1. בפניי תביעה לחיוב הנתבעת להחליף את מנוע רכבו של התובע במנוע חדש, בטענה כי הוא צורך שמן בכמות בלתי סבירה. לחלופין, עותר התובע לחייב את הנתבעת להחליף את רכבו ברכב אחר, ככל שהנתבעת סבורה שהמנוע המקורי המותקן ברכבו צורך שמן בכמות סבירה המותרת עפ"י הוראות היצרן.בנוסף, קיימת עתירה לחייב את הנתבעת בפיצויים בגין הוצאות ועוגמת נפש (שלא כומתו בכתב התביעה).
2. עפ"י הנטען, בסוף שנת 2007 רכש התובע מהנתבעת – "חברת אחים פרטוש בע"מ", חברה המנהלת ומפעילה בא.ת. עכו מוסך ואולם תצוגה לשיווק רכבים מתוצרת טיוטה (להלן: "אחים פרטוש") רכב חדש מסוג טיוטה קורולה דינמיק מודל 2008 מ.ר 85-412-64 (להלן: "הרכב"); בטרם הרכישה מסרו נציגי אחים פרטוש לתובע את נתוני הרכב והסבירו לו כי רכב מסוג זה אינו צורך שמן כלל וכי הוא נזקק לטיפול תקופתי כל 15,000 ק"מ; ההסברים שניתנו לתובע לרבות האמור בחוברת ובמפרט הטכני שנמסרו לו גרמו לו להאמין כי מדובר ברכב אמין שלא נזקק לבדיקות וטיפולים בתדירות גבוהה; כעבור זמן מה גילה התובע כי המנוע צורך שמן, על כן ניגש למוסך אחים פרטוש שם דאגו להוסיף שמן למנוע. לימים התברר כי המנוע צורך שמן בכמות בלתי סבירה, עובדה המאלצת את התובע לסור למוסך מידי חודש; לאור האמור פנה התובע לאחים פרטוש בדרישה להחלפת המנוע אך נענה בשלילה בטענה כי נערכו מס' בדיקות מקיפות לרכב התובע ונמצא כי כמות השמן אשר הוספה במרווחים של 3,000 ק"מ הינה 0.4 ליטר, דהיינו צריכה של 130 גר' שמן לכל 1,000 ק"מ, בעוד עפ"י הוראות היצרן, צריכת השמן המירבית המותרת הינה 1 ליטר לכל 1,000 ק"מ; התובע טוען כי מדף היסטוריית טיפולים של הרכב עולה כי צריכת השמן עומדת על 0.5 ליטר שמן לכל 1,300 ק"מ, דבר המוביל למסקנה כי המנוע ברכב התובע פגום.
3. אחים פרטוש טענה כי יש למחוק את התביעה נגדה מאחר והיא משמשת אך כסוכנות משנה מורשית לרכבי טויטה מטעם היבואן, עובדה הידועה לכל לרבות לתובע; בהיותה משמשת כסוכנות משנה אין היא אחראית לכלי הרכב המשווקים באמצעותה; נציגי המכירות שלה נוהגים למסור ללקוחותיה רק נתוני יבואן הכלולים במפרט הטכני של היצרן; אין בסיס לטענת התובע כי המנוע ברכב שרכש צורך שמן בכמות בלתי סבירה. ה"צריכה הסבירה" היא נתון הנקבע ע"י היצרן בלבד והדבר אף מצוין בספר הנהג; אחים פרטוש מאשרת כי היו לתובע תלונות בנושא צריכת שמן מוגברת אך הרכב נבדק ע"י המנהל הטכני שלה וכן הנציג הטכני מטעם היבואן ולא נמצא בו כל פגם וכי תצרוכת השמן עומדת בגבולות הסביר עפ"י הגדרת היצרן, כך שאין כל סיבה להחלפת המנוע ברכב התובע.
4. התובע ביקש לתקן את כתב התביעה באופן שתצורף אליו יבואנית הרכב בארץ – חברת "יוניון מוטורס בע"מ" (להלן: "יוניון מוטורס"), ומבוקשו ניתן לו. בהמשך לכך, הושגה הסכמה בין התובע לבין אחים פרטוש לפיה התביעה נגדה תימחק ללא צו להוצאות, כך שיוניון מוטורס נותרה נתבעת יחידה בתיק.
