1. עסקינן בתביעה לפיצויי התובע בגין נזקים שנגרמו, לטענתו, לנכסו על ידי השוכרת.

2. העובדות הצריכות לענייננו ואשר הוכחו לפניי, הן כדלקמן:

2.1 ביום 1/7/00 נחתם בין התובע ואשתו לבין הנתבעת מס' 1 (לעיל ולהלן "השוכרת" או "החברה"), באמצעות מנהלה, הנתבע מס' 4 (להלן "מר פדידה" או "המנהל") הסכם הרשאה ביחס לדירה בת 4 חדרים, מחסן, סככה ומגרש הנמצאים ברחוב ביאליק 33, קריית אתא (וביחד לעיל ולהלן "הנכס") לתקופה שמיום 1/7/00 ועד ליום 30/6/02 תמורת סך של 850 דולר ארה"ב לחודש (ראה: נספח א' לנספחי תצהיר התובע, ת/1 וכן נספח 1 לתצהיר מר פדידה, נ/1 - להלן "החוזה" ו- "תקופת השכירות", בהתאמה). הנכס הושכר למטרת עסקים כאשר האחריות להשגת רישיונות הוטלה על החברה. עוד ניתנה במסגרת החוזה לחברה אופציה להמשיך ולשכור את הנכס לתקופה נוספת בת שנה, החל מיום 1/7/02 ועד ליום 30/6/03 תמורת סך של 900 דולר ארה"ב לחודש (להלן "תקופת האופציה").

2.2 הנתבעים מס' 2 עד 4 חתמו, על גבי החוזה, כערבים למילוי החברה אחר כל התחייבויותיה על-פי החוזה (להלן "כתב הערבות").

עוד חתמו החברה והנתבעים מס' 2 עד 4 על שטר חוב על סך 30,000 ₪ לטובת התובע והכל על פי הוראות חוזה השכירות (ראה: סעיף 6ג לחוזה; נספח ב' לנספחי תצהיר התובע, ת/1 וכן נספח 2 לתצהיר מר פדידה, נ/1 - להלן "שטר החוב").

2.3 ביום 4/2/04 נחתם על ידי התובע והחברה באמצעות מר פדידה "נספח להסכם הרשאה מתאריך 1/7/00" לפיו הצדדים רשאים להפסיק את החוזה בהודעה בת 30 יום מראש ושאר הוראות החוזה תעמודנה בתוקפן (צורף כחלק מנספח א' לנספחי תצהיר התובע ת/1 וכן נספח 3 לתצהיר מר פדידה, נ/1 - להלן "הסכם הארכה").

2.4 ביום 27/2/07 שלח מר פדידה הודעה לתובע בדבר סיום תקופת ההתקשרות עד ליום 30/4/07 (ראה: נספח ג' לנספחי תצהיר התובע, ת/1 וכן נספחים 4, 5 לתצהיר מר פדידה, נ/1 - להלן "הודעת הפינוי").

2.5 ביום 30/4/07, פינתה החברה את הנכס והחזקה בנכס הושבה לתובע (להלן "מועד הפינוי"). בתצהירו (הוצג וסומן - ת/1) הודה בכך התובע:

"5. הנני מצהיר כי בסוף חודש פברואר שנת 2007 הודיעה לי החברה, באמצעות הנתבע 4 מנכ"ל החברה, כי ברצונה להפסיק את התקשרותה בהסכם ביום 30/4/2007 ואכן פינתה את המושכר בפועל בתאריך זה. ....

6. הנני מצהיר כי קבלתי את המושכר לידי...".

התובע שב ואישר עובדה זו בחקירתו הנגדית (ראה: עמוד 7 לפרוטוקול שורות 4-5):

"ש. בתצהירך (סעיף 5) - הצהרת כי הנתבעת פינתה הנכס ביום 30/4/07 - זה נכון?

ת. ההצהרה נכונה."

אמנם, התובע הוסיף בתצהירו וטען כי עקב מצב הנכס סרב לקבלו (ראה: סעיף 9 ל- ת/1 ואדרש לכך גם להלן), אך יש לאבחן בין חובת שוכר להחזיר מושכר וחובת משכיר לקבלו לבין חובת שוכר להשיב מושכר כשהוא פנוי ובמצב תקין.

כלשון סעיף 20 לחוק השכירות והשאילה התשל"א-1971 (להלן "חוק השכירות"), אשר בהעדר התנאה חל גם בענייננו:

"20. החזרת המושכר

(א) בתום השכירות חייב השוכר להחזיר למשכיר את המושכר והמשכיר חייב לקבלו.

(ב) בשכירות של מקרקעין יוחזר המושכר כשהוא פנוי. ..."

ס"ק 20(א) לחוק השכירות דן בחובת החזרת החזקה במושכר וקבלתו בעוד ס"ק 20(ב) לחוק השכירות דן בחובת השוכר להשיב המושכר כשהוא במצב מסוים.

הלכה היא כי (בכפוף לחריגים) שומה על המשכיר לקבל לידיו את החזקה במושכר גם אם מצבו לקוי. חובה זו חלה על המשכיר גם מכוח חובת הקטנת הנזק - יקבל המשכיר לידיו את המושכר חרף ליקוייו, יחזירו למצב בו היה על המושכר להיות בעת הפינוי על פי הוראות החוק ו/או החוזה ויתבע פיצוי בגין נזקיו.

מכאן, אבחנה זו בין חובת המשכיר לקבל לידיו חזרה את החזקה בנכס לבין טענותיו ביחס למצבו עולה בקנה אחד גם עם מדיניות משפטית ראויה לפיה, למעט במקרים חריגים, משכיר לא יוכל לסרב לקבל את החזקה בו עת מבקש השוכר להשיבה לידיו בטענה לליקויים. כאמור ב-ת.א. (מחוזי ת"א) 1229/04, גרשון נ' גמדא סחר בע"מ (2008):

"על פי לשונה של הוראה זו [סעיף 20(א) לחוק השכירות - ב.ש.], שומה על המשכיר לקבל את הנכס חזרה לחזקתו בתום תקופת השכירות, ודומה כי על פי מדיניות משפטית ראויה, ככלל יש לפרש הוראה זו כחלה גם מקום שהמשכיר טוען לנזקים במושכר, שאז עומדות למשכיר עילות תביעה שבדין לתבוע פיצוי בגין נזקיו. דומני כי יש להותיר סטיה ממדיניות זו רק למקרה חריג, ולא ראיתי מקום לסטות ממנה במקרה דנן ...".

(וראה גם: ע"א 531/88, עצמון נ' מרכז כלל ירושלים בע"מ, פ"ד מד(2) 755; ת.א. (מחוזי ת"א) 585/97, מלון השדרה בע"מ נ' חברת בטוח-מנורה בע"מ (2002); והשווה: ע"א 2489/90, תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל נ' גורנשטיין (1991) שעניינו החלת פיצוי מוסכם; והשווה: ת.א. (מחוזי חיפה) 5010-04-09, אלברט נ' ריבקין (2012), שעניינו חובת קונה לקבל חזקה בדירה חרף אי התאמות/ליקויים, על האסמכתאות הנזכרות בו; וכן: ש. לרנר, "שכירות נכסים", התש"ן - 1990, עמוד 203 ואילך).

כך גם בענייננו - שומה היה על התובע לקבל את הנכס לידיו חרף מצבו, לפעול לתיקונו ולתבוע פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב כך, כפי שאכן עשה בפועל.

לעניין דא יושת אל לב כי בכתב התביעה מודה התובע כי הנכס הושב לידו ביום 30/4/07 (ראה: סעיפים 8 ו-9 לכתב התביעה). כפועל יוצא, נטען בכתב התביעה לאובדן הכנסה החל מחודש מאי 2007 מחמת אי יכולת להשכיר את הנכס נוכח מצבו להבדיל מתשלום דמי שכירות על פי החוזה בגין תקופה זו (ראה: סעיף 20 לכתב התביעה).

בהתאמה, גם לא נתבע הפיצוי המוסכם בגין איחור בפינוי המושכר מכח סעיף 14 לחוזה (והשווה: ע"א 2489/90, תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל נ' גורשטיין (1999)).

כך גם במכתב ההתראה ששלח בא כוחו של התובע לחברה ולמר פדידה ביום 16/5/07 (ראה: נספח ד' לנספחי תצהיר התובע - ת/1) נאמר, בין היתר:

"2. ביום 30/4/07 סיימו הצדדים את התקשרותם במסגרת חוזה השכירות, והחברה דנן פינתה את המושכר".

מכאן - בין אם נאות התובע לקבל לידיו את מפתחות הנכס או סרב לעשות כן נוכח מצבו - יש לראות את מועד הפנוי בפועל של הנכס, קרי: 30/4/07, כמועד השבת החזקה לתובע.

2.6 התובע סרב לחתום על פרוטוקול מסירה או כל אישור אחר נוכח מצבו של הנכס. כך העיד התובע (ראה: עמוד 7 לפרוטוקול שורות 6-11):

"ש. אם זה נכון - אז נכון לומר שהפריצה ארעה לאחר שקיבלת את הנכס חזרה?

ת. לא. לא קיבלתי הנכס חזרה ולא מפתחות ולא שום דבר ולא רציתי לקבל עם ההרס שהיה סביב לגדר והשער היה בכלל לא נסגר עקב תאונה שנגרמה ליד הרכב שלו, אין אפשרות היה לסגור את השער לא על ידי שרשרת ולא על ידי שום דבר ובנוסף כשאני נכנסתי איתו יחד (מצביע על מר פדידה) לא היה אף בית מנורה, האם כשהוא נכנס לא היה חשמל ובתי מנורה".[ההדגשה אינה במקור - ב.ש.].

בחקירתו הנגדית הודה מר פדידה כי אין בידו אישור בדבר מסירת המפתחות לתובע מאחר והתובע סירב לקבל את הנכס (ראה: עמוד 16 לפרוטוקול שורות 8-13):

"ש. יש לך אישור שב-30/5 [צ"ל 30/4 - ב.ש.] נתת את המפתח לתובע?

ת. אין.

ש. החתמת אותו בכתב כשנתת לו המפתח?

ת. לא. הוא סירב לקבל הנכס. ב-30/4 הוא אמר שהוא ישלח את זה למשכני החדש. לפני מועד 30/4 העברנו את הארנונה והחשמל יחד עם התובע ולא היתה מניעה והוא חתום על כך הוא קיבל את הכל". [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.].

חתימה כאמור - אין. מה גם שהרישא של מענה מר פדידה אינו מתיישב עם הסיפא. כך גם בחקירתו הנגדית של התובע על ידי מר פדידה הודה מר פדידה בכך (ראה: עמוד 10 לפרוטוקול שורות 16-19):

"ש. אני מראה לך את נספח ח' לתצהירך - הכיצד כל הפסולת הזו באה 5 חודשים לאחר שמסרתי הנכס וקיבלת החזקה לידך?

ת. לא קיבלתי שום חזקה ממך ב-30/4. אתה השארת את זה כעובדה.

