פתח דבר

עניין לנו בתביעה לתשלום פיצוי בגין נזקי גוף, שנגרמו – כך על פי הנטען על ידי התובע – בעטיה של תאונה, אשר ארעה בעת שהתובע היה קטין.

טענות התובע

התובע, יליד 29.3.1992, ירד ביום 13.2.09, בטרם מלאו לו 17 שנה, במדרגות הספורטק בנתניה. תוך כדי הירידה במדרגות, נלכדה רגלו במרכז מדרגה שבורה (להלן – התאונה). כתוצאה מכך נגרם לתובע שבר ברגלו השמאלית. למחרת התאונה, ביום 14.2.09, נותח התובע, ונותר מאושפז בבית החולים במשך ארבעה ימים. רגלו של התובע נותרה מגובסת למשך חודש וחצי, עד ליום 28.3.09. כתוצאה מפציעתו נעדר התובע מלימודיו במשך שלושה חודשים, עד ליום 15.5.09. התובע נזקק לטיפולים רפואיים שונים. התובע נותר סובל מנכות. לנוכח כל האמור לעיל עותר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים בגין נזקיו.

התובע טוען, כי הנתבעת התרשלה באי תיקון המדרגות ובאי פיקוח על תקינות מתקני הספורטק והמדרגות. זאת למרות היותו של הספורטק באחריות הנתבעת.

טענות הנתבעת

הנתבעת מכחישה את אופן התרחשות התאונה, את הטענה בדבר אי תקינות המדרגות ואת אחריותה להתרחשות התאונה. כך גם מכחישה הנתבעת את אחריותה לפגיעה והנזק הנטענים.

דיון והכרעה

התאונה

התובע טוען, כי ביום התאונה הגיע לספורטק על מנת לצפות במשחק כדורגל. כאשר ביקש התובע לרדת מטריבונת הקהל, נתקלה רגלו בבור פעור בטריבונה התחתונה. דא עקא, לא ברור, מהי השעה בה ארעה התאונה. בתצהיר עדותו (סע' 2) טען התובע, כי הגיע לספורטק כבר בשעה 11:00. התובע נמנע מלציין בתצהירו, כמה זמן שהה בספורטק עד שהחל לעזוב את המקום, דהיינו עד למועד התאונה. התובע נמנע מלציין בתצהירו את שעת התרחשות התאונה.

בתצהירו מיום 28.2.10 נמנע התובע מלציין את סיבת בואו לספורטק. כל שנאמר שם הוא, שישב על הטריבונה עם שני חברים נוספים, תוך שהם ממתינים להגעתם של חברים נוספים "על מנת ללכת חזרה הביתה" (סע' 4). גם בתצהיר העדות מיום 22.1.14 נמנע התובע מלציין סיבת הגעתו לספורטק ביום התאונה. מאידך במהלך עדותו בפני סיפר, כי הלך לספורטק לראות משחק כדורגל, תוך שהוא מנסה לטעון, כי הדבר הועלה כבר בתצהיר, ובהמשך שוב חוזר וסותר את עצמו. כך אמר התובע בדיון (עמ' 13 לפרוטוקול, שורה – עמ' 14, שורה 2):

"ש. 13.2.09 בשעה 11 בבוקר לאן יצאת.

ת. הלכנו לראות משחק כדורגל. חברים משחקים שם כדורגל.

ש. הלכת לראות משחק כדורגל של אנשים שאתה לא מכיר?

ת. לא, שכנים. יושבים.

ש. זה משחק רשמי של קבוצות מקצועניות?

ת. לא.

ש. הלכת במיוחד לראות משחק כדורגל של חבר'ה מהשכונה?

ת. לא. יצאנו והגענו לשם, ישבנו וראינו משחק.

ש. כשאתה מספר לחוקר שלי שאתה ישבת עם 3 חברים בטריבונה ושוחחת ואתה אומר שלא היתה כל פעילות במגרשי הספורטק לפני האירוע, רק ישבתם ושוחחתם ביניכם, לחוקר סיפרת משהו לא נכון?

ת. כתבתי בתצהיר במפורש שראיתי משחק. זה בית ספר שלומד שם.

ש. תקרא שוב את התצהיר. איפה כתוב בתצהיר שישבת לראות משחק של חבר'ה. תפנה אותי לסעיף בתצהירך.

ת. לא עונה.

ש. כשהתחלנו את הדיון בתיק, עוד לפני שהייתי בתיק, הגשת תצהיר שקראו לו תצהיר נסיבות וגם בתצהיר נסיבות שהיה לפני יותר מארבע שנים, היה הרבה יותר לאירוע, הוא מיום 28.2.10 וגם בתצהיר נסיבות,

ת. לא אמרתי שבאתי במיוחד לראות. גם לא רשום פה שגם שוחחתי עם חברים.

