נתוני רקע ועובדות

1. התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת), ילידת 1946, הגישה תביעה זו כנגד הנתבעות לפיצויים על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן:"הפקודה") לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאריך 29.1.08 כאשר נפלה במדרגות באולמי קאלה (להלן:"האולם") אשר בבעלות נתבעת מס' 1 (להלן:"קאלה"). מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה") היא המבטחת של קאלה. תובעת מס' 2, שירותי בריאות כללית (להלן: "קופת החולים" או "קופ"ח") הצטרפה לתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 2 של החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי-גוף), התשכ"ד-1964 (להלן: "חוק ההטבה") זאת מכוון שלטענתה אחריותה של קאלה לנזקים שנגרמו לתובעת מקימה לה זכות להיפרע מקאלה וממנורה בגין השירותים הרפואיים שניתנו לתובעת בעקבות התאונה במימונה ו/או על ידה.

2. הנתבעות בתיק זה כפרו באחריותם לקרות התאונה, כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובעת.

טענות התובעת

3. לטענת התובעת גרסתה, אשר חזרה בעדותם של שישה עדים נוספים, אמינה וחד משמעית. גרסה זו לא נסתרה ע"י עדים מטעם הנתבעות שכן הן לא טרחו להביא עד כל שהוא שנכח באירוע ואשר נתן גרסה שונה להתרחשות התאונה. לטענת התובעת היא הלכה באולם במפלס העליון (אשר בנוי מדק) כאשר לפתע הוחשכה התאורה שכן באותו הרגע חתן הבר מצווה עשה דרכו בתאורת זיקוקים לכיוון רחבת הריקודים. לאור החשכה ולאור העובדה שלא הותקן מעקה או שלט הזהרה במדרגות ולאור העובדה שגוון המדרגות היה כהה וזהה לגוון הדק (הרצפה), לא ניתן היה להבחין במדרגות בתנאי החשכה ששררו אותה שעה במקום, במיוחד כאשר פסי התאורה בקצה המדרגות, אשר הנתבעות מדגישות את קיומם, כלל לא ניתנים לראיה מלמעלה. התובעת שלא הבחינה כאמור במדרגות נפלה, הוטחה בחוזקה על הרצפה ונגרמו לה חבלות ושברים (להלן: "התאונה" או "האירוע").

לטענת הכל הפרמטרים הללו יחדיו ולחוד מהווים בסיס ראייתי מובהק לרשלנות חמורה של קאלה. לטענתה אין לתת משקל לחוות הדעת מטעם מומחה הנתבעות שכן הוא כלל לא בדק האם התאורה באולם עובדת, כיצד היא פועלת והאם היא עומדת בדרישות בתנאי לילה. המומחה ביקר במקום בשעות היום ואף לא בדק כלל את המדרגות נשוא התביעה. המומחה מטעם הנתבעות אף הודה כי הוא לא צפה בקלטת הווידאו האירוע שהוגשה לבית המשפט. בעדותו המומחה עמד על דעתו כי אין חובה להתקין מעקה במקום הגם שלא מדד את גובה ההפרש בין המפלסים. בניגוד מוחלט לטענת המומחה מטעם הנתבעות, התובעת מפנה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל 1970 ולתיקון לתקנות משנת 2008 (להלן: "תקנות התכנון והבנייה), אשר קובעים כי בכל מהלך מדרגות המכיל 3 מדרגות או יותר, יותקן בית אחיזה משני צדי המדרגות. הוראות התקנה (3.2.2.15 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה) לאחר התיקון בשנת 2008, ברורות וחד משמעיות ומאחר והאמור בחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעות מסתמך על הוראות התקנה לפני התיקון, אין לתת לה משקל. לא רק זאת, קאלה לא קיימה גם את הוראות תקנה 3.2.2.17 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה וכן את חלק ג' אשר מתייחס להגנה מפני נפילה.

לפיכך טענה התובעת כי קאלה התרשלה ועל כן על הנתבעים לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה.

