בפניי תביעה כספית לתשלום סך של 13,500 ש"ח, שראשיתה בבקשה שהוגשה ללשכת ההוצל"פ לביצוע שלושה שיקים אשר חוללו נוכח הגבלת חשבון הבנק.

להלן פרטי השיקים:

שיק מס' 198 על סך של 5,000 ש"ח, תאריך פירעון 20/10/08;

שיק מס' 386 על סך של 3,500 ש"ח, תאריך פירעון 30/10/08;

שיק מס' 679 על סך של 5,000 ש"ח, תאריך פירעון 30/10/08.

התובעת הינה חברה העוסקת במכירת צבע וכלי עבודה. לטענתה, השיקים נשוא הדיון יחד עם 15 שיקים נוספים, שולמו ונמסרו לה בתמורה לסחורה אשר סופקה לבנו של הנתבע. אלא שהשיקים הראשונים לא נפרעו בשל היות החשבון מוגבל, ובנסיבות אלו ביקשה התובעת מבנו של הנתבע להחתים ערב על מכלול השיקים שמסר לה.

לטענת התובעת, הנתבע – האב - חתם לבקשת בנו כערב באופן אישי לפירעון השיקים הנ"ל.

הנתבע בתורו מכחיש את טענות התובעת, וטוען כי מעולם לא הסכים לערוב לחובות בנו. הנתבע הוסיף, כי החתימה המתנוססת על גבי השיקים אינה חתימתו וכי החתימה הנחזית להיות חתימתו היא מזויפת. לטענתו, החתימה שמופיעה על גבי השיקים הוספה לאחר שהשיקים הופקדו בבנק וחוללו, ולראיה, לפי תדפיס צילום השיקים מאתר האינטרנט של הבנק, ניתן להבחין כי חתימתו לא מופיעה על גבי השיקים.

דיון והכרעה:

הצדדים הגישו תצהירים מטעמם. מטעם התביעה הוגש תצהירו של מר עומר עתאבא, מנהל התובעת, ומטעם ההגנה תצהיר של הנתבע. שני המצהירים נחקרו בבית המשפט בחקירה נגדית.

זה המקום לציין, כי בנו של הנתבע אף הוא חייב בתיק ההוצל"פ, ואולם הוא בחר שלא להתגונן ולא להעיד בהליך דנן.

בהתייחסה לטענת הנתבע לגבי מועד חתימתו על השיקים כערב, אישר מנהל התובעת כי חתימת הנתבע עליהם נעשתה רק לאחר ששלושת השיקים הראשונים הוצגו לפירעון וחוללו.

בטרם אגש לבירור המחלוקת בראי הראיות אשר התבררו לפניי, ומאחר שהתרשמתי כי הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם על התובעת מוטל הנטל להוכיח את אותנטיות החתימה, או שמא עומד הנטל על הנתבע להוכיח כי חתימתו זיופה - אבקש לציין, כי, הכלל הנהוג לגבי הוכחת אותנטיות החתימה כאשר מועלית טענה לגבי זיוף החתימה, הינו, שכאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע. כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיבי התביעה מוטל על התובע (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3), 240, 261).

משכך ברור, כי הנטל להוכיח שהנתבע אכן חתם כערב על השיקים מוטל על התובעת.

אם כך, הכיצד ניתן להוכיח את אותנטיות החתימה?

הפסיקה הכירה בשולש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות ישירה - היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה; השנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן; והשלישית, על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון (שם).

התובעת צירפה מספר מסמכים בהם מופיעה חתימתו של הנתבע במטרה להוכיח כי מדובר בנתבע לא אמין, וכמי שנוהג להתכחש באופן גורף לחתימתו על גבי מסמכים, כדפוס התנהגות אשר אימץ לעצמו.

ראשית כל אבקש להעיר, כי טענת הנתבע לגבי העיתוי בו נדרש לחתום על השיקים הועלתה אך בניסיון לתקוף את אותנטיות החתימה שלו עליהם, הא ותו לא. שני הצדדים לא העלו טענות בנוגע להשלכות שיש לכך על עילת התביעה – וטוב שכך.

אקדים את המאוחר ואציין, כי טענת התובעת מקובלת עליי. אפרט - בחקירתו הנגדית אישר הנתבע תחילה, כי החתימה המתנוססת על טופס הבקשה שלו לאיחוד תיקים ולהכריז עליו כמוגבל באמצעים אשר הוגשה להוצל"פ הינה חתימתו, אך מאוחר יותר חזר בו והכחיש את החתימה. זאת ועוד, כאשר הוצג לנתבע יפוי כוח המייפה את כוחו של עו"ד אבו יונס לייצגו בהוצל"פ, מסר הנתבע בחקירתו הנגדית תשובה לא החלטית כאשר השיב תחילה כי ייתכן וזו אינה החתימה שלו, ולאחר מכן נזכר שזו אכן חתימתו.

