1. עסקינן בתביעת התובע נגד הנתבעת בסך 193,667 ₪ ותביעה שכנגד בסך 90,169.23 ₪. בנוסף, הגישה הנתבעת הודעה לצד שלישי, כמצוין בכותרת.

מטעמי נוחות התובע יקרא "התובע". הנתבעת תיקרא "הנתבעת" ו/או "עמידר". הצד השלישי יקרא "צד ג'" ו/או "נוימילר".

טענות התובע בתמצית

1. בתביעה נטען, כי התובע הינו בעל הזכויות בקומת הקרקע של המבנה ברחוב קיבוץ גלויות 66 (רח' ביל"ו 38) בחיפה (להלן: "הנכס"), בו ניהל עסק של מרפדיה מאז שנות ה- 60 של המאה הקודמת. המבנה כולו, למעט קומת הקרקע כאמור, הינו בבעלות הנתבעת.

בסמוך לתחילת שנת 2005, גילה התובע כי בתקרת הנכס החלה רטיבות משמעותית באופן שנשקפה סכנה לקורות התקרה. ממצאים אלה עלו בבדיקת מהנדס מטעמו, מר אילן קרמר (להלן: "המהנדס"), כאמור במכתב המהנדס מיום 3/3/05. עוד גילה, כי שכנו בזמנים הרלוונטיים מהקומה מעל, נוימילר (צד ג'), החל להציב בקומתו מנועי מזגנים במשקל כבד, בין היתר, באמצעות מנוף שהותקן על גבי המדרגות החיצוניות, מחוץ למבנה. בנוסף, הרס נוימילר קירות תמך פנימיים בקומתו, פעולה שתרמה להיווצרות הנזקים.

1. מיד בסמוך לכך, פנה התובע, באמצעות בא כוחו, לנתבעת בדרישה להתערב ולטפל בעניין, כשלמכתב צורף מכתב המהנדס. הנתבעת (במכתבה מיום 31/3/05) השיבה, כי ניסתה לטפל בעניין, אולם בשל סירובו של נוימילר להרשות את כניסת אנשיה למבנה ולגג, נבצר ממנה לטפל בבעיה. עוד הודיעה הנתבעת, כי במצב דברים זה, היא תראה בנוימילר אחראי לכל נזק שייגרם.

התובע טוען, כי גם התערבותה של עיריית חיפה (להלן: "העירייה") לא הביאה להיענות הנתבעת לדרישתו. לטענתו, מהנדס מטעם העירייה בדק את המבנה (ביום 13/4/05) והסיק כי מדובר במבנה מסוכן. בהתאם לכך, דרשה העירייה (במכתבה מיום 17/4/05 שהופנה לתובע, לנתבעת ולצד ג'), לתקן את הליקויים שכללו, בין השאר, סכנת נשירה והתמוטטות של גושי בטון וטיח מתקרת הנכס. התובע פנה שוב לעמידר (ביום 22/5/05) לשם טיפול לתיקון הליקויים, אולם לא נענה על ידה. התובע מציין, כי משלא נעשה דבר על ידי הנתבעת שלחה העירייה דרישה נוספת ובה הרחיבה את דרישות תיקון הליקויים במבנה, אלא שהנתבעת מצידה המשיכה להתעלם מדרישות התובע והעירייה ולא פעלה לתיקון הליקויים.

לאור המשך התעלמות הנתבעת ואי פועלה לתיקון הליקויים, שיגרה העירייה, ביום 18/8/05, הודעה לצדדים לפיה יוגש נגדם כתב אישום בשל מחדלם להסרת הסכנות במבנה. באותו מכתב הודיעה העירייה, כי ניתן יהיה לבטל את ההליך המשפטי במידה שתוסרנה הסכנות האמורות במבנה.

1. התובע ממשיך וטוען, כי ביום 1/11/05 הודיעה לו הנתבעת כי חתמה על הסכם עם קבלן לשם ביצוע עבודות להסרת הסכנות, לשיטתה, ומשכך דרשה את פינויו מהמבנה יחד עם ציודו. אלא, שמבירור של התובע והמהנדס לעניין אופי עבודות השיפוץ, עלה כי אלה אינן מתאימות לסוג הליקויים שהתגלו ולא יהיה בהן מענה לסכנות הנ"ל. בהתאם לכך, שוב פנה התובע לנתבעת והודיע כי העבודות המתוכננות הנ"ל עלולות להגביר את הסכנות הקיימות. כן הזכיר התובע וביקש שוב מהנתבעת לפעול להסרת גרם המדרגות המסוכן במבנה. מכתבו זה של התובע לא נענה ע"י הנתבעת וזו מצידה החלה בעבודות השיפוץ באופן חד צדדי. כך גם התעלמה הנתבעת ממכתבו הנוסף של המהנדס מיום 3/1/06.

כתוצאה מהשיפוץ ומדרישת עמידר לפנות את הנכס, נאלץ התובע לעבור לנכס אחר ברח' קיבוץ גלויות 64 על מנת להמשיך ולהפעיל את בית העסק שבבעלותו.

גם לאחר ביצוע עבודות השיפוץ, לא פעלה הנתבעת להסרת גרם המדרגות והמשיכה להתעלם אף מפנייה נוספת של התובע בעניין מיום 10/5/06. באופן דומה התעלמה הנתבעת גם ממכתב המהנדס מיום 25/9/06 בו נאמר כי חרף ביצוע העבודות עדיין קיימת רטיבות וקילופי צבע רבים. במכתבה מיום 25/10/06 קבעה הנתבעת באופן שרירותי כאילו תוקנו כל הליקויים במבנה ובנכס התובע ובכך פטרה עצמה מאחריות כלפי הליקויים שעמדו בעינם.

