תיק אז' 4503-06-09:

התובעת: ג.ע. אזברגה בע"מ ח.פ. 514263458

נ ג ד

הנתבעים: 1. אבו גוש ג'מאלה ת.ז. 020321543

2. אבו גוש סלמה מס' דרכון 356087736

3. אבו גוש אוסמה ת.ז. 020321568

4. אבו גוש עהד ת.ז. 17900101

תיק אז' 245-07-09:

התובעים: 1. אבו גוש גמאלה ת.ז. 020321543

2. אבו גוש אוסמה ת.ז. 020321568

נ ג ד

הנתבעים: 1. ג'ומעה אזברגה ת.ז. 055801088

2. ג.ע.אזברגה בע"מ ח.פ. 514263458

3. מינהל מקרקעי ישראל

פסק-דין

גב' אבו גוש ג'מאלה שכרה מאת מינהל מקרקעי ישראל באמצעות חברת עמידר דירה וחצר בשכירות מוגנת בגוש 4027 חלקה 43. מר גו'מעה אזברגה זכה במכרז שפרסם מינהל מקרקעי ישראל לרכישת מקרקעין בשטח 2,200 מ"ר בגוש 4027 חלקה 43. גב' אבו גוש טוענת שחלק מהמקרקעין שרכשו אזברגה הם חלק מחצר הדירה שהושכר לה בשכירות מוגנת, ואילו אזברגה טוענים שגב' אבו גוש פלשה לשטח זה.

כללי:

בעלי הדין:

1. גב' ג'מאלה אבו גוש (להלן-"ג'מאלה") היא מי שחתמה על חוזה שכירות מוגנת בדירה הנמצאת ברחוב דרכי משה 5 בשכונת הרכבת בלוד. אבו גוש אוסמה, סלמה ו-עהד הם בני משפחתה של ג'מאלה ומתגוררים במושכר מכוח זכויותיה של גב' ג'מאלה.

2. מר ג'ומעה אזברגה (להלן-"ג'ומעה") זכה במכרז שפרסם מינהל מקרקעי ישראל לחכירת קרקע בשטח 2,200 מ"ר בגוש 4027 חלקה 23, הגובל בשטח הדירה המוגנת אותה שכרה גב' ג'מאלה. חב' ג.ע. אזברגה בע"מ (להלן-"חב' אזברגה") היא חברה בע"מ אותה ייסד מר ג'ומעה לרכישת חלקת הקרקע, בהתאם לתנאי המכרז.

תיק עמידר ותיק המינהל:

3. מאחר ובקשר למקרקעין מושאי המחלוקת בתיקים הנ"ל קיימים תיקי נכס הן בחב' עמידר והן במינהל מקרקעי ישראל (להלן-"המינהל"), הוריתי על הגשת שני תיקים אלו לבית המשפט. מירב העובדות מבוססות על תיקים אלו. המסמכים בתיקים אלו נותנים תמונה שלמה על אשר נעשה במקרקעין, ולא תמונה חלקית אשר נותנים כתבי הטענות, התצהירים והסיכומים שהגישו הצדדים לבית המשפט.

השכירות המוגנת:

4. בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת היו הבניינים בשכונת הרכבת בלוד שייכים לרכבת ישראל, והיא השכירה אותם לעובדי הרכבת אשר עבדו בתחנת הרכבת בלוד. בעלה המנוח של גב' ג'מאלה, מר אבו גוש סמי ז"ל (להלן-"המנוח"), עבד בשנות ה-60 של המאה הקודמת ברכבת ישראל. ביום 1.4.1969 נחתם חוזה שכירות בין רכבת ישראל לבין המנוח, לפיו השכיר לו המנהל הכללי של מסילות הברזל הממשלתיות דירה בת 4 חדרים בבניין מס' 5 בשכונת הרכבת בלוד (כיום ידוע הבניין כרחוב דרכי משה 5 בלוד). בעלה המנוח של גב' ג'מאלה נפטר ביום 29.10.1977, וגב' ג'מאלה המשיכה להחזיק בדירה כדיירת מוגנת.

5. בשלב כלשהוא עברו הנכסים שבשכונת הרכבת למינהל, אשר מסר את ניהולם לחב' עמידר.

