1. לפניי תביעה כספית לתשלום שכר עבודה ולמתן צו לשחרור ערבות בנקאית, וכן לתשלום פיצוי בגין העיכוב בשחרור הערבות הנ"ל, והכל כפי שיפורט להלן.

2. התובעת י. לרר (הנדסה) בע"מ, הינה חברה העוסקת בעבודות הנדסיות ועבודות בנייה (להלן "החברה"), זכתה במכרז שהוציאה החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (להלן "משכ"ל"), עבור הנתבעת מועצה מקומית כאבול, מזמינת העבודה (להלן "המועצה"), לביצוע עבודות תכנון, רישוי וביצוע בניית אולם ספורט בכפר כאבול (להלן "אולם הספורט").

3. בעקבות כך, נחתמו בין החברה לבין המועצה שלושה הסכמים (נספחים 1א'-1ג' לכתב התביעה) שלפיהם הועמדה התמורה הכוללת של הפרויקט, על בסיס פאושלי, על סך של 5,755,243 ₪.

4. במסגרת ההתקשרות הנ"ל, הפקידה התובעת בידי משכ"ל ערבות בנקאית לטיב ביצוע העבודות, בגובה של 5% מהתמורה החוזית, ובסה"כ 277,328 ₪, צמודה למדד המחירים לצרכן ונושאת ריבית שנתית בשיעור של 1.3% ( להלן "הערבות").

5. ביום 30.8.07, נמסר אולם הספורט לידי המועצה.

המסירה בוצעה לאחר שהונפקו כל האישורים המעידים על עמידת הפרויקט בכל הדרישות התכנוניות, ההנדסיות, ודרישות האיכלוס (נספחים 5א-5י"ד לתצהירו של נציג התובעת מר כראם ת/8), ולאחר שהחשבון הסופי אושר על ידי המפקח מטעם המועצה, משרד מיובא מהנדסים בע"מ (להלן "המפקח"), וכן על ידי המפקח העליון מטעם המועצה, מר אסעד מורשד.

6. המועצה מיאנה לשלם לחברה את יתרת החשבון בסכום נומינלי של 486,640 ₪ (ללא מע"מ) נכון ליום 23.9.07, וכן סירבה להחזיר לה את הערבות הבנקאית, מחמת טענות שהועלו על ידי המהנדס מטעמה מר אחמד אבדאח (ראה נספח 2א לתצהיר התובעת ת/8), והמתמקדות בשלושה נושאים עיקריים:

א. לטענת המועצה, מעטפת המבנה של אולם הספורט אינה עומדת בדרישות תקן ישראלי 1045 המתייחס לבידוד תרמי, וזאת בניגוד להוראות החוזה, ובניגוד להוראות חוק התכנון והבניה.

ב. החברה לא מילאה אחר התחייבותה החוזית לצבוע את קונסטרוקציית הגג בצבע נגד אש.

ג. החברה לא מילאה אחר התחייבותה באספקת חלק מציוד הספורט לאולם.

7. החברה הכחישה את טענותיה הנ"ל של המועצה וטענה כי דרישותיה הנ"ל חסרות כל בסיס חוזי ו/או אחר, ומטרתן להתחמק מתשלום יתרת התמורה המגיעה לה כדין.

8. העדויות

מטעם התובעת העידו מר אוסאמה כראם המשמש כמנהל מחלקת הבניה אצל החברה, ומר אברהם קוריאל, האדריכל והמתכנן של הפרויקט.

מטעם המועצה העידו מר אחמד אבדאח המשמש כמהנדס הנתבעת, ומר ראיף סעאדה מפקח בנייה ונציג בוועדה המקומית לתכנון ובניה שפלת הגליל.

בנוסף, זומן לחקירה המהנדס מר מיכאל קרבצ'ק, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתביעה דנן.

9. דיון

להלן אדון בכל אחת מהשאלות שבמחלוקת כפי שפורטו לעיל.

אי עמידת מעטפת המבנה בתקן ישראלי מס' 1045

תקנה 5.39 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 קובעת כי בידודם התרמי של אלמנטי מעטפת בניינים יתוכנן ויבוצע על פי תקן ישראלי 1045.