1. בינתיים, ע"פ דיווחו של מהנדס מטעם העירייה, חזרה בה האחרונה מכתב האישום שהוגש נגד התובע ונוימילר ובהמשך אף הודיע ב"כ התובע לעירייה, כי הסכנות במבנה הוסרו לפי דרישותיה של העירייה ובאחריותה של הנתבעת, כמי שפיקחה על ביצוע העבודות.
2. בהמשך, נדהם התובע, לטענתו, לגלות, כי הנתבעת דורשת ממנו את עלות התיקונים במבנה בסך של כ – 88,242 ₪. בתגובה לדרישה מופרכת זו, השיב התובע, באמצעות בא כוחו, כי כל אותם נזקים למבנה נגרמו כתוצאה ישירה מרשלנותה של הנתבעת, ועקב מחדליה הקשים נוצרו סכנות ממשיות בגינן נאלץ לפנות את הנכס שבבעלותו ולשכור מקום חלופי. ואם בכך לא די, הרי הסכנות למבנה נותרו בעינן גם לאחר השיפוץ עד כדי כך שלא ניתן לאכלס את המבנה אף לאחר שיפוצו.
3. ע"פ חוות דעת שמאי מומחה מטעם התובע, נגרמו לו נזקים והפסדים בסך של 193,667 ₪ (167,677 ₪ + מע"מ). התובע טוען, כי כתוצאה ישירה מהתנהלות הנתבעת נאלץ תחילה לשאת בעלויות תיקון שכללו תיקון טיח, צבע וניקיון כללי במבנה בסך של כ – 20,000 ₪. כמו כן, נאלץ לטענתו, לפנות את הנכס, לפנות את הציוד שהיה בו ולהעתיקו למקום חלופי אחר בו נאלץ לשלם דמי שכירות. עלות פינוי תכולת עסקו והעברתו למיקום החלופי מוערכים בכ – 8,000 ₪.

עוד נטען, כי בעת ביצוע השיפוץ נגרם נזק לפרגולה שבנכס ועלות תיקונה מוערכת בסך 6,500 ₪ + מע"מ.

לפי התובע הוא שילם כפל חיובי ארנונה, הן את תשלום הארנונה של הנכס והן את תשלום הארנונה במקום החלופי. תשלומי הארנונה המיותרים בהם נשא התובע בין השנים 2005 – 2008 מוערכים בסך 32,177 ₪ זאת בנוסף לדמי השכירות במקום החלופי בתקופה הנ"ל (2005 - 2008) שמוערכים בסך של 96,000 ₪. כמו כן נאלץ התובע לשאת בעלות עריכת חוות דעת שמאי, בסך של 5,000 ₪.

טענות הנתבעת בתמצית

1. הנתבעת דוחה את כל טענות התובע ומציינת, כי התובע ובן משפחתו ציון אלמקייס היו דיירים מוגנים בנכס הנמצא בבעלות עמידר עד חודשים ספורים לפני האירועים הנטענים.

התובע רכש את הזכויות בנכס על רקע של פלישה שביצע לחלק מהנכס ושהוסדרה בדרך זו. התובע טרם חתם על הסכם המכר, אולם נוהג בנכס מנהג בעלים לרבות אי תשלום דמי שכירות לנתבעת וזאת למצער מחודש 2/05. לצורך תובענה זו, ההתייחסות אל התובע תהיה כאל רוכש ובעלים של חלק הנכס שבחזקתו.

1. לפי הנתבעת, התובע הצהיר בהסכם הרכישה של הנכס כי הוא רוכש אותו במצבו כפי שהוא ב"יום אישור העסקה" – 3/6/04 – מועד שהוגדר בגוף ההסכם כתאריך אישור העסקה ע"י מינהל מקרקעי ישראל. ההסכם עצמו נחתם ע"י הנתבעת ביום 1/2/05.

בניגוד לטענותיו לפיהן גילה "לתדהמתו" רטיבות בתקרת הנכס, התובע כאמור רכש את הנכס במצבו "AS IS", לאחר שהוא עצמו מאשר כי החזיק בו עשרות שנים קודם לכן. משכך, לא תישמע מפיו טענה כי "לתדהמתו" גילה כחודש ימים לאחר שרכש את הנכס ליקויים כאלה ואחרים. לא יתכן כי הנזקים הנטענים נגרמו כולם בחודשים המעטים מאז רכישת הנכס ע"י התובע עד הוצאת מכתביו לעמידר בעניין.

זאת ועוד, גם אם נזקים כאלה נתגלו בנכס - על אף שהתובע רכש את הנכס במצבו הקיים - הרי המדובר בליקויים שהיו קיימים בנכס עובר לרכישתו ע"י התובע - דהיינו, הוא ידע עליהם היטב ואף הצהיר זאת במסגרת הסכם המכר. מה עוד, שתביעת התובע לעניין זה התיישנה.

1. הנתבעת טוענת, כי נוימילר פלש לחלק המבנה בשלהי שנת 1997 או בסמוך לכך, והתובע, ששהה בנכס אותה עת, ידע זאת היטב. הנתבעת ניהלה כנגד נוימילר הליך משפטי ארוך שנים - משנת 1999 ועד שנת 2005 - במסגרת ת.א. 5160/99 (בפני כב' השופט לבנוני מבית משפט השלום בחיפה), הליך אשר הסתיים במתן פסק דין מיום 23/6/05 בו חויב נוימילר לפנות את המקום אליו פלש במבנה ולשלם דמי שימוש ראויים (להלן: "פסק הדין"). פסק הדין ניתן לאחר רכישת הנכס ע"י התובע וזה האחרון ידע על הימצאותו של נוימילר במבנה כמו גם על מעשיו ופעילותו בו.
2. לפי הנתבעת, התובע הוא שיזם את הפנייה לעירייה לבדיקת המבנה, זמן קצר לאחר רכישתו את הנכס, וזאת במגמה להכין את הקרקע לתביעתו זו אשר נולדה רק לאחר הודעת עמידר לתובע על כוונתה להגיש נגדו תביעה לתשלום חלקו היחסי בעבודות השיפוץ, ככל שלא ישלם חלקו זה.

התובע לא טרח לעשות דבר בנוגע לשיפוצים ולו באותו נכס בו החזיק באופן ייחודי ובלעדי באותה עת. חובת תיקון הליקויים, לפחות ככל שהדבר נוגע לחלק בו החזיק התובע, חלה עליו בלבד. יתרה מזו, הנתבעת הייתה היחידה מבין בעלי הזכויות במבנה שבאותה עת לא יכולה הייתה להיכנס למבנה: חלקו האחד היה כבר בבעלותו של התובע וחלקו האחר הוחזק, בפלישה, ע"י נוימילר שסירב לתת לה רשות להיכנס לצורך ביצוע עבודות תיקונים כנדרש.

1. ביצוע עבודות השיפוץ ע"י אנשי מקצוע מטעם הנתבעת, מיד בסמוך לאחר פינוי נוימילר מהמבנה, מעידות כי הנתבעת פעלה בסבירות וביעילות להסרת הסכנה מהמבנה. העבודות בוצעו כדין ועל הצד הטוב ביותר והסכנה הוסרה מהמבנה.