6. בשנת 1984 לערך התברר לחב' עמידר כי גב' ג'מאלה הוסיפה תוספות בנייה ללא היתר בנייה כדין וללא הסכמת חב' עמידר, כך שהדירה הייתה בסופו של יום בת 7 חדרים ולא בת 4 חדרים. ביום 15.5.1984 חתמה גב' ג'מאלה על בקשה להיתר המיועדת לוועדה המקומית לתכנון ולבניה לוד על מנת ליתן היתר לתוספת הבנייה. בבקשה נכתב בפירוש כי היא מוגשת לאחר ביצוע הבנייה. לבקשה צורף תרשים הסביבה, ממנו כי המושכר נמצא בגוש 4027 על חלק ממגרש מס' 2, כאשר סימון המגרשים הוא לפי תכנית מתאר לד/713. לבקשה צורף תרשים המגרש, ומהתרשים עולה שמידות המגרש עליו בנויה הדירה המושכרת ותוספות הבנייה, הינן 31 מ' אורך ו-26.5 מ' רוחב. מתרשים המגרש עולה כי הקיר החיצוני של תוספת הבנייה נמצא במרחק של כ- 75 ס"מ מגבול המגרש לגביו חל חוזה השכירות המוגנת. על מפה זו חתמה חב' עמידר לאות שהיא מסכימה לבניית תוספת הבנייה. חב' עמידר חתמה על בקשה זו לאחר שהמהנדס האחראי לבנייה וגב' ג'מאלה חתמו כל כתב התחייבות כלפי חב' עמידר. (מסמך 99 לתיק עמידר). הבקשה להיתר עם תרשים המגרש של המושכר צורפו לתיק עמידר אך לא מוספרה כמו שאר הדפים בתיק עמידר ובתיק המנהל. מאחר והבקשה זו היא אחד המסמכים החשובים בתיק, סימני אותה כמוצג במ/1. החשיבות של מוצג זה היא שהוא מבטא הסכמה בין גב' ג'מאלה לבין חב' עמידר מהו שטח המקרקעין הכלול בחוזה הדיירות המוגנת, ואין בלתו. כל שטח מקרקעין שמעבר לשטח הכלול בתרשים המגרש והמצוי בהחזקת משפחת אבו גוש, מוחזק בידם שלא כדין.

ביום 4.7.1984 אישרה וועדת דמי מפתח את השכרת תוספת הבנייה בשכירות מוגנת בכפוף לתשלום דמי מפתח בסך 360,000 שקל ישן, בכפוף לאישור יציבות. (מסמך 87 לתיק הנכס בעמידר). ביום 1.10.1984 נחתם חוזה שכירות מוגנת בין חב' עמידר מטעם המינהל לבין גב' ג'מאלה בגין כל שבעת החדרים המצויים במושכר. (מסמך מס' 96 לתיק עמידר), ובו נרשם בפירוש שהמושכר מצוי בגוש 4027 חלקה 43.

7. בסוף שנת 1991 או בתחילת שנת 1992 התברר לחב' עמידר כי במקרקעין ומחוצה להם נבנו שלא כדין וללא הסכמת עמידר תוספות בנייה נוספות למושכר (מסמך 107 לתיק הנכס). בחודש יולי 1992 נערך שוב ביקור מעגל במושכר, והתברר כי ממשיכים לבנות תוספות בנייה ללא היתר ולא הסכמת חב' עמידר (מסמך 129 לתיק עמידר). בגין הבנייה הבלתי חוקית הנוספת הגישה רשות הפתוח תביעה כנגד גב' ג'מאלה וכנגד בנה אבו גוש סמיח לפינוי ולסילוק יד מתוספות הבנייה ומשטח הפלישה. בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין הסכימו הצדדים שגב' ג'מאלה תימחק מכתב התביעה ויינתן פסק דין על מלוא התביעה כנגד בנה, אבו גוש סמיח. פסק הדין כנגד אבו גוש סמיח בוצע.

