‏04 דצמבר 2013

לפני:

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר

נציג ציבור (עובדים) - מר אשר זנזורי

נציג ציבור (מעסיקים) – מר אברהם ינאי

התובעת 1 בעצמה

התובעים 2-3 ע"י ב"כ עוה"ד יהודית מייזלס

הנתבעות ע"י ב"כ עוה"ד ענבל לוי

פסק דין

פתח דבר

1. דן בורוש ז"ל, שנשא בחייו תעודת זהות שמספרה 001910959, נפטר ביום 21.10.2007 והוא בן 59 בלבד (להלן – המנוח). בעקבות פטירתו הגישה התובעת 1, גב' אורנה בורוש (להלן – אורנה או התובעת) תביעה כנגד הנתבעות לתשלום קצבת שאירים בהיותה אשת המנוח (ק"ג 5738-06-09) ומאוחר יותר הגישו התובעים 2-3, גב' אסתר בורוש ומר נמרוד בורוש, אימו של המנוח ואחיו (להלן – האם, האח או התובעים), תביעה כנגד הנתבעות להחזר כספי הפנסיה של המנוח, בערכי פדיון, מתוקף מעמדם כיורשי המנוח (ק"ג 44738-11-10).
2. שתי התביעות אוחדו והן העומדות להכרעה בפנינו.

בסיס העובדות וההליך שהתנהל בפנינו

1. המנוח צבר במהלך חייו זכויות לפנסיה מקיפה, ברציפות זכויות, בנתבעות – "מבטחים הותיקה" (4/1979 ועד 12/1991) ו"מקפת הותיקה" (1/1992 ועד 3/2007) (להלן יחד – קרן הפנסיה).
2. ביום 17.12.2003 נישא המנוח לאורנה, שלה ילדים מנישואים קודמים. השניים חתמו ביום 12.12.2003 על הסכם ממון. לשניים לא היו ילדים משותפים והם התגוררו יחדיו בביתה של התובעת בקיבוץ עין כרמל.
3. בתאריך 31.12.2006 חתמו המנוח ואורנה על הסכם גירושין, אשר אושר בבית הדין הרבני וביום 23.1.2007 ניתן לו תוקף של פסק דין. מועד סידור הגט נקבע ליום 11.4.2007.
4. אחרי שנחתם הסכם הגירושין רכש המנוח דירה בכרמל, בה היה אמור לגור, לאחר שתשופץ. המנוח חתם בפברואר 2007 על הסכם לצורך ביצוע השיפוץ בדירתו החדשה ורכש פריטי ריהוט שונים (סע' 32 לתצהיר האח).
5. שבוע קודם לסידור הגט, לקה המנוח באירוע מוחי קשה. אותה עת נסע המנוח יחד עם אימו בדרך חזרה לבית האם, לאחר ארוחת ליל הסדר בביתו של האח. הוא הובהל לבית החולים, אך מאז האירוע המוחי היה המנוח שרוי בתרדמת עד ליום פטירתו,כ- 6 חודשים מאוחר יותר.
6. ביום 7.5.2007 מונה אחיו של המנוח לאפוטרופוס שלו, על ידי בית המשפט לענייני משפחה.
7. ביום 21.6.2007, בעקבות פניות, הן של אורנה והן של אחיו של המנוח, לקרן הפנסיה, קבע רופא הקרן למנוח נכות זמנית מלאה החל מיום 3.4.2007 ועד ליום 31.12.2007. בעקבות כך נקבע למנוח קצבת נכות בסך 3,500 ₪. קצבת הנכות לא שולמה בפועל לידי האפוטרופוס של המנוח, ובשל כך טוענים האם והאח, כי יש לקבוע שהם זכאים לפדיון הקרן.
8. חודשיים לאחר מותו, הגישה אורנה בקשה למתן צו לירושת המנוח, לפיו היא ואימו של המנוח הן יורשותיו בחלקים שווים (ת"ע 2120-08, בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה). ביום 20.1.2010 נדחתה הבקשה ונקבע כי האם והאח הינם יורשי המנוח. ערעור על פסק הדין נסתיים בהסכם פשרה (27.5.2010), לפיו האם והאח שילמו לאורנה 300,000 ₪, כנגד חזרתה מהערעור ופסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה נותר על כנו (עמ"ש 47154-02-10).
9. בין לבין הוגשה תביעתה של אורנה לבית דין זה. סמוך לאחר הגשת התביעה ביקשה קרן הפנסיה לצרף את האם והאח כצדדים דרושים להליך ולהורות לאורנה להמציא את התיק שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה. אורנה התנגדה לשתי הבקשות.
10. בדיון שהתקיים ביום 3.3.2010 (הרשם דאז גלם) הסכימו הצדדים על מחיקת שתי הבקשות וניתן צו להגשת תצהירי הצדדים. התובעת הגישה תצהיר שלה ושל גב' שושי שריר. הנתבעת הגישה תצהירים של מר מיכאל רונן וגב' אריאלה רוזן, חבריו של המנוח וביקשה לזמן לעדות את אחיו של התובע. בעקבות זאת, ביקשה התובעת לזמן את אימו של המנוח לעדות.
11. בין לבין, הוגשה כאמור התביעה של האם והאח להחזר הכספים שנצברו לזכות המנוח בערכי פדיון וביום 16.12.2010 אוחדו שתי התביעות בפני האב"ד. בדיון שהתקיים ביום 10.2.11 הוחלט כי התביעות תשמענה במאוחד.
12. האם והאח הגישו תצהיריהם ובהמשך הוגשה מטעמם גם חוות דעת של רואה חשבון ביחס לסכום ערכי הפדיון שהם תובעים. קרן הפנסיה הגישה תצהירים של גב' אסנת שושני ומר דרור הורביץ. בהודעת האם והאח מיום 31.1.13 הם קיבלו למעשה את עמדת קרנות הפנסיה ביחס לשווי פדיון הקרן, בסך 601,107 ₪ ולפיכך, נחסך הצורך בשמיעת רואה החשבון מטעם האם והאח מחד ומר הורביץ מטעם קרן הפנסיה מאידך.
13. ביום 22.2.12 לאחר שאושרה בקשתו להישמע בהליך, הגיש הממונה על שוק ההון עמדתו ביחס לתביעת האם והאח.
14. במסגרת שלושה דיוני הוכחות נחקרו עדי הצדדים, תוך שהתובעת לא ביקשה עוד לזמן את האם כעדה מטעמה. כך נשמעו העדים הבאים:

מטעם אורנה – היא עצמה וגב' שריר, שכנתה.

