1. התובע עותר לחייב את הנתבעים לשלם לו סך של 302,043 ₪ בתוספת ריבית, וזאת בגין יתרת חובה בחשבון עו"ש של הנתבעת 1, לה ערבים הנתבעים 2 ו-3.
2. כתב התביעה הוגש בסדר דין מקוצר ומטעם הנתבעים הוגשה בקשת רשות להתגונן. בהחלטת כב' הרשם ניר זיתוני מיום 19.7.10, נדחתה בקשת הרשות להתגונן, וניתן פסק דין כנגד הנתבעים. על ההחלטה ופסק הדין הוגש ערעור, בתיק ע"א 11036-09-10, לבית המשפט המחוזי אשר ביטל את החלטת כב' הרשם זיתוני ונתן לנתבעים רשות להתגונן, בטענת הגנה אחת בלבד: שהתובע מחזיק בשקים שקיבלה הנתבעת 1 מאת לקוחותיה בסכום מצטבר העולה על סכום החוב, שלא כדין ובניגוד למוסכם בין הצדדים, על אף שסוכם בין הנתבע 2 למנהל התובע כי שיקים מעבר לסכום יתרת החובה בחשבון, יוחזרו לנתבעים.
3. לטענת הנתבעת, הנתבע 2 הציע לתובע הסדר פריסת חוב בתמורה להשבת השקים לידי הנתבעת 1. בין הנתבע 2 לתובע הושג הסכם מפורש לעניין זה, עליו הסתמכו הנתבעים, אלא שההסכם האמור הופר חד צדדית ע"י התובע עת מיאן למסור את השקים לנתבעים, והגיש את התביעה.
4. לטענת התובע, זכותו להחזיק בשקים מבוססת על בקשה לפתיחת חשבון בנק עליה חתמה הנתבעת 1, לרבות המסמך שכותרתו "תנאים כלליים בחשבונות". הנתבעים אמנם ביקשו להחזיר להם את השקים ללא תשלום לכיסוי חובם, אך התובע לא הסכים, ובתמורה להשבת השקים דרש הפקדה בגובה סכום השקים.
5. מטעם הנתבעים העיד הנתבע 2, אשר מסר בעדותו כי, בינו לבין מנהל סניף הבנק ומנהל בכיר של התובע שהגיע מאזור תל אביב, התקיימה פגישה אשר במסגרתה סוכם כי השקים יוחזרו לו כדי שיוכל לגבות אותם בעצמו ולכסות את חוב הנתבעת 1 לבנק, אלא שהתובע חזר בו מההסכמה.

הנתבע 3 בחר שלא להעיד.

1. מטעם התובע, העיד מר ג'ורג גובראן, מנהל סניף התובע, בו התנהל חשבון העו"ש של הנתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים. העד מסר בתצהיר עדותו הראשית כי התובע מחזיק בשקים מכוח זכות שקמה, עת שהסכימו הנתבעים 1 ו-2 לתנאים עליהם חתמו במעמד פתיחת החשבון. עוד מסר העד, כי הנתבע 2 פנה אליו בבקשה להשיב לנתבעת 1 את השקים, אך הוא מעולם לא נתן הסכמה להשבתם מבלי שהנתבעים יפקידו סכומים בחשבון כנגדם. לדברי העד, בניגוד לטענת הנתבעים, מלבד פגישות שהתקיימו בינו לבין הנתבע 2, לא התקיימה פגישה נוספת ביניהם בנוכחות מנהל בכיר של התובע מאזור תל אביב.

