כללי- ההליך, הצדדים

1. ההליך שלפני נפתח ע"י התובעת בסדר דין מקוצר ובמסגרת הדיון בבקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן ובהסכמה- נמחקה הכותרת והיא הועברה לדיון בפסים של סדר דין מהיר.

2. התובעת 2 - הגב' חנה בושרי, הינה מנהלת ובעלת השליטה בזמנים הרלבנטיים בעסק לשיווק ציוד לרכיבה על סוסים, שהינו גם התובע 1. הגם שהצדדים התייחסו לנ"ל כאל 'חברה', לא מצאתי בכל המצוי בתיק, ולו גם מסמך אחד ממנו ניתן ללמוד שמדובר בחברה בע"מ, ומשום כך- אין מדובר לכאורה באישיות משפטית. לכן- התובעת 1 תקרא להלן כ:"העסק" ואילו התובעת 2 תיקרא להלן: "התובעת".

3. הנתבעת הינה חברה בע"מ, שעיסוקה על פי הצהרתה ומזה שנים רבות, הינו מתן שירותי פרסום במדיות שונות, לרבות האינטרנט.

4. אין חולק בין הצדדים כי בחודש ספטמבר 2006 נפגשו התובעת ונציג הנתבעת (המנכ"ל והבעלים מר צור חכמון) והאחרונה הוציאה הצעת מחיר מיום 13/9/06 להקמת אתר אינטרנט לעסק ועבודות ופעילויות נוספות, כמו מדבקות, כרטיסי ביקור (להלן: "הצעת המחיר"). בחודש דצמבר 2006 סוכם בין השתיים על הקמת האתר והוצאה הזמנת עבודה מיום 2/12/06 (להלן: "הזמנת העבודה") החתומה ע"י התובעת, עם חותמת העסק של הנתבעת (ראו גם עמ' 10 ש' 26 ואילך), שהינה על פי עדות התובעת- מיום 12/12/06. התובעת שילמה לנתבעת ומראש את הסך הכולל מע"מ כחוק של 8,494 ₪. סכום זה, יצוין, משקף את העלות בהצעת המחיר ובהזמנת העבודה של פריטי הקמת אתר אינטרנט תדמיתי, עיצוב והפקת כ. ביקור. המסמכים הנ"ל צורפו כנספחים לכ"ת, תצהיר התובעת מפנה אליהם ושני הצדדים מתייחסים אליהם בכתבי בי-דין, תצהיריהם, עדותם וסיכומיהם. חשבונית צורפה כנספח א' לתצהיר נציג הנתבעת. שם האתר המיועד: www.4hores.co.il (להלן: "האתר").

עוד אין חולק כי בחודש מרץ 2007 הודיעה הנתבעת כי לתובעת תמונות מוצרים שהביאה אינן מתאימות להשמה באתר וכי עליה להמציא תמונות מקצועיות. הנתבעת מסרה בידה רשימה הכוללת שמות של ארבעה צלמים המוכרים לה. התובעת התקשרה עם אחד מהם- הצלם מר רונן לידור ושילמה לו עבור עבודתו את הסך של 7,042.50 ₪ . הנתבעת- מצידה, עם ספק השירות מר אסף הלחמי במטרה לרכוש ולאחסן את האתר ("דומיין") ושילמה לו סך כולל של 1,305 ₪ .

טענות התובעת – בקליפת אגוז:

5. בסוף חודש 12/06 התקשרה עם הנתבעת בהסכם לבניית אתר מקצועי הכולל תמונות. בסוף חודש 3/07 התקיימה פגישה במשרדי הנתבעת, אך כל שהוצג על ידה היה עמוד בית של האתר, למרות שקיבלה מראש תשלום מלא עבור הקמתו. לטענת התובעת- התשלום בו נשאה כלל את צילום תמונות המוצרים אך הנתבעת ניצלה את תום לבה וגרמה לה להוצאה נוספת לאחר שהפנתה אותה לצלם מקצועי, על חשבונה של התובעת. התובעת מוסיפה כי תהליך קבלת התמונות התארך וגבה ממנה הפסד ימי עבודה וזמן יקרים וכי גם לאחר שמסרה לידי הנתבעת תקליטור המכיל תמונות "מקצועיות" והגיעה למשרדיה מספר פעמים במטרה לבחור תמונות ולסייע בקידום העבודה על האתר, הוא מעולם לא עלה לאויר. אם לא די בכך, כשנה לאחר חתימת ההסכם, טענה הנתבעת באמצעות מנהלה מר חכמון, כי האתר שהוקם לכאורה אינו מתאים לתמונות המקצועיות שהתובעת הביאה וכי עליה לבנותו מחדש וגם אז, חרף הפצרות התובעת- לא הוקם האתר. התובעת עותרת להחזר מלוא הסכום ששילמה לנתבעת בסך של 8,494 ₪ וכן להחזר מלוא הוצאותיה כולל התשלום לצלם המקצועי, הפסדים בגין אובדן ימי עבודה, אובדן רווחים, שכ"ט ב"כ, הוצאות ההליך. את תביעתה בגין הנ"ל העמידה התובעת על סכום כולל של 40,000 ₪.