ש. אתה צודק אבל...".[ההדגשות אינן במקור - ב.ש.].

כאמור, אין בכך כדי לפגום בעובדה שהחזקה בנכס נמסרה לתובע ביום 30/4/2007, אך יש בהתנהגות התובע, בה הודה מר פדידה בסופו של יום, כדי להעיד על מורת רוחו של התובע נוכח מצב הנכס שגרמה לו להודיע למר פדידה בו במקום כי אינו מעוניין לקבל את הנכס חזרה במצב זה.

2.7 בתחילת חודש מאי 2007 נפרץ הנכס (להלן "הפריצה"), כפי שהעיד חתנו של התובע, מר חלידו ניסים (להלן "החתן" - ראה: עמוד 12 לפרוטוקול שורות 26-29).

"ש. נכון שהיתה פריצה בנכס במאי 2007?

ת. למיטב הבנתי היתה פריצה.

ש. נכון שהגשתם תלונה במשטרה בגין הפריצה?

ת. נכון."

(וראה גם עדות התובע בעמוד 7 לפרוטוקול שורות 1-3).

2.8 ביום 9/9/07 הגיש התובע למנהל הארנונה בעיריית קריית אתא בקשה למתן פטור מארנונה לנכס מאחר ואינו ראוי לשימוש. מחמת חשיבות המכתב נביאו להלן כלשונו (ראה: נספח 7א' ל-נ/1):

"הנני מצהיר בזה שהבנין לא היה ראוי לשימוש היות ונעזב ע"י הדייר הקודם פ.א. הסעות בצורה בלתי אחראית.

א. בתחילת חודש מאי פרצו פורצים את המבנה ועקרו את כל החלונות ולא השאירו אפילו חלון אחד. רצ"ב אישור המשטרה.

ב. המחסן ניזוק ולא היה ראוי לשום אחסנה עקב הפריצה.

ג. המגרש היה מלא בורות שלא איפשרו כניסה ויציאה מבלי לגרום נזק לרכב פרטי.

ד. תקופת השיפוצים היתה הכרחית ובלתי נמנעת.

אי לכך אבקשם לשחרר אותי ממיסים עבור תקופת חודשי מאי, יוני, יולי, אוגוסט ממיסים".

וראה גם עדות החתן (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 30-32):

"ש. נכון שהגשת בקשה לעירייה לבקש פטור בגלל שהנכס הרוס עקב הפריצה?

ת. השאלה מטעה. אני פניתי לעירייה סיפרתי על הפריצה וסיפרתי על החורבן שהשאיר הדייר הקודם ושהביא הנכס למצב בלתי שמיש ולכן ביקשתי מהם שלא לחייב בארנונה".

2.9 ביום 19/10/07 שלחה עיריית קריית אתא למר פדידה הודעה/דרישה לסילוק מטרד בנכס לפיה בביקורת שנערכה באותו היום נמצא מפגע תברואתי: "ערמות גרוטאות עפר צמיגים וסלעים ומיכלי שמן מנוע ריקים. המקום צולם 477-480". ביום 5/11/07 נשלחה דרישה לפינוי גרוטאות גם לתובע (ראה: נספח ח' לנספחי תצהיר התובע - ת/1; וראה גם בחקירת התובע בעמוד 10 לפרוטוקול שורות 20-23, 26-29).

2.10 במהלך שנת 2007 (בחוזה לא צוין יום החתימה), נחתם חוזה שכירות ביחס לנכס בין התובע ואשתו לבין רועי בצלאל קראוס, אגמון - חלידו סימה ו- ק.ח-רחמים בע"מ (וביחד להלן "השוכר החדש") למטרת מכירה, שיווק וייצור פרחים ומתנות, החל מיום 1/8/07 ועד ליום 31/7/08 תמורת סך של 800 דולר ארה"ב בצרוף מע"מ כחוק לחודש (ראה: נספח 13 לתצהיר מר פדידה-נ/1 - "חוזה השכירות החדש" ו-"השוכר החדש", בהתאמה; יוער כי התובע לא התנגד להגשת המסמך באמצעות עד זה). עוד מצוין בחוזה השכירות החדש כי השוכר קיבל לידיו את המפתחות לנכס עוד ביום 1/8/07 לצורך שיפוץ, פינוי והתאמת הנכס לתנאיו; כי השוכר החדש רשאי להודיע על תום תקופת השכירות בהודעה מראש בת שלושה חודשים; וכי נתונה לשוכר החדש אופציה להארכת החוזה החדש בשש שנים נוספות כאשר כל שנה יעלה שכר הדירה החודשי בסך של 50 דולר ארה"ב (ראה: סעיף 6 לחוזה החדש).

2.11 לאחר מועד הפינוי, ובמטרה להתאים את הנכס לצרכי השוכר החדש, בוצעו בו שינויים.

התובע הודה כי במסגרת עבודות השינויים שונו, בין היתר, מקום חדר השירותים והחלוקה הפנימית של החדרים (ראה: עמוד 6 לפרוטוקול שורות 12-17):

"ש. האם נכון כי לאחר שקיבלתם הנכס שיניתם את מקום חדר השירותים והחלוקה הפנימית של החדרים?

ת. שינינו לאחר שהיה מי שרוצה להשכיר את המקום ואז התייחסנו למה שצריכים הצרכים שלו ועשינו זאת, לא לפי מה שאני רציתי. המקום הזה היה כמה חודשים שלא יכולנו להשכיר עד שהיתה לנו אפשרות שבא מישהו שרוצה להשכיר אותו הלכנו לפי האפשרות שלו".

החתן הודה עוד (בניגוד לתובע - ראה: עמוד 6 לפרוטוקול שורות 22-24) שגם מיקום המטבח שונה (ראה: עמוד 12 לפרוטוקול שורות 13-18):

"ש. היה שינוי במבנה המושכר מבחינת העתקת מקום השירותים והמטבח?

ת. היה שינוי גם של השירותים וגם של המטבח.

ש. העתקה של המקום כללה גם שינוי במערכת האינסטלציה?

ת. המונח שינוי לא נכון כי הכל היה הרוס והיה צריך לעשות את מערכת האינסטלציה מחדש.

ש. תסכים איתי שהמטבח היה במקום אחר בנכס?

ת. עבר 5 מטרים".

במסגרת זו בוצעו עבודות נוספות (לרבות התקנת וויטרינה) ואדרש לכך להלן.

3. יש לבחון את התביעה בשני מישורים:

האחד, ביחס לחברה - יש לבחון האם החברה עמדה בחובתה החוזית להשיב את החזקה בנכס כשהוא במצב טוב ותקין למעט בלאי סביר;

והשני, חבותם של הנתבעים מס' 2 עד 4, או מי מהם, לפיצוי התובע בגין הנזקים.

נדון להלן בכל אחד מהם.

חבות החברה

4. בכל הקשור למצבו של הנכס במועד חתימת החוזה (1/7/00) חלוקים הצדדים, בצורה קוטבית יש לאמר.

4.1 לטענת התובע, עובר למסירת החזקה בנכס לחברה היה מצבו של הנכס טוב. התובע הציג תמונות של הנכס (ראה: נספח ט' לתצהירו - ת/1). התובע העיד עוד כי קודם לכניסתה של החברה הוא השכיר את הנכס לצד ג' ששמר עליו בצורה נאותה (ראה: עמוד 8 לפרוטוקול שורות 15-20):

"ש. את הנכס לפני שהשכרת אותו לנתבעת 1 למי עוד השכרת?

ת. לפני שהשכרת לנתבעת 1 השכרתי לאדם שהשתמש בו למכור אבני ציפוי יקרים והוא השכיר את המחסן לנגרות והפעיל את זה על הצד הטוב ביותר ונקי ביותר ושמר עליו כמו העיניים שלו. כי אני בחוזה שם לא כתוב שהוא ישכיר הלאה.

ש. אחרי שקיבלת אותו מהשוכרים הקודמים צילמת אותו בפנים?

ת. לפי זכרוני כן יכול להיות שמופיע באחת התמונות".

חתנו של התובע העיד כי בעת מסירת הנכס לחברה "הכל היה מושלם ויש תמונות שמראות את תקינות הנכס" (ראה: עמוד 12 לפרוטוקול שורה 25; ותמונות צבעוניות אשר סומנו מש/1).

4.2 מנגד, טען מר פדידה כי התמונות שהציג התובע אינן משקפות את מצב הנכס בתחילת השכירות אשר היה בכי רע (ראה: סעיף 5 לתצהירו - הוצג וסומן נ/1):

"... א. המקום אותו שכרנו היה עובר לשכירות נטוש, מוזנח, מלוכלך ומלא פסולת.

ב. המקום הושכר בעבר, ככל הידוע לי, לנגרייה ולעסק של חומרי בניין שהשאירו אחריהם בשטח הרבה פסולת, בין היתר, של עצים וחומרי בניין.

ג. דלת הכניסה למבנה הינה פלדלת דו כנפית, ישנה מאוד. כשהחזקה במבנה נמסרה לנו רק כנף אחת נפתחה. ...

ד. המבנה מצופה מאבן אך כל האבן היתה ספוגה במים עקב נזילות ורטיבות בהעדר איטום בגג.

ה. בשירותים, במטבח ובמחסן לא היה טיח, לא היה ריצוף ולא היה ציפוי לקירות. בסה"כ היתה אסלה אחת.

ו. בחלק מהשטח מסביב לחצר הבניין היו מותקנים מעקות מברזל ישן וחלוד (שהיוו כנראה חלק שנשאר מגדר שהיתה פעם בעבר) שלא טופל ו/או תוחזק שנים לפני תחילת תקופת השכירות.

הגדר לא היתה שלמה לפני תחילת השכירות אלא במצב המתואר לעיל.

ז. בצידו הימני של המבנה היו קיימים מחסן וסככה עשויים מפחונים אשר היה במקום הרבה לפני שהגענו לשם. ....

....אנו קיבלנו מקום הרוס, מוזנח, מלוכלך והשקענו בו כמה שצריך והפכנו אותו מתאים לשימושינו. אנו שיפרנו את המצב שהיה ולא להיפך!".

5. כך גם בכל הקשור למצב הנכס במועד הפינוי (30/4/07):

5.1 לטענת התובע, עת קיבל את הנכס נדהם להיווכח כי החברה הותירה בו נזקים רבים והרס רב, בין היתר, לגדר סביב הנכס, לשער הכניסה, לסככות, לריצוף, לאינסטלציה, לרשת החשמל, ולגז. כל הצנרת של מערכת הגז הוצאה מן המקום, כל הדלתות שבתוך הדירה לא נמצאו במקומן, הושאר הרס רב למערכת חשמל, בכלל זה נתלשו כל בתי המנורה וצנרת החשמל של כל המבנה. כמו כן הותירה החברה מאחוריה נזק סביבתי רב בדמות בורות רבים בהם נקברה פסולת רבה, שמן רב שנשפך בתוך ומחוץ לנכס וגרם להרס הניקוז במקום (ראה: סעיפים 6-8 לתצהירו - הוצג וסומן ת/1)

חתנו של התובע, אשר סייע לו בקבלת הנכס, הצהיר כדלקמן (תצהירו הוצג וסומן ת/2):

"5. בביקורי הראשון במקום ובהמשך הביקורים הנוספים יחד עם חמי שהוא בעל הנכס, ביקשתי ממר פדידה שיתקן את המושכר לצורך הבאתו למצב ראוי לשימוש ומגורים.