דיון והכרעה

1. לאחר שהתרשמתי מן העדויות, הגעתי למסקנה לפיה אני מעדיף באופן ברור את עדותו של עד התביעה מר ג'ובראן על פני עדותו של הנתבע 2. עדותו של ג'ובראן נמצאה מהימנה, היא עמדה במבחן החקירה הנגדית ולא נמצאו בה סתירות. דבריו התיישבו עם היגיון ועם שאר הראיות בתיק. מנגד, עדותו של הנתבע 2, הותירה רושם מגמתי ובלתי מהימן, נמצאו בה סתירות מהותיות, מסמכים שהיו אמורים לתמוך בה לו היתה נכונה לא הוצגו, ולא מצאתי ממש בטענות ההגנה, כפי שיפורט להלן.
2. עיון במסמך שכותרתו "תנאים כלליים בחשבונות" מלמד, שהנתבעת 1 הסכימה לתנאים לפתיחת חשבון. במסגרת תנאים אלו, נתנה הנתבעת 1 את הסכמתה לכך שכנגד כל חוב שלה לתובע, תהיה לבנק זכות עיכבון על כל השטרות שימסרו לו, והוא יוכל לעשות שימוש בזכות זו אף מבלי להודיע על כך מראש. על גבי אגרת חוב של הנתבעת 1, שהנתבע 2 אישר שחתם עליה, נרשם במפורש, כי ניתן לבנק שיעבוד שוטף וקבוע על כל הממסרים הסחירים של החברה.
3. בעניין הטענה לקיום פגישה בנוכחות מנהל בכיר במסגרתה הושגה הסכמה להשבת השקים-

מלבד טענה סתמית שהעלו הנתבעים לגבי מפגש כאמור, הנתבעים לא ציינו את שמו של אותו מנהל מתל אביב, מה תפקידו, ואף לא ציינו מתי התקיימה הפגישה הנטענת ולו בקירוב. מעבר לאמור, הטענה בדבר פגישה עם מנהל של התובע מאזור תל אביב, הינה גרסה כבושה, אשר לא קיבלה ביטוי כלשהו בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו ע"י הנתבעים, עובר לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 2. לא זו אף זו, בסעיף 13 לתצהיר שניתן בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן, כותב הנתבע 2: "...בעוד שבחודש 5/9 הפקידה החברה ע"פ המוסכם עם הנהלת הסניף סך של 12,000 ש"ח..." דהיינו, לא רק שאותו מנהל מתל אביב לא נזכר בתצהיר, אלא שדובר בהסכם עם הנהלת הסניף המקומית, ותו לא.

1. הנתבע 2 העיד כי בדרך של מנהג, במשך שנים רבות בהן עבד עם הבנק, כאשר שיק של לקוח היה חוזר הוא היה לוקח את השיק גובה אותו מהלקוח בעצמו ומעביר לבנק את הכסף שגבה. בהמשך העיד, כי יש בידו אסמכתאות שכך שנהג כך בעבר (עמ' 21 ש' 25 - עמ' 22 ש' 17). אסמכתאות כאלה לא הוצגו ואף לא מקרה אחד לדוגמא להעיד על קיום נוהג כאמור, שלו באמת היה מתקיים, ניתן היה להציג לכך אסמכתאות בנקל. בנוסף, הטענה כי כך התנהלו הדברים בעבר, איננה מתיישבת עם הטענה בדבר הצורך לקבל אישור מיוחד להמשך קיומו של המנהג ולא לצורך באישורו של מנהל בכיר מתל אביב לכך. מה יום מימים? הנתבע 2 לא היה מסוגל להשיב לשאלה זאת.
2. הנתבע 2 אף העיד כי לאחר שישיב עם המנהל מתל אבי, נחתם בינו לבין הבנק מסמך לפיו השקים ימסרו לו (עמ' 22 ש' 29 – 30). אולם מסמך כאמור לא הוצג בפני בית המשפט.
3. זאת ועוד, בתצהיר עדותו הראשית מציין הנתבע 2: "אותו בכיר קבע עמי כי תיקבע פגישה נוספת בעכו – בהנהלת הבנק לאחר שהעסקה אושרה ע"י שניהם...". אם אכן הושג הסכם עם התובע, כפי שטוענים הנתבעים, לשם מה נדרשה פגישה נוספת בעכו עם אותו מנהל בכיר.
4. זאת ועוד, בסעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית, הצהיר הנתבע 2: "...ג'ורג' הודיע לי, עת התייצבתי בסניף תרשיחא אצל ג'ורג' יום לפני המועד שנקבע לקבלת השקים בעכו עם מנהל הבנק הבכיר, כי הבנק מסרב לאשר את העסקה כפי שסוכמה בעניין פריסת החוב כדי לשחרר את השקים לגביה..."