5. טענות יוניון מוטורס: אחים פרטוש ויוניון מוטורס ביצעו מעקב מקיף אחר צריכת השמן ברכב התובע ולא נמצא כי צריכת השמן ברכב חורגת מהנחיות היצרן באופן שדורש תיקון או החלפה של חלק מקורי של היצרן בהתאם לתנאי האחריות; יוניון מוטורס אינה אחראית למצגים ו/או הצהרות שניתנו, אם וככל שניתנו, ע"י אחים פרטוש ואשר לא קיבלו את הסכמתה המפורשת, ואין בהם ולא יכול להיות בהם כדי לחייב את יוניון מוטורס; את "סבירות" צריכת השמן של רכב התובע יש לבחון בהשוואה לנתוני היצרן אשר קבע כי תצרוכת השמן המירבית לרכב התובע הינה עד 1 ליטר לכל 1,000 ק"מ; אין בעובדה כי התובע פקד את סוכנות המשנה (מוסך אחים פרטוש) מדי חודש כדי ללמד על תקלה כלשהי ברכב. כעולה מדו"ח ריכוז הטיפולים, ביום 8.9.09 הוספה כמות של 0.3 ליטר שמן לאחר שרכב התובע גמע מרחק של כ- 2,500 ק"מ (120 סמ"ק ל- 1,000 ק"מ), כך שאין בכמות שנוספה כדי ללמד על תצרוכת שמן חריגה. יתרה מזו, צריכת שמן ברכב מושפעת ממס' גורמים, בין היתר, אופי הנהיגה ברכב, אופן השימוש בו ועוד, כך שלא מן הנמנע שהתובע במחדליו שלו גורם לתצרוכת השמן הנטענת; טענת התובע לפיה רכבו צורך 0.5 ליטר שמן ל-1,300 ק"מ הינה טענה מופרכת הנעדרת כל אחיזה במציאות, ומכל מקום צריכה זו מצויה בטווח התקין עפ"י הנחיות יצרן. יתרה מכך, מדף ריכוז טיפולים עולה כי צריכת השמן ביחס לנסיעה של רכב התובע משתנה ואף מצויה במגמת ירידה; מאחר ורכב התובע בעניין תצרוכת השמן נמצא תקין וללא תקלה, הרי שאין בסיס לתביעת התובע בדבר החלפת המנוע ברכבו ולחילופין החלפת הרכב; ראשי הנזק הנטענים הכלולים בתביעת התובע לפיצויים מוכחשים. כל ביקורי התובע במוסך אחים פרטוש נעשו על דעתו על אף שלא התעורר צורך מהותי לכך. מכל מקום, בהתאם לתנאי האחריות והשירות, נזק מקרי או נלווה, הפסד זמן, אי נוחות או הפסד מסחרי אינם נכללים במסגרת האחריות.
6. חוות דעת מטעם הצדדים: לצורך הוכחת טענותיו בעניין תצרוכת שמן חריגה הגיש התובע חוות דעת שמאית מיום 21.3.11 של השמאי ס. חמזה ממשרד ס.ח שמאים ובוחנים, המבוססת על בדיקת מנוע רכב התובע מיום 17.3.11 (מד אוץ 58,408 ק"מ) במכון בדיקה בירכא לפיה נמצא כי "מנוע שורף שמן. מנוע מצלצל. לתקן מערכת אזרקת שמן. פליטה עשן מעל המותר. מערכת הצתה מזייפת". עפ"י חוות הדעת השמאית סך כל נזקי התובע נאמדים בסך של 13,400 ₪ המורכב מהסכומים הבאים: עלות תיקון הליקויים – 6,000 ₪, החזר עלות רכישת שמן שהתובע חויב במוסך אחים פרטוש- 2,500 ₪, החזר עלויות נסיעה עד למוסך 1,000 ₪, וכן ירידת ערך צפויה בסך 3,900 ₪.