8. ביום 15.3.03 קיבלה חב' עמידר מפת מדידה של השטחים בהם מחזיקה משפחת אבו-גוש, משפחתה של ג'מילה. מפה זו סומנה ע"י המודד כ-מפה ד' (מסמך 173 לתיק עמידר). מהשוואת מפת מדידה זו לתרשים המגרש במוצג מב/1 עולה שבאותה עת התגלה שג'מאלה תפסה שטחים מדרום למושכר, אשר אינם כלולים בחוזה השכירות המוגן מיום 1.10.1984. בתרשים המגרש במוצג מב/1 נוכחים לדעת שהקיר החיצוני של תוספת הבניה מצוי במרחק של כ-75 ס"מ מגבול המגרש עליו חלה תוספת הבנייה, ואילו במפה ד' יש מאחורי תוספת הבנייה, בחלק הדרומי של המושכר חצר גדולה מאד. מפה זו סומנה על ידי מוצג במ/2.

החכרת 2,200 מ"ר לאזברגה:

9. בהתאם לנסחי רישום המצויים בתיק המינהל שהוגש לבית המשפט עולה שבשנת 1989 נרשמה מדינת ישראל, באמצעות פעולת התאמת רישום, כבעלים של גוש 4027 חלקה 43 (להלן-"החלקה"). שטח החלקה הרשום הינו 282,817 ₪. המינהל חילק את החלקה למגרשים בהתאם לתכנית מתאר לד/713 (להלן-תכנית המתאר"). המגרש שעל חלק ממנו מצויים המושכר ושטח המקרקעין שהחכיר המינהל לאזברגה סומן כמגרש מס' 2 (להלן-"המגרש"), בהתאם לתכנית המתאר. במגרש מצויים המושכר אותו שכרה גב' ג'מאלה, מבנה נוסף ושטח הקרקע בו 2,200 מ' הנ"ל (להלן-"הממכר"). בעבר פלש מר ג'ומעה לשטח הממכר והקים בו מוסך לכלי רכב. לאחר הליכים משפטיים ניתן כנגדו פסק דין לפינוי. מר ג'ומעה פינה את שטח הממכר, אך לא הרס את המבנים שהקים עליו שלא כדין.

10. המינהל החליט לחלק את המגרש ל-3 מגרשי משנה, מגרש משנה א2 שעל חלק ממנו מצוי המושכר, מגרש משנה ב2 , שאינו נוגע לענייננו, ומגרש משנה ג2 שהוא הממכר (אם כי בשומה סומן המגרש 2ב, אך אין ספק שמדובר באותו מגרש שהוצא למכרז). המינהל התלבט לגבי גודלו של מגרש משנה ג2. בתחילה סבר ששטח מגרש המנשה יהיה 1,800 מ"ר, לאחר מכן סבר שיהיה רק בשטח 1,100 מ', ולבסוף החליט ששטחו יהיה 2,200 מ"ר. ואכן במכרז שהוציא המינהל לגבי מגרש משנה ג2 נרשם כי שטח מגרש משנה ג2 העומד למכרז הינו 2,200 מ"ר. לפני פרסום המכרז, קיבל המינהל שומות של שמאי מקרקעין על שווי המגרש.

11. המינהל פרסם את מכרז מס' מר/342/2008 לחתימה על חוזה חכירה לגבי מגרש משנה ג2. בסעיף 2 לתנאי המכרז (נספח א' למכרז) נכתב כדלקמן:

"במידה והזוכים במכרז אשר הגישו הצעה במשותף יבקשו להתאגד במסגרת ישות משפטית של חברה בע"מ שבינה ובין המינהל יחתם הסכם החכירה, יוכלו לעשות זאת בכפוף לכך שיצויין בהצעתם כי בכוונתם להקים חברה, והזוכים, הם בלבד, יהיו בעלי המניות בחברה שתוקם. ובהצעתם יצויין חלקו של כל זוכה במניות החברה שתוקם ובמידה וידרש לשלם מיסים, יצטרכו להסדיר הנושא מול שלטונות המס."

12. מר ג'ומעה השתתף במכרז, הגיש הצעה למכרז, הצעתו התקבלה וזכה במכרז. בהצעה מכרז הודיע ג'ומעה כי ההצעה מוגשת ע"י פרטיים עבור חברה בהקמה, והמינהל אישר לו זאת בהתאם לתנאי המכרז. מיד לאחר הזכייה אישר המינהל שינוי בפרטי הזכייה לחב' אזברגה, בהתאם להודעתו של מר אזברגה במכרז. חב' אזברגה חתמה על חוזה החכירה עם מינהל מקרקעי ישראל.