ת"י 1045 קובע דרישות מינימום לבידוד תרמי של בניינים מסוגים שונים, ובכללם בניינים המשמשים למוסדות חינוך.

יובהר כי אין בת"י 1045 התייחסות ספציפית לדרישות הבידוד החלות על אולם ספורט, אלא ההתייחסות היא לבניינים המשמשים למוסדות חינוך כמצוין לעיל (החלק הספציפי של התקן צורף למכתב מומחה בית המשפט מיום 2.6.11)

עוד יובהר כי בענייננו אין מחלוקת שהבלוקים מהם עשויים הקירות החיצוניים של האולם, עומדים בדרישות ת"י 1045, והשאלה שבמחלוקת היא האם גם אלמנטי הבטון שמהם מורכבת מעטפת הבניין (העמודים והקורות), חייבים לעמוד בדרישות ת"י 1045?

10. המועצה טענה כי על החברה מוטלת חובה לבצע בידוד תרמי של כל מעטפת המבנה החיצונית (לרבות העמודים והקורות) בהתאם לתקן ישראלי 1045. לשיטתה, חובה זו מקורה בהתקשרות החוזית בין הצדדים המעוגנת במפרט הטכני, וכן בהוראת הדין המגולמת בתקנה 5.39 המוזכרת לעיל. טענה אחרונה זו הועלתה על ידה בעקבות עדותו של מומחה בית המשפט.

11. לעומתה טענה החברה כי הדרישה הנ"ל נעדרת כל בסיס חוזי, וכי המפרט אינו כולל דרישה כאמור. עוד הוסיפה וטענה כי לדרישה הנ"ל אין כל בסיס שבדין, שכן אולם ספורט אינו עונה על הגדרת מוסד חינוכי, והוא שונה במאפייניו ממוסד חינוכי כאמור, ומשכך אין תחולה אוטומטית של ת"י 1045 עליו.

12. מבין שתי העמדות הנ"ל, עדיפה בעיני עמדתה של החברה.

מעיון במפרט הטכני (ראה ת/4), ניתן ללמוד כי הצדדים לא ראו להחיל, באופן כללי, את הדרישה של עמידה בת"י 1045 על הפרק הדן בקירות חוץ, היינו על כל מעטפת הבניין לרבות אלמנטי הבטון, והם כללו דרישה זו אך ורק בפרק הדן בחומרים של קירות חוץ, היינו הבלוקים שמהם עשויים קירות אלה, ואין חולק בענייננו, כי החברה מילאה אחר דרישה זו. רצו הצדדים שכל מעטפת הבניין תעמוד בדרישת התקן, חזקה עליהם שהיו מבטאים זאת במפורש במפרט, כפי שניתן היה ללמוד ממפרטים אחרים של משכ"ל שהוצגו על ידי החברה, ושבהם ניתן היה לראות קיומה של דרישה מפורשת בעניין זה (ראה ת/12).

13. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בעובדה שהמפקח מטעם המועצה (משרד מיובא מהנדסים בע"מ), אשר אמון היה על בדיקת התאמת העבודה למסמכי ההתקשרות ועל אישור החשבון הסופי המגיע לחברה, אישר את כל העבודות בפרויקט וחתם על החשבון הסופי שהוגש על ידי החברה. חשבון זה אושר גם על ידי מר אסעד מורשד, אשר שימש כמפקח עליון בפרויקט מטעם המועצה כמצוין לעיל. למותר לציין כי התנהלות זו מחזקת את עמדתה של החברה לגבי אומד דעתם של הצדדים בעניין הבידוד התרמי, היינו, שרק הבלוקים שמהם עשויים קירות המבנה, יעמדו בדרישות ת"י 1045.

14. בנוסף, בתגובה להסתייגויות בעניין הבידוד התרמי, שהועלו על ידי המהנדס מר אבדאח במהלך ביצוע הפרויקט, השיב אדריכל הפרויקט מר אברהם קוריאל, במכתביו מיום 13.11.06 ו- 6.2.07, כי אולם הספורט לא נדרש לעמוד בת"י 1045, וכי למרות זאת הוא עומד בכל הפרמטרים הנדרשים כולל המוליכות התרמית הכללית של האולם (המכתבים צורפו כנספח 5ט' לתצהיר נציג התובעת ת/8 ו-נ/22).

