עניינה של החלטה זו - בקשה להארכת מועד לביצוע צו סגירה של עסק.

1. רקע ועובדות

כנגד המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") הוגש בשנת 2009 כתב אישום אשר ייחס לה עבירה של ניהול עסק לממכר פירות וירקות ברחוב תרנ"א 20 בחדרה (להלן: "העסק"), החל מיום 18.2.08, בלי שהיה בידה רישיון עסק כדין.

המבקשת הודתה בעובדות כתב האישום, הורשעה על פי הודאתה ובגזר הדין מיום 12.7.11 ניתן, בין היתר, צו לסגירת העסק, שמועד ביצועו נדחה בשישה חודשים (להלן: "צו הסגירה").

כעולה מהבקשה, המבקשת 2 הינה חברה בע"מ המנהלת את העסק בפועל. יצויין כי המבקשת 2 לא הייתה צד להליכים קודמים שנגעו לעסק.

עוד עולה מהבקשה כי עד היום צו הסגירה לא בוצע ואך ביום 3.4.14 מסרה המשיבה למבקשת דרישה לביצוע צו הסגירה תוך 7 ימים (נספח ד' לתגובת המשיבה).

ביום 1.5.14 מסרה המשיבה למבקשת דרישה שניה לביצוע צו הסגירה, לביצוע באופן מיידי.

ביום 5.5.14 הגישה המבקשת 2 לבית המשפט השלום בחדרה בקשה למתן צו מניעה, שיאסור על המשיבה לפעול לסגירת העסק באופן מיידי ועתרה בין היתר למתן אורכה לביצוע הצו עד ליום 1.7.14 (תיק 6020-05-14).

ביום 11.5.14 דחה בית המשפט את הבקשה בהעדר סמכות עניינית, תוך מתן אורכה להגשת הבקשה לערכאה המוסמכת.

ביום 15.5.14, בחלוף שנתיים וארבעה חודשים מהמועד שנקבע לביצוע צו הסגירה, הגישו המבקשות "בקשה דחופה לדחיית מועד ביצועו של צו לסגירת העסק", היא הבקשה דנן.

2. טענות הצדדים

לטענת המבקשות סגירת העסק הינה בלתי מידתית, פוגעת בזכויות יסוד חוקתיות ומהווה "מכת מוות" לעסק, אשר תוביל לאסון כלכלי כבד למבקשות, לעובדים ולספקים הנותנים שירות לעסק.

עוד טוענות המבקשות כי הן חתמו על הסכם שכירות להעתקת העסק למבנה אחר החל מיום 1.7.14 ולכן יש ליתן להן אורכה בת כחודש ימים על מנת שישלימו את העברת העסק תוך מניעת פגיעה כלכלית אנושה בהן ובעובדים.

ב"כ המבקשות טען כי יש בבקשה משום טעם משכנע להעדיף את האינטרס הפרטי על פני האינטרס הציבורי וליתן אורכה לביצוע צו הסגירה, בהפנותו להחלטת בית המשפט השלום בחדרה בתיק אחר (חע"מ 1381/07), ממנה ביקש ללמוד לענייננו.

ב"כ המבקשות הוסיף וטען כי המשיבה נוקטת אכיפה בררנית כלפי המבקשות, הפנה לשיהוי בו נקטה המאשימה ביישום הצו וטען כי השימוש שנעשה במקרקעין תואם את ייעודם.

לטענת המשיבה מדובר בעסק המתנהל ללא רשיון משנת 2008, מבלי שהוגשה בקשה לקבלת רשיון עסק או בקשה עדכנית לקבלת היתר ולפיכך, משלא קיים כל אופק תכנוני לעסק, אין כלל מקום לדון בבקשה כגון דא.

עוד טענה המשיבה כי פעולתה אל מול המבקשות נעשתה במסגרת מבצע אכיפה שהיא מפעילה בתחומי העיר בהתאם למדיניות האכיפה החדשה של העיריה ולא זו בלבד שלמבקשות הייתה שהות של כשלוש שנים לביצוע צו הסגירה, הרי שגם עתה ניתנה להן שהות של כ- 45 יום להיערך לביצוע הצו ואין בנסיבות שפורטו בבקשה נסיבות המצדיקות מתן אורכה.

3. דיון

3.1 סמכות בית המשפט לדון בבקשה

שאלת סמכותו של בית המשפט לדחות מועד כניסתו לתוקף של צו סגירה, בהיעדר הוראה מפורשת לעשות כן, נדונה והוכרעה לאחרונה ברע"פ 4384/13 מ"י נ' מיאו והאו בע"מ (3.3.14), בו נקבע כי: "בית המשפט מוסמך לדחות את ביצוע הצו לפרק זמן סביר, ואף להוסיף לדחותו מעת לעת לבקשת מי מהצדדים (או שניהם), בהתחשב במכלול נסיבות העניין (ראו והשוו: עניין מלון רות, בעמ' 419; בר"ם 6085/03 אביוב נ' ועדת הערר המחוזית [פורסם בנבו] (24.9.2003); ניסן שריפי "הסמכות לעכב ביצוע של צו סגירה לעסק" מקרקעין ט(1) 3 (2010)). האיזון בין השיקולים המתחרים נדרש להוביל לתוצאה סבירה ומידתית".

