מבוא

1. התובענה שבפני ראשיתה בבקשה שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל ביום 1.4.09, לביצוע ארבע שטרות שמועד פירעונם ליום 30.3.09: שטר מספר 864690 ע"ס 100,000 ₪; שטר מספר 864691 ע"ס 100,000 ₪; שטר מספר 864692 ע"ס 65,000 ₪ ושטר מספר 864693 ע"ס 65,000 ₪.

הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השטרות.

ביום 10.7.10 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן באופן שתצהיריהם בבקשת רשות להתגונן ישמשו ככתב הגנה. עוד נקבע, כי הוצאות הבקשה בסך של 3,600 ₪ בצירוף מע"מ ישולמו לפי תוצאות ההליך.

2. התובעת, נירלט בע"מ (להלן: "התובעת" או "נירלט"), הינה חברה ליצור ושיווק של צבעים, חומרי איטום וחומרי בניה אחרים.

הנתבעת 1 הפעילה עסק לממכר חומרי בניין בנתניה. התבקש על ידי הנתבעים עיכוב הליכים כנגד הנתבעת בשל הליכי הפירוק בהם היתה נתונה ואכן בהחלטת בית המשפט מיום 11.2.11 עוכבו ההליכים כנגד הנתבעת 1. יצויין כי ניתן צו פירוק בעניינה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 22.4.10 בת.א 2191-09.

נתבע 2 הינו המנהל ובעל מניות העיקרי של הנתבעת 1, נתבעת 3 הינה בת זוגו ומחזיקה ב- 10% ממניות נתבעת 1. נתבעים 2-3 חתומים כערבים על השטרות.

3. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מר יעקב רגב, מנהל הגביה של התובעת (להלן: "רגב") ושל מר יצחק אהרוני, סוכן מכירות של התובעת (להלן: "אהרוני").

מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הנתבעים 2 ו- 3 ושל הבת שלהם הגב' שרון שחורי.

המצהירים נחקרו על תצהיריהם.

טענות התובעת

4. התובעת טוענת, כי במשך מספר שנים, סיפקה נירלט שיווק בע"מ (להלן: "נירלט שיווק") סחורה לנתבעת 1 וזאת עד לסוף שנת 2009.

ביום 19.7.09 מוזגה נירלט שיווק בע"מ לתוך התובעת וניתנה לה תעודת מיזוג מרשם החברות (נספח ו' לתצהירו של מר רגב). לאחר המיזוג, המשיכה הנתבעת 1 בהתקשרות המסחרית ישירות עם התובעת, כאשר כרטסת החוב של הנתבעת 1 אצל נירלט שיווק בע"מ מוזגה עם כרטסת התובעת.

פעילותה של נירלט שיווק בע"מ ובהמשך של התובעת, מול הנתבעת 1, היתה מבוטחת בחברת ביטוח אשראי עד לתקרת אשראי קצובה.

ביום 15.1.09 הודיעה חברת ביטוח האשראי כי לא תבטח אשראי נוסף שניתן לנתבעת 1, עקב חילול שיקים שמסרה נתבעת 1 למבוטחים אחרים.

התובעת החליטה להתנות את אספקת הסחורה העתידית, הנוספת, בכך שנתבעת 1 תשלם מאותה נקודת זמן עבור הסחורה שתסופק לה במזומן או בכרטיס אשראי מאושר. בנוסף, דרשה התובעת להבטיח את תשלום חובות העבר, באמצעות שטרי חוב שיערבו להם מספר ערבים טובים.

התובעת טוענת, כי נתבעת 1 הסכימה לתנאי התובעת ובמהלך פברואר 2009 חתמה על ארבעת שטרי החוב נשוא התובענה כאן, לשם הבטחת תשלום החוב הקיים. נתבעים 2-3 חתמו על שטרי החוב כערבים. השטרות לא סויגו בשום תנאי.

לטענתה, הסכום הכולל של שטרי החוב נקבע כך שיהלום את האובליגו של נתבעת 1 אצל התובעת באותה עת. הסכום פוצל לארבעה שטרות נפרדים על מנת לאפשר גמישות בגביית החוב וחיסכון באגרות ביצוע.

בתאריכים 29-31.3.09 חזרו שיקים שמסרה נתבעת 1 לתובעת. ביום 30.3.09 נערכה פגישה בין מר רגב לנתבעים, אז הוברר כי לנתבעת 1 חובות כבדים לנושים בסך של כ- 15 מיליון ₪, אין ביכולתה לפרוע את השיקים שמסרה וכי היא צפויה להיכנס להליכי פירוק. בנסיבות אלו, ביום 1.4.09 הגישה התובעת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, את כל ארבעת שטרי החוב.

במהלך דיון ההוכחות התברר כי לאחר הגשת שטרי החוב לביצוע, קיבלה התובעת מחברת ביטוח האשראי פיצוי חלקי בסך של 90,000 ₪. לטענתה, על פי תנאי הפוליסה היא מחויבת לתבוע גם סכום זה ולהשיבו לחברת הביטוח.

טענות הנתבעים

5. הנתבעים טוענים, כי השטרות נחתמו כשהם פתוחים, ללא ציון סכום, תאריך הוצאה או תאריך פירעון, כל שנרשם הינו שמה של התובעת. לטענתם, השטרות פקעו, הם בטלים ולא ניתן לאכוף אותם, שכן הושלמו ע"י התובעת בחריגה מהרשאה.

לטענתם, שטרי החוב נחתמו כדי להבטיח רכישת סחורות עתידיות, קרי מיום 15.2.09 ולא לגבי סחורות שנרכשו בעבר או חוב קיים. לטענתם, לא הסכימו לחתום על שטרות לגבי חובות העבר. הוסכם, כי היה ויווצר חוב בגין רכישות הנתבעת 1 החל מיום 15.2.09, אז ניתנת לתובעת הרשות להשלים השטרות בגובה החוב שיווצר בניכוי הזיכויים והתשלומים.

לטענתם, הנתבעת 1 לא רכשה סחורה בסכום השטרות ולא נתנה כל הרשאה להשלים השטרות בסכומים גדולים אלו. מיום 15.2.09 ביצעה נתבעת 1 רכישות מהתובעת בסך של 154,401 ₪. מסכום זה יש לנכות זיכויים בסך של 5,076 ₪ ותשלומים שנפרעו בסך של 115,208 ₪. כלומר, לתובעת היתה הרשאה להשלים השטרות בסך של 34,117 ₪ בלבד.

