התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעת בעילות של הפרת הסכם , עילות נזקיות ומתן חשבונות בגין הסכם שכירות שנחתם בינו לבין התובעת במסגרתו הפעיל התובע במושכר מכון לשטיפת מכוניות.

רקע עובדתי

1. ביום 30.9.05 נחתם הסכם שכירות בין הנתבעת לבין התובע והגב' מרים פרחי (להלן: "השותפה" או "הגב' פרחי") לפיו הנתבעת השכירה לתובע ולשותפתו שטח לצורך הפעלת שירותי רחיצה לרכב (להלן: "הסכם השכירות") (נספח א' לכתב התביעה המתוקן).

1. משך השכירות נקבע בהסכם לתקופה קצובה של 12 חודשים החל מיום 1.10.05 ועד ליום 31.9.06 (ברי כי הצדדים התכוונו ליום 30.9.06). כמו כן, נקבעו בהסכם שתי תקופות אופציה כאשר הראשונה מאפשרת להאריך את תקופת השכירות ב- 3 שנים נוספות והשנייה ב- 12 חודשים נוספים. בהסכם נקבע כי מימוש האופציה מותנה בקיום כל חיובי השוכר במלואם ובמועדם ובחתימה על הודעה משותפת מטעם הצדדים 3 חודשים לפני תום תקופת השכירות (סעיף 3.1 להסכם).
2. בסעיף 5 להסכם השכירות נקבע כי דמי השכירות החודשיים יעמדו על 1,300 $ לחודש.
3. בסעיף 6 להסכם נקבע כי "כל המיסים האגרות והתשלומים החלים על היחידה והמשולמים על ידי המשכירה יחולו וישולמו על ידי השוכר". בסעיף 6.1 להסכם פורטו חלק מתשלומים אלו, ארנונה, מים, חשמל וכו' (להלן: "התשלומים הנלווים") עוד נקבע בהסכם כי לתובע ניתנה תקופת גרייס בת חודש אחד ממועד תחילת תקופת ההסכם בגינה הוא פטור מתשלום דמי השכירות אך לא מיתר התשלומים הנלווים (סעיף 5.4 להסכם).
4. במועד חתימת ההסכם נחתם בין הנתבעת לבין התובע ושותפתו "חוזה יחסים מסחריים" להפעלת מכון שטיפה במושכר. על פי חוזה זה הנתבעת תעביר רכבים לשטיפה במכון השטיפה ותעריפי השטיפה עוגנו בהוראות החוזה (להלן: " חוזה היחסים המסחריים").
5. ביום 11.12.05 החל התובע להפעיל במושכר את שירותי השטיפה.
6. ביום 7.2.06 פורקה השותפות בין התובע לשותפה ובעלה והתובע נותר לנהל את מכון השטיפה לבדו (עמ' 76 לפרוטוקול, ש' 10).
7. ביום 26.7.06 שלח התובע מכתב לנתבעת ובו הוא הודיע על כוונתו להאריך את הסכם השכירות לתקופה נוספת (נספח י"ד לכתב התביעה המתוקן). הנתבעת דחתה את ההודעה בטענה כי התובע הפר את ההסכם עמה. לטענת התובע, הנתבעת היא זו אשר הפרה את הסכם השכירות עמו.
8. ביום 21.09.06 הופסקו פעולות מכון השטיפה.
9. ביום 25.9.06 נדרש התובע על ידי הנתבעת לפנות את מכונת השטיפה והציוד הנלווה מהמושכר. משלא נענה התובע לפניות הנתבעת, בחודש אוקטובר 2006 הוצאה מכונת השטיפה משטחה של הנתבעת והועברה לאתר בחדרה.
10. מחודש אוקטובר 2006 ועד לספטמבר 2008 התנהלה התכתבות בין הצדדים בדבר יחסיהם החוזיים, אשר לא הגיעה לפתרון.
11. בחודש ספטמבר 2008 נמסרה מכונת השטיפה על ידי הנתבעת לאספני ברזל.

טענות התובע

1. לטענת התובע, מכון השטיפה החל את פעולתו רק ב11.12.05, הנתבעת ידעה על כך והסכימה לשינוי תקופת השכירות בהתאמה למועד זה. לפיכך, לשיטתו, על אף הוראות ההסכם, תקופת השכירות המוסכמת הינה מיום 11.12.05 ועד לדצמבר 06.
2. עוד לטענתו, הנתבעת הפיקה דרישות תשלום מופרזות בגין התשלומים הנלווים ועליה להשיב לו סכומים אלו , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית , סך של 44,781 ₪.
3. לטענת התובע, הנתבעת הפרה את חוזה היחסים המסחריים בכך שסירבה לשלם לתובע בעבור חלק מן הרכבים שנשטפו ללא הזמנה והיו ברשימותיו. התובע מעריך את עשיית העושר ולא במשפט בגין רכיב זה בסך של 9,551 ₪ (נספח ט1).
4. התובע מציין כי הוא ביצע את כל חיוביו על פי חוזה היחסים המסחריים והנתבעת לא שילמה לו בעבור ביצוע השטיפות. לטענתו, הסך המגיע לו בגין ביצוע השטיפות עולה על חיובי השכירות והתשלומים הנלווים ועל הנתבעת לשלם לו סך של 96,575 ₪ למועד הגשת התביעה.
5. בנוסף, התובע טוען כי הנתבעת סירבה לשלם בגין הזמנות עבודה שהתקבלו במכון השטיפה אך היו מופנות לצדדי ג' שונים. התובע אומד את נזקיו בגין שטיפות אלו בסך של 3,582₪.
6. עוד טוען התובע כי הנתבעת חייבה אותו בתשלום מלוא דמי שכירות לחודש 9/06 בעוד הוא סיים את פעילות מכון השטיפה ביום 21.9.06 , לכן יש לזכותו ב-1/3 מסכום החיוב.
7. לטענת התובע, הנתבעת פעלה שלא כדין כאשר החליטה על דעת עצמה לפרק את המנהרה ואת הציוד הנוסף השייך לתובע ולהעבירם למתחם אחר שבבעלות הנתבעת והמצוי באזור חדרה וזאת ללא ידיעתו ו/או אישורו של התובע. לגישתו, אסור היה לנתבעת לפרק את המנהרה שכן היא זו שמפרה את ההסכם בין הצדדים.

לטענת התובע, יש לחייב את הנתבעת בסך של 336,630 ₪ בגין הותרת כל מכון השטיפה בידי הנתבעת או לחילופין לחייב בסכום זה בגין עלות המכונה, שיפוץ המנהרה, אובדן מוניטין ואובדן הכנסה.

1. עוד טוען התובע כי הנתבעת מנעה ממנו את האפשרות לפרק סככה שנבנתה על ידו במושכר. התובע עותר לחייב את הנתבעת בתשלום דמי שימוש של 1,000 ₪ לחודש ובסה"כ סך של 34,878 ₪ למועד הגשת התביעה. עוד הוא עותר כי הנתבעת תחויב בתשלום דמי שימוש בגין התקופה שמיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
2. בנוסף עותר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 180,000 ₪ בגין אובדן רווחים בשל הפסקת השכירות לתקופה של שנה ו3 חודשים (שנת האופציה בתוספת 3 חודשים שנותרו לטענתו לתקופת השכירות המקורית).

טענות הנתבעת

1. הנתבעת מכחישה את טענות התובע והסכומים הנתבעים על ידו.
2. לטענת הנתבעת, התובע ושותפתו הפרו את ההסכם באופן שיטתי, ולבסוף נטשו את המושכר תוך הותרת מכונת השטיפה בחצר הנתבעת בניגוד להוראות הסכם השכירות. על אף התראותיה של הנתבעת לפרק את מכונת השטיפה ולהוציאה משטחה לא עשה כן התובע.
3. לטענתה, תקופת השכירות הסתיימה לכל המאוחר ביום 30.09.06 כתוצאה מתום תקופת ההסכם ו/או פקיעתו ו/או ביטולו על ידי הנתבעת ו/או ביטולו על ידי התובע.
4. לטענת הנתבעת, היא הבהירה לתובע כי אינה מקבלת את הודעתו להארכת ההסכם וזאת בהתאם לזכותה ולאור העובדה שהתובע ושותפתו הפרו באופן יסודי את הסכם השכירות.
5. הנתבעת טוענת כי התשלומים הנלווים נגבו בהתאם להוראות הסכם השכירות והשוכרים חויבו בהתאם לחלק היחסי של מכון השטיפה או בהתאם לשימוש אשר בוצע בפועל על ידי מכון השטיפה.
6. עוד טוענת הנתבעת כי התובע התנהל באופן פסול ורשלני כאשר הוא ביצע שטיפות ללא קבלת הזמנות עבודה ממקבל השירות או על סמך הזמנות עבודה אשר יועדו לצד ג', והוא אינו זכאי לתשלום בגין עבודות אלו.
7. לטענת הנתבעת היא פנתה לתובע ולשותפתו מספר פעמים בדרישה לפנות את המושכר ובכלל זה את מכונת השטיפה אך ללא הועיל ובעקבות כך נאלצה לפרק ולהעביר את המכונה על חשבונה לאתר בחדרה וזאת במטרה להקטין את נזקיה.
8. בסעיפים 14, 20-23 לכתב ההגנה מעלה הנתבעת טענות קיזוז בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהותרת מכונת השטיפה במושכר עם תום תקופת השכירות. הנתבעת טוענת כי על התובע לשלם לה סך של 500$ ליום לכל יום איחור ובסה"כ 12,500$ בגין אי פינוי המכונה עד ליום 25.10.06. עוד לטענתה על התובע לשלם לה 150$ ליום בגין התקופה בה אוחסנה המוכנה בחדרה ובסה"כ 109,000$. לחילופין טוענת הנתבעת כי יש לחייב את התובע בתשלום 1/3 מדמי השכירות ששילמה בעבור המתחם בו אוכסנה המכונה, סך של 75,175 ₪. בנוסף, יש לקזז לטענתה, את עלות הפירוק וההובלה של חלקי מכונת השטיפה בסך 7,507 ש"ח. התובעת טוענת כי יש לקזז סכומים אלו מכל סכום שיפסק לטובת התובע.

דיון

תקופת השכירות

1. התובע טוען כי תקופת השכירות הינה מיום 11/12/05, מועד תחילת פעילותו של מכון השטיפה בפועל, ועד 12/06 .

התובע העיד כי הנתבעת אישרה את דחיית מועד תחילת השכירות וסיומה בדרך של הסכמה בע"פ (עמ' 40 לפרוטוקול, ש' 31).

התובע תומך טענתו זו בהתנהגותה של הנתבעת כאשר חודש 12/05 ניתן על ידי הנתבעת כ"גרייס" כפי שנקבע בהסכם השכירות. בחודש זה הנפיקה הנתבעת חשבונית עבור התשלומים הנלווים (ארנונה, מים וחשמל) בלבד ולא הוצא חיוב בגין דמי השכירות (נספח ג' לתצהירו). רק מחודש ינואר 2006 ואילך הפיקה הנתבעת חשבונית בגין דמי השכירות (נספח ד' לתצהיר התובע).