6. למיטב הבנתי וידיעתי, בחודשים האחרונים המקום שימש מחסן גרוטאות של החברה, וזאת לאור העברת משרדי החברה למשכנם החדש.

7. הנני מצהיר כי הנכס המושכר ננטש על ידי השוכר במצב של הרס מוחלט, כאשר מדובר בנכס שמצבו הקודם מוכר לי היטב.

8. הנני מצהיר כי סמוך לנטישת הנכס צילמתי את ההרס והחורבן שהושאר בנכס, ולהלן פירוט הנזקים אותם הבחנתי בתוך המבנה ובשטח מסביב: ריצוף מרוסק, אינסטלציה שבורה וחסרה, חלונות ותריסים שבורים וחסרים, ללא דלתות, ללא מערכת גז, ללא חשמל, גדרות ומעקות הרוסים, שער כניסה שבור, מגרש חניה עמוס פסולת".

5.2 לטענת מר פדידה, במהלך השנים החברה ביצעה בנכס עבודות ושיפוצים ומסרה את הנכס כשמצבו טוב יותר מהמצב בו קיבלה אותו. לגרסתו, עובר להשבת החזקה בנכס הוא נפגש עם התובע במקום וסוכם על צביעת המבנה, פינוי כל הציוד של החברה, פינוי כל הפסולת והשאריות של החברה, ניקיון השטח מעשבים מסביב למבנה והחצר, סגירת הגלריה בבלוקים והורדת תקרת ההנמכה של המזגן. לשיטתו, עבודות אלה בוצעו (ראה: סעיף 7 לתצהירו - הוצג וסומן נ/1).

מר חג'אזי, עובד החברה, הצהיר (תצהירו הוצג וסומן נ/2):

"5. אני ויתר עובדי החברה השתתפנו בפינוי המקום הישן שברח' ביאליק 33 בקרית אתא והעברת הציוד למשרדי החברה החדשים.

6. אנחנו, עובדי החברה, נהגים וגם המנכ"ל יצחק פדידה השתתפנו בנקיון המקום הישן מבפנים ומבחוץ ובצביעתו מבפנים. אני זוכר כי ניקינו מסביב לבניין וגם את החצר בעזרת טרקטור שנשכר במיוחד לצורך כך.

7. אני זוכר כי ראיתי את המשכיר מר אגמון [התובע – ב.ש.] שהסתובב במקום עם מר יצחק פדידה בזמן בו ביצענו את העבודות הנ"ל שם.

8. לאחר סיום העבודות, המקום נראה טוב יותר משהיה ולדעתי מצבו אף טוב יותר מהמצב בו היה כפי שראיתי אותו כשהתחלתי לעבוד בחברה".

יחד עם זאת, הודה מר חג'אזי בחקירתו הנגדית כי החל לעבוד בחברה בחודש מאי 2002 ועל כן, אין לו כל ידיעה באשר למצבו של הנכס בעת השכרתו (ראה: עמוד 18 לפרוטוקול שורות 10-14). מר חג'אזי הוסיף וטען כי בשלב זה (5/2002) "הכל היה מפורק", "גועל נפש" (ראה: עמוד 18 לפרוטוקול שורה 26-30):

"ש. מפנה ל-מש/2 עמוד 12 - ככה היתה האינסטלציה?

ת. כן הכל היה מפורק.

ש. כשהגעת הכל היה כך?

ת. כן. המשרד היה מוזנח והיו נזילות מים והיה קצר של חשמל וסבלנו. המשרד היה גועל נפש. עד כמה שיכולנו לסדר סידרנו.".

ובהמשך (ראה: עמוד 19 לפרוטוקול שורות 15-29):

"ש. מפנה ל-מש/2 6 - ככה היה?

ת. כן. כל המשרד היה מת [צ"ל מט - ב.ש] ליפול.

ש. לפני שעזבת (מפנה ל-מש/2 7) לא היו משקופים לחלונות?

ת. לא. כל המשרד היה מורכב על עצמו. היו שלוש שכבות על הרצפה של קרמיקה (לאחר ששומע את מר פדידה) אני מתקן 3 צבעים ולא 3 שכבות וגם לא היו סורגים. .....

כל זמן עבודתי המשרד היה גועל נפש. מר פדידה סידר כמה שהוא יכול. הביא אנשים וגם את המחסן סידר אותו. הוא רצה לעבור את המקום כי לא ניתן היה לתקן אלא רק להרוס ולבנות מחדש. כל הבניין היתה רטיבות. במשרד היו נזילות של מים גם בקיר על הזמן".

5.3 שני הצדדים הציגו תמונות שלשיטתם מייצגות את מצב הנכס בסמוך לאחר הפינוי (התובע - מש/2; ומר פדידה - נספחים 5 ד' ו-5 ה' ל-נ/1), הגם שבעדותו הודה מר פדידה כי חלק מהתמונות צולם על ידו לאחר הפריצה (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 22-31).

6. בכל הקשור למצב הנכס במועד חתימת החוזה מצאתי לבכר את גרסת התובע.

6.1 בהתאם להוראות החוזה על החברה לשמור על הנכס במצב תקין וטוב, לתקן כל נזק שיגרם לנכס ולהשיבו לידי התובע במצב טוב ותקין. מפאת חשיבות הדברים נביאם כלשונם:

"4. המורשה [החברה - ב.ש] מתחייב בזאת לדאוג שהמושכר ישמר במצב תקין וטוב, כל זאת לפי קביעת המרשים [התובע ואשתו - ב.ש.], והמורשה מתחייב לתקן כל דבר הטעון תיקון וכל קלקול שייגרם למושכר ואביזריה על חשבונו בטרם יפנה את המושכר.

...

10. בתום תקופת ההרשאה יחזיר המורשה למרשים את המושכר במצב טוב, או לבא כוחו, ויפנה את המושכר מכל אדם וחפץ ויסלק ידו ממנה.

...

11. המורשה מתחייב לפצות את המרשים על כל נזק שיגרם למושכר, פרט לפחת הנובע משימוש רגיל ומתקבל על הדעת. ולכול נזק שיגרם שלא בשליטת הדייר כמו רעידת אדמה וכו'. [המשפט האחרון הוסף בכתב יד - ב.ש].

המורשה מתחייב: ...

ד. לתקן כל תקלה במערכת החשמל הביוב והמים בתקופת השכירות, וכן לדאוג לתיקונם עם מסירת הדירה בתום החוזה" [ההדגשות אינן במקור – ב.ש.].

6.2 בחוזה לא מצוין כי הנכס אינו ראוי לשימוש ו/או כי קיימת בעיה בתשתיות האינסטלציה, מים, חשמל וכיוצ"ב.

מנגד, קיימת הוראה מפורשת כי על החברה לשמור את הנכס במצב תקין וטוב לפי קביעת התובע ואשתו ולתקן את כל הליקויים בנכס, ללא סייג, בטרם השבת החזקה לתובע.

כך גם, אין בחוזה כל סייג באשר לחובת החברה לפצות את התובע ואשתו בגין כל נזק שיגרם למושכר, למעט הסייג בדבר בלאי טבעי ונזק שנגרם שלא בשליטת החברה (אשר הוסף בכתב יד).

6.3 אם וככל שמצב הנכס היה בכי רע, כשיטת מר פדידה, מצב זה היה בא לידי ביטוי בחוזה, למצער, על דרך סיוג חובת החברה לשמירת הנכס, תיקונו והשבת הנכס לתובע כמו גם פיצוי התובע אך ורק בהתאם למצבו הנוכחי ("as is") להבדיל ממצב טוב ותקין.

הדברים אמורים במיוחד משמר פדידה הודה כי אין זו הפעם הראשון שהוא חותם על חוזה שכירות. המדובר באדם המנהל חברת הסעות החל משנת 1991, קרי: כ-9 שנים לפני חתימת החוזה, כאשר החוזה נחתם אצל מר פדידה במשרד, ללא עורכי דין, למרות שלטענתו החוזה הובא על ידי התובע (ראה: עמוד 14 לפרוטוקול שורה 27 עד עמוד 15 לפרוטוקול שורה 2).

6.4 משנשאל לפשר הדבר, השיב מר פדידה (ראה: עמוד 15 לפרוטוקול שורות 5-7):

"לקחתי בידיעה שאני הולך לשקם את זה ואני אשב שב תקופה ממושכת. המקום היה מוזנח. הנגרייה וחומרי הבניין השאירו פסולת. לקחת את כל זה עם ידיעה שתהיה לי אפשרות לטווח ארוך ולקחתי עלי את השיפוץ".

ברם, תשובה זו אינה מתיישבת עם הראיות שלפני כמו גם עם שורת ההיגיון.

ראשית, חוזה השכירות הוא לתקופה של שנתיים עם אופציה לשנה אחת. הארכת החוזה אחר כך בוצעה רק בשנת 2004 וגם אז ניתנה לשני הצדדים האפשרות להביא את החוזה לקיצו תוך 30 יום. השקעות בסדר גודל להם טען מר פדידה לרבות במערכות מים, חשמל ואינסטלציה בנכס אינן עולות בקנה אחד עם חוזה לשנתיים או שלוש שנים בלבד. מה גם שלא נטען, וממילא לא הוכח, שדמי השכירות היו נמוכים מאוד ועל כן, היתה בכך כדאיות כלכלית לחברה. ודוק: שבע שנים מאוחר יותר הנכס הושכר פחות או יותר באותם סכומים לאחר ביצוע התאמות ושינויים.

שנית, וחשוב מכך - טענה זו נסתרה בעדות מר חג'אזי אשר זומן להעיד מטעם הנתבעים. מר חג'אזי העיד, כאמור, כי בעת שהחל לעבוד בחברה (מאי 2002), קרי: לקראת תום תקופת השכירות המקורית (30/6/02), מצב הנכס היה גרוע ביותר וכלשונו "גועל נפש". אם וככל שכטענת מר פדידה הוא השקיע אלפי שקלים במערכות מים, חשמל, אינסטלציה וכן במגרש ובמבנה הכלולים בנכס, הרי שבשלב בו מר חג'אזי החל לעבוד בחברה מצב הנכס היה צריך להיות טוב ותקין כדרישת החוזה.

אמנם בחקירתו החוזרת הוסיף מר חג'אזי וטען כי בפועל מר פדידה תיקן את הנכס והיו בעלי מקצוע, אך לשיטתו "אחרי שהחשמלאי עבד היה בסדר לתקופה ועוד פעם נתקענו" (ראה: עמוד 20 לפרוטוקול שורה 5). יוער כי במהלך עדותו התמהמה העד בטרם השיב וניכר היה בעדותו כי הוא עושה הכל כדי לרצות את מר פדידה, מעבידו, אשר נכח באולם אותה עת. מכל מקום, גם אם הייתי מקבלת חלק זה של עדותו (ולא היא), הרי שאחת משתיים: או שהחברה לא ביצעה כלל את התיקונים הנדרשים בנכס בהתאם לחובתה החוזית; או שהחברה חדלה מלבצע את התיקונים כהלכה ועל כן, במהלך כל תקופת השכירות לא שמרה את הנכס במצב טוב ותקין כהתחייבותה החוזית.

