1. תובע, מר אלי ברגר, ממונה בטיחות במקצועו, הועסק על ידי, חברת המבדקה הכימית בע"מ (להלן - הנתבעת), המספקת בין היתר שירותי תקינה ובדיקה לענפי התעשייה השונים, בתקופה מיום 1.9.2004 ועד ליום 1.4.2009. בתביעתו עותר התובע לתשלום פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו ופיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה.
2. התובע התקבל לעבודה בנתבעת בתפקיד ממונה בטיחות וגהות במסגרת מכרז לקבלת שירותי בטיחות וגהות במקומות עבודה קטנים של משרד התמ"ת, בו זכתה הנתבעת. בתפקידו זה שימש התובע כממונה בטיחות מטעם הנתבעת במקומות עבודה קטנים באזור הצפון. על התובע היה לבצע בכל מפעל: ביקור מיפוי, הדרכת עובדים וביקורי סיוע (ר' הסכם ההתקשרות בין התובע לנתבעת מיום 9.3.2004, נספח ט"ו לתצהיר התובע - מוצג ת/1). כמו כן ביצע התובע סקרי סיכונים במפעלים בהם ביקר. עם הזמן עסק התובע גם בביצוע ניתורים.
3. משהסתיים הפרויקט במשרד התמ"ת, בחודש פברואר 2009, חל שינוי בתפקידו של התובע בנתבעת והוא החל לבצע דגימות דלק בתחנות הדלק השונות ברחבי הארץ במקום עבודתו כממונה בטיחות.
4. הנתבעת הציעה לתובע לצאת לחופשה ללא תשלום, עד שהנתבעת תזכה שוב במכרז התמ"ת ואז יוכל לחזור לעבודתו ולתפקידו כממונה בטיחות, אך התובע סירב.
5. בחודש מרץ 2009 התובע התפטר מעבודתו בנתבעת בנימוק של הרעת תנאים.
6. כמוסכם בין הצדדים - שכרו החודשי הקובע של התובע עמד על סך של 9,500 ₪.

דיון והכרעה

1. ראשית נציין כי לאחר הליך ההוכחות שילמה הנתבעת את כל ההפרשות לביטוח המנהלים ומשכך אין צורך לדון ברכיב זה והמחלוקת היחידה שנותרה היא עניין תשלום פיצויי הפיטורים.
2. סלע המחלוקת העיקרי בין הצדדים הוא, האם בנסיבות המקרה, שינוי בתפקידו של התובע מהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו; וככל שישנה הרעת תנאים, האם התפטר התובע בשל הרעה זו והאם הוא זכאי לפיצויי פיטורים.
3. אין מחלוקת כי התובע התפטר מעבודתו בנתבעת, אך לטענת התובע הוא התפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה, על רקע השינוי בתפקידו כממונה בטיחות, לנהג-סבל, האוסף דגימות דלק. הנתבעת טוענת מנגד, כי התובע עזב את עבודתו הואיל ורצה לנסוע לחו"ל ונזקק לכסף לחתונת בנו. עוד טוענת התובעת כי לא הייתה כל הרעת תנאים. בנוסף טוענת הנתבעת כי התובע התפטר ללא כל הודעה מוקדמת.
4. לאחר שעיינו בכל החומר שהונח לפנינו ובטענות הצדדים שוכנענו כי אכן מדובר בהרעת תנאים מוחשית. כבר בראשית דברינו נבהיר כי מצאנו שיש לקבל את גרסת התובע, משעשה עלינו רושם אמין ומהימן, מאידך גיסא גרסת הנתבעת הייתה מלאת סתירות ובלתי עקבית ומשכך לא התרשמנו כי היא אמינה ומהימנה.
5. סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג -1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים), קובע:

"11(א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים."