מנגד הגישה יוניון מוטורס בע"מ חוות דעת של מהנדס הרכב דוד נמרי מיום 17.6.11 לפיה רכב התובע נבדק ביום 30.5.11 (מד אוץ 66,409 ק"מ) ולא אותרו סימני נזילה וכי כמות השמן שמנוע הרכב צרך בנסיעה למרחק של 500 ק"מ קטנה מאד ואיננה ניתנת למדידה.

1. מומחה מטעם ביהמ"ש: עפ"י החלטה מיום 17.4.12 מונה מהנדס המכונות מר יעקב זינגר כמומחה מטעם בית המשפט. עפ"י ממצאי חוות דעתו מיום 26.6.2012 (מד אוץ 86,553 ק"מ) תצרוכת השמן של מנוע רכב התובע, כפי שנמדדה בבדיקתו מיום 20.6.12 הינה 130 סמ"ק ל- 1,000 ק"מ, ולמרות הצהרת היצרן בספר הרכב, צריכת השמן ברכב התובע חורגת מהמקובל. לא אותרו סימני נזילה.
2. בתיק נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התובע העיד הוא עצמו בלבד. מטעם ההגנה העידו שני עדים: מר דוד נמרי, מהנדס רכב, ומי שערך את חוות הדעת מטעם יוניון מוטורס (להלן: "המהנדס נמרי"), מר אילן לוי, תומך שירות בחברת יוניון מוטורס (להלן: "מר לוי"). כמו כן נחקר המומחה מטעם ביהמ"ש. הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפני לצורך הכרעה (לא ההכרעה העכשווית, כפי שיובהר להלן).
3. כאן המקום להוסיף ולציין כי במהלך בחינת מכלול החומר הקיים בתיק ביהמ"ש לצורך מתן פסק דין סופי, נחה דעתי למנות מומחה נוסף מטעם ביהמ"ש, וזאת מאחר וחוות דעת המומחה הקודם מטעם ביהמ"ש (המהנדס יעקב זינגר) ותשובותיו במסגרת החקירה הנגדית לא סייעו בידי להכריע במחלוקת, ואף הקשו על מלאכתי (ראו החלטה מיום 10.9.13). לאור זאת, ובהתאם לסמכותי הוריתי על מינוי מומחה נוסף מטעם ביהמ"ש (המהנדס אהוד אסטרחן), אשר קבע בממצאי חוות דעתו מיום 20.11.13 כי בהתאם לתוצאות נסיעת הבדיקה שביצע ברכב התובע ביום 18.11.13 ניתן לקבוע כי במנוע רכב התובע לא קיימת צריכת שמן מנוע החורגת מנתוני יצרן הרכב (עמ' 7 לחוות הדעת).

התובע הגיש בקשה לזימון המומחה מטעם ביהמ"ש לחקירה נגדית. חקירתו הנגדית של המהנדס אסטרחן ע"י ב"כ הצדדים התקיימה בביהמ"ש ביום 31.3.14 ולאחריה הוריתי על הגשת סיכומים.

הצדדים הגישו סיכומיהם, והתיק הונח בפניי לצורך הכרעה סופית.

1. הסוגיות הטעונות הכרעה:
   1. האם הוכח ע"י התובע כי מנוע רכבו פגום (במובן זה שהוא צורך שמן בכמות "בלתי סבירה" (חריגה), באופן המהווה הפרת הסכם המכר מצד יוניון מוטורס?
   2. אם התשובה לשאלה בסעיף א' חיובית – מה הם הסעדים להם זכאי התובע עקב כך.

נדון בסוגיות אלה כסדרן.

1. הסוגיה המרכזית הטעונה הכרעה הינה האם רכב התובע צורך שמן מנוע באופן מוגבר (חריג). לצורך בחינת סוגיה זו, מונה, המהנדס אסטרחן, כמומחה מטעם ביהמ"ש, כנזכר לעיל, אשר קבע באופן מפורש וברור כי "בנסיעת הבדיקה האמורה לא נמצא כי הייתה תצרוכת שמן מנוע בכמות הניתנת למדידה בעזרת מדיד השמן של המנוע. לפיכך ניתן לקבוע כי במנוע הרכב של התובע לא קיימת צריכת שמן מנוע החורגת מנתוני יצרן הרכב" (עמ' 7 לחוות הדעת ס"ק 5.4).