תמצית טענות הנתבעת

6. בשלהי חודש דצמבר 2006 התקיימו פגישות בין התובעת ומר חכמון, כנציג ומנהל הנתבעת, בהן הבהיר את דרישותיה לאתר פרסומי ונתן את דגשיו המקצועיים כחלק מהמו"מ. הנתבעת בסופו של יום התחייבה להקמת אתר אינטרנט, רכישת הדומיין ועלויות האירוח ל-3 חודשים –כל זאת בתמורה של 8,494 ₪ כולל מע"מ, אשר שולמה ע"י התובעת. הנתבעת טוענת כי פעלה במרץ לבניית האתר www.4hores.co.il, שאף היה פעיל לגרסתו במשך תקופה ארוכה ועד זמן קצר לפני יום 30/9/09- המועד שבו הוגש תצהירו של הנ"ל לבית המשפט. האתר התבסס בין היתר על תמונות שצולמו ע"י הצלם רונן לידור ועל מידע שביקשה התובעת לצרף תוך כדי בנייתו ובמהלך פגישות שנערכו. לצורך הפעלת האתר נעזרה הנתבעת בספק השירות מר אסף הלחמי אשר רכש את הדומיין וסיפק לו אירוח בחב' ahoy, תמורת הסך הכולל מע"מ של 1,305 ₪ ששולם ע"י הנתבעת. לשיטת הנתבעת- פירוט העבודות עליהן התחייבה במסגרת הצעת המחיר אינו מחייב אלא את האמור בטופס הזמנת העבודה, וכולל רק את הקמת אתר האינטרנט, האירוח ורכישת הדומיין. הנתבעת טוענת כי התובעת כי ביקשה לצרף לאתר תמונות, אך התמונות שהביאה עמה היו באיכות ירודה . הנתבעת הציעה כמה שמות של צלמים מקצועיים והתובעת בחרה מביניהם את מר לידור שלנתבעת אין עמו קשר עסקי והיא לא נהנתה מהתמורה שניתנה לו. גם התמונות שהביאה התובעת מהצלם הנ"ל לא תאמו את טכנולוגיית האתר לכן הנתבעת נאלצה לברור מהן ולעשות עבודה נוספת להתאמתן. לאחר מכן החליטה התובעת כי היא רוצה לשנות את התוואי שנקבע ודרשה אתר קניות שניתן לבצע בו רכישות, השונה מבחינה טכנולוגית ואשר הקמתו כרוכה בעלויות משמעותיות. הנתבעת מסכמת כי עבדה תמורת התשלום שקבלה, הוציאה כספים, ומבקשת לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות.

דיון והכרעה

7. המסגרת הנורמטיבית לענייננו הינה חוק החוזים (חלק כללי ), תשלג 1973 . חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970 (להלן: "חוק החוזים", "חוק החוזים תרופות").

סעיף 12 לחוק החוזים קובע כהאי לישנא:

"תום לב במשא ומתן

12. (א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.

(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחויבים."

ואילו בחוק החוזים תרופות נקבע כי:

" 2. תרופות הנפגע

הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה"

"7. הזכות לביטול

(א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית".

"8. דרך הביטול

ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה; אולם במקרה האמור בסעיף 7(ב) ובכל מקרה אחר שהנפגע נתן למפר תחילה ארכה לקיום החוזה - תוך זמן סביר לאחר שחלפה הארכה".

8. דרך המלך, לו ניתן היה להלך בה, הייתה ביצוע בדיקה בשאלת קיומו של אתר אינטרנט פעיל אם לאו, וככל שימצא כזה- לבחון אותו ולקבוע הנתבעת מילאה הנתבעת את התחייבותה על פי ההסכם עם התובעת, או בזבזה את זמנה וכספה בהבטחות שווא שלא קויימו.