ובהמשך, בסעיף 6 לתצהיר זה, הצהיר הנתבע 2: "...התקשר אלי מנהל הסניף והודיע לי כי הבנק חוזר בו מההסכם...". המדובר בסתירה עובדתית על פני תצהירו של העד, אשר מצביעה על חוסר מהימנות לגבי עדותו באופן כללי, ולגבי טענותיו לעניין קיומו של הסכם והפרתו ע"י התובע באופן ספציפי.

1. מעבר לאמור, טענת הנתבעים איננה מתיישבת עם ההיגיון. מדוע על התובע להוציא מידו בטוחה כלשהי, אשר ניתנה לו על פי ההסכם בין הצדדים, כל עוד קיים חוב של הנתבעים כלפיו שלא כוסה? לא הוצגה בפני כל סיבה סבירה לכך.
2. ויש לציין גם את הוראת סעיף 21.2 לתנאים הכלליים, לפיה כל הסדר של המבקשים עם הבנק לא יחייב את הבנק זולת אם נעשה בכתב, וכל טענת הנתבעים בעניין מתבססת על הסכמה לכאורה בעל פה.

סיכום

1. טענת הנתבעים איננה מהווה כפירה בקיומה של יתרת חובה בחשבונם אלא, טענה חיצונית להסכם המקורי שבין הצדדים אשר בגינה, לדעתם, הם פטורים מלקיים את ההסכם המקורי. המדובר בטענה מסוג "הודאה והדחה", אשר נטל הראיה להוכיח אותה מוטל על הנתבעים.

לא עלה בידי הנתבעים להרים את נטל הראיה, בעדותו של הנתבע 2 בהיותה עדות יחיד של בעל דין, שאיננה נתמכת בראיות חיצוניות, ומהווה עדות בעל פה כנגד הסכמה בכתב. לא זו בלבד, העדות לא היתה מהימנה, לא נתתי בה אמון ולא התרשמתי כי ניתן להסתמך עליה.

מנגד כאמור, גרסת התובע עדיפה בעיני באופן ברור ומובהק, היא היתה הגיונית, נתמכה במסמכים כתובים והעד מטעם התובע עשה עלי רושם אמין וישר.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל.
2. אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 302,043₪, בתוספת ריבית שנתית בשיעור של 21.75%, או בשיעור שיהיה נהוג אצל התובע בחשבונות חוזרים דביטוריים, לפי הגבוה מבניהם. הריבית תחושב החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, כריבית המתווספת לקרן בכל רבעון שנתי ונושאת אף היא ריבית כאמור.

מהסכום שנפסק יש להפחית את הסכומים שגבה התובע במסגרת הליכי הוצל"פ שנוהלו בעניין השקים הנ"ל בהתאם למועדים בהם נגבה כל סכום, למעט סכומים שנגבו על חשבון שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בהוצל"פ שלא יופחתו.

כמו כן, בהתחשב עם משך ההליכים בתיק מורכבותם וכמותם, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ + מע"מ ובנוסף הוצאות משפט בסך 9,000 ₪ עבור ההליך שבפני ועוד 10,000₪ עבור הוצאות ההליך בבית המשפט המחוזי (כפי שנפסק בפסק דין מיום 26.4.11). סכומי ההוצאות ושכר הטרחה ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ח שבט תשע"ג, 08 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.