הנטל להוכחת טענת התפטרות "בגין הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "בשל נסיבות אחרות שביחסי עבודה", מוטל על העובד (ר' דב"ע  לג/3-58 האוניברסיטה העברית ירושלים - בתיה מינטל, פד"ע ח 65).

שלושה הם התנאים המצטברים הנדרשים להתגבשות הזכאות לפיצויי פיטורים במקרה כזה:

• ראשית, על התובע להוכיח כי אכן הייתה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, או שהיו נסיבות אחרות שביחסי עבודה, בשֶלָן לא ניתן היה לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. באשר לטיב ההרעה בתנאי העבודה, כבר נקבע, שההרעה צריכה להיות מוחשית עד כדי כך שאין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו, או שניתן לייחס למעביד את הרצון להפטר מהעובד (ר' ע"א 496/67 שוקורי נ' מדינת ישראל, פד"י כב (1) 395).
• שנית, על העובד להוכיח את "הקשר הסיבתי" בין ההתפטרות להרעה או לנסיבות הנ"ל (ר' דב"ע מח/3-159 חיים שלום - מירון סובל שור ושות', פד"ע כ 290).
• שלישית, כאשר מדובר בנסיבות שבידי המעביד לשנותן, על העובד להעמיד את המעביד על כוונתו להתפטר ולתת לו הזדמדונת לשנות את הנסיבות בטרם יתפטר מעבודתו (ר' דב"ע שן/3-10 חיים כהן - הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238; (דב"ע מח/3-174 טלסיס בע"מ - מיכאל רוגל, פד"ע כ 421).

השאלה אימתי נקלע עובד למצב, שבו תנאי עבודתו הורעו בצורה מוחשית, דורשת התייחסות למכלול הנסיבות שהביאו להתפטרות ועל העובד מוטל הנטל להוכיח קיומה של תשתית עובדתית אובייקטיבית, המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה ורק לאחר הוכחת ההרעה המוחשית תחשב ההתפטרות כפיטורים (ר' דב"ע נד/3-248 שוניה רוזנטל – שמירה וביטחון בע"מ, ניתן ביום 28/12/1995; דב"ע נא/3-203 הרשקו רובין - מפעלי זכוכית ישראליים בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 30/12/1995, סעיף 6 לפסה"ד).

האם מדובר בהרעת תנאים?

1. התובע העיד לפנינו כי החל את עבודתו בנתבעת כממונה בטיחות במפעלים קטנים במסגרת מכרז התמ"ת בו זכתה הנתבעת. במסגרת תפקידו כממונה בטיחות היה התובע אחראי על בטיחות במפעלים באזור הצפון. התובע היה מבקר במפעלים באזור הצפון, בודק את ליקויי הבטיחות במפעל ומכין דו"ח המפרט את ליקויי הבטיחות. כמו כן ביצע התובע הדרכות בנושאי בטיחות וכן סקרי סיכונים (ר' תצהיר התובע, סעיפים 9-7 וכן עמ' 1 לפרוטוקול ש' 21-16). עיקר התפקיד היה סביב הבטיחות במפעלים הקטנים. במהלך עבודתו הוסמך התובע אף לבצע ניטורי אוויר – מעקב אחר איכות האוויר ומדידת ריכוז המזהמים באוויר.

התובע העיד בתצהירו כי מדובר בתפקיד מאתגר וחשוב (סעיף 9 לתצהיר התובע). התובע עסק בתפקידו זה החל משנת 2004, ועד לחודש פברואר 2009.

בחודש פברואר 2009 הגיעה לסיומה ההתקשרות בין הנתבעת למשרד התמ"ת וממועד זה החל התובע, על פי הוראת הנתבעת, לעסוק בלקיחת דגימות דלק. לגרסת התובע, המקובלת עלינו, תפקיד של לוקח דגימות דלק, הינו תפקיד המתמצה בנסיעות לתחנות דלק ברחבי הארץ, איסוף דגימות דלק והבאתם למעבדה; תפקיד זה אין בו אתגר וסיפוק (ר' עמ' 6 לפרוטוקול ש' 26-17).

