1. בפניי תביעת עיזבון המנוח ורניק סרגיי ז"ל (להלן – "עיזבון המנוח" או "המנוח", בהתאמה) ורעייתו (כתביעת "תלויים"), במסגרתה הם עותרים לקבלת פיצויים בגין מותו של המנוח בתאונת דרכים מיום 2.3.09 (להלן: "התאונה").
2. עפ"י הנטען בכתב התביעה המתוקן, ביום 2.3.09 חצה המנוח מעבר חצייה ונפגע ע"י שני כלי רכב שהיו נהוגים בידי הנתבעת 2 והנתבע מס' 4, ומבוטחים אצל הנתבעת מס' 1, הראל חברה לביטוח בע"מ ו-נתבעת מס' 3, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן-"הראל" או "מגדל", בהתאמה).
3. שתי חברות הביטוח חלוקות בשאלה אם מדובר ב"תאונה מעורבת" כמשמעותה בסעיף 3(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן – "חוק הפלת"ד") אם לאו; בנוסף, קיימת מחלוקת בשאלת הפיצויים.
4. בתיק נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התביעה העידו שני עדים: רעיית המנוח, התובעת מס' 2 אסיה ורניק בעצמה (להלן: "אסיה") וגב' עדינה דנה, מנהלת מחלקת תשלומים בוועידת התביעות בביטוח הלאומי (להלן: "עדינה"); מטעם הנתבעות מס' 1 ו- 2 העידו ארבעה עדים: בוחני התנועה, רס"מ שי נטל (להלן: "רס"מ שי") ורס"מ וקנין אשר (להלן: "רס"מ אשר") וכן נתבעת מס' 2 סיגל אלפרין בעצמה (להלן: "סיגל") ועו"ד יוגב לוי, כעד לתאונה (להלן: "עו"ד לוי"); מטעם הנתבעים מס' 3 ו- 4 העיד עד יחיד: הנתבע מס' 4 בעצמו, מר שאלתיאל יוסף (להלן : "יוסף"). הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפני לצורך הכרעה.
5. יצוין כי הצדדים אינם חלוקים כי המנוח קיפד את חייו כתוצאה מהתאונה. הצדדים חלוקים בשאלה האם מדובר בתאונת דרכים "מעורבת", וכן חלוקים בשאלת גובה הנזק ואופן חלוקתו בין הצדדים (אם בכלל).
6. שתי שאלות לדיון והכרעה:
   1. האם המנוח נפגע בתאונת דרכים "רגילה" לה אחראי באופן בלעדי יוסף, או בתאונת דרכים "מעורבת" לה אחראים ביחד ולחוד יוסף וסיגל?
   2. השאלה הנוספת הנה מה גובה הפיצוי לו זכאים התובעים עקב התאונה?

האם מדובר בתאונת דרכים "רגילה" או "מעורבת"

1. כאמור אין מחלוקת : כי המנוח מצא את מותו עקב התאונה נשוא התביעה; כי התאונה מהווה "תאונת דרכים" לפי סעיף 1 לחוק הפלת"ד; כי במידה ויקבע ביהמ"ש שמדובר בתאונה "מעורבת" הרי המבטחות הראל ומגדל יישאו בפיצויים בחלקים שווים.

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה: האם מדובר בתאונת דרכים "רגילה" שבה היה מעורב רק נהג רכב הפיג'ו (יוסף) או שמדובר בתאונה "מעורבת" שבה הייתה מעורבת גם נהגת רכב המזדה שנסעה מאחורי הפיג'ו (סיגל).

תאונה מעורבת מוגדרת בסעיף 3 לחוק הפלת"ד כדלקמן:

"3. תאונה שבה מעורבים מספר כלי רכב

(א) .....

(ב) נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב, בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד; בינם לבין עצמם ישאו בנטל החיוב בחלקים שווים. לעניין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע".

(ההדגשות אינן במקור ג'.נ).

