פתח דבר

התביעה המונחת בפני, הינה תביעה כספית לחיוב הנתבעות לשלם לתובעת סך של 30,000 ₪. סכום זה מהווה, לטענת התובעת, את ההפרש בין הסכום ששולם לה בפועל על ידי הנתבעת 1, ובין הסכום עליו דווח לה על ידי הנתבעות, כסכום העומד לרשותה טרם פדיון פוליסת הביטוח.

רקע עובדתי

התובעת הינה עורכת דין במקצועה, אשר פרשה בשנת 1998 מתפקידה כיושבת ראש נעמ"ת. עם פרישתה, הצטרפה התובעת לפוליסת מנהלים משתתפת ברווחים, שמספרה ,170547734 המנוהלת על ידי הנתבעת 1 (להלן - הפוליסה). הפוליסה נרכשה מהנתבעת 1 באמצעות הנתבעת 2. לשם כך, חתמה התובעת על הצעת ביטוח - נספח א לתצהיר עדותה של גב' מרים שיר, המשמשת בתפקיד הממונה על פניות הציבור אצל הנתבעת 2 (להלן - גב' שיר). תנאי הפוליסה צורפו כנספח ד לתצהיר עדותה של הגב' שיר.

במסגרת הפוליסה, הפקידה התובעת אצל הנתבעות סכום בסך 100,000 ₪ לתקופה של עשר שנים.

בסוף חודש אוגוסט 2008, בחלוף כעשר שנים ממועד הפקדת הכספים, פנתה התובעת אל הנתבעת 2 בבקשה לברר אפשרות פדיון הכספים שנצברו לזכותה במסגרת הפוליסה.

לשם פדיון כספי הפוליסה נדרשה התובעת, בין שאר המסמכים, להמצאת אישור מנציבות מס הכנסה (להלן - הנציבות) לגבי שיעור המס שעל הנתבעת 1 לנכות מהסכום שנצבר. לפיכך, ביום 2.9.08, צויידה התובעת במכתב מטעם הנתבעת 2, המופנה לנציבות (נספח ד לתצהיר עדותה של התובעת) (להלן – המכתב). במכתב נאמר, בין השאר, כדלקמן:

"כספי הפיצויים שהצטברו בתקופת עבודתו ונסגרו לקצבה הינם כ- 197,653 ₪, לפי הפירוט:

ערך נומינלי 100,000 ₪

הפרשי הצמדה ורווחים 24,208 ₪

ריבית 73,445 ₪

סה"כ 197,653 ₪

נודה לקבלת שומת ניכויים בהתחשב בעובדות הנ"ל".

ביום 2.12.08, שלחה התובעת בפקס למשרדי הנתבעת 2 מכתב (נספח ח לתצהיר התובעת) בו נאמר על ידה:

"שלום רב

מצ"ב אישור מס הכנסה לגבי ניכוי מס במקור מהקצבה המגיעה לי. אודה לקבלת הקצבה בהקדם האפשרי מאחר ואני זקוקה לכסף זה באופן דחוף" (ההדגשה במקור-נ"ש).

ביום 8.1.09 קיבלה התובעת מהנתבעת 1 המחאה בסך 168,581 ₪. בכך פדו הנתבעות לתובעת את כספי הפוליסה (ראה בענין זה נספח ט לתצהיר עדותה של התובעת).

הפער בין הסכום שננקב במכתב - כסכום שנסגר לקצבה - ובין הסכום שנפדה לתובעת בפועל, הוא הסכום הנתבע.

טענות הצדדים

טענות התובעת

התובעת טוענת כי הופתעה לקבל שיק על סך 168,282 ₪ בלבד, סכום הנמוך
בכ-30,000 ₪ מן הסכום שבהתאם לאמור במכתב הנתבעת 2 נסגר לקצבה. לטענתה, לא ברור לה כיצד "נעלמו" 30,000 ₪, המהווים למעלה מסך כל הרווחים שנצברו בחשבונה במשך עשר שנים.

