לפניי שתי תביעות כספיות מאוחדות שעניינן בתאונת דרכים שארעה בכפר כנא ביום 28.02.2008 בין רכב מסוג מזדה, מ.ר. 66-974-16 של התובע בת"ק 24391-12-09, מר עבאס ג'לאל (להלן: "עבאס") (הרכב יכונה להלן: "רכב עבאס"), לבין רכב מ.ר. 86-205-29 (הרכב יכונה להלן: "רכב ח'טיב") בבעלות הנתבע 2, מר מחמוד ח'טיב (להלן: "מחמוד"), שבו נהג הנתבע 4 באותה תובענה, מר גאלב ח'טיב (להלן: "גאלב"), והשימוש בו בוטח אצל הנתבעת 1, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"), על-פי פוליסת ביטוח אחריות לנזקי צד שלישי.

בת"ק 24391-12-09 תובע עבאס סך של 10,772 ₪ כפיצוי בגין נזקי הרכוש שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת הדרכים, זאת בהתאם לפירוט דלהלן:

5,422 ₪ - בגין ההפרש בין הנזק הישיר לרכב עבאס, כפי שנקבע בחוות דעת השמאי אמארה שצורפה לכתב התביעה בסך 17,238 ₪, לבין הפיצוי בגין הנזק הישיר ששולם לו ע"י המבטחת שלו, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל") בסך 11,816 ₪.

1,594 ₪ - בגין ההפרש בין ירידת הערך, שנקבעה בחוות דעת השמאי אמארה מטעם עבאס בסך 3,320 ₪, לבין הפיצוי בגין ירידת ערך ששולם לעבאס ע"י כלל בסך 1,726 ₪.

700 ₪ - שולם ע"י כלל סך של 800 ₪ מתוך 1,500 ₪ לפי חשבון שכ"ט שמאי שצורף לכתב התביעה;

2,626 ₪ - בגין נזקים עקיפים (השתתפות עצמית בסך 1,331 ₪ והשתתפות עצמית לירידת ערך בסך 1,295 ₪) בהתאם לאישור הפסדים שצורף לכתב התביעה;

התביעה בת"א 16322-05-09 הינה תביעת שיבוב שבה תובעת כלל סך של 12,655 ₪ בגין סכומים ששילמה למבוטחה עבאס עפ"י פוליסת ביטוח בעקבות התאונה, לאחר ניכוי השתתפות עצמית, המורכב מסך 11,816 ₪ בגין הנזק הישיר לרכב עבאס בהתאם לחוות דעת השמאי סעד שצורפה לכתב התביעה, בצירוף 1,726 בגין ירידת ערך הרכב, בתוספת שכ"ט שמאי בסך 800 ₪ והפרשי הצמדה וריבית בסך 32 ₪ בגין התקופה עד למועד התביעה.

הנתבעים באותה תביעה, מחמוד וגאלב, הגישו הודעת צד שלישי כנגד הפניקס אשר התנערה מהכיסוי הביטוחי.

הפניקס התגוננה מפני התובענה וההודעה לצד שלישי, כפרה בחבותה לאירוע התאונה וטענה להעדרו של כיסוי ביטוחי ולפטור מתשלומי תגמולי הביטוח בשל חשד למרמה ולמסירת פרטים כוזבים אודות נסיבות התאונה הנטענת.

כפי הנטען בכתב ההגנה, לאור חקירה שביצעה הפניקס עולה חשד כבד באשר לאמינות התביעה, כך שהתאונה לא ארעה באופן הנטען ע"י עבאס ואשר גאלב מאשר את נסיבות התרחשותה.

הפניקס טוענת, כי החקירה שביצעה הפניקס מעלה חשד כבד שברכב ח'טיב נהג אדם שלא היה מורשה לנהוג בהתאם לתנאי הפוליסה.

עוד נטען, כי ממצאי החקירה מעלים חשד שהפניקס קיבלה דיווח כוזב ממבוטחה באשר לקרות התאונה בכוונת מרמה, ועל כן האירוע אינו מכוסה עפ"י תנאי הפוליסה ו/או מכוח הוראות סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח המאיין את תחולת הכיסוי הביטוחי שעה שנמסרו למבטחת עובדות כוזבות או הועלמו עובדות מהמבטחת, בנוגע למקרה הביטוח.