הנתבעים טוענים, כי נטל השכנוע והבאת הראיות מוטל על התובעת, זאת משום שהשטרות לא נחתמו כשהם מלאים ועל התובעת להוכיח את תנאי ההרשאה.

הנתבעים טוענים, כי התובעת מנסה לגבות באמצעות השטרות חובות של אישיות משפטית אחרת, חברת נירלט שיווק, בעוד השטרות כפי שמצוין עליהם ניתנו עבור התובעת.

לטענתם, התובעת הסבירה להם כי הם מתבקשים לחתום על ארבעה שטרות משום שהיא חוששת שיאבדו והיא שומרת אותם במקומות שונים.

דיון והכרעה

6. לטענת הנתבעים, שטרי החוב נשוא התובענה נחתמו ביום 15.2.09.

התובעת טוענת כי הם נחתמו במהלך חודש פברואר 2009 ואינה מכחישה את המועד בו נקבו הנתבעים.

לאור האמור אני מקבלת את טענת הנתבעים כי שטרי החוב נחתמו ביום 15.2.09.

7. ביום 1.4.09 הגישה התובעת לביצוע את שטרי החוב בלשכת ההוצאה לפועל.

8. ביום 30.6.09 נקלטו חובות נירלט שיווק בע"מ לתוך כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת בסך של 158,659 ₪ (ר' נספח ד' לתצהירו של מר רגב).

9. ביום 19.7.09 נתקבלה תעודת מיזוג מרשם החברות, על פיה, נירלט בע"מ, התובעת, קלטה את חברת היעד, נירלט שיווק בע"מ וכי חברה זו מחוסלת מיום 19.7.09 עקב מיזוג (נספח ו' לתצהירו של מר רגב).

10. ביום 22.4.10 ניתן צו פירוק לנתבעת 1.

שאלת רישום סכומים על גבי השטרות במעמד חתימתם

11. אין מחלוקת כי השטרות נשוא התובענה נחתמו ע"י הנתבעים 2-3 ונמסרו לתובעת כשאינם שלמים.

אין מחלוקת, כי שמה של התובעת כבר נרשם על גבי השטרות במעמד חתימת הנתבעים וכי מועד הפירעון היה חסר והושלם בהמשך ע"י התובעת.

הצדדים חלוקים בדבר קיומם או העדרם של סכומי השטרות במעמד החתימה. הנתבעים טוענים כי חתמו על השטרות כשהם נטולי סכום, בעוד התובעת טוענת, כי הנתבעים חתמו על השטרות כאשר הסכומים כבר מופיעים עליהם.

לשאלה זו ישנה חשיבות מבחינת דיני השטרות כפי שיפורט להלן.

12. התובעת טוענת, אם כן, כי הנתבעים חתמו על השטרות כאשר הסכומים כבר צוינו בהם.

לטענתה, סכומי השטרות נקבעו בהתאמה לסכום האובליגו המצטבר של התובעת נכון ליום 31.1.09, המועד בו הודיעה חברת האשראי לתובעת כי אינה מסכימה לבטח אשראי נוסף לנתבעת 1. התובעת טוענת כי סכום האובליגו עמד באותו מועד ע"ס 330,000 ₪ ומפנה בעניין זה לנספח א' לתצהירו של מר רגב.

התובעת בסיכומיה, טוענת כי נכון ליום 31.3.09 הייתה הנתבעת 1 חייבת לתובעת סך של 364,081 ₪ עפ"י דו"ח האובליגו שצורף כנספח א' לתצהירו של מר רגב. השטרות הוגשו לביצוע ביום 1.4.09, כלומר למחרת. אם כן, טענת הנתבעים כי השטרות מולאו בסמוך להגשתם אינה הגיונית, שכן ככל שזה היה המצב, היתה התובעת משלימה את סכום השטרות נכון לסכום החוב העדכני ליום הגשתם, שעמד על סך של כ- 364,000 ₪.

התובעת טוענת, כי ממילא גם אילו השטרות היו פתוחים במועד חתימתם, הרי שבנסיבות העניין היתה זכאית למלא בהם את סכום האובליגו כפי שמילאה ולהגישם לביצוע.

13. הנתבעים מציינים בסיכומיהם, כי הנתבעת 3 הוכיחה במהלך עדותה, באמצעות הכרטסות, כי במועד מסירת השיקים עמד האובליגו של התובעת ע"ס 96,000 ₪ ושל נירלט שיווק ע"ס 133,559 ₪, ובסה"כ בשתי החברות בסך של 229,587 ₪. כלומר, טענת התובעת כי השטרות מולאו ביום החתימה על סכום התואם את האובליגו אינה נכונה, שכן קיים פער של 100,000 ₪.

הנתבעים טוענים, כי טענות התובעת בדבר מילוי השיקים במועד החתימה ובהתאם לסכום האובליגו נכון לאותו מועד אינה מתיישבת עם הכרטסות שהוגשו. לטענתם, עפ"י ס' 5 לתצהירו של רגב, בחודש פברואר 2009 הגיע האובליגו הכולל של נתבעת 1 אצל התובעת לסכום של 380,000 ₪. אין שום היגיון כי נרשם במועד זה סכום שהוא נמוך בסך של 50,000 ₪. מכאן טוענים הנתבעים כי ההיגיון אומר שהשטרות מולאו לאחר חתימתם.

14. הנתבעים טוענים, אם כן, כי חתמו על שטרות חסרים וכי סכומי השטרות לא הופיעו על גביהם במועד שנחתמו על ידם.

15. שקלתי את טיעוני הצדדים.

נספח א' לתצהירו של מר רגב הינו דוח אובליגו לתאריך 28.2.09 ודוח אובליגו לתאריך 31.3.09.

בהתאם לדוח מיום 28.2.09 נמצא כי סה"כ האובליגו עמד על סך של 379,409 ₪, כאשר בעמודת מסגרת האשראי צוין סך של 330,001 ₪.

בהתאם לדוח מיום 31.3.09 נמצא כי סה"כ האובליגו עמד על סך של 364,081 ₪, כאשר בעמודת מסגרת האשראי צוין שוב סך של 330,001 ₪.