טענות קופת החולים

4. קופ"ח מצטרפת לטענות המפורטות בסיכומי התובעת בעניין הרקע העובדתי והטענות בעניין אחריותם של הנתבעות לתאונה. קופ"ח הוסיפה וטענה כי קאלה נושאת בחובת הזהירות המושגית כבעלת ומפעילת אולם האירועים כלפי האורחים באירוע שנערך אצלה. הבעלות והחזקה באולם האירועים יוצרים חובת זהירות כלפי המבקרים באולם. בנוסף לכך, ארגון האירוע וניהולו מטילים על קאלה חובת זהירות כלפי המבקרים באירוע. לטענת קופ"ח מתקיימת בנסיבות מקרה זה גם חובת הזהירות הקונקרטית מאחר שבנסיבות אלה האדם הסביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק הספציפי שאירע לתובעת. מעצם קיומן של המדרגות באולם האירועים נדרשה התייחסות מיוחדת ונקיטת אמצעי זהירות למניעת נפילה, בייחוד בשעת אירוע רב משתתפים באולם בו קיימים מספר מפלסים וגרמי מדרגות, ובמהלך הטקס מכבים את האורות. לטענת קופ"ח נקיטת אמצעים פשוטים ויעילים אינה כרוכה בהוצאה בלתי סבירה ואי השימוש בהם מהווה הפרת חובת הזהירות ורשלנות.

קופ"ח ממשיכה ומתייחסת לחו"ד המומחה מטעם הנתבעות כמו גם לחקירתו. לטענתה המומחה לא טרח כלל לבדוק את נשוא התביעה בטרם חווה את דעתו. המומחה בחר לבקר באולם באור יום וכך מנע מעצמו את האפשרות לברר האם יש ממש בטענות התובעת. המומחה קיבל את תיאור מה שהתרחש במועד התאונה ממי שכלל לא היה נוכח בעצמו באירוע ובכך סיכל בעצמו את יכולתו לחוות את דעתו. המומחה גם לא בדק את מערכת החשמל, ובמיוחד לא וידא שאכן קיים באולם עמעם האורות (dimmer), שהוא מחובר לתאורת המדרגות ושהוא תקין. כלומר מבחינת המומחה הנכבד אחת היא אם הייתה חשיכה מוחלטת או לא, העיקר שגובה הרום ורוחב השטח של המדרגות תיקנים. קופ"ח ממשיכה וטוענת כי המומחה הפגין בחקירתו גם חוסר בקיאות בתחום שלכאורה היה אמור להיות מצוי בתחום מומחיותו - הוראות התוספת השנייה לתקנות התכנון והבניה. במקום בו ארעה התאונה קיים מהלך מדרגות בן 3 מדרגות ללא כל מעקה או מאחז יד. המומחה טען שאין צורך במעקה אלא במהלך מדרגות בן יותר מ-3 מדרגות. דע עקא שלא זו לשון תקנות התכנון והבנייה. על פי התקנות שימוש במבנה בו מותקנים מהלכי מדרגות בני 3 מדרגות ויותר ללא מעקה או מאחז יד לצורך אולם אירועים מהווה עוולה של הפרת חובה חקוקה.

באשר לעילת התביעה של קופ"ח נטען כי מאחר והתובעת הייתה רשומה כחברה אצל קופ"ח כללית וקופ"ח הייתה חייבת מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי לשאת בשירותים הרפואיים שהתובעת קיבלה בעקבות התאונה. חלה על הנתבעות אחריות כלפי קופ"ח מסעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. בנוסף מעוגנת זכות התביעה של קופ"ח בהוראת סעיף 2 של החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי-גוף), התשכ"ד-1964 (להלן: "חוק ההטבה"). לפיכך אחריותה של קאלה לתאונה שנגרמה לתובעת מקימה לקופ"ח זכות להיפרע מהנתבעות.

טענות הנתבעות

5. לטענת הנתבעות יש לדחות את טענת התובעות לרשלנותה של קאלה. לאחר שמיעת כל העדים ובפרט לאחר שמביטים בקלטת האירוע, עולה בבירור כי בכל המועדים הרלוונטיים לנפילה היה האולם מואר , וכך גם המדרגות. יתרה מכך, מעדות התובעת עולות סתירות לגבי הגורם לנפילה, וברור כי לא פגם בתאורת מדרגות הוא הגורם לנפילה. מעדותה בבית משפט, עולה כי האמור בתצהירה אינו נכון. התובעת במפורש העידה בחקירה נגדית כי לא היו אנשים על המדרגות. יתרה מכך, מחקירתה עולה כי התובעת הלכה לאורך השולחנות כאשר המדרגות היו במקביל לה מצד שמאל והיא הלכה לכיוון נכדה. המדרגות כלל לא היו בניצב לכיוון הליכתה, אלא במקביל להליכתה, כאשר משמאלה היו שולחנות בהם ישבו אורחים. זאת בנוסף לסתירות נוספות בין תצהירה לעדותה, סתירות אשר מערערות את גרסתה.