עוד כפרה הפניקס בנזקים הנטענים ע"י עבאס וטענה, כי ההפרשים הנתבעים במסגרת תביעתו הופחתו ע"י כלל, המבטחת של רכבו, בהסתמך על חוות דעת נגדית מטעמה ערוכה ע"י השמאי סעד. לטענתה, מדובר בנזקים ישירים שהיו אמורים להיות מכוסים במסגרת הפוליסה לביטוח מקיף שהונפקה ע"י כלל, המבטחת של רכב עבאס, ולכן יש לתבוע נזקים אלה ישירות מן האחרונה. לחילופין, במידה ותקבע אחריות של הפניקס לפיצוי התובעים, מבקשת הפניקס להישען על חוות הדעת שהוזמנה ע"י כלל להוכחת שיעור הנזקים שנגרמו לרכב עבאס עקב התאונה דנן.

התובעים בשתי התובענות שבכותרת טוענים, כי במועד התאונה חנה רכב עבאס בכפר כנא מול משרדו של סוכן הביטוח שלו. לפתע, רכב ח'טיב שהיה מאחוריו, התדרדר ופגע בעוצמה רבה בחלק האחורי של רכב עבאס והדפו אל עבר רכב אחר שחנה לפניו.

לטענת התובעים בשתי התובענות שבכותרת, הוכחו נסיבות התאונה ואשמו של גאלב לקרותה, ולכן יש ליתן פסק דין כנגד כל הנתבעים בגין האחריות לתאונה משלא הוכחו טעמים לפטור את הפניקס מתשלום תגמולי הביטוח.

הנתבעים, מחמוד וגאלב, מאשרים את עצם קרות התאונה ונסיבותיה, כפי שאלו תוארו ע"י עבאס. לטענתם, במועד הנקוב, החנה גאלב את רכב ח'טיב בצד הכביש ליד בית הוריו, ונכנס לבית. זמן קצר לאחר מכן, כאשר רכב ח'טיב היה ריק מאדם, הוא התדרדר לפתע ופגע ברכב עבאס.

לטענתם, טענת המרמה כלל לא הוכחה ולכן יש לחייב את הפניקס בתשלום הפיצוי לתובעים בקשר לנזקים שנגרמו לרכב עבאס כתוצאה מהתאונה הנדונה.

לעומתם, טוענת הפניקס כי נתגלו סתירות מהותיות בעדויות בעלי הדין באשר לנסיבות קרות התאונה באופן הנוטל ממהימנותם ושולל קיומו של כיסוי ביטוחי לנזקי רכב עבאס.

בדיון שהתקיים בפני העידו עבאס, גאלב, מחמוד, סוכן הביטוח של רכב ח'טיב, מר עומרי רוסתום (להלן: "עומרי") והחוקר מטעם הפניקס, מר סווידאן זכריה (להלן: "החוקר זכריה"). במהלך הדיון הגישו בעלי הדין מסמכים אשר סומנו כמוצגים מטעם: הודעה על מקרה ביטוח שמסר עבאס למבטחת שלו כלל (נ/1), הודעה שגבה החוקר זכריה מעבאס (נ/2) , הודעה על מקרה ביטוח שמסר גאלב למבטחת הפניקס (נ/3) וכן הודעה שגבה החוקר זכריה מגאלב לעניין התאונה דנן (נ/4).

אחר עיון בכתובים ושקילת עדויות הצדדים, אני מחליטה לקבל את שתי התובענות וההודעה לצד שלישי, כפי שיפורט להלן.

כפי שכבר צוין לעיל, הפניקס טוענת כי הואיל וגאלב מסר פרטים כוזבים בקשר לתאונה בכוונת מרמה, נשללת תחולת הכיסוי הביטוחי בפוליסה מכוח סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח.

סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח קובע כי:

"25. מרמה בתביעת תגמולים

הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23 (ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24 (ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה – פטור המבטח מחבותו".

על פי ההלכה הפסוקה יש להוכיח קיומם של שלושה יסודות על מנת להוכיח "כוונת מרמה" כאמור בסעיף 25 לחוק:

1. מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות ;
2. מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו ;
3. כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות [ראו: ת"א 2790/00 פריזה דיקלה וגולן נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים) ; ש' ולר "חוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981, כרך ראשון עמ' 550 549].