ודוק: לא הוצגה כל קבלה/חשבונית/הזמנת עבודה או כל מסמך אחר המעיד על ביצוע תיקונים/עבודות בנכס מסוג דא או בכלל במהלך תקופת השכירות (להבדיל מהתקופה הסמוכה לתחילת תקופת השכירות וליום הפינוי אליהן אתייחס להלן) למרות שהחברה יכלה לעשות כן בנקל וכשל זה יפעל לחובת הנתבעים.

שלישית, מר פדידה אמנם צירף לתצהירו חשבוניות מס על סך של 5,039.86 ₪ (כולל מע"מ) וכן תעודת משלוח על סך של 867.70 ₪ (כולל מע"מ) מהתקופה הסמוכה לתחילת תקופת השכירות (יולי עד ספטמבר 2000), המייצגים לשיטתו את הוצאותיו (ראה: נספחים 3א לתצהירו - נ/1 וכן עמוד 15 לפרוטוקול שורה 10), אך אין במסמכים אלה כדי לסייע בידו.

מרבית המסמכים אינם בגדר קבלות אלא חשבוניות מס וכן הוצגה תעודת משלוח אחת. כך שעצם ביצוע התשלום לא הוכח.

וחשוב מכך - לא הוכח הקשר של מרבית המסמכים לעבודות בנכס. כך למשל מרבית חשבוניות המס וכך גם תעודת משלוח מתייחסים לחומרים ופריטים שלא הוכח כי שימשו למטרת שיפוץ הנכס להבדיל מכל מטרה אחרת (וחלק מהמסמכים אף לא קריא).

גם אם נניח לטובת הנתבעים כי כל החשבוניות ותעודת המשלוח שולמו בפועל וכי כל פריטים והחומרים נשוא החשבוניות שימשו למטרת הנכס - עדיין ממסמכים אלה לא עולה שנערך שיפוץ כללי בנכס שמצבו "הרוס, מוזנח, מלוכלך והפכנו אותו כמו שצריך" (ראה: סעיף 5ח. לתצהיר מר פדידה - נ/1).

יתירה מזאת, לא הוכח הקשר שבין הליקויים הנטענים בתצהיר מר פדידה באשר למצב הנכס עובר לחתימת החוזה (ראה: סעיף 5ח. לתצהיר מר פדידה - נ/1) לבין מסמכים אלה ועל פניו, אין במסמכים אלה כדי להעיד על תיקון כל או מרבית הליקויים הנטענים הנ"ל. כך למשל, חשבוניות המס שניתן לכאורה לייחסן לעבודה עניינן התקנת מערכת אזעקה ומזגן (וגם בהן לא מצוין כי המדובר בנכס ולא באתר אחר) וזאת להבדיל מתיקון ו/או התקנת מערכת אינסטלציה, מים או חשמל בנכס. מה גם שהמזגן והנמכת התקרה וככל הנראה גם מערכת האזעקה הוסרו ו/או נלקחו על ידי החברה במועד הפינוי (ראה: סעיף 7 לתצהיר מר פדידה - נ/1).

ודוק: גם מר פדידה אך טוען שבשלב זה (תחילת השכירות) הסתפקה החברה בפינוי פסולת בחצר, צביעת המבנה, החלפת זכוכיות שבורות ומנעול הכניסה (ראה: סעיף 6א' לתצהירו - נ/1). הא ותו לא.

רביעית, מר פדידה הוסיף וטען כי במהלך תקופת השכירות התגלו בנכס ליקויים רבים (חדירת מים, נזילות, העדר מערכת ביוב, רחבת מגרש ללא ציפוי וללא ניקוז, גדר לא שלמה, חלונות ללא סורגים, מחסן וסככה מפחונים) והתובע התחמק מטיפול בפגמים אלה (ראה: סעיף 6 ב' לתצהירו נ/1); וכי החברה השקיעה בנכס, לרבות תיקוני מערכת חשמל וצביעת המבנה; שאיבת בור ספיגה; יישור והידוק החצר; התקנת סורגים ואזעקה למניעת פריצות; ציפוי הקירות בקירות מגבס מיוחד נגד חדירת מים; החלפת פחונים; ריצוף; טיח וצביעת המטבח והשירותים (ראה: סעיף 6 ג' לתצהירו-נ/1).

ברם, טענות אלה אינן מתיישבת עם טענת מר פדידה לשיפוץ כללי בנכס עם תחילת תקופת השכירות. מה גם, שכאמור, לא הובא כל מסמך המעיד כי במשך תקופת השכירות - כמעט 7 שנים - החברה הזמינה איש/אנשי מקצוע לביצוע עבודה/ות בנכס ושילמה תמורתה/ן. המסמך היחיד שצורף לעניין דא הן שתי תמונות לכאורה משנת 2005 של שטח היציאה/כניסה של כלי רכב לנכס (ראה: נספח 3ב לתצהיר מר פדידה - נ/1). ראשית, לא ברור מהתמונות האם כבר בשלב זה נדרשה החלפת מצע; ושנית, אין בתמונות אלה כדי לתמוך בטענת הנתבעים באשר למצב הנכס ביום הפינוי, כשנתיים מאוחר יותר.

כך או כך, טענות אלה אינן מתיישבות עם הוראות החוזה לפיהן במהלך תקופת השכירות היה על החברה לתקן כל תקלה ודבר הטעונים תיקון בנכס ולשמרו במצב טוב ותקין כמו גם עם העובדה שהאופציה הופעלה ומאוחר יותר החוזה הוארך ללא כל התייחסות לכך.

6.5 מר פדידה הודה כי במהלך שבע שנים הוא לא שלח לתובע כל מכתב באשר למצב הנכס (ראה: עמוד 15 לפרוטוקול שורות 13-14). עובדה זו מתיישבת עם הוראות החוזה לפיהן על החברה מוטל הנטל לשמור את הנכס במצב טוב ותקין ולהשיבו במצב זה לתובע ואשתו.

לא נעלם מעיני כי מר פדידה הוסיף וטען כי התובע היה מגיע מידי חודש לנכס לקבל שכר דירה, אך לא הוכח שבמסגרת זו מר פדידה הלין בפניו על מצב הנכס. מה גם שלשיטת מר פדידה, החברה כבר שיפצה את הנכס ומכל מקום, נטלה על עצמה לבצע זאת, ועל כן, מה לה כי תלין על כך?.

מנגד, אין מחלוקת כי בעת הפעלת האופציה (עד 1/7/02) או אף ביום חתימת הסכם ההארכה (4/2/04) - אין כל דרישה לבצע תיקונים בנכס ולמצער, סיוג התחייבותה החוזית של החברה כלפי התובע ואשתו או אף ציון מצב נטען זה של הנכס. להיפך, הוסכם כי "כל יתר הוראות החוזה עומדות בעינן".

יוער כי לא נעלמה מעיני טענת ב"כ הנתבעים, לראשונה, בסיכומים (ולא בכתב ההגנה כנטען) כי התובע לא התריע על כך במהלך תקופת השכירות ודי בכך כדי לדחותה. מעבר לדרוש יצוין, כי בשים לב לכך שהחברה היתה בנכס משך שנים וחובתה לתקן את כל הליקויים בטרם השבת החזקה ולהשיב את הנכס לתובע ואשתו כשהוא במצב טוב - לא היה בטענה זו, גם אם היתה מועלית במועד ומוכחת כדבעי (ולא היא), כדי לסייע בידי הנתבעים.

6.6 זאת ועוד. מר פדידה הודה עוד כי נפגש עם התובע בטרם מסירת החזקה בנכס וסוכם על ביצוע עבודות (ואתייחס לעניין דא גם להלן). הודאה זו סותרת מניה וביה את טענתו באשר למצב הנכס בתחילת תקופת השכירות. אם וככל שהנכס היה במצב ירוד בתחילת תקופת השכירות והחברה השיבה אותו לתובע במצב טוב יותר לא היה מקום להידרש (ולהסכים) לביצוע עבודות נוספות.

6.7 משכך, הנתבעים לא עמדו בנטל הרובץ לפתחם (באשר המדובר בטענת הגנה) להוכיח כי מצב הנכס ביום הפינוי זהה למצבו בעת תחילת תקופת השכירות ודינה להידחות.

6.8 לא זו אף זו. קבלת עדותו זו של מר פדידה כי מצבו הירוד של הנכס לא צוין בחוזה מאחר ו-"לקחת את כל זה עם ידיעה שתהיה לי אפשרות לטווח ארוך ולקחתי עלי את השיפוץ" (ראה: עמוד 15 לפרוטוקול שורות 5-7), משמעה הודאה מפורשת של החברה באחריותה לתקן ולשפץ את הנכס. לשון אחר: גם אם אקבל כי הנזקים, כולם או חלקם, היו קיימים עוד בטרם חתימת החוזה (1/7/2000), הרי שלשיטת החברה היה עליה לתקנם.

7. מצב הנכס במועד הפינוי -

7.1 ביום 30/4/07 לא נערך, כאמור, פרוטוקול מסירה מסודר. אמנם מר פדידה טען תחילה כי הנכס הוחזר לשביעות רצון התובע אשר הבטיח לשלוח אליו את שטר החוב (ראה: סעיף 7 ו' לתצהירו - נ/1), אך בחקירתו הנגדית הודה כי התובע סירב לחתום אפילו על קבלת המפתחות (ראה: עמוד 16 לפרוטוקול שורות 8-11; וראה גם בחקירת מר פדידה את התובע : עמוד 10 לפרוטוקול שורות 18-19). יש בכך משום תימוכין, כאמור, כי התובע לא היה מרוצה ממצבו של הנכס עת ביקשה החברה להשיבה לידיו.

7.2 מר פדידה צירף לתצהירו קבלה על סך של 693 ₪ בגין עבודות טרקטור, ניקיון החצר והעמסה למכולה; חשבונית מס בגין הזמנת חומרים/פרטים על סך של 3,823 ₪; ו-3 תעודות משלוח - האחת בגין חומרים והאחרות לא קריאות, וכן קבלה בגין מלט על סך של 80 ₪ מהתאריכים 2/4/2007-30/4/2007.

גם אם אניח לטובת החברה כי כל הסכומים שולמו בפועל וכי כולם כאחד קשורים לנכס (למרות שהדבר לא הוכח) יהיה בכך חיזוק לשניים: האחד, כי התובע לא היה מרוצה ממצב הנכס; והשני, כי החברה ידעה שזו חובתה להשיב את הנכס לתובע ואשתו כשהנכס במצב טוב ותקין.

