1. התובעת ילידת 1947 נחבלה באירוע מיום 7.11.04. לכתב התביעה צירפה היא חוות דעת בתחומים: הכאב, הפסיכיאטרי, והתעסוקה. הוגשו חוות דעת נגדיות בתחומים הפסיכיאטרי והכאב.

2. בדיון היום, הסכימו ב"כ הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי נוכח הפער בין חוות הדעת, תוך הסתמכות על חוות הדעת מטעמם.

3. התעוררה מחלוקת בין הצדדים אם למנות מומחה בתחום הכאב שיקבע את נכותה של התובעת בתחום זה, או שמא למנות מומחה בתחום הנוירולוגי או האורתופדי.

4. אין מחלוקת כי הפגיעה של התובעת הייתה בקרסול רגלה, כך שהפגיעה היא בעלת אופי אורתופדי. מהמסמכים הרפואיים הרבים שצורפו לתיק עולה כי הפגיעה בקרסול גרמה לנזק עצבי, הוא מקור הכאבים אותם חשה התובעת. כך למשל בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת, ד"ר זאב קריסטל, צוין כי התובעת מוכרת לו במסגרת טיפולה במרפאת הכאב בעפולה עקב תסמונת כאב נאורופאטי (כאב שמקורו בנזק עצבי) כרוני שהופיע אצל התובעת לאחר שנחבלה. ד"ר קריסטל מציין בחוות דעתו כי התמונה הקלינית אובחנה כ- COMPLEX REGIONAL PAIN SYNDROME תסמונת הכוללת מספר סימפטומים הנובעים מנזק לעצבים ההיקפיים באזור הפגוע. המומחה מטעם התובעת אף הוא בעצמו פנה לקבלת חוות דעת מקצועית נוספת של רופא נוירולוג, אשר אישר חד משמעית את האבחנה דלעיל, שהיא כאמור תסמונת כאב ומוגבלות כרונית קשה על רקע נזק לעצבים ההיקפיים. בסעיף המסקנות ציין ד"ר קריסטל כי העצבים עצמם בעקבות נזק או שינוי תפקודי יכולים לייצר גירויי כאב, שהוא לרוב כאב כרוני וקשה לטיפול.

5. מעיון בפרוטוקולי הוועדות הרפואית של המוסד לביטוח לאומי עולה כי ברוב רובן של וועדות הערר ישב הרכב רופאים של אורתופד, נוירולוג, ופסיכיאטר, ויש להניח כי הרכב הוועדה נקבע לפי סוג ואופי החבלה, ללא ששמעתי כי התובעת ערערה בעניין זה.

6. בנסיבות אלו, ולאור אופי הפגיעה של התובעת, שככל הנראה היא נזק לעצבים ההיקפיים באזור הפגוע, אשר מהווה את המקור והסיבה לתחושות הכאב אצלה, מצאתי כי נכון יותר יהא למנות מומחה בתחום הנוירולוגי, אשר יחווה את דעתו, ככל שיש צורך בכך, גם בתחום הכאב, וכן יחווה את דעתו בשאלת הצורך במינוי מומחה בתחום הכאב כדי להעריך את נכותה של התובעת.

7. החלטה תינתן ותישלח.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ג, 04 יולי 2013, בהעדר הצדדים.