לטענת הנתבעות על המדרגות עליהן נטען כי התובעת נפלה, היו פסי תאורה מוארים בזמן האירוע, דבר אותו אף התובעת לא מכחישה אלא טוענת כי ניתן היה לראותם רק מלמטה ולא מלמעלה. כל העדים שהובאו ע"י התובעת העידו ברורות כי פס האורות היה קיים וכי הפס האיר אף כי לטענתם לא ניתן לראות את האור מלמעלה. לטענת הנתבעות מאחר והתובעת עלתה במדרגות בעת קרות התאונה הנטענת, היא יכלה לראות את פס התאורה ולפיכך נפילתה הייתה כתוצאה מהיסח הדעת, הליכה מבלי לשים לב, כתוצאה מרשלנותה ולא כתוצאה ממפגע. טענת התובעת כי לא יכולות להיות מדרגות עץ ורחבה מפרקט מופרכת. היא שהתה באולם לפני נפילתה והבחינה במדרגות אך מעדה ללא קשר לכך. ברור כי כשהתובעת יחד עם אנשים אחרים העומדים במפלס העליון רואים אנשים המצויים 42 ס"מ מתחתם, ברור לה כי עומדים במפלס הנמוך מהמפלס בו היא עומדת.

6. הנתבעות ממשיכות וטוענות כי בעת קרות האירוע לא היה באולם חושך מוחלט. לטענתן היו אורות עמומים. כחיזוק לטענה זו מפנות הנתבעות לעדויות שנשמעו ובהן נטען כי לאחר קרות האירוע אנשים הגיעו למקום על מנת לטפל בתובעת. הם ירדו במדרגות, וראו את המפלסים ואת המדרגות. אף בקלטת האירוע שצורפה למוצגי התביעה רואים במפורש כי בכל שולחן יש אור סגול, האולם מואר באור סגול בעוד חתן בר המצווה מואר באור לבן. עוד לטענתן, המדרגות המדוברות נבנו עפ"י כל תקנות הבניה, אין כל פגם בטיחותי או עבירה על תקן כלשהו בבנייתן. מדובר באולם אשר בו מתקיימים אירועים מדי יום. האולם תיקני ובטיחותי ומס' האנשים בו תואם את התקן והנחיות בטיחות ואישורים שניתנו לאולם. מומחה בטיחות בדק את האולם ומצא כי המדרגות בין מפלס השולחנות למפלס רחבת הריקודים תקין, פסי התאורה המחוברים לאורך כל המדרגות פעילים, תקינים ומראים בבירור את המדרגות. בניגוד לטענת התובעות, המומחה לא צריך לבדוק את התאורה עצמה, שעה שיש ראיות שדלקה, אלא שהתאורה תואמת תקן תאורה לאולמות, וכך עשה.

דיון

תחילה לקביעת עובדות אירוע התאונה

7. לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות שנשמעו אני סבור כי יש לקבל את גרסת התובעת לקרות התאונה. התובעת נפלה במדרגות העץ שהותקנו בתוך האולם בזמן שתאורה הוחשכה. למרות טענותיהן של הנתבעות, אני סבור כי גרסתה של התובעת הייתה עקבית, הן בתצהירה (ראה: ת/1) והן בעדותה בבית המשפט. כאשר נשאלה בעדותה (בעמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 11.4.13) בנוגע לאירוע, שבה וחזרה על גרסתה:

"ש. אני מבין שהלכת על הדק מעל המדרגות הללו ואת התכוונת לרדת במדרגות?

ת. לא.

ש. התכוונת להמשיך ישר?

ת. נכון.

ש. ראית שיש מפלס תחתון משמאלך מצד ימין היה שולחן ומצד שמאל לא?

ת. היה שולחן והיה מגש מלא אוכל ולא יכולתי לעבור אותו ואז נפלתי ישר למדרגות..."

8. העדים הנוספים שנכחו באירוע והובאו לעדות, חיזקו את גרסתה של התובעת ואסקור להלן את עדויותיהם בקצרה.