אמנם- מעדותם של מומחה התובעת ושל מר הלחמי (הבעלים של הדומיין שנרכש) מטעם הנתבעת, עולה כי גם אם היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה אתר אינטרנט פעיל, כטענת הנתבעת, הרי שלא ניתן כיום לאשר ע"י רשומות אלקטרוניות אובייקטיביות את מועד עליית אתרים לאינטרנט ו/או מחיקתם ואולם- את עצם קיומו ניתן היה להוכיח. שכן- מהראיות שהובאו עולה כי היה בידי הנתבעת להביא להעלאת האתר הפעיל, ככל שהיה כזה, מהמקום בו הוא מאוחסן, אך היא נמנעה מלעשות כן בעקבות חוו"ד מומחה התובעת שהתייחס לכך מפורשות וכך אפילו במהלך ישיבת ההוכחות ועדותו של מר הלחמי שהבהיר כי האפשרות קיימת. ההכרעה תעשה איפוא על פי בחינת התנהלות הצדדים ממועד כריתת ההסכם, כעולה מהראיות שהובאו.

שאלת האחריות בראי התנהלות הצדדים על יסוד העדויות והראיות

9. התובעת הציגה פניות בכתב אל הנתבעת כבר משנת 2007, בהן היא מוחה על אי הקמת האתר

ודורשת את החזר התמורה ששילמה. יוצא כי כבר ולפחות בעת ההיא, הייתה הנתבעת ערה לטענות התובעת ויכולה הייתה לפעול להפריכן בזמן אמת ולהציג בפני התובעת לנוכח פניותיה- אסמכתא לקיומו של אתר פעיל. ברם- כזאת לא נעשה, לא אז ולא מאז.

גם טענת הבעלים ומנהל הנתבעת כי עמלו וטרחו רבות על הקמת האתר עבור התובעת לא הוכחה. בהקשר זה- לפני עדותו היחידה של מר חכמון, שהינו בעל אינטרס בתוצאות ההליך. לא הוצגו לפני ולו גם ראיה אחת ו/או עדות של עובדי הנתבעת האחרים ביחס לשעות עבודה שהושקעו ו/או כי הוקם אתר פעיל שנכנסו אליו 'אורחים'. עד הנתבעת מר הלחמי העיד אמנם כי אחסן את הדפים שנשלחו על ידי הנתבעת, כי רכש לבקשתה את הדומיין ואף הוצגה קבלה על שירות אחסון ל-3 ח' אך אין בדבריו כדי להעיד שמדובר היה באתר פעיל, נוכח הבהרתו כי: "לא קיבלתי אתר אינטרנט אלא קבצי פלש שנדרש לעטוף אותם" (עמ' 21 ש' , 8-14 לפרוטוקול). בנוסף ובעיקר, מר הלחמי הסביר כי: "העמוד היה נוכח אצלי בשרת, גם אחרי התקופה הזאת, אני לא מוחק את הדומיין רק את האתר הסרתי" (עמ' 22 שורה 12-13). כאשר נשאל: "ש. זה נשמר איפה שהוא? ", השיב: "ת. אני מניח שכן, אך ספציפית על זה לא בדקתי אז איני יכול לדעת אם נשמר. ש. במי תלויה השמירה הזאת? ת. אני עושה לכל תשתית שאני מעצב. יש כאלה שלא עושים את זה"(עמ' 22 שורה 16-19).

מן האמור עולה כי גם אם עמוד בית אוחסן ונפתח אצל מר לחמי, אין בכך כדי להעיד כי מדובר באתר שהיה פעיל לגולשים ברשת העשויים להיות לקוחות פוטנציאליים עבור התובעת ו/או באשר לתכנו ומבנהו. והעיקר- מעדותו עולה כי אם היה אתר, הוא מאוחסן וניתן להעלאה מחדש, אם רק יבקשו.

מסיבה השמורה עם הנתבעת, היא נמנעה מלבקש ממר לחמי במהלך עדותו, להעלות את האתר ולו לזמן העדות ו/או לאחריה ו/או לעתור לצו שיפוטי בנדון. אזכיר- כי מדובר בעלות זניחה וראו בהקשר זה את עדות המומחה מר עמיהוד בעמ' 4 לחוו"ד, פסקה שניה ואפילו את הסכום המצוין בהזמנת העבודה ובהצעת המחיר.

חזקה על הנתבעת, שעיסוקה בפרסום אינטרנטי ו/או בבנית אתרים על פי עדותה, כי היא ידעה שניתן "לאתר את האתר" אך בחרה להצניע זאת ומלהשיב "את הסוס לאורווה" תרתי משמע בהליך דנן, שעניינו אתר העוסק באביזרי רכיבה.