באופן זה חסכה הנתבעת לתובע גם ניהול הליך פלילי נגדו וגם כספים רבים שהיה משלם לבעלי מקצוע באם היה מבצע את השיפוצים בעצמו – דבר שהיה מחויב לבצע.

לא זו אף זו, התובע עצמו הודיע לעירייה, כי העבודות שנדרשו על ידה בוצעו וכי הוסרה הסכנה במבנה.

1. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי עזות המצח של התובע עובר לביצוע העבודות ובמהלך ביצוען עלתה מדרגה: עתה השים הלה עצמו כמהנדס - יועץ לנתבעת, ניסה להכתיב לה עריכת תיקונים שישביחו את נכסו וישפרו את מצבו ולבסוף סירב לשלם את חלקו בביצוע העבודות.

התיקונים, כפי שבוצעו, בוצעו על הצד הטוב ביותר האפשרי. חלפו יותר מ – 6 שנים מביצוע העבודות, לא אירעה שום התמוטטות של התקרה ואף לא צפויה להיות כזו, שכן העבודות נתנו מענה הולם לליקויים. כל טענות התובע בעניין זה הינן חסרות שחר. ככל שישנם ליקויים נוספים, הרי שאין הם נוגעים לנתבעת ו/או באחריותה. כך למשל, אחראי התובע לסדקים בקירותיו החיצוניים והפנימיים של הנכס בבעלותו וככל שהייתה חדירת מים כתוצאה מכך, אין לו להלין אלא על עצמו.

1. הנתבעת מעולם לא אפשרה לנוימילר לפלוש למבנה ו/או להציב שם מנועי מזגנים. ככל שהתובע סבור שנגרם לו נזק מחמת שכך, עליו להפנות תביעתו כנגד נוימילר.

לגבי גרם המדרגות במבנה, טוענת הנתבעת, כי עסקינן במדרגות העשויות מפלדה שלא הותקנו על ידה ומכאן אין לה כל קשר למדרגות אלה. ממילא, אין למדרגות אלה כל זכר בצו שהוצא ע"י העירייה ומכאן שאין בהן כל סכנה.

1. הנתבעת מכחישה את נזקיו של התובע, לרבות חוות הדעת המצורפת אליהם, וטוענת כי לא התרשלה בעניינו של התובע בכל אופן שהוא.

כל העלויות שנשא בהן התובע, ככל שאכן נשא, הינן כאלה בהן שומה היה עליו לשאת בעצמו ו/או מיותרות ו/או בלתי סבירות בעליל.

העבודות בנכס ארכו פרק זמן קצר בן מספר חודשים בלבד. התובע לא היה אמור לפנות את הנכס ו/או לא פינה אותו בפועל ו/או נמנע מלשוב אליו לאחר סיום העבודות ו/או נמנע מלשוב אליו עת היה יכול.

לעניין חיובי ארנונה כפולים – שומה היה על התובע, ככל שהיה מוצא זאת לנכון, לפנות לעיריית חיפה בבקשה לפטור מארנונה את הנכס בתקופת השיפוצים. לא ברור מדוע שכר התובע, באם שכר, דבר המוכחש, נכס חלופי לתקופה של 3 שנים. לא הייתה כל סכנה מוחשית לשהות בנכס.

1. לפי הנתבעת, כאמור, תובענה זו הוגשה רק לאחר קבלת מכתבי ההתראה של הנתבעת מהם עולה כי בדעתה לתבוע את התובע בגין חלקו בעבודות השיפוץ. נראה בעליל, כי עסקינן בתביעה בדויה במטרה להקדים ולהכות בנתבעת.
2. באשר לתביעה שכנגד, תובעת עמידר את התובע בגין חלקו היחסי בעבודות השיפוץ (סך של 90,169.23 ₪ נכון למועד הגשת התביעה שכנגד). לטענתה, קבלן מטעמה ביצע את התיקונים בבניין בעלות כוללת של למעלה מ – 230,000 ₪, כאשר היא זו שנשאה בעלות התיקונים. התובע, כך נטען, סירב לשלם את חלקו, חרף דרישות תשלום של עמידר בעניין.
3. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, טוען התובע, כי עמידר מושתקת מלטעון טענותיה שכן עד למועד הגשת התביעה, לא נקטה בפעולות המתבקשות לקבל הכספים הנטענים על ידה. שהרי, אם אכן סבורה היא שהתובע חייב לה כספים כלשהם, מדוע אם כך "נזכרה" לתבוע אותו רק במסגרת תביעה נגדית הנגררת לתביעתו כלפיה ולא הקדימה ותבעה אותו בסמוך למועד היווצרות החוב הנטען והמוכחש.

התובע טוען, כי אין עליו אחריות כלשהי לנזקים שנגרמו למבנה כתוצאה ממעשי ו/או מחדלי הפולש, נוימילר, כפי שפורט בחוות הדעת שצורפה לתביעה. עוד הוא טוען, כי הנתבעת התחמקה באופן שיטתי מביצוע התיקונים בתואנה שהקומה השנייה נפלשה ע"י נוימילר וכי כעת, משהואילה לבסוף לתקן את הליקויים מהם סבל בעיקר התובע, היא מגדילה לעשות ומנסה להשית עליו באופן בלתי צודק אחריות בגין אותם ליקויים שאף אחד מהם לא היה באחריותו ו/או באשמתו.

טענתה של עמידר לפיה "הזדרז" התובע לתבוע אותה טרם הגשת תביעתה הנגדית הינה מוזרה ואף מטעה. אם זו אכן האמינה שעל התובע לשלם לה סכום כלשהו בגין התיקונים שביצעה, הרי שישבה בחיבוק ידיים פרק זמן ממושך ורק משנתבעה ע"י התובע אצה לה הדרך להשיב בתביעה משלה בגין עבודות אותן ביצעה בשנת 2006.

1. בהודעה לצד ג' שהגישה הנתבעת כנגד נוימילר, טענה עמידר כי ככל שקיים חיוב כלשהו כנטען בכתב התביעה, הרי שעל נוימילר לחוב בו. שכן, כל עוד זה האחרון שהה בחלק מהמבנה שלא כדין, הוא מנע בכך מעמידר מלהיכנס אליו לצורך ביצוע עבודות התיקונים שנדרשו. התיקונים בוצעו רק החל מחודש 11/05 או בסמוך לכך, לאחר שנוימילר הואיל לכבד חלק מפסק הדין.

