1. התובעים והנתבעים הם שכנים המתגוררים בבתים צמודים בקרקע ששטחה הכולל הוא
702 מ"ר, והידועה כחלקה 59, גוש 18108, ברח' בילו 3 בעכו (להלן – "החלקה").

2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי החלקה רשומה על שם מנהל מקרקעי ישראל, וכי התובעים והנתבעים הם בעלי זכויות החכירה בחלקה באופן שווה, קרי מחצית לכל צד, כאשר מגרשם של התובעים הינו מגרש 59/1 לפי תכנית המדידה של המודד מר עסאם דלה (נספח ו' לכתב התביעה), ואילו מגרשם של הנתבעים שנמצא צפונית למגרשם של התובעים, הינו מגרש 59/2.

3. התביעה והתביעה שכנגד שהוגשה מטעם הנתבעים כללו מספר סעדים והתייחסו למספר מחלוקות, אך מאוחר יותר הסכימו הצדדים לצמצם את המחלוקות ביניהם ולהותיר להכרעת בית המשפט נושא אחד בלבד הקשור לתביעת התובעים לסילוק ידם של הנתבעים מחלק משטח החלקה, שיכונה בהמשך 'שטח המריבה'.

4. כפי שצוין מקודם, הצדדים הם בעלי זכויות החכירה בחלקה, כאשר כל צד חכר מחצית החלקה מאת מנהל מקרקעי ישראל. בהתאם לכך, כל צד אמור להחזיק במחצית משטח החלקה, היינו, 351 מ"ר. בפועל, ועל כך אין חולק, הנתבעים מחזיקים בשטח גדול יותר שגודלו 12 מ"ר, והדבר אומת בחוות דעתה של גב' ופא אליאס.

5. על מנת להביא את כלל הנתונים הצריכים לעניין יצוין, כי התובעים רכשו את זכויות החכירה במחצית החלקה (מגרש 59/1) בשנת 1993, ואילו הנתבעים רכשו את זכויות החכירה במחצית החלקה (מגרש 59/2) בשנת 2006 מאת מר יעקב גרינשטיין (להלן – "מר גרינשטיין"). כמו כן יצוין, כי ביתם הנוכחי של התובעים נבנה בשנת 2009, כשרובו נמצא בצמוד לבית הקיים של הנתבעים. לפני שנת 2009 היה לתובעים מבנה קטן מאוד במגרשם, שככל הנראה נהרס לצורך ביצוע הבניה החדשה.

6. המחלוקת העיקרית שהתעוררה תוך כדי ביצוע עבודות הבניה של בית התובעים ועליה נסב הדיון כעת, מתייחסת לגבול המפריד בשטח הפנוי בין שני המגרשים מערבית לבתים הקיימים, קרי מקירות הבתים ועד לקצה החלקה מצד מערב. בהקשר זה טענו התובעים, כי הגבול הקיים כיום בשטח אינו משקף את היקף הזכויות של הצדדים, שכן עפ"י המדידה שבוצעה יוצא כי הנתבעים מחזיקים בשטח גדול יותר של 12 מ"ר (להלן – "שטח המריבה").

7. לפיכך עתרו התובעים בהליך שלפניי לסלק את ידם של הנתבעים משטח המריבה, באופן שהגבול בין שני המגרשים בצד המערבי של החלקה יהיה בהתאם לגבול שמופיע בתשריט מטעם מנהל מקרקעי ישראל שצורף להסכם המכר שלהם, ובהתאם לתכנית המדידה שהוכנה בידי המודד מר עסאם דלה (נספח ו' לכתב התביעה), ולפיהם הגבול הנכון אמור להיות צפונית לגבול הקיים כיום וגם צפונית לקיר המשותף של שני הבתים.

8. מנגד טוענים הנתבעים, כי הם זכאים להחזיק ולהשתמש בשטח המריבה, משום שהתובע 1 (להלן – "התובע") הגיע בעבר להסכמה עם מר גרינשטיין בדבר חלוקת החלקה ביניהם באופן ששטח המריבה יהיה חלק בלתי נפרד ממגרשם – מגרש 59/2.

9. הנתבעים הוסיפו וטענו, כי הסכמת התובע לוותר על שטח המריבה לטובת מגרש 59/2 נערכה בכתב בהתאם למסמך עליו חתמו התובע ומר גרינשטיין ביום 27.6.1997 (להלן – "המסמך שבמחלוקת"), וכי מר גרינשטיין הודיע להם בעל פה אודות כך בשנת 2006 בעת שרכשו ממנו את הזכויות במגרש 59/2 ואף מסר להם את המסמך שבמחלוקת המקורי בצירוף התשריט שהוכן בזמנו על ידי המהנדס אשר ערך את המסמך הנ"ל.

דיון והכרעה:

10. במסגרת הדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע והנתבע 1 (להלן – "הנתבע"). כמו כן, ועוד בשלב מוקדם של ההליך המשפטי נגבתה עדותו המוקדמת של מר גרינשטיין מפאת מצבו הרפואי, ולמצער הוא הלך לעולמו זמן מה לאחר שנתן את עדותו.