אם כן, קיימת התאמה בין מסגרת האשראי כפי שהוגדרה אצל התובעת לבין סכום השטרות עליהם ערבו הנתבעים.

יתרה מכך, נתבעת 3 בחקירתה העידה כך (ר' עמ' 19 ש' 23-10):

"ש:      זה נכון שבפועל רוב התשלומים שבוצעו לאחר 15.2 בוצעו בתשלום מובטח.

ת:       אם קנינו ב-150,000 ₪ ונשאר 34,000 ₪, 75 אחוז , תקרא לזה איך שאתה רוצה.

ש:      את כותבת בסעיף 21 לתצהירך, בש' השלישית של סעיף 21, הודענו לתובעת שנתחיל לשלם על הרכישות הן בכרטיסי אשראי ..." .

ת:       נכון. בשביל זה נתנו את השטרות.

ש:      מה זאת אומרת אנו הודענו.

ת:       עוד במהלך הפגישה שהתקיימה.

ש:      בעקבות מה הודעתם כזו הודעה. התנדבתם להשתדל לשלם את הרוב בתשלום מובטח. מה גרר את ההודעה.

ת:       שרגב אמר שהוא מלא בבטוח אשראי ורצינו סחורה אמרנו לו שנשלם במזומן או בכרטיס אשראי ושאובליגו ירד אם נוכל לשלם במזומן ואם לא אז נהיה במסגרת כרטיס אשראי ושלא נחרוג מ-300,000 ₪ שהוא רצה שלא נחרוג. רצה שנהיה במסגרת הבטחונות שהיה במסגרת הבטוח אשראי. קנינו במזומן ובכרטיסי אשראי ונשארנו חייבים 34,000 ₪ אז גם חרגנו." (ההדגשות שלי - א.ר.ב)

מעדותה של נתבעת 3 ניתן ללמוד כי היתה הסכמה של הצדדים למסגרת בטחונות בסך של 300,000 ₪.

הנתבעת 3 הודתה, כי למר רגב היה חשוב שהנתבעת 1 לא תחרוג מהסכום של 300,000 ₪, שכן זו היתה מסגרת הביטחונות.

אם כן, גרסה זו מתיישבת דווקא עם טענת התובעת, על פיה סכום הביטחונות עמד על סך של כ- 300,000 ₪. הנתבעים ידעו והסכימו לכך.

16. בהתאם לדוח האובליגו נכון ליום 31.3.09, ערב הגשת השטרות לביצוע, חובה של נתבעת 1 עמד על סך של 364,081 ₪. אני מוצאת, כי יש טעם בטענות התובעת כי ככל שסכומי השטר לא היו רשומים במועד החתימה, הרי שבהתאם לגישתה, לפיה השטרות נועדו לכיסוי החוב לנירלט בע"מ ולנירלט שיווק, היתה ממלאת את השטרות בהתאם לסכום החוב העדכני נכון ליום הגשתם ולא לסכום נמוך יותר.

17. הנתבעים צירפו לתצהיר התמיכה בהתנגדות לביצוע השטרות, כרטסת של נתבעת 1 לגבי חובה כלפי התובעת. לטענתם, ניתן ללמוד מהכרטסת כי ביום 15.2.09 עמדה היתרה בש"ח ע"ס של 98,624 ₪.

נתבעת 3 בחקירתה העידה בעמ' 20 ש' 10-7 כדלקמן:

"ש:      ידוע לך מה היה סכום החוב שטרם נפרע בפועל (להלן:"אובליגו") של חברת אקסלרוד לנירלט שיווק ולנירלט בסביבות ינואר 2009.

ת:       יש לי כאן את הכרטסות. מעיינת. בנירלט בע"מ היה 92,000 ₪ נכון ליום 12.2.09 ובנירלט שיווק זה ב-15.2. סך של 133,000 ₪."

נתבע 2 בחקירתו העיד בעמ' 30 ש' 31-20 כדלקמן:

"ש:      מה היה החוב של אקסלרוד לנירלט שיווק במועד הפסקת הפעילות מול כלל נירלט?

ת:       בסוף הדרך היה חוב לנירלט שיווק 133,000 ₪ ולנירלט בע"מ 194,000 ₪ לפי הכרטסות.

ש:      את זה אתה קורא מנייר שמונח בפניך מי הכין אותו.

ת:       אני.

ש:      זה כתב היד שלך?

ת:       כן.

ש:      אתה יודע יפה שיש הפרדה בין נירלט שיווק לנירלט בע"מ.

ת:       זה הסתבר לי בדיעבד.

ש:      133,194 ₪ + 194,000 ₪ זה מביא אותנו לחוב של כ-300,000 ₪. חוב של אקסלרוד. מצטבר לנירלט שיווק ולנירלט בע"מ ואתה מודה בזה.

ת:       אני צריך לבדוק את זה. יש לי כמה מספורים. אני לא מעורה בהנה"ח. ב-15.2 היו לי מספרים אחרים היה לי 133,000 ₪ ו-92,000 ₪. "

העדות שמסרו הנתבעים נגזרה מאותה כרטסת ולא מתוך דוח אובליגו. אין בכרטסת שהוצגה או בעדותם כדי לשכנע בדבר סכום החוב נכון ליום החתימה על השטרות.

18. מר רגב הצהיר בסעיף 9 לתצהירו, כי סכום האובליגו פוצל בין ארבעה שטרות נפרדים, על מנת לאפשר גמישות בגביית החוב וחיסכון באגרות ביצוע.

בסעיף 10 לתצהירו ציין מר רגב, כי מר אהרוני הוא שהחתים את הנתבעים על שטרי החוב. עוד ציין, כי מר אהרוני הונחה על ידו שלא למלא את מועד עריכת השטרות על מנת שלא להגביל את משך תוקפם.

בחקירתו בבית המשפט חזר מר רגב על תצהירו לעניין סיבת חלוקת החוב לארבעה שטרות שונים.

מר רגב בחקירתו הסביר, כי היה לו חשוב שיהיה לו ביטחון ותינתן לו ערבות על סכום של כ- 300,000 ₪, הקשורות בביטוח האשראי, וכי הסביר זאת לנתבעים והם נתנו על כך הסכמתם (ר' עמ' 41 ש' 21-5 לפרוט' הדיון).