מר קוריאל זומן לעדות על ידי החברה, אולם ב"כ המועצה בחר לא לחקור אותו, ומשכך, הדברים שנאמרו במכתביו הנ"ל לא נסתרו.

15. לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי כי לדרישת המועצה לביצוע בידוד תרמי לכל מעטפת המבנה, קיים עיגון חוזי.

אוסיף עוד כי העלות של כיסוי אלמנטי הבטון בשכבה תרמית הינה עלות מזערית כדברי מומחה בית המשפט (עמ' 9 ש' 22-20), ועובדה זו אף היא חיזקה בי את הרושם כי הימנעותה של החברה מביצוע הבידוד הנ"ל, לא נבעה משיקול כלכלי, אלא מהעדרה של חובה חוזית לעשות כן כמצוין לעיל.

16. המועצה טענה כי אף אם יקבע כי לא חלה חובה חוזית לביצוע הבידוד הנ"ל, הרי חובה זו חלה מכח הוראות התקן, המהווה חלק מהוראות הדין (ראה סעיף 9 לעיל). לשיטתה, אולם ספורט עונה על הגדרת מוסד חינוכי, ומשכך יש להחיל עליו את דרישות התקן, חלק 2, המתייחס למוסדות חינוך. בנוסף, הפנתה המועצה לפרק הכללי המתייחס לשלד המבנה במפרט (נ/4) ושבו נקבע כי "רכיבי הבניין, חומרי הבנייה והקונסטרוקציה יתאימו לדרישות התקנים הישראלים". עוד הפנתה לחוות דעתו של מומחה בית המשפט (מ/1) שבה קבע כי לדעתו פרק 2 של התקן חל על אולם ספורט "היות והמקום משמש לשהות אנשים בשעות היום, והשימוש בו לרוב זהה לזה של מוסד חינוכי, לרבות לימוד, אימון וכו'".

החברה לעומתה טענה כי אין תחולה אוטומטית של ת"י 1045 על אולם ספורט בשל השוני בינו לבין מוסד חינוכי, וכי החלה כאמור אמורה להיות פרי הסכמה של הצדדים המתקשרים, כפי שהיה בענייננו.

17. גם בעניין הזה, הנני מעדיפה את עמדתה של החברה משני טעמים שלהלן:

א. ראשית מקובלת עלי עדותו של מנהל מחלקת הבניה בחברה, מר כראם, אשר לא הופרכה, ולפיה מסר את הדברים הבאים:

"תקן 1045 – מחולק לשלושה או ארבעה חלקים, למשל בתי"ס, משרדים, ובנייני מגורים. ביה"ס יש לו גובה של 3 מטרים וכל כיתה זה 50 מ"ר למשל. לפי זה בונים את התקן, וגם בונים אותו לפי מספר הילדים בכיתה, מה הפעילות בכיתה, ומה האלמנטים שצריכים להיות מבודדים. אולם ספורט, ואם מקצינים, בריכת שחיה, אי אפשר להחיל עליה את אותו תקן, וזה מה שקבע האדריכל שלנו, שהוא שקובע שכן זו חובתו, וזו אחריותו, ועל פי איזה תקן הוא הולך. התקינות של אולם הספורט ובריכת השחייה, גובהם ומימדיהם לא מתאימים לביה"ס, ולכן אי אפשר להחיל תקן זה עליהם. יש לי בידיי חוברת תקנים של בתי"ס ומבני חינוך, ושם חד משמעית אומרים שקירות החוץ והתקרה יעמדו בתקן 1045 בחלק 2 ספציפי, שמדבר על מבני חינוך, ולעומת זאת במפרט של אולמות ספורט ביקשו שהבלוק יהיה לפי תקן 1045 כי הם יודעים שאי אפשר להחיל תקן זה על אולם ספורט" (עמ' 41 ש' 11-1).