1. הנתבעת טוענת כי מעולם לא סוכם בינה לבין התובע כי האיחור בהפעלת מכון השטיפה יזכה אותו בהארכת תקופת השכירות. מר יוסי כהן מטעם הנתבעת העיד כי התובע ביקש ממנו לדחות את מועד תחילת ההסכם לחודש דצמבר 2005. הנתבעת נאלצה לקבל בקשה זו מאחר והייתה מעוניינת בהפעלת מכון השטיפה במהירות האפשרית. הסכמה זו לא כללה הסכמה להארכת תקופת השכירות כפי שנקבעה בהסכם. עוד הוא מדגיש כי כל שינוי בהסכם היה אמור להיעשות בכתב והעדר הסכמה מפורשת של הנתבעת מדבר בעד עצמו (סעיפים 47-50 לתצהיר).
2. הסכם השכירות קובע במפורש כי תקופת השכירות היא החל מיום 1.10.05 ועד ליום 31.9.06.

סעיף 9 להסכם השכירות קובע כי תנאי לשינוי ההסכם הוא ש"כל שינוי מתנאי הסכם זה יעשה אך ורק בכתב".

יצוין, כי עוד במועד חתימת הסכם השכירות כאשר ביקשו הצדדים לשנות את תקופת השכירות הם עשו זאת תוך שינוי וחתימה בכתב על גבי ההסכם עצמו. כאשר נשאל התובע מדוע לא דרש שינוי בכתב גם לעניין דחיית תקופת השכירות, השיב כי אינו יודע (עמ' 41 לפרוטוקול, ש' 2-3). בסיכומי התשובה טען התובע כי החשבוניות שהוצאו בחודשים 12/05 ו-1/06 הן האסמכתא בכתב לשינוי שנערך. אני דוחה טענה זו כפי שיפורט להלן אין בחשבוניות כל התייחסות מפורשת לתקופת השכירות ולא ניתן ללמוד מהן, לטעמי, כי הנתבעת הסכימה להארכת תקופת השכירות.

1. בענייננו, התובע לא שכנע אותי כי הנתבעת הסכימה להארכת הסכם השכירות; מר יוסי כהן שב וטען כי ההסכם תקף בהתאם לכתוב בו (עמ' 99 לפרוטוקול, ש' 14, 22, עמ' 94, ש' 7-8). אף העד פרחי בחקירתו הנגדית טען כי לא היה מסמך בכתב בדבר דחיית ההסכם וכי לא היה שינוי במועד סיום השכירות על פי הסכם השכירות (עמ' 76 לפרוטוקול, ש' 24-30).
2. העובדה כי הנתבעת הסכימה לדחיית חיוב תשלום דמי השכירות בשל העיכוב בהפעלת מכון השטיפה אינה מלמדת כי התובעת הסכימה גם להארכת תקופת השכירות החוזית.

בעניין זה יש להפנות למכתב מכון השטיפה לנתבעת מיום 26.7.06 בדבר מימוש האופציה והארכת השכירות לתקופה נוספת "החל מ1.10.07" (נספח י"ד לתצהירו של התובע, אין לי ספק שהכוונה ל1.10.06). נושא הארכת תקופת השכירות החוזית גם לא בא לידי ביטוי ב2 מכתבים נוספים של מכון השטיפה לתובעת שנכתבו לאחר מכן (מכתב מיום 10.8.06 נספח ט"ז, ומכתב מיום 4.9.06 נספח י"ח). מכתבים אלו , לטעמי, שומטים את הקרקע תחת טענתו של התובע; לו אכן הסכימו הצדדים על הארכת תקופת השכירות החוזית כגרסתו, אזי מדוע הוא מונה את תקופת האופציה מהמועד הקבוע בהסכם, ומדוע כאשר התובעת מודיעה לו כי עליו לפנות את המושכר ב30.9.06, הוא אינו מציין בתשובותיו את הארכת התקופה החוזית. אין זאת אלא שמכתבו של התובע אכן משקף את מצב הדברים כהווייתו, כאשר תקופת השכירות הסתיימה במועד הנקוב בהסכם.

נראה בעיניי כי גרסת התובע לעניין תקופת השכירות נולדה לצורך תביעה זו ובכדי להאדיר את נזקיו הנטענים.

1. לאור האמור, אני דוחה את טענת התובע וקובעת כי תקופת השכירות הינה כפי שנקבע בהסכם, החל מיום 1.10.05 ועד ליום 30.9.06.

מימוש האופציה

1. התובע טוען בתצהירו כי פנה לנתבעת ביום 26.7.06 בבקשה למימוש האופציה וזאת "על מנת למנוע חילוקי דעות בדבר המועד החוקי" למתן הודעה כאמור. הנתבעת דחתה הודעה זו בטענה כי הופרו הוראות הסכם השכירות. התובע טוען כי הנתבעת היא זו שהפרה את הוראות ההסכם. התובע טוען כי על הנתבעת לשלם לו סך של 180,000 ₪ בגין אובדן רווחיו לתקופת האופציה ולתקופה נוספת של 3 חודשים-יתרת תקופת השכירות החוזית (סעיפים 6,27.7 לתצהיר התובע).
2. הנתבעת טוענת כי בכדי לממש את האופציה היה על הצדדים לערוך ולחתום על מסמך משותף וכי תנאי להארכת התקופה הוא כי השוכר יעמוד בכל הוראות ההסכם. הצדדים לא ערכו ו/או חתמו על המסמך המוסכם הנ"ל והנתבעת החליטה כי היא איננה מעוניינת בהארכת ההסכם לאור הפרות ההסכם (ס'35-38 לתצהיר יוסי כהן).
3. סעיף 3.2 להסכם השכירות קובע כי "לצדדים יחדיו, באמצעות מסמך ערוך וחתום על ידם, האופציה, בכפוף לקיום כל חיובי השוכר במלואם ובמועדם, להאריך את תקופת השכירות ב-3 שנים נוספות ובלבד שתיחתם על ידם הודעה משותפת כאמור לעיל 3 חודשים לפני תום תקופת השכירות..."

מגרסת התובע עולה כי הוא פנה לראשונה לתובעת ביום 26.7.06 בבקשה להארכת האופציה (נספח י"ד). מועד זה מאוחר למועד שנקבע בהסכם (3 חודשים קודם לסיום תקופת השכירות החוזית, דהיינו 30.6.06). די באיחור זה כדי לקבוע כי התובע החמיץ את ההזדמנות שניתנה לו בהסכם, פנייתו למימוש האופציה מאוחרת למועד שנקבע בהסכם והתובעת לא הייתה מחויבת לממש את האופציה נוכח איחור זה.

1. למעלה מן הצורך, אדון גם בשאלה האם הפר התובע את חיוביו על פי ההסכם כאשר הנתבעת סירבה להאריך את תקופת השכירות בשל הפרות אלו.

במכתביה לתובע (נספחים ט"ו וי"ז לתצהיר התובע, נספח 4 לתצהיר הנתבעת) מנתה

הנתבעת את ההפרות הבאות:

אי תשלום דמי שכירות ותשלומים נלווים

אי הפקדת מלוא הביטחונות שנקבעו בהסכם.

הפסקת הביטוח על המושכר.

אי תשלום דמי שכירות ותשלומים נלווים

1. בכל הקשור לדמי השכירות הנתבעת בסיכומיה אינה מצביעה על חוב ולטענתה ההפרה באה לידי ביטוי בעובדה שדמי השכירות לא שולמו לה והיא נאלצה לקזז אותם מחובותיה למכון השטיפה בגין שטיפת המכוניות.
2. טענה זו יש לדחות; אומנם, סעיף 5.1.4 להסכם השכירות קובע כי התשלום בגין דמי השכירות ישולם מראש ע"י שש המחאות שיינתנו בתחילת כל שנה. במקביל קבעו הצדדים במבוא לחוזה היחסים המסחריים כי "חיובים מכוח הסכם זה הינם נפרדים ואוטונומיים ולא ניתנים לקיזוז בגין חיובים אחרים מכוח הסכמים אחרים ביניהם הסכם השכירות בין הצדדים." מכאן עולה כי הצדדים התכוונו להפריד בין החיובים השונים.

יחד עם זאת, מהתנהגות הצדדים ומעדותם השתכנעתי כי בפועל הסכימו הצדדים לבצע קיזוז כאמור; מר יוסי כהן בחקירתו הנגדית מאשר כי התובע ביקש לקזז את דמי השכירות ו"טבעי שזה קוזז" (עמ' 87 לפרוטוקול ש' 7-8) ובהמשך אישר כי בד"כ חיובי השטיפה עלו על חיובי דמי השכירות (עמ' 87 לפרוטוקול ש' 32).

1. איני מתעלמת מעדותו של מר אבנר פרחי אשר העיד כי הנתבעת סירבה לקיזוז (עמ' 70-71 לפרוטוקול) ואולם בעניין זה עדיפה בעיני עדותו של מר כהן מטעם הנתבעת, בפרט נוכח הסכסוך העסקי שנפל בין מר פרחי לבין התובע.

לאור האמור, טענת הנתבעת בעניין הפרה זו נדחית.

הפסקת הביטוח על המושכר

1. הנתבעת טוענת כי בהתאם להסכם ההתקשרות היה על התובע ביטוח בתוקף, אך פוליסת הביטוח בוטלה על ידו ולא חודשה .

לטענת התובע, קיימים מסמכים לפיהם ביטח את מכון השטיפה אולם בתקופה מסוימת פוליסת הביטוח בוטלה וכשביקש לחדשה, נסגר מכון השטיפה. לדידו, הנתבעת אף קיבלה תגמולי ביטוח כתוצאה מן הביטוח שערך עבור מכון השטיפה (נספח ל"ז לכתב התביעה המתוקן) (עמ' 43 לפרוטוקול, ש' 21-22 ,18).

1. התובע אישר בחקירתו כי פוליסת הביטוח בוטלה אך טען כי היא בוטלה לתקופה מסוימת. כאשר הוצג לו נספח ל"ח לכתב ההגנה המתוקן, הודעת חברת הביטוח כי הפוליסה בוטלה עוד ביום 30.4.06, אישר לבסוף כי הפוליסה לא חודשה עד לתום תקופת השכירות (עמ' 42-43 לפרוטוקול).
2. סעיף 7.5 להסכם השכירות קובע כי חובת ביטוח הנכס חלה על השוכר. נוכח הצהרותיו של התובע בחקירתו בדבר תוקף הביטוח, הרי שהופרה הוראה זו של הסכם השכירות.
3. התובע אינו רשאי להתנער מחובתו זו בטענה כי הנתבעת לא שילמה לו כספים בעבור השטיפות שביצע (סעיף 11 לסיכומי התשובה ). היה על התובע לקיים את התחייבויותיו על פי הסכם השכירות מבלי קשר לחיובי הצדדים על פי חוזה היחסים המסחריים שכן הצדדים הסכימו במפורש כי החיובים הם נפרדים ואוטונומיים ולא ניתנים לקיזוז זה מול זה (הואיל מספר 4 לחוזה היחסים המסחריים).