1. בפסק דין של בית המשפט העליון בע"א 1675/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ, (לא פורסם, 31.10.07) פורשה דרישת "המגע" בסיפא של סעיף 3(ב) לחוק הפלת"ד באופן שאין די במגע פיזי בין מספר כלי הרכב המעורבים בתאונה (ככל שיוכח) כדי לייתר את דרישת הקשר הסיבתי בין אותו "מגע" או "מעורבות" לבין נזקי הגוף שנגרמו לנפגע (ראו סעיף 5 לפסה"ד):

"...אליבא דאררט, המסתמכת על הסיפא לסעיף 3(ב), די במגע בין שני כלי הרכב על-מנת לראות באאודי כמעורבת בתאונה, וזאת אף-על-פי שלא מתקיים קשר סיבתי בין המגע בין שני כלי הרכב לבין פגיעתה של סוהא. גישה זו אין לקבל. אילו אימצנו אותה, הרי שגם אם רכב היונדאי היה ממשיך בנסיעתו, וכעבור קילומטר היה פוגע ברכב נוסף בכביש – זה האחרון היה נכנס לתמונת כלי הרכב המעורבים בפגיעתה של סוהא. אין זה הגיוני ואין זה מתיישב עם מבנה החוק. בעניינו, רכב האאודי לא היה מעורב בתאונה שבה נפגעה סוהא כהולכת רגל. די בניתוק הסיבתי בין הפגיעה בסוהא לבין המגע המאוחר יותר בין שני כלי הרכב (היונדאי והאאודי) כדי לשלול את האפשרות לראות באאודי רכב המעורב באירוע התאונה שבו נפגעה סוהא. אכן הוראת סעיף 3 לחוק בוחנת את "המעורבות" בתאונה במשקפי "המגע". אלא, שבכך אין כדי לייתר את דרישת הקשר הסיבתי. הוראת סעיף 3 לחוק יוצרת מנגנון של יריבות בתובענה והסדר פנימי לחלוקת החבות, אך בשום פנים אינה באה להוסיף חבות או להטיל אחריות על מי שאינו מעורב בגרימת התאונה". (ההדגשה אינה במקור ג'.נ).

1. עפ"י גרסת התביעה נפגע המנוח, בעת חציית כביש ברגל, ע"י שני כלי רכב שהיו נהוגים בעת התאונה בידי סיגל ויוסף. יצוין כי על אף חשיבות העניין לצורך הכרעה בשאלה האם מדובר בתאונה מעורבת או רגילה אין התייחסות בגרסת התובעים בכתב תביעתם לשאלה האם "המעורבות" הנטענת של שני כלי הרכב (רכב הפיג'ו והמזדה) התבטאה במגע פיזי של כל אחד משני כלי הרכב במנוח (ביחד או בזה אחר זה) או שרכב הפיג'ו שבו נהג יוסף פגע תחילה במנוח ואילו המעורבות של רכב המזדה שבו נהגה סיגל התבטאה במגע פיזי בין המזדה לרכב הפיג'ו בעת התאונה.
2. מחומר הראיות עולה כי עדי התביעה לא היו עדים לתאונה ולפיכך אין ביכולתם להעיד לגבי נסיבות התרחשותה ו/או מידת מעורבותם של מי מהרכבים נשוא התביעה. עם זאת, כעולה מחקירתו הנגדית של יוסף הוא עצמו מודה כי רכב הפיג'ו שבו נהג בעת התאונה הוא זה שפגע פיזית במנוח בעת שהאחרון ניסה לחצות את הכביש מכיוון ימין לשמאל (עמוד 20 לפרוטוקול שורות 16-18):

"ביום התאונה, נסעתי מחיפה לכיוון ת"א, כשהגעתי למעבר חציה, נסעתי במהירות 70 קמ"ש, היה אור ירוק. בדיוק כשהייתי במעבר החצייה, בא הבן אדם ונשכב על צד ימין של רכבי ולא יכולתי לעשות כלום. עצרתי במקום וזהו".

ראו גם הודעותיו של יוסף במשטרה מיום 2.3.09 ו- 15.3.09 (מוצגים נ/5 ו- נ/6), שם מודה יוסף לראשונה בפני המשטרה, מס' שעות לאחר אירוע התאונה, כי הוא זה שפגע ברכבו במנוח (בין היתר, מוצג נ/5 עמוד 9 ): "הבחנתי בה.ר ורציתי לבלום אך ה.ר היה כבר בפינה של הרכב. אני פגעתי בה.ר...".