ב. שנית, במידה ותחולתו של התקן על אולם ספורט הינה תחולה אוטומטית מכח הוראות הדין כטענת המועצה, אז מדוע היה צורך להזכירו במפרט בכלל, או לחילופין, להזכירו במפורש בפרק הדן בחומרים של הקירות החיצוניים ולא בפרק הכללי הדן במעטפת המבנה? בנוסף, הכיצד הדבר מתיישב עם מפרטים אחרים שהוגשו (ת/12) ושבהם ניתן היה לראות החלה בררנית של הוראות התקן על מבנים מסוגים שונים, דבר המבטא הסכמה מפורשת ומודעת של הצדדים המתקשרים, להחלת התקן על סוגים מסוימים של בנייה.

אי לכך, ובהעדר החלה מפורשת של ת"י 1045 על אולם ספורט, לא שוכנעתי כי הצדדים בענייננו סברו, במעמד ההתקשרות ביניהם, כי יש תחולה אוטומטית של ת"י 1045 על הבנייה הנדונה, וזו הסיבה שבעטיה הם כללו דרישה במפרט בכלל, ובפרק הדן בחומרים של קירות החוץ ולא בפרק הכללי בפרט.

18. לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המועצה לא הוכיחה קיומה של חובה חוזית או חובה שבדין, המטילה על החברה חובה לבצע בידוד תרמי לכל מעטפת המבנה, ומשכך דין טענתה בעניין זה להידחות.

19. אי צביעת קונסטרוקציית הגג בצבע כנגד אש

בעמ' 4 בפרק 6 של המפרט (נ/4) נקבע כדלקמן:

"קונסטרוקציית הגג ע"י קונסטרוקציית פלדה שעברה טיפול נגד קורוזיה (ע"פ הנחיות המתכנן ובאישור הפיקוח) וצבועה בצבע נגד אש בכפוף לדרישות מכבי אש" (ההדגשה אינה במקור).

עוד צויין כי מדובר "בסעיף חובה".

20. אין מחלוקת בענייננו כי החברה לא צבעה את קונסטרוקציית הגג בצבע כנגד אש, כמו שאין מחלוקת כי לרשויות הכבאות לא היו דרישות בעניין זה, וכי הם נתנו את אישורם לאכלוס המבנה במצבו הקיים.

21. למרות מצב נתון זה, טענה המועצה כי אישור הכבאות אינו מעלה או מוריד, שכן צביעת קונסטרוקציית הגג בצבע נגד אש, הינו סעיף חובה כפי שצוין במפרט, וכוונת הצדדים היתה כי קונסטרוקציית הגג תהיה צבועה בצבע חסין אש, אם כי עמידת חוסנו של הצבע, בין אם זה לשעתיים או לשלוש שעות, יהיה בכפוף לדרישות של רשויות הכבאות. משנוכחה המועצה לדעת, במהלך החקירה הנגדית, כי טענתה הנ"ל אינה מעוגנת במפרט, היא הפנתה לתכניות השונות של הפרויקט, וטענה כי דרישה זו מעוגנת בתכניות הנ"ל.

22. לעומתה טענה החברה כי משלא נתקבלה כל דרישה מאת רשויות הכבאות לביצוע צביעה כנגד אש, ומשאושר טופס האכלוס על ידי רשויות הכבאות, מילאה היא את חובתה החוזית כלפי המועצה כמצוין במפרט. טענה זו אושרה גם על ידי מומחה בית המשפט אשר קבע כי החברה עמדה בדרישת המפרט הטכני בכל הקשור לקונסטרוקציית הגג.

23. גם בעניין זה, הנני מקבלת את עמדתה של החברה.

המועצה הלכה בדרך פתלתלה בניסיון לתת לסעיף הנ"ל פרשנות מאולצת שאינה עולה מתוכו. הדבר בא לידי ביטוי בחקירתו הנגדית של המהנדס מטעמה מר אבדאח, אשר טען תחילה כי חובה זו מעוגנת במפרט, ומשנוכח לדעת כי אין הדבר כך, ניסה למצוא עוגן בתכניות השונות שהוגשו, תוך שהוא מפנה לתכנית לאישור מיום 20.11.05 (ת/6 או נ/11) שבה צוין צביעה נגד אש למשך שלוש שעות.