עוד טוענת התובעת, כי לאחר שהנתבעות קיבלו ממנה את אישור הנציבות, אישור שהתייחס לפדיון סכום של כ- 200,000 ₪, היה עליהן ליידע אותה, כי קיים פער של 30,000 ₪ בין הסכום המקורי לבין הסכום הנפדה. לטענתה, לו נתון זה היה מובא בפניה, היתה חוזרת בה מכוונתה לפדיון הפוליסה באותו מועד.

התובעת ממשיכה וטוענת, כי במהלך התקופה שבין תחילת חודש ספטמבר 2008 ועד להמצאת אישור הנציבות, עם פרסום נתוני מצב המשק ולשם זהירות, פנתה טלפונית למוקד הלקוחות של הנתבעת 2, כדי לוודא שערך הפוליסה שלה לא נפגע. לטענת התובעת נציגת שירות הלקוחות אישרה בפניה, כי הסכום הצבור העומד לרשותה הינו 197,000 ₪.

לטענת התובעת, הנתבעות התרשלו בכך שהפנו את תשומת ליבה של התובעת לתנאי הפוליסה רק בעת שהתלוננה על הסכום המופחת. הנתבעות התרשלו גם בכך שהיה עליהן ליידע את התובעת טרם הפדיון ומתן ההמחאה אודות הפחתת הסכום שנצבר לזכותה של התובעת בהיותן אלה המחזיקות במידע לגבי המתרחש בכספים המופקדים אצלן.

מטעמים אלה, התובעת טוענת, כי יש לחייב את הנתבעות ביחד ולחוד בתשלום בסך 30,000 ₪ כגובה ההפרש בין הסכום שנסגר לקצבה על פי הודעת הנתבעת 2 במכתב, ובין הסכום ששולם לתובעת בפועל .

טענות הנתבעות

הנתבעות טוענות, כי התובעת קיבלה את מלוא הכספים הצבורים בפוליסה בסמוך למועד בקשת הפדיון. לטענתן, הסכום ששולם לתובעת מהווה פדיון מלא של הפוליסה בהתאם לסכום שהיה צבור בה באותה עת.

עוד טוענות הנתבעות, כי בהתאם לתנאי הפוליסה, כספי החסכון מושקעים בשוק ההון ועל כן חשופים לשינויים. המדובר בפוליסה בה ההפסד הכספי הינו בבחינת חלק בלתי נפרד מסיכוני ההשקעה הנלווים לפוליסה. על התובעת היה לדעת, שהסכום הצבור עשוי לרדת או לעלות בהתאם לתנודות בשוק ההון. בין המועד בו התובעת פנתה לראשונה בבקשת הפדיון ועד למועד בו העבירה לנתבעת 1 את אישור הנציבות, חלו ירידות מדדים שהשפיעו על ערך הפדיון הצבור בפוליסה. לתובעת הוסבר ענין זה אך התובעת מסרבת לקבל את ההסבר.

הנתבעות טוענות עוד, כי לא נמצא ברשותן כל תיעוד לשיחת הטלפון שצויינה על ידי התובעת, לפיה נמסר לה או אושר בפניה, כי הסכום לפדיון עומד על סך 197,000 ₪. ממילא, אין בשיחה זו כדי להשפיע על תנאי הפוליסה, אופן השקעת הסכום הצבור בה ועל סכום הפדיון.

דיון והכרעה

תנאי הפוליסה

בכותרת הפוליסה נכתב:

"יותר רווח- למנהלים ולעובדים שכירים

התנאים הכלליים של הפוליסה לביטוח חיים

משתתף ברווחי תיק השקעות"

(ההדגשה במקור - נ"ש).

סעיף 8 לתנאי הפוליסה עוסק בערך פדיון.

בסעיף 8.ג. לפוליסה נאמר:

"הסכום שנצבר בגין החסכון הטהור משמעו סך כל הפרמיות ששולמו בגין החסכון הטהור כשהן משוערכות על פי תוצאות ההשקעות, בהתאם להוראות המתאימות ב'תכנית הביטוח' כאמור בסעיף 5 לעיל".