גם בתמונות שהוצגו ע"י מר חכמון בטענה שהודפסו מאתר פעיל של התובעת- אין בהכרח כדי להעיד כי היוו בשלב כלשהו חלק מאתר פעיל. לא זו בלבד שהתמונה "קפואה" ולא ניתן ללמוד ממנה כי מדובר בעמוד מאתר שהיה פעיל שלחיצה על כ"א מ"החלונות" תוביל לדף מוצרים, מאלה שהוצגו כעמודים נפרדים, שלא ניתן לשלול כי היו מאוחסנים במחשב הנתבעת, ולא היוו חלק מאתר שהיה פעיל אי פעם.

ודוק. אין לפני, מתוך התמונה או בכלל, מתוך עדויות של עובדים אחרים אצל הנתבעת, או בדרך אחרת- ראיה כי תמונות הקשורות בעסק הועברו לעיבוד ו/או לצורך העלאתן לרשת. בנוסף- אין בשולי תמונת מה שמתיימר להציג אליבא הנתבעת עמוד מאתר שהיה כתובת H.P.P.P . מר חכמון נחקר בענין זה, נוכח טענתו בס' 18 לתצהירו מיום 30/7/09 כי התמונות הורדו לאחרונה מאתר פעיל, והשיב בהתחמקות לשאלה מדוע לא מופיעה עליהן כתובת ("אני לא יודע"... "האתר הזה הוא היה אצלי בתוך המחשב, והיה ברשת ושאני נדרשתי לענות לכתב התביעה, לקחתי ועשיתי הכל להדפיס"- עמ' 15 ש' 24-32), ובהמשך הודה כי הן הודפסו רק ביום 30/7/09(ראו את תשובותיו המתחמקות בענין זה בעמ' 1 ש' 1-10). לא רק זו אף זו. כאמור, בסעיף 18 לתצהירו מיום 30/7/09, הצהיר מר חכמון כי התמונות הנ"ל הן "דפים מודפסים מן האתר האמור שהוצאו לאחרונה". ואולם- בחקירתו בבית המשפט, כשנשאל מר חכמון בענין זה, גרס כי האתר הורד מהרשת, דהיינו כבר מסוף שנת 2007 אין האתר זמין לגולשים (בהנחה שהיה זמין בשלב כלשהו), לאחר שלא שולם תמורת אחסונו משך 6 ח'. ראו בהקשר זה התכתבויות שהוצגו בין הנתבעת למר הלחמי ואת עדותו של מר חכמון (בעמ' 18 שורה 2-3).

יוצא שאין בעדותו של מר הלחמי בהקשר זה כדי לסייע לגירסת הנתבעת כי האתר הוקם בשלמותו והועלה לרשת וזה העיקר. מאידך- יש בהמנעות הנתבעת מלהביא ראיות זמינות ולמצער לבקש ממר הלחמי לאתר את האתר ב"מחסניו", כדי לפעול לרעתה ולשמוט את הקרקע תחת גירסתה.

ועוד בקשר עם התמונות. בטופס "הצעת המחיר" , בפריט שעניינו 'אתר אינטרנט תדמיתי' , בא פירוט השירותים הכלולים בשירות: "א. עמוד בית+עמוד מי-אנחנו?+עמוד קשר+עמוד מוצרים ושירותים-שלושה עמודי-משנה, הכוללים כרטסות מוצר. כרטסת מוצר (הדגשה שלי,- ר.ש) - בסיס נתונים מקומי, יכולת עריכה והוספה עיצוב אתר, FLASH וסרטון תדמית לפתיחה, צלום מוצרים + עימוד באתר תשתיות – הקמה + אירוח + שירות דואר אלקטרוני עלות: 1600$ לעיצוב האתר" . בהמשך- התיחסות לעלויות נוספות בגין אירוח (נוסף לתק' נמשכת, כך לטעמי ניתן להבין מאחר ויש ציון של 'אירוח' גם בפריט עצמו) בעלות של 30$, כתובת אינטרנט בעלות של 500 ש"ח ובנוסף- לשירותי חנות מקוונת בעלות נפרדת. הסכומים לפני מע"מ. טופס ההזמנה החתום ע"י התובעת מחודש 2/12 לקוני יותר, ומצוין בו כי עיצוב האתר כולל "עיצוב אתר אינטרנט בסיסי הכולל עמוד בית, פרופיל, צור קשר כרטסת מוצרים בסיסית והקמת האתר". המחיר- יש לציין, אותו מחיר שנקוב בהצעת המחיר המקורית: 1,600$ בתוספת תשלום בגין אירוח על בסיס חודשי בעלות של 30$, כמו בהצעת המחיר. אין ציון נפרד לעלות פריט של כתובת אינטרנט . זהו הדומיין שנרכש ע"י מר הלחמי בעבור הנתבעת ומכאן שבהזמנת העבודה, הוכנס לתוך התמחור ונכלל בסכום הנזכר בהצעת המחיר כשהיה ללא פריט זה. אין חולק כי היו מגעים בין הצדדים בין הפגישה שבעקבותיה ניתנה הצעת המחיר בח' 9/09 ובין הוצאת טופס הזמנת העבודה בח' 12/09. נשאלת השאלה האם במסגרת ההסכם- הזמנת העבודה המאוחרת להצעת המחיר, התחייבה הנתבעת לבצע את הצילומים עבור האתר על חשבונה. לשיטת התובעת- התשובה לכך חיובית, אך היא הודתה שהדבר לא מצוין בהזמנת העבודה (עמ' 9 ש' 32), בטענה כי "הם שכנעו אותי... אני צריכה לשלם את זה", בנימוק ש"לא הייתה לי ברירה. ואז הייתי מפסידה את האתר" (עמ' 10 ש' 1-13). ועוד.