אולם גם ניסיון זה לא צלח, שכן הוכח כי תכנית זו לא היוותה חלק ממסמכי ההתקשרות, והיא נולדה לאחר שנחתם ההסכם בין הצדדים (בחודש 8/05). בנוסף הוכח כי התכניות המחייבות בפרויקט הן התכניות לביצוע ולא התכניות לאישור (ראה סעיף 15 להסכם המסגרת ת/9), וכי תכנית הביצוע המחייבת בענייננו היא תכנית ביצוע מיום 10.12.06 (ת/7), אשר לא כללה דרישה לצבע נגד אש. אציין כי בהקשר זה התגלה בלבול בעדותו של המהנדס מר אבדאח, כאשר תחילה העיד כי התכנית ת/6 היא התכנית לביצוע, ובהמשך הודה שתכנית הביצוע היא תכנית ת/7 (עמ' 59-60). בלבול זה נוצר לאור הדרך הפתלתלה שבה ניסתה המועצה לייחס למפרט פרשנות שאינה עולה מתוכו, ודרך זו הגיעה לשיאה עת הכחיש המהנדס מר אבדאח כי מסמכי המכרז ת/9 מהווים חלק ממסמכי ההתקשרות ומחייבים את המועצה, טענה אשר הופרכה מניה וביה על ידי החברה, וטוב היה אם לא היתה מועלית כלל על ידי המועצה.

24. בניסיון נוסף להתחמק מהתחייבותה, טענה המועצה כי משלא נעשתה צביעה כנגד אש על ידי החברה, אז יש לקזז את עלות העבודה הנ"ל מיתרת התמורה המגיעה לחברה.

אולם גם טענה זו דינה להידחות משני טעמים עיקריים: האחד הוא שהמדובר בתמורה חוזית שנקבעה על בסיס פאושלי, והשני הוא, שלא הוכחה עלות העבודה הנ"ל, לצורך ביצוע הקיזוז הנטען על ידי המועצה.

25. לאור האמור לעיל הנני קובעת כי החברה עמדה בדרישת המפרט בכל הקשור לקונסטרוקציית הגג, ומשכך, דין טענות המועצה בעניין זה להידחות.

26. ציוד ספורט חסר

המועצה טענה כי החברה לא סיפקה חלק מציוד ספורט שסוכם עליו. חלק זה הוערך על ידי מומחה בית המשפט בסך של 25,740 ₪.

החברה לעומתה טענה כי המועצה ויתרה על ציוד זה בשל חריגה מהתקציב.

27. גם בסוגיה זו, ידה של החברה על העליונה. ממה נפשך?

בעדותו, מסר נציג החברה מר כראם כי עבודות הפיתוח שנעשו לפי מדידה, חרגו מהתקציב המאושר בגין עבודות אלה בכ- 30,000 עד 40,000 ₪, וכי על מנת לפתור בעיה זו, ביקש ראש המועצה כי החברה לא תשלים את אספקת ציוד הספורט עד לגובה סכום זה, וכי החריגה מעבודות המדידה תקוזז מהתמורה של ההסכם הפאושלי (עמ' 38 ש' 19-12). מר כראם הדגיש בעדותו כי הסיכום נעשה באישור גזבר המועצה מר ריאן וראש המועצה, ובנוכחות נציג משכ"ל והפיקוח, והפנה לפרוטוקול הסיור מיום 5.5.08 שבו נרשם "לא בוצע השלמת ציוד באולם בהתאם לרשימת המפרט עקב הגבלת תקציב וסיכום דברים עם מנהל הפרויקט והמזמין" (ראה נספח 5א לתצהיר מר כראם ת/8).

המועצה כדרכה ניסתה להתעלם מסיכום זה בטענות שונות, כגון שהמהנדס מטעמה מר אבדאח לא היה שותף לסיכום זה וכי לא ידע עליו עד להגשת התביעה, אולם כשנשנאל המהנדס אם בירר עניין זה עם ראש המועצה, השיב "שלמיטב ידיעתו גם ראש המועצה לא מודע לזה" (עמ' 72 ש' 25-1). אולם ראש המועצה לא זומן לעדות, ומשכך גרסתה הנ"ל של החברה שנתמכה בתיעוד כאמור, לא הופרכה על ידי המועצה.

