לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, קטין יליד 10/07/96, בתאונת דרכים שאירעה ביום 30/08/06. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לאחריותם של הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה והמחלוקת ביניהם התמקדה בשאלת גובה הנזק בלבד.

עקב התאונה, נגרם לתובע שבר בפמור רגל ימין. הוא פונה לבית חולים לגליל המערבי בנהריה שם אושפז למשך שלושה ימים. במהלך האשפוז בוצע שחזור סגור של השבר וקיבוע הרגל בגבס. צילום ביקורת הראה, כי עמדת השבר משביעת רצון. לאחר שלושה ימי אשפוז, הוא שוחרר לביתו עם המלצה לנטילת משככי כאבים לפי הצורך, הליכה ללא דריכה על רגל ימין למשך שישה שבועות וביקורת במרפאה האורתופדית-ילדים בעוד 5 ימים.

ביום 19/09/06 אושפז התובע פעם נוספת למשך שמונה ימים לאחר שאובחנה תזוזה בעצם הפימור והתגלתה עמדה לא משביעת רצון של השבר. במהלך האשפוז עבר ניתוח נוסף לשחזור פתוח של השבר וקיבוע השבר על ידי פלטה מסוג LCP. בצילום ביקורת – עמדת השבר משביעת רצון ומהלך לאחר הניתוח תקין. בתום שמונת ימי האשפוז הוא שוחרר לביתו במצב כללי טוב, ללא חום, פצע ניתוחי נקי ובדיקה נוירווסקולרית של כף רגל ימין תקינה. בהמלצות לשחרור הומלץ על נטילת משככי כאבים לפי צורך, ביקורת במרפאה האורתופדית ילדים עוד שבועיים, הליכה ללא דריכה על רגל ימין למשך 6 – 8 שבועות וחופש מחלה של 20 ימים.

ביום 29/05/07 אושפז התובע פעם שלישית למשך 6 ימים במהלכם עבר, בהרדמה כללית, ניתוח להוצאת הפלטה מהירך. בסיכום האשפוז מאותו תאריך נרשם, כי מהלך הניתוח וההרדמה היה תקין, מצבו הכללי טוב, ללא חום וללא דלקת. בהמלצות לשחרור הומלץ על נטילת משככי כאבים לפי הצורך, הליכה עם דריכה על רגל ימין לפי יכולת וביקורת במרפאה האורתופדית בעוד 10 ימים.

בהמשך היה התובע מטופל במקביל הן בבית חולים לגליל המערבי והן במסגרת קופת חולים כללית בה הוא חבר. במהלך ביקוריו אצל הרופאים השונים, אובחן כי הוא סובל מקיצור של 1 – 1.5 ס"מ ברגל שמאל לעומת רגל ימין, אם כי עמדת השבר הייתה במצב טוב, האיחוי מלא וללא הגבלה בתנועות.

נוכח מהות הפציעה כמתואר לעיל, מונה ד"ר אנג'ל, כמומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדי. בחוות דעתו מיום 26/12/09 קבע ד"ר אנג'ל, כי בעקבות התאונה סבל התובע מנכויות זמניות כדלקמן: 100% למשך חודשיים, 50% למשך חודשיים נוספים, 20% למשך חודש ו-10% למשך חודש נוסף. באשר לנכות הצמיתה, קבע ד"ר אנג'ל כי מבחינה אורתופדית סובל התובע מקיצור של 11 מילימטר ברגל שמאל לעומת רגל ימין וכי בהתאם לתקנות, ממצא זה אינו מזכה את התובע בנכות. עוד ציין כי מבחינה תפקודית לא נותרה כל הגבלה בתנועות המפרקים; ההליכה, הקפיצה והריצה תקינים. בפרק בדיקה קבע: "ההליכה הינה תקינה, כולל הליכה על האצבעות והעקבים. מסוגל לקפוץ על רגל אחת, בכל רגל, ללא קושי. מסוגל לרוץ בצורה תקינה. היקף שתי הברכיים הוא 36.5 ס"מ". עוד קבע כי תנועות מפרק ירך ימין מלאה וסימטרית לשני הצדדים, תנועות ברך ימין מלאה וסימטרית לשני הצדדים, ברך וציר מכני של רגל ימין במנח תקין, אין נפיחות או נוזל תוך מפרקי בברך ימין ואין רגישות בברך ימין ויציבותה תקינה. באשר לנכות הפלסטית, קבע ד"ר אנג'ל כי נותרה לתובע צלקת ניתוחית שמהווה פגם אסתטי בלבד והנכות בגין צלקת זו היא בשיעור של 10% לצמיתות.

