המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 22/4/07.

התובע יליד 13/8/68, נשוי עם 8 ילדים, נפגע בתאונה הנ"ל בהיותו משתמש ברכב וסבל מפגיעה בצווארו (צליפת שוט). יום למחרת, פנה התובע לטיפול רפואי עקב מיחושיו. התובע לא אושפז והיה במעקב רפואי ממושך.

התאונה ארעה בזיקה לעבודתו של התובע. תביעתו לתשלום דמי פגיעה התקבלה. וועדה רפואית שליד המל"ל קבעה את נכותו הצמיתה בשיעור 19% והמורכבת מ – 10% נכות אורתופדית (בגין הגבלה מזערית בטווח תנועות הצוואר) ו – 10% נכות בתחום הנפשי עקב בעיית הסתגלות ואי התאמה סוציאלית. נכות זו מחייבת על פי סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד, ואין מחלוקת לעניין זה.

בהעדר הסכם פשרה (בעיקר נוכח עמדתו של התובע), שמעתי את ראיות הצדדים. מטעם התובע העיד הוא בעצמו, אשתו, חברו לעבודה מר גיל טוטלבוים וכן הממונה הישיר עליו בעבודה במשך כשנה מר ניב בהר. לא הובאו עדים מטעם הנתבעת. הוגשו מוצגים שסומנו במהלך הדיון. לבקשת הצדדים, הגישו סיכומים בכתב והתיק הונח בפניי למתן פסק דין.

מרבית הנתונים הדרושים לענייננו, אינם שנויים במחלוקת. קיימת מחלוקת בדבר תקופת אי הכושר הראויה וכן ההיבט התפקודי של הנכות הרפואית שנקבעה וכימות ראשי הנזק השונים שהצדדים התייחסו אליהם בסיכומיהם.

עובר לתאונה, עבד התובע כמנהל פרויקטים בחברת מחשבים. על פי עיסוקו, הוא השתכר בממוצע סך 16,600 ₪ נטו לחודש. לאחר התאונה המשיך התובע לעבוד בעיקר בהיותו עובד מול המחשב בביתו. בחלוף 4 חודשים, התפטר התובע מיוזמתו (במהלך שמיעת הראיות הייתה הסכמה לעניין זה). התובע ממשיך לעבוד במקומות שונים עם השתכרות נמוכה יותר ממה שהשתכר עובר לאירוע התאונה.

אין מחלוקת שהתובע לא אושפז בגין פגיעותיו וכי פנה לטיפול רפואי רק למחרת יום אירוע התאונה. במועד אירוע התאונה היה התובע בן 39 שנים והיום הוא בן 44 שנים.

במהלך שמיעת הראיות נשאל התובע לגבי מצבו הרפואי הקודם עובר לאירוע התאונה, לרבות ובעיקר מגבלותיו הן בצוואר והן בברך שמאל. התובע ניסה להמעיט עד מאוד את מגבלותיו בגין המצב הרפואי הקודם, אך המסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק בית המשפט וסומנו כמוצגים מלמדים כי אכן התובע סבל משך זמן ארוך יחסית מכאבים והגבלות הן בצוואר והן בברך שמאל.

אתייחס להלן לראשי הנזק השונים שבאי כוח הצדדים טענו להם בסיכומיהם ואפסוק בהם אחד לאחד.

הפסד שכר בעבר

באת כוח התובע מבקשת לפסוק לתובע הפסדי שכר בעבר בגין 5 תקופות שונות. התקופה הראשונה מתייחסת לשלושה חודשים ראשונים לאחר אירוע התאונה, בהם עבד התובע אצל אותו מעביד. ארבע התקופות הנוספות מתייחסות לעבודות במקומות עבודה שונים, תוך השוואת שכרו של התובע עובר לאירוע התאונה, לעומת ההשתכרות בפועל אצל אותם מעבידים שונים, לאחר אירוע התאונה. באת כוח התובע ציינה בסיכומיה (אציין כי הוגשה הודעה לפיה התובע מבקש להסתמך על תחשיבי נזק שהוגשו בתיק ללא הגשת סיכומים בכתב) פירוט אריתמטי של הפסדי שכר המגיע לתובע בגין התקופות הנ"ל והגיעה לסכום כולל של 246,000 ₪ (מעוגל).

באת כוח הנתבעת הבהירה כי אין כל הצדקה לתקופות אי הכושר הנ"ל ו/או להפסדי השכר הנטענים. נטען כי התובע חזר לעבודתו מיד לאחר הפגיעה וכי הוא התפטר מיוזמתו בחלוף 4 חודשים, ללא כל קשר לפגיעותיו בתאונה. בנוסף לכך, נטען כי הפסדי השכר הנטענים ואשר מתייחסים להפרש בין השתכרותו של התובע עובר לתאונה להשתכרותו לאחר התאונה עקב החלפת המעביד, הפסדים אלה אינם קשורים לתאונה ולא מגיע לתובע פיצוי כלשהו בגינם. טענה נוספת ומהותית שהעלתה ב"כ הנתבעת הינה כי הן בכתב התביעה המקורי והן בכתב התביעה המתוקן לא עתר התובע להפסדי שכר בעבר כלל וכלל, ומסיבה זו אין לפסוק לו מאומה. בכל הקשור לתקופה מאז הגשת כתב התביעה המתוקן ועד היום, הציעה ב"כ הנתבעת פיצוי גלובלי בסך 20,000 ₪.