תביעות הצדדים:

13. כשהגיע מר אזברגה לממכר על מנת לפנות ממנו את כל המבנים והפסולת שהייתה בו, טענו בני משפחת אבו-גוש כי חלק מהממכר הוא חלק מהמושכר אשר הושכר להם בשכירות מוגנת. לעומתם טענו מר ג'ומעה וחב' אזברגה כי משפחת אבו גוש הינה פולשת לממכר.

14. ב-תיק אז' 4503-06-09 הגישו מר ג'ומעה וחב' אזברגה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד משפחת אבו-גוש לפינוי ולסילוק ידם מהממכר.

15. ב- תיק אז' 245-07-09 הגישו בני משפחת אבו גוש תביעה לצו הצהרתי לפיו החלק מהממכר הושכר לג'מאלה בשכירות מוגנת, וזכותם קודמת לזכות חב' אזברגה, וכן ליתן צו מניעה שיאסור על ג'ומעה וחב' אזברגה להיכנס לאותו חלק של הממכר שהושכר להם.

ההסדר הדיוני:

16. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. תצהירים אלו כמעט ולא הוסיפו מאומה על האמור בכתבי הטענות. ב"כ הצדדים הסכימו כי המצהירים לא ייחקרו על תצהיריהם, וכי הם יגישו סיכומים על סמך כל החומר המצוי בתיקי בית המשפט.

17. מאחר ואף בעל דין לא טרח להגיש מפת מדידה של המושכר, הממכר ושטח שבמחלוקת, הוריתי על מינוי מודד מטעם בית המשפט. המודד הגיש את חוות דעתו בצירוף מפת מדידה. מפת המדידה סומנה על ידי מוצג במ/3.לאחר מכן נתתי אפשרות לב"כ הדין לחקור את המודד מטעם בית המשפט על חוות דעתו ועל מפת המדידה, אך ב"כ בעלי הדין הודיעו שאין ברצונם לחקור את המומחה.

הערעור:

18. משפחת אבו גוש הגישה ערעור על פסק הדין, וביהמ"ש המחוזי הביא אותם להסכמה שפסק הדין יבוטל, ובית המשפט ישמע ראיות. ואכן בית המשפט שמע ראיות, כאשר משפחת אבו גוש הגישה את תצהירה של גב' סלמה אבו גוש, שהעידה שבמשך למעלה מ-20 שנה לא הייתה בארץ, ואין לה כל ידיעה אישית על הנעשה במקרקעין. בכל אופן, בעדותה של גב' סלמה אבו גוש לא היה כדי לסתור את המצב העובדתי העולה מהבקשה להיתר בנייה שהגישה גב' אבו גוש ואת המסקנות העובדתיות הנובעות מתכנית זו.

19. בראיות החדשות לא הצליחה משפחת אבו גוש לסתור את הממצאים העובדתיים שהיא פלשה לשטח המריבה, כי משטח זה פונה אחיה ושטח זה אינו כלול בדיירות המוגנת. המינהל כבעלים של הקרקע מוסמך להחליט למי לתת זכויות במקרקעין ולמי להעביר את הזכויות במקרקעין, ולפולש אין כל מעמד בהחלטות המינהל.

העדויות:

20. מטעם משפחת אבו גוש העידה סלמה אבו גוש. לדבריה היא הייתה בחו"ל למעלה מ-20 שנה, ביקרה בארץ פעמיים שלוש בשנה, ולפני כ-4 שנים חזרה ארצה.

21. מטעם המשפחת אזברגה העיד עו"ד עבדלכרים אזברגה, אשר העיד על המכרז והקמת החברה שחתמה על החוזה עם המינהל, ובחקירה הנגדית נשאל על המבנים שהיו בשטח המריבה. מעדותו עולה כי הוא מכיר את האזור בו מצוי שטח המריבה כבר משנת 1970 ועד היום. העד העיד כי משפחת אבו גוש גידרה את שטח הפלישה רק לאחר שאזברגה זכה במכרז.