7.3 אך אין אנו צריכים להרחיק לכת באשר מר פדידה הודה כי בעת פגישתו עם התובע עובר להשבת הנכס (ראה: סעיף 7ג. לתצהירו - נ/1):

"ג. אני והמשכיר נפגשנו במקום וסיכמנו על צביעת המבנה, פינוי כל הציוד של החברה מתוך המבנים והמחסנים, פינוי כל הפסולת והשאריות של החברה, ניקיון השטח מעשבים מסביב למבנה ולחצר, סגירת הגלריה ע"י בלוקים והורדת תקרת ההנמכה של המזגן.".

יש בכך תימוכין לגרסת התובע כי לא היה שבע רצון ממצב הנכס.

מעבר לכך - בכל הקשור לעבודות אלה עובר הנטל אל כתפי הנתבעים להוכיח כי העבודות אכן בוצעו כמוסכם, כטענת מר פדידה (ראה: ס"ק ד'-ו' לתצהירו נ/1), משהוכח כי התובע לא חתם על פרוטוקול מסירה ואין מחלוקת כי שטר החוב לא הושב (ואף היה נשוא להליך אחר).

8. בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט מיום 20/2/11 של המהנדס מר שטרנברג רונן (להלן "חוות דעת" ו-"מומחה בית המשפט", בהתאמה), נותרו בנכס נזקים שעלות תיקונם עומדת על סך של 13,340 ₪ (כולל מע"מ). עוד אמד המומחה את עלותן של עבודות נוספות בסך של 45,700 ₪ (לא כולל מע"מ) אשר נותרו במחלוקת (ראה: טבלה בעמוד 35 לחוות הדעת).

8.1 מעמדו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט מעמד מיוחד הוא וממצאיו יאומצו דרך כלל על ידי בית המשפט הממנה אלא אם כן, קיימת סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת, כגון ראיה לסתור או נימוק של ממש או אם נפלה לה שגיאה גסה בחוות דעת עד כדי שבית המשפט, החסר מומחיות במקצוע זה, ימצאה מופרכת. כאמור ב-ע"א 3056/99, שטרן נ' המרכז הרפואי שיבא, פ"ד נו(2) 936:

"...אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן...".

(וראה גם: ע"א 4445/90, "עמיגור" (ניהול נכסים) בע"מ נ' מאיוסט (1994); ע"א 2099/08, עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ (2010); ע"א 5472/04, ואני נ' ארמלי (2009); ע"א 8949/07, י.ר. אחים עזרא חברה לבנין בע"מ נ' זאב (2009); ע"א 323/85, מ"י נ' מזרחי, פ"ד לט(4) 185; ע"א 558/96, 1240/96, חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563; ע"א 5602/03, סגל נ' שיכון ופתוח (2005); ע"א 293/88, חברת פדידה ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (1990); ע"א (חיפה) 5124/07, אנגל ג'נרל דבלופרס בע"מ נ' רמת חביב בע"מ (2008) והאסמכתאות המצוינות בו; ע"א 9323/04, מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 (2006); ע"א 3134/02, עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (1992) בע"מ (2003); ת.א. (חיפה), 1436/98, שמילוביץ נ' אשל הירדן בניה ופיתוח בע"מ (2008) על האסמכתאות המצוינות בו; ת.א. (י-ם) 3177/09, פלוני נ' לוי (2012)).

יחד עם זאת, "מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית המשפט, וההכרעה הסופית לעולם מסורה בידי בית המשפט... בית המשפט רשאי להכריע על פי מכלול הראיות שבפניו, ולבור חלקים מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט" (ראה: ת.א. (חיפה) 889/98, אופק נ' שיכון עובדים בע"מ (2005) על האסמכתאות הנזכרות בו; וראה גם: ע"א 2160/90, רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170; ע"א 8361/10, יוסף נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2011), על האסמכתאות המפורטות בו; ע"א 1188/92, הועדה המקומית נ' ברעלי, פ"ד מט(1) 463; ע"א 974/91, עמיד חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' הועדה לתכנון ובניה זמורה, פ"ד נ(5) 104; ת.א. (חיפה) 3164-10-09, סינדיאני נ' סאלח (2013)).

8.2 הצדדים לא שלחו שאלות הבהרה למומחה ואף לא ביקשו לזמנו לחקירה.

יתירה מכך, כל אחד מהם ביקש לאחוז במסקנות המומחה בסיכומיו (ב"כ התובע בעמוד 21 לפרוטוקול שורות 29-31; וב"כ הנתבעים - ראה למשל בעמוד 23 לפרוטוקול שורות 14-23).

משכך, ולאחר עיון בחוות הדעת, לא מצאתי לסטות ממסקנותיו בכל הקשור לסכום של 13,340 ₪ (כולל מע"מ).

בכל הקשור ליתר הרכיבים שעלותם צוינה בחוות הדעת ללא קביעה (ראה: טבלה בעמוד 35 לחוו"ד) - אתייחס להלן לכל רכיב ורכיב. ויובהר - הצדדים לא חלקו על אומדן הרכיבים, כפי שנקבע על ידי המומחה, אלא מיקדו טענותיהם באשר לעצם חיוב הנתבעים בתשלום כל אחד מרכיבים אלה.

9. גלריה (2,000 ₪ לא כולל מע"מ) -

9.1 בתיאור הנכס בחוזה לא מצוין כי קיימת גלריה. בחקירתו החוזרת הוסיף התובע כי הנכס הושכר ללא גלריה (ראה: עמוד 9 לפרוטוקול שורות 21-22):

"ש. כשמסרת את המושכר ב-2000 היתה גלריה?

ת. לא היתה גלריה. מר פדידה בנה את הגלריה".

9.2 בהתאם למכתבו של ב"כ החברה מיום 31/5/07 (צורף כנספח 11 לתצהיר מר פדידה - נ/1):

"4. ... ו. לא נערכו תוספות בנייה מלבד גלריה שנבנתה באישור מרשך".

אמנם תחילה טען מר פדידה כי שכר הנכס עם גלריה ו- "הכל שקר" (ראה: עמוד 15 לפרוטוקול שורות 19-24), אך בסופו של יום, ולאחר שעומת עם מכתב זה, הודה מר פדידה כי החברה בנתה את המדרגות ו'השמישה', כלשונו, את הגלריה "למשרדון" (ראה: עמוד 15 לפרוטוקול שורות 27-28 ו- 32).

מר פדידה אף הודה בתצהירו כי אחת העבודות שסוכם בפגישתו עם התובע טרם המסירה כי על החברה לעשות היה לסגור את הגלריה (ראה: סעיף 7ג. לתצהירו- נ/1). ריבוי גרסאות זה והניסיונות, שלא צלחו, ליישבן, אך פגמו באמינותו.

9.3 בהתאם לסעיף 11 ג. לחוזה על החברה לסלק כל שינוי או הוספה בנכס אם התבקשה לעשות כן על ידי התובע ואשתו, שאם לא כן רשאים התובע ואשתו לעשות זאת על חשבון החברה. זכות זו נתונה לתובע גם אם אושרה התקנת הגלריה.

במכתב ב"כ התובע מיום 16/5/07 למר פדידה ולחברה נדרש, בין היתר, סילוק הגלריה (ראה: סעיף 8ו. לנספח 10 לתצהיר מר פדידה - נ/1).

9.4 משכך, אני קובעת כי הנכס לא הושכר עם גלריה, אשר נבנתה ולמצער, אשר המדרגות המובילות אליה נבנו על ידי החברה שהפכה אותה למשרד וכי החברה לא סילקה אותה כדרישת התובע.

9.5 הגלריה פורקה והתובע הציג חשבונית מס לפקודתו מיום 5/8/07 עליה מצוין "שולם ע"י אגמון" המתייחסת למספר עבודות ובכללן פירוק הגלריה (ראה: נספח ה'1 לתצהיר התובע - ת/1).

אמנם בחשבונית המס אין הפרדה בין הרכיבים השונים, אך על פי חוות דעת מומחה בית המשפט עלות פירוק גלריה עומדת על סך של 2,000 ₪ (לא כולל מע"מ) וקביעתו מאומצת על ידי.

9.6 על כן, רכיב זה מאושר.

10. תיקון הריצוף (8,000 ₪ לא כולל מע"מ) -

10.1 בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט, אשר בחן את התמונות שהוצגו לו על ידי שני הצדדים כמופיע בחוות דעתו, הריצוף תקין למעט פנל שבור, שלוש מרצפות חסרות ואריח שבור אחד שעלות תיקונם עומדת על סך של 500 ₪ (לא כולל מע"מ) ונכללה בסכום שכאמור אושר על ידי (סך של 13,340 ₪ כולל מע"מ).

10.2 התמונות שלפני אכן תומכות בקביעת המומחה. יוער כי התובע בעדותו אמנם טען שיש עוד תמונות אליהן לא התייחס המומחה (ראה: עמוד 6 לפרוטוקול שורות 9-11), אך החתן, אשר צילם את התמונות, הודה שכל התמונות נכללו בחוות דעת השמאי (ראה: עמוד 12 לפרוטוקול שורות 7-12). מה עוד שעיון בתמונות שהוצגו וסומנו מש/2 ובתמונות שנכללו בחוות דעת המומחה מעיד כי המדובר באותן תמונות. כך או כך, אלה הראיות שלפני ואין בלתן.

10.3 זאת ועוד. לא הוצגו ראיות המעידות על כך שנדרש ריצוף של כל הנכס. גם חשבונית המס לפקודת התובע מיום 5/8/2007 עליה מצוין "שולם ע"י אגמון" מתייחסת ל"תיקון ריצוף" להבדיל מריצוף כל הרצפה (ראה: נספח ה'1 לתצהיר התובע - ת/1). גם בחשבונית המס השנייה מיום 31/8/07 לפקודת השוכר החדש (ק. ח. פרחים- ואדרש לכך להלן) עליה מצוין "...בוצעו ע"י אלי אוקנין - שולם ע"י יוסף אגמון" (ראה: נספח ה' 5 לתצהירו -ת/1) נאמר רק "עבודות רצף", ללא כל פירוט של העבודות. מכאן, לא הוכח כי כל הנכס רוצף.

10.4 אמנם, הנתבעים הודו כי לכל הפחות היה שינוי בצבע המרצפות (ראה: תשובת מר חג'אזי - "היו שלוש שכבות על הרצפה של קרמיקה (לאחר ששומע את מר פדידה) אני מתקן 3 צבעים ולא 3 שכבות" עמוד : עמוד 19 לפרוטוקול שורות 18-19) - אך אין די בכך כדי להרים את הנטל הרובץ בעניין דא לפתחו של התובע.

10.5 זאת ועוד. הוכח, כאמור, כי לאחר מועד הפינוי ועל מנת להתאים את הנכס לשוכר החדש בוצעו בנכס שינויים לרבות שינוי מקום המטבח והשירותים וחלוקה פנימית (ואדרש לכך גם להלן). מכאן, גם אם הייתי מוצאת כי התובע הוכיח שכל הנכס רוצף על חשבונו (ולא היא), עדיין היה עליו להוכיח כי הריצוף נדרש עקב הנזק שנגרם לנכס על ידי התובע ולא עקב השינויים שבוצעו על מנת להתאים את הנכס לצרכי השוכר החדש או מכל טעם אחר ובכך כשל.