העד, מר שמואל טולדנו (להלן: "מר טולדנו") טען בעדותו בעמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 12.11.13 כי הוא עצמו מעד במדרגות באולם זמן קצר לפני קרות האירוע ואף דיבר עם אחד מהמלצרים באירוע וביקש להתריע על הסכנה הגלומה בהן. בהמשך טען מר טולדנו כי קשה לראות את המדרגות מכוון שהאזור חשוך ובנוסף מסתנוורים מאפקטים של התאורה. זאת ועוד, מר טולדנו חזר וטען כי לא רואים את פס התאורה על המדרגות מלמעלה . כאשר נשאל מר טולדנו אם ראה את התובעת נופלת טען שלא ראה את עצם הנפילה אולם ראה את התובעת מיד לאחר מכן, הייתה התקהלות, היה "באלגן" הזמינו אמבולנס והתובעת עצמה הייתה בהלם.

העד מר שמעון קדוש (להלן: "מר קדוש"), אביו של חתן הבר מצווה, טען בתצהירו (ראה: ת/6) וכן בעדותו בעמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 12.11.13 כי בזמן הטקס (הזמן בו טענה התובעת כי היא נפלה) כיבו את האורות ולכן הוא לא ראה שום דבר, כי היה די חשוך. לטענתו כאשר התאונה התרחשה הייתה המולה של אנשים אבל הוא ומשפחתו השתדלו להיות עסוקים בטקס. מר קדוש טען כי מוקד התאורה היה עליהם שכן בטקס עצמו רוב הזרקורים היו מופנים עליהם ועל חתן הבר מצווה ומסביב היה אפל כדי שמלוא תשומת הלב תהיה עליהם. העד נשאל בנוגע לפס התאורה על המדרגות (בעמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 12.11.13) והשיב:

" ש.  נכון שיש פס תיאורה על המדרגות עצמן?        

ת.    בוודאות לא, רק שאתה רוצה לעלות אתה רואה את פס

התאורה, כאשר אתה בא מהחלק העליון אתה לא רואה את פס התאורה שנמצא בדופן. כאשר אתה בא מלמעלה אתה לא רואה את המדרגות זה בא כיחידה אחת..."

9. גם הגב' איריס קדוש (להלן: "הגב' קדוש") (בעדותה בעמ' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 12.11.13) ציינה כי החשיכו את האורות באולם בכוונה שכן כאשר חתן הבר מצווה נכנס לאולם היה רצון כי ההתמקדות תהיה בו. גב' קדוש המשיכה והוסיפה (בעמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 12.11.13) כי היא שמעה במהלך האירוע כי התובעת נפלה במדרגות וכן כי גם אביה כמעט ונפל במדרגות באולם זה.

בנה של התובעת מר גיא ונונו (להלן: "מר ונונו") בתצהירו (ראה: ת/7) וכן בעדותו בישיבה ביום 12.11.13 טען בעמ' 20 לפרוטוקול כי לקראת טקס הבר מצווה החשיכו באולם את האורות. בעדותו טען כי לא היה ליד התובעת כאשר היא נפלה אולם מיד לאחר הנפילה הוא שמע כי אמו נפלה והיא מיהר לעזרתה. בעמ' 21 לפרוטוקול אישר מר ונונו כי המדרגות היו בצבע כהה, ולכן לא רואים אותן בבירור.

10. העדה הגב' רוית נחתומי (להלן:"הגב' נחתומי") בעדותה ביום 12.11.13 טענה בעמ' 22 לפרוטוקול כי בעת האירוע הייתה ליד אחד השולחנות ואמרה שלום לבני משפחה. היא ראתה התקהלות וצעקות, הלכה לאזור. אז ראתה את אמה, התובעת, שוכבת על הרצפה. גם הגב' נחתומי טענה בעדותה כי האולם היה חשוך.

הגבי טולדנו ויולט שושנה (להלן: "הגב' טולדנו") בעדותה ביום 12.11.13 אישרה בעמ' 24 לפרוטוקול כי בעלה, מר טולדנו, כמעט ומעד בעצמו בטרם קרות התאונה לתובעת ולטענתה הוא אף העיר על הסכנה שבמדרגות לרב המלצרים. העדה נשאלה (בעמ' 25 לפרוטוקול) על התרחשויות לאחר קרות התאונה:

"ש.        אחרי שהתובעת נפלה הגעת לשם?        

