

סך כל הפסדי פנסיה לעבר ולעתיד - 57,067 ש"ח

27. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד

התובע לא הוכיח קיום הוצאות כלשהן בעבר, ומדובר בתאונת עבודה, כך שצרכיו הרפואיים אמורים להיות מכוסים על ידי המוסד לביטוח לאומי.

עם זאת, בהתחשב בתשלום החל על קבלת תשלום רפואי בקופות החולים, ובהתחשב בכך שפגיעה בברך אצל אדם צעיר תנביע, מן הסתם, בעתיד צורך בקבלת טיפול רפואי מסויים, יש לפסוק סכום גלובאלי מתון – 10,000 ₪.

28. הוצאות נסיעה וניידות מוגברות לעבר ולעתיד

נכון הדבר שהתובע לא הוכיח הוצאות מיוחדות לעבר, אולם עדותו כי הוא מתקשה בהליכה ממושכת התואמת פגיעה בברך, ולנוכח הצורך להידרש בעתיד לשרותי מוניות בשל המגבלות שתיאר המומחה או לשימוש מוגבר ברכבו הפרטי בשל כך, יש מקום לפסוק סכום גלובאלי מתון בסך של 20,000 ₪.

29. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד

אמנם התובע לא העיד את בני משפחתו על מנת לתמוך בעדותו בדבר הצורך בעזרה מוגברת לנוכח פגיעתו, אולם אני סבורה כי קיימת חזקה בדבר הזקקות אדם אשר רגלו נתונה בגבס ונאסר עליו לדרוך על רגלו לתקופה של כחודשיים, כי בני משפחתו מושיטים לו עזרה שהיא חורגת מעזרת בן משפחה רגיל. המדובר בצעיר אשר התגורר בבית הוריו, ולפיכך הטענה כי ההורים סייעו לו בסמוך לאחר הפגיעה הינה סבירה ותואמת את נסיון החיים.

אלא שעזרה כזו ודאי שאינה מצדיקה פסיקת פיצוי התואם תשלום לעזרה בשכר, ולפיכך אין לבססה על עזרה בשכר שעתי, אלא יש מקום לפסוק אותה כסכום גלובאלי המבטא פיצוי בגינה לעבר ולעתיד, בהתחשב בטיב הנכות וגילו הצעיר של התובע, וזאת בסך של 50,000 ₪.

30. פיצוי בגין נזק לא ממוני

חישוב הפיצוי בהתאם לשיעור הנכות ו-7 ימי אשפוז מביאנו לסך של 41,364 ₪.

סיכום נזקי התובע:

הפסדי השתכרות בעבר – 97,316 ₪

הפסד השתכרות בעתיד – 417,651 ₪

הפסדי פנסיה בעבר ובעתיד – 57,067 ₪

הוצאות רפואיות עבר ועתיד – 10,000 ₪

הוצאות נסיעה מוגברות לעבר ולעתיד – 20,000 ₪

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד – 50,000 ₪

פיצוי בגין נזק לא ממוני – 41,364 ש"ח

סך נזקי התובע 693,398 ₪

מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל בהתאם לחוות הדעת האקטוארית, לרבות הניכוי הרעיוני של גמלאות העבר בשל האיחור של התובע בהגשת תביעתו, ולרבות ריבית על תשלומי העבר וזאת בסך של 511,762 ₪, סכום אשר בצירוף ריבית על תשלומי העבר מיום 31.1.16 ועד היום (אין הפרשי הצמדה) מסתכמים לסך של 512,946 ₪.

יתרת הפיצוי לו זכאי התובע הינו סך של 180,452 ₪ (סכום העולה על 25% מנזקו), כאשר לסכום זה יתווסף החזר אגרה ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומה ועד היום, ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ.

בהתאם למוסכם הנתבעות יישאו בתשלום בחלקים נפרדים, כך שהנתבעת 1 תשלום 65% מהסכום, ואילו הנתבעת 4 תשלם 35% ממנו. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ז, 26 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.