מטעם האם והאח – הם בעצמם.

מטעם מבטחים – גב' לוין ומר רונן, חבריו של המנוח וכן גב' אסנת שושני, מנהלת מחלקת בירורים ומידע של חטיבת הפנסיה בנתבעות.

1. בסמוך לפני מועד דיון ההוכחות האחרון, הגישה התובעת, שבינתיים עורך דינה חדל מלייצגה, בקשה לעיכוב ההליכים בתביעה, נוכח בקשה שהגישה לבית הדין הרבני, בינואר 2013, לבטל את הסכם הגירושין בינה לבין המנוח. בסופו של הדיון נקבע כי הצדדים יגישו סיכומיהם בתיק וככל שנמצא כי יש מקום להמתין עם מתן פסק הדין נוכח הבקשה, נעשה כן.
2. משהוגשו סיכומי הצדדים נפנה לדון בתביעות שבפנינו.

עיכוב ההליכים לבקשת אורנה

1. נפתח ונבהיר כי לאחר שבחנו את הראיות שהובאו בפנינו, לא מצאנו לנכון להיעתר לבקשתה של אורנה לעיכוב הליכים וזאת משהגענו למסקנה כי אף לו תצלח דרכה של אורנה בביטול הסכם הגירושין, דבר שאנו מטילים בו ספק רב, הרי שבהתאם לתקנון קרן הפנסיה היה עליה להוכיח, כתנאי לזכאות לפנסיית שאירים, כי המנוח התגורר עימה במועד פטירתו, דבר אשר לא הוכח בפנינו.
2. בנסיבות אלו, כפי שנעמוד עליהן בפירוט להלן, הרי שגם לו יבוטל הסכם הנישואין, ממילא לא תעמוד אורנה בדרישות התקנון לקביעת זכאותה לפנסיית שאירים ועל כן לא מצאנו לנכון לעכב ההליכים בפנינו עד להכרעת בית הדין הרבני בבקשתה.

תביעתה של אורנה לקצבת שאירים

1. בתקנון קרן הפנסיה שהיה תקף במועד פטירתו של המנוח, "אלמנת פנסיונר" מוגדרת כך:

"בת זוגו של פנסיונר ביום בו נפטר, ובלבד שהתקיימו בה אחד משני אלה:

1. הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר;
2. הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך שנתיים רצופות עד ליום בו נפטר, ובלבד שביום בו נפטר הגיעה בת הזוג לגיל קצבת הזקנה. "

בת זוג מוגדרת בתקנון כך:

"אחת משתי אלה: אשתו של מבוטח או פנסיונר; מי שהוכרה כידועה בציבור כאשתו..."

1. התובעת צריכה להוכיח אפוא שני תנאים מצטברים, על מנת שתתביעתה תתקבל: האחד, כי היתה אשתו של המנוח ביום בו נפטר והשני, כי גרה עימו במשך שנה אחת רצופה, עד ליום בו נפטר.
2. עוד לפני שנפנה לדון בטענות הצדדים באשר לשאלה אם היתה אורנה אשתו של המנוח ביום בו נפטר (נוכח העובדה, שכאמור, לא בוצע סידור הגט ובינתיים היא אף הגישה בקשה לביטול הסכם הגירושין), נפתח ונבהיר כי מהראיות שהוצגו בפנינו, עלה בבירור, כי, אורנה והמנוח לא גרו יחד במועד בו נפטר המנוח ואף לא במועד בו לקה באירוע מוחי. ונסביר.
3. לאחר חתימת הסכם הגירושין, ביום 31.12.06, המשיכו אורנה והמנוח להתגורר בביתה אשר בקיבוץ עין כרמל, כאשר בהסכם הגירושים נקבע שעל המנוח לעזוב את ביתה של אורנה עד 31.3.07 לכל המאוחר. אף על פי כן, לטענת אורנה בתצהירה, הם המשיכו להתגורר ביחד עד למועד בו לקה באירוע מוחי (סע' 9). בחקירתה הנגדית חזרה אורנה וטענה נחרצות כי המנוח "מעולם לא עזב את הבית" (עמ' 2, ש' 19).
4. יחד עם זאת, אורנה אישרה כי כבר החל מחודש ספטמבר 2006, כאשר קיבלו החלטה להתגרש, הפרידו היא והמנוח את מגוריהם לחדרים נפרדים בדירתה (עמ' 7, ש' 20; עמ' 17, ש' 21; עמ' 22, ש' 21).
5. באשר למועד עזיבת המנוח בפועל את דירתה של התובעת, במסגרת התיק שהתנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה, הגישה אורנה תצהיר בו טענה כי המנוח עזב את הבית ביום 31.3.07 (ת/2), כך עשתה גם בתצהיר שהגישה בבקשה להתמנות כאפוטרופסית שלו (ת/3). בדיון שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה, ביום 25.1.09 (נספח ד' לסיכומי התובעים), העידה אורנה כי המנוח עזב את ביתה ביום 31.3.07 או ביום 1.4.2007 (שם, עמ' 71, ש' 11), כאשר נשאלה שם: "זה נכון שביום 31.3.07 הדירה שלו עדיין לא היתה מוכנה ולכן הוא עבר לאימו", השיבה: "כן. הוא קיבל את המפתח ביום 1.4.07" (שם, בש' 25).
6. עדותה זו של אורנה, אשר סותרת את עדותה בתצהיר ובחקירה הנגדית בתביעתה לפנינו, תואמת את הסכם הגירושין בין הצדדים אשר קובע כאמור שהמנוח יוכל להישאר בדירתה של אורנה לכל המאוחר עד 31.3.2007. אמו של המנוח אף העידה שמכיוון שנקבע מועד זה, בו טרם הסתיימה הכנת דירתו של המנוח למגוריו, הוא עבר להתגורר אצלה לזמן הביניים (עמ' 39, ש' 24 ואילך).
7. טענת התובעת, כי סברה שהמנוח עזב את הבית אבל בדיעבד הסתבר לה, מעדותה של האם בבית המשפט לענייני משפחה, שלמעשה לא עזב את ביתה (עמ' 3, ש' 1), משוללת יסוד. התובעת לא הפנתה לעדות האם, שתומכת לטענתה בשינוי גרסה זה, וממילא משהתובעת אישרה שאין לה כל ידיעה אודות מועד עזיבתו של המנוח את הבית בעין כרמל, שכן באותו מועד שהתה לצד ביתה אשר ילדה (עמ' 2, ש' 27; עמ' 5, ש' 25), הרי שאין לעדותה בעניין זה כל משקל.
8. זאת ועוד. התובעת העידה שהאירוע המוחי היה "לאחר ליל הסדר בדרך חזרה הביתה, בין ה-2 ל-3/3/07" (עמ' 24, ש' 4) ובהמשך כאשר נשאלה לאיזה בית התכוונה השיבה "בחיפה. לבית של אמא שלו בחיפה" (עמ' 26, ש' 24).
9. די לנו אפוא בעדותה של התובעת, הנתמכת בהסכם הגירושים, כדי לקבוע שבמועד פטירתו לא התגורר עימה המנוח ועל כן, אין היא עונה על הגדרת אלמנת פנסיונר, לפי תקנון קרן הפנסיה.
10. מסקנה זו עולה גם מיתר הראיות והעדויות שהוצגו בפנינו. מר רונן, חברו הקרוב של המנוח שנים ארוכות עד מותו, העיד שלאחר שניתן פסק הדין לגירושין בין המנוח לאורנה (ינואר 2007), היתה למנוח חברה חדשה מקריית חיים; גב' לוין, חברת קיבוץ יגור, אשר היתה עם אורנה בקשרי ידידות, ובעקבות נישואיה עם המנוח קשרה גם עימו קשרי ידידות, העידה בתצהירה כי "שוחחתי עם דני (המנוח, מ.נ.ד) טלפונית ביום שבו עזב את דירתה של אורנה והוא סיפר לי בקול נרגש שהוא עובר להתגורר עם אימו" (סע' 18).