2. אינני מקבל את טענת התובע בסע' 23 לסיכומיו כי יש לפסול את חוות דעת המהנדס אסטרחן ותחת זאת להישען על ממצאי חוות הדעת הקודמת (של המהנדס זינגר), בטענה כי חוות הדעת של המהנדס אסטרחן נעשתה באופן מגמתי ו/או באופן בלתי ענייני ו/או בלתי מקצועי. אנמק להלן עמדתי זו.
3. הלכה פסוקה היא כי מעת שמינה בית המשפט מומחה מטעמו, סביר להניח כי ממצאיו יאומצו על ידי ביהמ"ש אלא אם נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן, כגון במקרים של טעות בולטת או משמעותית (ע"א 3056/99 שטרן נגד שיבא, פ"ד נ(2) 936(. סטיה נוספת מחוות הדעת אפשרית בנסיבות חריגות ומטעמים מהותיים כבדי משקל, כאשר עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין מהמשך מינוי המומחה או כאשר המומחה מטעם ביהמ"ש פעל בחוסר תום לב (רע"א 337/02 מזרחי נגד כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נו(4) 673).
4. אכן נקבע לעניין מעמדה של חוות דעת מומחה שמונה מטעם ביהמ"ש כי היא נהנית ממעמד מיוחד בהבדל מחוות דעת המומחים מטעם הצדדים באותו תיק. הגישה של אימוץ חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש "כברירת מחדל" באה לידי ביטוי, בין היתר, בע"א 1240/96 חברת שיכון עובדים בע"מ חנן נגד רוזנטל ו- 14 אח', נב (4) 563, שם נקבע:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעת הדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם נראית לו סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..".

1. לאחר עיון מעמיק בחוות דעת המהנדס אסטרחן ולאחר שמיעת חקירתו הנגדית בביהמ"ש לא שוכנעתי כי נפל בה פגם באופן המצדיק לסטות מהאמור בה.
2. התובע תקף את חוות דעת המהנדס אסטרחן בסיכומיו וביקש לפסלה, בין היתר מהטעם שהמהנדס אסטרחן אינו בעל הכשרה מקצועית בתחום הנדסאות רכב אלא בתחום הנדסת חקלאות ומיכון. כן העלה טענות המבססות את טענתו למגמתיות ו/או בלתי מקצועיות. בין היתר, נטען כי המומחה אסטרחן לא בדק את היסטוריית הטיפולים של רכב התובע במוסך; לא רשם בחוות דעתו את גרסת התובע כפי שעולה מתצהיר עדות ראשית התובע ובחר לרשום רק חלקים מתוך כתב התביעה; למומחה אסטרחן הייתה דעה מוקדמת ומוגמרת בטרם עריכת חוות דעתו, משום שבעבר שימש כמומחה בתביעות נגד יוניון מוטורס, והגיע למסקנה כי המנועים ברכבי הנתבעת תקינים; המומחה התעלם מהעובדה כי צריכת שמן ברכב התובע מתחילה לעיתים לאחר נסיעה בת 500 ק"מ; לא נבדקה מנורת השמן ברכב התובע שנועדה להתריע על חוסר שמן במנוע; המומחה לא החליף את השמן והמסנן במו ידיו לפני הנסיעה ופעולה זו נעשתה ע"י אחרים. גם הוספת השמן לאחר נסיעת המבחן בוצעה ע"י נציג יוניון מוטורס ללא נוכחות התובע ומבלי להראות לתובע את מד השמן ולהסביר מה נעשה.