1. כפי שצוטט לעיל, על מנת לבסס את המסקנה כי מדובר בתאונה מעורבת ולא תאונה רגילה יש להוכיח כי נוסף על פגיעת רכב הפיג'ו במנוח (שאינה במחלוקת כנה) היה מגע נוסף גם בין רכב המזדה לבין המנוח או מגע בין המזדה לרכב הפיג'ו.
2. לאחר שבחנתי היטב את חומר הראיות הגעתי למסקנה כי לא הוכח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי רכב המזדה היה מעורב בתאונה נשוא התביעה עפ"י מבחנו של סעיף 3(ב) לחוק הפלת"ד, וזאת מהנימוקים הבאים:
   1. מצד התביעה אשר טענה כי מדובר בתאונה מעורבת לא הוצגה כל ראיה או עדות לכך שרכב המזדה היה מעורב בתאונה נשוא התביעה, מעבר לכך שרכב המזדה נסע מאחורי הרכב הפוגע (הפיג'ו), עובר לתאונה. בעניין זה יש לציין כי עדי התביעה העידו אך בשאלת הנזק ולא בשאלת החבות. יחד עם זאת מותר להניח כי התובעים הותירו את מלאכת הבאת הראיות לעניין סיווג התאונה לנתבעים.

• 1. מעדות סיגל ויוסף עצמם עולה כי רכב המזדה לא פגע במנוח ו/או ברכב הפיג'ו בעת התאונה. במהלך חקירתו הנגדית נשאל יוסף בעניין זה והשיב (עמוד 29 לפרוטוקול שורה 25): "עמדתי ליד רכב המשטרה וליד אוטו המאזדה. לא יודע אם הוא (הכוונה לרכב המזדה ג.נ) פגע או לא פגע". ובהמשך חקירתו הנגדית לעו"ד קוגן –יונתן (עמוד 21 לפרוטוקול שורות 17-19):

"ש. אני מקריאה לך מעדותך השנייה במשטרה, שם נשאלת האם הרגשת מכה (הכוונה למכה נוספת, מעבר לפגיעת רכב הפיג'ו במנוח, ג.נ) בזמן התאונה ואמרת שלא.

ת. נכון. אני לא ראיתי מה נעשה סביבי. הייתי עסוק בעצירת הרכב".

יש לציין כי במהלך חקירתו השנייה של יוסף במשטרה מיום 15.3.09 חזר יוסף על גרסתו הראשונה לתאונה לפיה הוא זה שפגע ברכבו במנוח בעת התאונה, תוך שהוא מוסר כי לא היה כל מגע בין רכבו לבין רכבים אחרים שהיו על הכביש בעת התאונה או מגע בין המנוח לבין רכבים אחרים, שורות 37- 40 לנ/6:

"שאלה: באיזה חלק של רכבך נפגע ה"ר?

תשובה: בחלק הימני הוא פגע לי במראה הימנית ושבר לי אותה.

שאלה: האם הרגשת מכה כל שהיא מאחור בזמן התאונה או לאחר שכבר עצרת ?

תשובה: לא.

גם עדותה הראשית של סיגל לא נסתרה בבית המשפט. עולה מחקירתה הנגדית כי שמרה מרחק "נסיעה רגיל" בין רכבה לרכב הפיג'ו שנסע בנתיב השמאלי של הכביש לפניה. (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 10 -11), וכי הנזק שנגרם בחלק הקדמי של רכב המזדה לא נגרם כתוצאה מפגיעת המנוח ו/או מפגיעת רכב המזדה ברכב הפיג'ו שנסע לפניו אלא מחלקים שניתקו מרכב הפיג'ו בעת התאונה ועפו לעבר רכב המזדה (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 12-13):

"הפגיעה שהייתה לי בפגוש הקדמי לא הייתה לפני התאונה. היא קרתה בעקבות חלקים שעפו מרכב הפזו. ראיתי חלקים אח"כ על הרצפה..".

תימוכין לעדותה של סיגל לעניין נסיבות פגיעת רכב המזדה במהלך התאונה היא מסקנתו של בוחן התנועה רס"מ וקנין שחקר את התאונה ואשר אישר במהלך חקירתו הנגדית כי לא היה מגע בעת התאונה בין המנוח לרכב המזדה או בין רכב המזדה לרכב הפיג'ו (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 8-9):

"לפי המסקנות והממצאים שלי, לא היה מגע בין רכב ב' שהוא רכב המזדה שנסע אחרי רכב הפז'ו לבין הולך הרגל המנוח. גם לא היה מגע בין שני הרכב".