לעניין מילוי סכומי החוב וחלוקתם לארבעה שטרות באופן שנעשה, העיד מר רגב כי לא הוא שנתן את ההנחיה לגבי החלוקה הפנימית של הסכומים על השטרות (ר' עמ' 44 לפרוט' הדיון ש' 20 ואילך).

הנתבעים טוענים כי מר רגב סתר עצמו כאשר בתצהירו הצהיר שהנחה את הסוכן לבצע פיצול השטרות וכיצד למלא את השטרות, בעוד בחקירתו הנגדית העיד כי לא אמר לאף אחד לרשום את סכומי השטרות. מר רגב לא ידע להסביר מדוע מולאו הסכומים כפי שמולאו על גבי השטרות. מכאן, טוענים הנתבעים, כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כיצד מולאו השטרות, באיזה סכומים ואיזו הרשאה ניתנה לה.

בכל הנוגע לטענה כי מר רגב סתר את עצמו בעדותו, אינני סבורה כי מדובר בסתירה. מר רגב לא הצהיר כי נתן הנחיה לגבי הסכומים שיופיעו בשטרות השונים. הוא העיד כי נתן הנחיה לפיה אין למלא את מועד פירעון בשטרות.

מר רגב לא מסר הסבר בדבר אופן חלוקת הסכומים על גבי השטרות.

19. מר אהרוני, בסעיף 6 לתצהירו ציין כך: "אני מילאתי את סכומי השטרות בכתב ידי בנוכחות הנתבעים ועל דעתם ולאחר מכן חתמו הנתבעים על השטרות..."

בחקירתו הנגדית בבית המשפט העיד אהרוני כך (ר' עמ' 46 ש' 18-11) :

"ש:      מציג לך את שטר החוב, של מי כתב היד 100,000 ₪?

ת:       אני חושב שזה אחת הפקידות אצלנו במשרד, אני חושב.

ש:      ובשטר השני אותו כתב.

ת:       כן.

ש:      אתה לא יודע מי?

ת:       לא.

ש:      והרישום של 65,000 ₪.

ת:       אותו הדבר. זה שטרות שהפקידה אצלנו אם אני לא טועה יאנה היא מילאה את הסכום והמילים ואני באתי לאקסלרוד..."

הנתבעים טוענים, כי יש לדחות את עדותו של מר אהרוני לאור הסתירות בה וכי מדובר בעדות כבושה. לטענתם, התובעת לא הביאה לעדות את הפקידה שמילאה את השטרות. הנתבעים מפנים לכלל בדבר הימנעות מהבאת עד, הפועל לרעת הצד שנמנע מהבאתו.

התובעת בסיכומיה, מציינת כי הסתירה בעדותו של אהרוני נובעת מאי הבנה וכי עדותו היתה עקבית בכל הנוגע לכך שבטרם חתימת השטרות ע"י הנתבעים, נרשמו בהם סכומי השטרות בספרות ובמילים ע"י נציג נירלט. לטענתה, אהרוני לא שיקר, לא היה לו כל אינטרס לשקר, הרי הטענה העיקרית כי התובעת היא שמילאה את השטרות טרם החתימה נותרה בעינה, כל שהצריך תיקון הינו זהות הנציג מטעם התובעת. אהרוני לא דקדק בתצהירו שכן מבחינתו הדגש היה שהתובעת מילאה את השטרות ולא האם מילוי השטר נעשה באופן אישי על ידו או על ידי פקידה מטעמו.

אני מוצאת, כי אכן קיים קושי בעדותו של מר אהרוני, קושי שניתן היה להתגבר עליו באמצעות זימונה של הפקידה הגב' יאנה לעדות. כאשר את אי זימונה יש לזקוף לחובתה של התובעת.

20. הגב' שרון שחורי, בת הנתבעים, הצהירה בסעיף 3 לתצהירה כי היא זו שמילאה את שמותיהם ופרטיהם של הנתבעים בטבלת "שמות עושי השטר" וכן במקום המיועד "לשמות הערבים והמען". על השטרות הופיע השם נירלט בע"מ ללא סכומים וללא תאריך. היא החתימה את הוריה והשטרות הועברו לנירלט כשהם פתוחים ללא סכומים ותאריך וכי מר אהרוני לא נכח באותו מעמד.

בחקירתה בבית המשפט העידה הגב' שחורי כך (ר' בעמ' 17 ש' 9-1 לפרוט' הדיון):

"ש:      היה איזה רצף שאביך נתן לך את השטרות הללו. אבא שלי אמר לי שאמלא את הפרטים ואביא להם לחתום, מילאתי, הם חתמו ואמר שאשמור אצלי ויבואו לקחת. (כך במקור בפרוטוקול- נראה שמדובר בתשובה הנמצאת בין שתי שאלות –א.ר.ב.).

מה היה רשום על גבי השטרות בשלב שבו הגיעו לידיך ת:       לדעתי היה רשום התאריך, האמת אני לא זוכרת או נירלט, אני לא זוכרת. הם היו ריקים כי אני זוכרת שעוד אחרי זה שאלתי אותו איזה משהו.

ש:      את זוכרת שהיה רשום משהו?

ת:       אני חושבת שהיה כתוב נירלט אבל אני לא זוכרת יותר מזה. התאריך לא כתוב בכתב ידי, לא התאריך ולא הסכומים ולא הנירלט. " (הדגשות שלי- א.ר.ב).

במסגרת חקירה חוזרת העידה הגב' שחורי כך (ר' בעמ' 17-18 לפרוט' הדיון):

"ש: אמרת הם היו ריקים. כשנשאלת על הסכומים. תסבירי מה זה הם היו ריקים?

ת:       זה שלא היה סכום זה אני ממש זוכרת. לדעתי נירלט היה כתוב בוודאות. אחרת לא הייתי יודעת שזה השטר שלהם. " (הדגשה שלי - א.ר.ב).

התובעת טוענת כי עדותה של הגב' שרון שחורי היתה סלקטיבית וכי היא לא ממש זכרה מה היה רשום על גבי השטרות וכי מדובר בעדות כבושה שלא היה לה זכר בשלב ההתנגדות לביצוע שטר.

