1. בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, ביחס למתקנים שהוצבו על גג ביתם של המשיבים: לטענת המבקשים, הצבתם מפרה הנחיות פסה"ד שמיום 13.6.12.

2. הבקשה מתייחסת לשלושה עניינים:

א. צלחות לווין – בהמלצתי הסכימו המבקשים (בדיון מ 3.4.13), למחוק הבקשה במה שנוגע לחלק זה.

ב. ארובות – בענין זה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית באותה ישיבה , שניתן להותיר הארובות, אך זאת תוך ניסורן כך שלא תבלוטנה למעלה מ 10 ס"מ, וניתנה החלטה בהתאם. על המשיבים להודיע כי הדבר בוצע ולצרף צלום זום של הארובה עם סרגל (ממילא ס"מ או שניים לכאן או לכאן לא יעלו ולא יורידו), וזאת בתוך 14 יום, לאור הטענה בסיכומי המבקשים, שהדבר לא בוצע. לא ייעשה כן – אחייב בקנס לאוצר המדינה.

ג. הותקן מעקה מסורג במקום שקוף. מעקה שמגדר גג המשיבים בהיקפו, לפי דרישת הועדה המקומית על פי תנאי ההיתר. שורש המחלוקת נעוץ בכך שהועדה הציבה דרישה להתקנת מעקה שקוף. בהחלטה בסעד הזמני (ראה ההחלטות מיום 14.10.10) התרתי התקנת מעקה שקוף זה.

בפסה"ד הנחתי שהותקן וקבעתי כי ניתן להותירו על כנו. אלא שמסתבר שאותו מעקה אכן הותקן, אך בשלב מאוחר יותר, ומדובר כאמור במעקה מסורג.

3. ע"י ב"כ המשיבים התבקשה התייחסות הועדה שהשתמשה כאמור בטרמינולוגיה של "מעקה שקוף". מתשובתה עולה כי אף מעקה סורגים עונה מבחינת הועדה המקומית על הדרישה: מן התשובה עולה שכוונת הוועדה ב"שקוף" הנה שניתן לראות דרכו, היינו אין חסימת נוף בחומר אטום.

פרשנותה של הועדה אינה מחייבת ביהמ"ש, ויש להבדיל בין עצם הדרישה הבטיחותית – תכנונית להתקנת מעקה, שאת התקנתו התרתי, לבין סוג המעקה. בעניין זה של בניה על הגג אזכיר כי בהסכם השיתוף שנקלט אל תוך תקנון הבית המשותף מופיעה תניה האוסרת על כל תוספת בניה על גג המשיבים. יש להתייחס לרציונל אותה תניה שבהסכם השיתוף שנקלטה אל תוך תקנון הבית המשותף. בפסק הדין, ועוד קודם בהחלטות מיום 13.12.10, ומיום 14.10.10, קבעתי כי תוספת בניה לא היתה פוגעת בזכות קניינית כלשהי של התובעים, ולא מונעת מהם גישה. תכלית התניה לקביעתי, היתה למנוע פגיעה בהנאה מן הקניין: פגיעה במראה ובנוף הנשקף מדירת התובעים, המצויה במפלס גבוה יותר מדירת הנתבעים.

4. התובעים הגישו תמונות של המראה הנשקף מדירתם לאחר התקנת אותו מעקה, מקומת העומדים התחתונה וקומת המגורים שמעליה. עיין מב/1 ו מב/2. יצויין כי מקובלת עלי עמדת הנתבעים – המשיבים כי המראה מקומת העמודים אינו רלבנטי להכרעה שכן משם לא נשקף נוף (ראה להלן בהמשך). הרלבנטי הוא המראה מן הקומה העליונה, קומת המגורים.

המעקה שהותקן אמנם אסתטי כשלעצמו, אך בחלק מן התמונות שהגישו המבקשים מתקבל בתמונה מעין אפקט ויזואלי של "מאחורי הסורגים". לפיכך ביקשתי שבטרם אכריע בחלק זה של הבקשה יתאפשר למי מטעם הנתבעים להגיש אף הוא תמונות שתצולמנה מדירת התובעים, כדי לוודא שאין מדובר בתמונות בהן נעשה שימוש ב"זום" וכך הוגדל מלאכותית אותו אפקט.

התרתי לשני הצדדים לתן התייחסות משלימה לאחר הגשת אותן תמונות על ידי הנתבעים, והצדדים עשו כן.