ש. דווקא כן כתוב. אני מפנה אותך... כתבת בתצהיר נסיבות הקודם "שם המתנו לחברים כדי ללכת הביתה...". אתה שם לב להבדל. בסעיף 4 אתה כותב המתנו לחברים נוספים על מנת ללכת הביתה. לא כתבתם שישבתם לראות משחק. פה לא כתבתם כלום. מה אתה אומר?

ת. עצם העובדה שהגעתי לשם, לא ידעתי שאני אגיע דווקא לשם. הגענו לשם. כשאתה הולך לטייל, אתה הולך לטייל עם עצמך. זו היתה פגישה ראשונה ושניה עם חברים".

האם סיבת הגעתו של התובע לספורטק היתה לצורך צפיה במשחק כדורגל, לצורך שיחה עם חברים, ואולי לצורך השתתפות פעילה במשחק כלשהו?!

תימוכין לאפשרות, שהתובע הגיע לספורטק על מנת ליטול חלק פעיל במשחק כדורגל ניתן למצוא בעדותו של אביו, מר יעקב פרידמן, שציין בעדותו בפני, כי בדרך כלל בימי שישי היה התובע הולך לספורטק כדי לשחק כדורגל עם חברים (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 2-3).

בהקשר זה מעניינת העובדה, שהתובע עצמו עשה בכל מהלך עדותו כל מאמץ אפשרי על מנת להרחיק עצמו מהשתתפות פעילה במשחק כדורגל, ואומר כי אינו אוהב לשחק כדורגל (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 6-7). כאמור לעיל, הדברים עומדים בסתירה מוחלטת לעדות אביו, שגם העיד, שהתובע היה מספר לו על משחקי הכדורגל, ששיחק עם חבריו (עמ' 18 לפרוטוקול, שורה 31).

כבר בתצהיר מיום 28.2.10 ציין התובע, כי הגיע לספורטק עם עוד שני חברים. התובע אף ציין בתצהיר את שמו של אחד החברים, רועי עמיקם (סע' 2 לתצהיר). בתצהיר העדות מיום 22.1.14 הושמט פרט זה. כך גם איש מאותם חברים, שנכחו במקום בזמן הטעונה – כך לפחות עפ"י הנטען בתצהיר מיום 28.2.10 – לא זומן לעדות ע"י התובע. התובע לא נתן בעדותו בפני הסבר מניח את הדעת למחדל זה. זאת למרות שהתובע אישר, כי רועי עמיקם ביקר עימו אצל עורך הדין. לעניין זה ראה דברי התובע בעמ' 14 לפרוטוקול, שורות 5-31.

אביו של התובע אף הוסיף והעיד, כי רועי עמיקם הובא על ידו למשרדו של עורך הדין כדי לתת תצהיר אודות המקרה (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 21-32). גם בפיו של האב אין הסבר מניח את הדעת לאי זימונו של החבר לעדות, למרות שמדובר בעד היחיד, שיכול היה לתמוך בגירת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה.

בהתאם להלכה הפסוקה, אי העדתו של עד, שבעדותו היה כדי לתרום להוכחת גרסתו של צד מן הצדדים, ניתן להסיק ממנה, שאילה העיד אותו עד, היתה עדותו פועלת לחובת הצד שנמנע מהעדתו. לעניין זה ראה ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד ל"ה(1) 736, 760.

במקרה דנן אין המדובר בהימנעות מהעדתו של עד סתמי. המדובר במי שיכול היה להיות העד המרכזי בתיק, תוך שעדותו מהווה משענת ותמיכה יחידה לעדות התובע. יתירה מכך, אין חולק שהיתה כוונה להעיד עד זה, ולכן הגיע למשרד ב"כ התובע, כפי שציינו התובע ואביו. למרות כל זאת בחר התובע להימנע מהעדתו של רועי עמיקם. ניתן לראות בכך כמעט הודאה מליאה בכך, שאילו היה מגיע רועי ומעיד, היה בעדותו כדי לפגוע בגירסת התובע, שאם לא כן, אין כל הסבר של ממש שיש בו כדי להבהיר מחדל זה.

זאת ועוד, בעת נפילתו התובע כלל לא ידע את הסיבה לנפילה, כפי שאישר בעדותו בפני (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 1-2). רק לאחר זמן – לא נאמר מועד מדוייק – חזר התובע למקום והחליט שנפל מחמת אותו מפגע בספורטק. כך עולה מעדותו של התובע (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 5-8). אכן התובע לא ידע בעדותו בפני להסביר, כיצד קבע, שנפל מחמת אותו בור, שהיה במקום. לעניין זה ראה עדותו של התובע בעמ' 17 לפרוטוקול, שורות 26-30).

העולה מן הדברים, כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו, ולא הוכיח אופן התרחשות התאונה והגורמים לפציעתו. ממילא דין התביעה להידחות.

סיכום

התביעה נדחית.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת וכן בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ד אלול תשע"ד, 09 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.