3. לא מצאתי בטענות אלה של התובע ממש. הרקע המקצועי ופרטי השכלתו של המהנדס אסטרחן, ומומחיותו בתחום הנדסת רכב, הינם כמפורט בפתח חוות דעתו. אם סבר התובע כי המהנדס אסטרחן אינו מומחה בתחום שבמחלוקת אזי היה עליו להעלות טענה זו בסמוך לאחר מינויו ולא לאחר השלמת חוות דעתו, ובחינת ממצאיה. התובע טען כי המהנדס אסטרחן מונה בתיקים אחרים כמומחה מטעם ביהמ"ש בתיקים הקשורים לבחינת תקינות מנועי רכב, משמע שגם לשיטתו המהנדס אסטרחן מוכר כגורם מקצועי מוכר וידוע בתחום הנדסת הרכב הראוי לשמש כמומחה מטעם בית המשפט בתחום זה. כעולה מחוות הדעת המהנדס אסטרחן הוא בוגר בטכניון בתחום של הנדסת מיכון בפקולטה להנדסה חקלאית ובעל ניסיון של 36 שנים בתחום תכנון וייצור כלי רכב ומכליות כביש, חומרי סיכה ושמנים לרכב ותעשיה. בעל כתב הסמכה, לרבות ניהול מקצועי של מוסך במכונאות רכב. אומנם המהנדס אסטרחן אישר בחקירתו הנגדית כי למד הנדסה חקלאית ומיכון ולא הנדסת רכב אך היות והוא עוסק בפועל בתחום הרכב כ- 40 שנים הוא מגדיר את עצמו כמהנדס רכב (פ' עמ' 21 ש' 24-28).
4. המהנדס אסטרחן העיד בחקירתו הנגדית כי בחן את עברו של רכב התובע (היסטוריית טיפולים) על יסוד המסמכים שהוצגו בפניו תוך שעולה מתשובתו כי אמנם לא בדק במחשב החברה את העבר של רכב התובע אך הוא קרא את כל המסמכים שהוגשו לו ע"י שני הצדדים כאשר התייחסותו בחוות דעתו הינה ביחס לסוגיית תצרוכת השמן של מנוע רכב התובע עפ"י המנדט שניתן לו (פ' עמ' 23 ש' 7-10). התובע טען כי המהנדס אסטרחן התעלם מתצהיר עדותו הראשית ונספחיו והסתמך רק על כתב הטענות. במהלך חקירתו הנגדית העיד המהנדס אסטרחן כי עיין בכל המסמכים שהוגשו לו לרבות תצהיר התובע אלא שלמיטב הבנתו לא היה צורך לצרף את תצהיר עדות ראשית התובע במסגרת בדיקתו (פ' ע' 23 שורות 11-16). למעלה מן הצורך יצוין כי היסטורית הטיפולים של רכב התובע נכללת בתיק ביהמ"ש כחלק מראיות הצדדים.
5. לא מצאתי כל בסיס לטענת התובע כי המהנדס אסטרחן גיבש דעה מוקדמת ביחס לתקינות מנועים מתוצרת טיוטה לאור עריכת חוות דעת קודמות, של רכבים מתוצרת יצרן זה, כמומחה מטעם ביהמ"ש. מומחה מטעם ביהמ"ש נחשב כידו הארוכה של בית המשפט וככזה נהנה ממעמד מיוחד הנובע ממהות המינוי ומהיות חוות דעתו אובייקטיבית (במובחן מחוות דעת של מומחים "מטעם הצדדים"). עיון בחוות הדעת של המהנדס אסטרחן ובפרוטוקול חקירתו הנגדית הותיר בעיניי רושם של מקצועיות והגינות וללא חשש של העדפה או קיפוח של צד זה או אחר. המהנדס אסטרחן אף שלל את הטענה כי גיבש דעה מוקדמת ביחס לתיק זה, טרם עריכת בדיקתו והבהיר כי הוא "מתייחס לכל מקרה לגופו" (פ' ע' 24 ש' 1-4).