מבחינת עדותם של התובעת ומר חכמון לפני- כמשתקף בפרוטוקול הדיון, על פי הסכומים ששולמו, התנהלות הצדדים, העובדה שלא הצעת המחיר נחתמה בסופו של יום וכי להסכם המבוטא בהזמנת העבודה החתומה קדמה הידברות וכי נוספה בה המילה "בסיסי", העובדה שהתובעת מסרה תחילה בידי הנתבעת צילומים משלה, פנייתה בהסכמה לצלם מקצועי משהוברר לה כי אלה אינן מתאימות והתשלום לצלם,- כל אלה מביאים אותי למסקנה שבסופו של יום, ההסכם הסופי בין הצדדים לא כלל צילומים ע"י / ע"ח הנתבעת.

אין ספק כי בסופו של יום יצאה התובעת כששכרה בהפסדה, הואיל והתמורה ששילמה לצלם רונן לידור גבוהה אף ביחס לתשלום שאמורה הייתה הנתבעת לקבל על פי להצעת המחיר המקורית, שכללה צילומים. יש לזכור עם זאת כי מעדות הצלם עולה כי שלב הצילומים נמשכו זמן רב והתובעת ציינה בעדותה כי עמדה על כך שהצלם יגיע אליה לעסק לשם צילום מוצרים משום שלא רצתה להוציאם לסטודיו הצילום ולכן, אין להסיק כי היקף הצילומים שנכלל בהצעת המחיר המקורית זהה לזה שהתובעת רכשה מאוחר יותר. כ"כ- הצעת המחיר לא נוקבת בצילום מקצועי בהכרח, מסלול אליו הופנתה התובעת. זאת ועוד. לא שוכנעתי כי התובעת שהינה בעלת עסק, וגם על סמך התרשמותי במהלך עדותה,- הינה 'הדיוט' לחלוטין ו/או כי הולכה שולל כ'שה המובל לטבח'. היה בידה לבטל את העסקה באותו שלב, לבחור בצלם אחר. דומה כי התובעת בקשה לחסוך במסגרת הסיכום הסופי ו"נכוותה".

יחד עם זאת, איני מוצאת שיש בתוצאה אליה הגעתי כדי "להכשיר" את התנהלות הנתבעת.

מהראיות שהובאו (ראו למשל את עדות הצלם בעמ' 19 ש' 23-24), עולה כי הנתבעת- שהפנתה את התובעת לצלם מקצועי, לא טרחה לצייד אותה בהנחיות באשר לסוג התמונות, הפורמט, הרזולוציה, הטכנולוגיה המתאימה, לא טרחה לשוחח עם הצלם. מר חכמון הלין על כך שהנתבעת נאלצה "לעבוד" על התמונות שהתובעת הביאה מהצלם המקצועי (עליו הנתבעת המליצה כאמור), מאחר והן לא התאימו מבחינת הגודל ו/או הפורמט. בידי הנתבעת היה למנוע זאת, לו ציידה את התובעת או את הצלם בהנחיות מתאימות מראש ו/או לו עבדה מולו בתיאום ישיר ולו לאחר הניסיון הראשון הבלתי מוצלח. ודוק. על הנתבעת היה לצפות מלכתחילה כי תמונות "פרטיות" שבידי התובעת עשויות שלא להתאים ולהזהירה מפני הצורך בהוצאות נוספות. בהעדר ראיות כי נעשה על ידה דבר מה אפילו בעניין פשוט כמו זה, יש לקבוע כי לא גילתה מקצועיות וכי לא מילאה בשקידה אחר חלקה בהסכם ולזקוף לחובתה עיכובים שחלו בעיצוב האתר וכו'. התנהלותה נגועה לטעמי לכל הפחות באלה, אם לא עד כדי חוסר תום לב, שתחילתו במו"מ לקראת כריתת ההסכם והמשכו באופן ביצועו שאינו עונה לטעמי אפילו על דרישת הבינוניות בקיום הנדרשת מצד לחוזה.

