1. בפני בקשה שהגיש המבקש (להלן- איברהים), לפיצוי ולחילוט ולמימוש ערבויות בנקאיות, שהופקדו בתיק, במסגרת בקשות לצוי מניעה זמניים בתיק. איברהים טוען כי בשל צוי המניעה שניתנו נגדו, לבקשת אסעד, נגרמו לו נזקים רבים ויש לחייב את אסעד לשלם לו את סכום הנזקים האלה ולהעביר לידיו, על חשבון אותם נזקים, את הערבויות שהופקיד אסעד בתיק זה.

הבקשה הנה לחילוט ערבות בנקאית בסך 20,000 ₪, שהופקדה במקום ערבות כספית כתנאי להוצאת צו המניעה מיום 08.06.09; בנוסף, לחילוט ערובה כספית בסך 30,000 ₪ שהופקדה במזומן בקופת בית המשפט כתנאי להוצאת צו המניעה מיום 02.06.11; בסך הכל טוען איברהים כי נגרמו לו נזקים בסכום של 80,000 ₪ , בעקבות צווי המניעה שהוצאו בתיק לבקשת אסעד וכנגד איברהים.

שני הסכומים הופקדו במסגרת צו זמני שניתן לבקשת אסעד.

2. הבקשה הראשונה לסעד זמני הוגשה ביום 05.06.09, להפסקת עבודות בנייה, והיא נדונה בפני כב' השופט קפלן.

לעניין הפקדת ערובה כתנאי למתן סעד זמני, קובעת תקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "התקנות") כלהלן:

364.(א) בית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב), וכן ערבות מספקת, להנחת דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת; בית המשפט רשאי לפטור מהמצאת ערבות, אם ראה שהדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ב) בית המשפט רשאי לצוות על הפקדת עירבון בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), אם שוכנע כי הדבר צודק וראוי בנסיבות הענין; בית המשפט לא ייתן סעד זמני במעמד צד אחד אלא בכפוף להפקדת עירבון בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), זולת אם שוכנע כי בנסיבות העניין צודק וראוי לפטור מהפקדת העירבון.

(ג) סכום העירבון לא יעלה על 50,000 שקלים חדשים; בית המשפט רשאי, אם ראה שהדבר מוצדק מטעמים מיוחדים שיירשמו, להגדיל את סכום העירבון מעבר לסכום האמור או להתנות את מתן הצו במתן עירבון אחר.

(ד) הסכום הנקוב בתקנת משנה (ג) יעודכן ב- 1 בינואר של כל שנה (להלן – יום העדכון) לפי שיעור עליית מדד המחירים לצרכןן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן – המדד) שפורסם בחודש נובמבר שלפני יום העדכון, לעומת המדד שפורסם בחודש נובמבר שקדם לו; סכום שעודכן כאמור יעוגל לשקל החדש השלם הקרוב, וסכום של חצי שקל חדש יעוגל כלפי מעלה.

מכאן, שעפ"י תקנה 364(א) לתקנות, על בית המשפט להתנות את מתן הסעד הזמני בהפקדת ערבות, אלא אם כן מצא לנכון לפטור את התובע מכך "אם ראה שהדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שיירשמו". מכאן, שפטור מהפקדת ערבות הנו החריג. בהתאם להוראות התקנה הורה כב' השופט קפלן, בהחלטתו מיום 08.06.09, על הפקדת ערבות בסך 20,000 ₪, תוך שהוא קובע:

"עדיין לא הוכח שהמבקש מיצה בפועל את מלוא זכויות הבנייה שלו בחלקה (גם בהנחה שעם תום חלוקת נכסי העזבון לא ישפר המבקש את היקף זכויותיו בחלקה), כך שלכאורה יש לו למבקש אינטרס לגיטימי למנוע את הבנייה הנעשית ע"י המשיב. עוד שיקול שיש לקחת בחשבון הוא שבניית המשיב, נכון לעכשיו, נעשית ללא היתר. אשר על כן כפוף לכך שהמבקש יפקיד ערובה ע"ס 20,000 ₪ במזומן לכיסוי נזקי המשיב 1, ניתן בזאת צו מניעה האוסר על המשיב 1 להמשיך בבנייה עד להחלטה סופית בתיק".