10.6 לפיכך, רכיב זה (למעט הסכום של 500 ₪ אשר נכלל כבר בסעיף 2.11.3 לחוות הדעת שאומץ על ידי) לא מאושר.

11. אינסטלציה וכלים סניטריים (10,000 ₪ לא כולל מע"מ) -

11.1 מהתמונות שהוצגו עולה כי המדובר בלכלוך, הזנחה וניאגרה שבורה (ראה גם מש/2). אמנם בעניין זה החתן טען לתמונות נוספות בידי בא כוח (ראה: עמוד 12 לפרוטוקול שורות 19-20), אך כשל התובע להציגן פועל לחובתו.

11.2 עוד הוכח, כאמור, כי המטבח וחדר השירותים שונו לאחר מועד הפינוי על מנת להתאים את הנכס לדרישות השוכר החדש (ראה: הודאת התובע וחתנו בכך, הגם שנפלה סתירה בעדותם כמפורט לעיל - ראה: עמוד 6 לפרוטוקול שורות 12-24 ועמוד 12 לפרוטוקול שורות 13-18).

11.3 התובע הציג שתי חשבוניות מס לעניין עבודות האינסטלציה:

האחת, חשבונית מס לפקודת התובע מיום 5/8/2007 עליה מצוין "שולם ע"י אגמון" המתייחסת גם לעבודות אינסטלציה (ראה: נספח ה'1 לתצהירו - ת/1); והשנייה, חשבונית מס מיום 31/8/07 לפקודת ק.ח. פרחים המתייחסת גם לעבודות אינסטלציה (ראה: נספח ה' 5 לתצהירו - ת/1). ודוק: למרות שהחשבונית הוצאה לק.ח. פרחים (השוכר החדש) הייתי מוכנה לקבל את עדות התובע, שלא נסתרה, כי נשא בתשלום זה (ראה: עמוד 9 לפרוטוקול שורות 3-14; שורות 23-27; וראה גם עדות חתנו בעמוד 11 לפרוטוקול שורות 15-25, הגם שהלה לא ידע להסביר מדוע החשבונית היא על שם השוכר החדש - ראה: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 26-28), בפרט בשים לב שעל החשבונית נרשם כי שולמה על ידי התובע: "... בוצעו ע"י אלי אוקנין - שולם ע"י יוסף אגמון".

ברם, אין בחשבוניות אלה כדי לסייע בידי התובע. בשתי החשבוניות אין הפרדה בין עבודות אינסטלציה לבין עבודות אחרות. וחשוב מכך - אין בחשבוניות אלה משום ראיה איזה מבין עבודות האינסטלציה שבוצעו נדרשו עקב נזקים שנגרמו לנכס להבדיל מעבודות אינסטלציה שנדרשו נוכח השינויים המבניים שבוצעו לטובת השוכר החדש או מכל טעם אחר.

11.4 מעבר לתמונות, התובע לא הציג ראיה מטעמו, לרבות חוות דעת מומחה, בדבר מצב מערכת האינסטלציה במועד הפינוי ונחיצות ביצוע עבודות בהיקף זה או בכלל כמו גם את הגורם למצב המערכת הנטען. מנגד, כאמור הוכח כי בוצע שינוי מבני בנכס, לרבות במיקום האמבטיה וחדר השירותים.

11.5 לעניין דא גם לא נעלם מעיני כי במכתב ההתראה מיום 16/5/07 ( נספח "ד" לתצהיר התובע - ת/1) לא נזכרת מערכת האינסטלציה.

11.6 לפיכך, התובע לא הוכיח רכיב זה ודינו להידחות.

12. קרמיקה (3,000 ₪ לא כולל מע"מ) -

לא הוכחה פגיעה באריחי החיפוי ובכלל זה מכוח התמונות שלפני, קל וחומר פגיעה שהיא מעבר לבלאי סביר. ודוק: גם החיפוי לא נזכר במכתב ההתראה מיום 16/5/07 (נספח "ד" לתצהיר התובע - ת/1).

על כן, רכיב זה לא מאושר.

13. לבני זכוכית (4,000 ₪ לא כולל מע"מ) -

13.1 הנזק לחלונות נגרם עקב הפריצה. התובע הודה כי החלון הוחלף בלבני זכוכית עקב הפריצה (ראה: עמוד 6 לפרוטוקול שורות 30-32):

"ש. השיפור כלל לבני זכוכית במקום חלון רגיל?

ת. מבני זכוכית עשינו בגלל שנפרץ הבית ולקחו את האלומיניום. כדי שיהיה יותר עמיד ולא תהיה פריצה נוספת עשינו מלבני זכוכית במקום חלון רגיל".

כך גם בבקשה למתן פטור מארנונה מציין התובע, בין היתר (ראה: מכתבו לעירייה מיום 9/9/07- נספח 7א' לתצהיר מר פדידה - נ/1):

"... בתחילת חודש מאי פרצו פורצים את המבנה ועקרו את כל החלונות ולא השאירו אפילו חלון אחד...".

13.2 לטענת התובע, מאחר והוא לא הסכים לקבל את הנכס ביום 30/4/07, יש לראות את הפריצה כפריצה שהתרחשה עת החזיקה החברה בנכס.

ברם, מצינו לעיל כי למרות שהתובע לא היה שבע רצון ממצב הנכס ביום 30/4/07 ולמרות שעקב כך סרב לחתום על פרטיכל מסירה ולהשיב את שטר החוב לנתבעים, יש לראותו כמי שקיבל לידיו במועד זה את החזקה בנכס (וראה גם: סעיף 2 לנספח "ד" לתצהיר התובע - ת/1).

החברה הפעילה זכותה על פי הסכם ההארכה להביא את החוזה לקיצו בהודעה מראש ומשבקשה החברה למסור החזקה בנכס לתובע שומה היה עליו לקבלו, גם אם בפיו טענות באשר לליקויים בנכס. חובה העולה, כאמור, גם עם חובת הקטנת הנזק בה מצווה התובע.

13.3 משכך, אין לחייב את החברה בגין נזקים שנגרמו על ידי צד ג' (פורץ) לאחר מועד הפינוי ורכיב זה לא מאושר.

14. חלונות (4,000 ₪ לא כולל מע"מ) -

14.1 הוכח כי גם החלונות בחזית הנכס נפגעו בפריצה. כעדות התובע (ראה: עמוד 7 לפרוטוקול שורות 1-3):

"ש. האם נכון כי הבית נפרץ בתחילת חודש מאי?

ת. כן. אבל הפריצה חוץ שפגעו בחלונות האלומיניום לא פגעו בשום דבר. הנזק שהנתבעים עשו נשאר אותו דבר".

(וראה גם הודאת החתן בכך - עמוד 12 לפרוטוקול שורות 26-29; עמוד 13 שורות 1-2).

14.2 עוד הודה התובע בחקירתו הנגדית כי לאחר שהחלונות נפגעו בפריצה, לבקשת השוכר החדש ומטעמי בטיחות, הותקנה ויטרינה מזכוכית בחזית (ראה: עמוד 7 לפרוטוקול שורות 12-20):

"ש. כשהשכרת הנכס לנתבעת 1 החלונות היו חלונות אלומיניום?

ת. נכון שינינו את זה לזכוכית.

ש. כשנפרץ הנכס גנבו את הכנפיים של החלונות?

ת. כן.

ש. נכון כי גם החלונות הקדמיים של הנכס נפרצו?

ת. אמרתי לקחו אך ורק אלומיניום.

ש. נכון כי במקום החלונות הקדמיים התקנתם ויטרינות מזכוכית?

ת. נכון. עשינו חלונות כדי לראות שאין שום דבר בפנים שווה ערך שכל אחד יכול לראות ולא תהייה שום פריצה. שיראו שיש רק פרחים."

כך גם העיד החתן (ראה: עמוד 13 לפרוטוקול שורות 5-7):

"ש. נכון במקום חלונות אלומיניום הורכבו חלונות מזכוכית?

ת. נכון בפחות בעלות מאלומיניום + זכוכית הותקנה רק זכוכית על פי בקשת מנהלת החברה השוכרת הגב' קראוס".

14.3 עוד יושת אל לב כי על פי קביעת המומחה, שלא נסתרה, במסגרת התקנת הויטרינה בחזית גם הוגדלו הפתחים (ראה: סעיף 7.5.3 לחוות הדעת).

14.4 משכך, גם רכיב זה אינו מאושר.

15. דלת פלדלת (2,000 ₪ לא כולל מע"מ) -

15.1 השאלה הנשאלת היא האם המדובר בנזק עקב פריצה אם לאו.

15.2 התובע שב והעיד בחקירתו הנגדית כי (ראה: עמוד 7 לפרוטוקול שורות 25-30):

"ש. כשאתה תובע נזק בגין הרכבת פלדלת, לאיזה דלת כוונתך?

ת. לא היה שום דלתות, כל הדלתות לא נסגרו ובשביל זה לא רציתי לקחת מפתח...

ש. תבעת נזק בגין הרכבת דלת פלדת - אתה מתכוון לדלת אחת?

ת. דלת שתי כנפיים. הן לא נסגרו.

ש. לאיזה דלת כוונתך?

ת. דלת קדמית." [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.].

(וראה: עמוד 9 לפרוטוקול שורות 17-18).

כך גם העיד החתן (ראה: עמוד 13 לפרוטוקול שורות 16-17):

"ש. לאיזה דלת פלדלת הכוונה?

ת. אותה דלת שהיתה ואיננה בכניסה".

15.3 עדותו זו נתמכה בעדות מר חג'אזי, עובד החברה, לפיה דלת הכניסה דו צדדית לא היה תקינה ומטעם זה החברה אף התקינה מערכת אזעקה (ראה: עמוד 19 לפרוטוקול שורות 20-21):

"ש. דלת כניסה ראשית של המבנה היתה דו צדדית?

ת. היתה אחת פותחת והשנייה תקועה והשארנו אזעקה כי פחדנו שיפרצו את המשרד".

תימוכין נוספים ניתן למצוא בטענת מר פדידה כי רק כנף אחת נפתחה בתחילת תקופת השכירות (סעיף 5ג. לתצהירו - נ/1).

15.4 זאת ועוד. התמונות שהציגו הנתבעים והנזכרות בסעיף 9.2 לחוות הדעת למומחה הן לאחר הפריצה (09/5/07). מה גם שעל פי תמונה נוספת מאותו יום (ראה: נספח 5(ה) לתצהיר התובע - נ/1), המציגה את הדלת עם כנפיים פתוחות אינה מצויינת בחוות הדעת - ניכר בדיוק אותו פגם כפי שמופיע בסעיף 9.1 לחוות הדעת.

מנגד, דלת הנכס שנפגעה במהלך הפריצה היא הדלת האחורית, ביחס אליה קבע המומחה כי נשברה (ראה: סעיף 10.1 לחוות הדעת).