במכתבה של אורנה למזכירות הקיבוץ מיום 28.11.2006 הודיעה כי חדלו להיות בני זוג (נספח 10 לתצהיר האח. אישור התובעת לכך בעמ' 10, ש' 21), במכתב נוסף שכתבה למזכירות הקיבוץ, מיום 25.6.07, כתבה "ברצוני להודיעך כי דן בורוש עזב את עין כרמל במרץ 2007 ולא יחזור" (נספח 11 לתצהיר האח, עמ' 7, ש' 10)

1. לא למותר לציין, כי כבר משלב הפרדת המגורים בתוך ביתה של התובעת, מחודש ספטמבר 2006, לא גרו למעשה התובעת והמנוח יחד, שכן הפרדת מגורים בצירוף עם הסכם הגירושין מעידים על כך שחלקו קורת גג מתוך אילוץ ולא מתוך ניסיון לשקם יחסיהם. אין בפנינו כל עדות לרצון של מי מהצדדים לשנות מהסכם הגירושים, או להתנהלות משותפת כבני זוג בתקופת ביניים זו, שבין החתימה על הסכם הגירושים לבין עזיבת ביתה של התובעת בפועל. לפיכך – למעשה ממועד החתימה על הסכם הגירושין, ניתוק כל קשר כלכלי (עמ' 19, ש' 1 וכן עמ' 20-21) והפרדת המגורים באופן ברורה, ניתן לקבוע שאורנה לא גרה עם המנוח.
2. כך או כך, לאור העדויות ששמענו ברור לחלוטין שהמועד בו לקה המנוח באירוע מוחי, היה לאחר שהעביר את מזוודותיו לבית אימו (עמ' 39, ש' 1) ולאחר שאורנה והמנוח חגגו בנפרד את ליל הסדר (עמ' 14, ש' 17), אשר לאחריו התכוון המנוח לחזור ללון בבית אימו ולא בביתה של אורנה.
3. על יסוד כל האמור לעיל אנו קובעים כי לא התקיים בתובעת התנאי של מגורים משותפים בעת קרות האירוע המזכה, בין אם הוא מועד הנכות ובוודאי אם הוא מועד פטירתו של המנוח.
4. אף שדי באמור לעיל בכדי לדחות את התביעה של אורנה, נתייחס בקצרה לטענתה כי יש לראות בה אשתו של המנוח בעת קרות האירוע המזכה:

א. כאמור, כבר בתאריך 31.12.2006 חתמו המנוח ואורנה על הסכם גירושין, אשר אושר בבית הדין הרבני וביום 23.1.2007 ניתן להסכם תוקף של פסק דין. מועד סידור הגט נקבע ליום 11.4.2007.

ב. הוכח בפנינו כי בני הזוג לא קיימו יחסי מין כשנתיים לפני חתימת ההסכם (עמ' 7, ש' 12). נדגיש, כי אין אנו דוגלים בכניסה לחדר המיטות של בני זוג, גם לא לצורך הוכחת מעמד של ידועים בציבור, ואין זה מן הנמנע שגם בני זוג הנשואים כדת וכדין לא יקיימו יחסי מין ואולם במקרה הנדון, עובדה זו מצטרפת ליתר העובדות המעידות על פרידה וכוונה אמיתית לגירושין בין אורנה למנוח.