ההלכה היא, כי יש לפרש את תחולת סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח בצמצום (עניין פריזה הנ"ל) לאור התוצאה הקשה של שלילת הכיסוי הביטוחי ותגמולי הביטוח מהמבוטח.

ובחזרה לענייננו.

באשר לעצם קרות התאונה ונסיבותיה, סבורה אני כי התובעים בשתי התובענות שבכותרת הוכיחו כי התאונה אכן התרחשה כנטען ע"י עבאס וכי לגאלב, נהג רכב ח'טיב, אחריות לקרות התאונה. עבאס פירט את נסיבות התרחשות התאונה הן בכתב התביעה והן במהלך עדותו בבית המשפט. הוא צירף בתמיכה לתביעתו טופס הודעה על תאונה (נ/1) אותו מילא בקשר עם התאונה ובו מתוארות נסיבות התאונה,כדלקמן: "תוך כדי חניה מול משרד הסוכן בכפר כנא הדרדר רכב של צד ג' ופגע ברכבי בחלקו האחורי וכתוצאה מכך רכבי נהדף קדימה לעבר קלנועית שעמדה לפניו". עדותו בעניין זה לא נסתרה, וככלל היא נמצאה בעיניי עקבית ומהימנה.

חיזוק נוסף לגרסת עבאס ניתן למצוא בהודעה שמסר עבאס לחוקר זכריה מטעם הפניקס (נ/2), ובה חזר על אותה גרסה עובדתית בדבר התדרדרות רכב ח'טיב שחנה מאחוריו אל עבר רכבו, כשהוא ריק מאדם, והדיפת רכב עבאס אל עבר הרכב שעמד לפניו.

עדותו של עבאס מצאה לה תימוכין גם בעדות גאלב אשר הודה הן בהודעה על מקרה ביטוח שנמסרה לפניקס (נ/3), והן בהודעה שמסר לחוקר זכריה מטעם הפניקס (נ/4), כי רכבו אכן התדרדר והתנגש ברכב עבאס בחלקו האחורי והדפו אל עבר רכב שהיה לפניו, ובכך גרם לפגיעתו.

יצוין כי קיומה של התאמה בין הגרסה העובדתית שמסרו גאלב ועבאס לחוקר זכריה מטעם הפניקס ביחס לנסיבות התאונה, לבין עדותם בפניי בהקשר זה מוסיפה נופך לאמינות גרסתם.

עדותם של עבאס וגאלב בדבר ההתנגשות בין כלי הרכב קיבלה לה חיזוק נוסף בדמות חשבונית התיקון, תמונות הנזקים וחוות דעת השמאים סעד ואמארה, ובהם תוארו הנזקים ברכב עבאס בעטיה של התאונה באופן המתיישב עם תיאור נסיבות התאונה, כפי שמנסרו מפיהם של עבאס וגאלב.

בסיכומיו, תולה ב"כ הפניקס את יהבו על סתירה שקיימת, לטענתו, בגרסה העובדתית שמסר גאלב בכתב ההגנה ועדותו בביהמ"ש והנוגעת לנסיבות התאונה לבין הגרסה שנרשמה בטופס הודעה על תאונה (נ/3), כאשר בטופס ההודעה נרשם "כאשר ירדתי מהרכב התחיל להדרדר ופגע ברכב שחונה וגם בטרקטור", ואילו בעדותו בפניי מסר גאלב שהתאונה התרחשה כחצי שעה לאחר שהחנה את הרכב ויצא ממנו.

איני שותפה למשמעות הראייתית שמנסה ב"כ הפניקס לייחס להבדל הקיים בתיאור העובדתי של נסיבות התאונה, כפי שנמסרו ע"י גאלב בעדותו בפניי בהשוואה לגרסה העובדתית המופיעה בטופס ההודעה (נ/3). אמנם, קיים אי דיוק בין התיאורים שמסר גאלב ביחס למועד התדרדרות הרכב בטופס ההודעה (נ/3) ובעדותו בביהמ"ש. אולם, מדובר באי דיוק קל הקשור לעניין שולי בלבד ואינו נוגע לגרעין פרטי התאונה.