לאחר ששמעתי את עדותה של הגב' שחורי שוכנעתי, כפי שעולה מדבריה, כי אינה זוכרת היטב את שהיה רשום על גבי השטרות באותה עת.

21. נתבע 2 בסעיף 6 לתצהירו מציין כך:

"אנו חתמנו על ערבות רק לגבי אספקת סחורה עתידית בלבד. מעבר לכך אנו הודענו לנוכח החתימה על הערבות ואני אסביר, אשתי מעולם לא הסכימה לחתום על ערבות לאף ספק למעט ספקים ספורים ובתנאים...".

22. שקלתי את טיעוני הצדדים.

נתתי דעתי לקושי בכך שנציג התובעת, מר אהרוני הציג גירסה שונה בחקירתו הנגדית מזו שהובאה בתצהירו וכי הפקידה שלדבריו מילאה את הסכומים בשטרות לא הובאה לעדות.

יחד עם זאת, שוכנעתי כי סכום של כ- 300,000 ₪ עמד על הפרק בשעה שהשטרות נחתמו, כפי שפורט לעיל.

זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מכך שככל ולתובעת היו שטרות ריקים הרי שהיה ביכולתה למלא את מלוא החוב נכון ליום הגשת השטרות ולא להסתפק בסכום נמוך יותר ולמלא את הסך של 330,000 ₪.

כך גם אין הסבר מניח את הדעת מדוע היה צורך להגיש ארבעה שטרות שונים ולא רק שטר אחד על מלוא הסכום. מצב הדברים מצביע כי סביר יותר שהסיבה לכך, הינה כי שטרות אלו כבר היו מלאים, כפי שהם, ולא מולאו בסמוך למועד הגשתם.

עדותו של נתבע 2, על פיה לא הסכימו לחתום על ערבות לאף ספק למעט ספקים ספורים ובתנאים, אינה מתיישבת עם גירסתם לפיה חתמו על ארבעה שטרות חוב ריקים כערבים, כאשר השטרות נחתמו ללא כל מסמך נלווה אשר יתאר את התנאים במסגרתם הם ניתנו.

עיון בשטרות המקוריים בהם עיינתי היטב מחזק את גרסת התובעת.

לאור כל האמור, שוכנעתי כי סכומי השטרות נרשמו בהסכמתם ועל דעתם של נתבעים 2-3, הערבים על השטר, וכי הסכומים כבר הופיעו על השטרות במועד חתימתם.

23. מעבר לנדרש אציין, כי גם אם היתה מתקבלת טענת הנתבעים כי חתמו על השטרות כאשר הם חסרים, עדיין היתה רשאית התובעת להשלים את החסר בהתאם להרשאה שניתנה לה.

סעיף 19 (א) לפקודת השטרות עוסק בשטר חסר פרט מהותי וקובע כך:

"היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו."

בדרך כלל, על התובע הראיה, כי הוא מוציא מחברו. אך דיני השטרות שונים, לעניין זה, מדיני חיובים אחרים. בסעיף 19(א) שהובא לעיל נאמר כי למחזיק תהא 'רשות לכאורה' להשלים את החסר ככל הנראה לו. בכך מעמידה הפקודה את האדם שבידו מצוי המסמך בחזקה, שקיבל ממי שחתם על השטר הרשאה להשלים את החסר.

המדובר בחזקה הניתנת לסתירה. אם יוכיחו הנתבעים שלא נתנו הרשאה, התביעה תידחה, אך נטל השכנוע מוטל עליהם והתובעת נהנית מן הספק (ר' בעניין זה י.זוסמן דיני שטרות, מהדורה שישית, עמ' 157).

סעיף 19 (ב) לפקודת השטרות קובע כך:

"מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לענין זה, הוא שאלה שבעובדה;..."

בהתקיים תנאי סעיף 19 (ב) הרי שהשטר ניתן לגביה, כלשונו וככתבו אחר ההשלמה.

"נתבע שטרי, הטוען כי לא הייתה לתובע או לכל אחד אחר רשות להשלים את המסמך, חייב להוכיח את טיעונו" (ש. לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה עמ' 164).

ככל שהנתבעים מבקשים לסתור את אשר כתוב על השטרות, עליהם להוכיח כי הם הושלמו בהיעדר הרשאה.

חוב לעבר או חוב לעתיד

24. הנתבעים טוענים, כי השטרות מולאו והוגשו בהיעדר הרשאה שכן התובעת הגישה את השטרות גם על חובות עבר, בעוד השטרות ניתנו עבור חובות עתיד בלבד.

לטענתם, בפברואר 2009 סירבה התובעת לספק לנתבעת 1 סחורה עתידית ודרשה כי עבור סחורות עתידיות יחתמו על שטרי חוב. הנתבעים הסכימו לערוב על הזמנות חדשות לנירלט בע"מ בלבד. עוד סוכם כי מאותה עת ואילך העבודה מול התובעת תבוצע במזומן בלבד או בכרטיסי אשראי.

החתימה על השטרות מצביעה על התקשרות חדשה, רואה פני עתיד וזאת לאור טענת התובעת כי מרגע זה ואילך אינה מבוטחת עוד בביטוח אשראי לגבי סחורות עתידיות.

לטענתם, מר רגב ציין רק במהלך עדותו כי השטרות נחתמו עבור חובות עבר.

25. התובעת טוענת, כי הדרישה לחתימה על שטרות החוב נעוצה בהודעת חברת ביטוח האשראי על סירובה להגדיל את מסגרת האשראי המבוטח.

לטענתה, שטרי החוב נועדו להבטיח תשלומי עבר, שכן התשלומים העתידיים ממילא על פי הסיכום היו מובטחים משום שסוכם שיבוצעו במזומן או בכרטיסי אשראי.

השטרות לא סויגו בשום תנאי לא על גביהם ועל על גבי מסמך נפרד, ככל שהשטרות היו להבטחת חובות עתיד בלבד, מצופה היה כי הדבר היה מתועד במפורש ובכתב.

התובעת מציינת, כי הנתבעים הצהירו כי בשלב זה כבר לא נתנו אמון באנשי התובעת ואף כעסו עליהם על שהגישו שיקים לפירעון. אם כן, כיצד יתכן שבהיעדר אמון ימסרו לתובעת שטרות ריקים מסכום ולא ידאגו להוסיף תנאי כה משמעותי לגבי גביית חובות עתיד בלבד.

