נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד שגיא בוסנינו

הנאשם: בעצמו וע"י ב"כ עו"ד אבי מוסקוביץ

<#2#>

הכרעת דין

1. הנאשם הואשם כי בתאריך 19.03.09 בשעה 07:46, בצומת תבור – מעלה יצחק, נהג באוטובוס ולא ציית לתמרור ב-36 המוצב בכוון נסיעתו, בכך שלא נתן זכות קדימה לרכב אחר שנכנס לצומת מכביש אחר, בניגוד לתקנה 64(ג) ו-22(א) לתקנות התעבורה.
2. אין מחלוקת כי הנאשם נהג באוטובוס עם נוסעים בעת העבירה, כי הוצב בכוון נסיעתו תמרור ב-36 המורה לו ליתן זכות קדימה לכלי רכב הקרבים לצומת וכי למרות זאת נכנס הנאשם לצומת וחסם דרכו של רכב לבן מסוג סוזוקי, שהגיע משמאלו. טענת הנאשם השנויה במחלוקת הנה כי עשה כן משום שאותו רכב לבן הגיע לצומת בנתיב הימני ואף אותת לימין, הגם שבפועל נסע ישר. בשל האיתות השגוי, סבר הנאשם שהסוזוקי יפנה ימינה, ומשנסע ישר, בלם הנאשם באמצע הצומת והסוזוקי סנתן לאותו רכב לעבור. לאחר שעבר, חש הנאשם חובה לפנות את הצומת ואת הנתיב שחסם, ולכן המשיך בנסיעה ואז הגיעה ניידת המשטרה לכיכר.
3. כתב האישום שהוגש בתיק זה אינו עוסק בהתנהגות הנאשם לאחר עצירת האוטובוס, אלא בעבירה של אי מתן זכות קדימה בלבד ובה אתמקד. אין מחלוקת כי חלקו השני של האירוע, עוסק בעבירות כלפי השוטרים, ובגינו הוגש כנגד הנאשם כתב אישום נוסף בתיק פלילי המתנהל בימים אלה בבית משפט השלום בנצרת.
4. מטעם התביעה העיד רס"מ נתן גופמן, המשרת במשטרת ישראל מזה 20 שנה וכיום הנו סייר בתחנת נצרת עילית. באמצעות העד הוגשו דו"ח הזמנה לדין וכתב אישום שסומן ת/1 ודו"ח פעולה שסומן ת/2. העד אישר תוכן הדו"חות.

בהתאם לדו"חות שערך העד, בתאריך 19.03.09 בשעה 07:50, בנצרת עילית, נסע העד בניידת עם השוטרת שושנה מרו, מכוון כללי שכונת הר יונה, וכשהתקרב לצומת רח' מעלה יצחק – רח' תבור, הבחין באוטובוס לבן, שהגיע מכוון רח' תבור, נכנס לצומת ולכיכר ומתקדם על מנת לפנות לרח' מעלה יצחק שמאלה לכוון כללי הר יונה, למרות שברח' מעלה יצחק היו כלי רכב שנסעו לכוון כללי קניון. רכב מסוג סוזוקי לבן, שנסע לפני הניידת, נאלץ לסטות שמאלה כדי למנוע התנגשות באוטובוס ונהג הסוזוקי צפר לנהג האוטובוס. לאחר שהסוזוקי עבר, גם העד נאלץ לבלום כדי לא להתנגש באוטובוס. לפיכך, העד עצר במקביל לאוטובוס וסימן לנהג לעצור בצד והאוטובוס עצר בתחנת אוטובוס מול בית ספר "יגאל אלון".

בת/1 ציין העד כי בכיוון נסיעת הנאשם היה מוצב תמרור ב-36, אך הנאשם לא ציית לתמרור ולא נתן זכות קדימה לרכב אחר שנכנס לצומת.

בת/2 הוסיף השוטר ופירט בהרחבה את התנהגות הנאשם בעת רישום הדו"ח. לדבריו, הנאשם קילל את השוטר, העליבו ואף צילם את השוטר, ולפיכך הודיע השוטר לנאשם שהוא מעוכב בגין תקיפת והעלבת עובד ציבור ודרש ממנו לדאוג לנהג מחליף. כעבור כחצי שעה הגיע למקום קצין בטיחות של חברת "נזרין טורס" לה שייך האוטובוס הנ"ל ואחריו נהג מחליף.

