התובע יליד 1938, נפגע בתאונה מיום 17.3.08 כהולך רגל שהיה נהוג על ידי נתבע מס' 1 והיה מבוטח על ידי נתבעת מס' 2.

ביום התאונה היה התובע בן 70 שנה, וכיום הינו בן 74 שנים.

הנכות הרפואית כפי קביעת המומחים על ידי בית המשפט:

בית המשפט מינה את ד"ר נורמן ביום 10.5.10 כמומחה מטעמו בתחום האורטופדי לצורך קביעת נכותו הרפואית של התובע עקב התאונה. בחוות דעתו מיום 10.10.10, קבע ד"ר נורמן כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 19% עקב התאונה, לפי החלוקה כדלקמן:

10% נכות לפי סעיף 39 (2) בתוספת לתקנות המל"ל (קביעת דרגת נכות לנפגע בעבודה) התש"ז- 1956. עקב אי התאחות של עצם הבריח. 10% נכות לפי סעיף מותאם 31 (1) (Iׂ) לתקנות, עקב שיתוק חלקי של העצב האסקילארי, הגורם לשיתוק של שריר הדלטואיד.

בעקבות שאלות הבהרה שנשלחו לד"ר נורמן, חל שינוי קל בחוות דעתו, את הנכות בשיעור של 10% שנתן לפי סעיף 39 (2) לתקנות, החליף בנכות בשיעור של 10% בסעיף 35 (1) (ב) לתקנות הנכות. כך שהנכות נותרה כפי שהיתה.

במסגרת החקירה בבית המשפט ביום 1.2.12 בבית המשפט, שוב החליט ד"ר נורמן לשנות את סעיפי הליקוי, בקובעו 10% נכות לפי סעיף 35 (1) (ב) לתקנות עקב השבר המרוסק לתוך המפרקי לבריח, ו-10% לפי סעיף 31 (6) (א) (II). לתקנות, עקב שיתוק חלקי של העצב האקסילארי בצורה בינונית.

ד"ר נורמן הוסיף בחוות דעתו כפי שנאמרה בעל פה, כי הנכויות אינן חופפות.

המשמעות של הדברים הם, כי לתובע נותרה נכות של 19%.

הפגיעה הצווארית:

בעקבות תהיות אשר עלו במסגרת סוגייה זו, מונה ביום 23.4.12 ד"ר קליגמן כמומחה רפואי בעניין הפגיעה הצווארית בלבד והנכות בגינה. ד"ר קליגמן בחוות דעתו מיום 27.6.12, קיבל את עמדתו של התובע, כי נפגע בתאונה בצווארו, וקבע כי הוא סובל מנכות בשיעור של 10% לפי סעיף 37 (5) א' לתקנות, עקב מגבלות בטווח תנועת הצוואר. יחד עם זאת, ד"ר קליגמן קבע בחוות דעתו, כי רק רבע מנכות זו, (2.5%) הינה עקב התאונה.

הצדדים נחלקו גם על קביעות המומחים, הן באשר לקביעה של ד"ר קליגמן והן באשר למצבו הרפואי של התובע.

אומר, כי לא נעלמו מעיניי הטענות בדבר מצבו הרפואי של התובע כפי שפורטו בהרחבה בסעיף 4 לסיכומים מטעם הנתבעים. אך, דעתי היא כי מן הראוי היה שתבוא בקשה אשר אכן תכמת את הפגימות, אשר היו לתובע בעברו, לידי אחוזים כדי שבית המשפט יוכל לאמוד את הסוגיה של העבר לעומת ההווה והעתיד, באשר לתפקודיות של קביעת המומחים מטעם בית המשפט.

דבר זה לא נעשה. ומשלא נעשה, ועל אף השגגה בית המשפט רשאי על אף העדר חוות דעת, לעיין בממצאים ובסופו של יום לקבוע את הנכות התפקודית, כמכלול הנתונים אשר מצויים בידיו לגבי התובע.

באשר לחוות הדעת של ד"ר קליגמן, אינני מקבל את הטענה כי ד"ר קליגמן לא יכול היה לקבוע חלקיות נכות. אני מודע לכך כי עלתה טענה כי לא היתה כל מגבלה בצוואר, אך מחוות הדעת ומהתיעוד אשר מצאתי, טענה אחת קיבלתי והיא העובדה כי הנכות אשר נקבעה על ידי ד"ר קליגמן התבססה לאו דווקא על אבחנות עבר, אלא על נתוני הדמיה, אשר הציגה שינויים ניווניים אשר מקנים אכן 10% נכות, בגין הבעיות הרפואיות אשר יש לתובע. התאונה עצמה הביאה להחמרה בשיעור של 2.5%, ואני מקבל את קביעתו של ד"ר קליגמן.