בשים לב למכלול הנתונים שהובאו לעיל, הגעתי למסקנה כי ראוי לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדנה וזאת מן הטעם העיקרי שאין למצוא קשר סיבתי ממשי בין הירידה בהשתכרותו של התובע לאחר אירוע התאונה לעומת השתכרותו לפני התאונה. פער זה, לכאורה, מוסבר בשינוי מקום עבודתו של התובע על פי בחירתו וללא שפוטר מעבודתו הקודמת. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהנכות הרפואית שנקבעה בשיעור משוכלל 19% אך אין בכך כדי להצדיק חישוב מתמטי של ההפסדים שנגרמו לתובע בעבר.

לאחר שבחנתי את הנתונים, לרבות עדותו של התובע בפניי בבית המשפט וכן עדותם של מר ניב בהר (המנהל הישיר של התובע בעבודתו עובר לתאונה למשך כשנה) וכן עדותו של מר גיל טיטלבאום אשר עבד אתו בשני מקומות עבודה – אני פוסק לתובע פיצוי בסך 45,000 ₪.

הפסד שכר לעתיד

הנכות הצמיתה שנקבעה לתובע מורכבת משני חלקים: נכות אורתופדית בשיעור 10% וזאת בגין הגבלה מזערית בטווח התנועות (כפי שצוין בפרוטוקול הדיון של הוועדה הרפואית שליד המל"ל). הנכות הנוספת הינה בשיעור 10% בתחום הנפשי בגין אי התאמה סוציאלית. לטעמי, הנכות התפקודית איננה זהה לנכות הרפואית המשוקללת, וזאת נוכח מהות הנכויות שנקבעו. לכך יש להוסיף כי עיסוקו של התובע בתחום המחשבים, כאשר עבודה זו נעשית לרוב מביתו, כשיש לרשותו את כל אמצעי הנוחיות הנדרשים, מלמדים כי הפגיעה התפקודית פחותה מהנכות הרפואית. אני מחליט להעמיד את הנכות התפקודית על 10% נכות + (הכוונה למשהו כמו 12 או 13% נכות תפקודית).

נוכח נתוני השכר שאינם מלמדים על פגיעה יציבה ו/או ברורה ביכולתו של התובע להשתכר ונוכח עיסוקו בתחום המחשבים, אני מחליט לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדנה, אותו אני מעמיד על סך של 135,000 ₪.

נזק לא ממוני

המחלוקת בעניין זה בין הצדדים הינה זניחה. נזק לא ממוני מחושב באופן אריתמטי בהתאם לשיעור הנכות הרפואית הצמיתה (במקרה שלנו 19%) וימי האשפוז (במקרה שלנו לא היה אשפוז). הסכום המגיע לתובע הינו סך של 32,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות

אין מחלוקת כי המדובר בתאונת עבודה וכי הוצאות אלה מכוסות על ידי המל"ל. יחד עם זאת, אני פוסק לתובע סך 5,000 ₪ בגין הוצאות מעבר לסכומים שהמל"ל מכסה.

עזרת צד ג'

כאמור, התובע היה בן 39 עת נפגע בתאונה והוא נשוי ויש לו 8 ילדים. אשתו גב' מרים היתה ועודנה עקרת בית. בשים לב לפגיעותיו של התובע וכן לנכות הרפואית הצמיתה שנגרמה לו וגם לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהתובע בזמן שמיעת הראיות, אני מחליט לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג', הן בגין בעבר והן בגין העתיד, בסכום 35,000 ₪ כולל.

הפסד פנסיה

ראש נזק זה טעון הוכחה. התובע היה אמור להמציא נתונים אשר ילמדו על פגיעה בזכויותיו לפנסיה, דבר שלא נעשה על ידו במקרה הנוכחי. אני דוחה ראש נזק זה.

תקבולי המל"ל

על פי מסמכים שצירפה ב"כ הנתבעת, שולמו לתובע סכומים על ידי המל"ל המתחברים לסך של 181,000 ₪ בערכי קרן ושווים להיום בצירוף הצמדה בלבד עומד ע"ס 197,000 ₪.

סוף דבר

סה"כ הפיצויים שפסקתי לתובע הינם: 247,000 ₪.

בניכוי תקבולי המל"ל בסך 197,000 ₪.

היתרה הינה סך של: 50,000 ₪.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע באמצעות באת כוחו את הסך 50,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.

הנתבעת תשא ביתרת אגרה שתחול בתיק זה.

הסכומים שפסקתי ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

המזכירות תעביר פסק הדין אל ב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ג, 09 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.