התובעת טוענת כי על פי סעיף 20(ג) לפקודת השטרות, הנטל להוכיח קיומו של תנאי במסירת השטרות מוטל על הנתבעים והם לא עמדו בו.

26. הצדדים חלוקים, אם כן, לעניין קיומו של תנאי במסירת השטרות. התובעים טוענים כי השטרות נועדו להבטיח חובות הנתבעת 1 כלפי התובעת. הנתבעים טוענים כי השטרות ניתנו בתנאי שהם ישמשו רק לגבי חובות העתיד.

סעיף 20 (ג) לפקודת השטרות קובע כך:

"שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר."

אם כן, הנטל להוכיח כי השטרות ניתנו רק לגבי חובות העתיד שיצטברו לנתבעת 1 אצל התובעת ולא לגבי חובות העבר מוטל על הנתבעים.

27. כפי שצוין לעיל, נתבע 2 הצהיר כי הנתבעים המעיטו לערוב לספקים וגם כאשר עשו כן דאגו כי הערבות תהיה בתנאים. הנתבעים לא הוכיחו קיומו של תנאי המגביל את השטרות רק לחובות עתידיים וללא כיסוי של חובות עבר.

28. יתרה מכך, אין הסבר מניח את הדעת להסכמת התובעת להמשיך ולספק לנתבעת 1 סחורה כאשר עומד לחובתה חוב כספי גדול מבלי לדרוש ערובה לגביו. אם תתקבל גרסת הנתבעים, הרי שלשיטתם התובעת מחלה או ויתרה על גבייתו של חוב העבר ופתחה עם נתבעת 1 "דף חדש".

אין באפשרותי לקבל גרסה זו.

29. מעבר לכך, משקיבלתי את גרסת התובעת, על פיה סכומי השטרות משקפים את סכום האובליגו בסמוך למועד חתימתם ולאור הכרעתי לעיל כי סכומי השטרות כבר היו רשומים שעה שהנתבעים חתמו על השטרות, הרי שסביר יותר כי מטרת השטרות נועדה להבטיח גם חוב קיים על מנת שניתן יהיה להמשיך בהתקשרות העסקית בין הצדדים.

לנוכח כל האמור, הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח כי ערבו באמצעות השטרות רק לחובות העתיד ולא ערבו גם לחובות העבר.

החוב לנירלט שיווק בע"מ

30. התובעת טוענת כי על אף שרק שמה רשום על גבי השטרות כנפרעת, הרי שכוונת הצדדים היתה שהשטרות ישמשו גם להבטחת חובות הנתבעת לנירלט שיווק בע"מ, הגם שאינה מופיעה על גבי השטרות.

במקרה זה, הנטל עליה להוכיח כי לא חרגה מהרשאה כאשר הגישה את השטרות לביצוע כשהם כוללים גם חובות של אישיות משפטית ששמה אינו רשום על גבי השטרות.

31. אין מחלוקת, כי שטרי החוב נרשמו לטובת התובעת, נירלט בע"מ.

כך רשום על גבי השטרות ואף אין מחלוקת כי שמה של התובעת הוא שהופיע על גבי השטרות כאשר נחתמו על ידי הנתבעים. בנקודה זו לא קיים קושי של השלמת פרט חסר.

32. אין מחלוקת, כי החוב בגינו הגישה התובעת את השטרות מורכב הן מחוב הנתבעת 1 כלפי התובעת והן מחובה של נתבעת 1 כלפי נירלט שיווק בע"מ.

33. התובעת בסיכומיה מציינת, כי עד לסוף שנת 2009 סופקה הסחורה לנתבעת 1 באמצעות נירלט שיווק בע"מ, כאשר בראשית שנת 2010 התמזגה נירלט שיווק לתוך התובעת ונתבעת 1 המשיכה בהתקשרות ישירות מול התובעת.

לטענתה, בהתאם לכללי המיזוג בדין הישראלי, חיוביה לנירלט שיווק ונכסיה בכללותם, לרבות חובה של הנתבעת 1 כלפיה, הועברו לתובעת ועל פי הדין, לצורך כל הליך משפטי רואים בתובעת כמו היתה נירלט שיווק. התובעת מפנה לסעיף 323 לפקודת החברות, התשנ"ט- 1999. לטענתה, מטרת הסעיף לאפשר לחברה הקולטת לנהל, בין היתר, הליכים משפטיים כדי לגבות חובות מצדדים שלישיים שאותם צדדים חייבים לחברת היעד ושטרם נפרעו במועד המיזוג.

התובעת, בסעיף 22 לסיכומיה מציינת, כי הנתבעים ידעו היטב שהתובעת באה בנעליה של נירלט שיווק בע"מ, החל מראשית שנת 2010. לטענתה, הנתבעים ידעו היטב כי הן חברת ביטוח האשראי והן התובעת מתייחסים לחובה של הנתבעת 1 לנירלט שיווק כחלק מהאובליגו הכולל של נתבעת 1 כלפי התובעת וכי על כן נתבקשו לתת השטרות.

התובעת טוענת, כי הנתבעים עצמם ראו את התובעת ואת נירלט שיווק כגוף אחד ומפנים לחקירתו הנגדית של הנתבע 2 שהובאה לעיל.

התובעת מפנה גם לחקירתו של מר רגב, שהעיד כי הודעה על המיזוג ניתנה ביום 1.1.09 בעוד המיזוג הושלם ביום 19.7.09. לטענתה, הלקוחות ידעו כי בשלב מסוים סגרו את חשבון נירלט שיווק ולקוחות שילמו רק לנירלט בע"מ.

התובעת מפנה למוצגים נ/5, נ/6 מהם ניתן ללמוד כי הנתבעים שינו לאחר ה- 1.1.09 את השיקים שמסרו כתשלום עבור סחורה, כאשר קודם לכן מסרו שיקים לפקודת "נירלט שיווק" ולאחר מכן מסרו שיקים לפקודת "נירלט בע"מ".

לטענת התובעת, הנתבעים מסרו את שטרי החוב לתובעת בידיעה כי היא באה גם בנעלי נירלט שיווק וכי מדובר בחוב שהתמזג.