לגישת התובע, מדובר בעבודה אשר איננה מתאימה ואיננה הולמת את כישוריו, הסמכותיו, ומעמדו המקצועי. בנוסף טוען התובע, כי מדובר בנסיעות ארוכות ברחבי הארץ, בעוד שקודם לכן ביקר במפעלים אשר נמצאים באזור מגוריו בלבד (צפון הארץ) וכך גם נאלץ התובע לעבוד שעות רבות יותר.

1. מהאמור לעיל עולה כי מדובר בשינוי מהותי בתפקידו ובמעמדו של התובע בנתבעת. למהות העבודה הניתנת על ידי המעביד ולמעמד העובד בארגון, ישנה חשיבות רבה. תפקיד ממונה בטיחות בעבודה נועד למנוע אסונות ותאונות עבודה. בעידן שבו תאונות עבודה תופסות, למרבה הצער, חלק נרחב מחיי העבודה, נושא הבטיחות והגהות בעבודה מקבל מקום נכבד יותר בחיי העבודה ותפקידו של ממונה הבטיחות הינו קריטי ובעל חשיבות רבה. מאידך גיסא תפקיד של דוגם דלק, הינו תפקיד זוטר וטכני במהותו, שאינו מביא לידי ביטוי את יכולותיו, כישוריו, ידיעותיו ונסיונו של התובע והתובע אף אינו מורגל בו. ברי כי כל עבודה מכבדת את בעליה, ברם בנסיבות דנן שוכנענו כי העברתו של התובע, מתפקיד ממונה בטיחות לדוגם דלק - מהווה הרעת תנאים מוחשית.
2. לטענת הנתבעת, במהלך עבודתו כממונה בטיחות נדרש התובע לבצע דגימות של ניטורי אוויר ולאחר מכן דגימות של דלק ומשהיה זה חלק מתפקידו בעבר, אין מדובר בהרעת תנאים. עוד טוענת הנתבעת כי התובע היה ונשאר ממונה בטיחות. זאת ועוד, התובע המשיך לבצע את עבודתו כממונה בטיחות, אך במינונים נמוכים יותר.

אין בידינו לקבל טענה זו של הנתבעת. אמנם התובע עסק במסגרת תפקידו כממונה בטיחות גם בניטורי אוויר, אך פעולות אלו היו פעולות משלימות לפעולותיו, כממונה בטיחות, בוצעו במשורה כחלק מעבודתו, ולא היוו את עיקר מטלותיו. לא ניתן להשוות זאת לתפקיד בו עיקר עבודתו של התובע הינה איסוף דגימות דלק מתחנות דלק שונות ברחבי הארץ והעברתן למעבדת הנתבעת. למעלה מכך, על פי גרסת הנתבעת עצמה, התובע ביצע מעט מאוד ניטורי אוויר: "בשביל לעבוד בבמקים היינו צריכים דוגם מוסמך. זה לא אומר שהוא מבצע ניטור אוויר. ניטור אוויר הוא עשה בצורה מזערית אולי 5 פעמים אבל הוא בעצם מתעסק בבטיחות. " (ר' עדותו של מר מיכאל אילוז, עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 14-13).

זאת ועוד, ביצוע ניטורי אוויר אינו דומה ללקיחת דגימות דלק. וכך העיד התובע בעניין זה:

"ש. מתוקף ההשתלמויות ביצעת בדיקות של ניטור אוויר?

ת. במסגרת התפקיד בטיחות וגיהות הוסמכתי גם לעשות ניטורי אוויר שזה סוג של בדיקה המזהה מה נושם אותו עובד במפעל מסויים בתהליכים שהוא מבצע אם זה השחזה, צביעה. בתקנות יש חומרים מסרטניים.

ש. כשהיית בא ודוגם אותו ניטור אוויר הייתי יוצא למפעלים ובודק את זה?