יתרה מכך, ניתן למצוא בעדותו של עומרי, סוכן הביטוח של הפניקס תימוכין וחיזוק למכביר לגרסתו של גאלב. עומרי העיד, ככלי שני, ביחס לתיאור נסיבות התאונה שנמסר מפיו של גאלב בעת רישום טופס ההודעה על התאונה (נ/3). עומרי מסר בעדותו, כי ערך רישום מתומצת של תיאור אופן קרות התאונה שנמסר לו ע"י גאלב. עומרי הודה, כי ייתכן ותיאור נסיבות התאונה, כפי שפורט בטופס ההודעה (נ/3), אינו מדויק, אולם הלה אישר בוודאות כי גאלב מסר לו שהתאונה ארעה זמן מה לאחר חניית הרכב ולא באופן מיידי עם היציאה ממנו, בניגוד לרישום בטופס ההודעה (נ/3). מצאתי ליתן אימון מלא בעדותו של עומרי שנתגלה כעד ניטראלי שאין לא כל אינטרס אישי בתוצאות המשפט. העובדה, כי מדובר בסוכן ביטוח של הפניקס אף מחזקת את מסקנתי בדבר מהימנות העדות שמסר בפניי.

משהוכחו בפניי, במידה הנדרשת במשפט אזרחי עפ"י מאזן ההסתברויות, עצם קרות אירוע התאונה ונסיבותיה, עובר הנטל אל שכמה של הפניקס להוכיח התקיימותו של תנאי השולל את הכיסוי הביטוחי והפוטר אותה מתשלום תגמולי הביטוח.

לדידי, הפניקס לא עמדה בנטל זה, ואבהיר.

על מנת להוכיח, כי התאונה מבוימת או שנמסרו פרטים כוזבים למבטחת (הפניקס) ע"י גאלב ביחס לפרטי התאונה בכוונת מרמה, היה על הפניקס להוכיח זיקה בין עבאס לבין גאלב וזיקה זו כלל לא הוכחה. עבאס וגאלב העידו, כי הם שכנים ואין ביניהם קרבה משפחתית, יחסי חברות או היכרות מיוחדת.

כזכור, מדובר בתביעה של עבאס לקבלת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בעטיה של התאונה ולא בתביעה של מוחמד, הבעלים של הרכב, כנגד מבטחתו בגין אותו אירוע תאונתי. ולכן, לא ברור איזו טובת הנאה תצמח למבוטח של הפניקס או לגאלב אגב עשיית יד אחת עם עבאס לביים תאונה.

יצוין, כי אי ההתאמות והסתירות עליהן מצביע ב"כ הפניקס בעדויות עבאס וגאלב לא נראות מהותיות והן אינן נוגעות לליבת המחלוקת בתיק דנן, והיא סוגיית נסיבות התרחשות התאונה.

כבר עמדנו על כך, שהפניקס טוענת לאי תחולת הכיסוי הביטוחי נוכח חשד שהתעורר בקשר להחלפת נהגים. טענה זו הוכחשה בתוקף ע"י גאלב ומחמוד שמסרו בעדותם, פה אחד, כי גאלב נהג ברכב ח'טיב עובר לתאונה הנדונה. אין בידי לקבל טענה זו של הפניקס, משום שהיא נטענה בעלמא ללא כל ביסוס ראייתי.

עולה מהמקובץ לעיל, כי חשדה של הפניקס נסמך, בעיקרו, על השערות, הנוחות וסברות. ברם אין די בכל אלה על מנת להרים את הנטל ולהוכיח כוונת מרמה, נטל אשר לכל הדעות הינו בעל רף גבוה יותר מאשר נטל ההוכחה הרגיל.

סיכומו של פרק זה, קביעתי היא כי התאונה מושא התובענה התרחשה באופן שתואר ע"י עבאס וגאלב, עת התדרדר רכב ח'טיב והתנגש ברכב עבאס בחלקו האחורי והדף אותו אל עבר הרכב שחנה לפניו, ובכך גרם לפגיעתו גם בחלק הקדמי. אי לכך, האחריות לקרות התאונה מוטלת על כתפי גאלב. איני רואה בנסיבות להשית אשם תורם על כתפיו של עבאס משלא הוכח בפניי, כי התנהגותו תרמה באופן כלשהוא לגרם התאונה.