מאוחר יותר, ולבקשת אסעד, התיר כב' השופט קפלן הפקדת ערבות בנקאית, במקום הפקדת הסכום האמור במזומן.

3. כשנתיים מאוחר יותר, ביום 20.02.11, הגיש אסעד בקשה שנייה לסעד זמני, למניעת כל איחוד וחלוקה או שינוי כלשהו בזכויות בחלקה 24.

ביום 02.06.11 ניתנה החלטתי למתן צו מניעה זמני, ובעניינה הגיש איברהים, ביום 06.06.11, בקשה לחייב את אסעד בהפקדת עירבון, כתנאי לצו המניעה שניתן ביום 02.06.11. מבקשתו של איברהים ברור כי הוא ביקש לחייב את אסעד בהפקדת עירבון כתנאי לצו המניעה השני (עמ' 34 שו' 23), וזאת בנוסף לערבות שכבר הופקדה כאמור בתיק.

הדיון בבקשה זו התקיים ביום 16.06.11.

עפ"י החלטותי מיום 02.06.11 ומיום 16.06.11, ברור כי הערובה בה חייבתי את אסעד, הנה עירבון, כהגדרתו בתקנות, שכן היא ניתנה בנוסף לערבות שקבע כב' השופט קפלן בהחלטתו בעניין צו המניעה הראשון. מדובר בסעדים הקשורים זה בזה – האחד למניעת בנייה ושינוי העובדות בשטח, והשני למניעת שינוי ברישום הזכויות, ובהתאמה לכך ניתנו הבטוחות באופן משלים – ערבות בהחלטת כב' השופט קפלן ועירבון בהחלטתי שלי.

4. על פי תקנה 364 הנ"ל, ככל שבית המשפט מחליט על הפקדת עירבון, יהא זה בנוסף לערבות ולהתחייבות העצמית, ובהתאם להוראות תקנה 364(ב) "אם שוכנע כי הדבר צודק וראוי בנסיבות העניין". כך, אכן, עשיתי אני, עת קבעתי כי באותו שלב כבר לא היה די בערובה שנקבעה ע"י השופט קפלן, וחייבתי בהפקדה נוספת.

ראה: רע"א 9308/08 אלול נ' רביב (פורסם בנבו, ניתן ביום 21.04.09).

בעניין הערובה על סך 30,000 ₪ - בהחלטתי מיום 16.06.11, נקבע:

"בנוגע לצו הזמני שניתן בעניינה של התכנית לאיחוד ולחלוקה – צודקים הנתבעים ויש מקום לחייב את התובעים בהפקדת ערובה בגין צו זה, דבר שלא נעשה בעת מתן ההחלטה מיום 02.06.11. עניין זה מתחייב הן מהתקנות והן מן העובדה שניתן צו שמעכב פעולות בוועדה לתכנון ולבנייה, פעולות שנקטו בהם הנתבעים על מנת לקדם הליכי בנייה בשטח שבו מחזיק הנתבע 1 מזה שנים. אמנם, במסגרת צו מניעה קודם הפקיד התובע ערבות בסכום של 20,000 ₪ ואולם בנסיבות העניין, אין די בערובה זו ואני מורה לתובע להפקיד כתנאי להמשך תוקפו של הצו הזמני שניתן ביום 02.06.11 ערבות בסכום של 30,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית" [הדגשה שלי, ה.א.].

5. בדומה לשלב בו ביהמ"ש קובע את הערבויות במסגרת צו מניעה, בו יש לבחון אם מדובר בערבות או עירבון, בהתאם למאפייני הבטוחה, כך גם לצורך חילוט הערבויות המצויות בתיק - יש להבחין תחילה בסוג הערובה.

