1. בפניי תביעה כספית בסך של 30,000 ₪ לפיצוי בגין משלוח דואר פרסומי, וזאת לאור הוראות סעיף 30 א' לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק התקשורת" או "חוק הספאם" או "החוק").
2. הצדדים:

התובע הינו כלכלן ועו"ד במקצועו וכן הבעלים ומנהל מס' כתובות אינטרנט. כמו כן, התובע הוא הבעלים והמחזיק של מס' כתובות דואר אלקטרוני (להלן: "מייל").

הנתבע 1 הינו בעלים של עסק בשם "סיתוונית", בית ספר לרחיפה במצנחים, היא הנתבעת 2. כמו כן, הנתבע 1 הינו המדריך הראשי של בית הספר לרחיפה, כאמור (להלן: "הנתבע").

1. תמצית טענות הצדדים:

התובע טוען, כי הנתבעים שלחו אל תיבות המייל שלו 27 הודעות מייל דומות בתוכנן עם פרסומת שמטרתה לקדם רכישת מוצר או שירות אותו הם מציעים, המכונה "דואר זבל" (להלן: "דואר זבל", או "ספאם"), בהן קישור לדף האינטרנט של הנתבעים והמהוות "דבר פרסומת" כמשמעותו בסעיף 30א' לחוק התקשורת.

1. לטענת התובע, הוא מעולם לא מסר את אחת מכתובות המייל שלו לנתבעים ולא נתן הסכמתו המפורשת לכך כנדרש ע"פ החוק. התביעה הינה לתשלום פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בסך של 1,000 ₪ לכל הודעה, פיצויים נפרדים בגין הטרדה ופגיעה בפרטיות, עוגמת נפש ופגיעה בנוחות התובע.
2. הנתבעים טוענים, כי הנתבע שכר את שירותיו של מר עופר האפרתי (להלן: "מר האפרתי"), אשר הינו הבעלים והמנהל של חברת "אי-מייליון" העוסקת בדיוור ישיר של הודעות מייל. מר האפרתי ביצע את שליחת ההודעות עבור הנתבעים לדיוור חד פעמי של דבר דואר העומד בתנאי החוק. לתובע הגיע הדיוור החד פעמי האמור ל- 27 כתובות דואר שונות לאור תוכנה שהתובע עושה בה שימוש לצורך הגשת תביעות מסוג זה.

עוד לטענתם, התובע הינו תובע סדרתי העושה שימוש לרעה במטרה לשמה נחקק חוק הספאם. לחיזוק טענתם זו ציינו הנתבעים מספר פסקי דין אשר לטענתם מחזקים טענה זו.

1. המסגרת הנורמטיבית:

התובע סומך תביעתו על הפרת הוראות סעיף 30א' לחוק התקשורת, אשר הוסף בתיקון 40, התשס"ח- 2008 וזכה גם לכינוי "חוק הספאם".

סעיף 30א' לחוק התקשורת הנזכר לעיל קובע את העיקרון, כי מי שמוגדר כמפרסם לא ישגר מה שמוגדר כדבר פרסומת באותו סעיף באמצעים שונים, לרבות הודעה אלקטרונית, ללא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען שתינתן בכתב, בהודעה אלקטרונית או בהודעה מוקלטת.

בס"ק (ג') של הסעיף האמור מופיעה רשימה מצטברת של שלושה תנאים שבהתקיימם ניתן לשלוח דבר פרסומת על ידי מפרסם גם למי שלא נתן הסכמתו כפי שתוארה לעיל. ואלו התנאים המצטברים:

(1) הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור, והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן (ב); (2) המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת כאמור, דרך כלל או מסוג מסוים, והנמען לא עשה כן; (3) דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות האמורים בפסקה (1) (סעיף 30 א' (ג) בחוק התקשורת).