ת. בין היתר גם את זה אך לא רק את זה.

ש. למעשה מאז שהסתיים פרוייקט שאליו זומנת "במקי"ם" – בתי מלאכה קטנים, הפנו אותך להיות דוגם דלק. מה ההבדל בין דגימת ניטור אוויר לבין זה שאמרו לך תדגום דלק?

ת. ממעמד של ממונה בטיחות שמגיע למפעל אני מגיע אוסף את כל העובדים נותן להם הרצאה בנושא בטיחות, נפגש עם מנהל המפעל ומסביר לו על הפרוייקט, עושה סקר סיכונים ומבנים ומאיר את עיניו של בעל המפעל לגבי הסיכונים של העובדים והפרויקט היה רק באזור הצפון מחדרה עד קרית שמונה כשהסתיים הפרויקט הפכתי להיות נהג סבל שלוקח פריבט מסוג סובארו עובר בתחנות דלק נתון לחסדיו של המתדלק הצעיר ומבקש דגימת דלק שאומר לי שאני רגע תמתין, אני אתפנה אליו בעצם הייתי נוסע בכל חלקי הארץ. הייתי לוקח את הדלק ושם בארגזים ומביא למעבדה. לא אני הייתי בודק אלא במעבדה היו בודקים."

(ר' עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 26-11).

1. מהעדויות אשר לפנינו עולה כי עם סיום הפרויקט מושא מכרז התמ"ת, התובע אמנם המשיך לבצע משימות הקשורות לתפקידו כממונה בטיחות, אך אלו היו ספורדיות ומעטות ובין היתר נועדו לסגור פינות לסיום הפרויקט (ר' עדות התובע, עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 10-1).

יתרה מכך, אזור עבודתו של התובע, בתפקידו כממונה בטיחות, היה בצפון הארץ בלבד, וכך גם מגוריו באזור הצפון. בתפקידו כאוסף דגימות דלק נאלץ התובע לנסוע שעות רבות לכל אזורי הארץ והדבר היה לעתים מאריך את יום עבודתו. בנוסף, מדובר בעבודה הכרוכה במאמץ פיזי (ר' עדותו של התובע בעמ' 10 לפרוטוקול, ש' 19-13). כך גם שוכנענו כי המאמץ הנדרש מהתובע בתפקידו כלוקח דגימות דלק היה גדול יותר (שעות עבודה רבות יותר, נסיעות ברחבי הארץ, הרמת משאות כבדים). גם בכך יש משום הרעה בתנאי העבודה. לכך יש להוסיף את העובדה כי התובע הינו נכה צה"ל, עובדה אשר מקשה עליו את עבודתו כלוקח דגימות דלק.

1. הנתבעת טוענת כי, שכרו ותנאי עבודתו של התובע נותרו כשהיו. כפי שקבענו לעיל, יש לראות בהעברת התובע מתפקידו כהרעת תנאים מוחשית, ואין בעובדה ששכרו של התובע לא נפגע כדי לשלול הרעת תנאים זו.

לפיכך קובעים אנו כי העברת התובע לתפקיד של אוסף דגימות דלק הינה בגדר "הרעת תנאים מוחשית".

האם יש קשר סיבתי בין ההרעה להתפטרות?

1. הנתבעת טוענת, כי התובע התפטר הואיל וקיבל הצעת עבודה בחו"ל ונזקק לכסף לחתונת בנו וזו הסיבה להתפטרותו. דא עקא שהנתבעת לא הוכיחה טענתה זו. התובע העיד כי החל לעבוד בבית המטבחיים בחיפה כשבוע שבועיים לאחר שסיים עבודתו בנתבעת ומכאן שלא נסע לעבוד בחו"ל; כך גם העיד התובע כי בנו נישא בחודש 8/2009 ולא היה כל קשר להתפטרותו בסוף חודש מרץ 2009 (ר' עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 20-19 ועמ' 9 לפרוטוקול ש' 15-14).