6. טענת התובע כי המהנדס אסטרחן התעלם מכך שצריכת שמן ברכבו מתחילה לעיתים לאחר נסיעה של 500 ק"מ יש לדחות. ראשית, מדובר בטענה שבמומחיות כשטענה זו לא נתמכה ע"י התובע בחוות דעת מקצועית ו/או בראיה מספקת אחרת. שנית, המהנדס אסטרחן התייחס לכך במסגרת חקירתו הנגדית והבהיר כי למיטב הבנתו המקצועית נסיעת מבחן למרחק שמעל ל- 500 ק"מ מספיקה כדי לעמוד על היקף תצרוכת שמן המנוע של הרכב הנבדק תוך ששלל כ"סבירה" את הטענה לפיה לעיתים תופעת של צריכת שמן מנוע מוגברת מתחילה להופיע רק לאחר נסיעה של למעלה מ- 600 ק"מ (פ' ע' 24 ש' 5-8).
7. גם לא מצאתי כל בסיס לטענות התובע כי במסגרת הבדיקה לא נבדקה מנורת השמן ברכב התובע ו/או כי במסגרת הבדיקה המהנדס לא החליף במו ידיו את השמן והמסנן ברכב התובע ופעולה זו בוצעה על ידי אחרים. סוגיית תקינות מנורת השמן ברכב התובע לא הייתה במחלוקת בין הצדדים וכפועל יוצא מכך לא נמסרה לבדיקת המומחה מטעם ביהמ"ש במסגרת המנדט שניתן לו. מעבר לכך, המהנדס אסטרחן אישר במסגרת חקירתו החוזרת לב"כ הנתבעת כי מנורת השמן מתייחסת ללחץ השמן במנוע ולא לכמות השמן, כך שגם אם נותר באגן השמן חצי ליטר או ליטר שמן, עדיין הלחץ של השמן יכול להישאר זהה מבלי שהמנורה תידלק ותתריע על תקלה (פ' ע' 27 ש' 1-4). בנסיבות העניין, די בכך שהמהנדס אסטרחן אישר במהלך חקירתו הנגדית כי נכח בעצמו בכל תהליך בדיקת רכב התובע, מתחילתו ועד סופו כאשר ההיערכות לביצוע הבדיקה (ההליך של ריקון שמן המנוע ופירוק מסנן השמן המשומשים והרכבת מסנן שמן חדש ומילוי בשמן מנוע חדש) נעשה בנוכחותו ועפ"י הוראותיו כדי לדחות את טענת התובע בעניין זה.
8. עוד נטען כי גם הוספת השמן לאחר נסיעת המבחן בוצעה ע"י נציג הנתבעת ללא נוכחות התובע ומבלי להראות לו את מד השמן. טענה זו, עומדת בסתירה לאמור בס"ק 4.5 לחוות הדעת לפיה "הבדיקה האמורה (קרי, הוספת השמן לאחר ביצוע נסיעת המבחן ג'.נ) הייתה גם היא בנוכחות הצדדים". אף בהנחה שהיא נכונה אין בה כדי לפגוע בתקינות הבדיקה. כעולה חוות דעת המומחה הוספת השמן (100 סמ"ק) לאחר ביצוע נסיעת המבחן נועדה אך לוודא, בבחינת הסר ספק, כי מפלס השמן נשאר בגובה קו הסימון העליון, כמו שהיה לפני ביצוע נסיעת המבחן. והראיה, כי לאחר הוספת הכמות של 100 סמ"ק שמן, עלה מפלס השמן במקצת. מעבר לכך, למומחה שנתמנה שיקול דעת מקצועי מלא לקבוע כיצד תתבצע הבדיקה ואין חובה לשתף את הצדדים בביצועה.