ודוק: בסעיף 7.1 לחוות הדעת מופיע דלת הפלדלת הדו-כנפית בחזית הנכס (וראה גם סעיף 7.3).

15.5 לפיכך, אני קובעת כי דלת הפלדלת בחזית לא נפגעה בפריצה ועל כן, יש לאשר רכיב זה.

16. משקופים והתקנה (1,700 ₪ לא כולל מע"מ) -

16.1 מצינו כי דלת הנכס האחורית נפגעה בפריצה ועל כן, אין מקום לחייב בגינה.

16.2 בכל הקשור למשקופים - הוצגה תמונה אחת המציגה משקוף תקין, על פי קביעת המומחה, המאומצת על ידי.

16.3 החתן, הודה בחקירתו כי עקב השינויים שבוצעו בנכס כיום אין משקופים, למעט בשירותים ודלתות הכניסה (ראה: עמוד 13 לפרוטוקול שורות 10-13):

"ש. כמה משקופים הותקנו או תוקנו במושכר?

ת. השאלה מטעה. בתיקון אחרי התיקון איני בטוח שהיו משקופים, הכל צופה בגבס לכן איני חושב שהיו משקופים אולי למעט משקופים של השירותים ודלת כניסה אחורית וקדמית. זה מה שאני זוכר".

כאמור, מיקום השירותים שונה במסגרת השינוי המבני בנכס והתאמתו לשוכר החדש ועל כן אין לחייב את החברה בגין התקנתם. הדלת האחורית נשברה בפריצה בעוד הדלת הקדמית (הפלדלת) נכללה ברכיב הקודם.

16.4 לפיכך, רכיב זה לא מאושר.

17. סככה (3,000 ₪ לא כולל מע"מ) -

17.1 התובע העיד בחקירתו הנגדית (ראה: עמוד 8 לפרוטוקול שורות 3-6):

"ש. מפנה לסעיף 17.11 - סכום בגין סככה - מה התיקון שביצעת בסככה?

ת. הוא בסככה עשה מוסך, תיקון מכוניות ושם לו מגבהה להגבהת רכב ושם הכניס חלקי חילוף ושמנים והכניס ספסל שהיה לי בחוץ בגודל 4 מטר או 6 מטר מרובע הכניס שם לחלקי חילוף וכל הדברים וזה הכל היה הרוס בסופו של דבר".

17.2 עדות התובע נתמכה בעדות מר חג'אזי אשר אישר כי "ככה היה כשאנחנו עברנו. זה לפני שסידרנו" (ראה: עמוד 19 לפרוטוקול שורות 6-10). ברם, מצינו כי מר חגא'זי החל לעבוד במאי 2002, קרי: כמעט שנתיים לאחר מועד תחילת השכירות. מה גם שמר חג'אזי הודה "כמה שיכולנו לסדר סדרנו" (ראה: עמוד 19 לפרוטוקול שורות 6-10).

17.3 תימוכין נוספים לגרסת התובע נמצא בעדות מר פדידה אשר הודה כי הסככה שימשה לתיקון כלי הרכב של החברה (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 13-16):

"ש. מה עשתה החברה שלך?

ת. חברת הסעות. היה לנו מחסן חלפים שם. החלפנו חלפים ובוצעו תיקונים קטנים והשאר במוסכים, החלפת מנורות, שמן, פילטר, כיסא שבור. זה היה בצריף שניתן לראות בתמונה 5 של מש/2".

17.4 מהתמונות שהוצגו ניכר כי הונח גג נוסף על גג המחסן כמתואר בממצאי חוות הדעת (ראה: סעיף 11). ודוק: לשיטתי התמונה שהוצגה לעד והמופיעה גם בסעיף 11.2 ברורה מאוד. יתירה מכך, ניכר ממנה כי הגגון הנוסף מהווה תוספת ואינו חלק מהבניה המקורית.

17.5 הנתבעים, אשר טרחו לצלם את הנכס על כל חלקיו לא הביאו כל תמונה לעניין דא. כך גם הנתבעים לא התייחסו מפורשות לגגון זה (מנגד, ראה הנטען בסעיף 6(ג)(6) לתצהיר מר פדידה - נ/1).

17.6 בהתאם לסעיף 11ג. לחוזה על החברה לסלק כל שינוי או הוספה בנכס אם התבקשה לעשות כן על ידי התובע, שאם לא כן רשאים התובע ואשתו לעשות זאת על חשבון החברה. זכות זו נתונה לתובע גם אם אושרה התקנת הגגון, מה גם שלא נטען, וממילא לא הוכח, כי ניתן אישור לבניית הגגון .

במכתב ב"כ התובע מיום 16/5/2007 למר פדידה ולחברה נדרש, בין היתר, לסלק תוספות שבנתה ללא רשות ובכללן תוספת זו (ראה: סעיף 8ו. לנספח 10 לתצהיר מר פדידה - נ/1).

17.7 זאת ועוד. במסגרת העבודות ביחס אליהן הודה מר פדידה כי נדרש לבצע עובר לפינוי היה: "פינוי כל הציוד של החברה מתוך המבנים והמחסנים, פינוי כל הפסולת והשאריות של החברה ..." (ראה: סעיף 7ג. לתצהירו - נ/1). פינוי כל הציוד משמע גם כל התוספות. משכך, ביחס לעבודה זו עובר הנטל אל החברה להוכיח כי עמדה בהתחייבות זו שנטלה על עצמה ובכך כשלה.

17.8 התובע הציג חשבונית מס מיום 31/10/2007 על סך 10,000 ₪ הכוללת, בין היתר, עבודה זו (ראה: נספח ה.11 לתצהירו - ת/1 וראה: עמוד 11 לפרוטוקול שורה 29 עד עמוד 12 שורה 1). אמנם אין הפרדה בין הרכיבים השונים אך על פי חוות דעת המומחה, המאומצת על ידי, עלות פירוק הגג הנוסף (להבדיל מכל הסככה) עומדת על סך של 3,000 ₪ (לא כולל מע"מ).

17.9 על כן, רכיב זה מאושר.

18. מחסן (8,000 ₪ לא כולל מע"מ) -

18.1 מר פדידה הודה, כאמור, כי המחסן שימש כמחסן חלפים ולביצוע תיקונים קטנים בכלי הרכב של החברה, לרבות החלפת צינורות, שמן פילטר, כסא שבור (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 14-16).

18.2 כל צד הציג צד/זוית אחר של המחסן ומכאן, הפער עליו עמד המומחה (ראה: סעיפים 12.3 ו- 12.2 לחוו"ד וכן הצילומים הכלולים ב-מש/2 (5)). בחינה משולבת של התמונות מעלה, כי חלקים מהמחסן נפגעו (להבדיל מהרס כללי).

18.3 כך גם לשיטתי, כאמור, בכל הקשור לסוגיית פינוי המחסנים מר פדידה הודה כי חוייב בעבודה זו (הגם שהגדירה "פינוי" ולא "תיקון") והנטל הועבר אל כתפי החברה להוכיח כי מסרה את המחסנים במצב תקין. תמיכה נוספת לכך ניתן למצוא, כאמור, בעדות מר חג'אזי, בהתייחסו, כאמור, לתמונות אלה (מש/2(5)) כי "כמה שיכולנו לסדר סדרנו" (ראה: עמוד 19 לפרוטוקול שורות 6-10).

18.4 ברם, התובע תבע את פירוק המחסנים להבדיל מתיקונם. בעוד בסופו של יום הודה התובע כי למרות התראה בדבר בנייה ללא היתר שנמצאה בביקור המפקח בנכס מיום 21/10/07 (ראה: נספח 14 לתצהיר מר פדידה - נ/1; יוער כי התובע לא התנגד להגשת המסמך באמצעות עד זה), המחסן לא פורק כעדותו (ראה: עמוד 8 לפרוטוקול שורות 12-14):

"ש. נכון שקיבלת התראות מהעירייה מיום 20/11/07 שצריך להרוס המחסן?

ת. עובדה קיימת שהמחסן לא נהרס כי בסופו של דבר הבינו שזה היה קיים מאז שקניתי את המקום".

אם כן, המחסן תוקן ולא פורק (ולעניין זה ראה גם האמור בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים - סעיף 11).

18.5 אמנם המומחה התייחס לעלות פירוק המחסן ולא לתיקונו וכך גם החשבונית שהוצגה לעניין דא על סך של 10,000 ₪ מתייחסת למספר עבודות: "תיקון סככה לפי בקשת יוסף אגמון והריסות מחסנים", ללא הפרדה בין הרכיבים (ראה: נספח "ה.11" לתצהיר התובע - ת/1). יחד עם זאת, מצאתי כי במקרה דא יש לפניי נתונים מספיקים על מנת לבצע ההערכה על דרך האומדנה של רכיב זה וכי הפער בין הערכה בדרך של אומדן לבין הערכה על פי ראיות מוצקות אינו גדול במיוחד (ראה: ע"א 8588/06, דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (2010), על האסמכתאות הנזכרות בו; ע"א (מרכז) 9598-11-10, איזנברג מלך ובניו בע"מ נ' חכמון אהרון בע"מ (2011); והשווה: ע"א 355/80, נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800).

18.6 משכך, לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שלפניי - אני מעמידה רכיב זה, על דרך האומדנא ועל הצד הזהיר, על סך של 3,500 ₪.

19. מכאן, הנזק עומד על סך של 25,520 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד עריכת חוות הדעת (20/2/2011) ועד למועד התשלום בפועל.

20. אובדן הכנסות -

20.1 לטענת התובע, נוכח מצבו של הנכס נגרם לו הפסד הכנסה (שכר דירה) בסך של 13,060 ₪ בגין החודשים מאי עד יולי 2007 (900 דולר לחודש); וכן הפסד בסך של 2,600 ₪ בגין שכר הדירה המופחת שקיבל מהשוכר החדש החל מחודש אוגוסט 2007 ואילך.

20.2 בכל הקשור להפסד בחודשים מאי-יולי 2007 - הוכח, אם כן, כי החברה הפרה את התחייבותה להשיב את החזקה בנכס לתובע כשהוא במצב טוב ותקין וכי נגרמו לנכס נזקים שלא תוקנו על ידי החברה חרף התחייבותה החוזית.

מנגד, לא הוצגה לפניי פנייה לצד ג' או כל ניסיון להשכיר את הנכס לצדדים שלישיים החל ממועד הפינוי. ממילא לא הוכח כי צדדים שלישיים סרבו לשכור את הנכס נוכח מצבו.

גם אם תאמר כי נוכח מצב הנכס בחר התובע שלא לנסות להשכירו בטרם תיקונו, הרי שמכוח חובת הקטנת הנזק המוטלת על התובע, שומה היה עליו לתקן את הנכס בזריזות על מנת שיוכל להשכירו.