בנוסף, כפי שקבענו לעיל, התובע עשה עלינו רושם מהימן ואמין ואנו מקבלים את גרסתו בנוגע לנסיבות סיום עבודתו. התובע העיד כי לאחר שניסה לעבוד בנתבעת כלוקח דגימות דלק, הבין כי לא יוכל לבצע תפקיד זה ולכן הודיע לנתבעת כי לא יוכל להמשיך בתפקיד זה (ר' עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 25-19). עוד העיד התובע כי: "אני רציתי לחזור לתפקידי הקודם. לעסוק בבטיחות ולא להיות נהג סבל שמביא דגימות דלק" (ר' עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 18-17). כך גם ציין התובע בבית הדין כי: "אני רציתי להתפטר כי ראיתי שאין לי מה להמשיך כאן. רציתי את מקומי ונכון שהייתי צריך כסף כי בני התחתן והייתי צריך כסף. היה יום גשום שהתעצבנתי וחזרתי בשעה 21:00 בערב, הוא לקח אותי הצידה והרגיע אותי והבטיח שזה לא יהיה כך אך היו ימים שזה היה סיוט וזה היה חוזר על עצמו" (ר' עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 6-3). יתרה מכך, התובע העיד כי לאחר שעזב את עבודתו בנתבעת החל לעבוד כממונה בטיחות בבית מטבחיים בחיפה (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 20-19). בכל אלה יש להצביע על קשר סיבתי הדוק בין השינוי בתפקידו לבין התפטרותו מעבודתו.

התראה

1. הנתבעת טוענת כי התובע לא נתן התראה סבירה, בטרם התפטרותו מחמת הרעה בתנאי עבודתו. טענה זו של הנתבעת אין בידינו לקבל. התובע העיד כי לאחר שהחל בביצוע דגימות דלק, בהמשך להחלטת הנתבעת, פנה למנכ"ל הנתבעת ואמר לו כי לא יוכל להמשיך (ר' עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 23-21; עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 15-14). עוד העיד התובע כי ביום 20.3.2009 שלח מכתב התראה לנתבעת בו הודיע לנתבעת כי הוא איננו יכול להמשיך לעבוד כסבל ובמידה ולא יוחזר לתפקידו הקודם ייאלץ להתפטר עקב הרעת תנאים (ר' סעיף 22 לתצהיר התובע ונספח י', וכן עדותו של התובע בעמ' 9 לפרוטוקול ש' 22-19). עוד העיד התובע כי מנכ"ל הנתבעת, מר אילוז, קרא לו למשרדו בעקבות מכתבו זה וקרע אותו מול עיניו. מנכ"ל הנתבעת הכחיש גרסה זו של התובע וטען כי מעולם לא התקבל על ידי הנתבעת מסמך שכזה. ברם, מעבר לעובדה כי עדותו של התובע הייתה סדורה ועקבית ועשתה עלינו רושם מהימן, גרסתה של הנתבעת לעניין זה אינה סדורה ואינה מתקבלת על הדעת. מנכ"ל הנתבעת מר אילוז העיד לפנינו כי ביום 26.3.2009 קיבל את מכתבו של התובע בו הודיע על כוונתו להתפטר מעבודתו בגין השינוי בתפקידו (ר' עדות מנכ"ל הנתבעת, עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 20-19).

עוד העיד בפנינו מר אילוז לעניין זה:

"ש. התובע טען שביום העבודה הראשון שלו בדגימות הדלק הוא בא אליך ובכה ואמר שהיה קשה, האם היתה פגישה כזו.

ת. לא.

ש. האם מאז שהוא התחיל לעבוד בדגימות הדלק דיברת איתו?

ת. כן. אולי במסדרון. לא היתה ישיבה מסודרת. אני לא זוכר מתי זה היה.

ש. מה הוא אמר לך במסדרון?