10. לסיכום פרק זה- לא שוכנעתי, על יסוד הראיות שהובאו, כי הנתבעת הבהירה לתובעת כבר בשלב הטרום חוזי כי עליה לדאוג לתמונות מתאימות על חשבונה , לא שוכנעתי כי הושקעו שעות כה רבות כנטען ע"י הנתבעת לשם מילוי חלקה בהסכם, לשם הקמת אתר שלא הצליחה להוכיח את קיומו וכי היה פעיל באופן שהוזמן ואשר עליו התחייבה, אם בכלל. גם אם אניח שהשקיעה עבודה, הרי שבהעדר ראיה (שהיתה זמינה ובשליטת הנתבעת) כי האתר 'עלה לרשת' והיה פעיל,- ניתן לקבוע כי הנתבעת לא מילאה אחר חלקה בהסכם כלל ועיקר. התנהלות הנתבעת מלמדת כי הציגה בפני התובעת את הנתונים הרלבנטיים לשם הקמת אתר כאמור בצורה חסרה עד לקויה, בין אם בכל הנוגע לתכנית העבודה, בין אם ביחס לעלויות ובין אם באשר למקצועיותה. מנגד- מצאתי בראיות ביחס להתנהלות התובעת, תימוכין לרצונה למלא את חלקה בהסכם ולפעול לשם הוצאתו אל הפועל, להוציא הוצאה כבדה בתשלום לצלם מקצועי, לקיים עמו פגישות עבודה, התקשרה וכתבה לנתבעת וכו'.

סיוע נוסף לתוצאה אליה הגעתי ביחס להתנהלות הנתבעת וסיכום ממצה של העובדות הצריכות לעניין- מצאתי בחוו"ד מומחה התובעת מר זהר עמיהוד ועדותו שלא נסתרה, כי הנתבעת הפגינה חוסר מקצועיות, בחרה בטכנולוגיה לא מתאימה שהביאה להתארכות הבנייה (בהנחה שאכן עבדה על הקמת אתר), כי התנהלותה לוקה בחסר מהשלב הטרום חוזי של הצעת המחיר, במחסור בפרטים ומאפיינים , בפירוט או בהסבר ללקוח על המוצר, וציין כי לנתבעת עצמה אין אתר משלה. יפים בהקשר זה דבריו בסיכום חוו"ד, המדברים בעד עצמם: " אין פלא אפוא שבנית האתר ארכה הרבה מעבר למה שנראה היה בשלב הצעת המחיר ובסופו של דבר לא הוצג בפני אתר, ולא כל שכן- לא הוצג בפני אתר שעובד. חוסר הניסיון בבניית אתרים, כמו גם חוסר היכולת לנהל פרויקט שכזה, כפי שעולה מהשתלשלות האירועים, בתוספת בחירה לא טובה בטכנולוגיה (פלאש), גרמה לכך שתאריך הבניה התארך ובסופו של דבר לא הוקם". עדותו של מומחה התובעת לא נסתרה ודומה שכל מילה נוספת- מיותרת.

בשולי הדברים ראיתי לציין כי אי הצגת עדות מומחה נגדית מטעמה של הנתבעת - מקבלת משנה תוקף, בשים לב לתחום עיסוקה בפרסום והקמת אתרים. אעיר בהקשר זה כי במהלך עדות נציג הנתבעת הוברר כי תחום התמחותה הינו מתן פתרונות שיווקיים פרסומיים ולא בהכרח בניית אתרים, כנטען מפיה (למשל- עדותו של מר חכמון בעמ' 14 לפר' ש' 2-3) וראו בעניין זה בחוו"ד מומחה התובעת, אשר ציין כי לא מצא ולו אתר אחד שעצבה הנתבעת ואת העובדה שלה עצמה לא היה אתר בזמנים הרלבנטיים להליך.