הנאשם נדרש להכנס לניידת והתלוות לשוטרים לתחנה להמשך חקירה, אך סירב ולכן הודע לו על מעצרו. רק לאחר שהוסבר לו כי יעשה שימוש בכוח, הסכים להתלוות לתחנת המשטרה.

1. במסגרת עדות עד התביעה, שנשמעה בתאריך 22.01.12, התברר כי בין העד לבין הנאשם קיים סכסוך ממושך, שהחל בשנת 2005 ונמשך עד עצם היום הזה. הסכסוך מצא ביטויו בתלונות הדדיות שהגישו השוטר והנאשם האחד כנגד השני.

בהסכמת הצדדים הוגשה הכרעת הדין מיום 12.11.12 בת"פ (נצרת) 9009-07-08, בה זוכו הנאשם ואשתו מאישום בעבירות אלימות ואיומים, שלפי כתב האישום בוצעו בשנת 2005 והופנו בעיקר כלפי השוטר נתן גופמן בעת ביצוע תפקידו. האישום התבסס בין השאר על תלונת השוטר גופמן (הכרעת הדין סומנה נ/2).

עוד הוגשה בהסכמת הצדדים תשובת קצין תלונות הציבור במרחב העמקים של משטרת ישראל למספר תלונות שהגיש הנאשם כנגד השוטר גופמן (סומנה נ/3).

הסכסוך המתמשך הנ"ל לא מצא ביטוי בדו"חות שערך עד התביעה.

על רקע מערכת היחסים המעורערת בינו לבין הנאשם קודם לאירוע דנן, אין השוטר מהווה דמות אובייקטיבית ונטולת עניין.

חיזוק להתרשמותי מצאתי בנטיית השוטר להגזמה. אפנה לדוגמה להתפתחות הגרסה בדבר תגובת רכב הסוזוקי הלבן למעשי הנאשם: בדו"ח ת/2 ציין כי רכב הסוזוקי צפר וסטה שמאלה, בעוד שבעדותו הוסיף כי הסוזוקי גם האט ואף בלם (עדותו עמ' 7 ש' 14 ועמ' 9 ש' 11). במקום אחר העיד כי אינו יודע אם הסוזוקי עצר אם לאו (עדותו עמ' 8 ש' 28-29).

בנוסף, ציין השוטר כי נאלץ לבלום בשל חסימת הכיכר ע"י הנאשם, ואולם במקביל העיד בעמ' 8 ש' 20 לעדותו כי נסע במרחק של כ-50 מ' מרכב הסוזוקי וכי הניידת הגיעה לאחר שהסוזוקי עבר (עמ' 7 ש' 18 לפרוטוקול). אם הסוזוקי, שהיה קרוב יותר לאוטובוס, השתלב בתנועה מבלי לבלום, ודאי שאין כל סיבה לבלימה פתאומית של הניידת שנסעה 50 מ' מאחורי הסוזוקי.

משקלה הראייתי של עדות השוטר יקבע בהתחשב באמור, בזהירות הראויה ולאור התרשמותי הישירה מאופן העדתו.

1. מטעם התביעה העידה השוטרת שושנה מרו, אשר במועד הרלבנטי שירתה שירות חובה כשוטרת שח"ם בתחנת נצרת עילית. העדה אישרה אמיתות הרשום בדו"חות ת/3 ונ/1, שנערכו על ידה.

מת/3 עולה כי בתאריך 19.03.09 בשעה 07:50 נסעה עם השוטר גופמן לכיוון רח' מעלה יצחק, ועם הגיעם לכיכר נסע לפניהם רכב לבן. אוטובוס שהגיע מרח' תבור חסם נתיב אחד והרכב הלבן סטה לנתיב השמאלי. נהג האוטובוס המשיך בנסיעה מבלי לתת זכות קדימה ולכן השוטר גופמן בלם. השוטר גופמן ביקש מנהג האוטובוס לעצור בצד והאחרון עצר.

