מונחת בפניי תביעה כספית לתשלום יתרת חוב בסך של 110,000 ש"ח בגין עבודות שיפוצים שבוצעו בדירת הנתבע בדרך הים 133 בחיפה (להלן:"הדירה").

נתוני רקע ועיקר טענות הצדדים:

התובע 1 הינו קבלן לעבודות שיפוצים ואילו התובע 2, אחיו של התובע 2, הינו מי שביצע בפועל את עבודות השיפוצים בדירה (התובע 2 ייקרא להלן: "התובע").

עפ"י הנטען בכתב התביעה, בין התובע לנתבע סוכם תחילה על ביצוע עבודות בסיסיות של בניה ושיפוצים בדירה שבגינן התחייב הנתבע לשלם לו סך של 47,800 ש"ח. לטענת התובע, מהות והיקף העבודות אשר סוכמו בתחילה פורטו ברשימה שצורפה כנספח א' לכתב התביעה (להלן: "הרשימה"), ורק לאחר מכן ביקש ממנו הנתבע לבצע עבודות חשמל ועבודות נוספות, שאכן בוצעו, ובגינן התחייב הנתבע לשלם 60,000 ש"ח.

לטענת התובע, הוא ביצע את העבודות נשוא ההסכם וכל העבודות הנוספות שנדרשו ממנו לשביעות רצונם של הנתבע ובני משפחתו, והנתבע שילם לו על חשבון התמורה סך של 30,000 ש"ח במזומן ונותר חייב לו סכום של 17,400 ש"ח בגין העבודות המפורטות ברשימה ועוד סכום של 60,000 ש"ח בגין העבודות הנוספות ועבודות החשמל שלא נכללו ברשימה, שהנתבע סירב לשלם עבורן.

לטענת התובע, ביום 3.10.2007 פנה לנתבע על מנת שישלם לו בעד מכלול העבודות שבוצעו, אך הנתבע סירב לשלם וטען כי לא מגיע לתובע סכומים נוספים מעבר למה ששולם עד אז. בעקבות כך התובע נאלץ להפסיק את העבודה ולעזוב את הדירה לאחר שהספיק להשלים את כל העבודות, למעט מספר תיקונים קטנים ועבודות גמר ופיניש.

עוד טען התובע, כי נפגש עם הנתבע ביום 5.10.2007 בעקבות מכתב ששלח לו, ובמהלך הפגישה הסכים הנתבע לשלם לו 24,000 ש"ח בלבד לסיום המחלוקת ביניהם – הצעה שהתובע סירב לה לאור טענותיו כי מגיע לו סכום גבוה יותר.

מאוחר יותר ובעקבות פניית התובע לאחיו של הנתבע, הסכים האחרון להוסיף עוד 5,000 ש"ח להצעה הקודמת, אך גם להצעה הזו התובע לא הסכים.

לטענת התובע, הוא הזמין שמאי מטעמו על מנת שיאמוד עלות העבודות אשר בוצעו, ולאחר שהשמאי ביקר בידרה, הוגשה חוות דעת לפיה השכר הראוי בגין כל העבודות עומד על 81,550 ש"ח בתוספת מע"מ.

לבסוף טען התובע, כי הנתבע הפר את המוסכם ביניהם ובשל כך יש לחייבו בתשלום יתרת הסכום המגיע לו בגין העבודות נשוא הרשימה בסך של 17,800 ש"ח ובעבור העבודות הנוספות ועבודות החשמל בסכום של 60,000 ש"ח. לחילופין, יש לחייב את הנתבע בתשלום שכר ראוי בגין מכלול העבודות שבוצעו בהתאם לאומדן שבחוות הדעת, ולכל אלה להוסיף פיצוי בגין הוצאות והפרת ההסכם וכן שכר טרחת השמאי, כך שהסכום לתשלום יעמוד על 110,000 ש"ח.

הנתבע בתורו אינו מכחיש כי נותר חייב כספים לתובע, אך טוען כי סוכם בין הצדדים שהתמורה לביצוע כל עבודות השיפוצים תעמוד על 44,000 ש"ח, כולל עבודות נוספות ועבודות חשמל, ומסכום זה שילם בעבר סך של 30,000 ש"ח. לפיכך טוען הנתבע, כי נותר חייב לתובע סכום של 14,000 ש"ח בלבד.

לטענת הנתבע, מעולם לא נערך ולא נחתם הסכם בכתב בינו לבין התובע, ואילו הרשימה המתיימרת לשקף את ההסכמה ביניהם ביחס לעבודות הבסיסיות (נספח א' לכתב התביעה), אינה אלא תרשומת של התובע, שהוא עצמו מעולם לא ראה עד להגשת כתב התביעה.

עוד טוען הנתבע, כי התובע ביצע רק חלק מהעבודות וגם אז באופן לקוי. לא זו אף זאת, התובע נטש את הדירה מבלי לסיים את העבודות כאמור, אף שידע כי הנתבע אמור לארח בדירתו אורחים לקראת החגים שהיו בפתח.

לעניין חוות הדעת שהוגשה מטעם התובע, הנתבע הכחיש את הסכומים המפורטים בה וטען כי ביקורו של השמאי בדירה נעשה לאחר שקבלן אחר נכנס לדירה והשלים את העבודות, כך שחוות הדעת אינה משקפת נאמנה את העבודות שבוצעו בפועל עלי ידי התובע.

הנתבע הוסיף, כי בעקבות עבודתו הרשלנית והלקויה של הנתבע, הוא נאלץ להזמין קבלן אחר לצורך השלמת העבודה ותיקון הליקויים ושילם לו בגין כך סך של 12,705 ש"ח.