אי הפקדת מלוא הביטחונות שנקבעו בהסכם

1. בסעיף 9.2 להסכם השכירות, נקבע כי על השוכר להעביר לידי המשכירה 4 שיקים לפקודתה או לפקודת חברת החשמל ו/או עיריית פתח תקווה. הנתבעת טוענת כי התובע לא מילא אחר הוראה זו. התובע לא הפריך טענה זו ולא ברור מדוע לא קוימה הוראה זו כאשר הנתבעת עוד במכתבה מיום 7.3.06 מתריעה בתובע ומודיעה לו כי הפרה זו והפרה נוספת מביאים אותה להודיע על ביטול הסכם השכירות.

לפיכך, יש לקבל את טענת הנתבעת לפיה התובע הפר הוראה זו של הסכם השכירות. גם בעניין זה התובע אינו יכול להתנער מהתחייבותו זו בטענה כי הנתבעת מחזיקה בכספים שלו (סעיף 15 לסיכומי התגובה), מן הנימוק המפורט לעיל.

1. בסיכומיה טוענת הנתבעת להפרה נוספת, והיא הפסקת שירותי השטיפה ב21.9.06, ימים ספורים לפני תום תקופת השכירות. הפרה נטענת זו הינה מאוחרת לשיקולי הנתבעת לדחיית מימוש האופציה ועל כן איני רואה צורך לדון בה.
2. עוד טוענת הנתבעת בסיכומיה כי התובע הפר את הוראות הסכם השכירות לאחר שלא דאג לקבלת רישיון עסק. מאחר וטענה זו לא נכללה ברשימת נימוקי הנתבעת לדחיית מימוש האופציה, איני רואה צורך לדון בה.
3. העולה מן המקובץ הוא, כי התובע הפר את הוראות ההסכם לעניין חובת הביטוח ולעניין הביטחונות ובנסיבות אלו רשאית הנתבעת לסרב לבקשתו להארכת תקופת השכירות.

חוב בגין שירותי השטיפה

1. במסגרת חוזה היחסים המסחריים התחייב התובע לשטוף רכבים בעבור הנתבעת וכן רכבים של חברת "אוויס", כאשר הנתבעת התחייבה לשלם לתובע את התמורה בגין שירותי השטיפה על פי התעריף שנקבע בהסכם, והיא זו שניהלה התחשבנות נפרדת מול אוויס.
2. לטענת התובע לא שולמו לו מלוא הכספים המגיעים לו בעבור השירותים שהעניק לנתבעת מיום תחילת הפעלת מכון השטיפה . לדבריו, בסיום היחסים המסחריים בין הצדדים ניאותה הנתבעת לשלם לו סך של 10,000 ₪ בלבד בשיק מעותד אשר התובע סרב לקבל (עמ' 44 לפרוטוקול, ש' 8-10). התובע טוען כי הנתבעת חבה לו סך של 83,197 ₪ נכון ליום 21.9.06.
3. התובע נסמך בעניין זה על נספח ו' לתצהירו, ריכוז חשבוניות שהופקו לנתבעת בגין שירותי השטיפה, אשר נקלטו בכרטסת הנהלת החשבונות שלה. הסכום המופיע בנספח זה הינו 214,669 ₪. התובע טוען כי יש להפחית מסכום זה את דמי השכירות והתשלומים הנלווים על פי כרטסת הנתבעת (נספח ה' לתצהירו).
4. לטענת הנתבעת, בהתאם להוראות סעיף 5 להסכם השכירות, התובע התחייב לשלם דמי שכירות חודשיים אך למרות התחייבותו נמנע מלעשות כן ובכך הפר את ההסכם הפרה יסודית. לטענתה, נוכח הימנעות זו, הנתבעת נאלצה לקזז את הסכומים המגיעים לה על פי ההסכם, מן הכספים אשר הועברו לידיה מפעילות מכון השטיפה בהתאם לחוזה היחסים המסחריים .

הנתבעת טוענת כי חישובי התובע מבוססים על רשימות אשר נערכו על ידי צד ג' אשר כלל לא הובא לעדות. אם לא די בכך, הרי שהתובע אישר בחקירתו כי הוסיף תוספות על גבי תחשיב (עמ' 49 לפרוטוקול). כל אלו מעידים לטענת הנתבעת על חוסר אמינותו של התובע.

1. לנספח ו' לתצהיר צורפה כרטסת ממוינת של הנתבעת המבוססת על חשבוניות שהוציא התובע לנתבעת בחודשים 12-7 ואשר נקלטו במסמכי הנהלת החשבונות שלה (הכרטסת הודפסה ב6/9/06). לסכומים המופיעים בכרטסת יש להוסיף, לטענת התובע, את החשבוניות שהוצאו בחודשים 8-9 . בסה"כ ניתנו לנתבעת שירותי שטיפה בסך של 214,669 ₪.
2. ההפרש בין נספח ו' לנספח ה' ( חיוב דמי השכירות והתשלומים הנלווים) עומד על 77,535 ₪ (ולא כטענת התובע).
3. הנתבעת טוענת כי במהלך החודשים בהם ניתנו שירותי השטיפה הודיעה לתובע כי נתגלו אי התאמות מהותיות בין החשבוניות והזמנות העבודה שהגיש התובע לבין הדו"חות החודשיים של חברת "אוויס".
4. חברת "אוויס" הודיעה לנתבעת על תיקון החשבוניות שהעבירה לה הנתבעת והנתבעת תיקנה בהתאמה את יתרת החוב שלה מול התובע. הנתבעת מפנה לנספח 26 לתצהירה, כרטסת ממוינת שהודפסה ב8.9.11, שם הופחת הסך של 49,035 ₪ בגין הזמנות עבודה כפולות לחודשים ינואר עד מאי, וסכום נוסף של 7,057 ₪ לתאריך 6.9.06. סה"כ ע"פ נספח 25 סכום החוב בגין שירותי השטיפה עומד על 157,954 ₪.
5. בכדי לקבוע מהו הסכום המגיע לתובע בגין שירותי השטיפה יש לדון בטענת התובע כי לא היה מקום להפחית מהסכום המופיע בחשבוניות שהוגשו על ידו.

חיובי אוויס

1. הנתבעת בתצהירה מפרטת את שיטת העבודה בינה לבין התובע בכל הקשור לרכבי "אוויס".

חברת "אוויס" הנפיקה הזמנות עבודה בעבור רכבים שבבעלותה והתובע אמור היה לשטוף רכבים רק על פי הזמנות אלו. בתום כל חודש העביר התובע חשבוניות המיועדת לנתבעת ביחד עם הזמנות העבודה. הנתבעת הייתה מעבירה דרישת תשלום על בסיס חשבוניות אלו.

1. לטענת הנתבעת חב' "אוויס" בדקה את הזמנות העבודה וגילתה כי התובע הציג פעמיים את אותה הזמנת עבודה ודרש תשלום בעבור 2 שטיפות בעוד שבפועל בוצעה שטיפה אחת בלבד.

הנתבעת מדגישה בעניין זה כי השוני בין ההזמנות הכפולות הינו תאריך ההדפסה והתובע הוא זה שהדפיס את ההזמנה פעם נוספת. הנתבעת טוענת כי התובע, בכוונת מכוון או בשוגג, העביר לה דרישות תשלום מנופחות. חברת "אוויס" גילתה זאת ותיקנה את החשבונות בהתאם (סעיפים 57-72 לתצהיר הנתבעת, נספחים 21-24).

1. התובע טוען כי ככל שבוצעו שטיפות כפולות המדובר ברכבים שונים או בתאריכים שונים. עוד הוא טוען כי המסמכים שצורפו מטעם "אוויס" מפוברקים, התובע מציין כי לא צורפו מסמכי הנהלת חשבונות של חברת "אוויס", ולא הובא איש מטעמה לעדות. עוד הוא מדגיש כי אותן הזמנות כפולות לא הוצגו ולא ניתן לאמת טענה זו.

התובע מציין כי בעוד שמכתבי חברת "אוויס" נשלחו לנתבעת בתאריכים הסמוכים לתאריכי החשבוניות, הריש שהנתבעת כלל לא מצאה לנכון לפנות אליו בזמן אמת ולעמתו עם טענות אלו. עוד הוא מציין כי על אף שמכתבי חברת "אוויס" נכתבו בתאריכים 21.1.06 ,2.2.06 ו5.3.06 הרי שהחשבונית שצורפו להם הופקו כולן ב9.3.06 וגם בכך יש להראות כי המסמכים אינם אותנטיים ואין ממש בקיזוז שנעשה.

1. התובע מסכם בעניין זה וטוען כי היה על הנתבעת להציג רשימה מפורטת של הרכבים בגינם נדרש הזיכוי, להציג את הזמנות העבודה הכפולות ואת כרטסת הנהלת החשבונות של אוויס אצל הנתבעת כדי להוכיח את פעולות הזיכוי.
2. הנתבעת משיבה לטענות התובעת ומדגישה כי טענות התובע בדבר "פיברוק" כרטסות והודעות קיזוז על ידה הינן חסרות בסיס מאחר והיה לה אינטרס כלכלי , כאמור, לאשר שטיפות של חב' אוויס וכן היה לה חשוב לשמור על המוניטין והיחסים עם חברת אוויס. לטענתה, אי הצגת המסמכים מצד חברת אוויס נובעת מכך שהחברה עברה שינויים, החליפה בעלים ולכן לא ניתן היה להציג רשימות של שטיפות שלא אושרו או להעיד גורם מטעמה בדבר פסילת שטיפות שבוצעו לכאורה לפני 7-8 שנים.

הנתבעת טוענת כי לא הייתה לה גישה כלשהי או קשר להודעות הקיזוז שהוצאו על ידי אוויס וייתכן כי הם הוכנו והודפסו על ידי אוויס במועד אשר מצוין עליהן אך הועברו בשלב מאוחר יותר לנתבעת או שחברת אוויס ביקשה להתאים כל הודעת קיזוז לחודש הרלוונטי ולכן הודעות הקיזוז קיבלו תאריכים בהתאם לחודש אשר אליו הן התייחסו.

1. בסופו של יום גרסת התובע עדיפה בעיניי ויש לקבל את טענתו מן נימוקים שיפורטו להלן;
2. אני דוחה את טענת הנתבעת כאילו התובע לא הוכיח את השטיפות שבוצעו; התובע שלח לנתבעת חשבוניות בצירוף הזמנות העבודה. הנתבעת רשמה את החשבוניות במסמכי הנהלת החשבונות עד חודש יוני 2006, ללא כל שינוי. הנתבעת היא זו שמחזיקה בהזמנות העבודה ואילו התובע, בצר לו לצורך התביעה צירף גם דו"חות ידניים שנערכו על ידו. לא ברור מדוע מלינה הנתבעת על מסמכים אלו כאשר הזמנות העבודה בידיה ולא בידי התובע.