עוד רשמה בת/3, כי עם עצירתו, העליב נהג האוטובוס את השוטר גופמן וצילם אותו, כי בהמשך הגיע למקום קב"ט חברת האוטובוסים ונהג מחליף והנאשם נעצר והובא לתחנה להמשך טיפול.

נ/1 נערך ביום 02.06.09, כחודשיים וחצי לאחר האירוע דנן, לבקשת התביעה, בו הוסיפה השוטרת מרו את דבר עיכובו של הנאשם בגין הקללות שהפנה לעבר השוטר, כשרק לאחר שסירב לעלות לניידת להמשך חקירה, הודע לנאשם כי הנו עצור בגין סירובו להתלוות לתחנה.

השוטרת מסרה עדות בבית המשפט ביום 17.07.13, ובחלוף שש שנים ממועד האירוע לא זכרה פרטים נוספים מעבר לרשום בדו"חות ת/3 ונ/1. משכך, לא יכלה השוטרת לאשש או להפריך את טענת ההגנה בדבר התנהגות הרכב הלבן עובר לכניסת הנאשם לצומת, לרבות האיתות לימין.

מעדות השוטרת עולה כי בעת האירוע ישבה ליד השוטר נתן גופמן, שנהג בניידת, העדה הבחינה בעבירה שבוצעה כלפי הרכב הלבן, ולמרות זאת לא רשמה את מספר הרישוי של אותו רכב לבן לשם חקירת הנהג (פרוטוקול עדותה עמ' 22 ש' 9-15). בנוסף, לפי עדותה, באוטובוס היו נוסעים (פרוטוקול עדותה עמ' 22 ש' 7-8), אך פרטי עדים פוטנציאלים אלה לא נרשמו בדו"חות שערכה.

1. כעולה מתגובת הנאשם, אשר ניתנה בדו"ח ת/1, מסר הנאשם לשוטר גופמן, בזמן אמת בזירת העבירה, את טענת ההגנה לפיה טרם כניסתו לצומת אותת הסוזוקי לימין ונסע בנתיב הימני ולכן הנאשם גלש לכיכר אך אז המשיך הסוזוקי לנסוע ישר וגרם לנאשם לבלום באמצע הצומת תוך חסימת נתיב נסיעה.

למרות האמור, ערכו עדי התביעה דו"חות חסרים, שאין בהם כל התייחסות, שוללת או מאששת, לטענת ההגנה של הנאשם, שנמסרה להם בזמן אמת.

לפי דו"ח הפעולה ת/2, בעת ביצוע העבירה דנן, היו על האוטובוס נוסעים, שפרטיהם לא נלקחו ע"י השוטרים לשם חקירתם אודות נסיבות העבירה. נהג הסוזוקי הנו עד תביעה מרכזי בתיק, העד נסע לפני הניידת ולכן בנקל יכלו השוטרים לתעד את מספר הרישוי, אך השוטרים לא עצרו את הסוזוקי ואף לא רשמו את מספר הרישוי לשם איתורו להמשך חקירה.

1. המדובר אפוא בחקירה חד צדדית. מחדלי החקירה הסבו נזק ראייתי לנאשם, שאין אפשרות לרפאו עתה. המחדל פועל לטובת הנאשם ועל כן אניח כהנחת בסיס כי חקירה מאוזנת, הבוחנת גם את טענת ההגנה שהעלה הנאשם, היתה מחזקת גרסתו ביחס לאיתות המטעה.

1. בתאריך 23.07.13, במסגרת פרשת ההגנה, העיד הנאשם ומסר כי במועד הרלבנטי לאישום נהג באוטובוס השייך לחברת "נזרין טורס", ובו קרוב ל-60 נוסעים, מנצרת עילית לכוון טבריה. לפני הכיכר עמד בפקק של כ-700 מ' כרבע שעה, היה עומס והתנועה זחלה באיטיות. הנאשם הבחין ברכב לבן כנראה סוזוקי מאותת ימינה לכוון רחוב תבור, ולכן הנאשם החל לגלוש לכיכר, בכוונה לפנות שמאלה, אולם פתאום הרכב הלבן שינה מסלול נסיעתו והמשיך ישר. בגלל ששינה דעתו, נאלץ הנאשם לבלום באמצע הכיכר, באמצע נתיב נסיעה ונתן לסוזוקי לעבור. לאחר שעבר הסוזוקי, חש הנאשם חובה לפנות את הכיכר, שבמרכזה עמד, ואת נתיב התנועה שאותו חסם, ולכן המשיך בנסיעה תוך חסימת נתיב תנועה אחד והפריע בכך גם לניידת שהגיעה לכיכר.
2. הנאשם מסר סדרת אמרות אשר יש בהן משום "ראשית הודיה" במיוחס לו בכתב האישום והמבהירות את יריעת המחלוקת הצרה בין הצדדים, כפי שהובאה לעיל.