טענות צד ג' בתמצית

1. צד ג' טוען, כי מדובר בבניין ישן ומוזנח, לקוי ופגום מקדמת דנא. הליקויים נשוא התובענה היו קיימים בנכס מזה עשרות שנים. כל תביעה בעניינם של ליקויים אלה התיישנה זה מכבר ולחלופין נגועה בשיהוי מהותי. הוא מכחיש כל קשר בינו לבין הליקויים ו/או הנזקים. למעט מקרה בודד של נזילת מים ממרזב חיצוני, אין ולא נגרמו לבניין כולו נזקים חדשים כלשהם, ואף ליקוי זה לא באשמתו ולא הייתה כל מניעה לתיקונו המהיר, כפי שאכן נעשה בפועל. לטענתו, הוא לא העמיס על רצפת הגג משקל חורג ומעולם לא מנע כניסה למבנה לצורך תיקונים.

בניגוד לטענות התובע, נוימילר טוען כי התובע לא פינה את הנכס, אלא שכר (בעצמו או באמצעות אחרים) נכס נוסף סמוך לעסק שלו והוא עודנו מפעיל את עסקיו בשני הנכסים. לא מן הנמנע, כי מדובר בגידול טבעי של מחזור עסקיו של התובע.

1. לפי נוימילר, ביטול כתב האישום ע"י העירייה מהווה ראיה מכרעת ומעשה בית דין בדבר העדר ליקויים. לטענתו, הוא הגיע עם עמידר להסכמים שונים בדבר גמר חשבון וסילוק טענות, הסכמים שקוימו ומקוימים גם עובר להגשת תובענה והגנה זו, ומשכך עמידר מנועה ומושתקת מלתבוע אותו בהודעה לצד ג'.

יתרה מכך, פסק הדין קובע במפורש, כי התנהלותה של עמידר בכל הקשור למבנה הייתה "רשלנית וחובבנית" ועמידר אינה יכולה לטעון טענות סותרות. העובדה שהוא לא נתבע ע"י התובע, מעידה כי אין עילה כנגדו. הנזקים שנגרמו, אם נגרמו, הינם באחריות ו/או באשמת התובע ו/או הנתבעת.

ראיות הצדדים

1. מטעם התובע העיד התובע בעצמו והשמאי שמואל רמתי. מטעם הנתבעת העיד משה שטיינבך והמהנדס יזהר הבר. מטעם צד ג' העיד נוימילר בעצמו.

בעניין חוות דעתו של המנוח משה מגן, הוריתי כי זו תישאר בתיק בית המשפט, ובאשר למשקלה ולמשמעות העדר חקירה נגדית, ככל שיהיה צורך בכך, תבוא התייחסות בפסק דין זה.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את העדים שהעידו בפניי והתרשמתי מהופעתם ולאחר שעיינתי בחומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה. כפועל יוצא מדחיית התביעה, מתייתר הדיון בהודעה לצד ג' והיא נדחית בזאת. אשר לתביעה שכנגד, החלטתי לקבלה באופן חלקי, הכל כפי שיפורט להלן.

התביעה הראשית

1. התובע טוען לרשלנות כפולה מצידה של הנתבעת. הוא טוען לנזקים שנגרמו למבנה/לנכס עקב התנהלות רשלנית והזנחה ממושכת מצד הנתבעת מצד אחד וכן לרשלנותה בביצוע התיקונים עצמם מהצד האחר. כתוצאה מכך, נגרמו לו, לטענתו, נזקים כמפורט בתביעה.

טענות אלו של התובע, הן לעניין הרשלנות והן לעניין הנזק, דינן להידחות.

1. אין חולק, כי הנכס נרכש ע"י התובע וכי הלה החזיק בו משך שנים רבות עובר לרכישה. בעניין מועד הרכישה, אישר התובע כי היה זה בשנת 2005 (עמוד 10 לפרוט' הדיון). הנתבעת עצמה צירפה את הסכם המכר מיום 1/2/05 עליו היא חתומה, הגם שהתובע עצמו אינו חתום על ההסכם. לצורך הליך זה שבפניי מתייחסת הנתבעת לתובע כאל בעל הנכס, וכך תהא גם התייחסותי.
2. התובע טוען לנזקים שכביכול נתגלו על ידו בנכס רק בתחילת שנת 2005 (היינו בסמוך למועד הרכישה הנ"ל). טענה זו רחוקה מלשכנע. בשים לב למכלול הראיות שהוצגו בפניי, בין היתר, למהות ואופי הליקויים הנטענים, לאמור בהסכם המכר (הגם שהתובע אינו חתום עליו) ולעובדה כי התובע החזיק בנכס משך שנים רבות עוד קודם לרכישה, אין זה מתקבל על הדעת שהדבר נתגלה לו "לתדהמתו" רק בשנת 2005.
3. התובע קושר בין הנזקים הנ"ל לבין התנהלות נוימילר בקומה מעל (הצבת מנועי מזגנים, הריסת קירות פנימיים) וטוען, כי מיד לאחר שנתגלה לו אודות התנהלות זו פנה לעמידר בדרישה לטיפול בעניין.

דא עקא, שמחומר הראיות עולה תמונה שונה ולפיה הימצאותו של נוימילר בקומה מעל, כפולש, כמו גם עיסוקו בתיקון מזגנים והצבת ציוד במקום, הייתה ידועה לתובע זמן רב לפני פנייתו לעמידר בשנת 2005.

1. כאמור, עמידר ניהלה כנגד נוימילר הליך משפטי לפינויו מהמקום (ת.א. 5160/99), אשר בסיומו ניתן פסק הדין. בפסק הדין לא נקבעה תקופת החזקתו של נוימילר בחלק המבנה אליו פלש "מעל 10 שנים או מתחת לכך" (סעיף 14 לפסק הדין), ואולם לעניינו אנו, אין חולק כי הלה החזיק בחלק הפלוש למצער משנת 1998 (עדות נוימילר בעמ' 36 לפרוט' הדיון).

בעדותו בעניין זה, אישר התובע, כי ידוע לו שעמידר פנו לנוימילר במטרה לפנותו מהמקום וגם שידע מעמידר שמדובר בפולש. ("ש. אתה פנית לעירייה אנחנו מסכימים בשנת 2005? אתה יודע שעמידר הגישה תביעה לפינוי מר נוימילר מהנכס בשנת 1999?

ת. אני לא יודע בדיוק, אבל זכרתי שהם פנו אליו לפנות את המקום...

לשאלת בית המשפט: ש. מה ידעת דרך עמידר על נוימילר?