ד"ר אנג'ל לא נחקר על חוות דעתו ולא הובא על ידי הצדדים נימוק כלשהו מדוע יש לסטות מקביעותיו בחוות הדעת. יתרה מכך, קביעות ד"ר אנג'ל בחוות הדעת תואמות את חומרת הפציעה ואת הממצאים במסמכים הרפואיים שתיעדו את מעקב הטיפול בשבר. כפי שצוין קודם, גם במסמכים הרפואיים מקופת חולים ומבית חולים לגליל מערבי בהם היה מטופל התובע לאחר התאונה נרשם באופן ברור כי על אף קיצור שנצפה ברגל שמאל, לא נותרה לתובע מגבלה בתנועות רגל ימין והוא הולך ורץ ללא צליעה.

בנסיבות אלו, אני מקבל את חוות דעתו של ד"ר אנג'ל וקובע, כי עקב התאונה לא נותרה לתובע נכות צמיתה בתחום האורתופדי וכי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין צלקת באורך של 20 ס"מ בירך ימין. מדובר בנכות אסתטית בלבד שאין בצידה הגבלה תפקודית כלשהי.

בתצהירו ניסה אביו של התובע לקשור בין תאונות מאוחרות יותר שנגרמו לתובע לבין הפגיעה בתאונה נשוא תיק זה ולטעון, כי אותן תאונות מאוחרות שבהן נפל התובע ונפגע נגרמו עקב אי יציבות התובע בהליכה, הנובעת מהפגיעה בתאונה דנן.

מדובר בטענות מופרכות. כפי שצוין לעיל עקב התאונה לא נותרה לתובע מגבלה תפקודית כלשהי, הוא הולך, רץ ומשחק ללא צליעה, הוא אינו סובל מאי יציבות זו או אחרות והניסיון לקשור בין הפגיעה בתאונה דנן לבין אותן נפילות מאוחרות הוא ניסיון חסר בסיס.

יתרה מכך, מעיון במסמכים הרפואיים הקשורים לנפילות המאוחרות, עולה כי התובע נפל במהלך טיול במסגרת בית הספר. אין בתצהיר אביו של התובע ואין במסמכים הרפואיים כל אינדיקציה לכך שהנפילה היא עקב חוסר יציבות, ולא הובאו נתונים, ראיות או כל מסמך המעיד על אופן התרחשות התאונות המאוחרות.

על כן, הנני דוחה את טענות התובע בעניין זה.

על רקע הדברים שהובאו לעיל, אתייחס להלן לראשי הנזק שנטענו על ידי התובע בסיכומיו ובתחשיב הנזק מטעמו.

כאב וסבל:

בגין נכות בשיעור של 10% ו-17 ימי אשפוז, בתוספת ריבית מיום התאונה, מגיע לתובע פיצוי בסך 26,758 ₪.