ת. שהוא רוצה ללכת הביתה. מדובר בתקופה מאוד קשה אפילו פחות מחודש, כי הוא היה חולה.

אני אף פעם לא היתה לי שיחה עם העובדים בשיחות אישיות.

ש. מתי הצעת לו לצאת לחל"ת ואיפה הצעת לו במשרד שלך או במסדרון?

ת. אני לא זוכר איפה זה היה אם זה במסדרון או במשרד שלי.

ש. איזו שיחה זו היתה?

ת. בסוף פברואר הסתיים פרויקט הבמקי"ם והתובע מיד התחיל לעבוד באיסוף דגימות הדלק.

אולי דיברתי איתו לפני כן לפני שהסתיים הבמ"ק.

ש. קודם אמרת שבמסדרון הוא אמר לך שהוא רוצה ללכת הביתה, מתי זה היה, זה היה לפני המסמך שקיבלת ב- 26.3.09?

ת. בוודאי. יש מצבים לא מעשנים במבדקה והיינו יוצאים החוצה לעשן בחוץ, יכול להיות שזה היה בשעת האוכל.

יכול להיות שהוא אמר לי שהוא לא רוצה להמשיך לעבוד במשרד.

ש. מה עשית עם זה?

ת. זאת היתה שיחת מסדרון זו לא היתה שיחה עם פרוטוקול.

ש. למה לא זימנת אותו לשיחה. לא היה חשוב לך לשמוע למה הוא רוצה לעזוב.

ת. לפעמים אני נפגש עם עובד שלי במועצה שבאה ואומרת לי אני רוצה לצאת לחל"ת ואמרתי לה לא. היא לא שלחה לי מכתב.

ש. כמה פעמים פגשת בתובע והוא אמר לך שהוא רוצה לעזוב לאחר סיום פרויקט הבמ"ק.

ת. אני לא זוכר. לא לקחתי את זה ברצינות. הוא אמר את זה אולי פעם אחת. זה לא דבר מהותי שהוא רצה לעזוב.

אני רוצה לשאול את עצמי את השאלה – האם ברגע שהוא אמר אני רוצה לעזוב אז תעזוב מה אני צריך להחזיק אותך בכוח.

הוא אמר לי שהוא רוצה לעזוב כי הוא רוצה לנסוע לחו"ל ולחתן את הבת או הבן.

את המכתב נספח י' לא ראיתי. גם לא היתה לי שיחה עם התובע בסמוך.

ש. כשקיבלת את המכתב נספח יא' ב- 26.3.09 היה לך חשוב שהתובע יעבוד 30 ימים?

ת. בוודאי.

ש. כתבת לו מכתב?

ת. לא כתבתי לו שום דבר. אם הוא מסיר את האחריות אז אני הייתי צריך לקחת אחריות. מ- 26.3.09 עד 31.3.09 התובע לא התקרב לנתבעת.

ש. כאשר קיבלת את המכתב האם לא חשבת שיש מקום להזמינו לשיחה?

ת. הוא הביא את הצרה עליו. לא אני ביקשתי ממנו ללכת. אני לא חשבתי שאני צריך להזמין את התובע לשיחה בשביל לדבר איתו על מה הוא יעשה בעתיד. זה בעיה שלו. הוא מסיר אחריות מ- 20 עובדים שנמצאים בנתבעת תחת חומרים מסוכנים והולך הביתה בלי הודעה מוקדמת."

(ר' עמ' 17-16 לפרוטוקול)

מעדותו זו של מר אילוז עולה כי הוא שוחח עם התובע מספר פעמים והוא היה מודע לחוסר שביעות רצונו של התובע מתפקידו וידע על כוונת התובע להתפטר מעבודתו עקב כך עוד לפני שקיבל את מכתבו של התובע ביום 26.3.2009 (נספח י"א לתצהיר התובע).