ת. אני יודע, עד כמה שזכור לי, שהוא פלש למקום". עמ' 13-14 לפרוטוקול. ההדגשות אינן במקור)

1. גם בנושא המזגנים, הגם שניכר כי התובע התחמק בעדותו ממתן תשובות ברורות לגבי מועדים ו/או תקופות, הרי שממכלול הדברים יש לקבוע, כי התובע ידע על עיסוקו של נוימילר כמתקן מזגנים, כמו גם על הצבת ציוד מזגנים במקום, הרבה לפני מועד רכישתו את הנכס בשנת 2005 (עמודים 10, 11 סיפא לפרוט' הדיון).
2. באשר לנזקים הנטענים במבנה כשלעצמם, אין חולק כי אלה אכן היו בו למצער כמתואר בהודעות העירייה על מבנה מסוכן (הודעות עליהם יפורט בהמשך) כמו גם על הצורך בתיקון קירות ותקרות המבנה (ומכאן גם הצורך בכניסה לקומה שהוחזקה ע"י נוימילר באותה עת).

עם זאת, לא הוכח ע"י התובע שיש לקשור בין נזקים אלה לבין התנהלות נוימילר ו/או עמידר בקומה מעל. במילים אחרות, לא הוכח שמקורם דווקא בהצבת מזגנים ו/או הריסת קירות (הן נוימילר והן עמידר הכחישו קשר סיבתי בדנן). באשר למכתבי המהנדס ו/או חוות דעת המנוח משה מגן, שצורפו ע"י התובע, אין באלה כדי להעיד על מקור הרטיבות, מה גם שממילא אין ליתן להם משקל ראייתי שעה שהמהנדס קרמר כלל לא הובא לעדות וכך גם באשר למנוח מגן- בהעדר חקירה נגדית על חוות הדעת.

1. מכל מקום, פנייתו של התובע לעמידר בנוגע לנזקים הנטענים במבנה ו/או בנכס נעשתה במכתבו מיום 13/3/05 (במסגרתו טען לרטיבות קשה המסכנת את היציבות).

בכגון דא, טוענת עמידר, כי באותה עת לא יכלה לבדוק את מקור הבעיה מכיוון שלא היה באפשרותה להיכנס לקומה מעל. טענה זו יש לה בסיס. היא נתמכת, בין השאר, במכתב מפקח העבודה מטעם עמידר, מר שטיינבך משה, מיום 31/3/05 (מכתב שבא במענה למכתב התובע הנ"ל) במסגרתו ציין כי חרף ביקורו בנכס לא יכול היה לבדוק את העניין וזאת מכיוון שנוימילר, בשיחה טלפונית שנערכה עמו, מנע את כניסתו לקומה מעל. עוד צוין במכתב, כי בכוונת עמידר לטפל בבעיה באמצעות עו"ד מטעמה וכי תעדכן את התובע בהמשך.

1. בעדותו בפניי, חזר שטיינבך על האמור במכתבו הנ"ל, וציין כי לפני שנת 2005 לא זכור לו שהיו לתובע "טענות או דרישות לבצע איזה שהם תיקונים". הוא הבהיר כי כתב את המכתב "אחרי שביררתי שהנכס למעלה נמצא בפלישה וכל הנושא נמצא בטיפול משפטי, כתבתי מכתב לעו"ד של אלמקייס שהנושא בעניין משפטי פינו (צ"ל-פינוי), וכרגע אין לנו אפשרות להיכנס לנכס", וכי לאחר מכן, לאור הטענה לרטיבות מלמעלה, הפנה את העניין למחלקת ההנדסה בעמידר על מנת שהם יבקרו במקום ויבצעו את ההערכות שלהם. דברים אלה, נתמכים הם בחומר הראיות, ובהחלט מקובלים עליי.

בזיקה לדבריו של שטיינבך, אף ראוי לציין, שבעדותו אישר נוימילר, כי באותה עת קיבל שיחה טלפונית במסגרתה נתבקש לאפשר כניסה לחלק המבנה בו החזיק בפלישה וכי לא אפשר זאת. "כשהוא דיבר טלפונית אמרתי שאין טעם שהוא יבוא...אני ידעתי שהולך להיות פסק דין נגדי...אמרתי שיש חודש חודשיים לפסק הדין ואני מניח כי ניתן יהיה להיכנס לנכס לאחר מכן..." (עמ' 36 סיפא ועמ' 37 רישא לפרוט' הדיון).

1. מחומר הראיות עולה, כי בנוגע למבנה, הוציאה עיריית חיפה שתי הודעות שעניינן מבנה מסוכן, הראשונה מיום 17/4/05 והשנייה מיום 22/5/05, שכותרתה "הודעה בימקום (כך נכתב) הודעה שנשלחה בתאריך 17.04.2005, המבוטלת בזה". הודעות אלה הופנו הן לתובע, הן לעמידר והן לנוימילר ונדרש בהן ביצוע עבודות לצורך הסרת הסכנה: לתמוך את תקרות הבניין בשתי הקומות; לתקן את קירות ותקרות הבניין.

במכתבה הנוסף בעניין זה מיום 18/8/05 הודיעה העירייה, כי הסכנה למבנה טרם הוסרה ומשכך בכוונתה לפעול להגשת כתב אישום בבית משפט לעניינים מקומיים. כמו כן צוין במכתב, כי ניתן יהיה לעצור את ההליך המשפטי בכל רגע נתון, במידה והסכנה תוסר.

1. אין חולק, כי עמידר, באמצעות קבלן מטעמה, ביצעה את עבודות השיפוץ להסרת הסכנה במבנה. טענת עמידר לפיה עבודות אלו בוצעו על ידה החל מחודש 11/05 לא נסתרה, ואף מתיישבת היא עם חומר הראיות שבתיק (עדות שטיינבך בעמ' 32 לפרוט' הדיון; מכתב עמידר מיום 1/11/05 שנשלח לתובע בו הודע לו כי נחתם הסכם עם קבלן לביצוע העבודות במבנה כולל בנכס שבבעלותו; חשבונית של קבלן מיום 25/12/05 בקשר למבנה).

עמידר פעלה, אפוא, לביצוע עבודות השיפוץ במבנה (עבודות שאכן הביאו להסרת הסכנה במבנה). משכך ובשים לב למכלול הנסיבות והמועדים כמתואר לעיל, לרבות זה שפסק דין הפינוי נגד נוימילר ניתן ביום 23/6/05 (כך שיש להניח שהמקום פונה רק בסמוך לאחר מכן), יש לדחות את טענת התובע כאילו מדובר בהתנהלות רשלנית/הזנחה מצידה של עמידר (אשר לגרם המדרגות וטענת התובע לפיה על עמידר היה להסירו, הטענה הועלתה באופן סתמי וכללי וממילא לא הוכח כל קשר בין גרם המדרגות לבין עמידר).