ג. אורנה אישרה שהחל מינואר 2007, לאחר הסכם הגירושין, חזרה להיות פעילה באתרי היכרויות באינטרנט (עמ' 9, ש' 8). כך, לאחר האירוע המוחי פתחה אורנה כרטיס באתר היכרויות "כפיות" (עמ' 11, ש' 6) וזאת בנוסף לאתרי היכרויות אחרים בהם היתה פעילה קודם לכן (וראה גם עמ' 13, ש' 4, ש' 27).

ד. אורנה נמנעה מלבקר את המנוח בשוכבו על מיטת חוליו, למעט אולי פעם או פעמיים בראשית המחלה. כאשר נתבקשה להסביר הכיצד, כטוענת להיותה אשתו, לא ביקרה את המנוח בעת ששהה במוסד בפרדס חנה כשהוא בתרדמת, השיבה כך: "[ו]פרדס חנה זה בשבילי כמו לנסוע לחו"ל. זה לא מוכר וקשה לי לנהוג וזה גם היה חסר טעם עם המלחמה מול המשפחה" (עמ' 24, ש' 27).

1. לאור האמור לעיל, ניסיונה של אורנה לטעון כי נתכוונה לבטל את הסכם הגירושים ולתת הזדמנות לשלום בית עם המנוח – ניסיון שעלה לראשונה לאחר שהמנוח נפל לתרדמת – הינו לכל הפחות ציני (כמו גם שינוי שמה לבורוש, רק לאחר שהמנוח נכנס לתרדמת - עמ' 14, ש' 7) ואנו התרשמנו כי מדובר בפעולה הנובעת מתאוות בצע גרידא, כאשר התובעת זיהתה הזדמנות להוסיף לעצמה נכסים בעקבות מות המנוח.
2. לבסוף, אף בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, נקבע כי "הטענה כי אין תוקף להסכם הגירושין מאחר ולא סודר גט, אינה מקובלת" (עמ' 9, ש' 22). עוד קבע בית המשפט, לאחר ניתוח מקיף של הדין החל, כי יש לראות באורנה כגרושה (עמ' 11, ש' 6). במסגרת הערעור על פסק הדין, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה פסק הדין ישאר על כנו, תוך שהתובעת תקבל מהאח והאם סך 300,000 ₪. אף כי קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה ניתנה בהקשר לחוק הירושה, אנו מגיעים לאותה מסקנה גם ביחס לתביעה מכוח תקנון קרן הפנסיה, על יסוד הראיות שהוצגו בפנינו.

סוף דבר – התביעה לקצבת שאירים

1. כפי שהראינו לעיל, הוכח בפנינו מעל לכל ספק, כי אורנה לא היתה אשתו של המנוח בעת קרות האירוע המזכה ואף לא גרה עימו במועד זה, בין אם מדובר בנפילתו לתרדמת ובין אם ביום מותו. בנסיבות אלו אנו דוחים את התביעה לקצבת שאירים.
2. לא נסיים פרק זה מבלי להביע מורת רוחנו מהתנהלותה הנפסדת של אורנה, כפי שעלתה היטב בתיק שבפנינו: בכתב התביעה אורנה כלל לא הזכירה את קיומו של הסכם הגירושין או את קיומו של פסק דין לגירושין (עדותה בעמ' 1-2, מיום 13.3.12), אלא ביקשה להציג מצג שווא של זוג נשוי לכל דבר ועניין. כך פעלה גם כאשר הגישה בקשה לצו ירושה או בעת שביקשה להתמנות כאפוטרופסית של המנוח (עמ' 5, ש' 7). בתצהיר גילוי מסמכים מטעמה לא ציינה את הסכם הגירושים או פסק הדין לגירושים (עמ' 6, ש' 18).
3. למעשה, הרושם הברור שהתקבל מעדותה ומשאר העדויות שנשמעו והראיות שהוצגו, הוא שלצורך השגת כספי הפנסיה של המנוח, לא בחלה אורנה בהצגת חלקי אמיתות, עד כדי ניסיון להטעייה ממש.
4. מכיוון שהגענו למסקנה כי תביעתה להכיר בה באשתו של המנוח היא כה משוללת יסוד וכה חסרת תום לב, אנו מוצאים לנכון לחייבה בהוצאות הנתבעים בסך 10,000 ₪ לכל צד.

תביעתם של האם והאח לפדיון הקרן

התשתית העובדתית

1. כאמור, ביום 31.3.2007 לקה המנוח באירוע מוחי ולאחריו נפל לתרדמת ממנה לא התעורר, עד מועד פטירתו ביום 21.10.2007 והוא בן 59 בלבד. ביום 7.5.2007 מונה אחיו של המנוח לאפוטרופוס שלו, על ידי בית המשפט לענייני משפחה (להלן גם - האפוטרופוס).
2. ביום 21.6.2007, בעקבות פניות, הן של אורנה והן של האפוטרופוס, לקרן הפנסיה, קבע רופא הקרן למנוח נכות זמנית מלאה החל מיום 3.4.2007 ועד ליום 31.12.2007. בעקבות כך נקבע למנוח קצבת נכות בסך 3,500 ₪.
3. על פי תמצית עדותה של גב' שושני ממועד זה ואילך אירעו האירועים הבאים:

א. מכיוון שנקבעה למנוח זכאות לקצבת נכות ואף הונפק לו תלוש פנסיה, נסגר חשבונו של המנוח לצורכי משיכת כספים (שלא בדרך של קצבה).

ב. במהלך חודש מאי 2007 פנו לקרן הפנסיה גם האפוטרופוס וגם אורנה, שניהם לצורך מילוי טופסי בקשה לקצבת נכות. האופוטרופוס אף שלח לקרן הפנסיה מסמכים המעידים על כך שאחיו אינו נשוי.

ג. כאשר אורנה פנתה שוב לקרן הפנסיה, לאחר שהמנוח הוכר כנכה, היא נתבקשה להמציא מסמכים המעידים על מעמדה הנטען כאשתו.

ד. בתאריך 1.8.2007 נתקבלה פנייה נוספת בקרן מאת האפוטרופוס, אשר ביקש לזרז הטיפול בעניין קצבת הנכות.