בסעיף 8.ז. לפוליסה נאמר:

"מקום שתשלום על פי סעיף זה קשור ליתרה המצטברת או לשערוך סכומים בהתאם לתכנית הביטוח, הוא ייקבע לצורך סעיף זה סמוך לפני מועד התשלום".

בסעיף 8.ח.1. לפוליסה נאמר:

"ערך פדיון מרכיב הפיצויים בפוליסה יהיה שווה לסכום הנמוך מבין (1) או (2) להלן, כאשר:

1. סך כל הפרמיות שישולמו ע"ח פיצויים כשהן משוערכות עפ"י תוצאות ההשקעות, בהתאם להוראות המתאימות ב 'תכנית הביטוח'.

2. סך כל הפרמיות ששולמו ע"ח הפיצויים, כשלכל פרמיה כאמור יתווספו הפרשי הצמדה למדד, מן 'המדד הקובע' ועד למדד האחרון הידוע ביום תשלום הפיצויים האמור".

מתנאי הפוליסה, עולה, איפוא, כי המדובר בתכנית פוליסה המשתתפת ברווחי תיק השקעות, באופן שערכי הפדיון מושפעים ישירות מהשקעות הנעשות בכספים.

התובעת העידה, כי קיבלה לידיה את תנאיה הכלליים של הפוליסה, לראשונה, רק לאחר שהתלוננה על הסכום המופחת (סעיף 27 רישא לתצהיר עדותה של התובעת; עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 20-21; עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 24 - עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 1). מנגד, גב' שיר העידה, כי הגם שאין בידיה אסמכתא שהפוליסה ותנאיה אכן נשלחו לתובעת, על פי הנוהג והנוהל אצל הנתבעות, היא נשלחה אליה (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 26-32; עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 3-4).

אף אם אניח, כי תנאי הפוליסה לא נשלחו לתובעת, התובעת ידעה, או לכל הפחות היה עליה לדעת, כי הכספים שהפקידה מושפעים מרווחים או הפסדים. זאת מהטעמים הבאים:

התובעת חתמה על הצעת הביטוח - נספח א לתצהיר עדותה של הגב' שיר. בכותרת ההצעה נרשם: "פוליסת מנהלים משתתפת ברווחים" ולאחר מכן "יותר רווח מעורב רווח או גמלא רווח". התובעת הינה עורכת דין במקצועה אשר כיהנה כיו"ר נעמ"ת. חזקה על התובעת שהבינה על מה חתמה והבינה את משמעות הצטרפותה לתכנית הביטוח. התובעת העידה בעניין זה בסעיף 15 לתצהיר עדותה:

"אני מבקשת לציין, כי למרות שבמכתב נספח ד' צויין כי הכספים נסגרו לקצבה, ואני הסתמכתי על קביעה זו והייתי בטוחה שלא חל כל שינוי בסכומים שאקבל, הרי שלאור המצב שהתרחש אז בשוק ההון ולמען הזהירות בלבד התקשרתי טלפונית אל שירות הלקוחות של הנתבעת 2 וביקשתי לברר שאמנם הסכום שהודיעו לי עליו שנסגר אמנם נשאר כך" (ההדגשה אינה במקור - נ"ש).

התובעת, מצהירה, איפוא, בפה מלא, כי ידעה גם ידעה, שגובה הסכום שיועמד לרשותה בסופו של יום תלוי במצבו של שוק ההון. כיצד, יכולה התובעת כעת לטעון, שלא ידעה שערך כספה מושפע מתנודות השוק?!

זאת ועוד. התובעת העידה ואמרה (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 13): "ידעתי שהכסף מושקע".

ובהמשך (שם, שורות 15-16):

"ש. מאשרת שהשקעת את הכסף בשוק ההון?

ת. שמתי את הכסף במקום שיניב לי משהו".

הדברים מדברים בעד עצמם.

התובעת בכוונה השקיעה הכספים בפוליסה תוך מודעות גמורה לכך שמדובר בהשקעה החשופה לתנודות שבשוק ההון, וזאת מתוך רצון להפיק רווחים אך גם תוך מודעות לסיכון שבספיגת הפסדים.