מוקדם יותר ובסתירה לכך העיד מר אילוז, כי התובע מעולם לא התלונן על תפקידו כדוגם דלק ועל המאמץ הכרוך בתפקיד זה:

"ש. הפעם הראשונה שהתובע התריע בפניך שאם לא יוחזר לתנאי העבודה הקודמים הוא יתפטר מתי זה היה?

ת. זה לא היה מעולם.

ש. האם אתה טוען שהתובע מעולם לא העלה טענה כלשהי, תלונה, או תסכול על הנסיעות לבאר שבע, לרהט והיצאה ב – 4.30 בבוקר והחזרה בלילה.

ת. אני מעולם לא שמעתי אפילו ציוץ קל. גם מנהל המחלקה גם מעולם לא בא ואמר לי שיש איזה שהיא בעיה."

(ר' עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 28 עד עמ' 16 ש' 2).

ועוד בסתירה לעדותו ציין מנכ"ל הנתבעת בתצהירו כי ביום 26.3.2009 התקבל במשרדי הנתבעת מכתב מאת התובע, לפיו הוא מתפטר מתפקידו על פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים ובעקבות מכתב זה הוא זימן את התובע למשרדו על מנת להניאו מהחלטתו להתפטר (ר' סעיפים 12, 15 לתצהירו של מר אילוז- מוצג נ/1).

1. על אף גרסאותיו הסותרות והמשתנות של מר מיכאל אילוז, מנכ"ל הנתבעת, התמונה המצטיירת בפנינו היא, כי התובע מחה על השינוי בתנאי עבודתו ואף הודיע למנכ"ל הנתבעת לא אחת על כוונתו להתפטר מעבודתו בשל כך, מאידך גיסא מנכ"ל הנתבעת לא עשה דבר.
2. שוכנענו כי טענת הנתבעת, שהתובע לא העמיד אותה על כוונתו להתפטר ולא נתן לה הזדמדנות לשנות את הנסיבות בטרם התפטר מעבודתו, נטענה על ידי הנתבעת בחוסר תום לב, זאת משום שמדבריו של מר אילוז עולה כי התפטרותו של התובע היתה נוחה מאוד לנתבעת; הגם שהתובע העמיד את הנתבעת על כוונתו להתפטר, הנתבעת לא עשתה דבר על מנת לאפשר לתובע להמשיך לעבוד בשירותה ולא רצתה לתקן את ההרעה המוחשית אף לא סברה כי עליה לעשות דבר. כך גם מר אילוז לא ניסה להניא את התובע מלהתפטר. בעניין זה נשוב ונביא מדבריו של מר אילוז בעדותו בבית הדין:

ש. האם מאז שהוא התחיל לעבוד בדגימות הדלק דיברת איתו?

ת. כן. אולי במסדרון. לא היתה ישיבה מסודרת. אני לא זוכר מתי זה היה.

ש. מה הוא אמר לך במסדרון?

ת. שהוא רוצה ללכת הביתה....

.......

ש. קודם אמרת שבמסדרון הוא אמר לך שהוא רוצה ללכת הביתה, מתי זה היה, זה היה לפני המסמך שקיבלת ב- 26.3.09?

ת. בוודאי. יש מצבים לא מעשנים במבדקה והיינו יוצאים החוצה לעשן בחוץ, יכול להיות שזה היה בשעת האוכל.

יכול להיות שהוא אמר לי שהוא לא רוצה להמשיך לעבוד במשרד.

ש. מה עשית עם זה?

ת. זאת היתה שיחת מסדרון זו לא היתה שיחה עם פרוטוקול.

ש. למה לא זימנת אותו לשיחה. לא היה חשוב לך לשמוע למה הוא רוצה לעזוב.

ת. לפעמים אני נפגש עם עובד שלי במועצה שבאה ואומרת לי אני רוצה לצאת לחל"ת ואמרתי לה לא. היא לא שלחה לי מכתב.