עוד אישר רס"מ וקנין בחקירתו הנגדית את גרסת סיגל כי הנזק שנגרם לרכב המזדה נגרם כתוצאה מחלקים שנשברו או ניתקו מרכב הפיג'ו בעקבות פגיעת המנוח ועפו לעבר רכב המזדה שנסע מאחורי רכב הפיג'ו ופגעו בחזית רכב המזדה וגרמו לו נזק (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 10-13):

"לשאלתך אם לפי המסקנות שלי, הנזק שנגרם לרכב המזדה הוא משברים או חלקים שנתלשו מהפזו לאחר הפגיעה של הפזו בהולך הרגל, אני עונה שאני קבעתי שהרכב (צ.ל "הנזק" ג.נ) שנגרם למזדה הוא כתוצאה מגוף המראה שנתלש מרכב הפז'ו ונזרק לכיוון המזדה. זו קביעתי. הפנס איתות ימני של הפז'ו נפגע מגוף הולך הרגל ונזרק".

עוד אוסיף ואציין כי רס"מ וקנין נשאל בחקירתו הנגדית לגבי עצם אפשרות קיומו של "מגע" בין רכב הפיג'ו לבין רכב המזדה בעת התאונה במסגרת בדיקתו הוא השיב כי אפשרות זו נבחנה על ידו אך נדחתה לאור הפרשי הגובה בין כלי הרכב המעורבים, ואף נשללה גם לאור עדויות הנהגים המעורבים עצמם (עמוד 11 לפרוטוקול שורות 5-7):

"לשאלתך אם בחנתי אפשרות שרכב המזדה פגע ברכב הפזו, אני עונה שקירבתי את רכב המאזדה לפזו והגבהים שונים. אני שולל שהיה מגע בין שני כלי הרכב. גם הנהגים מהעדויות שלהם שוללים זאת".

• 1. הנתבעים מס' 3- ו- 4 העלו בסיכומיהם לראשונה את הגרסה לפיה לאחר שהמנוח נפגע ע"י רכב הפיג'ו שהיה נהוג בידי יוסף הוא הועף ונפגע ע"י רכב המזדה שנסע מאחורי רכב הפיג'ו. טענה זו אינני מקבל. ראשית, גרסה זו הועלתה לראשונה ע"י הנתבעים 3 ו- 4 לראשונה בסיכומיהם ולאחר שנשמעו מלוא ראיות הצדדים. שנית, מחקירתו הנגדית של עו"ד יוגב לוי, שהיה עד לתאונה עולה כי הוא לא ראה בזמן אמת את המנוח פוגע ברכב הפיג'ו ו/או פוגע ברכב המזדה לאחר התאונה, כך שעדותו אינה יכולה לתמוך בטענת הנתבעים 3 ו- 4 הנ"ל.

מההודעה שנגבתה מעו"ד לוי במשטרה (נ/4) עולה כי אין הוא יודע להעיד האם היה מגע בין המזדה למנוח אך להערכתו רכב המזדה לא פגע במנוח שורות 8-10:

"...מה שאני יכול להגיד כמעט בוודאות זה שאותו אדם "עף" לעבר המזדה, לדעתי המזדה לא פגעה בו, ראיתי שהוא מרחף ועף לכיוון המזדה, אני לא יודע אם הוא נגע במזדה, אבל ראיתי אותו מתרומם עוד לפני המזדה".

כאשר נחקר עו"ד לוי בביהמ"ש בעניין הגרסה שמסר בפני המשטרה לגבי התאונה השיב (עמוד 17 לפרוטוקול שורות 1-2):

"ש. מסרת בעדותך במשטרה שלדעתך המאזדה שנסעה לפניך בנתיב השמאלי לא פגעה בהולך הרגל.

ת. איני יודע אם הולך הרגל פגע במזדה כשהוא עף. הולך הרגל עף על המאזדה ונזרק לצד ימין של הרכב שלי.

ש. אני מפנה אותך לעדותך, שם אמרת שלדעתך המזאדה לא פגעה בו.