מעבר לכך, התובעת העידה, כי לא ביקשה לקבל את הפוליסה לידיה (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 21). בפסק הדין בת"א 1723/99, מגדל שירותי מימון בע"מ נ' ליזה, לא פורסם, בסעיף 49 לפסק הדין, נאמר:

"לצד חובתה של חברת הביטוח עומדת חובתו של המבוטח לעיין בפוליסה שנשלחה לו. אכן 'זהירות סבירה מצד אדם המקבל לידיו פוליסת ביטוח היא לטרוח ולעיין בה' (ע"א 682/82, בן אריה נ' 'סהר' חברה לביטוח בע"מ, פד"י לז(3)589). אוסיף עוד, כי גם מקום בו אין המבוטח מקבל את הפוליסה לידיו, הרי שמוטל עליו, כמבוטח סביר, לדרוש מחברת הביטוח לשלוח לו את הפוליסה החלה בתקופת ביטוח החדשה ולעקוב אחר קבלתה לידיו".

אשר על כן, נדחית טענת התובעת שלא ידעה, כי הפוליסה אליה הצטרפה הינה פוליסה המשתתפת ברווחים והתלויה בתנודות שוק ההון.

רשלנות הנתבעות-האומנם?

אין ספק כי בין חברות ביטוח למבוטחיהן חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית. כפי שנאמר בענין זה בת"א(ת"א)38975/05, אביב נ' המגן חברה לביטוח, לא פורסם:

"לחברות הביטוח בכלל, ולאלו העוסקות בענייני קצבה, פנסיה, ביטוח חיים וכד' בפרט, יש חובת זהירות גם קונקרטית ומושגית כלפי מבוטחיהן, הן בהיבט החוזי והן בהיבט הנזיקי. אין ספק כי על המגן ועל שלוחיה, חלות חובות מוגברות (ההדגשה במקור - נ"ש) למסור למבוטחיה מידע אמין, בדוק, מלא ומדויק, מכח סעיף 15 לחוק החוזים ומכוח סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין ..."

על יחסי האמון המיוחדים השוררים בין מבטח למבוטח ועל החובות המוגברות המוטלות על המבטח - תוצאת יחסים אלו, עמד בית המשפט בהרחבה בע"ע 1341/01, רפפורט נ' מבטחים, מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פד"ע לח 630. בעמ' 638 לפסק הדין נאמר:

"ישנם חוזים שבהם דרישת תום הלב מוגברת, על צד לחוזה להיות בבחינת 'מלאך' לזולתו, לדאוג גם לאינטרסים של זולתו. תום הלב המוגבר דורש גילוי מוגבר של פרטים רלוונטיים הידועים לצד אחד. במסגרת עובדות אלו לא מדובר רק בעובדות העולות מתוך החוזה. כאלו הם חוזי היחס דוגמת יחסי העבודה. כאלו הם החוזים שבהם לצד אחד יש מידע רלוונטי שאי ידיעתו עלולה לפגוע בצד האחר. כאלו הם חוזים בין חברות שתפקידן הוא לספק שירות פיננסי לאדם, דוגמת בנקים, חברות ביטוח, קרנות פנסיה. יחסים ממין זה דורשים אמון מיוחד מכל אחד מהצדדים. אלו יחסי אמון מיוחדים ... הנימוק הוא שלאחד הצדדים יש מידע שעלול להשפיע על מצבו של הצד האחר ... המבטח הוא בעל העוצמה, הוא בעל הידע באשר לתנאים העלולים לפגוע במבוטח. המבטח אחראי לכך שהמבוטח ידע באלו נסיבות הוא עלול להיפגע ולהפסיד את תשלומי הביטוח בקרות ארוע ביטוחי ... חובת הגילוי המוגבר כוללת חובת גילוי יזום".

התובעת טוענת, כי הנתבעות התרשלו משלא הביאו לידיעתה טרם משיכת הכספים, כי הסכום העומד לרשותה פחת באופן משמעותי מהסכום עליו דווח לה במכתב מטעם הנתבעת. כפי שהתובעת העידה בענין זה בעמ' 4 לפרוטוקול, שורות 10-11:

"מחובתה של חב' הביטוח היה להביא לידיעתי שהסכום השתנה והוא פחות 30,000 ₪. אז הייתי מחליטה שלא להוציא את הכסף".