מעדיף אני את עדותו של עו"ד אזברגה על פני עדותה של גב' סלמה אבו גוש מהנימוקים כשלקמן:

1. עו"ד אזברגה מתגורר באזור בו מצוי שטח הפלישה מאז שנת 1970, ומכיר אותו היטב. לעומתו, גב' אבו גוש שהתה בחו"ל במשך 20 שנה, כך שידיעותיה אודות מה שנעשה במקום קלושות;
2. עדותו של עו"ד אזברגה עולה בקנה אחד עם עם המצאים העולים ממוצגים ב/1, במ/2 ו-במ/3, כפי שיפורט להלן;
3. עדותו של עו"ד אזברגה עולה בקנה אחד עם פסק הדין לפינוי שניתן כנגד סמיח אבו גוש ועם דו"חות המפקחים של מינהל מקרקעי ישראל, המצויים בתיק המינהל המהווה רשומה מוסדית, על פלישה של מר סמיח אבו גוש בצד הדרומי של המושכר ועל כך שפינו אותו והרסו את הבנייה והגדר שבנה;
4. משפחת אבו גוש יכלה להגיש לבית המשפט תצלומי אוויר החל משנת 1960 או החל משנת 1984 בהפרשים של שנתיים עם חוות דעת של מפענח תצלומי אוויר, על מנת להוכיח שאכן החזיקו בשטח הפלישה כבר מהחתימה על חוזה הדיירות המוגנת. מחדל זה פועל לרעתם.

22. מטעם מינהל מקרקעי ישראל העיד מר סרגיו קליימן אשר העיד שאם המינהל היה משווק את המגרש ללא שטח הפלישה, החצר המערבית של המגרש הייתה נשארת ללא גישה לרכב, ולא ניתן היה לשווקה. דהיינו, לפי עדות זו, שינוי שטח המגרש שהעמיד המינהל למכירה היה שיקול כלכלי לגיטימי של המינהל.

דיון ומסקנות:

המישור הנורמטיבי:

23. בשתי התביעות שבפנינו מעלה כל אחד מבעלי הדין טענה שזכותו בחלקת המריבה קודמת לזכותו של חבירו. על מצב מעין זה דנים סעיפים 18 ו-19 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, הקובעים כדלקמן:

"18. שימוש בכוח נגד הסגת גבול:

א) המחזיק במקרקעין כדין רשאי להשתמש בכוח במידה סבירה כדי למנוע הסגת גבולו או שלילת שליטתו בהם שלא כדין.

(ב) תפס אדם את המקרקעין שלא כדין רשאי המחזיק בהם כדין, תוך שלושים ימים מיום התפיסה, להשתמש בכוח במידה סבירה כדי להוציאו מהם.

19. החזרת גזלה:

מי שמוציא מקרקעין מידי המחזיק שלא כאמור בסעיף 18(ב) חייב להחזירם למחזיק; אולם אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות בית-המשפט לדון בזכויות שני הצדדים בעת ובעונה אחת, ורשאי בית המשפט להסדיר את ההחזקה, ככל שייראה לו צודק ובתנאים שימצא לנכון, עד להכרעה בזכויותיהם."

(ההדגשה שלי – י.ז.)

בהתאם להוראות סעיף 19 מוסמך בית המשפט לדון בזכויות הצדדים בעת ובעונה אחת, וקל וחומר כאשר שני הצדדים הגישו את תביעותיהם בדבר זכויותיהם.

גבולות המושכר:

24. על מוצג במ/1 מצויות הן חתימת גב' ג'מאלה והן חתימת חב' עמידר. משמע מכך שכל האמור והמשורטט במוצג זה מוסכם על כל הצדדים. חתימת גב' ג'מאלה על בקשה זו מהווה הודאת בעל דין של גב' ג'מאלה על גבולות המושכר (לכך יש להוסיף את חתימתה על מסמך 99 לתיק עמידר, כפי שצוין לעיל). במוצג במ/1 מצוי תרשים המגרש. בהתאם לתרשים המגרש צורת המגרש לגביו מתייחס חוזה השכירות המוגן הינה מלבן, אשר מימד האורך שלו הינו בכיוונים כלליים צפון – דרום, ומימד הרוחב שלו בכיוונים כלליים מזרח –מערב. הכניסה למושכר הינה מצד צפון, והממכר נמצא בצדו הדרומי של הממכר. תוספת הבנייה לגביה מתייחס מוצג במ/1 נמצאת כ-75 ס"מ מגבול הדרומי של המושכר.

25. ממפה ד' שהוא גם מוצג במ/2 (מסמך 173 לתיק עמידר) עולה כי בשנת 2003 חרגו משפחת אבו גוש מהמושכר, ופלשו לשטח קרקע מדרום למושכר שאינו כלול במושכר, וכיום נמצא בשטח הממכר.