ה. ביום 7.8.2007 כתבה הקרן לאפוטרופוס כי רופא הקרן הכיר בנכותו של המנוח ואולם לא התקבלו בידיה כלל המסמכים והנתונים לצורך המשך הטיפול בתשלום הקצבה.

ו. ביום 13.8.2007 התקבלו בקרן טפסי הבקשה לקבלת קצבת נכות חתומים על ידי האפוטרופוס ואולם ביום 22.8.2007 חזרה הקרן וביקשה מהאפוטרופוס נתונים נוספים החסרים לה לצורך ביצוע התשלום (בעיקר ביחס לחשבון הבנק אליו יועבר התשלום).

ז. ביום 4.9.2007 העביר האפוטרופוס פרטי חשבון בנק כנדרש ואולם מאחר ורשם את פרטי חשבון הבנק המשותף לו ולאשתו, ערכו נציגי הקרן התייעצות עם יועציה המשפטיים ובהתאם לה פנו לאפוטרופוס וביקשו שיתן פרטיו של חשבון על שמו בלבד או לחלופין על שמו של המנוח.

ח. ביום 14.10.2007 התקבלה פניית האפוטרופוס ולפיה נתבקשה הקרן להעביר את קצבת הנכות לחשבון הבנק של המנוח.

ט. ביום 16.10.2007 ולמרות שעדיין היו חסרים פרטים נדרשים ביחס לחשבון הבנק של המנוח, החליטה הקרן להעביר לחשבונו מקדמה בסך 3,500 ש"ח לחודש, החל מנובמבר 2007 וזאת במקביל לפניה לקבלת הנתונים/מסמכים החסרים (נספח כג' לתצהיר שושני).

י. ביום 25.10.2007 הודיע האפוטרופוס לקרן שהמנוח נפטר.

יא. באותו יום הונפק למנוח תלוש פנסיה לחודש אוקטובר 2007, נושא תאריך 25.10.2007, ולפיו זוכה המנוח בתשלום הפרשי פנסיה לחודשים 4/2007 ועד 9/2007 בסך 20,766 ₪ וכן תשלום פנסיה לחודש 10/2007 בסך 3,500 ₪ ובסה"כ 24,266 ₪ (ברוטו) – נספח כה' לתצהיר שושני (הסכום לא שולם בפועל, ראה להלן). כפי שעולה ממנו, התאריך בו נחתם תלוש הפנסיה הינו 25.10.2007 – מועד קבלת ההודעה בקרן על מותו של המנוח.

יב. בעקבות מותו של המנוח, בתאריכים 27.10.2007 ו-30.10.2007, פנו לקרן הן האח והאם, כיורשיו והן אורנה, כאלמנתו, לקבלת זכויותיהם מהקרן.

יג. ביום 8.11.2007 פנתה ב"כ התובעים וביקשה מהקרן "להפסיק כל הליך של פיצויי נכות, אם קיים, לאלתר" (נספח כט לתצהיר שושני).

הוראתו הרלוונטית של התקנון האחיד

1. תקנה 49ה' לתקנון קרן הפנסיה קובעת כך:

"נפטר מבוטח למעט נכה שהיה זכאי לקבלת קצבת נכות מהקרן או מקרן ותיקה אחרת שבהסדר במועד בו נפטר, ואין לו שאירים ... יהיו יורשיו של המבוטח על פי כל דין – זכאים לקבלת סכום חד פעמי מהקרן שיחושב על פי נוסחת ערכי פידיון כאמור בנספח ז' לתקנון."

טענות הצדדים

1. לטענת אחיו ואמו של המנוח (להלן – התובעים) קצבת הנכות לא שולמה בפועל לידי האפוטרופוס של המנוח, ולפיכך, חלה תקנה 49ה' לתקנון והתובעים זכאים לפדיון הקרן. התובעים מצביעים על כך שבמשך 30 שנים צבר המנוח זכויות בקרן הפנסיה ולבסוף הלך לעולמו מבלי שקיבל "ולו אגורה שחוקה לצורך מימון נכותו".

לטענתם, את תקנה 49ה' לתקנון יש לפרש כך שרק תשלום קצבת הנכות בפועל ישלול זכאות היורשים לפדיון הקרן. בהקשר זה נטען כי בהיותו של התקנון "חוזה אחיד" יש להעדיף הפרשנות שהיא לרעת המנסח.

עוד הם טוענים כי הקרן היא שעיכבה את תשלום קצבת הנכות ועל כן היא מנועה מלהסתמך על תשלום שלא ביצעה בפועל בכדי לשלול את זכות הפדיון של הקרן.

התובעים מפנים למכתבים של הקרן, מחודש 12/2007 בהם למעשה מודה הקרן בזכותם של היורשים לפדיון הקרן, במידה ולא תוכח זכותה של אורנה לקצבת שאירים ומבקשים לראות בהם הודאת בעל דין.

1. לטענת קרן הפנסיה, הזכאות לפדיון הקרן בידי היורשים קמה רק מקום בו נפטר נכה שלא היה "זכאי לקבלת קצבת נכות מהקרן", כאשר הזכאות לקבלת קצבת הנכות אינה נמדדת במועד התשלום בפועל, אלא במועד קביעת הזכאות שהיא פעולה משולבת של קביעת הנכות על ידי רופא הקרן וקביעת הסכום לתשלום על ידי הקרן. מכיוון ששתי פעולות אלו התבצעו לפני מועד פטירתו של המנוח, הרי שכאשר נפטר כבר היה "זכאי לקבלת קצבת נכות מהקרן" ולכן לא קמה הזכאות לפדיון הקרן.

הקרן מפנה לכך כי מדובר בביטוח שבבסיסו הינו ביטוח הדדי ולכן, בהחלט ייתכן מקרה של מבוטח אשר קיבל תקופה קצרה מאוד קצבה (נכות/זיקנה) ודי בה בכדי לשלול פדיון הקרן על ידי יורשיו, שכן אל מול אותו מבוטח, קיים המבוטח אשר קיבל קצבת זקנה הרבה מעבר למועד תוחלת החיים שחושב על ידי הקרן.