לסיכום

11. שוכנעתי כי בחודש 12/06 נכרת בין הצדדים הסכם לרכישת מוצר אינטרנטי שירות ו/או מוצר מהנתבעת- שהציגה עצמה כמנוסה ומקצועית בבניית אתרי אינטרנט. על גורם המגדיר עצמו כבעל מומחיות ומקצועיות בתחום מסוים- מוטלת חובת אחריות מוגברת כלפי הדיוט הפונה ושוכר את שירותיו. ואולם הנתבעת, כמתחייב מאיש מקצוע, לא ביקשה ולא פירטה או הבהירה את החומרים והתכנים הדרושים להקמתו של האתר עובר לחתימה, בשלב המו"מ הטרום חוזי או למצער במסגרת ההסכם, לא הכינה תכנית עבודה ראויה ולא הקפידה על תיאום ציפיות עם התובעת- הלקוחה המשלמת ומזמינת העבודה.

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת (ראו בסיכומיה) כי העובדה שלא נקבע תאריך יעד לסיום, עומדת לה כהגנה מפני התביעה ומפני ההיגיון הכלכלי שמאחורי הסכם מסוג זה או בכלל ומפני מתחם הסבירות האמור לשמר את תכליתו של הסכם מסחרי. הטענה כי הואיל ונוסח הסכם חסר התייחסות לעניין זה, כך שהנתבעת לא פעלה בניגוד לכתוב ועל כן לא הפרה אותו- מוטב היה לולא הועלתה. העובדה שההסכם לקוני ולא ספציפי אינה מסירה אחריות מכתפי הנתבעת, הציפייה מנותן שירות ובעל מקצוע הגובה תמורה עבור מומחיות ושירות להם התחייב, לעמוד בסטנדרטים סבירים, למילוי אחר התחייבויותיו בתוך פרק זמן סביר לכל הפחות - מבוססת ומתקיימת מכללא בתוך ההסכם למתן שירות.

לא שוכנעתי כי הנתבעת בנתה את האתר עליו הוסכם עם התובעת ואשר תמורתו גבתה את שכרה מראש. לית מאן דפליג כי ההסכם כלל לא רק התחייבות לבניית עמודי האתר בתור סקיצה אלא גם העברת חומרים מעסקה של התובעת לאתר והפעלתו, כאשר תכלית ההסכם- פרסום בית העסק והמוצרים ובלעדיהם- ברי כי אין לאתר כל ערך עבור התובעת. המסקנה אליה הגעתי הינה כי הנתבעת- שלא הוכיחה קיומו של אתר פעיל בשלב כלשהו, לא קיימה את חלקה בהסכם, לא סיפקה את השירות ו/או המוצר עליו התחייבה, ו"תמונות האתר" שהציג נציגה, ממילא אין בהן כדי לשמש ראיה כי האתר היה פעיל מקיימות את שהוסכם עליו ונדרש לתובעת וע"י התובעת. בין אם המחדל מצד הנתבעת נעשה בכוונה או בתום לב, עקב אי הבנה או בחוסר מקצועיות- התוצאה הינה כי התובעת לא קיבלה כל תמורה עבור כספה. כתרי מקצועיות וניסיון בתחום בניית אתרי אינטרנט שקשרה הנתבעת לראשה, כמו גם טענתה כי מילאה אחר חלקה בהסכם,- חלולים וחסרי תוכן, אינם מתיישבים עם הראיות שהובאו, או ליתר דיוק- עובדת אי הבאתן של ראיות זמינות שהיו בידי הנתבעת להוכחת טענותיה, והיא נמנעה מהצגתן.

התוצאה

12. הפרת החוזה מהווה עילה לביטולו התרופות שעומדות לתובעת - מעוגנות בחוק החוזים תרופות. יפים לענייננו דברים שנאמרו בהקשר זה בע"א 1846/92 נפתלי לוי נ' מבט בניה בע"מ, פ"ד מז(4) 49, 54-55 (1993):

