(משלים)

1. ביום 31.12.12 ניתן על ידי פס"ד חלקי בתביעות המאוחדות בתיק זה.

2. פרק ה' בפסק הדין עסק ב"הפקעת 25% ללא פיצוי".

בסעיף 30 לפסק הדין החלקי נקבע:

"בנסיבות אלה לא אתייחס בפס"ד בשלב זה לפיצוי בגין 25% ואקבע מועד לתזכורת שעד אליו יוכלו התובעים לפנות לשר התחבורה בבקשה לפסוק פיצויי סבל".

3. ביום 14.8.14 הודיעני ב"כ המשיבה, חברת נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות ותחבורה בע"מ, כי כל פניות התובעים לשר התחבורה טופלו. מרבית התובעים אף קיבלו את הפיצוי שנקבע להם. לגבי התובע יהודה כהן בת.א. 8202-07-08 והתובעים בת.א. 12993-01-10 נקבע כי הם זכאים לתשלום אך התשלום טרם הועבר לידיהם. תביעותיהם של שניים מהתובעים בה"פ 8202-07-08 – רונן טוסי ואבנר טל – נדחו.

4. לאור האמור הושלם פסק הדין מבלי שאני נדרשת להתייחס לסוגית הפיצוי להפקעת 25% הראשונים.

5. התובעים מבקשים לחייב את המשיבה לשלם להם הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום הפיצוי שאושר להם על ידי שר התחבורה, שהוא השיעור שנקבע כשכר טרחה לפיצוי שנפסק בפסק הדין החלקי.

לטענת התובעים, אלמלא הוגשה התביעה וננקטו הליכים משפטיים לפני שנים לא היו משולמים התשלומים שנקבעו בפסק הדין החלקי ואף לא התשלום שנקבע על ידי שר התחבורה.

6. המשיבה מתנגדת לבקשת התובעים מכמה טעמים:

א. אין לחייב את המשיבה מאחר והיא פעלה על פי דין וניכתה פיצוי בשיעור של 25% הראשונים בהתאם לסמכותה בחוק (סעיף 7 ו- 8 (1) לפקודת הדרכים ומסילות ברזל (הגנה ופתוח (1943)), לגבי ניכוי זה אף נקבע בבית המשפט העליון כי זו סמכות חובה.

ב. הפיצוי ששולם לתובעים ע"י שר התחבורה הוא פיצוי מן החסד שניתן לפנים משורת הדין והוא ניתן מחוץ למסגרת התביעות שהוגשו, והוא ניתן על פי קריטריונים שנקבעים ע"י שר התחבורה ולא בגין זכותו של הנפקע שהרי ניכוי 25% הראשונים הם חובה. לכן, לא היה בכוחה של המשיבה ליתן להם פיצויים שכאלה.

ג. לצורך קבלת התשלום לא נדרשו התובעים לנהל כל הליך משפטי או להוציא הוצאה כלשהי על מנת לקבלו.

ביום 14.5.12 לאחר כל הסיכומים בתובענות, ניתן פסה"ד בע"א 8622/07 רוטמן נ' מע"צ (פורסם בנבו – 14.5.12) אשר קבע את ההלכה בנוגע לפיצויים עבור 25% הראשונים במקרה של הפקעה חלקית. באותו פס"ד קבע ביהמ"ש כי לרשות המפקיעה סמכות חובה לנכות 25% הראשונים מפיצויי ההפקעה וכי הדרך הדיונית לקבלת הפיצוי היא באמצעות הגשת בקשה לפיצוי מן החסד לשר התחבורה. ביהמ"ש הלך בדרך זו והפנה את התובעים לשר התחבורה.

לפיכך, כך לטענת המשיבים, הפיצוי ששולם להם עבור 25% הראשונים, לא נבע מאילוצם לטעון ארוכות בענין זה, אלא מקביעתו של ביהמ"ש העליון.

7. לאחר ששקלתי טענות הצדדים דעתי היא כי התובעים אינם זכאים להוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הפיצוי שנפסק להם על ידי שר התחבורה וזאת מהטעמים שפורטו לעיל על ידי המשיבה שכולם מקובלים עלי.

המזכירות תשגר עותק לצדדים.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ד, 14 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.