6. הערובה, אותה קבע כב' השופט קפלן, נושאת אופי ברור של "ערבות", שנועדה להבטיח כיסוי נזקיו של איברהים בהליך, ככל שייגרמו לו עקב מתן הסעד הארעי.

והשווה: בג"צ 8497/04 חברת אלאקסא בע"מ נ' כרם מהר"ל בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ביום 22.08.10).

בין היתר, אין מנוס ממסקנה זו, מאחר ונקודת המוצא בעת שניתן סעד זמני, הנה החיוב הקבוע בתקנה, להמציא ערבות (בנוסף להתחייבות עצמית).

לעומת זאת, וכפי שכבר צוין לעיל, הערובה בה חייבתי את אסעד בהחלטתי מיום 16/6/11 הנה מסוג עירבון, שנקבע בנוסף לערבות שכבר הופקדה בתיק, ולאור הנסיבות שעמדו בפניי בעת מתן ההחלטה אודות הפקדתו.

7. עצם העובדה כי בשני המיקרים הופקדו ערבויות בנקאיות, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן לערבות הבנקאית פנים כפולות, והיא עשויה לשמש הן כערבות והן כעירבון.

ראה: רע"א 9308/08 אלול נ' רביב, בסעיף 7 לפסה"ד (פורסם בנבו, ניתן ביום 21.04.09).

נותר לבחון, האם ניש מקום להורות על חילוט הערבויות במסגרת הליך זה, כפי שמבקש איברהים.

חילוט העירבון

8. לגבי חילוט העירבון על סך 30,000 ₪, הרי שניתן לדון בחילוטו במסגרת ההליך בו ניתנו הצווים, בהתאם לתקנה 371(א) לתקנות, הקובעת כי:

"פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לארח שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות העניין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם".

[הדגשה שלי, ה.א.]

9. בבוא ביהמ"ש להכריע בסוגיית חילוט העירבון, יש לבחון האם הגשת הבקשה לסעד זמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין, ואם נגרם לאיברהים נזק. עפ"י תקנה 371(א) האמורה, אין צורך להוכיח את גובה הנזק, אך הפסיקה קבעה כי על אף הפסיקה "על המבקש לחלט את העירבון להביא כמות מינימלית של ראיות גם להוכחת גובה הנזק".

ראה: רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ, פ"ד נז(3) 727, 732. רע"א 6448/01 חיר נ' לידאי, פ"ד נז(2) 562, 572-574; רע"א 9308/08 אלול נ' רביב (פורסם בנבו, ניתן ביום 21.04.09).

בנוסף, נקבע כי אף אם התמלאו התנאים לחילוט העירבון, הרי שהחילוט לא נעשה באופן אוטומטי אלא נתון לשיקול דעת ביהמ"ש.

ראה: רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ, פ"ד נז(3) 727, 732-733.

סבירות הבקשה לצו מניעה נבחנת לאחר מתן פסק דין סופי בתובענה, היינו בדיעבד, גם אם בעת מתן צו המניעה הזמני הייתה הבקשה סבירה בעיני ביהמ"ש.

ראה: בש"א 16718/07 ה"פ 136/04 (מחוזי חיפה) פרחה פאר נ' יורשי רדליך אליהו ז"ל.

10. במקרה שבפניי, שוכנעתי כי הצדק עם איברהים, וכי הבקשות לצוי מניעה, וכל שכן הבקשה השנייה לצו מניעה זמני, שהוגשה ביום 20.02.11, ואשר נדונה בפניי ובמסגרתה הופקד העירבון, הוגשו בחוסר סבירות ובחוסר תום לב.