הקרן דוחה את טענות התובעים לקיומם של מחדלים מצידה אשר בגינם לא שולמו למנוח כספי הנכות עוד בחייו ומפנה לכך שפעלה בהתאם לתקנונה ותוך שמירה על הוראות התשלום, אשר נועדו לשמור על האינטרסים של המבוטח.

דיון והכרעה

1. לאחר התלבטות רבה, הגענו לכלל מסקנה כי אין בידינו לקבל את תביעת היורשים וכי דינה להדחות, זאת כפי שנבאר להלן.
2. טענת היורשים שובת לב היא ויש בה הגיון רב – אומרים הם לנו: כיצד ייתכן שלאחר 30 שנות הפרשת דמי גמולים וצבירת זכויות, ילך אדם לעולמו ומתוך מאות אלפי השקלים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה, לא יספיק לקבל בימי חייו ולו אגורה ואף לאחר מותו יהא זכאי לקבל רק עשרות בודדות?
3. נחזור לשאלה זו בסוף דברינו ואולם בשלב ראשון, נעמוד על כך שבהתאם להוראותיו של תקנון הקרן ולעקרונות הייחודיים על פיהם היא מתנהלת, אין להיעתר לתביעה. ונסביר.
4. שני עקרונות יסוד עומדים בבסיס הביטוח בקרנות הפנסיה הותיקות. האחד – זכויותיהם של העמיתים נקבעות רק בהתאם להוראות התקנון, שהוא חוזה בין החברים לבין עצמם ובין החברים לבין קרן הפנסיה (לדוגמא, ראה: בג"צ 6460/02 משה אליאב ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד ס(4) 411, 422) והשני – תקנון הקרן קובע את זכויות העמיתים, באופן שהוא יוצר ביטוח הדדי ושיוויוני, וראה:

"קרנות הפנסיה ובכללן קרן הפנסיה המקיפה של מבטחים, פועלות על בסיס שיתופי. המאפיין את קרנות הפנסיה הוא פעולתן על יסוד עקרון של שוויון, ערבות הדדיות ומטרה סוציאלית. עקרון ההדדיות בין חברי כל קרן מתבטא בכך שכל מבוטח יקבל, בעת קרות האירוע הבטוחי, את המגיע לו מן הקרן לפי תקנות הקרן, בלי קשר לסכומים אותם הפריש משכרו ולסכומים שהפריש מעסיקו"

עע (ארצי) 600026/97 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - מרק פיורסט, פד"ע לט 831, מיום 22.10.2003 (להלן – פיורסט), בסע' 25.

בהתאם, אם בעבר היו נהוגים הסדרים בין קרנות הפנסיה לבין המעסיקים ו/או העובדים, אשר לא עוגנו בתקנון, הרי שבתי הדין קבעו כי ההוראות המחייבות, הן אלו אשר בתקנון קרן הפנסיה ולא בהסכמים לבר תקנוניים וזאת מתוך ראיית השוויון וההדדיות בין העמיתים כמחייבות קביעת זכויותיהם לפי התקנון ולפיו בלבד (ראה לדוגמא: ע"ע 629/97 אליאב – קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע לו 721 (2002) (אושר בבג"ץ 6460/02 מיום 8.2.06); פיורסט (ההכרעה בעניין זה אושרה בבג"ץ 3514/07, מיום 13.5.12); עע (ארצי) 686/08 נתיב קרן הפנסיה פועלי ועובדי מפעל משק ההסתדרות בע"מ - שושן דוד, מיום 17.8.09).

ראה עוד:

"הזכות לקבלת פנסיה העומדת לחברי הקרן ולשאריהם היא זכות שוויונית במובן זה שבהתרחש האירוע הביטוחי (פרישה, מוות או נכות) זכאים כל חבר או חברה וזכאים שאריהם לקבלת פנסיה בשיעור זהה הנגזר מן השכר הקובע של החבר או החברה בקרן... ובקרות האירוע הביטוחי זכאים כל חברה או חבר (או שאריהם לפי העניין) לקבל את המגיע להם מן הקרן בהתאם להוראות התקנון שיהיו בתוקף אותה עת "ללא קשר לשאלה, כמה הפריש או כמה הופרש על ידי מעבידו בגינו לקופת קרן הפנסיה" (עניין התאחדות חברות לביטוח חיים, 413) או לסיכונים שהקרן נשאה בגינו (ראו כהנא, 230)."

בג"ץ 2911/05 משה אלחנתי נ' שר האוצר ואח', מיום 15.6.2008 (להלן – בג"צ אלחנתי), בסע' 4 לפסק דינה של השופטת חיות.

1. הוראות התקנון מגדירות בראש ובראשונה את הזכאות לקצבה – בין אם קצבת נכות, שאירים או זקנה. כחריג, נקבעה בתקנון הוראת סע' 49 בדבר "החזרת כספים במקרה בו אין זכאות לקצבה", כאשר במקרים המנויים בסע' זה רשאי המבוטח או יורשיו, למשוך את כספי הקרן, בערכי פדיון, בסכום חד פעמי, אשר מוגדר בנוסחאות מורכבות המפורטות בתקנון. אין בידינו לרדת לעומק הבנתן של אותן נוסחאות ואולם עולה מהן בבירור כי אין מדובר בסכום הנגזר ישירות מסכומי הצבירה של העמית בקרן הפנסיה (ראה תצהירו של הורוביץ מטעם קרן הפנסיה, אותו קיבלו התובעים כנכון).
2. החריג הנדון בפנינו הינו מקרה בו נפטר מבוטח, שלא היו לו שאירים, מבלי שהיה זכאי בעת פטירתו לקצבת נכות מקרן הפנסיה. התובעים למעשה מאשרים בטיעונם שככל שהמנוח היה מקבל בפועל את קצבת הנכות טרם נפטר, הרי שאז לא היתה להם כל עילת תביעה כנגד קרן הפנסיה. מהילוך טיעונם של התובעים, עולה היטב, כי אין הם טוענים כנגד סע' 49ה' לתקנון הקרן, אלא שטוענים הם שלא מצויים הם בגדרו שכן את התיבה "זכאי לקצבת נכות" יש לפרש כ"קיבל קצבת נכות בפועל", אך פרשנות זו אין בידינו לקבל.
3. נפתח בלשונה של הוראת סע' 49ה' לתקנון ולפיה נקבע כי הזכאות לפדיון הקרן נשללת מקום בו העמית היה "זכאי" לקצבת נכות. אין הרי זכאות כהרי תשלום בפועל וככל שמנסחי התקנון ביקשו לקבוע כי עצם ביצוע התשלום בפועל הוא המונע משיכת הכספים שבקרן, ניתן היה לקבוע זאת במפורש. כך במקום לכתוב " למעט נכה שהיה זכאי לקבלת קצבת נכות מהקרן" היה נרשם "למעט עמית ששולמה לו קצבת נכות מהקרן".
4. מתי קמה לפי התקנון זכאות לקצבת נכות?