34. הנתבעים טוענים, כי התובעת מעלה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. לטענתם, השטר עצמו חייב לשקף במדויק את תוכנו. בנסיבות אלו, שעה שהשטר הופנה לחברת נירלט בע"מ כשטר ביטחון לטובתה, לא ניתן להכניס לתוכו גם חובות כלפי גופים אחרים. מכיוון שהשטר הוא עילת התביעה, הרי שלא ניתן להכניס לתוכו התחייבויות לגוף אחר.

לטענתם, ניסיון התובעת לגבות באמצעות שטרות שניתנו לה לביטחון, חובות של אישיות משפטית אחרת, מלמד על כך שפעלה בניגוד להרשאה שניתנה לה.

מיזוג התובעת עם נירלט שיווק בוודאי אינו מקנה לה את הזכות לגבות חובות של נירלט שיווק באמצעות שטרות שניתנו לנירלט בע"מ.

הנתבעים טוענים, כי התובעת מודה כי מדובר בשתי חברות שונות, בעלות מספר ח.פ. שונה וכל חברה התנהלה בנפרד עם כרטסת שונה. ההתחשבנות עם כל אחת מהחברות היתה שונה ובנפרד ויצאו חשבוניות נפרדות. עצם המיזוג מלמד כי מדובר בשני גופים שונים.

הנתבעים טוענים, כי לא היתה להם כל מוטיבציה לחתום על ערבות עבר מול חברת נירלט שיווק בע"מ כאשר לא הייתה כל פעילות עתידית עם חברה זו.

35. השטרות שהוגשו לביצוע נערכו כשטרות לביטחון לטובת נירלט בע"מ, התובעת.

השטרות הוגשו לביצוע ביחס לחובות של נתבעת 1 הן כלפי התובעת והן כלפי נירלט שיווק בע"מ.

התובעת החלה את ההליך כאן בבקשה לביצוע שטר. עילת התביעה הינה שטרית בלבד.

לאור טענות ההגנה של הנתבעים, פרטה התובעת את חוב הנתבעים כלפיה וציינה כי השטרות הוגשו באופן שסכומם כולל חוב גם כלפי אישיות משפטית אחרת, נירלט שיווק בע"מ, אך לטענתה לאור המיזוג יש לראות בהן אישיות משפטית אחת.

36. מעיון בתצהירו של מר רגב, שהוגש מטעם התובעת, עולה כי בסעיף 7 לתצהירו מצהיר רגב כי הנתבעת 1 חתמה על ארבעה שטרות חוב להבטחת תשלום חובה לתובעת. רגב אינו מצהיר מפורשות כי שטרות החוב נועדו לכסות הן את החוב לתובעת והן את החוב שהיה קיים לנירלט שיווק בע"מ.

המצהיר הנוסף מטעם התובעת, מר אהרוני, אף הוא אינו מציין מפורשות כי השטרות נחתמו להבטחת החוב של הנתבעת 1 הן לתובעת והן לנירלט שיווק בע"מ.

בחקירתו הנגדית, מר רגב, מטעם התובעת, העיד כי כבר ביום 1.1.09 יידעה התובעת את כלל לקוחותיה כי התובעת ונירלט שיווק מתמזגות, עמ' 38 לפרוטוקול ש' 22 ואילך:

"ש:      מתי הוחלט על המיזוג.

ת:       אנו קיבלנו הודעה למיזוג ב-1.1.09 ואני רואה מיזוג ב-30.7.

ש:      מי זה אנחנו.

ת:       מי שהחליט.

ש:      זה לא קשור ללקוחות. סתם לקוח, הוא צריך לדעת אם יש מיזוג אם לאו.

ת:       זה עניינו. אסביר למה כי הלקוחות שילמו לנירלט שיווק בע"מ בלמוטב בלבד. יידענו את הלקוחות שהחל מיום 1.1. זה נירלט בע"מ.

ש:      יש לך הוכחה שיידעת את הלקוחות.

ת:       הסוכנים וכולם. לא. אחדד, הלקוחות ידעו על הקטע הזה מסיבה פשוטה כי בנקודת זמן מסוימת סגרנו את החשבון של נירלט שיווק, לקוחות שילמו לנירלט בע"מ כי סגרנו את החשבון של נירלט שיווק וזה הסיבה אך הלקוחות ידעו. "

התובעת לא הציגה ראיות לתמיכה בעדותו של מר רגב לענין זה. לא הוצגו העתקי מכתבים שהוצאו, אם כן, ללקוחות.

37. התובעת לא הציגה, אם כן, ראיות שיש בהן כדי לתמוך בטענתה, כי במועד החתימה על השטרות הנתבעים הסכימו כי למרות שנרשם "נירלט בע"מ" על גבי השטרות הכוונה הינה גם לחובות לנירלט שיווק בע"מ.

משמדובר בארבעה שטרות שונים, הרי שניתן היה בקלות לערוך כמה או אחד מהם על שמה של נירלט שיווק, או לכל הפחות לערוך מסמך שיבהיר, כי נירלט בע"מ ונירלט שיווק עומדות לפני מיזוג והשטרות ניתנים לטובת החוב המאוחד, ככל וזו היתה כוונת הצדדים.

38. בחינה עובדתית של ציר הזמן מצביעה על קושי אמיתי בהגשת שטרי החוב כשהם כוללים חוב מאוחד.

השטרות נחתמו ביום 15.2.09, הוגשו לביצוע ביום 1.4.09 כאשר רק ביום 30.6.09 נקלטו חובות הנתבעת 1 לנירלט שיווק בע"מ בכרטסת של התובעת.

כלומר, במועד הגשת השטרות לביצוע, טרם אוחד חוב הנתבעת 1 לנירלט בע"מ עם חובה לנירלט שיווק, על אף שהשטרות הוגשו על החוב המאוחד.

39. התובעת העלתה טענות מכוח חוק החברות והתייחסה למיזוג בדין הישראלי.

אין מקום לדון במשמעות המיזוג שעה שהמיזוג הינו מאוחר בזמן למועד עריכה וחתימה על השטרות והגשתם לביצוע.

40. התובעת טוענת, כי מעדות הנתבעים ניתן ללמוד כי הם ראו את התובעת ואת נירלט שיווק כגוף אחד.