ת. התכוונתי שהמאזדה לא הראשונה שפגעה בו. אם היה מגע בין המאזדה לבין הולך הרגל איני יודע. ....אמרתי שלעניות דעתי המאזדה לא הפוגע, כיון שאילו המאזדה היה פוגע, לא הייתה סיבה לפזו לעצור. הוא לא היה רואה את הפגיעה.

ש. ראית את המנוח בנתיב המרכזי?

ת. נכון בצד שלי. אנו היינו בצד השמאלי. ההודעה מוגשת ומסומנת נ/4.

אני גם לא ראיתי את הפגיעה של הפז'ו בהולך הרגל.

במהלך חקירתו הנגדית העיד עו"ד לוי כי למיטב זכרונו היו "שתי חבטות", אם כי חזר והדגיש כי אין לו מושג והוא לא ראה פיזית אם היה מגע בין המזדה לבין המנוח (עמוד 17 לפרוטוקול שורות 24-32 ועמוד 18 לפרוטוקול שורות 1-8):

"ש. לפי עדותך, ייתכן כי שני המכוניות פגעו.

ת. לא ראיתי את הפזו פוגע בהולך הרגל. ראיתי את הולך הרגל מועף לכיוון המאזדה ונזרק הצידה לצד ימיני.

ש. ז"א, אם אנו רואים פגיעות ברכב המאזדה, פגיעה בצד שמאל של המאזדה בפגוש, יכול להיות שזה נגרם כתוצאה מהפגיעה?

ת. יכול להיות שכתוצאה מהפגיעה ויכול להיות מסיבה אחרת.

ש.ת. איני יודע מי פגע בהולך הרגל. אני יודע בוודאות אם המנוח עף על המאזדה ונזרק בחזרה. שתי מכות. לא ארוע אחד, נזרק לכיוון המאזדה ואז נזרק לכיוון הכביש. אין לי מושג אם היה מפגש בין המאזדה להולך הרגל".

ש. האם ראית מפגש בין הולך הרגל בין רכב המאזדה?

ת. אני לא ראיתי פיזית. אני יכול לומר שמבחינת איך שאני זוכר, היו שתי חבטות.

ובהמשך בחקירתו הנגדית:

ש. דיברת על שתי חבטות. אתה לא מזכיר את זה באופן פוזיטיבי בעדותך. בעדותך במשטרה אמרת שהמנוח עף לכיוון המאזדה. לא אמרת את שתי החבטות. איך אתה מסביר את זה?

ת. בוודאי שלא שמעתי שום חבטה. מבחינת איך שאני זוכר את זה, הוא עף לכיוון המאזדה ואח"כ ימינה. איני יודע אם היה או לא היה מגע".

13. לטעמי, הנתבעים 3 ו-4 אינם יכולים להיבנות מעדותו של עו"ד לוי בביהמ"ש כראיה להוכחת טענתם לתאונה מעורבת, דהינו כי בזמן התאונה המנוח נפגע פעם נוספת ע"י רכב המזדה מיד לאחר פגיעתו ע"י רכב הפיג'ו משלושה נימוקים עיקריים: ראשית, עו"ד לוי עצמו העיד כי אומנם ראה את המנוח עף באוויר לעבר רכב המזדה אך לא ראה או שמע פגיעה של רכב המזדה במנוח. שנית, עו"ד לוי העיד כי למיטב זכרונו היו "שתי חבטות" אך לא ראה את המנוח נפגע ע"י רכב הפיג'ו, כך שלא ברור כיצד לשיטתו נפגע המנוח פעמיים. שלישית, ניתן היה לצפות בנסיבות העניין, לסימנים של פגיעת המנוח ברכב המזדה, כגון מעיכות ולחיצות בפח, סימני דם, וכיוצא באלה, שניתן להניח שהיו מוצאים את ביטויים בדו"ח המשטרה, אם הייתה אינדיקציה למגע כלשהו בין המנוח לבין רכב המזדה, ובל נשכח שמדובר על פגיעה באדם מבוגר בכביש ראשי במהירות 70 קמ"ש ובעוצמה שהעיפה אותו באוויר לעבר רכב נוסף שנסע מאחורי הרכב הפוגע במהירות של 60 קמ"ש (ראו נ/3). כל תיאוריית "שתי החבטות", היא השערה או סברה אישית של עו"ד לוי בהשקפה בדיעבד על אירוע התאונה, ולא עדות ממקור ראשון.