1. על פי אותו חוק גם אדם שמותר לשגר לו דברי פרסומת משום שהסכים או משום שחלים עליו הכללים של ס"ק (ג') רשאי בכל עת להודיע "הודעת סירוב" שתינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת וחובתו של מפרסם לכלול בכל דבר פרסומת גם את דבר זכותו של הנמען לשלוח בכל עת הודעת סירוב ובמקרה של מסר אלקטרוני גם לציין כתובת תקיפה לצורך מתן הודעת סירוב (סעיף 30א(ד) בחוק התקשורת).

סעיף 30א' האמור קובע כי שיגור דבר פרסומת ביודעין בניגוד להוראות הסעיף נותן בידי בית המשפט סמכות לפסוק בשל כל הפרה פיצויים לדוגמא (ללא צורך בהוכחת נזקו של הנמען הנפגע) בסך שלא יעלה על 1,000 ₪ לכל דבר פרסומת שמתקבל בניגוד להוראות הסעיף (סעיף 30א(י)(1) בחוק התקשורת).

בנוסף, החוק מפרט שורה של שיקולים שבית המשפט אמור להתחשב בהם בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמא וכן קובע שאין להתחשב בגובה הנזק שנגרם (סעיף 30א'(י)(3) לחוק).

1. דיון:

הרציונל מאחורי חקיקת חוק הספאם בא לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח 182 (תיקון מס' 33), התשמ"ה- 2005). וכך נאמר שם:

"תופעת ההפצה ההמונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות באמצעות רשתות תקשורת (לרבות באמצעות דואר אלקטרוני, הודעות SMS ופקסימיליה), המכונה ”spam”, הפכה בשנים האחרונות למטרד ציבורי כלל-עולמי, והיקפה מצוי במגמת עליה חדה. יודגש כי התופעה והיקפה מצויים במגמת עליה חדה (לפי נתונים שפרסמה נציבות האיחוד האירופי, בשנת 2003 עלה נפח הודעות ה- spam המופצות באמצעות דואר אלקטרוני על 50% מכלל התעבורה העולמית של הודעות דואר אלקטרוני).

תופעת ה spam מעוררת בעיות במישורים שונים, ובהן- בעיות של אבטחת מידע, חדירה למחשבים ללא היתר והפצת וירוסים, פגיעה בפרטיותו של המשתמש ברשת והטרדתו, פגיעה בהתפתחותו של המסחר האלקטרוני, פגיעה בעסקים בשל אובדן זמן והשקעת משאבים. תופעה זו מעמיסה עלויות מיותרות על הציבור, ובכלל כך על מפעילי תקשורת (בעלי התשתיות, ספקי האינטרנט וכו'), עסקים, משתמשי אינטרנט פרטיים ורשויות העוסקות באכיפה".

1. אכן תופעת ההפצה של הודעות פרסומת בלתי רצויות באמצעות רשתות תקשורת שונות הפכה למטרד של ממש בקרב הציבור. בבואנו לבחון את נסיבות המקרה דנן ולאחר שמיעת העדויות ועיון בכתבי הטענות, אני קובעת כי יש לקבל את התביעה בחלקה מהטעמים המובאים כדלהלן:
2. עסקינן בתובע שמחזיק במספר כתובות דואר אלקטרוני. בנסיבות תיק זה מדובר ב- 13 כתובות מייל שונות. דברי פרסומת ששלחו הנתבעים הגיעו לכתובות שבחזקת התובע. מדובר ב- 27 הודעות מייל שנשלחו במהלך חודש אחד לכתובות השונות, כאשר לכל כתובת מייל נשלחו שתי פרסומות, מלבד כתובת מייל אחת אליה נשלחו שלוש פרסומות (מוצג 1א' ומוצגים 1א1-1א27 לסיכומי התובע).

בכותרת הנושא של דבר הפרסומת נכתב: "הזמנה להתנסות בחווית רחיפה- חינם (פרסומת)", כהגדרת "דבר פרסומת" ע"פ החוק.

