1. התובעת חיה אונגר ילידת 1947 נפגעה בתאונת דרכים ביום 9.1.09.

התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

אין מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי והחבות על פי חוק הפלת"ד.

מומחה רפואי מטעם בימ"ש פרופ' תום הלל קבע נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 5%.

2. התובעת מפרטת בתצהירה את האירועים מאז התאונה, השלכותיה וקשיי התפקוד וכן עיסוקה עובר לאירוע התאונה עד למועד הפרישה מעבודה בחודש מאי 2012.

בתצהיר נטען כי התקשתה בביצוע עבודתה כמתאמת שרות לקוחות ובקרה בחב' לוגיסטיקר, בגין הפגיעה בתאונה ונעדרה במשך 6 חודשים תוך ניצול כל ימי המחלה.

בחקירה נגדית נדרשה לרקע רפואי קודם ועומתה עם הקבלות שצורפו לעניין ההוצאות.

בסיכומים טוען ב"כ התובעת לפיצוי בגין הפסדי עבר, כאשר לטענתו מתלושי השכר בשנים 2010, 2011 יש ירידה בפועל של כ- 1,500 ₪ לחודש וכן לפיצוי לעתיד לתקופה של שנתיים עד גיל 67, הוצאות וכאב וסבל.

ב"כ הנתבעת בדיעה כי בהעדר ראיה להפסדים, לרבות תצהיר מעסיק, אין מקום לפסוק פיצוי לעבר, בעיקר על רקע מצב רפואי קודם וקביעת המומחה הרפואי לעניין תרומת אירוע התאונה, שיעור הנכות הצמיתה והזמנית שנקבעה והעובדה כי שולם לתובעת מלוא השכר על ידי המעביד.

לפיכך, נטען כי אין מקום לפסוק פיצוי מעבר לכאב וסבל בהתאמה לשיעור הנכות.

3. חוות הדעת של המומחה הרפואי פרופ' תום הלל, מתייחסת לקשת הפגיעות בתאונה נשוא התביעה; שברים בצלעות העליונות מצד ימין, פגיעה במפרק יד ימין, שבר בקרסול רגל ימין – התיעוד הרפואי שעמד לרשותו, תלונות התובעת ומימצאי הבדיקה.

בפרק הסיכום והמסקנות קובע המומחה הרפואי כי לא נותרה נכות צמיתה בגין הפגיעה ברגל ימין ואף לא בגין השברים בצלעות: "אני מעריך את נכותה הצמיתה עקב הפגיעה במפרק הסטרנו – קלויקולדי הימני בעת התאונה, על פי מחצית הנכות שבעקבות סעיף 35 (1) ב' של תקנות המל"ל, ב 5% נכות.

את נכותה הזמנית אני מעריך באי כושר מלא למשך חודשיים. לאחר מכן נכות זמנית של 50% למשך עוד 3 חודשים."

המומחה לא זומן לחקירה, חוות דעתו לא נסתרה.

בשים לב לגילה של התובעת, עברה התעסוקתי, מצבה הרפואי בלא קשר לאירוע התאונה, מצאתי לקבוע כי ההשלכה התפקודית אינה עולה על שיעור הנכות הרפואית.

4. בתום שמיעת הראיות (עדות התובעת) וסיכומי ב"כ הצדדים, עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, באיזון הראוי של מכלול הנתונים, התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסד הכנסה מלא לתקופות אי הכושר כפי שנקבע בחוות דעת המומחה, פיצוי גלובלי על דרך האומדנה לעתיד, פיצוי בגין הוצאות ועזרה בתקופה הסמוכה לתאונה וכן פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממוני בשים לב להיקף הפגיעה, ההליך הרפואי והשיקומי ושיעור הנכות הרפואית.

לא מצאתי לקבל את טיעוני ב"כ התובעת בסיכומיו לעניין חישוב הפסד בפועל בשנים שלאחר התאונה, שכן לא שוכנעתי לקיומו של קשר סיבתי עובדתי או משפטי בין הפגיעה בתאונה ותוצאותיה לבין החישוב הנטען.

בתקופת אי הכושר לא נגרע משכרה של התובעת בשים לב לניצול ימי מחלה.

בהתאם לבסיס שכר נטו זכאית התובעת לפיצוי בגין הפסד הכנסה מלא וחלקי בעבר ופיצוי גלובלי על דרך האומדנה לעתיד בסך של 22,000 ₪.

כמו כן מצאתי לקבוע פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממוני בגבולות 14,000 ₪.

פיצוי נוסף בגין הוצאות ועזרת צד ג' בתקופה הסמוכה לתאונה בסך 4,000 ₪.

סה"כ הפיצוי 40,000 ₪.

5. אשר על כן, מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 40,000 ₪, בצרוף הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13%.

ניתן היום, י"א טבת תשע"ג, 24 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.