סע' 30 לתקנון קובע את תנאי הזכאות לקצבת נכות ופותח במילים הבאות: "מבוטח יהיה זכאי לקבל מהקרן קצבת נכות, ובלבד שהתקיימו כל התנאים האלה:...". בגדרו של הסעיף מנויים 9 תנאים, שעיקרם הינו קביעת תקופות לצורך בחינת הזכאות, לרבות תקופת אכשרה, מעמדו של המבוטח כפעיל, זכאות לקצבה ממקורות אחרים שמנויים שם, סכום מינימלי של קצבת הנכות, העדר משיכת כספים מהקרן ולבסוף – קביעת רופא הקרן בדבר נכותו של המבוטח.

הזכאות לקצבת נכות, ככל שהיא מוגדרת בסע' 30 לתקנון הקרן, התקיימה אפוא במקרה הנדון ואין דרישת התשלום בפועל באה בגדרה.

1. כך נקבע עוד כי חודש הזכאות הראשון לקצבת הנכות הינו המאוחר מבין אלו: מועד הנכות, מועד סיום מימוש דמי מחלה, מועד שינוי שיעור הנכות.
2. קריאת הוראותיו הרלוונטיות של התקנון בשלמות, מובילה לפרשנות כי הזכאות לקצבה על פי התקנון אינה מותנית בתשלומה בפועל ועל כן יכול שמבוטח יהא זכאי לקצבת נכות, אף כי טרם קיבל את הקצבה לחשבונו בפועל.
3. איננו סבורים כי ביחס להוראת סע' 49 לתקנון יש להחיל פרשנות אחרת: ראשית, הוראה זו שלובה בכלל ההוראות ואיננו מוצאים סיבה ליתן לה פרשנות שונה מזו, העולה בבירור משאר ההוראות העוסקות בזכאות לקצבת נכות; שנית, הוראת סע' 49ה' לתקנון הינה חריגה, בהיותה מקנה זכויות ליורשי המבוטח. מדובר בהוראה אשר נועדה למקרים קיצוניים ביותר, בהם לא היה זכאי המבוטח לכל תשלום מקרן הפנסיה. בהיותה הוראה חריגה שמרחיבה ממילא את מעגל הזכאים, אין אנו סבורים כי ראוי לפרשה בהרחבה מעבר ליתר הוראות התקנון.
4. במקרה הנדון, ועל יסוד האמור לעיל, נמצא המנוח זכאי לקצבת נכות לפני מועד פטירתו. למעשה, ובהתאם להוראת סע' 30 לתקנון, מועד הזכאות לקצבת נכות הינו מועד קביעת הנכות על ידי רופא הקרן, 21.6.2007. ממועד זה ואילך, היה המנוח בגדר "זכאי לקצבת נכות" ומהראיות שבפנינו עלה כי היא לא שולמה לו בפועל נוכח מסמכים שהיו חסרים לצורך ביצוע התשלום בפועל. מכך משתמע, ולא הוכח אחרת, שככל שמלוא המסמכים והנתונים היו בקרן במועד קביעת הזכאות, יש להניח כי התשלום היה מתבצע חודשים מספר לפני מותו של המנוח. נזכיר בהקשר זה, שהקרן טענה, ולא נסתרה, כי טופס תביעה לקצבת נכות נמסר אצלה על ידי האפוטרופוס רק ביום 13.8.2007 (ראה גם עדות האח בעמ' 62, ש' 16), מבלי שמולאו בו כל הפרטים הנדרשים (שם, ש' 24; עמ' 63, ש' 16) וחשבון בנק אליו ניתן היה להפקיד הקצבה נמסר לקרן (לאחר שסירבה להעביר התשלום לחשבון בנק המשותף לאפוטרופוס עם אשתו) רק ביום 14.10.2007 (עמ' 63, ש' 27), כאשר המנוח נפטר שבוע לאחר מכן.

לא למותר לציין בהקשר זה, כי בתצהירו של נמרוד בורוש, אחיו של המנוח ומי שהיה אפוטרופסו בעת מחלתו, אין כל התייחסות לפעולות שנקט מול הקרן טרם מותו של המנוח וכל שטען הוא שפנה לקבל קצבת נכות ואילו הקרן "סירבה לשלם כספי הנכות" (סע' 60 לתצהירו), דבר שהסתבר כבלתי נכון בעליל, נוכח הפירוט שהובא לעיל ביחס לפעולות שננקטו על ידי הקרן לצורך קביעת הזכאות (על ידי רופא הקרן) ולצורך ביצוע התשלום.

1. על יסוד דברים אלו, בנסיבות המקרה דנן, ומשקבענו כי המנוח היה זכאי לקצבת נכות במועד פטירתו, אין בידינו לייחס חשיבות מכרעת לשאלה האם קצבת הנכות שולמה למנוח בפועל, או שמא ניתן היה לשלמה ליורשיו לאחר מותו. נציין, כי לא מצאנו כל פגם בהתנהלות קרן הפנסיה במקרה הנדון, שכן מצאנו שכל פניה אליה נענתה בתוך פרק זמן סביר של ימים ספורים ותוך שהקרן עמדה על יישום הזכאות לקצבת הנכות, באמצעות האפוטרופוס, בשימת לב לשמירה על זכויותיו של המבוטח, כפי שהיה עליה לעשות.