מכאן כי קיימת סמכות לבית המשפט לדון בבקשה כגון דא.

3.2 דיון במעמד הצדדים

שלא כבדיני התכנון והבניה, אשר הסדירו את אופן הגשת הבקשה למתן אורכה לביצוע צו הריסה, בדיני רישוי עסקים לא קיימות הוראות דומות. יחד עם זאת, משמדובר בצווים בעלי אופי דומה (צו הריסה וצו סגירה) ובשים לב לאופיו של צו הסגירה שהינו קיצוני פחות מצו הריסה, סבורה אני כי ניתן להקיש מדיני התכנון והבניה בעניין זה גם לענייננו.

בדומה לבקשות לדחיית מועד ביצועם של צווי הריסה, גם בקשות לדחיית מועד ביצוע צו סגירה, מוכרעות על יסוד נתונים אובייקטיביים הניתנים להוכחה במסמכים. כי כך, לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה לא מצאתי כי דיון במעמד הצדדים יתרום תרומה משמעותית להכרעה בבקשה.

יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"פ 6547/08 ניסים סלע ואח' נ' מדינת ישראל (31.7.2008), שם אמנם נדונה בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה, אולם על משקל קל וחומר, כאמור לעיל, סבורה אני כי ניתן להקיש מכך גם לענייננו. וכך נקבע:

"אשר לשאלה האם חייב היה בית המשפט המחוזי לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע, לטעמי, כאשר סבור בית המשפט כי דינה של בקשה לעיכוב ביצוע להידחות על הסף וכי לא תהיה תרומה משמעותית לדיון במעמד הצדדים, אין מוטלת עליו חובה כזאת. יצויין, כי במקרה דומה לענייננו, בעניין סבן הנזכר לעיל, ציינה כבוד הנשיאה ד' ביניש במפורש, כי היא נמנעת מלהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע, על אף טענה שהועלתה בעניין זה על ידי המערערים (ראו סעיף 4 להחלטה). בנוסף, בע"פ 5419/08 בן משה נ' הועדה האזורית לבנין ערים חוף השרון (לא פורסם, [פורסם בנבו] 17.6.2008) דחתה כבוד השופטת ע' ארבל בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה, בין היתר, בשל שיהוי בהגשתה, וזאת מבלי לקיים כלל דיון במעמד הצדדים, ואף מבלי לקבל תגובה. מכאן, שבמקרים מתאימים, ניתן לדחות בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה אף בלא קיום דיון במעמד הצדדים, ולא יהיה בכך, כשלעצמו, כדי לפסול את ההחלטה מיסודה".

לאחר שניתן פסק דין סלע הנ"ל, נכנסו לתוקפן תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008 (להלן: "התקנות"). בתקנה 4(א) נקבע כי "בית המשפט רשאי, לאחר שעיין בבקשה, לקבוע שאין היא מצריכה דיון במעמד הצדדים, וייתן לגביה החלטה מנומקת בכתב".

ברוח הדברים האמורים לא מצאתי לקיים דיון במעמד הצדדים במקרה דנן.

3.3 השיקולים לעיכוב ביצוע צו סגירה

לא אחת נקבע בפסיקה כי תכליתו של חוק רישוי עסקים היא להגן על אותם אינטרסים חברתיים וציבוריים שנקבעו בסעיף 1 לחוק המגדיר מהם עסקים טעוני רישוי. מטעם זה ובשל חשיבותם של אינטרסים אלו, הוגבל חופש העיסוק ביחס לאותם עסקים ששר הפנים קבע כי הם טעוני רישוי בצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995, בו גם נקבעו מטרות הרישוי ביחס לכל אחד מן העסקים שנקבעו בצו.

ברע"פ 4270/03 מדינת ישראל נ' תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (1.12.2004) עמד בית המשפט העליון על תכלית חוק רישוי עסקים וכך קבע:

"ובכן, מטרתו של החוק היא לשמור ולהגן על ערכים שונים הנתפשים בחברתנו כערכים חשובים, ולקיומם של ערכים אלה נכונים אנו לצמצם את חופש העיסוק על דרך הטלתן של הגבלות להפעלתו של 'עסק'. כך הוא הערך של שלום הציבור, כך הוא הערך של שמירה על בריאות הציבור ובטיחותו, כך הוא הערך של שמירה על איכות הסביבה ואיכות החיים בכלל וכך הם הערכים האחרים המנויים, אחד אחד בשורה עורפית, בהוראת סעיף 1(א) שלחוק רישוי עסקים. אלו הן תכליותיו המוצהרות, הברורות והחד-משמעיות של החוק: פיקוח על 'עסקים' ועל בתי-עסק להגנה על מטרות חברה וסביבה אלו ואחרות. עצם קיומו והפעלתו של עסק עלול לסכן ולפגוע בעניינים החשובים לכלל, ובאמצעות החוק מבקשים אנו לוודא כי כל 'עסק' ו'עסק' ינַהג דרכיו כך שאותם ערכים לא ייפגעו ולא יינזקו".