עוד אני קובעת, כי הפניקס לא הוכיחה, במידה הדרושה, כי גאלב מסר פרטים כוזבים הנוגעים לתאונה ובכוונה לרמות את הפניקס ולהוציא ממנה כספים שלא כדין.

באשר לנזקים:

כאמור קיימות בתיק דנן שתי חוות דעת: הראשונה - ערוכה ע"י השמאי אמארה מטעם עבאס אשר העריך את הנזק הישיר שנגרם לרכב עבאס בסך של 17,238 ₪ ; והשנייה – ערוכה ע"י השמאי סעד מטעם כלל שאמד את שיעור הנזק הישיר ברכב עבאס כתוצאה מהתאונה בסך של 11,816 ₪.

כבר עמדנו על כך, שעבאס תובע במסגרת תביעתו פיצוי בגין ההפרשים בגין הנזק הישיר, רכיב ירידת הערך ושכ"ט השמאי, כפי שנקבעו ע"י השמאי אמארה מטעמו, לבין רכיבים נזק אלה שהוכרו ע"י כלל המבטחת שלו בהתאם לחוות דעת השמאי סעד מטעמה.

עוד עותר עבאס לקבלת פיצוי בגין הנזק העקיף שנגרם לו עקב התאונה וקבלת פיצוי חלקי מהמבטחת של רכבו והמסתכם בסך של 2,626 ₪. הפניקס לא חלקה על שיעור הנזק העקיף שנתמך באישור הפסדים מטעם כלל ואף לא על שיעור הפיצוי החלקי ששולם לעבאס ע"י המבטחת שלו בסך 12,655 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.

הצדדים לא ביקשו להזמין את השמאים לחקירה בבית המשפט אודות חוות הדעת. הפניקס לא הגישה חוות דעת נגדית מטעמה וביקשה להסתמך על חוות הדעת שהוגשה מטעם כלל.

אין בידי לקבל את עמדת הפניקס, לפיה על עבאס לדרוש את ההפרשים בנזק הישיר, ירידת הערך ושכ"ט השמאי מהמבטחת שלו. משקבעתי, כי גאלב הינו האחראי לאירוע התאונה, מוטלת עליו, כמזיק, ועל המבטחת של רכבו, החובה לשאת בכל נזק שנגרם לעבאס כתוצאה מהתאונה דנן.

לעניין הנזק הישיר: מעיון בדו"ח הפרשים שערך השמאי סעד מטעם כלל עולה, כי קיימים הפרשים בין חוות הדעת השמאיות ביחס לחלקים, לעבודות ולרכיב ירידת הערך.

לעניין ההפרש בחלקים, נמצא כי השמאי סעד מטעם כלל לא הכיר בהחלפת מכסה מנוע מקורי, כקביעת השמאי אמארה מטעם עבאס בעלות של 3,909 ₪. בנושא זה, אני מאמצת את חוות דעת השמאי סעד אשר אישר החלפת מכסה מנוע תחליפי בסך 595 ₪. לטעמי, אין כל הצדקה להחלפת מכסה מנוע מקורי ולא תחליפי או משומש, כאשר מוטלת על עבאס כניזוק החובה להקטין את נזקיו. יתרה מכך, השמאי אמארה מטעם עבאס כותב בחוות הדעת כי תחילה אושר מכסה מנוע תחליפי. אולם, בהמשך אושרה באופן חריג החלפת מכסה מנוע מקורי מהטעם שהמכסה התחליפי שהוזמן והתקבל במוסך לא התאים לרכב עבאס. סבורתני, כי אין בטעם זה כדי להצדיק אישור החלפת מכסה מנוע מקורי במקום תחליפי. העובדה, שרכב עבאס היה ללא תאונות קודמות, אינה נימוק להכרה בזכאות לעלות מכסה מנוע מקורי. לאור האמור לעיל, אין לפסוק לעבאס מאומה בגין החלפת מכסה מנוע מקורי.