דברי הנתבע בבית המשפט הותירו רושם שלילי, עד כדי כך שלא ניתן להאמין לגרסתו. רושם זה נסמך על הנוהג שהנתבע אימץ לעצמו להכחיש את חתימתו על מסמכים שונים, גם כאשר ברור כי חתם עליהם. כך למשל, בחקירתו הנגדית אישר הנתבע, כי היתה לו חלקת מקרקעין בבעלותו אותה מכר לאחד בשם עורפאן, וכאשר נשאל ע"י ב"כ התובעת האם חתם על הסכם למכירת החלקה הנ"ל הוא השיב שיכול להיות. אך כשהוצג לו הסכם המכר בו מופיעים פרטיו ופרטי הקונה מר עורפאן, הוא הכחיש משום מה את החתימה שלו עליו והגדיל לעשות כאשר ציין בעדותו כי מספר תעודת הזהות שלו בהסכם איננו נכון – אף שמדובר באותו מספר בדיוק ללא ספרת הביקורת!

יתרה מכן, עיון בחתימה של הנתבע על התצהיר מטעמו – לגביה אישר הנתבע כי זו אכן חתימתו – מגלה כי היא שונה מהחתימה המתנוססת על טופס 'ויתור על סודיות' אשר הוגש בתמיכה לבקשתו לאיחוד תיקים בהוצל"פ - שגם לגביה אישר הנתבע כי היא חתימתו.

ואם לא די בכך, הרי ששתי החתימות הנ"ל שונות לחלוטין מהחתימה המתנוססת על הבקשה לאיחוד תיקים ומהחתימה על ייפוי הכח עליו חתם בפני עו"ד אבו יונס – מי שייצג אותו בבקשה לאיחוד תיקים בהוצל"פ – שגם אותן אישר הנתבע כי הן חתימותיו.

יש להעיר בהקשר זה, כי הנתבע טען בסיכומיו כי הוא מתנגד להגשת המסמכים הנ"ל. עיתוי ההתנגדות אינו ברור לי, והרי אלה מסמכים אשר הוצגו לנתבע במהלך הדיון והוא נשאל עליהם ללא כל הסתייגות.

יוצא אפוא, כי השוני בין החתימות הנ"ל מחזק את המסקנה, כי אין לנתבע חתימה עקבית אחת, וכי הוא נוהג לשנות את חתימתו מעת לעת - ככל הנראה על רקע החובות הכספיים אשר צבר. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם הרושם המצטייר מעדות הנתבע, שמדובר באיש אשר מכחיש באופן שיטתי את חתימתו על גבי המסמכים השונים – כל זאת מבלי להגיש אפילו תלונה אחת במשטרה אודות זיוף חתימתו.

בנסיבות אלו אני מוצאת, כי טענת ההגנה של הנתבע אודות זיוף חתימתו, היא טענה סתמית ונטענת בעלמא.

על מנת להשלים את התמונה אוסיף, כי התובעת טוענת שהנתבע היה מעורב בעסק בנו וביצע חלק מההזמנות, ואף הציע לתובעת לערוב לפירעון השיקים ובלבד שהתובעת לא תשיב לידיה סחורה אשר סיפקה לו ולבנו בתמורה לשיקים שחוללו.

לעומת זאת, הנתבע הכחיש בעדותו כל מעורבות בעסק שבנדון.

בתצהיר התומך בבקשת הנתבע לאיחוד תיקים, מאשר הנתבע כי לקח על עצמו ערבויות כלפי ספקים שונים שהיו בקשרים עסקיים עם בנו – טענה שמתיישבת לחלוטין עם טענת התובעת בתיק דנן ותומכת בה.

לסיכום, כל הסתירות וההכחשות המלוות את גרסת הנתבע, לצד הגרסה העקבית של מנהל התובעת, מובילות אותי למסקנה כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה לפי מאזן ההסתברות, ואילו הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה אשר עבר אליו.

לפיכך, אני מקבלת את התביעה, דוחה את ההתנגדות, ומחייבת את הנתבע לשם לתובעת את מלוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ שמספרו 0812263080.

כמו כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות הליך זה בגין שכר טרחת עו"ד ואגרה ששולמה בתיק דנן בסך של 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ – אשר יתווסף לסכום החוב בתיק ההוצל"פ.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"ג, 29 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.