בבקשה השניה ביקש אסעד לעכב את ההליכים על פי אותה תוכנית ממש – שהיתה בסופו של דבר הבסיס לפסק הדין שניתן בהסכמתו. משמע, בדיעבד, שלא היתה כל הצדקה להליכים שנקט לעיכוב אותה תוכנית.

ההליך שבפני הגיע לסיומו כאשר, בסופו של דבר, הסכים אסעד לפירוק שיתוף בחלקה 24, על פי תוכנית איחוד וחלוקה שאת מימושה ביקש לעכב ואשר על פיה קיבל איברהים לידיו את השטח שעליו ביקש לבנות ואשר ניתנו לו היתרים כדין לבניה.

11. מעת שניתנו צוי המניעה,אסעד ניהל את התיק בעצלתיים, לא הגיש התנגדויות להצעת החלוקה של איברהים בוועדה לתיכנון ולבנייה (בניגוד לטענתו בדיון מיום 29.03.11), ונראה כי התמקד בסחבת ובעיכוב הבנייה על ידי איברהים.

כך, למשל, שנתיים לאחר פתיחת ההליך, תיקן את כתב התביעה ומחק את נושא מניית המים אשר בעניינה הושג הסכם פשרה בבית המשפט המחוזי כבר עשרות שנים עובר להליך הנדון.

כך גם התברר שבכתב התביעה נכללו חלקות שאינן רלוונטיות להליך.

כך, למרות שבדיון ביום 29.03.11 הסכים אסעד להסכם חליפין בין זכויות הצדדים בחלקות, הוא סירב לחתום על הסכם כזה, ועשה כן רק בדיון בפניי ביום 29.11.11 – שמונה חודשים מאוחר יותר.

12. רק בדיון ביום 05.07.12, מועד בו היה קבוע התיק לשמיעת ראיות – שינה אסעד את עמדתו, והסכים לפירוק השיתוף בחלקה 24 , בהתאם לתכניות האיחוד והחלוקה שהציע איברהים (998, 1190) . הסכמה זו באה רק שלוש שנים לאחר שהגיש את התביעה כאשר במהלך אותן שנים התנגד לתוקפן המחייב של תוכניות אלה ולחלוקה על פיהן.

13. בדיון ביום 05.01.12 העלה אסעד , לראשונה,טיעון עליו חזר אף בסיכומיו כעת, ולפיו נאלץ להתנגד לפירוק השיתוף בדרך האמורה בשל איומים של השכנים לחלקה 24, בעלי חלקה 25. טענה זו עלתה בנסיון להסביר מדוע התנגד כל העת לחלוקה שהוצעה על ידי איברהים ועל מנת לשכנע את בית המשפט כי התנגדותו לחלוקה כזו לאורך כל ההליכים לא נעשתה בחוסר תום לב אלא, כביכול, מחוסר ברירה ומתוך חשש לחייו.

אינני מאמינה לטענה זו, שלא הוגשה כל ראיה להוכיח אותה, והיא נותרה בגדר טענה בעלמא.

אסעד אף לא פנה למשטרה, כפי שניתן היה לצפות שיעשה, לו אכן סבר כי נשקפת סכנה לחייו. אשר לטענה כאילו אותם שכנים "הוכיחו" את מסוכנותם כשירו לעבר ביתו של איברהים – גם בעניין זה לא הוגשה כל ראיה, למעט תלונה שהוגשה על ידי איברהים, ולא ניתן כלל לדעת מי ביצע את הירי.

טיעונו של אסעד בעניין אלימות השכנים, גם אינו מתיישב עם העובדה שבסופו של הליך, ולטענתו, הוא קיבל את הסכמת השכנים לתוכנית החלוקה אך לא פירט, וכל כן שלא הוכיח, מתי הושגה הסכמה זו, מדוע לא הושגה קודם לכן וכיצד הושגה.

לא שוכנעתי לכן כי עמדתו של אסעד, והבקשות שהגיש, הוגשו אכן בתום לב. ההיפך הוא הנכון.