5. א. לאחר עיון בתגובות הצדדים ובתמונות שהגישו הנתבעים, ברי כי אין להיעתר לבקשה. אמנם פגיעה במראה ובתחושה יכול שתיווצר לעתים גם כאשר אין חסימה משמעותית של נוף (ראה התייחסותי בפסק הדין לגבי המעלית, שם לא התרתי התנשאותו של פיר מעלית ולו בכמה עשרות ס"מ מעל לגג התובעים כאשר מדובר על מבנה מסיבי יחסית). אלא מה?: כאשר לא עושים שימוש בזום (ומבט העין האנושית אינו של "זום" אלא מבט רוחב כשל התמונות שצירפו הנתבעים), לא מתקבל אותו "אפקט" מודגש יותר של "סורגים שחורים מול הפנים". אותו אפקט מודגש בכל מקרה יותר מקומת העמודים – הקומה התחתונה. אלא שהמראה הדומיננטי הנשקף משם הנו בכל מקרה בעיקר זה של גג הנתבעים על מתקניו, שכן מדובר בערך באותו מפלס. הפגיעה העיקרית אליה יש להתייחס ולשמה נועדה אותה תניה בהסכם השיתוף, הנה זו של הפגיעה במראה הנשקף מקומת המגורים של בית המבקשים; שם יש פער גובה מעל לגג המשיבים, באופן המאפשר מראה נופי חלקי של נוף אורבאני כאמור, וחלק מקו החוף והים.

ב. ביחס לפגיעה הנופית: אותו חלק במעקה המגדר קו האורך של הגג בחלק הקרוב לבית המבקשים אינו מסתיר כל נוף אלא "חופף" ויזואלית חלק מן המראה של גג המשיבים , בחלקו הסמוך לבית המבקשים. גם ביחס לשתי "צלעות הרוחב" המקבילות שבמעקה הגג – לא נובעת מהן כל פגיעת מראה או נוף. החלק הרלבנטי שבמעקה הנו אכן החלק המקביל – המרוחק. אותו חלק במבט מן הקומה העליונה של בית התובעים , אינו "חוסם" כלל את אותו קטע של קו חוף וים, בו ניתן להבחין מן הקומה העליונה בבית המבקשים, והוא האלמנט הנופי הדומיננטי. המעקה בחלקו המרוחק "עולה" לאשורה רק על חלק קטן של הנוף האורבאני בהדר והעיר התחתית (נספחים 4 עד 7 לסיכומי המשיבים); אך שוב, שלא ב"זום" הפגיעה היא מזערית וסבירה. אין כאן חסימה, שכן מדובר במעקה מסורג ולא אטום.

מקובלת עלי גם עמדת המשיבים שבמידה מסוימת יש כאן אפילו יתרון, שכן מעקה שקוף אך רציף יתכסה בשלב מסוים באבק. לאור הסכסוך הטעון בין הצדדים השלב הבא יהא ככל הנראה בקשות לביזיון כל חצי שנה או שנה, על כך שלא מנקים אותו מעקה. הכל כאשר לא התבקשו, ולא ניתנו הנחיות בפסה"ד, ביחס למועדי ביצוע שטיפת המעקה. במצב דברים זה, ככל שיותקן מעקה רציף מחומר שקוף, באמת ייחסם עד מהרה מראה אותו חלק קטן יחסית שבנוף האורבאני שצוין לעיל, כתוצאה מאבק ולכלוך שיצטבר על המעקה בחלוף זמן. גם מעשית אפוא , לא יהא זה לתועלת שני הצדדים שיותקן מעקה שקוף במקום המעקה המסורג שהותקן.

6. סוף דבר: אני קובע שהמעקה עונה על רציונל הדרישה בפסק הדין, שאפשרה התקנת מעקה שקוף ולא אטום. המעקה כשלעצמו הוא מעקה מסורג אסטתי כאמור, ואין מדובר בגדר רשת צפופה. אין כאן אפוא הפרה של הנחיות פסק הדין או החלטות ביניים שניתנו. אני דוחה הדרישה להסיר המעקה.

לגבי הארובות – ראה הנחייתי בסע' 2(ב) של החלטה זו.

אין צו להוצאות בבקשה, לאור העובדה שטרם בוצעה ההחלטה בדבר ניסור הארובה.

ת.פ. 30.5.13 לצורך סגירת הבקשה או חיוב המשיבים בקנס אם לא יומחש כאמור ניסור הארובה.

ניתנה היום, ג' סיון תשע"ג, 12 מאי 2013, בהעדר הצדדים.