לו רצתה הנתבעת לסתור את הסכום המופיע בחשבוניות ואשר נרשם בספרי הנהלת החשבונות שלה (נספח ו' הנ"ל), עליה להוכיח את הפגם שנפל בדרישת התשלום שהעביר לה התובע.

1. גרסת הנתבעת והמסמכים שהוצגו על ידה מעוררים תמיהות לא מעטות; כך לדוגמא לא ברור מדוע טענות חברת "אוויס" לא הובאו בפני התובע מיד לאחר שנשלחו לנתבעת. הנתבעת מציינת בסיכומיה כי מכתבי חברת "אוויס" הובאו לידיעתה ביוני 2006 אך בתצהיר מטעמה אין הסבר לפער הנטען. זאת ועוד, אם המכתבים הובאו לידיעתה רק ביוני 2006 כיצד חשבוניות הזיכוי מטעם הנתבעת הוצאו בתאריכים הרלוונטיים למכתבי חברת "אוויס", וליתר דיוק במועד בו נכתבו מכתבים אלו, 2.1.06, 2.3.06, 5.3.06, 3.4.06. העובדה כי חשבונית הזיכוי תואמת למועד מכתב "אוויס" אינה מתיישבת עם הגיון עסקי כלשהו, ואין הגיון כי באותו יום ממש תתקבל הפניה ויבוצע הזיכוי.

אחת מן השתיים, או שהטענה למועד הידיעה על מכתבי חברת "אוויס" אינה נכונה או שחשבוניות הזיכוי מטעם הנתבעת אינן נכונות.

לא ברורה לי טענת הנתבעת כאילו התאריכים שונו על פי דרישת חברת "אוויס", כאשר נספח 24, חשבוניות הזיכוי מטעם הנתבעת, נערך על ידה ואין זכר בתצהירה לשינוי ולסיבתו.

1. אם בכל זאת קיימות תשובות חשבונאיות לתמיהות הנ"ל ואם קיים הגיון עסקי בחשבוניות הזיכוי אשר נעלמו מעיניי הדבר נעוץ בעובדה שהנתבעת לא טרחה להביא לעדות גורם מהנהלת החשבונות שלה והסתפקה בעדות המצהיר מטעמה אשר לא ידע לענות על השאלות שהופנו לו בעניינים חשבונאים.
2. אם אכן הוצאו חשבוניות זיכוי במועדים הרשומים, לא ברור מדוע הנתבעת שומרת מידע זה לעצמה ואינה טורחת לידע את התובע. היה על הנתבעת להציג את טענות חברת "אוויס" בפני התובע ולאפשר לו להתגונן כנגדן. עוד היה עליה להודיע לתובע על הקיזוז שנעשה.

שתיקת הנתבעת בעניין זה פוגמת בגרסתה.

1. גרסתו של מנהל הנתבעת בעניין זה נותרה בלתי אמינה. גרסת הנתבעת אינה מגובה במסמכים נדרשים כדוגמת כרטסת הנהלת חשבונות של "אוויס", או לכל הפחות כרטסת "אוויס" אצל הנתבעת. עוד היה על הנתבעת להציג את אותן הזמנות כפולות אך הדבר לא נעשה.

רק לשם ההמחשה, אדגים את הפער לחודש 12/05: בחשבונית מכון השטיפה לחודש זה צוין כי נשטפו 459 רכבים פרטיים. בטבלת האקסל שצורפה למכתב חברת "אוויס" נרשם כי נשטפו כ140 רכבים פרטיים בלבד. הנתבעת לא הציגה הזמנות כפולות ל314 רכבים , ולא הציגה כל תיעוד עובדתי אחר התומך בטענה לפער כה משמעותי.

1. תמיהה נוספת עולה מפעולות הזיכוי שבוצעו בגין חשבוניות לחודשים אפריל- מאי 2006; בעוד שחברת "אוויס" דורשת זיכוי בסך 13,252 ₪ הנתבעת מזכה אותה בסכום של 11,889 ₪ כאשר לא הוצג בפני הסבר להפחתה זו.
2. הוכח כי אפילו לשיטת הנתבעת לא בוצע הזיכוי כראוי; כאשר נשאל מר יוסי כהן בנוגע לזיכוי שאוויס דרשה מיום 3.4 מדוע חויב התובע בסכום החוזה של הנתבעת מול אוויס ולא בסכום החוזה עם התובע, השיב כי כנראה שהנה"ח טעתה והחיוב גבוה ממה שצריך לחייב (עמ' 92 לפרוטוקול, ש' 16-24).
3. בסיכומו של דבר גרסת הנתבעת אינה אמינה בעיניי, המסמכים שצורפו על ידה מעלים תמיהות מרובות ויש לדחות את טענותיה כנגד חשבוניות התובע.
4. הנתבעת טוענת בסיכומיה לנזק ראייתי שנגרם לה. טענה זו יש לדחות; ראשית התביעה הוגשה בשנת 2009 כ3 שנים לאחר תום השכירות כאשר כל מסמכי הנהלת החשבונות ברשותה. שנית והעיקר, הנתבעת היא זו שהייתה צריכה לדרוש מאוויס את הזמנות העבודה ולהעבירן ליד התובע ולא להסתפק בטבלאות שהוצגו בפניה, אשר אין בהן דבר. התנהגות התובעת בשתיקה ואי הצגת הזמנות העבודה הכפולות היא זו שגרמה נזק ראייתי לתובע.
5. לאור האמור, יש להעמיד את חיוב דמי השטיפה על 214,046 ₪.

התובע בנספח ו' מציין כי יש להוסיף בחודש ספטמבר השלמות בסך 623 ₪ ואולם לא מצאתי אסמכתא או עיגון כלשהו לדרישה זו.

התשלומים הנלווים

1. בנספח ה' לתצהיר התובע, מפורטים התשלומים הנלווים שנדרשו מן התובע בגין תקופת השכירות. התובע טוען כי הנתבעת חייבה אותו בסכומים מופרזים ויש להשיב לו סך של 44,781 ₪. בפועל, לא שילם התובע לנתבעת דבר ועל כן יש לבדוק את טענתו וככל שזו תימצא נכונה יש להפחית סכום זה מחובו לנתבעת במסגרת ההתחשבנות הכוללת.
2. לטענת התובע, במהלך ההליכים המקדמיים בתיק דנן, נדרשה הנתבעת להמציא לידי התובע את האסמכתאות לחיובו בתשלומי ארנונה, מים וחשמל אולם היא הצהירה במסגרת הדיון כי מסמכים אלה אינם בידיה. לשיטתו, היא מנועה להגיש מסמכים אלו.
3. אני דוחה טענה זו; התובע אישר בחקירתו כי הנתבעת הציגה לו מדי חודש חשבונית בה פורטו חיובים אלו. עוד עולה כי במהלך תקופת השכירות לא דרש התובע בכתב כי יוצגו לו העתקי האסמכתאות לחיוב. בנסיבות אלו בהן ידע התובע את החוב הנדרש ממנו, אין לחסום את הנתבעת מלהציג מסמכים שאותרו על ידה המעגנים את דרישות התשלום.

חיוב הארנונה

1. לגישתו של התובע, בוצע חיוב הארנונה על פני שטח לא ברור וכן לפי תעריף בלתי ידוע ו/או בלתי מבוסס. לדבריו, מכון השטיפה הינו בשטח מקורה בן כ-16 מ"ר (המורכב מ-15 מ"ר קונטיינר+ עמדת שומר בכניסה בשטח של כ- 1 מ"ר) וכן שטח פתוח של כ- 46 מ"ר של המכונה וכן שטח של כ- 200 מ"ר שטח פתוח וללא קורת גג (חניות). כמו כן, על פי הסכם השכירות היה על הנתבעת לספק למכון השטיפה 6 עמדות חניה הממוקמות מול מכון השטיפה אולם התובע לא קיבל עמדות אלה אשר נמסרו לחברת "אוויס" וכן נעשה בהן שימוש על ידי רכבים של הנתבעת. בפועל חייבה הנתבעת את התובע בשטח פתוח של 620 מ"ר וכן בשטח מקורה של 70 מ"ר. בנוסף, חויב התובע במע"מ בגין הארנונה.

לפיכך, לטענתו הוא חויב ביתר בסכום של 15,211 ₪ ויש להשיב לו סכום זה.

1. לטענת הנתבעת, התובע קיבל לידיו מידי חודש, חיובים בהם צוין השטח בגינו הוא מחויב וסכום החיוב. לטענת מר יוסי כהן דמי הארנונה אשר הנתבעת חויבה בהם בגין המתחם כולו עמדו בתקופה הרלוונטית על כ- 36,000 ₪ לחודש. חיוב הארנונה החודשי של התובע בחודשים 12/05 ו-01/06 עמד על 1296 ₪ בעבור שטח של 620 מ"ר והחל מחודש 02/06 החיוב החודשי עלה ל-1,495 ₪ וזאת בעקבות הגדלת השטח שהתובע עשה בו שימוש ל- 644 מ"ר.

לדבריו, התובע חויב בהתאם לשטח אשר הוחזק על ידו ובהתאם לסיווג של אותו שטח מבחינת תשלום הארנונה. לטענתו, התובע לא העלה טענה כלשהי כנגד חיובי הארנונה בזמן אמת ולא נגבה ממנו תשלום ביתר (ס' 80-81 לתצהיר יוסי כהן, נ/27).

1. הנתבעת צרפה את דרישות התשלום בגין ארנונה לכלל הנכס שבבעלותה (נ/27).

החשבוניות שהנפיקה הנתבעת לתובע מפרטות את החיוב לפי פריט ועלות מ"ר לפריט (נספח ג' לתצהיר התובע).

לאורך תקופת השכירות לא מצא התובע לנכון להשיג על תחשיב התובעת ואיני מאמינה לעדותו בחקירתו כאילו פנה בע"פ לנתבעת בעניין זה. רק ביום 10.8.06 (נספח ט"ז לכתב התביעה) בתגובה להודעת הנתבעת בדבר סיום הסכם השכירות מעלה התובע השגה זו לראשונה.

על התובע הנטל להוכיח את טענתו כי שטח המושכר קטן מזה שנקבע בתחשיבי הנתבעת אך הוא לא עמד בכך וטענתו לא הוכחה על ידי מפת מדידה או בכל דרך אחרת.

חיובי הארנונה בהם חויב התובע עמדו על הסכום הנתבע על ידו ולא ברור מדוע לשיטתו הוא אינו מחויב כלל בתשלום.

כך או אחרת התובע לא הוכיח את טענתו כי נפלה שגגה בתחשיב הנתבעת בהיקף השטח או בשווי החיוב.

יחד עם זאת, צודק התובע בטענתו כי הנתבעת מנועה מלחייבו במע"מ בגין חיוב זה ואין לנתבעת הסבר מדוע נעשה כן.

על כן יש לדחות את טענת התובע ואולם יש להפחית מחיוב הארנונה את המע"מ שנדרש. סך הכל עמד חיוב הארנונה ללא מע"מ על 14,552 ₪ ועל כן יש להפחית מחיוב התובע לנתבעת את סכום המע"מ המופיע בספרי הנתבעת, סך של 2,401 ₪.