ת.         באו לקרוא לי כן. הלכתי אליה, חשבתי שהיא קיבלה אירוע מוחי, לא חשבתי שהיא נפלה במדרגות, פתאום אני רואה אותה על הרצפה הכל נפל לה מהידיים. באותו זמן אני הייתי בטקס של הנכס שלי. באותו רגע קראו לי הלכתי אליה, זו גיסתי היחידה איך לא אלך אליה?

ש.         מאיזה מרחק הגעת אליה?        

ת.         מרחק של מספר מטרים אני מאשרת שזה ממקום שאני יושבת כעת עד לקיר שממולי. (דוכן הנאשמים באולם בית המשפט)

ש.         במרחק הזה שהלכת היתה תיאורה עמומה?        

ת.         תיאורה חשוכה..."

למטה מכך הוסיפה:

"ש.         את ראית אותה שוכבת על הרצפה את לא יודעת מאיפה הגיע?        

ת.         ראיתי היא היתה על ידי בטקס והלכה להביא את הנכד שלה מלמעלה. אני לא הייתי שהיא נפלה, באו לקרוא לי.

ש.         את לא יודעת אם היא נפלה במדרגות?  

ת.         הנפילה שלה היתה מתחת למדרגות.

ש.         הרגליים לכיון המדרגות או האולם?        

ת.         לא זוכרת. היא שכבה על הרצפה. היו סביבה אנשים.

ש.        איך את יודעת שהיא נפלה מהמדרגות או החליקה על בננה ?        

ת.         היא לא יכולה להחליק ממטר כזה. היא מעדה במדרגות. רואים את זה.

ש.        נכון שאת יודעת כי אמרו לך ?        

ת.         לא. אמרו לי גסתך נפלה גשי אליה. היא לא אמרה לי כלום, היא לא יכלה לדבר בכלל..."

והוסיפה והעידה (בעמ' 26 לפרוטוקול הישיבה מיום 12.11.13):

"ש.         איך את יודעת איך היא נפלה?        

ת.         היא נפלה מהמדרגות.

ש.         הסתכלת על המדרגות?        

ת.         רק שעולים שיורדים הכל חשוך ושחור. אני ראיתי את זה, לא צריכה לעלות כדי לראות את זה. גם מלמטה רואים את זה .

ש.         את מסתכלת מלמטה ורואה למרות שיש פסי תיאורה?        

ת.         פסי תיאורה מאוד קטנים. שאתה למעלה אתה לא רואה את הפסים.

ש.         ואת זה את אומרת שאת לא עומדת למעלה?        

ת.         כן..."

11. הנה כי כן, הנני מוצא כי גם גרסתה של הגב' טולדנו מתאימה לגרסתה של התובעת לפיה היה חשוך באולם בעת הנפילה, ופסי התאורה לא נראו באופן בולט. כמו כן, הגב' טולדנו הגיעה לעזרתה של התובעת מיד לאחר שנפלה במדרגות ועוד הייתה שרועה על הרצפה. ספק אם מיד לאחר הנפילה של התובעת, בעודה סובלת מכאבים והמומה מעצם הנפילה, רקחה במוחה את התביעה העתידית ומסרה לגיסתה, לבנה, לביתה לאחיה וכו' גרסה שקרית לגבי ההתרחשות ולגבי מנגנון הנפילה.

לאור כל האמור, הנני קובע כי גרסתה של התובעת לקרות התאונה אמינה. התובעת הצליחה להוכיח את גרסתה לקרות התאונה. התובעת נפלה במדרגות העץ שהותקנו בתוך האולם בזמן שתאורה הוחשכה כך שלא ניתן היה להבחין במדרגות.

שאלת האחריות

12. כעת לאחר שקבענו כי גרסתה של התובעת לקרות האירוע אמינה, יש לעבור ולבחון את שאלת האחריות.

המסגרת הנורמטיבית בגדריה נתחמה עוולת הרשלנות מוגדרת בסעיפים 35 ו-36 לפקודה והתגבשותה מצריכה בחינתן של שלוש שאלות:

א. האם המזיק חב בחובת על שני היבטיה (זהירות מושגית וזהירות קונקרטית) לניזוק.

ב. האם הייתה הפרה של אותה חובת זהירות.

ג. והאם הפרת החובה היא שגרמה לנזק .

(ראה: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 112) (להלן: "פס"ד ועקנין").

13. באשר לחובת הזהירות המושגית; כאן נבחנת השאלה העקרונית האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק? קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע עפ"י מבחן הצפיות, הבוחן האם האדם הסביר צריך היה צפות את התרחשות הנזק? הבחינה כאן מנותקת מעובדותיו הקונקרטיות של אירוע ספציפי.