אינני מקבל טענה זו.

אכן, במכתב עליו סומכת התובעת את ידיה, נספח ד לתצהיר עדותה, נכתב, כי הכספים אשר הצטברו ונסגרו לקיצבה הינם בסך של 197,653 ₪. אין במכתב כל התחייבות, שהסכום הנקוב בו הוא הסכום שישולם לתובעת במועד פדיון הכספים, אלא אך ציון הסכום נכון למועד כתיבת המכתב- 2.9.08.

התובעת טוענת, כי בשיחה טלפונית שקיימה עם נציגת שירות הלקוחות של הנתבעת 2 במהלך חודש אוקטובר 2008 אישרה הנציגה בפניה, כי הסכום הנקוב במכתב הוא הסכום העומד לרשותה (סעיף 16 לתצהיר עדותה של התובעת; עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 23-25; עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 14-16). יחד עם זאת, ובד בבד, התובעת מציינת הן בתצהירה והן בעדותה - באופן חד משמעי ומפורש - שנציגת השירות אמרה לה, שאין באפשרותה לומר לתובעת סכומים. פירוש הדבר, שהובא לידי התובעת, שהסכום הנקוב במכתב אינו בבחינת סוף פסוק. ככל הנראה, ומאופן תאור הדברים על ידי התובעת, כאמור לעיל, הנציגה אישרה בפני התובעת, כי מה שנכתב במכתב אכן נכון - למועד כתיבת המכתב. שוב, אין כל התחייבות לסכום שישולם בסוף, כאשר ברור היה גם לתובעת, שסכום זה נתון לתנודות בשוק ההון, כפי שנאמר כבר לעיל.

גם אם נציגת השירות אישרה באזני התובעת שהסכום העומד לרשות התובעת הינו הסכום הנקוב במכתב, עדיין אין בכך התחייבות מצידן של הנתבעות, שזהו סכום הכסף שהתובעת תקבל בסופו של דבר ביום הפדיון.

יתירה מכך, עצם קיום שיחת הטלפון מוטל בספק. בידי הנתבעות מצוי תיעוד שיחות הטלפון ותוכנן, כפי שנוהלו עם התובעת (נספח ו לתצהיר עדותה של גב' שיר). ברישום ממוחשב זה אין זכר לשיחה עם התובעת במועד הנטען על ידי התובעת. הדבר עומד בסתירה לטענת התובעת אודות קיומה של שיחת הטלפון. מנגד, אין כל ראיה התומכת בטענת התובעת אודות קיומה של שיחת הטלפון בחודש אוקטובר 2008.

התובעת לא הוכיחה, כי הנתבעות או מי מהן התרשלו. אף לא אחת מהן התחייבה בפני התובעת, כי סכום הכסף שיתקבל בידיה ביום פדיון הכספים יהיה הסכום הנקוב באותו מכתב. התובעת ידעה, שמדובר בפוליסה, התלויה במצבו של שוק ההון, ועל כן ערך הכספים במועד בו בררה לראשונה את הסכום העומד לרשותה לא יהיה זהה לערך הכספים ביום פדיונם, לטוב או למוטב. התובעת לא טרחה לשוב ולברר את גובה הסכום העומד לרשותה בסמוך למתן ההוראה לפדיון הפוליסה, ואין לה להלין בעניין זה על עצמה. זאת במיוחד לנוכח מודעותה של התובעת להיות סכום הפדיון מושפע מהתנודות בשוק ההון, כאמור לעיל.

התובעת לא הוכיחה, איפוא, כי הנתבעות חייבות היו להעביר לה את הסך האמור במכתב, וכי הפרו חובה כלשהי כלפיה. לפיכך דין התביעה להידחות.

סוף דבר

התביעה נדחית.

התובעת תשא בהוצאות הנתבעות ובשכר טרחת עורך דינן בסך 3,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ג, 27 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.