(א) בהודעתו ת/6 מיום 19.03.09 עמ' 1 ש' 2-5 מסר הנאשם: "יצאתי עם הרכב ולפני ניידת המשטרה היה רכב אשר אותת ימינה לכוון רחוב תבור, אני ראיתי אותו מאותת ימינה ובגלל משקל הרכב קשה לי לצאת מהכיכר עצמה לכוון בית העלמין ולכן אני נאלצתי שלא לתת זכות קדימה מלאה, אני נתתי זכות קדימה אך לא מלאה וזאת בלית ברירה, מכיוון שהשוטר מכיר אותי מהעבר ויש לו נקמה כלפיי הוא רדף אחריי וסימן לי לעצור בצד".

(ב) בעמ' 3 ש' 49-60 להודעה ת/4 מסר הנאשם: "בכיכר הזאת כמעט ואף אחד לא נותן זכות קדימה וגם האוטובוס זה רכב ארוך ואין ברירה אני חייב לחסום את הכיכר עד שאני מצליח להשתלב בתנועה בפנייה שמאלה לכיוון הר יונה...היה רכב שרצה לנסוע ימינה לרחוב התבור ופתאום הוא התחרט והמשיך ישר בתוך הכיכר והניידת של נתן נסעה אחריו כעשרים מטר".

כשנשאל אם גרם לרכב להאט, השיב: "הוא האיט קצת אבל הוא נסע אחרי כי חסמתי נתיב אחד".

כשנשאל אם לדעתו לא נתן זכות קדימה, השיב: "כאילו מה זה לא נתתי, אני נתתי אבל בגלל שאני נוהג ברכב כבד וארוך אז הנסיעה שלו והכניסה שלו לכיכר כבדה".

(ג) בעדותו עמ' 32 ש' 12-14 לפרוטוקול, טען: "ברכב כבד וארוך, בשביל לתת זכות קדימה מלאה, צריך לעמוד שם 5 שעות או אף פעם לא לצאת. במקרה הזה ראיתי רכב שבא לפנות ימינה ואני תפסתי הזדמנות להשתלב בתנועה בלי להפריע ועשיתי זאת".

(ד) הרכב הלבן היה לבד בכיכר והניידת הגיעה רק אחרי שהרכב הלבן עבר אותי וחסמתי את נתיב התנועה" (עמ' 33 לפרוטוקול עדותו).

(ה) בהודעתו ת/4 מיום 19.03.09 עמ' 1 ש' 14-17 מסר הנאשם: " אני נסעתי ברחוב התבור נצרת עילית ונכנסתי לכיכר אלון אבל הכיכר לא היה פנוי ואני נוהג ברכב כבד וארוך לכן לא פיניתי את הכיכר. בזמן שהייתי בערך שמונה אחוז בתוך הכיכר פתאום הגיע השוטר נתן עם ניידת מכוון הר יונה ישר קלט אותי ורדף אחרי ואמר לעצור בצד".

1. כעולה מעדות הנאשם בבית המשפט מיום 23.07.13 ומאמרות החוץ שמסר בת/1, בת/4 ובת/6, אין הוא כופר בכך שהיה עליו ליתן זכות קדימה לסוזוקי ולניידת. הנאשם אף הודה כי עם היכנסו לצומת ולכיכר, גרם לסוזוקי להאט (ת/4 ש' 57) ולעבור מן הנתיב הימני לנתיב השמאלי כדי לחלוף על פני האוטובוס שחסם לסוזוקי את נתיב הנסיעה ישר (עמ' 24 ש' 26, עמ' 30 ש' 27-31 ועמ' 31 ש' 3-4 לפרוטוקול).

