בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

העובדות בקצרה:-

התובע, יליד 1966, בזמנים הרלבנטיים עבד אצל נתבעת מס' 1, שהייתה מבטחת אצל נתבעת מס' 2.

התובע טען בכתב התביעה, כי ביום 2/6/02, במהלך עבודתו במפעל נתבעת מס' 1 ובעת שדחף עגלה במחלקת החצילים שבמפעל, החליק, נפל ונחבל בגב ובראש עקב רצפה שמנונית.

ביום 3/6/02 ניגש התובע לקופת חולים לקבלת טיפול רפואי, כאשר החריפו הכאבים ומשם הופנה למיון לבית החולים הגליל המערבי בנהריה.

בהפניה לחדר המיון רשמה ד"ר קרון סילביה את תלונות התובע: "מתלונן על כאבים חזקים בגב ומקרינה לרגל שמאל – כאבים מזה חודשיים ומאתמול עוד יותר. מתלונן על כאבים מאתמול, רגל שמאל נרדמת לעתים".

מומחה בית המשפט, ד"ר נחשון, סקר את כל תיקו הרפואי של התובע וקבע שנותרה לו נכות בגין הגבלה מזערית בטווח תנועות עמוד השדרה בשיעור 2.5% , אך קבע כי נכות זו לא קשורה לתאונה, אלא בגין מצב קודם.

ביחס לנסיבות התאונה:

הן מהמסמכים שהונחו בפני, הן מסמכי המל"ל והן מאישורים רפואיים סמוך למועד התאונה, הוכח בפני אירוע התאונה, כנטען על ידו בכתב התביעה.

בשני המסמכים הרפואיים למחרת האירוע, נרשם שהוא החליק בעבודתו. מכאן, אני סבור, כי הוכח בפני כי אכן התובע, במועד התאונה, החליק ונפל כנטען על ידו.

ביחס לסיבת ההחלקה, אין מחלוקת כי הרצפה היתה שמנונית במחלקה שבה עבד התובע.

לעניין האחריות:

אין מקום בכל תיק נזיקין להתחיל לבחון את האחריות של נתבעת 1, במודל הקלאסי של הרשלנות. קיומם של חומרים, כגון מים ושמן על הרצפה, לא אמורים להימצא על המשטח של המחלקה שבה עבד, אלא מהווים סיכון לא סביר.

ראו והשווה ע"א 417/81 מלון רמדה נ' אליהו אמסלם, שבה נקבע שמן על רצפת מטבח הוא סיכון בלתי סביר; ע"א 214/61 וולטר נ' פייזיר, נקבע שם ששומן על רצפת אטליז מהוה סיכון בלתי סביר וכן ע"א 417/75 בן דוד נ' מפעלי טקסטיל, הימצאות סבון או שמנים על רצפת אולם ייצור מהווה סיכון בלתי סביר.

משלא הובאה כל ראיה, כי הנתבעת דאגה לניקיון של אותם משטחים, לא הזהירה מהימצאותם, אני סבור כי התאונה התרחשה והיא באחריות נתבעת מס' 1.

ביחס לאשם תורם:

אני סבור כי יש מקום להשית אשם תורם על התובע בשיעור 10%.

על הנזק:

מומחה מטעם בית המשפט קבע שלא נותרה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה והנכות הקיימת בדמות הגבלה מזערית בעמוד השדרה, אינה קשורה בתאונה.

לאחר שעיינתי בחוות הדעת, במסקנות המל"ל ובחוות דעת של הצדדים, אני סבור כי קביעת המומחה מבוססת למדי ובפרט כאשר רואים שהכאבים החלו לפני התאונה בחודשיים, אך הוחמרו בעקבות התאונה ודי לצטט מפיו של התובע במסמך הרפואי הראשון, בו מצוין: "כאבים מזה חודשיים ומאתמול עוד יותר" וכן על שלל המסמכים, כפי שהפנה המומחה עצמו ועל כן אני סבור כי קביעתו מבוססת למדי ואני מאמצה.

במקרנו, אין מקום להתחיל לסקור את כל נזקי התובע, אך ברור כי ראשי הנזק הם כאב וסבל, עזרה צד ג', הפסד השתכרות בעבר והוצאות.

כמו כן, שולמו תשלומי מל"ל בסך 1,472 ₪.

מצאתי לנכון לפסוק סכומים גלובליים בגין כל ראשי הנזק של התובע, לאחר שקלול האשם התורם וניכויי המל"ל.

על כן, אני פוסק לטובת התובע את הסכומים הבאים:

א. פיצוי בסך 11,740 ₪.

ב. החזר אגרה בסך 634 ₪.

ג. שכ"ט עו"ד בסך 3,626 ₪, כולל מע"מ.

__________________________________

סה"כ 16,000 ₪

לסיכום:

אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 16,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, היה ולא, הסכום יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן פטור מלא מתשלום יתרת אגרה בתיק.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ד, 13 יולי 2014, בהעדר הצדדים.