לא שוכנעתי כי התובעת יכולה לבסס על החקירות הנגדיות של הנתבעים את טענתה לקיומה של הסכמה לכך, שלמרות שניתנו השטרות לנירלט בע"מ, הם נועדו לכסות גם חובות לנירלט שיווק בע"מ, שהיא באותו מועד, אישיות משפטית אחרת.

כך גם אין להתעלם מכך שההתנהלות המסחרית וההתחשבנות בין הצדדים התנהלה בנפרד עבור כל אחת מהחברות. לכל אחת היו כרטסות שונות, חשבוניות שונות, השיקים עבור כל אחת מהחברות יצאו בנפרד ועם שמן של החברות ולמעשה פעלו שתי חברות שונות. כאמור, רק חברה אחת רשומה כנפרעת על גבי שטרי החוב.

41. לאור האמור, אני קובעת כי התובעת חרגה מהרשאה כאשר הגישה את השטרות לביצוע כשהם כוללים חובות של נתבעת 1 כלפיה וכלפי נירלט שיווק בע"מ.

פיצוי מחברת האשראי

42. התובעת בסיכומיה ציינה כי לאחר הגשת שטרי החוב קיבלה התובעת מחברת ביטוח האשראי פיצוי חלקי בסך של 90,000 ₪ בגין אי פירעון חובה של נתבעת 1. על פי תנאי פוליסת ביטוח האשראי, מחויבת התובעת להמשיך לתבוע את מלוא החוב מהנתבעים, לרבות החלק ששולם ע"י חברת הביטוח, אותו עליה לגבות עבור חברת הביטוח.

43. הנתבעים טוענים, כי התובעת קיבלה 90,000 ₪ מחברת ביטוח האשראי אולם לא הפחיתה סכום זה מסכום התביעה ויש ללמוד מכך על חוסר תום לב מצידה.

44. נושא התשלום שהתקבל מחברה עלה לראשונה בחקירה הנגדית של נציג התובעת מר רגב (ר' עמ' 42 ש' 32-15):

"ת:       הביטוח אשראי כיסה עד הנקודה שביטלו את הביטוח. במידה והכל תקין וגם החוב הישן מצטמצם ומה קורה שהשיקים חוזרים בגין הוראת ביטול, התשלומים שהתבצעו על חשבון הקניות מכסה את החוב הישן.

ש:      אמרת שכל תשלום במזומן.

ת:       אמרתי שהתשלומים ששולמו במזומן במידה והשיקים משנת 2008 יחזרו אני אמור לקחת את התשלומים ולהקטין את החשיפה של ביטוח אשראי.

ש:      אמרת אחרת בחקירה שלך. אתה אמרת שמאותו יום שהם חתמו על השטרות אתה לא מוכן למכור להם אלא רק במזומן למעט החשיפה של החשבונית האחרונה. כך אמרת.

ת:       שלילי. אני לא חוזר בי.

ש:      כמה שילמו לך ביטוח אשראי , למה לא אמרת זאת?

ת:       90,000 ₪ אם אינני טועה וזאת מתוך כל החוב.

ש:      יש לך אסמכתא לזה.

ת:       אין לי.

ש:      למה לא באת לביהמ"ש בידיים נקיות הורדת את הסכום הזה מהתביעה שלך.

ת:       אומר לך, ביטוח אשראי זה בהתניה , אני נפלתי עם לקוח וקיבלתי את מה שמגיע לי על פי הכיסוי, במידה ואני מגיש תביעה על כל החוב וביטוח אשראי נתן לי את הסכום הזה במידה וגובים את החוב אני מוסר את החלק היחסי לביטוח אשראי וחלק היחסי אצלי." (ההדגשות שלי - א.ר.ב)

45. עולה מעדותו של מר רגב, אם כן, כי ביטוח האשראי שילם לתובעת סך של כ 90,000 ₪ עבור כל החוב, כלומר החוב המאוחד של התובעת ונירלט שיווק בע"מ.

מעבר לכך, ככל שהתובעת תצליח לגבות את מלוא החוב, הרי שעליה להשיב את החלק היחסי לחברת ביטוח האשראי.

משקבעתי כי אין לחייב הנתבעים גם בחוב לנירלט שיווק בע"מ, הרי שממילא לא יחוייבו הנתבעים במלוא החוב המאוחד בגינו קיבלה את הסך של 90,000 ₪ מחברת ביטוח האשראי והסכום שלא חויבו בו עולה על הסך של 90,000 ש"ח.

לאור האמור, לא שוכנעתי כי יש להפחית את הסך של 90,000 ₪ מסכום החוב של נתבעת 1 כלפי התובעת אשר הנתבעים מחוייבים בו מכח חתימתם על שטרי החוב.

לסיכום

46. בהתאם לנספח ד' לתצהירו של מר רגב, יתרת החובה של נתבעת 1 כלפי התובעת ונירלט שיווק עמדה על סך של 310,490 ₪ וזאת נכון ליום 30.6.09.

עיון בנספח ד' ובעדותו של מר רגב, מלמדים כי מתוך סכום החוב הנ"ל סך של 158,659 ₪ הינם חוב של נתבעת 1 לנירלט שיווק.

לפיכך יש להפחית סכום זה מהסך של 310,490 ₪.

לאור האמור, חובה של נתבעת 1 כלפי התובעת הינו סך של 151,831 ₪ (סכום קרן).

47. משהוגשו לביצוע ארבעה שטרות המרכיבים יחדיו את הסך של 330,000 ₪ ומכיוון שמצאתי כי יש לקבל את גרסת הנתבעים באופן חלקי, כפי שפורט, אני מורה כי על הנתבעים 2 ו-3 ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 151,831 ₪ (קרן) והפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת השטרות לביצוע.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים 2 ו-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט (אגרת משפט) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד שיעמוד, בנסיבות העניין, על סך של 7,500 ₪.

התובעת רשאית להמשיך בהליכי הגביה בתיק ההוצאה לפועל בו הוגשו השטרות לביצוע, ביחס לסכומים שנפסקו.

באשר להוצאות שנפסקו בגין הבקשה לרשות להתגונן בסך 3,600 ₪ ונקבע כי ישולמו לפי תוצאות ההליך, מאחר והתובענה התקבלה בחלקה, אני מחייבת את הנתבעים 2- 3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 1,800 ₪ מתוכם.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י' טבת תשע"ג, 23 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.