זוהי בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה, אשר הוטל על המבקש ביום 17.3.11.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום, אשר לאחר תיקון ייחס לו עבירות של ביצוע עבודות בניה ושימוש הטעונים היתר ללא היתר.

המבקש כפר בעובדות כתב האישום, אולם בטרם שמיעת ראיות ולאחר תיקון כתב האישום, חזר בו המבקש מהכפירה והודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

ביום 17.3.11 נדון המבקש ובין היתר הוטל עליו צו הריסה שביצועו עוכב עד ליום 17.9.12.

ביום 9.9.12 הגיש המבקש הבקשה דנן, במסגרתה הוא מבקש לעכב ביצוע צו ההריסה בשנה נוספת, כאשר הטעם העיקרי לבקשה נעוץ בעובדה שהמבקש לא הצליח להשיג היתר בניה במהלך השנה וחצי שחלפו, בשל שינויים בבעלות של החלקה אשר עליה נבנה ביתו, שינויים המונעים ממנו היום לקבל היתר למבנים ולשימוש בהם.

המשיבה מתנגדת לבקשה, הן משום שהיא אינה עונה על דרישות תקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט - 2008 (להלן: "התקנות") והן לאור האמור בבקשה גופה, ממנה עולה כי קבלת היתר אינה נמצאת בטווח הקרוב.

דין הבקשה להידחות משני טעמים.

הטעם הראשון – פרוצדוראלי, שכן הבקשה אינה עונה על דרישות התקנות.

תקנה 2 לתקנות קובעת כי יש להגיש הבקשה לעיכוב ביצוע הצו לא יאוחר מ-21 יום לפני המועד האחרון שנקבע לביצועו .

הבקשה דנן הוגשה 8 ימים לפני המועד שנקבע לביצוע הצו, שלא כקבוע בתקנות.

יתרה מזאת, לא צורף לבקשה תצהיר איש מקצוע כמצוות תקנה 2(ג) לתקנות.

בעניין זה יש להפנות לתקנה 6 לתקנות, הקובעת כי בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

הטעם השני לדחיית הבקשה נוגע לגופו של עניין ונעוץ באמור בבקשה גופה, ממנה עולה כי כבר בשנת 2002 ניתן פסק דין בתיק 017545/95 של בית המשפט המחוזי, לפיו החלקה עליה נבנה ביתו של המבקש והוריו פוצלה לחלקות משנה כאשר החלקה הספציפית עליה נבנו המבנים מושא בקשה זו, נרשמו על שם צד ג'.

המבקש עצמו ציין בבקשה כי לאור שינוי מעמדה המשפטי של החלקה הוא ואביו הפכו לנטולי זכויות בחלקה וכי כיום הוצאת היתר הפכה עבורם בלתי אפשרית.

בע"פ 2509/07 ועדת תו"ב שומרון נ' יעקובוביץ' (ניתן ביום 20.11.07) נקבע כי על פי ההלכה בית המשפט ישקול מתן הארכה לביצוע צו ההריסה במידה שרישיון הבנייה נמצא בהישג יד ממשי ובאיזון האינטרסים הציבוריים המצויים בבקשה כגון חומרת העבירה ומאמצי הנאשם להכשיר את הפגם. אולם כאשר מדובר בתהליך נמשך ומתארך שסופו אינו נראה באופק יגבר משקלו של האינטרס הציבורי הכולל בראש ובראשונה את עיקרון אכיפת החוק .

בע"פ 40745/07 נווה נ' מ"י (ניתן ביום 18.5.08) נקבע כי בהפעלת הסמכות לפי סעיף 207 לחוק, בבקשה למתן ארכה נטל צו הריסה על בית המשפט לעשות "איזון לשעה" בין האינטרס הכללי של שמירת החוק וההקפדה על דיני התכנון והבניה לבין האינטרס הפרטי וצרכיו של הנאשם.

כן נקבע כי עניינו של מבקש הארכה יישקל מעת לעת על פי מצב הדברים העדכני בעת הגשת הבקשה תוך איזון בין אינטרס הכלל לאינטרס הפרט וככל שמדובר בעיכוב קצר או טכני בקבלת ההיתר ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה.

דא עקא, שאין זה המצב בענייננו, בו דברים אמורים בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב מאוד שסיכויו אינם ידועים וסופו אינו נראה באופק.

בנסיבות אלה ומשני הטעמים האמורים, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ג, 09 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.