חיוב החשמל

1. לגישתו של התובע, חיובי החשמל בוצעו לפי תעריף בלתי ידוע ו/או בלתי מבוסס.

התובע טוען כי על פי סעיף 6.1 להסכם השכירות הנתבעת הפרה את התחייבותה להתקין מונה חשמל שכן המונה הותקן בארון נעול שאינו נגיש.

לטענתו, הנתבעת סירבה להמציא את חשבונות החשמל ו/או להציג בפניו את הקריאות של מונה החשמל.

התובע טוען כי חויב ביתר בסכום של 16,865 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית. (ס' 8 לתצהיר התובע).

1. מר יוסי כהן טוען בתצהירו כי למכון השטיפה היה שעון חשמל נפרד אשר נקרא על ידי הנתבעת מדי חודש ועל-פיו נקבע התשלום שנדרש מן התובע. מר כהן מסביר כי מדידת צריכת החשמל בוצעה במתחם כולו על ידי חברת סי.די.קי. מימון והשקעות בע"מ אשר הייתה אמונה על קריאת מוני החשמל במתחם, חישוב כמות השימוש והסכום לתשלום. לדבריו, החברה הנ"ל העבירה לנתבעת את דרישת התשלום למתחם כולו והנתבעת חישבה את חלקו של התובע בהתאם לקריאת המונה הנפרד של מכון השטיפה. (ס' 85-87 לתצהיר יוסי כהן).

מר יוסי כהן צרף לתצהירו דוגמא לחיוב חשמל של המתחם כולו (נ/30). לשאלת ב"כ התובע מדוע לא צורף צילום של מונה החשמל הצדדי של מכון השטיפה, השיב כי יש צילום ושכל לוח החשמל לא שונה מיום ההקמה וכי שעון החשמל הוא רק למכונת השטיפה בלבד (עמ' 101 לפרוטוקול, ש' 22-25).

לטענת מר יוסי כהן, בכל חודש נהגה נציגת הנה"ח לאמת את נתוני השעון ביחד עם התובע וחיוב התובע מבוסס על קריאת המונה (עמ' 101 לפרוטוקול, ש' 15-18).

1. האמנתי לעדותו של מר כהן וממנה עולה כי הנתבעת פעלה באופן מסודר לאיסוף המידע אודות מוני החשמל והוצאת דרישות התשלום. התובע לא הוכיח בדרך כלשהי כי נפל פגם בתחשיב התובעת ועל כן יש לדחות את טענתו.

חיוב המים

1. לגישתו של התובע החיובים בוצעו לפי תעריף בלתי ידוע ו/או בלתי מבוסס והוסף עליהם מע"מ שלא כדין. לטענתו, הנתבעת סירבה להמציא לידיו את חשבונות המים. בחקירתו טען התובע כי היו לו פניות רבות בע"פ לנתבעת בעניין זה (עמ' 48 לפרוטוקול, ש' 4-10).

לפיכך, הוא עותר לחייב את הנתבעת בסך 6,811 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית.

1. מר יוסי כהן מעיד בתצהירו כי למכון השטיפה היה שעון מים נפרד. מדי חודש ביצעה הנתבעת קריאה של מונה המים הנפרד וחייבה אותו בהתאם לשימוש החודשי. חישוב נעשה על פי מכפלה של עלות קוב מים (לפי חיובי העירייה) בכמות המים בהם עשה התובע שימוש (ס' 84 לתצהיר מר יוסי כהן). בחקירתו הנגדית חזר מר כהן על גרסתו כי למכונת השטיפה יש שעון מים בצמוד לה המונה רק את צריכת מכון השטיפה (עמ' 100 לפרוטוקול, ש' 24-26).
2. מהעדויות שהובאו בפניי עולה כי הנתבעת פירטה בחשבוניות שהועברו לתובע בכל חודש את פירוט המונה הקודם והנוכחי והמחיר לקוב. במהלך חקירת התובע הוא עומת עם שאלת קיומו של מונה נפרד והתחמק ממתן תשובה (עמ' 48 לפרוטוקול). איני מאמינה לתובע כאילו לאורך כל התקופה בה שכר את המושכר לא עלה בידיו לגלות מהו מונה המים שלו על מנת לאמת את החשבון שערכה הנתבעת.

לעניין תוספת המע"מ על חיובי המים, מחשבונית החיוב שצרפה הנתבעת עולה כי נדרשת תוספת של מע"מ על החיוב התקופתי של המים והביוב (נ/29). לפיכך, גביית המע"מ לעניין זה נעשתה כדין.

לאור האמור, אני דוחה את טענותיו בגין חיוב המים.

1. מן המקובץ עולה כי יש לדחות את טענות התובע כאילו על הנתבעת להשיב לו את הסכום הנתבע על ידו ויש להפחית מנספח ה' סך של 2,401 ₪ בלבד.

חיובים נוספים

1. התובע משיג על חיובים נוספים המופעים בנספח ה' כפי שיפורט להלן:

ביקורת כיבוי אש

1. לטענת התובע הוא חויב בתשלום הסך של 962 ₪ בגין ביקורת כיבוי אש. לדבריו התברר לו כי החיוב הינו בגין כל המתחם ולא רק בגין מכון השטיפה ולכן מדובר בנטילת כספים שלא כדין.
2. מר יוסי כהן בתצהירו טוען כי הסכום הנ"ל הינו בגין ביקורת למכון השטיפה בלבד שנערכה ביום 17.5.06 (נספח ז' לתצהיר התובע) וכי המתחם כולו עבר ביקורת שנתית ביום 27.8.06 בגינה שילמה הנתבעת 3,833 ₪ (נ/31, ס' 88 לתצהיר מר יוסי כהן).
3. לעניין זה, התובע לא הוכיח כי יש ממש בטענתו, הקבלה שהוצגה בנספח ז' לא ברורה ולא ניתן ללמוד ממנה דבר אודות החיוב . זאת ועוד, לא צורפה כל ראיה המחזקת את המידע שנמסר לו מכיבוי האש. לאור האמור, טענת התובע נדחית.

דמי שמירה

1. לטענת התובע חויבו דמי השמירה על פי תעריף של 8% מכלל החיוב בו מחויבת הנתבעת אולם לא הוצגה אסמכתא לגבי מלוא החיוב.
2. הנתבעת צרפה את חשבוניות התשלום לחברת השמירה (נ/28) ונראה כי חיוב התובע התבצע כדין. אף התובע מודה בחקירתו כי דמי השמירה הוכחו על ידי הנתבעת (עמ' 48 לפרוטוקול, ש' 28). על כן, הטענה נדחית.

דמי שילוט

1. לטענת התובע הנתבעת חייבה אותו בגין שילוט אשר לא היה קיים.

מנגד טוען מר יוסי כהן כי הנתבעת פעלה בהתאם להסכם בין הצדדים. במסגרת דרישת התשלום בגין אגרת שלטים לשנת המס 2006 אשר הועברה לנתבעת על ידי עיריית פתח תקווה הופיעה גם דרישה לתשלום בסך 1,406 ₪ בגין השילוט של מכון השטיפה (ס' 92 לתצהיר מר יוסי כהן).

1. מחיוב מס השלטים שצורף (נ/33) עולה כי אכן הופיעה דרישה בעבור מנהרת השטיפה. התובע לא שכנע אותי כי נפל פסול בדרישה זו של העיריה. לאור האמור, יש לדחות את טענת התובע.

עלות 2 צמיגים

1. לטענת התובע, במהלך חודשי הפעילות נתגלו 2 רכבים של הנתבעת אשר לאחר יציאתם מן השטיפה במנהרה התרוקן אוויר בגלגל אחד ו/או אירע בו תקר.

הנתבעת חייבה את מכון השטיפה בעלותם של 2 צמיגים בסך של כ- 1,800 ₪ (נספחים ח1 ו-ח2 לכתב התביעה). במכתבו מ-09/06 דרש התובע לבטל את החיובים מאחר ולא הוכח כי הנזק נוצר במהלך השטיפה (נספח י"ט לכתב התביעה).

1. הנתבעת טוענת כי לאור ההפעלה הלקויה והרשלנית של מכון השטיפה אכן היו מס' מקרים בהם נגרם נזק לצמיגי רכבים אשר נשטפו במכון השטיפה, הדבר הובא לידיעת התובע ושותפתו והוסכם כי הם יישאו בעלות הנזק. בסיכומיה טוענת הנתבעת כי התובע ידע בזמן אמת על טענות הנתבעת ועל החיובים בגין הנזקים, אך נמנע מלהעלות טענות כלשהן בקשר לאותם חיובים.
2. נספח ה' ונספח ח' מלמדים כי דרישת התשלום הועברה לתובע בסמוך לקרות הנזק. העובדה כי התובע לא מחה כנגד חיוב זה תומכת בגרסת הנתבעת כי התובע הסכים לשלם את שנדרש ממנו. טענת התובע נדחית.

100.לאור האמור, יש לדחות את טענת התובע באשר לחיובים הנוספים.

חיוב כללי לפי כרטסת

101. הנתבעת צירפה לתצהירה את נ/25 כרטסת ממוינת שהודפסה ב11.9.11 בה מופיעים כל חיובי התובע לתקופת השכירות. נספח זה שונה מנספח ה' אשר אף הוא הופק על ידי הנתבעת ביום 6.9.06. ההבדל בין 2 המסמכים הוא ב2 סכומים אשר נרשמו בתאריכים שלאחר הפקת נספח ה'. האחד מיום 20.9.06 בסך של 2,310 והשני מיום 3.10.06 בסך 7,058 ₪. לטענת התובע, חיובים אלו חסרי בסיס.

לטענת הנתבעת, התובע לא העלה טענה כלשהי ביחס לחיובים אלו ונמנע מלהסביר מדוע הם שונים מיתר החיובים הזהים המופיעים בכרטסת לאורך התקופה . לטענתה, התובע מנצל את חלוף הזמן הרב אשר יש בו לגרום לנזק ראייתי לנתבעת. כמו כן, לטענתה, עיון בכרטסת מעלה כי החיובים הללו הם חיובים רגילים של התשלומים הנלווים אשר התובע חייב בתשלומם בהתאם להוראות הסכם השכירות.

102. נספח ה' חסר את החיוב בגין התשלומים הנלווים לחודש ספטמבר 2006. בהתאמה לגובה חיובים אלו בחודשים הקודמים נראה כי החיוב מיום 3.10.06 הינו בגין תשלומים אלו.

עם זאת, הנתבעת לא הניחה כל הסבר באשר לחיוב התובע בסכום של 2,310 ₪ ועל כן יש לבטל חיוב זה.

הפסקת פעילות מכון השטיפה

103. לטענת התובע, הנתבעת מנעה את המשך פעילותו במושכר בניגוד להסכם השכירות. התובע העיד כי ביום 21.9.06 הופסקו שירותי שטיפת המכוניות לנתבעת ולחברת אוויס בעקבות אי קבלת תשלום בהתאם לחוזה היחסים המסחריים. בתגובה לכך פעלה הנתבעת בבריונות ומנעה ממנו להמשיך בפעילות מכון השטיפה ליתר לקוחותיו. התובע טוען כי בשל כך יש להפחית 1/3 מדמי השכירות לחודש ספטמבר.