"מקובל לומר, שדיני התרופות בגין הפרת חוזה באים להגן על שלושה אינטרסים: אינטרס הצפיות- המתמקד (אף כי אינו מתמצה) בהפסד הרווח של הנפגע ונועד להעמידו במצב שבו היה אילו קוים החוזה; אינטרס ההסתמכות- המתרכז בנזקים שנגרמו לנפגע עקב הסתמכותו על החוזה ונועד להעמידו במצב שבו היה אילו כלל לא היה חוזה; אינטרס ההשבה - הדורש שכל צד ישיב לשני את אשר קיבל ממנו ונועד למנוע עשיית עושר של המפר על חשבון הנפגע (כאשר המדובר בהשבה כתרופה בגין הפרה)... במשפט הישראלי, שבו אכיפה היא התרופה הראשית, אין ספק כי האינטרס המוביל שעליו באים דיני התרופות להגן הוא אינטרס הצפיות (ע"א 195/85 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סוראקי ואח' [2], בעמ' 834). כאשר נפגע תובע פיצויים עקב הפרת חוזה - בית המשפט, כעיקרון, צריך לשאוף להעמידו במצב שבו היה לו קוים החוזה. יחד עם זאת, מעמיד חוק התרופות שורה של סעדים לרשותו של הנפגע ונותן לו, בסעיף 2, את זכות הבחירה ביניהם. נפגע הבוחר בכך יכול לתבוע, מבין הסעדים העומדים לרשותו, כל סעד או צירוף של סעדים, המייצגים את אחד האינטרסים שעליהם בא להגן חוק התרופות, ובלבד שתתקיימנה שתי דרישות: (א) לא ניתן לקבל כפל פיצוי בגין אותו נזק; (ב) אין סתירה מהותית בין שני סעדים נתבעים (דוגמת ביטול ואכיפה) (ד"נ 20/82 אדרס חמרי בנין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס ג.מ.ב.ה, פ"ד מב(1) 221)".

משקבעתי כי הנתבעת הפרה את ההסכם עם התובעת, דין העסקה ביניהן- להתבטל והיא זכאית להשבה ופיצוי.

סוף דבר

13. נוכח כל האמור לעיל- על הנתבעת להשיב לתובעת את הכספים ששילמה לה מכוח ההסכם ובעקבותיו עבור האתר, לרבות הוצאות נלוות שהוציאה ובהן התשלום לצלם המקצועי ובנוסף לשלם לה פיצוי כללי בעבור בזבוז זמנה ומשאביה של התובעת במשך זמן לא מבוטל.

התובעת לא הוכיחה את תביעתה לפיצוי בגין אובדן הכנסה עקב אי הקמתו/קיומו של אתר פעיל, כי נגרם לה הפסד ממשי או בכלל, את שיעורו ואת דרך חישובו ומה עשתה כדי להקטין את נזקה, ככל שהיה. לפיכך- אני דוחה את התביעה בפריט זה.

אשר לדרישה לפיצוי בגין 'עגמת נפש', לא שוכנעתי שיש מקם לפסוק פיצוי נפרד בראש נזק זה, כמשמעו בשפה העברית, בספרות ובפסיקה. עוגמת נפש הינה צער עמוק, ופגיעה המותירה צלקות בנפשו של אדם לפרק זמן ולטעמי- אינה מתקיימת בענייננו. מדובר בהפרת הסכם מסחרי שוודאי גרמה להוצאות, אכזבה, כעס, טרדה וטרחה, אך לא הרבה מעבר לכך, המזכה את הנפגע ממנה לפיצוי על נזקיו הכספיים והנלווים ולא מעבר לכך.

14. מכל האמור- אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:

א. החזר הסך של – 8,494 ₪ ששולם לידי הנתבעת, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 12/12/06 ועד התשלום בפועל.

ב. החזר הסך של 7,042.50 ₪ ששולם לצלם רונן לידור, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 11/4/07 ועד התשלום בפועל.

ג. פיצוי כולל בגין בזבוז זמן, טרדה וטרחה והוצאות נלוות לצורך פגישות, עריכת צילומים מקצועיים וכו', בסכום כולל של 3,000 ₪, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום (מועד פסק-הדין) ועד התשלום בפועל.

ד. כן תישא הנתבעת בהשתפות בשכ"ט ב"כ התובעת, בסכום כולל של 5,000 ₪. סכום זה נכון להיום (מועד פסה"ד), והוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד התשלום בפועל.

ה. הנתבעת אף תשיב לתובעת את הוצאות המשפט שהוציאה, בגין אגרות משפט ושכ"ט המומחה ועדותו, על פי קבלות ואסמכתאות שתומצאנה לב"כ נתבעת, כשהסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום ההוצאה של כל סכום וסכום ועד התשלום בפועל.

ב"כ התובעת יגיש פסיקתא הערוכה כדין, בתוך 10 ימים מהיום.

פסק-הדין ישלח לצדדים, בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ג, 13 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.