חובת הזהירות הקונקרטית גם היא נגזרת ממבחן הצפיות, היינו מסבירות יכולתו של המזיק לצפות את התרחשותו של הנזק בנסיבות הספציפיות (ראה: פס"ד ועקנין). כאשר עוברים לקבוע האם יש חובת זהירות קונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמטיבי). חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון (ראה: פס"ד ועקנין).

14. ומן הכלל אל הפרט; בנסיבות המקרה שלפנינו, נראה כי לקאלה הייתה קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעת. כמו כן בחינת במקרה מלמדת כי קאלה הפרה את חובת הזהירות ולמעשה התרשלה כלפי התובעת.

לקאלה כבעלת או מחזיקת המקרקעין בו התקיימה מסיבת הבר מצווה יש ללא ספק חובת זהירות מושגית וכן חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת. היה על קאלה לוודא כי האולם פועל על פי דין וכן פועל בצורה אשר לא מסכנת את באי המקום. יש לזכור כי קאלה היא למעשה המחזיקה במקרקעין בהם הותקנו מדרגות שכפי הנראה טומנות בחובן סכנה בלתי סבירה, בעיקר בזמן החשכת האורות, וזאת בלא שננקטו כל אמצעי זהירות כדי למנוע הסיכון. בנסיבות העניין צריך היה אולי לצבוע את המדרגות בצבע הזוהר בחושך, או בצבע בולט אחר. לשים שלטי אזהרה זוהרים שייראו בחושך ושיתריעו שקיימות מדרגות באזור זה, לשים מעקה ואולי אף לוותר או לאסור על הנוהג של כיבוי האורות בעת האירוע, דבר המסכן את האורחים המתגודדים באזור המדרגות. הסכנה שבתנועת אנשים המהלכים בחושך חייבת היתה להיות לנגד עיניי מנהלי קאלה ונראה כי הם לא השכילו לראותה.

15. לא נעלמה מעיני בית המשפט חוות דעתו (ראה: נ/3) של המהנדס מר דוד אופי (להלן: "המומחה"). המומחה קבע בחוות דעתו כי מהלך המדרגות תקין לחלוטין וכך גם היחס ביניהם. בעדותו ביום 12.11.13 עלו פרטים נוספים. ראשית הסתבר כי המומחה בדק את המדרגות באור יום ולא בלילה בזמן אירוע או כאשר האורות מהומהמים (ראה עמ' 30 לפרוטוקול הדיון מיום 12.11.13). זאת ועוד, רוב רובה של חוות הדעת הסתמכה על פרטים שנמסרו לו מנציגי הנתבעות (בעיקר קאלה) וזאת מבלי שטרח לבדוק בעצמו (ראה: עמ' 29, 30 , 35 לעדותו). המומחה גם לא צפה בקלטת הוידיאו של האירוע כדי לנסות ולהבין את הנסיבות ואת התנאים בהם נפלה התובעת. המומחה נשאל על פסי התאורה שנטען כי היו על המדרגות וטען בעמ' 33 לפרוטוקול כי כלל לא בדק את פסי התאורה מכוון שלא היה באולם בתנאי חושך. המומחה נשאל לגבי התוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה אולם תשובתו לא הייתה חד משמעית ונראה כי הוא אינו בקיא מאוד בנושא. המומחה נשאל (בעמ' 32 לפרוטוקול) בנוגע לזהות בצבען של המדרגות לצבע הדק. לטענתו למרות שהתקן דורש שינוי בגוון בין שלח לבין הרום של המדרגות, במקרה שלפנינו זה מתקיים. המומחה הודה מאוחר יותר (בעמ' 34 לפרוטוקול), כי אם המדרגות היו בצבע בהיר ונבדלות לחלוטין מהמשטח זה היה יכול למנוע את התאונה מכוון שהתובעת טוענת שלא ראתה מדרגות בכלל. לפיכך יכול להיות שצבע לבן למדרגות היה עדיף על חום.

זאת ועוד; התובעת צירפה תמונות של המדרגות (ראה: ת/1 א). מהתמונות עולה בוודאות כי כמעט ואין הבדל גוון בין הדק למדרגות. בטח ובטח לא כאשר התאורה לא במיטבה. לפיכך אני מוצא את עדותו של המומחה מגמתית ופשוט לא מתיישבת עם העובדות בשטח.