14. ולעניין הנזק:

א. המנוח, יליד 3/6/1928, נהרג בתאונת הדרכים בהיותו בן 81 שנים. המנוח הותיר אחריו אלמנה, ילידת 1931, כאשר אין מחלוקת כי היא היורשת היחידה. עובר לפטירתו של המנוח היתה הקופה המשותפת כדלקמן: גמלת זקנה מיוחדת כולל השלמת הכנסה עם תוספת עבור בת הזוג בסך 3,748 ₪ לחודש. רנטה מגרמניה בסך 1,380 ₪ לחודש. פנסיה של המנוח מרוסיה בסך 245 ₪ לחודש, פנסיה של האלמנה מרוסיה בסך 409 ₪. סה"כ הקופה המשותפת הינה 5,782 ₪ לחודש. בהתאם לכך, ועל פי שיטת הידות, שוויה של ידה אחת הינה 5,782 ₪ לחלק ל – 4 ידות (מנוח, אלמנה, משק בית, חסכון) 1,445 ₪. מכאן ששלוש הידות של העזבון בניכוי ידת המנוח עומד על סך 4,337 ₪.

ב. הכנסותיה של האלמנה נכון להיום הינן כדלקמן: קצבת זקנה מהמל"ל בסך 2,920 ₪ לחודש. פנסיה של האלמנה מרוסיה בסך 409 ₪. סה"כ הכנסות האלמנה כיום הינן 3,329 ₪.

ג. בהתאם לאמור בשתי הפסקאות לעיל, ניתן לחשב את ההפסד החודשי שנגרם לאלמנה כדלקמן: 4,337 ₪ (3 ידות העזבון בניכוי ידת המנוח) בניכוי 3,329 ₪ (סה"כ הכנסות האלמנה להיום) והתוצאה המתקבלת הינה 1,008 ₪.

ד. ההפסד המגיע לאלמנה בגין העבר: הפסד חודשי בסך 1,008 ₪ כפול 50 חודש עד היום והסכום המתקבל הינו – 50,400 ₪.

ה. לגבי העתיד: בחנתי את טענות הצדדים אשר התייחסו לגילו של המנוח, מצבו הרפואי וקשיי התפקוד שלו, לרבות השפעת נתונים אלה על תוחלת החיים ונחה דעתי לפסוק פיצוי בגובה 2/3 מחישוב אריתמטי עד תום תוחלת החיים, דהיינו עבור 3 שנים. החישוב המתקבל הינו: 1,008 ₪ כפול 36 חודשים, כפול 2/3, הסכום המתקבל הינו 24,192 ₪.

ו. הוצאות קבורה ומצבה: שקלתי את טענות הצדדים ונחה דעתי לפסוק פיצוי על דרך האומדנה בסך 10,000 ₪.

ז. הנזק הלא ממוני: אני פוסק לעיזבון 45,000 ₪.

ח. אובדן שירותי בעל: אמנם האלמנה העידה בבית המשפט כי המנוח היה גבר בריא וחכם והוא היה מארגן חוגי בריאות לאנשים ואף הולך כל יום שש קילומטר בבוקר ובערב ועושה קניות וכו', אך לא ניתן להתעלם מגילו של המנוח ובעיקר מצבו הרפואי, לרבות הרישומים כפי שעולים ממסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט. לדעתי, ראוי לפסוק פיצוי על דרך האומדנה, אותו אני מעמיד על סך 25,000 ₪.

15. אשר על כן, אני מחליט כדלקמן:

א. אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעים 1+2. בנסיבות המקרה ולאור נימוקי ההכרעה בשאלת החבות, אני מחליט לחייב את הנתבעים 3+4 הדדית לשלם לנתבעים 1+2 באמצעות בא כוחם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ כולל מע"מ לתשלום תוך 30 יום.

ב. אני מקבל את התביעה נגד הנתבעים 3+4 ומחייב אותם הדדית לשלם לתובעים באמצעות בא כוחם את הסך 154,592 ₪.

ג. הנתבעים 3+4 ישלמו לתובעים באמצעות בא כוחם החזר אגרת משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.

ד. הנתבעים 3 + 4 יישאו ביתרת אגרה שתחול בתיק זה.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"ג, 17 יוני 2013, בהעדר הצדדים.