9. על אף האמור לעיל, מוצא אני, בנסיבות העניין, טעם בטענת התובע כי יש לבחון את צריכת שמן המנוע ברכבו על בסיס השוואה להיקף צריכת השמן ברכבים אחרים מסוגו ולא לפי הוראות היצרן, כסוגיה ראויה לבחינה משפטית. כעולה מממצאי חוות דעת המהנדס אסטרחן הוא לא מצא ברכב התובע לאחר ביצוע נסיעת הבדיקה כי הייתה תצרוכת שמן מנוע בכמות הניתנת למדידה בעזרת מדיד השמן של המנוע ולפיכך מסקנתו כי במנוע רכב התובע לא קיימת צריכת שמן מנוע החורגת מנתוני יצרן הרכב (עד 1 ליטר שמן מנוע לכל 1,000 ק"מ ג.נ). המהנדס אסטרחן אף צירף אסמכתאות בדבר צריכת שמן מנוע נורמאלית ברכבים שונים מתוצרת יצרני רכב אחרים (שאינם טויטה) שצורפו כנספחים 3-11 לחוות דעתו, המעידים כי תצרוכת שמן מירבית עפ"י הוראות יצרני הרכב יכולה להשתנות ממנוע למנוע בטווח שבין 0.5 – 1 ליטר שמן לכל 1,000 ק"מ נסיעה. עולה מנספח 1 לחוות הדעת תחת הכותרת "צריכת שמן נורמלית/סבירה" כי צריכת שמן "נורמלית" מוגדרת על ידי יצרן הרכב, ובסיפא של אותה פסקה נרשם: "יצוין כי יש מנועים שצורכים שמן גם פחות מכך (הכוונה לכמות הנמוכה מזו המוגדרת על ידי היצרן – ג.נ.) ויש כאלה שאין מוסיפים להם שמן בים טיפולים שגרתיים". יוניון מוטורס טוענת כי אמת המידה שנקבעה ע"י יצרן הרכב – חברת טיוטה היא המחייבת אותה מבחינה חוזית וכן כי נספחים 3-11 לחוות דעת המהנדס אסטרחן בנוגע לצריכת השמן המירבית עפ"י נתוני יצרני הרכב השונים, מעידים על "סבירות" תצרוכת השמן המירבית כפי שנקבעה על ידי יצרן רכב התובע.
10. ספק בעיניי אם ניתן לראות בתנאי האחריות המפורטים בחוברת האחריות, ובעיקר הוראות היצרן ביחס לתצרוכת שמן מירבית של 1 ליטר שמן לכל 1,000 ק"מ, כמאפשרות לנתבעת להדוף על הסף את טענת התובע בדבר תצרוכת שמן חריגה, ככל שהינה נמוכה מהתצרוכת המירבית שנקבעה ע"י יצרן הרכב. מדובר בחוזה אחיד שנוסח מראש ע"י יבואן הרכב שיש לו השלכה מהותית על היקף האחריות של היצרן/יבואן הרכב כלפי כלל לקוחותיו. לא מן הנמנע שנתון זה שנקבע מראש ע"י היצרן נקבע "כמקדם ביטחון", ואינו מהווה אינדיקציה לממוצע אופטימאלי של תצרוכת שמן מירבית של רכבים מסוגו. גם פערי הכוחות של התובע הבודד מול יבואן/יצרן הרכב נוטים לטובת יבואן הרכב כמי שמרכז בידיו את מלוא הנתונים המקצועיים הרלבנטיים הקשורים בתחזוקת הרכבים המשווקים על ידו. נראה לי, כי בנסיבות העניין, בתביעות כגון אלה, די בכך שהתובע יעמוד בנטל הראיה ויוכיח בראיות מספיקות כי תצרוכת השמן ברכבו הינה בלתי סבירה ביחס לתצרוכת שמן ממוצעת של רכבים דומים של אותו יצרן מאותו דגם ומאותו שנתון כשל רכבו, כדי להעביר את נטל הראיה לנתבעת להוכיח כי הפער בין תצרוכת השמן של רכב התובע בפועל לבין תצרוכת השמן הממוצעת של רכבים מסוגו, אינו נובע מפגם הקשור באי תקינות המנוע. אולם אותיר סוגיה זאת, לעת מצוא, הן מאחר ונתונים סטטיסטיים אלו לא סופקו ע"י התובע במסגרת ההליך שפניי והן מאחר וממצאי בדיקת המומחה מטעם ביהמ"ש העלו כי תצרוכת השמן של מנוע רכב התובע למרחק נסיעה של מעל 500 ק"מ ברציפות, הינה בהיקף זניח, עד כי אינה ניתנת להערכה ויזואלית באמצעות מדיד השמן ברכב התובע.
11. סיכום:

מכל האמור לעיל אני מחליט לדחות את התביעה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ו אייר תשע"ד, 26 מאי 2014, בהעדר הצדדים.