עוד הוכח כי בחודש מאי 2007 נפרץ הנכס תוך גרימת נזקים נוספים שאינם קשורים לפעילות החברה בנכס; וכי התיקונים בוצעו רק החל מחודש אוגוסט 2007, לאחר חתימת החוזה החדש ותוך התאמה לצרכי השוכר החדש. דרך זו הינה לגיטימית. ברם, אין בה כדי להשית על החברה את מלוא הפסד שכר הדירה בגין תקופת ההמתנה לשם מציאת שוכר חלופי.

בשקללי את הפרמטרים הצריכים לעניין, לרבות כמפורט לעיל, כמו גם הנזק שנגרם לנכס על ידי החברה כפי שהוכח לפניי ומהות העבודות שנדרשו - אני מכירה בהפסד חלקי בלבד לתקופה שבין מועד הפינוי לבין תחילת החוזה החדש, המועמד על ידי על סך של 6,000 ₪.

20.3 בכל הקשור לשכר דירה מופחת בתקופת החוזה החדש - הוכח כי על פי החוזה החדש (החסר תאריך חתימה) הנכס הושכר לתקופה שתחילתה ביום 1/8/07 תמורת סך חודשי של 800 דולר ארה"ב בשנה הראשונה, העולה מידי שנת שכירות בחמישים דולר ארה"ב; בעוד החברה שילמה שכר דירה של 900 דולר ארה"ב לחודש החל מחודש פברואר 2004 בהתאם להסכם ההארכה.

ברם, לשיטת התובע, אותה קיבלתי, הוא התחייב כלפי השוכר החדש בביצוע מלוא העבודות, על חשבונו, קרי: אין המדובר בשכר דירה מופחת בשנה הראשונה נוכח מצב הנכס, באשר בשלב זה הנכס הושכר לאחר שהתובע נשא בעבודות שיפוץ נרחבות כפי שעולה מהראיות שלפניי. חרף זאת, בשנה הראשונה של השכירות עמד שכר הדירה על סכום חודשי של 800 דולר ארה"ב (לעומת 900 דולר ארה"ב שנתקבלו מהחברה). הדברים אינם מתיישבים זה עם זה.

לעניין דא לא נעלם מעיני כי שתיים מבין יחידי השוכר החדש הן: נכדתו של התובע (השוכרת מס' 2 - ראה: עמוד 8 לפרוטוקול שורות 23-25); וחברה (השוכרת מס' 3) אשר בבעלות הגב' תמי קראוס ובתו של התובע, בחלקים שווים (ראה: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 13-14; וכן בעמוד 21 לפרוטוקול שורות 15-16).

משכך, לא מצאתי להכיר ברכיב זה.

20.4 יוער כי הנתבעים כלל לא התייחסו לסוגייה זו בסיכומיהם ועל כן, יש לראותם כמי שזנחו כל טענה לעניין דא (ולעניין זניחת טענה ראה: ע"א 401/66, מרום נ' מרום, פ"ד כא(1) 673; ע"א 244/87, קוש נ' כהן, פ"ד מג(1) 15; ע"א 447/92, רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפוריישן, פ"ד מט(2) 102; ע"א 8168/03, ארנון נ' חשמל זועבי בע"מ (2009); ת.א. (מרכז) 13427-02-10, אוטוליין בע"מ נ' יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ (2012)).

21. חבות הנתבעים מס' 2 - 4:

21.1 הנתבעות מס' 2 ו-3 חתמו על ערבות לחוזה "לכל התחייבויות המורשים עפ"י החוזה דלעיל. אנו מסכימים כי המרשים יהיו רשאים לתבוע אותנו לדין בכל הקשור ו/או הנובע מחוזה שירות זה..."; וכן על שטר חוב בהתאם להוראת סעיף 6ג. לחוזה: "אשר ישמש כערבות למילוי תנאי חוזה זה ודמי השכירות".

ברם, התקופה החוזית הקבועה בחוזה הסתיימה, לאחר הפעלת האופציה הכלולה בו, ביום 30/6/03.

21.2 אמנם בהסכם הארכה (מיום 4/2/04) נכתב: "שאר הוראות החוזה עומדות בעינן", אך לא נאמר מפורשות כי הערבים לכתב הערבות ולשטר החוב שניתנו מכוח החוזה נתנו הסכמתם כי כתב הערבות ושטר החוב יעמדו בתוקפם גם להבטחת חיובי החברה בתקופת ההארכה.

המדובר בשינוי מהותי ויסודי בתנאי החוזה תוך חשיפת הנתבעות 2 ו- 3 לסיכון כלכלי מעבר לזה שנטלו על עצמן. שינוי מעין זה מחייב הודעה והסכמה של הערבים לו בטרם חיובם מכוח ערבותם (ראה: סעיף 5 לחוק הערבות התשכ"ז-1967 (להלן "חוק הערבות"); ר' בר-קהן, "ערבות", התשס"ו-2006, עמוד 606-607; ובאשר לשטר החוב ראה גם: סעיף 64 לפקודה השטרות [נוסח חדש]; ש. לרנר, "דיני שטרות", מהדורה שנייה, עמוד 450 ואילך).

התובע כשל מלהוכיח כי עמד בחובתו זו.

21.3 לא נעלם מעיני כי המדובר באשתו של מר פדידה וחמתו (ראה: עמוד 21 לפרוטוקול שורות 14-15). ברם לא נטען, וממילא לא הוכח, כי התובע או מי מטעמו היו בקשר ישיר עם הנתבעות מס' 2 ו-3 וקיבלו את הסכמתן, או אף הודיעו להן, כי ערבותן מוסיפה לעמוד בעינה ולחייב אותן. משכך, נמנעה מהן זכותן לבטל הערבות על פי סעיף 5(ג)(2) לחוק הערבות ולא ניתן לתבען מכוחו (ולעניין זה ראה: ר' בר-קהן, ערבות, תשס"ו-2006, עמוד 378).

21.4 שונה הדבר בכל הקשור למר פדידה (הנתבע מס' 4).

המדובר במנהל החברה, אשר ניהל את כל המגעים עם התובע והחתום, בשם החברה, גם על הסכם ההארכה מיום 4/2/04. לפיכך, יש לראותו כמי שידע והסכים להמשיך להיות ערב לכל חיובי החברה על פי החוזה גם בתקופת ההארכה.

מר פדידה חתם, כמנהל החברה, על החוזים, ניהל את המשא ומתן והיה בקשר רציף עם התובע.

לחלופין, יש לראות את מר פדידה כמי שהציג לפני התובע מצג לפיו הערבויות ושטרי החוב יוותרו על כנם להבטחת חיובי החברה על פי החוזה גם בתקופת הארכה. התובע הסתמך על מצגו זה ושינה מצבו לרעה.

ודוק: התובע הביע דעתו בחוזה כי אין הוא מסתפק בהתחייבות החברה אלא הוא עומד על ערבות מנהל החברה ושני ערבים נוספים.

כך או כך, לא תעמוד למר פדידה ההגנה העומדת לנתבעות מס' 2 ו-3. מטעם זה בסיכומים טענה זו הועלתה אך ורק ביחס לנתבעות מס' 2 ו- 3 (ראה: עמוד 23 לפרוטוקול שורות 1-5) וטוב שכך.

21.5 לאותה מסקנה נגיע גם מכוח חובת תום הלב בה מצווה מר פדידה הן במהלך משא ומתן לקראת חתימת הסכם ההארכה והן בביצועו מכח סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (ולעניין זה ראה: ע"א 6370/00, קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3) 289; ע"א 2469/06, סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ (2008); ע"א 434/07, פרינץ נ' אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (2009); ע"א 3051/08, סאסי קבלני בנין, עפר וכבישים (1986) בע"מ נ' מ"י (2010); ת.א. (ירושלים) 7068/05, דלתא להשקעות ולמסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מ"י (2009)).

יפה לענייננו, בשינויים המחויבים, האמור ב-ת"א (מחוזי חיפה) 1456/98, וינבלט נ' א. אדמון בע"מ (2005):

"...., אין להתעלם מן העובדה כי לא רק שמר איתן [מנהל החברות השוכרות - ב.ש.] הוא שניהל את המשא ומתן עם מר זולקוב, אלא הוא גם ש"דאג" ליישומו בפועל של חוזה זה.

החובה לקיים חוזה בתום לב ובדרך מקובלת, חובה הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), בדומה לחובה לנהוג כך במסגרת משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, לפי סעיף 12(א) של החוק הנ"ל, חלה על כל אדם, בין אם הוא עושה כן בשמו ובין אם עושה כן עבור אחר. "הצד" שעליו חלה החובה האמורה יכול שיהיה לא רק "הצד" לכריתת החוזה, אלא גם הצד לניהול המשא ומתן, והיותו שלוחו של אחר, אינה פוטרת אותו מחובה זו (ראה פס"ד פנידר, שם, 694-695).

לפיכך מכוח התחייבות אישית ובגין הפרת ההתחייבות לדאוג להמצאת הערבויות האמורות להבטחת חוב יתרת דמי השכירות, עליו לשאת במלוא הפיצוי שנקבע, גם בגין התביעה בנזיקין, ביחד ולחוד עם הנתבעים האחרים.".

(וראה גם ערעור שנדחה: ע"א 8910/05, א. אדמון בע"מ נ' וינבלט, (2007)).

21.6 לפיכך, יש לראות את מר פדידה כמי שמחויב, ביחד ולחוד, עם החברה לפצות את התובע בגין נזקיו, בין מכוח ערבותו ובין מכוח המצג שהציג לפני התובע ואשר על בסיסו הסכים התובע להמשיך ולהשכיר את הנכס לחברה.

22. סוף דבר -

22.1 דין התביעה להתקבל בחלקה.

22.2 אני מחייבת את הנתבעים מס' 1 ו-4 (פ.א. פדידה הסעות וטיולים בע"מ ומר פדידה יצחק), ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

22.2.1 סכום של 25,520 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 20/2/2011 (מועד עריכת חוות הדעת) ועד למועד התשלום בפועל; וכן

22.2.2 סכום של 6,000 ₪ אשר ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל; וכן

22.2.3 שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,500 ₪, אשר ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

22.3 עוד אני מחייבת את הנתבעים מס' 1 ו-4 (פ.א. פדידה הסעות וטיולים בע"מ ומר פדידה יצחק), ביחד ולחוד, להשיב לתובע את חלקו בשכר טרחת המומחה וכן מחצית מאגרת בית משפט בהם נשא בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד ביצוע כל תשלום ועד למועד ההשבה בפועל.

22.4 התביעה כנגד הנתבעות מס' 2 ו-3 - נדחית.

22.5 אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעות מס' 2 ו-3 (גב' פדידה חנה וגב' אולישוק לאה) שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,500 ₪, אשר ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל; וכן

22.6 עוד אני מחייבת את התובע להשיב לנתבעות מס' 2 ו-3 (גב' פדידה חנה וגב' אולישוק לאה) את חלקן בשכר טרחת המומחים בהן נשאו (אם וככל שנשאו בו ועל פי חלקן היחסי) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד ביצוע התשלום ועד למועד ההשבה בפועל.

לצדדים נתונה זכות ערעור.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ט אייר תשע"ג, 29 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.