1. זאת ועוד, בהתייחסו ללוח הזמנים משלב הפינוי ועד התחלת השיפוץ, הסביר שטיינבך כי "במקרה הזה, לא היה צורך לבצע איזה שהם תמיכות וחיזוקים לפני שהתחלנו את העבודה הכללית אבל ההליך היה קצת ארוך, בגלל שהתברר שעלויות העבודה מעבר לסמכויות שיש לנו. היינו צריכים לצאת למכרז פומבי. אנו לא יכולים מסך של מעל 150,000 ₪ ולכן יצא מכרז פומבי עד שזכה קבלן. הודענו לעיריה אחרי שהוא פינה את הנכס, פנינו לבית המשפט לעניינים מקומיים, הודעתי שיש עיכובים, נבצע את העבודות ונסיר את הסכנה" (עמוד 32 לפרוט' הדיון).
2. בהקשר הדברים, ובשים לב שהודעות העירייה הופנו גם לתובע, אין להתעלם מטענת עמידר לפיה התובע עצמו הסתפק בפניות אליה ולא מצא לנכון לבצע תיקונים כלשהם למצער בנכס שבבעלותו. כשנשאל על כך התובע, העיד כי לא זכור לו שהצו הופנה גם נגדו וכי היה חייב לבצע תיקונים בנכס. לטענתו, אף אין הוא זוכר שכתב האישום הוגש נגדו! (עמוד 11 סיפא ועמוד 12 רישא לפרוט' הדיון מיום 21/9/11).

יצוין, כי על תשובות מעין אלו ("לא זוכר", "לא יודע") הרבה התובע לחזור בעדותו (אף העיד שאינו זוכר מה כתוב בתצהירו; עמוד 12 לפרוט' הדיון מיום 21/9/11), ובכך יש כדי להשליך ולפגוע במהימנות גרסתו בכללותה.

1. מחומר הראיות שבתיק, עולה, כי בעקבות עבודות השיפוץ והסרת הסכנה במבנה, הוסר כתב האישום שהוגש כנגד התובע ונוימילר (בחודש 4/07). התובע עצמו, באמצעות בא כוחו, הודיע לעירייה, במכתבו מיום 10/6/08, כי העבודות שנדרשו על ידה בוצעו וכי הסכנה הוסרה. הודעה זו של התובע מדברת בעד עצמה.

בתוך כך, טוענת עמידר, כי התיקונים בוצעו על הצד הטוב ביותר, ובאופן שסיפק מענה הולם לליקויים במבנה/בנכס.

התובע אינו סבור כך. לטענתו, הנתבעת התרשלה גם בביצוע התיקונים, באופן שעדיין נותרה רטיבות וקילופי צבע רבים בנכס. טענה זו של התובע דינה להידחות, בהעדר הוכחה.

1. בקשר לטענתו הנ"ל, הפנה התובע למכתבו של המהנדס קרמר מיום 25/9/06, אלא שמכתב זה נטול ערך ראייתי כלשהו (כפי שכבר הובהר לעיל), כך שממילא אינו יכול לסייע לתובע בדנן.

התובע גם הפנה לתצלומי חוות דעתו של השמאי רמתי (חוות הדעת מיום 20/1/09) וקילופי הצבע המופיעים שם. תצלומים אלו אמנם מעידים על קילופי צבע ו/או רטיבות. ברם, התצלומים, כשלעצמם, אינם יכולים להעיד על רשלנות כלשהי מצד עמידר דווקא; התובע לא הביא ראיות כלשהן המעידות על מועד היווצרות תופעות אלה וכי נגרמו כתוצאה מרשלנות עמידר בביצוע התיקונים (תיקונים שכידוע נערכו כשלוש שנים קודם לתצלומים). המשמעות היא, אפוא, שלא הוכח קשר סיבתי בין תופעות אלו לבין התנהלות עמידר.

1. כאן יצוין, כי, גם בחוות דעת המהנדס יזהר הבר מיום 9/3/10, שהוגשה ע"י עמידר, מציין הלה כי בביקורו בנכס, הבחין, בין היתר, בקילופי צבע בקירות הפנימיים ובתקרה. הוא מניח, כי חדירת המים לקירות הפנימיים נגרמה עקב חריצים וסדקים עמוקים מקירות החוץ של הנכס וכי בנוגע לתקרה המים חלחלו מרצפת הקומה העליונה עקב חוסר באיטום. במסגרת חקירתו הנגדית על חוות דעתו, העיד הבר, כי ביקר בנכס בשנת 2010 והבהיר, כי לעמידר הגיע בשנת 2007.

למען הסר ספק, יצוין, שגם בחוות דעת זו אין כדי לסייע לתובע (והדברים נאמרים למעלה מהצורך בלבד, שכן התובע ממילא אינו טוען לכך).

1. משדחיתי את טענות התובע בעניין הרשלנות של עמידר, מתייתר למעשה הדיון בשאלת הנזק (שכן בהעדר רשלנות, ממילא אין לייחס נזק כשלהו לחובת הנתבעת). עם זאת ולצורך השלמת התמונה, מצאתי שכן להתייחס לשאלה זו, בבחינת למעלה מהצורך בלבד.

בעניין זה, מבקש התובע לסמוך טענותיו על האמור בחוות דעת השמאי רמתי הנ"ל. יאמר מיד, עסקינן ברכיבי נזק שניתן היה להוכיחם בנקל באמצעות הצגת מסמכים תומכים (דוגמת חשבוניות וקבלות), מבלי צורך בחוות דעת שמאי. כך אן כך, התובע לא הוכיח את נזקיו הנטענים, כפי שיפורט להלן.