כל עיכוב שחל בתשלום קצבת הנכות לאחר פטירתו של המנוח, נעשה לפי הוראתם של התובעים והדברים עולים בבירור ממכתבי התובעים לקרן, כפי שצורפו לתצהיר שושני.

1. באשר לטענת התובעים לנקוט בכלל הפרשנות כנגד המנסח, הרי שלאור האמור לעיל, לא מצאנו מקום לשתי פרשנויות סבירות במידה דומה, שכן הפרשנות אותה מבקשים התובעים ליתן למילים "זכאי לקצבת זקנה" בסע' 49ה' תהא בהכרח אחרת מהוראתו המפורשת של התקנון המגדירה מי הוא הזכאי לקצבת זקנה ולכן אין היא פרשנות סבירה לדידנו. בנוסף, צודקת קרן הפנסיה בטענתה כי התקנון האחיד נוסח על ידי הממונה על שוק ההון במשרד האוצר ולא על ידי קרן הפנסיה. אנחנו נוסיף על הדברים, שכלל אין אנו סבורים כי ראוי לנקוט בכלל של פרשנות "כנגד" קרן הפנסיה, שכן אין מדובר בחברה עיסקית בעלת אינטרס להשאיר בידיה יותר כספים - כל כספי הקרן מיועדים בסופו של דבר להיות משולמים לעמיתיה ולכן פרשנות הוראה בתקנון צריכה תמיד להביא בחשבון את טובת כלל ציבור המבוטחים ולא את טובתו של מבוטח מסויים או טובתה של קרן הפנסיה.
2. לבסוף נציין כי צודקת קרן הפנסיה שהטענה בדבר היותו של תקנון קרן פנסיה בגדר "חוזה אחיד", מה גם שנטענה בפנינו בחצי פה, ממילא נדחתה בפסיקה (דב"ע לז/2-6, קרן הגמלאות המרכזית – טור פד"ע ט 62, 68וכן דב"ע תשן/60-3 ברקן - קרן הגמלאות המרכזית, פד"ע כב 260, 269).

תוצאה בלתי מידתית – האומנם?

1. משהגענו עד הלום, נחזור לשאלה שהטרידה את התובעים יותר מכל בתביעתם בפנינו – התיתכן תוצאה לפיה לא יקבל העמית כל תשלום מהקרן, ואף יורשיו לא יקבלו דבר, כך שכל הכספים שנצברו על שמו, יוותרו בידי הקרן? התובעים טענו בסיכומיהם כי מדובר בתוצאה בלתי מידתית ובלתי מתקבל על הדעת, המחייבת תיקון באמצעות הפסיקה.
2. כפי שהראינו לעיל, אין מדובר בעמית אשר לא קיבל כל תשלום מהקרן, כי אם בעמית שנמצא זכאי כדין לקצבת נכות, על פי תביעה שהוגשה בשמו לקרן, אלא שאיתרע המזל והוא נפטר לפני שהסתיימו ההליכים הנדרשים לשם ביצוע התשלום בפועל, אך תשלום זה יבוצע בסופו של דבר. יחד עם זאת, גם בנסיבות אלו עשויה להישמע שאלה דומה, שכן גם אדם שקיבל תשלום אחד או שניים של קצבה (נכות או זקנה) והלך לעולמו מבלי להותיר אחריו שאירים – הרי אין בקבלת התשלום של אלפי שקלים בודדים כדי לשנות משמעותית את התוצאה המוצגת לעיל.
3. נתנו דעתנו לכך והגענו לכלל מסקנה, כי טענה כאמור, ככל שלא תתבסס על ראיות מתאימות, אין לקבלה. כפי שפתחנו והבהרנו, התקנון האחיד נוסח, בין היתר, על בסיס עקרון של ביטוח הדדי, שלפיו עמית אחד עשוי לשלם לקרן יותר מאשר יקבל ממנה בסופו של דבר בפועל, בעוד עמית אחר ישלם פחות מאשר יקבל מהקרן. זו תמציתו של הביטוח ההדדי. כל שינוי של זכות מהזכויות אשר קבועות בתקנון, עשוי להוביל לשינוי התקנון בכללותו, שכן זכות אחת כרוכה בזכות אחרת וכולן כרוכות זו בזו (השווה בג"צ אלחנתי, לעיל). לפיכך, לצורך ביסוס תביעה כגון דא, היה על התובעים להציג חוות דעת מקצועית אשר תתמודד לא רק עם הזכות הנדונה, אלא עם מכלול הזכויות הניתנות על פי התקנון, באופן שילמד כי קביעת היקף זכותם של היורשים הינה בלתי סבירה בנסיבות בעניין.

סוף דבר

1. על יסוד האמור לעיל מצאנו כי דין שתי התביעות שבפנינו להדחות. יחד עם זאת, בעוד שסבורים אנו שתביעתם של היורשים הוגשה בתום לב, הרי שכפי שעמדנו על כך לעיל, סבורים אנו כי תביעתה של אורנה הוגשה בחוסר תום לב ממשי, תוך ניסיון להסתיר פרטים רלוונטיים ולעשות מניפולציות על העובדות.
2. אשר על כן, קובעים אנו כי גב' אורנה בורוש, התובעת בתיק 5738-06-09 תישא בהוצאות קרנות הפנסיה בסך 10,000 ₪ (לשתיהן) ובהוצאות נמרוד ואסתר בורוש בסך 10,000 ש"ח (לשניהם), וזאת בתוך 30 ימים מהיום.
3. בתביעה 44738-11-10 ישא כל צד בהוצאותיו.
4. קרן הפנסיה תשלם לתובעים 2-3 את הקצבה שהמנוח היה זכאי לה עד מותו.
5. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, א' טבת תשע"ד, 04 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.