14. לגבי ההוצאות והנזק שנגרמו לאיברהים, הרי ששוכנעתי כי איברהים הציג את כמות הראיות הנדרשת בהליך לחילוטו של ערבון, שבו אינו נדרש להוכיח את גובה הנזק אלא את קיומו בלבד.

עיכוב של שלוש שנים בבניית הבית, עוגמת הנפש הכרוכה בכך, הגידול הנטען בהוצאות, שנגרם עקב עליית מחירי הבנייה, כמו גם הצורך למצוא קבלן חדש יקר יותר, כל אלה מובילים אותי למסקנה כי אכן נגרת נזק ואיברהים זכאי לכן לחלט לידיו את העירבון במלואו, בסכום של 30,000 ₪.

חילוט הערבות

15. לעניין חילוט הערבות על סך 20,000 ₪, כבר נפסק, כי במקרה של ערבות לנזקים במסגרת סעד זמני, על הנתבע, המבקש לחלט את הערבות, להוכיח את היקף הנזק הנטען על ידו, ואת הקשר הסיבתי בין מתן הצו הזמני לבין הזנק שנגרם.

ראה: רע"א 9308/08 אלול נ' רביב, בסעיף 9 לפסה"ד (פורסם בנבו, ניתן ביום 21.04.09).

16. דרך המלך לבירור טענות לחילוט ערבות, היא במסגרת תביעה נפרדת ועצמאית. כך על כלל, וכך גם במקרה שבפניי.

ככל שעומד איברהים על חילוט הערבות (להבדיל מהערבון), עליו להגיש תובענה עצמאית, לצורך הוכחת היקף הנזק שנגרם לו. ראה דברי כב' השופטת פרוקצ'יה:

"כאשר הוכחה זו כרוכה בהבאת ראיות מפורטות, וכאשר ההליך הסתיים בינתיים במתן פסק דין, דרך המלך לברר שאלות אלה היא בהגשת תובענה עצמאית בפני הערכאה הדיונית... הבקשה למימוש הערבות כרוכה בהוכחת נזקים, ובהבאת ראיות לצורך כך ובביסוס קיומו של קשר סיבתי במתן הסעד הזמני לבין הנזקים הנטענים. משעניינה של הבקשה מחייב קיום הליך מפורט תוך הבאת ראיות, מקומה להידון, ככל שהאסעד 4 יעמוד עליה, במסגרת תובענה עצמאית שתוגש לערכאה הדיונית המוסמכת".

[הדגשה שלי, ה.א.]

ראה: בג"צ 8497/04 חברת אלאקסא בע"מ נ' כרם מהר"ל בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ביום 22.08.10).

ראה גם:

"כאשר בקשת החילוט מחייבת הוכחת נזק וקיום קשר סיבתי, הכרוכים בהבאת ראיות מפורטות ומורכבות, וכאשר ההליך אשר במסגרתו ניתנה הערבות הוא ערעור שהסתיים במתן פסק דין, דרך המלך לברר את סוגיית החילוט, ובכללה שאלת הנזק והקשר הסיבתי בינו לבין הסעד הזמני, היא בהגשת תובענה עצמאית בענין זה לערכאה הדיונית.

בענייננו, מדובר בהליך חילוט ערבות בו נדרש על-ידי האיברהיםת פיצוי בהיקף ניכר, בגין נזק לו היא טוענת עקב עיכוב עבודות הפרוייקט במשך כחודשיים. הנזקים הנטענים בשל הסעד הזמני נאמדים על-ידי האיברהיםת בסכום ניכר של 741,241 ₪ + מע"מ. סכום הנזק הנטען בנוי מ- 15 פריטים, המחייבים בחינה ובדיקה מדוקדקים. מתחייבת, אפוא, תשתית ראייתית מלאה להוכחת פריטי הנזק שהובאו, העשויה לכרוך הבאת עדים, חקירות שתי וערב, והצגת מסמכים ובחינתם במשפט. הליך מעין זה אינו מתאים להתברר בערכאת ערעור, וטיבו ואופיו מחייבים הגשת תביעה נפרדת ועצמאית בפני ערכאה דיונית, הערוכה לקיים הליך שנועד לבירור עובדות".