104. התובע העיד כי, על פי הוראת מר אביעד כהן, מנהל מכירות בנתבעת, נחסמה מכונת השטיפה באמצעות הצבת 2 רכבים, האחד בפתח הכניסה והשני בפתח היציאה וכן באמצעות ניתוק החשמל והמים כך שלא ניתן היה לבצע גם שטיפה ידנית (ס' 14 לתצהיר התובע). לטענתו, לאחר התקרית הזו הגיע למסקנה שהנתבעת תשוב על מעשיה ועל כן החליט שלא לפתוח עוד את מכון השטיפה (עמ' 44 לפרוטוקול ש' 16-23) .

105. התובע צירף לתצהירו מכתב מטעם מר סמיון ציצאשווילי, מנהל עבודה במכוניטוש, התומך בגרסתו זו (נספח י"ב) בנוסף הוגש תצהיר מטעם מנהל העבודה. מר סמיון ציצאשווילי העיד כי בהוראתו של מר אביעד כהן נחסמה מנהרת השטיפה וכן נותקו המים והחשמל (ס' 4-5 לתצהירו). בחקירתו הנגדית אישר העד כי אותו נספח י"ב לא נכתב ולא נחתם על ידו. עוד אישר כי לא נכח בשיחה בין התובע למר אביעד כהן וכי טענתו בדבר ההוראה לחסום את המנהרה הינה פרשנותו בלבד ולא ידיעה. יחד עם זאת, חזר על גרסתו בדבר חסימת מכונת השטיפה על ידי הנתבעת.

106. בנוסף העידו מטעם התובע 2 הפועלים שנכחו באותו יום, מר מורד עזוני ומר שמלי סאמר. 2 עדים אלו השיבו פעם אחר פעם כי אינם זוכרים את האירוע הנטען. העדים אישרו בחקירתם כי הודיעו לתובע שאינם מעוניינים להתייצב לעדות בבית המשפט ואינם זוכרים דבר .

107. לטענת הנתבעת, התובע נטש את מכון השטיפה באופן חד צדדי בטרם הגיע מועד סיום ההתקשרות הקבוע בהסכם. כמו כן, לטענתה, היא לא מנעה מהתובע להפעיל את מכון השטיפה או לשוב אליו והתובע אף לא פנה אליה לאחר הנטישה ולא ניסה לשוב ולהפעיל את מכון השטיפה.

108. מר אביעד כהן מטעם הנתבעת מכחיש טענת התובע לפיה חסם את הכניסה ו/או את היציאה למכונת השטיפה או נתן הוראה לאדם אחר לעשות כן . לדבריו, כשהודיע התובע את דבר כוונתו לא לשטוף את רכבי הנתבעת ו/או חברת אוויס, הוא הבהיר לו כי זוהי הפרה של ההסכם הגורמת לנתבעת להפר הסכם עם צד ג' (ס' 3,6 לתצהיר). מר כהן העיד כי לאחר הודעתו זאת, שב אל משרדו, מקום שאין לו קשר עין עם מכון השטיפה (עמ' 64 לפרוטוקול, ש' 5-10). לטענתו, הוא לא ראה התכנסות או התקהלות בשל איזושהי חסימה ולא ידוע לו על הטענה לפיה נאמר לתובע כי אם לא ישטפו את הרכבים לנתבעת אז לא ישטפו רכבים בכלל (עמ' 65 לפרוטוקול, ש' 15-20).

לדבריו, הנתבעת או מי מטעמה לא ניתקו את חיבורי החשמל והמים ובכל מקרה היה באפשרות התובע לטפל ב"תקלה" זו מאחר ושעוני החשמל והמים מצויים בסמוך למכון השטיפה (עמ' 65 לפרוטוקול, ש' 6-12).

109. התובע שיכנע אותי כי אכן הנתבעת או מי מטעמה מנעה בכוח הזרוע את המשך פעילותו של מכון השטיפה; האמנתי לתובע ולמר ציצאשווילי כי מנהרת השטיפה נחסמה באמצעות הצבת שני רכבים. העד מר שמלי סאמר העיד כי עבד אצל הנתבע יום וחצי בלבד ( עמ' 35- 36 לפרוטוקול) ולא ידע להסביר מדוע הפסיק לעבוד אחרי פרק זמן כה קצר. הפסקת עבודתו מתיישבת עם עדות התובע בה נתתי אמון מלא. מר אביעד כהן מטעם הנתבעת העיד כאמור כי לא עשה דבר לאחר הודעת התובע כי לא ימשיך לשטוף את רכבי הנתבעת אך מר יוסי כהן העיד כי "היה משהו עם אביעד" (עמ' 111 לפרוטוקול), והוא אינו זוכר מה. העובדה כי מר יוסי כהן זוכר אירוע יוצא דופן, כאשר מר אביעד טוען כי לא היה דבר והוא פשוט הסתובב והלך למשרדו, אף היא מחזקת את גרסת התובע. בנסיבות בהן מנעה הנתבעת את פעילותו של התובע היא הביאה לסילוקו מן המקום, ולא היה כל טעם בחזרתו למושכר עד לתום תקופת השכירות.

110. לפיכך, אני מקבלת את טענת התובע לפיה התובעת הפסיקה את פעילות מכון השטיפה כפועל יוצא, יש לקבל את עתירתו להפחתת 1/3 מסכום דמי השכירות לחודש 09/06, סך של 2187 ₪ .

כמו כן הוא זכאי להפחתה בגין 1/3 מתשלום הארנונה לחודש זה . בהתחשב בסכום הארנונה החודשי לחודש 08/09 בסך 1495 ₪, יש להפחית מן התשלומים הנלווים לחודש 09/06 סך של 500 ₪.

סיכום בינים

111. הנתבעת חבה לתובע בגין שירותי השטיפה סך של 214,046 ₪.

התובע חב לנתבעת את דמי השכירות התשלומים הנלווים ותשלומים נוספים כמפורט בנספח ה'. מדמי השכירות יש לגרוע סך של 2,187 ₪, 1/3 דמי השכירות לחודש 09/06.

לנספח ה' יש להוסיף את התשלומים הנלווים לחודש ספטמבר 2006, סך של 7,058 ₪ ולגרוע את החיוב במע"מ בגין הארנונה, 2401 ₪, ו1/3 מדמי הארנונה לחודש 06/09, בסך 500 ₪.

סה"כ חב התובע לנתבעת סך של 139,104 ש"ח.

קיזוז החיובים מביא לתוצאה לפיה הנתבעת חייבת לתובע סך של 74,942 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/10/06.

טענות נוספות מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט

112. התובע עותר לחייב את הנתבעת לפצותו על דרך האומדנא מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. לטענתו על אף נוהל העובדה הקובע כי עליו לשטוף מכוניות של הנתבעת או של חברת "אוויס" על פי הזמנת עבודה , הרי שעד ליום 1.3.06 חלק ניכר מן הרכבים הגיעו למכון השטיפה ללא הזמנת עבודה והיה עליו לשטוף אותם. לדבריו, הוא ערך רשימה ידנית כבקשתה של הנתבעת בדבר השטיפות הנ"ל אולם הנתבעת סירבה לשלם בעבורן. התובע צירף כאסמכתאות את הרשימות היומיות של הרכבים שנשטפו בחודשים 12/05- 02/06 (נספח ט1 לכתב התביעה המתוקן). התובע עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 8,000 ₪ על דרך האומדנא.

113. התובע מוסיף וטוען כי לעיתים היו הנתבעת או חברת "אוויס", מנפיקות עבור אותו רכב הזמנות עבודה לבעלי מקצוע שונים (שטיפה, תיקון תקר, תדלוק ועוד). בשל לחץ עבודה קיבל מכון השטיפה את הרכב על סמך הזמנת עבודה לבעל מקצוע אחר. עוד לטענתו, במקרים אחרים נשטף הרכב פעמיים על סמך אותה הזמנת עבודה. התובע עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 3,000 ₪ על דרך האומדנא.

114. יש לדחות טענתו זו של התובע; על פי שיטת העבודה המוסכמת בין הצדדים, היה על התובע לבצע שטיפה אחת על סמך הזמנת עבודה אחת המיועדת אליו. התובע הוא זה שאחראי לבדוק את הזמנות העבודה ולשטוף את הרכב על בסיס הזמנת עבודה תקינה. אם התרשל התובע וביצע שטיפות בחריגה מנוהל העבודה המוסכם עליו לשאת בתוצאות מחדליו.

דמי שימוש בסככה

115. התובע עזב את המושכר מבלי שפירק סככה שהתקין במקום, לטענתו הנתבעת מנעה ממנו לפרק את הסככה. התובע עותר לחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 34,878 ₪ בגין דמי שימוש בסככה ועותר לחייבה בדמי שימוש חודשים ממועד הגשת התביעה ועד היום.

לשיטתו, ביום 5.1.07 הגיע לאתר בפתח תקוה על מנת לפנות את המכולה המשרדית ולפרק את הסככה שנבנתה מכספו אולם בשל התנגדות המפעיל החדש של מכון השטיפה לפינוי הציוד לרבות הסככה נאלץ התובע לפנות רק את המכולה. (סעיף 22 לתצהיר). מר טלקר, אשר הגיע לפנות את המתחם בפתח תקוה אינו מתייחס בתצהירו לשאלה האם התבקש לפנות את הסככה ובחקירתו הנגדית העיד כי פינה רק את המכולה (עמ' 103 לפרוטוקול, ש' 6-7). מר טלקר אינו מציין בעדותו כי ניסה לפרק את הסככה והדבר נמנע ממנו.

מנגד טוענת הנתבעת כי התובע הקים את הסככה ללא קבלת היתר כדין מעיריית פתח תקווה, ובניגוד להסכם השכירות ולחוזה היחסים המסחריים. הנתבעת מדגישה כי לאחר שהתובע עזב את המושכר היא פעלה לקבל רישיון עסק למכון השטיפה וקיומה של הסככה שנבנתה ללא היתר מנע את קבלת הרישיון. הנתבעת פעלה בהתאם לדרישת העירייה ופירקה את הסככה (ס' 114-115 לתצהיר מר יוסי כהן, נ/36).

116. נוכח עדותו של מר טלקר התרשמתי כי נושא פינוי הסככה כלל לא עמד על הפרק במועד בו ביקר מר טלקר במקום, והתובע לא התכוון לפרק את הסככה במועד זה. לא נתתי אמון בגרסת התובע בחקירתו הנגדית לפיה בא לפרק את הסככה והדבר נמנע ממנו (עמ' 54 לפרוטוקול).