בנוסף, הסביר הנאשם כי עם הגעת הניידת לכיכר, היה האוטובוס באמצע הכיכר ולכן המשיך בנסיעה כדי לפנות את הצומת וכך חסם דרכה של הניידת (עמ' 33 לעדותו בביהמ"ש).

להגנתו טען הנאשם כי נכנס לצומת כיון שנהג הסוזוקי הפעיל איתות לימין ואף נסע בנתיב ימני ולכן סבר הנאשם שבדעת הסוזוקי לפנות ימינה, אך בפועל המשיך הסוזוקי בנסיעה ישר.

1. יחד עם זאת, אין בטענה זו כדי להביא לזיכויו של הנאשם.

הנאשם הכיר את התנועה במקום התאונה והבחין ברכב הסוזוקי הלבן מתקרב לצומת. בנסיבות אלו, היה על הנאשם לעצור טרם כניסתו לצומת כדי למנוע סיכון הסוזוקי ע"י בחינת כיוון נסיעתו, ולא להסתפק בהשערה כי הסוזוקי מתעתד לפנות ימינה בהתאם לאיתות שהפעיל. רק לאחר מכן יכול היה הנאשם להמשיך בנסיעתו בהתאם.

בהתאם להלכה הפסוקה, לשם קיום הזכות, על החייב במתן זכות קדימה להמשיך ולעקוב אחרי הרכב בעל זכות הקדימה, על מנת להבטיח שהוא אמנם אינו מסכנו בכניסתו לצומת (ע"פ 10332/03 חיים בלייכר נ' מדינת ישראל – פורסם במאגרים המשפטיים).

ניסיון החיים מלמד כי לא פעם איתות נותר לאחר פנייה קודמת או שמופעל בשגגה, ולכן נהג סביר, החייב במתן זכות קדימה לרכב בעל הזכות, אינו יכול להעריך כוון נסיעת הרכב האחר בהסתמך על האיתות לבדו ונדרש הוא להמתין עד שיראה כיצד נוהג הרכב האחר הלכה למעשה (עפ"ת (נצרת) 14367-11-10 סאמר טאהא נ' מדינת ישראל פסקאות 22 ו-23 לפסק הדין; ת"ד (ב"ש) 64/09 מדינת ישראל נ' מיכאל דוד עמוס עמ' 3 פסקה 4; ת"ד (ת"א) 12000/08 מדינת ישראל נ' פכט ענת סוף עמ' 2– פורסמו במאגרים המשפטיים).

מכוח קל וחומר יאמרו הדברים שעה שהנאשם נהג באוטובוס. המדובר ברכב כבד, שתנועתו איטית ופינוי הצומת על ידו אורך זמן. כניסת אוטובוס לצומת מחייבת זהירות יתרה, הן מפאת החשש מחסימת הצומת ופגיעה בזרימת התנועה והן בשל החשש מעוצמת פגיעתו על רקע מימדיו הגדולים של הרכב.

1. מן המקובץ עולה, כי בהסתמך על גרסת הנאשם וכעולה מראיות התביעה, לא ציית הנאשם לתמרור ב-36 שהיה מוצב בכוון נסיעתו, לא המתין בסבלנות לוידוא כוון נסיעת הסוזוקי, וכפועל יוצא נכנס לצומת מבלי ליתן זכות קדימה לרכב הסוזוקי שהגיע משמאלו. כדי לאפשר לסוזוקי לעברו, עצר הנאשם באמצע הצומת ולאחר מכן המשיך בנסיעה כדי לפנות את הכיכר, וכך חסם דרכה של הניידת שהגיעה אף היא משמאלו וגרם לה לעצור.

אשר על כן, הנני מרשיעה את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ב תשרי תשע"ד, 16/09/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה: נבקש ללמוד את הכרעת הדין ואין בידינו גיליון הרשעות קודמות.

ב"כ הנאשם: אין התנגדות לדחייה לשם שמיעת הטיעונים לעונש.

<#4#>

החלטה

נדחה לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש ליום 4.11.13 בשעה 12.00.

הנאשם יתייצב לדיון.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"ב תשרי תשע"ד, 16/09/2013 במעמד הנוכחים.