1. במאמר מוסגר יצוין, כי חוות הדעת אין בה להעיד מאומה בפן ההנדסי ועניינה הערכת נזק בלבד (ראה החלטה מיום 12/12/11) וכן שעדות השמאי לגבי נוימילר (בפרק 'נסיבות המקרה' שבחוות דעתו) הינה עדות שמיעה (עמ' 40 לפרוט' הדיון מיום 12/12/11), ועל כן ממילא איננה קבילה ואין לסמוך עליה. מעבר לכך אציין, שגם באופן כללי, בשים לב להתרשמותי מעדותו של השמאי, מצאתי שלא לסמוך על עדותו/חוות דעתו.
2. אשר לפרטי הנזק; בכל הנוגע לתיקוני טיח וצבע, לא צורפו חשבוניות ו/או קבלות ו/או ראיות כלשהן להוכחת הטענה. עדויות התובע ו/או השמאי מטעמו לעניין זה, אין לסמוך עליהם. התובע העיד באופן סתמי תשובות כגון "לא זוכר" (לשאלה מדוע לא צירף חשבוניות); "יכול להיות" (לשאלה האם התיקונים בוצעו לאחר שיפוץ עמידר). השמאי העיד, כי נכון למועד ביקורו מדובר בכלל באומדן לגבי תיקונים שטרם נעשו; "למיטב ידיעתי מר אלמקייס לא עשה ב – 20,000 ₪"; "אין שום קשר בין התיקונים לבין צו הסרת הסכנה". קביעתי היא, אפוא, שיש לדחות רכיב נזק זה.

לעניין פינוי התכולה, בעדותו טען התובע, כי שכר פועלים פרטיים לצורך העברת התכולה, אולם גם כאן לא צירף חשבוניות ו/או קבלות להוכחת הטענה. עדות השמאי גם היא אינה מסייעת לתובע בדנן, וזאת בשים לב למועד ביקורו בנכס ולכך שיצא מנקודת הנחה לפיה הציוד שראה הוא גם זה שהועבר בזמנו (עמ' 47 לפרוט' הדיון). אף רכיב זה לא הוכח ודינו להידחות.

באשר לתיקון הפרגולה/הסככה, צורפה ע"י התובע חשבונית תיקון מיום 25/12/07, בה צוין "תיקון גג שנפגע...". מנגד, השמאי שהעיד כי ביקר בנכס בשנים 08' ו- 09', גם העיד כי ראה את הנזק, ואף צילם אותו. בנסיבות אלה, אין לי אלא להצטרף לתמיהתה של הנתבעת לפיה הכיצד זה שהנזק תוקן בשנת 2007 בעוד שהשמאי טוען כי ראה אותו בביקורו בנכס לאחר מכן?!. ודוק, משנשאל על כך השמאי, לא הייתה לו תשובה (עמוד 43 לפרוט' הדיון). אף צודקת הנתבעת בטענתה לפיה עיון בתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי גם הוא אינו מעיד על הנזק הנטען לסככה. בנסיבות אלה ובשים לב אף לתמיהות נוספות שעלו בעדותו של השמאי, עת נשאל אודות רישומיו בעניין תיקון הסככה, כפי שאלה הובאו בדפי העבודה שערך (סומנו צ/2), קביעתי היא, שיש לדחות רכיב נזק זה.

1. מסקנה דומה מתבקשת לעניין ראשי הנזק של שכירות וארנונה לשנים 2005 - 2008; בכגון דא, טוען התובע שכתוצאה מהשיפוץ ומדרישת עמידר, נאלץ לשכור נכס אחר ברח' קיבוץ גלויות 64 על מנת להמשיך ולהפעיל את העסק, ושעקב כך נגרמו לו הוצאות מיותרות של שכירות וארנונה. יש לדחות גם רכיבי נזק אלה. לא הוכח ע"י התובע שמעברו לנכס החלופי נבע מהשיפוץ. מחומר הראיות עולה, שהתובע נתבקש ע"י עמידר לפנות את הנכס לצורך השיפוצים בחודש 11/05 (מכתב עמידר מיום 1/11/05), כך שלא ברור מדוע שכירות הנכס החלופי על ידו החלה כבר בחודש 3/05 (כפי העולה מהקבלות שצירף התובע בעניין דמי השכירות). כמו כן, אם השיפוץ ארך מספר חודשים בלבד (טענה שלא נסתרה ע"י התובע), מדוע מאז חודש 3/05 עד מועד הדיון מיום 21/9/11 בחר התובע שלא לחזור אל הנכס? ומדוע דרישתו היא להחזר דמי שכירות וארנונה בעבור תקופה של שלוש שנים? התובע לא סיפק תשובות ברורות ו/או משכנעות בעניין זה (עמודים 17 - 19 לפרוט' הדיון מיום 21/9/11).

לגבי הארנונה, אישר התובע ששילם ארנונה רק על נכס אחד - זה שבבעלותו, בקיבוץ גלויות 66. "שילמתי פעם אחת ארנונה...רק על 66 על המבנה שלי שילמתי. על 64 לא שילמתי" (עמוד 20 לפרוט' הדיון מיום 21/9/11). בדנן, ראוי לציין שגם תדפיסי הארנונה שצורפו כנספח יד/2 לתצהיר התובע מתייחסים לנכס בקיבוץ גלויות 66.

זאת ועוד, טוענת הנתבעת כי בתקופת השיפוץ יכול היה התובע לפנות לעירייה ולבקש פטור מארנונה. כנשאל על כך התובע העיד "לא יודע, לא ביקשתי. הארנונה ששילמתי זה היה על 66" (עמוד 20 סיפא לפרוט' הדיון מיום 21/9/11). בעניין זה אישר השמאי, כי "אם היה פונה ומקבל פטור אז זה בהחלט משפיע על הערכה שלי וצריך להוריד את זה" (עמוד 49 לפרוט' הדיון מיום 12/12/11).

בנסיבות כמפורט לעיל ולאור דחיית תביעת התובע, ברי כי אין כל הצדקה לכך שהנתבעת תישא בעלות חוות דעת השמאי. גם צודקת הנתבעת בטענתה כי עלות זו אינה נתמכת בחשבונית ו/או קבלה כלשהי מצד התובע.

התביעה שכנגד

1. בכל הנוגע לתביעה שכנגד, עמידר טוענת שעל התובע לשלם לה את החלק היחסי בעבור עבודות השיפוץ שביצעה במבנה. בתמיכה לתביעתה, הגישה עמידר מפרט שיפוצים, חשבוניות וטופס חלוקת עלויות.

התובע מכחיש את החוב המיוחס לו. הוא מודה כי לא שילם לעמידר כל סכום בגין התיקונים, אך טוען, כי הוציא סכום של כ- 20,000 ₪ בגין תיקונים בנכס, אותם ביצע באופן עצמאי. יאמר כבר עתה, טענתו זו לא הוכחה, וכמפורט לעיל (ראה הדיון בחלק הנוגע לרכיב הנזק של תיקוני טיח וצבע).