עוד עיון בדו"ח ההפרשים מעלה, כי השמאי סעד מטעם כלל לא הכיר בפיצוי בגין חלק נוסף והוא תומך ימני ושמאלי מגן אחורי בעלות של 708 ₪, בנימוק שחלקים אלה לא ניזוקו בתאונה הנדונה. כפי שעולה מן העדויות, רכב עבאס ניזוק בחלקו האחורי בתאונה הנדונה, ועמדת השמאי סעד, ולפיה תומכי המגן האחוריים לא נפגעו בתאונה, נטענה בעלמא ללא כל ביסוס בחוות הדעת. על כן, אני מאמצת את חוות דעת השמאי אמארה ביחס לרכיב נזק זה ופוסקת לו בגין ההפרש בחלקים תומכי המגן האחוריים סך של 708 ₪.

בהשוואה בין חוות הדעת השמאיות עולה, כי קיים הפרש בסך של 672 ₪ בגין עלויות העבודות. השמאי אמארה קובע, כי עלויות העבודות מסתכמת בסך של 4,500 ₪, ואילו השמאי סעד מטעם כלל מעריך א העבודות בסך של 3,828 ₪. לא מצאתי בחוות דעת השמאי סעד הסבר לפער זה בין העלויות, ולכן אני פוסקת לעבאס את ההפרש בעלויות העבודות בסך 672 ₪.

סה"כ הפרשים בחלקים ועבודות עומד על 1,380 ₪. לסכום זה יש להוסיף מע"מ כחוק בסך 214 ₪, ובסה"כ 1,594 ₪.

באשר לירידת הערך, עפ"י חוות דעת השמאי אמארה הוכרה ירידת ערך הן לחלק האחורי והן לחלק הקדמי ברכב עבאס בשיעור של 4% משיווי הרכב בסך של 3,320 ₪. לעומתו, קובע השמאי סעד ירידת ערך אך לחלק האחורי בשיעור של 2% בסך 1,726 ₪ , אף שהרכב נפגע כאמור גם בחלק הקדמי, לא ניתן בחוות דעתו של סעד מטעם כלל טעם לקביעה זו, וזאת על אף ששתי חוות הדעת היו כמעט זהות ביחס לעלויות החלקים והעבודות, למעט מכסה מנוע מקורי בסך 3,314 שח, ואשר מהווה את החלק הארי בדו"ח ההפרשים. בהעדר נימוק המניח את הדעת לאי הכרה בירידת ערך בחלק הקדמי, אני מאמצת בהקשר זה את חוות דעת השמאי אמארה ופוסקת לעבאס את ההפרש בגין רכיב ירידת הערך בסך של 1,594 ₪.

בהתייחס להפרש בשכר טרחת השמאי, יצוין כי השמאי אמארה דרש מעבאס שכ"ט בסך 1,500 ₪. מצאתי, כי בנסיבות העניין מדובר בשכ"ט סביר, ועל כן אני מכירה במלוא שכר טרחת השמאי אמארה ופוסקת תשלום ההפרש בגינו בסך 700 ₪.

סוף דבר: אני מקבלת את התביעה בת"ק 24391-12-09 ומחייבת את הנתבעים בתובענה זו, באמצעות הפניקס חברה לביטוח בע"מ, לשלם לתובע, עבאס ג'לאל, סך של 6,514 ₪ (הפרש נזק ישיר 1,594 ₪; הפרש שכ"ט שמאי 700 ₪, הפרש ירידת ערך 1,594 ₪; נזק עקיף בהתאם לאישור הפסדים 2,626 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (21.12.2009) ועד מועד התשלום המלא בפועל.

עוד ישלמו הנתבעים בתובענה הנ"ל, באמצעות הפניקס חברה לביטוח בע"מ, לתובע, עבאס ג'לאל, הוצאות משפט בסך של 750 ₪.

אני מקבלת את התביעה בתא"מ 16322-05-09 ומחייבת את הנתבעים, באמצעות הפניקס חברה לביטוח בע"מ, לשלם לתובעת, כלל חברה לביטוח בע"מ, סך של 12,655 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (24.05.2009) ועד מועד התשלום המלא בפועל.

הואיל והטענה להעדר כיסוי ביטוחי נדחתה על ידי, אני מחייבת את הפניקס חברה לביטוח בע"מ לשלם לנתבעים בשתי התובענות, גאלב, מחמוד וחט'יב חילמי, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין שתי התובענות בסך של 4,000 ₪.

התשלום הנ"ל יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ג, 17 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.