כבר קבעתי כי קביעתו של מומחה, על מנת לראות בה כקביעה אשר אינה נכונה, יש צורך בסטייה מהותית או העדר כל הגיון בקביעה מה שלא מצאתי במקרה דנן.

אם נחבר את הנכויות, אזי, הנכות הרפואית הראשונה תעמוד על 19%

הנכות השנייה - תעמוד על 2.5%.

ובמצטבר 21.025% ונעגל זאת – ונעמיד את הנכות על 21% רפואית.

באשר לנכות התפקודית –

הרי כאן באה מלאכתו של בית המשפט לידי מעשה. ציינתי את העובדה כי לא הובאה חוות דעת או לא התבקשה באשר למצבו של התובע עובר לתאונה. אך מאידך, אינני יכול בוודאי להתעלם כי מדובר באדם אשר סבל ממחלות רבות, ולצערי גם גילו לא היטיב עימו, שעה שאנו באים לידי חישוב מצבו התפקודי.

אני סבור כי במקרה דנן, יש לאמץ את ההלכה אשר קבעה כי אומנם סמכותו של בית המשפט לסטות מהנכות הרפואית אשר נקבעה לנכות התפקודית, אך, בשקלול כל מערך הנתונים אשר הובא בפניי, אני קובע כי הנכות התפקודית תהה זהה לנכות התפקודית ותעמוד על 21%.

הנזק:

כאב וסבל - 29,184 ₪ .

הוצאות רפואיות – בפני בית המשפט הוצגו מסמכים מהותיים באשר להוצאות רפואיות, סך של 337 ₪ (נספח ו') ו-1,530 ₪ (נספח ז').

אני מודע לכך כי לא תמיד אדם שומר את כל הוצאותיו. ולפיכך, אני קובע סכום גלובלי בסך 5,000 ₪.

עזרת צד ג' ועזרה לעבר – לא הובאה ראיה אובייקטיבית, אשר יהיה בה כדי לבוא ולהצביע לגבי העבר, אך לאור גילו והנכות אשר קבעתי, אני סבור כי הגיוני כי קיבל עזרה. עם זאת אין לי כל אינדיקציה לסכום אשר הוציא, ולפיכך, אפסוק סכום גלובלי בסך 5,000 ₪.

עזרת צד ג' בעתיד:

אינני מקבל את הטענה כי מדובר בפגימה קלה.

עם זאת, אינני גם מקבל את התחשיב הגבוה מאוד אשר הוצג בפניי במקרה דנן.

התיאוריה אשר הוצגה במסגרת סעיף 5.4, תיאוריה יפה היא, אך אין בה כדי לבוא ולהצביע על כך כי נזק מעין זה נגרם ויש צורך לבוא ולהביאו למקסימום האפשרי.

אני סבור כי מעצם גילו ומעצם מחלות עבר, התאונה הביאה להאצה בקבלת עזרת צד ג'. לא הובאה בפניי כל ראיה באשר לתגמולי מל"ל אשר ניתנים לאנשים נכים, ולפיכך, אין לי אלא לקבוע על דרך האומדנה מנסיון

העבר, כי באשר לעזרה לצד ג', אפסוק סך של 40,000 ₪.

הוצאות נסיעה:

נתבע סכום אשר אינו גבוה, ולפיכך, אקבלו סך של 2,000 ₪.

סה"כ הנזקים : 81,184 ₪, נכון ליום כתיבת פסק הדין.

לזאת יש להוסיף את הוצאות המשפט, אגרה 633 ₪. שכ"ט חוות דעת ד"ר נורמן בסך 1,740 ₪. שכ"ט חוות דעת ד"ר קליגמן בסך 2,400 ₪. יתרת אגרה תשולם על ידי הנתבעות.

סה"כ - 4,773 ₪. (הסכום יוצמד למועד כל הוצאה ועד ליום מתן פסק הדין)

שכ"ט עו"ד -10,554 ש"ח + 17% מע"מ .

הסכומים ישולמו כולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ג, 30 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.