16. עולה מן האמור לעיל, כי במקרה שלפני נראה כי קאלה לא דאגה לכך שינקטו האמצעים הנדרשים לשמירה על ביטחון האורחים במקום. לא היו ליד המדרגות שלטי האזהרה, שהזהירו על קיומן של המדרגות, למרות היותן באותו הגוון של הדק. לא היה מעקה למדרגות והתאורה לא הספיקה, במיוחד כאשר החשיכו את העולם, על מנת לקבל את מלוא "האפקט הדרמטי" בכניסתו של חתן בר מצווה לרחבה. באמצעים פשוטים ויעילים, בהם ניתן היה לנקוט, היה ניתן למנוע את התאונה. קאלה לא טרחה לנקוט באמצעים פשוטים אלה, ובמחדלה הפרה קאלה את חובת הזהירות, המוטלת עליה (ראה: פס"ד ועקנין). הפרה של חובה זו היא הגורם הישיר והיחידי לנזק שנגרם לתובעת. בכך מתמצא יסוד הקשר הסיבתי הדרוש, שבין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק ודומה שעל כך אין חולק.

לפיכך הנני קובע כי הוכחה עוולת הרשלנות המיוחסת לקאלה כלפי התובעת.

היקף הנזק יידון להלן.

היקף הנזק:

17. ראשית לנזקיה של תובעת מס' 2, קופת חולים כללית. ביום 11.4.13 הגיעו תובעת מס' 2 והנתבעות הגיעו להסדר דיוני (ראה עמ' 23 לפרוטוקול) על גובה נזקה של תובעת מס' 2. גובה נזקה נכון ליום 14.1.09 עמד על סך של 19,044 ₪ (קרן).

אשר על כן, הנני קובע כי זה שיעור נזקה (תביעת השיבוב או ההטבה), של נתבעת מס' 2.

כעת נעבור לבחון את נזקה של התובעת מס' 1.

הנכות הרפואית:

18. לאחר הנפילה של התובעת במדרגות בני משפחתה מיהרו לסייע לה והוזמן אמבולנס אשר פינה את התובעת לבית החולים רמב"ם. בבית החולים אובחנה התובעת כסובלת מפריקה של הכתף ושבר ניתוק של הגבשושית הגדולה. נעשה שיחזור סגור של הפריקה אולם בבדיקת CT שנערכה לאחר מכן הודגמה תזוזה משמעותית של הגבשושית הגדולה ושבר ניתוק של החלק הקדמי התחתון של הגלנואיד. בנוסף, בבדיקה קלינית נמצאה צניחה של היד וירידה בפזור רדיאלי. התובעת אושפזה במחלקה האורטופדית וביום 7.2.08, לאחר בדיקת MRI שעברה התובעת היא נותחה ונערך שחזור פתוח וקובע ע"י ברגים. התובעת שוחררה מבית החולים לאחר 11 ימי אשפוז.

הצדדים הגישו חוות דעת אורתופדיות בעניין נכותה הרפואית של התובעת. התובעת הגישה חוות דעת מטעמה של ד"ר רוזנברג נחום, אשר קבע בחוות דעתו כי לתובעת נגרמה נכות רפואית של 32%. מנגד הוגשה חוות דעת מטעם הנתבעים של ד"ר מיכאל טנצמן, שקבע כי לתובעת נותרה נכות של 15%.

לאור המחלוקת בין המומחים מונה פרופ' שלום שטהל כמומחה מטעם בית המשפט. פרופ' שטהל קבע כי לתובעת נותרה כתוצאה מהתאונה נכות משוקללת של 19.25%. ככלל יעדיף ויקבל בית המשפט המלצות המומחים מטעמו על פני המלצות של חוות דעת מטעם הצדדים. במקרה שלפני לא מצאתי לנכון לסטות מכלל זה ולפיכך אני קובע כי נכותה הרפואית המשוקללת הצמיתה של התובעת עומדת על 19.25%.

הנכות התפקודית:

19. לטענתה התובעת, כפי שעולה מתחשיבי הנזק אליהם הופנה בית המשפט בסיכומיה, היא סובלת מהגבלה תפקודית ניכרת המלווה בטיפולים וסבל ממושך בכל תנועה הכרוכה בתנועות הכתף. לטענתה יהיה זה נכון להעמיד את נכותה התפקודית על 20% נכות. לטענת הנתבעות המומחה קבע נכות בגין הגבלה מסוימת בתנועות הכתף אולם נכות זו לא מגבילה את התובעת בביצוע מטלות היום יום ובטיפול בעצמה ובביתה.

שקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את נכויותיה הרפואיות של התובעת בתחום האורתופדי. בשים לב לגילה ולתלונותיה ועל יסוד ממצאיו של פרופ' שטהל, אשר מצא הגבלה בתנועות הכתף, יהיה זה הוגן ונכון להעמיד את גם נכותה התפקודית של התובעת בשיעור משוקלל וקבוע של 19.25%.

נזק הלא ממוני (כאב וסבל):

20. בשים לב לנכות הרפואית המשוקללת כאמור לעיל בגובה של 19.25% ול – 11 ימי האשפוז, הנני פוסק לתובעת פיצוי בראש נזק זה על סך של 60,000 ₪ .

הפסדי השתכרות :

21. התובעת גמלאית לא עבדה עובר לתאונה ולא עובדת לאחר התאונה. היא מתקיימת מקצבת זקנה. על כן אין כל הפסדים בראש נזק זה.

הוצאות רפואיות :

22. אשר להוצאות הרפואיות, אלה לא הוכחו ועפ"י פסה"ד בעניין אלחדד (ע.א 557/95, סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד ואח', פ"ד נא (2) 724), משלא הוכח כי הטיפול הרפואי לו נזקקת או תזדקק התובעת, אם בכלל, איננו נכלל בסל הבריאות אין מקום לפסוק פיצוי כל שהוא בגין ראש נזק זה. עם זאת, מתוך הנחה כי לתובעת היו הוצאות רפואיות מוגברות בעקבות התאונה, הוצאות אשר חלקן לא כוסו ע"י קופת החולים אפסוק לה פיצוי באומדן גלובלי בפריטי נזק אלה. הסכום הראוי שאפסוק כפיצוי בגין ראש נזק זה (לעבר ולעתיד) הוא הסך של 10,000 ₪.

הוצאות ניידות ושונות

23. בהנחה שהתובעת לא קיבלה פיצוי בגין הוצאות נסיעה לטיפולים, במוניות או רכב פרטי, אפסוק לה פיצוי גלובלי של 5,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

עזרת צד ג':

24. שקלתי את טענות הצדדים בנוגע לראש נזק זה, ונראה לי נכון לפסוק פיצוי בגין עזרת צד ג', לעבר (כ-28 חודשים מאז אירוע התאונה ועד היום) וכן לעתיד ולקחתי בחשבון כי יש לפסוק פיצוי בראש נזק זה על פי שיעור גבוה יותר בגין העבר בסמוך לתאונה ונמוך יותר ממועד קביעת נכותה הצמיתה, בהתחשב בחומרת הפציה והחלמתה של התובעת ממנה, גם אם חלק מהעזרה ניתנה ע"י בני משפחה ובהתחשב גם במצבה הרפואי הקודם וגילה של התובע ובעובדה כי קרוב לוודאי הייתה נזקקת לעזרת צד ג' גם עקב סיבות אלה, לפסוק לתובעת

פיצוי באומדן גלובאלי בגין ראש נזק זה (לעבר ולעתיד). הסכום שנראה לי הוא הסך של של 85,000 ₪.

25. סיכום נזקי התובעים הינו אפוא כדלקמן:

א. סה"כ הפיצויים שנפסקו לתובעת מסתכמים בסך של 160,000 ₪.

ב. תביעת ההטבה/שיבוב לתובעת מס' 2 בסך של 19,044 ₪ (קרן), בצירוף הפרשי הצמדה (בלבד) כחוק מיום 14.1.09 ועד לתשלום בפועל.

התוצאה

26. אשר על כן הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת מס' 1 את הסך של 160,000₪. לסכום זה יש להוסיף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ. הסכומים יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

27. בהתאם להוראת סעיף 2 של החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי-גוף), התשכ"ד-1964, וכן לאור חוק הבריאות הממלכתי, הנתבעות ישלמו לנתבעת מס' 2, את הסך של 19,044 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה כחוק החל מיום 14.1.09 וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ.

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום ויישאו הסכומים יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המכירות תמציא את פסק הדין לצדדים

ניתן היום, א' אדר ב תשע"ד, 03 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.