השטח אליו פלשו בני משפחת אבו גוש והמהווה את חלקת המריבה בין בעלי הדין סומן במוצג במ/3 ע"י המודד בקווים אלכסוניים, הוקף בצע אדום ונרשמו בתוכו המלים "טענה לשכירות מוגנת".

26. כאשר משווים את מוצג במ/1 ומפת המדידה במ/3 נוכחים לדעת שהמושכר מצוי בצידו המערבי של מגרש א2, כאשר הקיר במרכז מגרש א2 מפריד בין המושכר לבין הבית המזרחי. ממוצג במ/1 עולה שהמושכר בנוי על חלקת מקרקעין שאורכה 31 מ' ורחבה 26.5 מ'. מפת המדידה של המודד נערכה בקנה מידה של 1:250. דהיינו, כל ס"מ במפת המדידה מהווה 250 ס"מ בשטח. במלים אחרות, כל ס"מ במפה מהווה 2.5 מ' בשטח. על כן 31 מ' בשטח יסומנו במפה ב- 12.4 ס"מ. כאשר מודדים במפת המדידה במ/3 את קו האורך של המגרש עליו בנוי המושכר נוכחים לדעת שבמפה אורכו 13.2 ס"מ. זאת אומרת, שעל פי מפת המדידה במ/3 גודל הצלע של מלבן מגרש המושכר מצפון לדרום הינה 33 מ' במקום 31 מ'. מדידה זו מתאימה עם הפרש המדידה של מרחק הקיר החיצוני של תוספת הבנייה במוצג במ/1 ובמוצג במ/3. במדידה במוצג במ/1 נמצא שהקיר החיצוני של תוספת הבנייה נמצא במרחק של כ-75 ס"מ מגבול המושכר, ואילו במפת המדידה במ/3 נמצא שהקיר החיצוני של תוספת הבנייה נמצא במרחק של 3 מ' מגבול המושכר.

27. המסקנה הבלתי נמנעת מכל האמור לעיל היא שהשטח לגביו טוענים משפחת אבו גוש כי הוא חלק המושכר והמצוי במגרש ג2, אינו חלק מהמושכר, אלא הינו שטח של הממכר אליו פלשו בני משפחת אבו גוש שלא כדין. על כן שטח המריבה שסומן במפת המדידה במ/3 כאמור לעיל שייך לממכר ולחב' אזברגה. למשפחת אבו גוש אין כל זכויות שהן בשטח המריבה , והם מסיגי גבול בשטח זה.

פגמים במכרז:

28. טוענים בני משפחת אבו גוש כי נפלו פגמים במכרז, וכי רשאים הם לתקוף את המכרז בתקיפה עקיפה.

29. מעיון בתיק הנכס עולה כי המינהל התלבט לגבי גודל המגרש אשר לגביו יצא המכרז. בתחילה תוכנן המגרש לשטח 1,800 מ"ר, לאחר מכן הופחת שטח המגרש ל-1,100 מ"ר, ולאחר מכן הוגדל שטח המגרש ל- 2,200 מ"ר. ביום 20.1.09 הוזמנה שומה חדשה לשטח בגדול 2,200 מ"ר. בחודש בפרואר 2009, לאחר קבלת השומה, פורסם המכרז אודות המגרש בגודל 2,200 מ"ר, מכרז שמספרו מר/342/2008. מר ג'ומעה אזברגה הגיש את ההצעה למכרז, וציין במפורש כי ההצעה היא עבור חברה בהקמה. ביום 23.3.09 נפתחה תיבת ההצעות של המכרז, נבדקו ההצעות, וביום 25.3.09 החליטה ועדת המכרזים שההצעה של מר ג'ומעה אזברגה זכתה במכרז. מסמך 108 בתיק המינהל הוא מסמך שכותרתו "שינויים בעסקה" בו מאשר המינהל את העברת הזכייה מאזברגה ג'ומעה לחברת ג.ע. אזברגה בע"מ בנימוק ש"בעת ההגשה למכרז צויין כי ההגשה מוגשת ע"י פרטיים עבור חברה בהקמה, ולכן בא טופס השינויים ע"י החברה." חב' אזברגה נכנסה למגרש אותו רכשה, ורק אז פנתה גב' אבו-גוש למינהל. הפנייה הראשונה הייתה של גב' סלמה אבו גוש ביום 22.4.09, והפנייה השנייה הייתה ביום 26.4.09 באמצעות עו"ד יעקב נאמן. פניות אלו היו לאחר השלמת הליכי המכרז ולאחר שחב' אזברגה שילמה את התמורה שהציעה עבור המכרז.