הפסד השתכרות בעתיד:

כפי שציינתי, לקיצור ברגל שמאל לעומת רגל ימין אין השלכות תפקודיות כלשהן ולכן אין מקום לפסיקת סכום כלשהו בגין ממצא זה. ב"כ התובע טען, כי הפסיקה הכירה בפסיקת פיצוי גם במקרים שבהם לא נותרה לתובע נכות רפואית אם כי נותרה לו מגבלה תפקודית זו או אחרת ומבקש לפסוק סכום גלובאלי בגין הפסד שכר בעתיד נוכח הממצא של קיצור רגל שמאל לעומת רגל ימין. בעניין זה הוא הפנה לפסק דין שניתן בערעור אזרחי 146/87 יהונתן כץ ואח' נ' רוזנברג פד מג(3) – 421, וביקש להסיק משם לעניינו.

אינני מקבל טענה זו. בפרשת כץ נדון מקרה שבו נותרה לתובע מגבלה תפקודית שלא היה לה ביטוי מבחינת אחוזי הנכות הרפואיים. בענייננו, לתובע לא נותרה מגלה תפקודית בתחום האורתופדי והממצא הרפואי שצוין הוא חסר משמעות תפקודית כלשהי. על כן, אינני רואה מקום לפסיקת סכום כלשהו בגין אותו ממצא.

לעניין הנכות הפלסטית - כפי שציינתי, לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% בגין צלקת באורך של 20 ס"מ בירך ימין. על אף שהמומחה ציין כי מדובר בנכות אסתטית בלבד שאין לה השלכה תפקודית, הרי מכיוון שמדובר בקטין שטרם בחר לעצמו מקצוע מוגדר, לא ניתן לשלול את האפשרות שלנכות זו תהיה השלכה תפקודית כלשהי בעתיד ותגביל אותו בבחירת מקצוע שירצה לעסוק בו. יחד עם זאת, מדובר בהשלכה תפקודית מינימאלית המצדיקה פסיקת פיצוי גלובאלי בגין הפסד השתכרות בעתיד.

נוכח כל המפורט לעיל, הנני מעריך את הנזק בראש נזק זה בסכום של 15,000 ₪.

הפסדי פנסיה:

בהתחשב במהות הנכות שנותרה והעובדה שמדובר בנכות שאין לה השלכות תפקודיות ממשיות ובהתחשב בגילו של התובע ובחסכון בהפרשות לקרן פנסיה, אינני רואה מקום לפסיקת סכום כלשהו בראש נזק זה.

הוצאות רפואיות ונסיעות:

לתצהירו צירף אביו של התובע קבלות בסך 181 ₪ בגין השתתפות בטיפולים אצל רופאים מומחים וקבלת התחייבויות לטיפולי פיזיותרפיה. יחד עם זאת, מקובלת עליי טענת התובע, כי נגרמו לו הוצאות נוספות מעבר לאלה שבגינן צורפו קבלות, כגון הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים, הוצאות הנסיעה של הוריו לבית החולים בזמן שהותו שם, הוצאות מוגברות של אוכל ושתייה במהלך שהיית ההורים בבית החולים ועוד.

בהתחשב באורך תקופת האשפוז, תקופת ההחלמה, תדירות הטיפולים הרפואיים כפי שזו עולה מהמסמכים הרפואיים שצורפו לתצהיר, אני מעריך את ההוצאות שנגרמו לתובע ולהוריו בסכום של 2,500 ₪.

עזרת ההורים:

אין ספק כי נוכח מהות הפציעה כמתואר לעיל והעובדה שרגלו הייתה מגובסת במשך תקופה ארוכה, נזקק התובע לעזרה מוגברת מהוריו, הן במהלך שהותו בבית החולים והן בתקופה הסמוכה לאחר שחרורו. בהתחשב במהות הפציעה, תקופות האשפוז ותקופת ההחלמה הממושכת, אני מעריך את העזרה המוגברת לה נזקק התובע בסכום של 10,000 ₪.

נזקיו של התובע מסתכמים, אם כן, בסכום של 54,258 ₪.

אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 54,258 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 8,253 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.

מאחר שפסק הדין ניתן על סמך טיעונים בעל-פה וללא צורך בשמיעת ראיות, הנני פוטר את הצדדים מתשלום יתרת אגרה.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ג, 18 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.