ראה: ע"א 10650/08 חפציבה נ' אלישיוב (פורסם בנבו, ניתן ביום 16.08.09).

17. במקרה שבפניי, טוען איברהים לנזק, אותו הוא אומד בסכום כולל של 80,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו מאז מתן צו המניעה הראשון ועד לביטול שני צווי המניעה בתום ההליך, לאחר כשלוש שנים. איברהים מפרט את הנזקים השונים (ראה סעיף 33 ואילך לבקשה) –ובינהם הפסד חומרי בניין וברזל, עליית מחירי הבניין והברזל ועלויות העבודה, הפסד עבודת הקבלן הספציפי שהחל בבנייה, ועוגמת נפש.

בחינת הנזקים האמורים, מחייבת הבאת תשתית ראייתית מלאה, העשויה לכלול, כמו בעניין חפציבה האמור, הבאת עדים, חקירות והצגת מסמכים. לאור כל זאת, מן הראוי שתתברר באמצעות הגשת תביעה נפרדת.

יפים לעניין זה, דברי כב' השופטת שטרסברג-כהן:

"האיברהים לממש ערבות מסוג הערבות במקרה זה יכול לעשות זאת במספר דרכים, האחת לבקש מבית המשפט שנתן את הצו לדון בעניין, לשמוע ראיות וטענות ולהחליט בו. השניה, משהוגש ערעור יכול הוא לבקש מבית המשפט שלערעור להחזיר את העניין לערכאה הראשונה על מנת שידון ויחליט בו והשלישית להגיש תביעה נפרדת ועצמאית כשהעילה היא ההתחייבות שבכתב הערבות (ע"א 732/80 ארנס נ' בית אל, פ"ד לח(2) 645). בענייננו מצא השופט קמא על סמך החומר שהיה בפניו כי הדרך ההולמת היא פתיחת הליך חדש ועצמאי בבית המשפט המוסמך. אומנם, יתכן והפנייה לערכאה שנתנה את הצו תביא להליך מהיר יותר, אולם משבית המשפט שקל את העניין ומצא שראוי להפנות את איברהיםים להליך נפרד אין מקום להתערב בהפעלת של דעתו כאמור".

ראה: רע"א 2421/98 בריל נ' צ'פלסקי (פורסם בנבו, ניתן ביום 30.06.98).

18. לפיכך לא מצאתי מקום להכריע בטענות איברהים לעניין סכום הנזקים שנגרמו לו ואלה ידונו בהליך נפרד – אם יחליט איברהים לנקוט בו.

19. סיכומו של דבר, שאני מקבלת את הבקשה לחילוט העירבון שהופקד בתיק מכוח החלטתי מיום 16/06/11, במלואה, כך שסכום של 30,000 ₪ יועבר לאיברהים ע"י המזכירות/הגזברות.

במקביל, אני דוחה את הבקשה לחילוט הערבות שהופקדה בתיק מכוח החלטתו של השופט קפלן מיום 08.06.09 (העומדת על סך של 20,000 ₪), שכן המקום לברר סוגייה זו, כמו גם את טענותיו של איברהים ביחס לסכום הנזקים שנגרמו לו, היא בדרך של תובענה נפרדת לבירור העובדות. ערובה זו (של 20,000 ₪) תישאר בתיק למשך 60 יום נוספים, על מנת לאפשר לאיברהים להגיש תובענה בעניין זה.

המזכירות תעדכן ת.פ בעניין זה.

אסעד ישא בהוצאות איברהים בגין בקשה זו בסכום של 3,000 ₪.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ג, 11 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.