מנ/36 עולה כי הנתבעת נדרשה לפרק את הסככה כתנאי לקבלת רישיון עסק. בנסיבות בהן אין בפי התובע הסבר מדוע לא פירק את הסככה לפני עזיבתו את המושכר ולאחר מכן וכאשר מדובר במבנה שנבנה ללא היתר, אין מקום לחייב את הנתבעת בדמי שימוש לתקופה שבין מועד סיום תקופת השכירות ועד למועד פירוק הסככה.

אובדן הכנסה ואובדן מוניטין

117. לטענת התובע, על הנתבעת לשלם לו סך של 12,000 ₪ לחודש בגין הפסד רווחים עד לתום תקופה בת שנה ו-3 חודשים של שכירות. עוד לטענתו, התנהגות הנתבעת פגעה במוניטין שלו ועליה לפצותו בסכום של 130,000 ₪.

118. כמפורט לעיל, תקופת השכירות החוזית הסתיים ביום 30.9.06 ועל כן התובע אינו זכאי לפיצוי כלשהו בגין אובדן הכנסה לתקופה שלאחר מועד זה. כך פני הדברים באשר לפגיעה במוניטין. כך או אחרת, הפגיעה במוניטין כלל לא הוכחה על ידי התובע.

הניסיון למכור את מכון השטיפה

119. לטענת התובע, בעקבות חוב הנתבעת כלפיו ובשל חיובים מוגזמים שהשיתה עליו הנתבעת כמשכירה, הוא נאלץ ביום 28.5.06 לפרסם בעיתון מודעה בדבר רצונו למכור את מכון השטיפה. התובע נפגש עם רוכש פוטנציאלי אשר דרש את הסכמת הנתבעת לעסקת רכישת המכון בעלות של 65,000$. לטענת התובע, הנתבעת הניאה את הרוכש הפוטנציאלי מביצוע העסקה ובסופו של יום, העסקה בין התובע לרוכש הפוטנציאלי לא יצאה לפועל.

120. טענה זו יש לדחות; לתובע לא הייתה כל זכות על פי ההסכם למכור את העסק ולכפות על הנתבעת שוכר אחר מבלי הסכמתה (סעיף 7.9 להסכם). למעלה מן הצורך יצוין כי התובע כלל לא הוכיח את קיומו של אותו מציע, ולא הוכיח כי ניתנה הסכמת הנתבעת למהלך שכזה. מר פרחי העיד כי כלל לא ידע על הצעת המכירה ואילו התובע כלל לא ידע לציין את פרטיו של אותו רוכש. התובע אף לא הוכיח כי הנתבעת הסכימה למכירת העסק לאותו רוכש עלום ולאחר מכן חזרה בה מהסכמתה. מר יוסי כהן מטעם הנתבעת שלל בתצהירו טענה זו ונתתי אמון מלא בדבריו.

פינוי מכונת השטיפה מן המושכר

121. בניגוד להוראות הסכם השכירות הותיר התובע את מכונת השטיפה במושכר, לאחר תום תקופת השכירות.

ביום 10.10.06 פנתה הנתבעת לתובע ודרשה ממנו לפנות את מכונת השטיפה מן המושכר וציינה כי אם לא יעשה כן יהיה עליה לפנות את המכונה בעצמה (נ/12).

משלא שעה התובע לדרישה זו של הנתבעת, פירקה הנתבעת ביום 25.10.06 את יחידת השטיפה, ואחסנה את חלקיה במתחם בחדרה ודרשה מן התובע לפנות לאלתר את חלקי המכונה מן המתחם בחדרה (נ/13). הנתבעת חזרה על דרישתה זו במכתבים שנשלחו לב"כ התובע ( נ/16,נ/17).

ביום 21.9.08, כשנתיים לאחר תום תקופת השכירות שלחה הנתבעת התרעה לתובע לפיה אם לא ישולם החוב ודמי האחסון תוך 7 ימים, ימסרו החלקים המפורקים של מכונת השטיפה כפסולת ברזלית (נ/19).

הנתבעת הציגה אסמכתאות לפיהן דרישותיה לתובע כי יפנה את מכונת השטיפה נשלחו בדואר רשום.

הנתבעת טוענת כי התובע התעלם ממכתב זה ועל כן לא נותרה לה ברירה אלא לפנות את המכונה כפסולת ברזל (סעיף 32 לתצהיר מטעמה). הנתבעת לא צירפה אסמכתא למועד בו סולקה המכונה ולא לזהות הגורם אליו הועברו חלקי המכונה.

התובע טוען כי הנתבעת פנתה אליו רק לאחר שפירקה את המכונה והעבירה אותה למתחם בחדרה (סעיף 26 לתצהירו).

בחקירתו הנגדית ולאחר שעומת עם אסמכתאות הנתבעת, חזר בו התובע מטענתו לפיה לא קיבל את דרישות הנתבעת ואישר קבלת הודעות הנתבעת אלא שלטענתו, לא היה יסוד לדרישות אלו מאחר ותקופת השכירות טרם הסתיימה (עמ' 52 לפרוטוקול). התובע אישר כי עוד בחודש 10/06 ידע כי חלקי המכונה הועברו למתחם בחדרה וכי ביום 16.11.06 הוא ביקר במתחם בחדרה וצילם את המכונה המפורקת ( עמ' 53 לפרוטוקול, ש' 22-26). לשאלת ב"כ הנתבעת מדוע במעמד פינוי המכולה ביום 5.1.07 לא פינה גם את מכונת השטיפה, השיב "לטענתי המכונה הייתה אמורה להישאר שם, הייתי צריך להמשיך את ההסכם, הוא קימט את המכונה בחצר, פירק אותה, ומה אני אעשה איתה? המכונה זרוקה בחצר" (עמ' 53 לפרוטוקול, ש' 13-15).

עוד אישר התובע בחקירתו כי רק לאחר שהבין כי המכונה סולקה מרשות הנתבעת בחר לתבוע את אובדנה (עמ' 45 לפרוטוקול).

122. מעדות התובע עולה כי הוא ידע היטב כי המכונה הועברה למתחם בחדרה והוא אף ביקר במקום וצילם את המכונה. עוד עולה כי מסיבותיו שלו בחר שלא לקחת את חלקי המכונה על אף דרישות הנתבעת שהועברו אליו ואל בא-כוחו. יתר על כן, התובע בחר שלא לנקוט כל פעולה משפטית ביחס למכונה זו ובכך להגדיל את נזקיו. התנהגות זו של התובע מובילה למסקנה כי יש לו אשם תורם בהיקף לא מבוטל, לאובדנה של המכונה.

123. בסעיף 63 לסיכומיו טוען התובע כי התובעת התנתה את החזר המכונה בתשלום החוב ועל כן נמנעה ממנו האפשרות להשיב לידיו את המכונה. התובע מפנה בעניין זה לדרישתה של הנתבעת בסעיף 3 למכתבה מיום 21.9.08 (נספח 19), וכן לעדותו של מר יוסי כהן (עמ' 114 לפרוטוקול). אני דוחה טענה זו; דרישה זו של הנתבעת עלתה לראשונה בנספח 19 הנ"ל לאחר שנתיים בהן היא מפצירה בתובע כי יואיל לקחת את המכונה והוא בכוונת מכוון נמנע מלעשות כן. שנתיים ימים נמנע התובע מלקחת את המכונה בשל סיבותיו שלו ולא בשל תנאים שהציבה לו הנתבעת. מר כהן הסביר בחקירתו כי בכל תקופת הזמן התובע לא נדרש לשלם בעבור המכונה והאמור בנ/19 נועד אך לדרבן את התובע (עמ' 114 לפרוטוקול). נתתי אמון מלא בגרסה זו. כך או אחרת אין כל פסול בדרישת הנתבעת כי ישולמו לה הוצאותיה בגין השמירה על הנכס כל עוד הנכס קיים ,כפי שעוד יפורט להלן.

124. התובע טוען בסעיף 57 לסיכומיו כי הגיוני בעיניו שהמכונה נמכרה על ידי הנתבעת וזו שילשלה את התמורה לכיסה. התובע מפנה לעדותו של מר קרייטנברג שלמה, אב הבית אצל הנתבעת, לפיה ידע על מו"מ לרכישת המכונה (עמ' 37 לפרוטוקול, ש' 12-14).

אין בידי לקבל טענה זו; מעדותו של מר קרייטנברג עולה כי הנתבעת פרקה את המכונה וכיסתה אותה על מנת לשמור עליה במהלך זמן זה ועל פי דבריו אין לו ידיעה כי המכונה נמכרה (עמ' 37 לפרוטוקול). נוכח דברים אלו יש לדחות את מסקנת התובע לפיה המכונה נמכרה. אדרבא, מעדותו של העד עולה כי הוא התבקש לכסות את המכונה על מנת שזו לא תיפגע כך שעדות זו מחזקת את המסקנה כי הנתבעת התכוונה לשמור על המכונה כפי שנעשה על ידה במשך כשנתיים.

125. התובע טוען כי המכונה שוות ערך לסך של 110,000 ₪ ועל הנתבעת להשיב לו סכום זה. התובע מבסס את תביעתו על הסכום ששילם לדבריו בשנת 2004 בעבור רכישת המכונה (כתב התביעה שהגיש התובע כנגד שותפתו- נספח 1 לתצהיר הנתבעת). התובע נמנע מלצרף חוות דעת באשר לשווי המכונה וגם חוות דעת באשר לשווי המכונה כ" פסולת ברזל" לא הוצגה בפניי.

126. לטענת הנתבעת, התובע נמנע מלהוכיח מהו השווי או הערך של המכונה וכי הוא מנסה להישען על מחיר הרכישה המקורי ועל "השיפוץ" שבוצע בה. לטענתה, המכונה עמדה כשנה שלמה ללא שימוש ובתקופה האמורה נגרמו לה נזקים, כאשר היא נרכשה בדצמבר 2004 והופעלה ע"י התובע רק בדצמבר 2005. הנתבעת מדגישה כי היה על התובע לצרף חוות דעת שמאית להוכחת שווי המכונה והוא לא עשה זאת.

127. הנתבעת קיבלה את המושכר בחזרה לידה ביחד עם מכונת השטיפה וכך הפכה לשומר חינם על הנכס. ראה בעניין זה פס"ד של השופט עמית בע"א (חי') 496-08 אי.אם.אי השקעות נ' תמי אולמי שמחות:

"כאשר שוכר עוזב את המושכר ומותיר אחריו ציוד, שלא על דעתו של המשכיר, עשוי המשכיר למצוא עצמו כ"שומר בעל כורחו" – השווה לע"א 663/71 נכסים להשכרה א.מ.נ. בע"מ (בפירוק מרצון) נ. כונס הנכסים הרשמי, פ"ד כז(1) 609 (שם דחה בית המשפט תביעה לדמי שכירות ראויים, להבדיל משיפוי על הוצאות סבירות שנגרמו למשכיר עקב כך). כן ראה גד. טדסקי "השומר על פי דין" משפטים ח (תשל"ח) 430 וכן יהושע ויסמן "שמירת נכסים" מחקרי משפט טז (תשס"א) 277, הגורס כי יש לצמצם את מוסד "השומר בעל כורחו" רק למקרים בהם הנכס הגיע למחזיק מכוח הסכמה או התקשרות קודמת (דוגמת הסכם שכירות או חוזה קבלנות)."