11. מאחר שאין מחלוקת בדבר היקף זכויותיהם של הצדדים בחלקה, ומאחר שהמחלוקת היחידה שנותרה על הפרק נסבה על זכויות השימוש והחזקה בשטח המריבה נוכח האמור במסמך שבמחלוקת, אביא להלן את תוכנו של המסמך כלשונו: "מוסכם בזאת בין גרינשטיין יעקב ת.ז. ... לבין דב נפתלי ת.ז. ... הגרים בבילו 3 בעכו כי לצרכי הבניה יהרוס נפתלי את הגדר האחורית וזו תיבנה מחדש על קו האמצע המפריד בין שתי הדירות תוך השארת שער למעבר שירות ולא עפ"י תשריט החלוקה למנהל".

12. בהקשר זו יובהר, ש'הגדר האחורית' המוזכרת במסמך הנ"ל מתייחסת לגדר שהייתה בנויה בשטח המריבה ואשר הפרידה בין השטחים שבשימוש כל אחד מהצדדים.

13. לעניין זה טענו התובעים – בניגוד לעמדת הנתבעים - כי תוכנו של המסמך שבמחלוקת לא כלל ויתור כלשהו מצדם על השטח המגיע להם לפי ההסכם עם מנהל מקרקעי ישראל, וכי מסמך זה מעגן אך ורק הסכמה לגבי הריסת הגדר הקיימת בידי התובע ובניית גדר חדשה 'על קו האמצע', קרי בקו האמצע של המגרשים, עם שער המאפשר מעבר בין שני המגרשים.

14. טענה זו אין בידי לקבל. אומנם במסמך שבמחלוקת צוין כי הגדר הקיימת תיהרס ובמקומה תיבנה חדשה 'על קו האמצע', ברם קו האמצע המוזכר שם הוא קו האמצע 'המפריד בין שתי הדירות' ולא קו האמצע בין שני המגרשים. ויודגש, מכלל התשריטים שהוגשו לתיק עולה, כי הקיר המשותף בין בתיהם של הצדדים, בין לפני הבניה החדשה של התובעים משנת 2009 ובין אחריה, אינו נמצא בקו האמצע של שני המגרשים. לפיכך, משצוין במסמך שבמחלוקת כי הגדר תיבנה ב'קו האמצע המפריד בין שתי הדירות', ברי שאין הכוונה לבנייתה בגבול הנכון בין שני המגרשים.

15. ואם לא די בכך, הרי שהמשפט 'ולא עפ"י תשריט החלוקה למנהל' שצוין במסמך שבמחלוקת, מלמד אף הוא על הסכמה לבניית הגדר בחריגה מהגבול המפריד בין שני המגרשים לפי התשריט שהוכן בידי מנהל מקרקעי ישראל.

16. האמור לעיל מתיישב עם תוכן עדותו של מר גרינשטיין, אשר העיד לפניי כי סיכם עם התובע על בניית גדר חדשה בקו ישר מהנקודה המצויה בקיר המפריד בין שתי הדירות ועד קצה החלקה (מצד מערב). מר גרינשטיין הוסיף, כי התובע לא היה מרוצה מהעובדה כי הגדר הקיימת אינה בקו ישר ולכן סיכם עמו מה שסיכם. ואכן, עיון בתשריט המצורף למסמך שבמחלוקת אשר שיקף את מצב הבניה באותו זמן מראה שהגדר הקיימת בנויה בצורה אלכסונית ביחס לקיר המשותף.

17. על אף האמור לעיל, אני מוצאת כי דין התביעה להתקבל. ראשית כל יצוין, כי הצדדים, ובפרט הנתבעים, לא הבהירו בטיעוניהם מהו מעמדו של המסמך שבמחלוקת מבחינה משפטית בהיותו הסכם המסדיר זכויות השימוש והחזקה במקרקעין. בכל אופן, בין אם מדובר בהסכם לפירוק השיתוף בחלקה ובין אם מדובר בהסכם שיתוף, התוצאה היא אחת: אין בכוחו של המסמך הנ"ל כדי לחייב את התובעים ביחסיהם עם הנתבעים.

18. אפרט – המסמך שבמחלוקת אינו מהווה הסכם לפירוק שיתוף במקרקעין – ואפילו הנתבעים אינם טוענים אחרת. הטעם לכך נעוץ בעובדה כי המסמך לא אושר על ידי בעל החלקה, מנהל מקרקעי ישראל, ובעובדה כי המסמך מתייחס להיבט מסוים של זכויות השימוש והחזקה בשטח המריבה בלבד, ולא לחלוקה של כלל החלקה. מסקנה זו עולה לא רק מתוך לשון המסמך שבמחלוקת והאופן בו נוסח, אלא גם מתוך עדותו של מר גרינשטיין (אשר התייחס בדבריו לשטח המריבה בלבד), ומתוך התשריט המצורף למסמך הנ"ל שמתעד (בטבלה) חלקים מסוימים מהחלקה כקרקע משותפת לשני המגרשים באופן שאינו מתיישב עם רצון לפרק את השיתוף בחלקה.