1. מר האפרתי שהעיד מטעם הנתבעים, הצהיר כי הוא שביצע את שליחת ההודעות עבור הנתבעים (ראו סע' 3 לתצהיר עדות ראשית מטעמו). הוא מפנה לסע' 30א(ב) לחוק התקשורת הקובע, כי "פנייה חד–פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה".

לדבריו, ההודעה שנשלחה מקיימת את ההיתר שהותיר המחוקק לשליחת מייל חד פעמי למאגר כתובות עסקי, כך שלא נעשתה מצד הנתבעים כל פעולה הנוגדת את החוק.

בנוסף טוען מר האפרתי, כי התובע השתמש בתוכנה הקרויה Mail Enable ואשר באמצעותה שלח התובע הודעות לעצמו לכתובות המייל שלו (ראו סע' 16-18 לתצהיר עדות ראשית מטעמו).

1. לעניין זה מינה בית המשפט מומחה בתחום האינטרנט, מר דורון שקמוני (להלן: "המומחה"), שיחווה דעתו בשאלה מאין נשלחו הודעות הספאם שנתקבלו אצל התובע .

הממצאים שהעלה המומחה הינם:

1. דברי הדואר נשוא התביעה התקבלו בשרתי LiveDNS בישראל באמצעות תוכנת Mail Enable (ולא נשלחו משם).
2. דברי הדואר נשוא התביעה נשלחו ממחשבים הנמצאים בארה"ב, ולא בישראל.

הווה אומר, דבר הפרסומת שנשלח התקבל באמצעות תוכנת Mail Enable ולא נשלח ממנה, ולפיכך הטענה כי התובע שלח לעצמו את ההודעות באמצעות תוכנה זו, איננה נכונה.

1. באשר לטענת ההגנה כי מדובר בפנייה חד פעמית העונה לחריג שבחוק בהתאם לסעיף 30א(ב), הרי שאין הדבר כך. לא עלה בידי הנתבעים להוכיח טענה זו כדבעי, שכן לא הוכח בפניי שמאחורי כל כתובות המייל עומד בית עסק. כמו כן, אין המדובר בפנייה חד פעמית, אלא במס' פניות.
2. אכן כאשר מעיינים בהודעת הפרסומת נשוא התביעה ניתן לראות כי בתחתית ההודעה נכתב כך:

"המייל נשלח על פי החוק החדש לרשימה עסקית באופן חד פעמי. אם קיבלתם מייל זה בטעות אתכם הסליחה, במידה ואינך מעוניין להמשיך ולקבל מחברתנו או מטעמה דברי פרסומת, נא הקלק על הקישור".

1. כל שניתן לומר באשר למסר שנכתב בתחתית ההודעה כאמור לעיל הוא כי ניתנה אפשרות להודעת סירוב (או הסרה) מטעם הנמען לקבלת דואר פרסומי (סע' 30א(ד) לחוק). התובע בחר שלא להסיר את הודעות המייל שנשלחו לכתובותיו השונות מהטעם כי:

"לא הסרתי, בדרך טכנית של כניסה למיילים הסרה, וגם לא אעשה במיילים שלא ביקשתי להצטרף לרשימת תפוצתם" (דברי התובע בפרוטוקול, עמ' 22, ש' 19-20).

1. כמו כן, התובע העיד כי יש לו קרוב לשבעה או שמונה אתרים ולכל אתר ישנו מייל ראשי "כאשר הגדרת ברירת המחדל בשרת הדואר היא שכל רצף אקראי של אותיות ומספרים שיכתבו לפני השטרודל שלפני הכתובת יגיע אלי..." (פרט' עמ' 23, ש' 19-22). כמו כן העיד כי יש לו כ- 10 כתובות ראשיות (עמ' 23, ש' 26).
2. מנגד, הנתבע העיד, כי הוא פעל לשליחת דבר הפרסומת באמצעות חברה המתמחה בכך ובאמצעות מר האפרתי. וכך העיד:

"....אז בזמנו לא חשבתי שאני נכנס למשהו כנגד החוק, בדיוק פורסם חוק הספאם, בתקופה ההיא, זה היה מאוד רלבנטי אז וכשישבתי עם עופר על אפשרות לפרסום ואת הפוטנציאל והוא ניסה למכור לי את זה הוא הסביר לי בפירוש שאם נותנים אפשרות להסיר מהסרה אז אין לזה שום בעיה" (פרט' עמ' 42 ש' 29-32; עמ' 43 ש' 1-2).

1. למעשה הנתבע הבין ממר האפרתי, אשר היה אחראי לשליחת הדואר הפרסומי לתובע, כי באם כתובה האפשרות להודעת סירוב או הסרה, הרי שלא תהא כל בעיה עם שליחת הפרסומת לנמענים השונים. משכך החליט לתת למר האפרתי, כמומחה בתחום, לשלוח את הודעות הפרסומת ולא לעשות זאת בעצמו.
2. מהצד השני נמצא התובע, אשר קיבל את הודעת הפרסומת המפנה לאתר האינטרנט ומציעה חווית רחיפה בבית הספר של הנתבעת. הודעה זו נשלחה מס' פעמים לכתובותיו השונות, כאמור, של התובע, כאשר די בכך כי משנים מעט מהרצף האקראי של האותיות והמספרים המצויים בחלק השמאלי של כתובת המייל בכדי שהפרסומת תגיע אל אחת מכתובותיו של התובע.
3. נוכח כך, נוצר מצב בו דבר הפרסומת נשוא התביעה הצליח לעשות דרכו ל-13 מכתובותיו האלקטרוניות של התובע. השכל הישר מלמדנו כי ככל שלאדם יהיו יותר כתובות אלקטרוניות, כך הוא יגדיל את סיכוייו לקבל יותר דואר פרסומי או ספאם. למעשה, מבחינת היקף ההפרה דין 27 מיילים לכתובת מייל בודדת איננו כדין 27 מיילים שנתקבלו ב- 13 כתובות מייל שונות.

לכך יש להוסיף את העובדה כי, התובע הודה כי אין זו התביעה הראשונה שהוא הגיש ע"פ חוק הספאם, וכך העיד:

"ש. כמה תביעות הגשת עד היום?

ת. למיטב זכרוני הגשתי בין 6,7 תביעות...."

(פרט' עמ' 22, ש' 23-25).

1. לטעמי, חוק הספאם בא להגן על כל אזרח כאזרח, אף אם מדובר במשתמש אשר הינו בקיא ברזי הפלטפורמה התקשורתית שנקראת אינטרנט, ואף אם הינו עו"ד וכלכלן. לא זו אף זו, דווקא נוכח העובדה כי התובע בקיא בתחום האינטרנט הוא היה צריך להקליק על הקישור של ההסרה, אולם בחר שלא לעשות כן והמשיך לקבל בדרך זו את הודעת הפרסומת לכתובותיו השונות.
2. סוף דבר:

התובע קיבל 27 דברי פרסומת ל- 13 כתובות מייל שבבעלותו אשר תוכנן זהה כמשמעותם בחוק הספאם. אמנם התרשמתי מעדות הנתבע כי פעל בתום לב, אך בפועל הנתבעים שיגרו את הודעות המייל דרך חברה המתמחה בכך, ולא עמדו בנטל להוכיח את טענת הגנה, כקבוע בחוק. התובע מצידו יכול היה למנוע את קבלת רוב ההודעת על ידי מתן הוראה להסרה מרשימת התפוצה וזאת בלחיצת מקש אחת, אך בחר שלא לעשות זאת. בנסיבות אלו אני קובעת כי סכום הפיצוי יעמוד על סך של 1,000 ₪.

לאור התוצאות אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ג, 26 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.