דיון והכרעה:

מטעם התביעה הוגשו תצהיריהם של התובעים ומטעם ההגנה הוגשו תצהיריהם של הנתבע ובנו, מר ירון בנימיני. כל המצהירים נחקרו בחקירה נגדית ובנוסף אליהם העיד בפניי השמאי מטעם התובעים, מר חסן כאזם.

כפי שניתן להיווכח מטענות הצדדים המפורטות לעיל, אין מחלוקת על כך כי הנתבע הזמין את התובע לצורך ביצוע עבודות שיפוצים בדירה, ועיקרי המחלוקת מתייחסים למעשה לתמורה שסוכמה ביניהם ולשאלה האם תמורה זו מתייחסת גם לעבודות הנוספות ולעבודות החשמל.

אקדים לומר, כי עדותו של התובע 1 לא תרמה לבירור המחלוקת משום שהוא לא היה צד להסכמות אליהן הגיעו הצדדים, לא ביצע עבודות כלשהן בדירה, ולא נכח באף מפגש בין הצדדים.

לגופו של עניין, ניסיונו של התובע להיאחז ברשימה שצורפה כנספח א' לכתב התביעה לשם הוכחת גרסתו בדבר הסכום עליו הסכימו הצדדים כנגד ביצוע עבודות השיפוצים הבסיסיות, קרי ללא העבודות הנוספות ועבודות החשמל, אינו יכול להועיל לו. זאת מכיוון שמדובר במסמך לאקוני, ללא תאריך וללא חתימת מי מהצדדים עליו.

יתרה מכך, מעדות התובע מתברר שמדובר במסמך אשר נערך על ידי בנו בזמן שנכח לטענתו בדירה כאשר הצדדים סיכמו את הדברים ביניהם, אך משום מה בנו של התובע לא זומן למתן עדות בבית המשפט על מנת שימסור את גרסתו לגבי נסיבות עריכת הרשימה השנויה במחלוקת.

בהעדר ראיות שתומכות בגרסת התובע לגבי פרטי ההסכם אליו הגיעו הצדדים בעל פה בכל הקשור להיקף העבודות ועלותן, אין מנוס מהמסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הראשוני הרובץ לפתחו, ומתוקף כך אין בידי אלא לקבל את גרסת הנתבע בנדון, לפיה עלות ביצוע העבודות כולל העבודות הנוספות ועבודות החשמל, עמדה על 44,000 ש"ח.

למעלה מן הדרוש אוסיף, כי בכתב התביעה ובתצהירו של התובע לא פורטו מהן העבודות הנוספות שבוצעו התובע, ומה עלותן. גם במסגרת חוות הדעת שהוגשה מטעמו, השמאי לא ערך הפרדה בין עבודות בסיסיות לבין עבודות נוספות, כך שלא ניתן לדעת מהן העבודות הנוספות שנעשו על ידי התובע ומה השכר שיש לשלם לו בעדן.

ויודגש, התובע אינו יכול להתבסס על חוות דעת של שמאי בדבר השכר הראוי המגיע לו לטענתו בגין מכלול העבודות שבוצעו לטענתו בדירה, אם הוא עצמו טוען כי הגיע להסכמות מפורשות עם הנתבע לגבי התמורה המגיעה לו בגין סוגי העבודה השונים. ומכאן, שחוות הדעת אינה יכולה לשמש תחליף להוכחת גרסתו בכל הקשור לתנאים והפרטים שסוכמו בינו לבין הנתבע, מקום שהוא עצמו נכשל בהוכחת גרסה זו.

ודוק, חוות הדעת יכולה הייתה לסייע לתובע אילו טען כי לא סיכם עם הנתבע מה ישולם לו בעד עבודתו, שאז ברור כי רשאי היה לתבוע תשלום שכר ראוי. אלא שאין זה המצב בענייננו, שכן אין מחלוקת כי נוצר הסכם בין הצדדים, וכל המחלוקת למעשה סבה סביב תנאי ההסכם.

אשר על כן, ומאחר שעסקינן בגרסה מול גרסה לגבי מה שסוכם בין הצדדים בנוגע לתמורה המגיעה לתובע בגין עבודותיו, ולאור כך שגרסת התובע נותרה גרסת יחיד שאין לגביה תימוכין בחומר הראיות, אין מנוס מהקביעה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את גרסתו, ובנסיבות אלו יש לאמץ את גרסת הנתבע אשר הודה כי נותר חייב לתובע סכום של 14,000 ש"ח.

לא אסיים לפני שאציין, כי הנתבע טען לאורך כל הדרך כי העבודות אשר בוצעו על ידי התובע, בוצעו באופן חלקי ובחלקן אף באופן לקוי, ולשם כך צירף תמונות שממחישות את טענותיו בנדון. ברם, הנתבע לא פירט ולא הוכיח מהו גובה הנזק שנגרם לו עקב כך, ובכל מקרה הוא לא טען באופן מפורש לקיזוז הנזקים שנגרמו לו.

על יסוד המפורט לעיל, ולאור הודאת הנתבע כי נותר חייב לתובע סכום של 14,000 ש"ח בגין העבודות שביצע, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 14,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.

לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.6% כולל מע"מ (שהם 20% בתוספת מע"מ), והחזר המחצית הראשונה של האגרה ששולמה כשהיא משוערכת נכון להיום. ויובהר, לאור הפער בין הסכום הנתבע לבין הסכום הנפסק, לא הוריתי על תשלום מלוא האגרה אלא מחציתה בלבד.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שלא ישולם במועדו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ה, 19 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.