28. אי לכך, הנני קובעת כי טענתה של המועצה בדבר הפרת התחייבותה של החברה באספקת ציוד ספורט, לא הוכחה.

29. סיכום ביניים

המועצה לא הוכיחה כי חלה על החברה חובה לבצע בידוד תרמי לכל מעטפת המבנה לפי דרישת ת"י 1045, ולא הוכיחה כי החברה הפרה את התחייבותה בכל הקשור לקונסטרוקציית הגג ובכל הקשור לאספקת ציוד ספורט.

משמעות הדבר שהמועצה לא הוכיחה את טענות ההגנה שהועלו על ידה בסוגיות הנ"ל, ומשכך, עליה לשלם לחברה את יתרת התמורה החוזית המעוכבת על ידה שלא כדין, והמגיעה על פי מסמכי החברה לסך של 486,640 ₪ (לאחר ניכוי אחוזי משכ"ל עבור דמי פיקוח וניהול פרויקט), בתוספת מע"מ בשיעור 15.5% (סה"כ 562,069 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.9.07, שהוא המועד שבו אושר החשבון הסופי על ידי המפקח העליון (ראה עמוד לפני אחרון בנספח 2 לתצהיר ת/8).

30. לא יכולתי לחתום סיכום ביניים זה מבלי לציין כי הרושם שנוצר הוא כי תביעה זו לא היתה באה אל העולם אם המועצה היתה בודקת, בשקידה סבירה, את מסמכי ההתקשרות עובר לחתימה עליהם, וכי הפרשנות המאולצת שאומצה על ידה לביסוס הגנתה, נועדה לרפא פגם זה, אך ללא הצלחה כמתואר לעיל.

31. הערבות

לפי סעיף 63 להסכם ההתקשרות, הפקידה החברה בידי משכ"ל ערבות בנקאית לטיב העבודה על סך של 277,328 ₪ (ראה סעיף 4 לעיל).

המועצה התנגדה לשחרור הערבות מידי משכ"ל בטענה כי החברה לא מילאה אחר התחייבויותיה ולא השלימה את העבודות בהתאם למפרט כמתואר לעיל.

משנדחו טענות המועצה בעניין זה, הנני מורה למשכ"ל לשחרר את הערבות הבנקאית הנ"ל ולהחזירה לידי החברה.

32. החברה טוענת כי העיכוב בשחרור הערבות על ידי משכ"ל כתוצאה מהתנגדותה של המועצה, מהווה עוולה לפי סעיף 49 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שעניינו בעיכוב נכס שלא כדין, והיא עותרת בתביעה זו לחייבה בגין הנזקים שנגרמו לה עקב העיכוב הנ"ל.

33. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, הנני קובעת כי החברה הוכיחה כי הארכת תוקף הערבות ללא הצדקה, גרם לה נזק ישיר בדמות עמלת ערבות, ריבית והצמדה בסך של 9,554 ₪ נכון ליום הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמה (10.3.11).

הטענה בדבר אובדן רווחים מפרויקטים אחרים כתוצאה מאי השימוש בכספי הערבות, לא הוכחה על ידי החברה.

34. סוף דבר

התוצאה מכל האמור לעיל היא שהנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 562,069 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.9.07 ועד התשלום המלא בפועל (סעיף 29 לעיל), וכן סך של 9,554 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.3.11 ועד התשלום המלא בפועל (סעיף 33 לעיל).

בנוסף הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת אגרת משפט, וכן הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪, בשערוך ליום תשלומם בפועל.

בנוסף, הנני מחייבת את החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ, להשיב לתובעת את הערבות הבנקאית המוזכרת בסעיף 4 לעיל, בכפוף לאי קיום טענות ו/או דרישות מצידה כלפי התובעת, לגבי הערבות הנ"ל.

ניתן היום, 19 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.