כך גם נקבע כי צו לסגירת עסק אינו בגדר עונש, שכן תכליתו של הצו הינה הסרת המפגע הנגרם מכך שהעסק פועל ללא רישוי, וממילא ללא פיקוח ומבלי שעמד בדרישות שנקבעו בחקיקה ובכללן רמת תברואה נאותה, עמידה בדרישות בטיחות ושאר הדרישות שבהן על העסק לעמוד כתנאי לקבלת רישיון. תכלית נוספת של צו לסגירת עסק היא תכלית תכנונית, אם נמצא שמבנה העסק נבנה ללא היתר, או תוך עשיית שימוש בנכס בניגוד לתכניות החלות במקום או בחריגה ממנו.

בפסיקה נקבע כי הטעם העיקרי למתן ארכה לביצועו של צו הריסה, הוא כאשר רישיון הבניה נמצא בהישג יד ורק עיכוב פורמאלי מעכב את הכשרת המבנה (ראו לעניין זה רע"פ 3146/07 ג'דיר נ' מדינת ישראל הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (ניתן ביום 12.4.07)), או על מנת למנוע תוצאות קשות ובלתי צודקות, אם למשל "יש סיכוי כי המבנה יזכה בהכשר תוך זמן קצר" (ראה לעניין זה רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו" (2002)).

עולה אם כן, כי בבוא בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו אם להאריך את המועד לביצועו של צו הריסה, אם לאו, בהתאם לסמכות הנתונה לו בסעיף 207 לחוק התכנון והבניה, שומה עליו לבחון בעיקר שני שיקולים מרכזיים. האחד - הסיכוי הריאלי כי תוך זמן סביר יינתן היתר בניה; האחר - איזון בין טובת הפרט לבין טובת הכלל.

כאמור, צו הריסה הינו צו שתוצאותיו בלתי הפיכות, בעוד תוצאותיו של צו סגירה הינן הפיכות שכן ניתן יהא להורות על פתיחת העסק מחדש מקום בו יעמוד בדרישות החוק והתקנות.

בע"פ 242/65 היועץ המשפטי לממשלה נגד חברת מלון "רות" בע"מ (17.11.1965) נקבע כי בית המשפט מוסמך לדחות את מועד ביצועו של צו הסגירה אם מראה הפרט, בעל העסק, טעם משכנע המצדיק להעדיף את האינטרס שלו על פני אינטרס הציבור המחייב את סגירת העסק. תוך שהדגיש כי "השימוש בכוח זה חייב להיות קפדני וייעשה רב במקרים מיוחדים ולתקופת זמן קצובה וקצרה יחסית הנראית הכרחית למניעת נזק מיותר לנאשם או לאנשים אחרים העלולים להיפגע כתוצאה מסגירה מיידית של העסק".

3.4 מן הכלל אל הפרט

המבקשת מנהלת עסק לממכר פירות וירקות מאז שנת 2008 על אף שהיא מעולם לא הגישה בקשה לרישיון עסק. המבקשת אף לא קיבלה היתר לשימוש שהיא עושה במבנה.

המבקשת הורשעה בעקבות הודאתה בביצוע עבירה של ניהול עסק ללא רשיון וניתן נגדה צו סגירה לעסק, שביצועו נדחה בששה חודשים.

משך כל התקופה האמורה ישבה המבקשת בחיבוק ידיים ואך בחלוף כשנתיים וארבעה חודשים לאחר כניסתו של צו הסגירה לתוקף, בשל שליחת שני מכתבי התראה ודרישה לקיום הצו על ידי המשיבה, פנתה המבקשת בבקשה דנן ולדידי יש בכל אלה כדי לדחות את הבקשה.

יחד עם זאת, מבלי להפחית מחומרת העבירה ומההשלכות של ניהול עסק ללא רשיון הרי שלא ניתן להתעלם מהסכם שכירות חתום אותו הציגה המבקשת (נספח ד' לבקשה), לפיו ביום 1.7.14 – בעוד כחודש ימים – היא עתידה להעביר את העסק למבנה אחר.

בנסיבות מיוחדות אלה ובשים לב לשיהוי שנקטה המשיבה באכיפת ביצוע צו הסגירה מצאתי להיענות לבקשה, מבלי שיהיה בכך כדי להוות תקדים לבאות.

4. סוף דבר

הריני מאריכה המועד לביצוע צו הסגירה לעסק עד ליום 6.7.14.

המזכירות תשלח לצדדים העתק ההחלטה.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ד, 28 מאי 2014, בהעדר הצדדים.