19. בנסיבות אלו, יש להמשיך ולבחון את תוקפו של המסמך שבמחלוקת כהסכם שיתוף המסדיר את זכויות הצדדים בשטח המריבה. ובכן, מהטעמים שיצוינו להלן הגעתי למסקנה כי אין בכוחו של המסמך כדי להמשיך ולחייב את התובעים.

20. הטעם הראשון נסב על האופן בו נוסח המסמך שבמחלוקת, אשר אין בו כדי להצביע, אף לא במשתמע, כי יש בו כדי לחייב את התובעים (התובע מכוח היותו החתום עליו, והתובעת 2 בהיותה אשתו ומי שהסכימה כנראה מכללא לפעולותיו של בעלה) כלפי כולי עלמא. בהקשר זה נפסק בעבר, כי חלוקת השימוש וההחזקה האמורה בהסכם השיתוף אינה תופסת, אלא בין שני השותפים לבין עצמם בלבד, וכי אין ביכולתו של הסכם השיתוף לחלק מחדש את הזכויות הקנייניות של השותפים, בניגוד לרישום בלשכת רישום המקרקעין ( ע"א 269/74 בוקובזה נ' הממונה על המרשם, פ"ד כט (1) 243 (1974)).

21. שנית, אין מחלוקת כי המסמך שבמחלוקת לא נרשם בפנקס המקרקעין והוא אינו חתום על ידי מנהל מקרקעי ישראל, בהיותו בעל החלקה, ולא נתקבלה הסכמתו לכך באף שלב.

22. שלישית, וזה העיקר, התובעים היו רשאים להשתחרר מהסכמתם עפ"י המסמך שבמחלוקת, כפי שניתן לבטל הסכם שיתוף. בעניין בוקובזה הנ"ל נפסק, כי אפילו הסכם שיתוף שנאמר בו במפורש שנעשה לצמיתות יש לפרשו כניתן לביטול תוך זמן סביר.

23. במקרה דנן, לשון המסמך שבמחלוקת וגם דבריהם של התובע ושל מר גרינשטיין במהלך עדותם לפניי, מלמדים כי הרקע לחתימת מסמך זה הוא רצון התובעים לבצע עבודות בניה במגרש שלהם – בניה שבוצעה לבסוף רק בשנת 2009, קרי בחלוף 12 שנים לאחר חתימת המסמך שבמחלוקת ולאחר שמר גרינשטיין מכר כבר את זכויותיו בחלקה לנתבעים. ברם, לא נטען לפניי וממילא לא הוכח, כי היקף הבניה או האופן בו התכוונו התובעים לבנות במגרשם בזמן חתימת המסמך שבמחלוקת תואם את הבניה שבוצעה בפועל 12 שנים מאוחר יותר.

24. רוצה לומר, שאין כל אינדיקציה לכך, כי המטרה שבעטיה נחתם המסמך שבמחלוקת המשיכה להתקיים ולשרת מאוחר יותר מי מהצדדים.

25. אגב כך יובהר, כי הנתבעים לא טענו וממילא לא הוכיחו, כי המנהל הסכים לאשר להם זכויות חכירה מעבר למחצית מהזכויות בחלקה, או כי עובר לרכישת זכויות החכירה שלהם ממר גרינשטיין פנו אל התובעים על מנת לברר עמם אם המסמך שבמחלוקת ממשיך להיות בתוקף.

26. לסיום, אני רואה לנכון להוסיף, כי האופן בו בוצעה הבניה הנוכחית במגרשם של התובעים מסבירה ואף מצדיקה את התנגדותם של התובעים למסמך שבמחלוקת ולרצונם להשתחרר ממנו. זאת אני למדה לא רק מטענות התובעים בהליך דנן אלא גם מהביקור שערכתי במקום, שכן גריעת שטח המריבה ממגרשם, תמנע מהם גישה חיונית לקצה הצפוני-מערבי של ביתם (בחלק המבנה שבו הבתים של הצדדים אינם צמודים), כגון לצורכי תחזוקה.

27. יוצא אפוא, כי התובעים רשאים היו להשתחרר מהסכמתם המעוגנת במסמך שבמחלוקת.

אחרית דבר:

28. אני מקבלת את התביעה, ומורה לנתבעים לפנות ולסלק את ידם משטח המריבה, כך שהגבול המפריד בין שני המגרשים בחלק המערבי של החלקה יהיה בהתאם לגבול שצוין בתשריט של המודד מר עסאם דלה, בהיותו תואם את תשריט החלוקה של מנהל מקרקעי ישראל.

29. בהינתן הדעת למכלול הנסיבות הקשורות לעניין, אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.

30. פסק הדין יבוצע תוך 60 ימים מיום המצאתו.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ב' אב תשע"ו, 06 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.