30. סבור אני שיש לדחות את טענות משפחת אבו גוש כנגד המכרז מהסיבות כדלקמן:

1. בני משפחת אבו-גוש לא הניחו תשתית העובדתית לתקיפה העקיפה;
2. בני משפחת אבו-גוש לא הוכיחו את זכותם במקרקעין. התברר ההיפך, כי הם פולשים במקרקעין;
3. המינהל היה רשאי להעביר זכותו במושכר בהתאם לסעיף 14 לחוזה השכירות המוגנת שנחתם בין עמידר לבין גב' ג'מאלה ביום 1.10.984 והן על פי סעיף 21 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971;
4. אמנם מר ג'ומעה זכה במכרז וחוזה החכירה נחתם על חב' אזברגה, אך הכל נעשה בהתאם לתנאי המכרז;
5. מאחר ומשפחת אבו גוש התעמתה ישירות מול המינהל, דנתי בזכויות משפחת אבו גוש כנגד המינהל, וקבעתי שהזכויות בשטח הפלישה שייכות למינהל. משקבעתי קביעה עובדתית זו, דנתי בזכויות הצדדים במקרקעין בהתאם לסעיף 19 לחוק המקרקעין. משהוכח כלפי המינהל שלאבו גוש את כל זכויות בשטח המריבה והזכויות הן של המינהל, איבדה משפחת אבו גוש את זכותה לטעון כנגד המכרז;
6. משפחת אבו גוש השתהתה בהגשת התנגדותה למכרז. רק לאחר שאזברגה רכשו את המגרש, והחלו לעבוד בשטח נזכרה משפחת אבו גוש לתקוף את המכרז. שיהוי זה גרם נזק לאזברגה ולמינהל, ומטעם זה בלבד, יש לדחות את התנגדות משפחת אבו גוש למכרז;
7. השינוי בשטח המגרש שנמכר לאזברגה נעשה לפני פתיחת תיבת ההצעות, ולא לאחר מכן. המינהל היה רשאי לעשות כן לפני פתיחת תיבת ההצעות. ראה לעניין זה עת"מ (ת"א) 37783-12-10 קל בנין בע"מ נ. מ.ע.צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (פורסם בנבו, 30.3.11). בנוסף, לפי הנתונים המצויים בתיק, פורסם המכרז למגרש בשטח 2,200 מ"ר בחודש פברואר 2009, כחודש ימים לפני פתיחת תיבת ההצעות.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן:

בתיק אז' 4503-06-09:

1. אני מורה לנתבעים ולכל הבאים מכוחם לפנות לאלתר את כל המגרש שסומן ג2 במפת המדידה של המודד מטעם בית המשפט (מוצג במ/3), לרבות שטח המקרקעין שהוקף בצבע אדום ובו קווים אלכסוניים ונרשם בתוכו "טענה לשכירות מוגנת", לסלק ידם מהמגרש לאלתר, ומסרו לאלתר לידי התובעת, חברת ג.ע. אזברגה בע"מ ח.פ. 514263456, באמצעות נציגיה;
2. על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן:
   1. את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
   2. שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בתיק אז' 245-07-09:

תביעת התובעים כנגד הנתבעים נדחית.

את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד לנתבעים 1 ו-2 פסקתי כבר בתיק אז' 4503-0609.

התובעים ישלמו לנתבע מס' 3 (מינהל מקרקעי ישראל) כדלקמן:

1. את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
2. שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
3. את הוצאות המשפט בסך 5,000 ₪ + מע"מ שנקבעו בהחלטה מיום 28.10.09, בתוספת הפרשי הצמדה מיום 28.10.09 ועד ליום התשלום בפועל.

על מנת למנוע מריבות מיותרות, מציע בית המשפט לצדדים שיבואו בדברים עם המומחה מטעם בית המשפט על מנת שיסמן באופן פיזי בשטח את הגבול שבין מגרש ג2 לבין המושכר.

5129371

54678313

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ג, 12 יוני 2013, בהעדר הצדדים.