לתובע טענות הגנה נוספות; הוא טוען שעמידר מושתקת מלהעלות טענותיה (בשים לב למועדים הרלוונטיים); שאין לו אחריות לנזקים שנגרמו למבנה; לאי שיתופו בעבודות השיפוץ; שעמידר לא הוכיחה אילו עבודות נעשו בחלקים המשותפים ואילו בחלקים הנמצאים בבעלותה; לטעויות בסכומים הנטענים.

1. יש לקבוע כי עמידר הוכיחה את ביצוע עבודות השיפוץ. אין חולק שעמידר, באמצעות קבלן מטעמה, ביצעה את עבודות השיפוץ במבנה ולא צריכה להיות מחלוקת שעבודות אלו אף הביאו להסרת הסכנה.

באשר לעלות העבודות, עמידר טוענת לעלות כוללת של למעלה מ - 230,000 ₪. דא עקא, סכום זה אינו עולה בקנה אחד עם החשבוניות שצורפו על ידה ואשר מעידות על סך כולל של 206,054.67 ₪ כולל מע"מ (חשבונית מיום 13/12/05 שעניינה ח-ן חלקי מס' 1; חשבונית מיום 25/12/05 שעניינה ח-ן חלקי מס' 2; חשבונית מיום 30/10/06 שעניינה חשבון סופי).

בהקשר זה, אמנם צורף טופס "חלוקת עלויות", שם צוין כי עלות התיקון הינה 230,781.24 ₪, אלא שעיון במסמך מעלה כי מדובר במסמך של עמידר עצמה ומכל מקום לא ברור מה הקשר בין הסכום הנקוב בו לבין הסכום העולה מהחשבוניות כאמור.

1. באשר לחלק היחסי המיוחס לתובע, טוענת עמידר לסך של 90,169.23 ₪ נכון למועד הגשת התביעה שכנגד. יש להניח שסכום זה נגזר מהעלות הכוללת, באופן יחסי כאמור. משכך, אם הוכח סכום קטן יותר של העלות הכוללת, מטבע הדברים שיש לכך השלכה לסכום הנגזר מעלות זו.

כיצד אפוא יש לחשב את חלקו היחסי של התובע?

על כך לא מצאתי תשובה חד משמעית בראיותיה של עמידר. בתביעה שכנגד ו/או בתצהיר שטיינבך לא מצאתי פירוט לגבי חישוב זה, הגם שמעדותו של שטיינבך (עמוד 34, שורות 15 – 18 לפרוט' הדיון מיום 21/9/11) עולה התייחסות כללית לעניין. לעומת זאת במסמכים השונים שהונחו בפניי מופיעים מספר חישובים שאין האחד מתיישב עם משנהו. כך למשל בהודעה על השתתפות בהוצאות (נ/3) מציינת עמידר כי חלקו הצפוי של התובע הינו 32,502.47 ₪ מעלות כוללת צפויה של 172,947.74 ₪, קרי- חלק יחסי של כ- 18.7%.

בטופס חלוקת חיוב דיירים (נספח ז' לתצהיר שטיינבך) מצוין כי השטח במ"ר אותו מחזיק התובע הינו 75.8 מ"ר מתוך 480.52 מ"ר, אך מיד לאחר מכן באותו טופס, מופיע שטח נוסף של 74.12 מ"ר המיוחס אף הוא לתובע. לא ברור מה יחסי הגומלין בין שטחים אלה, שעה שעל פי הסכם המכר השטח אותו רכש התובע הינו 74.12 מ"ר בלבד.

מכל מקום, הנטל לספק הסברים והוכחות לעניין דרך החישוב ובאשר לחלקו היחסי של התובע, הינו על עמידר, והיא לא עמדה בנטל זה.

1. בהעדר הסברים מטעם עמידר מדוע יש לקבל דווקא את החישוב בטופס חלוקת העלויות, ועל מנת שמאידך לא יצא חוטא נשכר, ראיתי לנכון לבצע בעצמי את חישוב חלקו היחסי של התובע בהתאם לחלקיות המופיעה בטופס נ/3 ובשים לב לעלות הכוללת של עבודות השיפוץ כפי שזו הוכחה על ידי עמידר.

בהתאם לחישוב זה, עומד חלקו היחסי של התובע על סך 38,532 ₪, נכון למחצית שנת 2006 (כמועד לתחילת השערוך).

1. כטענת הגנה לתביעה שכנגד טוען התובע כי אין לו אחריות לנזקים. טענה זו אינה יכולה לשמש טענת הגנה. כפי שפורט לעיל (בדיון בתביעה הראשית), הרי שהתובע לא הוכיח טענתו לרשלנות נוימילר ו/או עמידר בעניין הנזקים והגורם להם. עם זאת, אין חולק בדבר עצם קיומם של נזקים/ליקויים במבנה, ושמצב עניינים זה הצריך, הצדיק ואף חייב ביצוע תיקונים בו (הודעות העירייה על מבנה מסוכן, שהופנו גם לתובע). התובע הינו בעל נכס במבנה. במצב דברים זה ואם לא ישתתף בתיקונים מהווה הדבר עשיית עושר ולא במשפט.

משכך, יש לדחות טענתו זו של התובע, כמו גם הטענה לעניין השתקת עמידר בתביעה שכנגד, מחמת שיהוי, שכן בשים לב לזמן שחלף מאז הוגש לה החשבון הסופי ועד להגשת התביעה שכנגד, אין לומר כי מדובר בזמן בלתי סביר.

1. באשר לטענה בדבר אי שיתוף התובע בעבודות השיפוץ, הרי שגם כאן אין הגנה לתובע, שכן לא שוכנעתי כי לא הודע לו על כך ועדותו של שטיינבך בעניין זה מדברת בעד עצמה. העובדה כי המפרט נשלח לתובע בסמוך לפני תחילת העבודות ושעה שמדובר בעבודות אשר נדרשו לצורך הסרת הסכנה ובאופן דחוף, אין לומר כי עמידר התעלמה מבעלי הנכס האחרים ומשותפיה.

סוף דבר

1. השורה התחתונה היא, אפוא, שאני דוחה את התביעה הראשית וכן את ההודעה לצד שלישי. אני מקבל חלקית את התביעה שכנגד ומחייב את התובע - אלמקייס יעקב, לשלם לנתבעת, עמידר, את הסך של 38,532 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01/06/06 ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן ישלם התובע - אלמקייס יעקב את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד לנתבעת ולצד שלישי בסך של 5,000 ₪, כל אחד.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים כמקובל.

מודעת זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"ג, 17 יוני 2013, בהעדר הצדדים.