128. הנתבעת נהגה שלא כדין כאשר נפטרה ממכונת השטיפה כ"פסולת ברזל". על שומר בעל כורחו לפעול על פי הוראת סעיף 11 לחוק השומרים התשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק השומרים"), הקובעת כי אחריותו של המחזיק שעשה את המוטל עליו כדי להחזיר את הנכס לבעלו, היא כשל שומר חינם, ואם בעל הנכס לא קיבלו לידיו עליו לפנות לבית המשפט ויהיה פטור מכל אחריות אם פעל בתום לב או על פי הוראות בית המשפט. אם שומר חינם אינו פונה לבית המשפט לקבלת הוראות אזי הוא עלול לשאת באחריות לאובדן הנכס אם התרשל (סעיף 2 לחוק השומרים).

129. הנתבעת לא פנתה לבית המשפט וגרמה לתובע נזק כאשר הוציאה את חלקי המכונה מרשותה.

כעת יש לבחון את גובה הנזק שנגרם כתוצאה ממעשי הנתבעת;

בנספח 1 לתצהיר הנתבעת, כתב התביעה שהגיש התובע כנגד שותפתו, מציין התובע כי השבתת המכונה והעמדתה ללא שימוש גורמת לה נזקים (סעיף 13). עוד הוא מציין כי הוא נדרש לשפץ את המכונה בעלות של 55,000 ₪ בשל השבתת המכונה לתקופה של כשמונה חודשים (סעיף 19).

בענייננו, המכונה עמדה ללא שימוש במשך כשנה וגם על פי גרסת התובע שוויה נמוך בהרבה מזה הנתבע על ידו.

לתובע נגרם נזק בגובה שווי המכונה כמשומשת (גיל המכונה, העובדה שעברה שיפוץ טרם להפעלתה על ידי התובע , העובדה שעמדה כשנה ללא שימוש עד לסילוקה ועוד). התובע לא הוכיח בדרך כלשהי את שווי המכונה המשומשת ואפילו נתוני הפחת של מכונה זו לא הוצגו בפניי.

התלבטתי, האם יש מקום לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדן. פסיקה על דרך האומדן אפשרית מקום בו הוכח נזק אך לא ניתן לחשב ולהוכיח את שיעורו במדויק לאור טבעו ואופיו של הנזק. לעומת זאת, כאשר בידי הנפגע האפשרות להביא נתונים מדויקים והוא אינו עושה כן לא יפסק לו פיצוי.

בסופו של יום לאור העובדה שהיה באפשרות התובע להגיש חוות דעת שמאית או להוכיח את שווי מכונת השטיפה בדרך אחרת והוא לא עשה כן ונוכח האשם התורם המשמעותי שיש ליחס לו כמפורט לעיל, לא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי.

שיפוץ המנהרה

130. התובע טוען לנזקים בסך 50,000 ₪ בגין שיפוץ המנהרה. מגרסת התובע עולה כי השיפוץ נדרש עוד קודם להפעלתה במושכר והנתבעת אינה אחראית בדרך כלשהי לנזק זה.

סיכום הדיון טענות התובע

131. לאור המפורט לעיל על הנתבעת לשלם לתובע סך של 74,942 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/10/06 ועד התשלום בפועל.

טענת קיזוז של הנתבעת

132. הנתבעת טוענת כי יש לקזז מהסכום בו חויבה את ההוצאות שהוציאה בגין איחסון מכונת השטיפה ואת הפיצוי המוסכם בגין התקופה בה נותרה מכונת השטיפה במושכר. אדון בטענות אלו על פי סידרן.

הוצאות פירוק ואחסנה

133. הנתבעת עותרת לחייב את התובע בהוצאות פירוק מכונת השטיפה והעברת החלקים המפורקים למתחם בחדרה בסך 7,507 ₪ ובדמי אחסון מכונת השטיפה במתחם בחדרה מיום 9.11.06 ועד ליום 21.09.08 בסך 109,000$. בסיכומים מטעמה טוענת הנתבעת כי היא זכאית לפיצוי עבור 667 ימי אחסון של המכונה בסכום כולל של 100,050$. לחילופין, לטענתה, היא זכאית לקיזוז סך של 75,175 ₪ שליש מדמי השכירות ששולמו על ידה בגין שכירת המתחם בחדרה כאשר מכונת השטיפה תפסה שליש מהשטח (תצהיר מר יוסי כהן ס' 101-108, נ/35) לחילופי חילופין, עותרת הנתבעת, כי בית המשפט יקבע את דמי השכירות הראויים בגין אחסון המכונה לתקופה הנ"ל.

134. לנתבעת לא עמדה כל טובת הנאה מהחזקת המכונה ולפיכך יש לראותה כ"שומר חינם" על המכונה (ראה ע"א 663/71 נכסים להשכרה נ. כונס הנכסים הרשמי).

סעיף 8 לחוק השומרים קובע כי בעל הנכס מחויב לשפות את שומר החינם בעבור הוצאות שהוציא עקב השמירה.

פרופ' ויסמן במאמרו מציין כי שומר החינם "עושה חסד עם הבעל בשומרו על הנכס ללא כל טובת הנאה לעצמו. מן הדין אפוא לא להוסיף על נטל השמירה נטל נוסף של נשיאה בהוצאות שהיו כרוכות בשמירה" (וכן ראו בעניין זה האמור בעמ' 323 לספרה של שירלי רנר "חוק השומרים תשכ"ז 1967" הוצאת המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכל סאקר).

135. בענייננו הוצאו הוצאות על ידי הנתבעת לשמירה על הנכס אך בסופו של דבר הנתבעת במו ידיה גרמה לאובדנו . החוק קובע כי היה על הנתבעת לפנות לבית המשפט ולקבל הוראות אך הנתבעת מטעמיה לא עשתה כן. לא ניתן לייחס לנתבעת תום לב במעשה זה. העברת המכונה לאחר שוללת את אותה התעשרות של בעל הנכס העומדת בבסיס ההנחה לפיה מגיע לשומר החינם שיפוי. בהתנהגותה זו שמטה הנתבעת את הקרקע תחת תביעתה ונשללת זכותה לקבל את הוצאות האחסנה.

136. יחד עם זאת, הוצאות פירוק המכונה נדרשו לצורך פינוי המושכר כאשר התובע לא פעל על פי חובתו החוזית והנתבעת נאלצה לפנות את המכונה בעצמה.

בנסיבות אלו מגיע לנתבעת החזר בגין הוצאות פינוי המכונה מן המושכר. הנתבעת הציגה 2 חשבוניות מתאריכים שונים אחת מיום 29.10.06 והשניה מיום 8.11.06 (נספח 20 לתצהיר הנתבעת). 2 החשבוניות ניתנו בעבור פירוק מכונת השטיפה והעברתה לחדרה. הנתבעת לא הסבירה מדוע נדרשה פעמיים לבצע את פעולת הפינוי. בהעדר הסבר יש לקבל את טענתה באשר לחשבונית הראשונה בלבד, חשבונית מיום 29.10.06 בסך 4,620 ₪.

פיצוי מוסכם

137. סעיף 8.3.8 בהסכם השכירות, קובע פיצוי מוסכם בסך 500$ ארה"ב לכל יום של איחור בפינוי היחידה. הנתבעת עותרת לחיוב התובע בתשלום הסך של סך של 12,500$ ארה"ב מיום 1.10.06 ועד ליום 25.10.06 (סעיף 14 לכתב התביעה). בסיכומיה טוענת הנתבעת כי יש לחייב את התובע בתשלום הפיצוי המוסכם עד לחודש 01/06 וזאת נוכח העדויות שהובאו לפיהן התובע פינה מכולה שהותיר במושכר רק ביום 5.1.06.

עתירתה זו של הנתבעת הינה בגדר הרחבת חזית ומטעם זה יש לדחותה. טענת הקיזוז המופיעה בסעיף 14 לכתב ההגנה עניינה בתקופה בה נותרה מכונת השטיפה במושכר ופרק זמן זה בלבד הוא העומד לדיון.

138. סעיף 8.3.8 להסכם השכירות קובע כדלקמן:

"מבלי לגרוע מהאמור לעיל ובנוסף לכל תרופה וסעד המוענקים למשכירה, השוכר מצהיר בזאת שגלוי וידוע לו שבכל מקרה שלא יפנה את היחידה ביום הפינוי ו/או בכל מועד בו יידרש על ידי המשכירה לפנות את היחידה כתוצאה מהפרה יסודית של חוזה זה, ישלם השוכר למשכירה פיצוי קבוע מראש בסכום בשקלים השווה ל- 500 דולר ארה"ב ליום לפי השער היציג באותו יום וזאת לכל יום של איחור בפינוי היחידה."

139. איני סבורה כי מגיע לתובעת פיצוי מוסכם בגין הותרת המכונה במושכר; בסעיף 8.1 להסכם נקבע כי בתום השכירות, על השוכר לפנות את היחידה מכל אדם וחפץ ולהחזירה לידי המשכירה. בסעיף 8.3 להסכם נקבע כי בכל מקרה בו השוכר "לא יפנה את היחידה ביום הפינוי" הוא ישלם למשכירה פיצוי מוסכם של 500$ "לכל יום של איחור בפינוי היחידה". בעוד שסעיף 8.1 דן בפינוי היחידה מכל אדם וחפץ סעיף 8.3.8 דן באי פינוי היחידה כמקשה אחת. להבנתי הצדדים הסכימו בסעיף 8.3.8 כי ישולם פיצוי מוסכם בגין כל יום בו מחזיק השוכר ביחידה והוא בעל השליטה בה מעבר לתקופת השכירות. בענייננו היחידה הוחזרה לנתבעת והיא יכלה לעשות בה כרצונה (למעט בשטח קטן של מספר מטרים בלבד בו הוצבה מכונת השטיפה) ועל כן סעיף 8.3.8 אינו חל במקרה זה, ויש לדחות טענה זו.

140. התוצאה היא שמתוך שלל טענות הקיזוז של הנתבעת יש לקבל טענתה באשר לסך של 4,620 ₪ בלבד.

סוף דבר

141. בשולי פסק הדין אעיר כי לתובע עמדה עילת תביעה מצוינת באשר לחוב שירותי השטיפה, במקום לתבוע חוב זה בלבד בחר התובע להאדיר את נזקיו ולעטוף את גרעין התביעה בקורים של עילות שונות, אשר נמצאו כחסרות בסיס. דרך פתלתלה זו גרמה להתארכות ההליך והשחתת זמן ועל כך יש להצטער. את התנהגותו זו של התובע יש להביא בחשבון עם פסיקת ההוצאות שכן הנתבעת מצידה נאלצה להתגונן כנגד עילות רבות אשר לבסוף נדחו.

142. על הנתבעת לשלם לתובע סך של 70,322 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/10/06 ועד התשלום בפועל.

הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 2,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, יג' תשרי תשע"ה , 07/10/14 בהעדר הצדדים.