בפני תביעה כספית לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע עקב התקשרותו עם הנתבע בהסכם לעבודות בניה.

גרסת התובע

1. התובע הזמין מהנתבע שירותי בנייה בצימרים שבבעלותו. בתאריך 2.8.07 נחתם בין הצדדים הסכם לביצוע עבודות הבנייה בעלות כוללת של 90,000 ₪ (להלן: "ההסכם הראשון"). במסגרת ההסכם הראשון התחייב הנתבע לבצע עבודות תוך 45 יום ממועד חתימת ההסכם, לשאת בעלות כל נזק שייגרם במהלך עבודתו ובמקרה של הפרת ההסכם - לשלם פיצוי מוסכם בסך 60,000 ₪. לטענת התובע, הוא שילם לנתבע את מלוא התמורה כפי שנקבעה בהסכם הראשון, אולם לא קיבל ממנו חשבונית-מס/קבלה כחוק.

עוד טען התובע כי כתוצאה מעבודתו של הנתבע נגרם לו נזק המתבטא בהריסת קיר וכי הנתבע הפר את ההסכם הראשון הואיל ולא סיים את עבודתו במועד שנקבע.

2. לאחר סיום העבודות על פי ההסכם הראשון, התקשרו הצדדים ביום 14.11.07 בהסכם נוסף לביצוע עבודות (להלן: "ההסכם השני"), בו התמורה המוסכמת נקבעה לסך 53,000 ₪. אף הפעם הזו נמנע הנתבע מלמסור לתובע חשבונית-מס/קבלה כחוק עבור הסכומים ששילם לו התובע.

3. לטענת התובע, אי המצאת חשבוניות-מס על-ידי הנתבע מנעה ממנו את האפשרות לקיזוז מס ערך מוסף בגובה מס התשומות ששילם, שאמורות היו לבוא לידי ביטוי בחשבוניות-המס. כן נמנעה ממנו האפשרות להפחתת פחת בגין הוצאות הבניה.

לפיכך עותר התובע לסעד כספי:

* 10,052 ₪, - בגין החזר מע"מ עם הגשת חשבוניות לרשויות המס.

* 64,850 ₪ בגין קיזוז הפחת לו זכאי התובע בסך 2,594 ₪ לשנה למשך

25 שנים.

* פיצוי מוסכם שנקבע בהסכם הראשון - 60,000 ₪.

* עלות בניית הקיר שניזוק במהלך עבודות השיפוצים- 3,000 ₪.

גרסת הנתבע

4. לגרסת הנתבע, סוכם בין הצדדים כי בגין ההסכם הראשון תשולם תמורה בסך 83,000 ש"ח, ובגין ההסכם השני – תמורה בסך 53,000 ש"ח. על אף שביצע את מלוא התחייבויותיו, שילם לו התובע רק את התמורה שנקבעה בהסכם הראשון, ולפיכך נותר חייב לו 53,000 ₪.

5. בפועל, התובע זנח את מרבית הסעדים שפורטו בכתב התביעה ונמנע מהוכחת טענותיו בדבר עיכוב בביצוע העבודה ונזק אשר נגרם מעבודת הנתבע. כך אף העיד בפני ביום 10.4.13 (עמ' 7 לפרוטוקול):

"אין לי טענות על העבודה שהנתבע עשה. התביעה שלי היא על הנזק בגלל שלא נתן לי חשבוניות - לא יכולתי לקזז מע"מ ולא יכולתי להחשיב זאת כהוצאה מבחינת מס הכנסה".

לפיכך הסוגיה העומדת בפני להכרעה הינה באשר לטענתו של התובע בדבר הנזק הכספי אשר נגרם לו בשל אי המצאת חשבוניות מטעם הנתבע.

נזקו הכספי של התובע

6. התמורה המוסכמת, בהתאם להסכמים אשר נחתמו בין התובע לנתבע, כללה את רכיב המע"מ ועלות החומרים. התובע צירף לכתב התביעה מטעמו אישורים בגין קבלת כספים הנושאים את חתימת ידו של הנתבע (נספח ג' לכתב התביעה) (להלן: "אישורי התשלום"). אישורי התשלום בסך 74,900 ₪ כוללים את כל התשלומים ששולמו על ידי התובע מכוח ההסכמים, כפי שהעיד (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 10.4.13):

"כל הכספים שהוא קיבל ממני יש לי חתימות בכתב ידו על כך שהוא קיבל את הכספים".

7. סכומי הכסף אשר העביר התובע לנתבע הינם בסך כולל של 74,900 ₪. על פי העולה מאישורי התשלום, יש להפחית מסכום זה אישור תשלום בגין רכישת סולר בשווי 2,800 ₪ וכן שיק "לפקודת חומרי בנין אזולאי אליפלט" בסך 2,000₪. מכאן שבפועל העביר התובע לידי הנתבע עצמו סכומי כסף בגובה 70,100 ₪ בגין עבודה וחומרים. הנתבע, מנגד, צירף חשבוניות מספקים בסך 48,933.67 ₪.

לפיכך, הפסדו של התובע נגרם כתוצאה מאי הפקת חשבוניות מס ע"י הנתבע בגין תשלומים בסך 21,166.3 ₪ - מחדל אשר מנע מהתובע את האפשרות להזדכות בהחזרי המע"מ וקיזוז הפחת להם זכאי.

טענת הקיזוז:

8. התובע עצמו נותר חייב לנתבע סכומי כסף רבים בגין ביצוע העבודות, על אף שהנתבע סיים זה מכבר ביצוען לשביעות רצונו של התובע. בגין ההסכם הראשון נותר התובע חייב לנתבע -15,100 ₪ (ההפרש שבין 90,000 ₪ ל-74,900 ₪), ובגין ההסכם השני, נותר התובע חייב לנתבע סך של 53,000 ₪. סך הכל נותר התובע חייב לנתבע סך של 68,100 ₪.

9. לאור האמור, ולאחר קיזוז חובותיהם של הצדדים, דין התביעה להידחות.

התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ג, 27 יוני 2013, בהעדר הצדדים.