ש. כמה פעמים פגשת בתובע והוא אמר לך שהוא רוצה לעזוב לאחר סיום פרויקט הבמ"ק.

ת. אני לא זוכר. לא לקחתי את זה ברצינות. הוא אמר את זה אולי פעם אחת. זה לא דבר מהותי שהוא רצה לעזוב.

אני רוצה לשאול את עצמי את השאלה – האם ברגע שהוא אמר אני רוצה לעזוב אז תעזוב מה אני צריך להחזיק אותך בכוח.

........

ש. כשקיבלת את המכתב נספח יא' ב- 26.3.09 היה לך חשוב שהתובע יעבוד 30 ימים?

ת. בוודאי.

ש. כתבת לו מכתב?

ת. לא כתבתי לו שום דבר. אם הוא מסיר את האחריות אז אני הייתי צריך לקחת אחריות. מ- 26.3.09 עד 31.3.09 התובע לא התקרב לנתבעת.

ש. כאשר קיבלת את המכתב האם לא חשבת שיש מקום להזמינו לשיחה?

ת. הוא הביא את הצרה עליו. לא אני ביקשתי ממנו ללכת. אני לא חשבתי שאני צריך להזמין את התובע לשיחה בשביל לדבר איתו על מה הוא יעשה בעתיד. זה בעיה שלו. הוא מסיר אחריות מ- 20 עובדים שנמצאים בנתבעת תחת חומרים מסוכנים והולך הביתה בלי הודעה מוקדמת."

(ר' עמ' 17-16 לפרוטוקול, ההדגשות שלנו – מא"ח)

1. עוד יוטעם כי מקום שברור על פניו, שאין בידי המעביד לשנות את הנסיבות שגרמו להרעה, אין לדרוש מהעובד שיתרה במעבידו לסלק את הסיבה להתפטרות (ר' דב"ע נו/3-228 רשת מעונות מרגלית – עליזה כהן, לא פרסם, ניתן בשנת 1996). בענייננו, גם אם התובע לא היה מתרה בנתבעת על כוונתו להתפטר מעבודתו, ראוי היה להחיל את ההלכה שבפסק דין רשת מעונות מרגלית הואיל וממכלול הראיות אשר הובאו לפנינו, עולה כי במתן ההתראה במקרה דנן לא היה כדי להועיל, זאת בפרט נוכח העובדה כי לאחר סיום פרויקט משרד התמ"ת לא היה באפשרותה של הנתבעת להמשיך ולהעסיק את התובע כממונה בטיחות או בתפקיד מתאים אחר. בנוסף כאמור לעיל מעדותו של מר אילוז עולה כי הוא לא ראה לנכון לבדוק מה ניתן לעשות על מנת למנוע את התפטרותו של התובע. יתרה מכך, מר אילוז העיד כי עם סיום הפרויקט של משרד התמ"ת, הוא אף רצה להוציא את התובע לחופשה ללא תשלום עד לפרויקט הבא (ר' עמ' 2 לפרוטוקול ש' 19-16; עמ' 13 ש' 13-11).
2. סיכומם של דברים – העברת התובע מתפקידו כממונה בטיחות לדוגם דלק מהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של התובע; התובע התפטר מעבודתו בגין הרעה זו ואף הודיע לנתבעת על כוונתו לעשות כן.
3. משהתפטר התובע עקב הרעת תנאים מוחשית, זכאי הוא לפיצויי פיטורים. הצדדים הסכימו כי שכרו הקובע של התובע עמד על סך 9,500 ₪ משכך על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 43,700 ₪.

סוף - דבר

1. משאלו הם פני הדברים אנו מקבלים את תביעת התובע ומחייבים את הנתבעת, לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 43,700 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית חוקית החל מיום 1.4.2009 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התשלום יבוצע בתוך 30 מקבלת פסק הדין.

1. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 5,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
2. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ט"ו חשון תשע"ג, 31 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.