רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. בפניי תביעה כספית על סך של 33,592 ₪ לחיוב הנתבעים בהוצאות שנאלץ התובע להוציא אגב היותו ערב להלוואה שנטלו הנתבעים מבנק טפחות (להלן: "הבנק") ביום 18.11.98 על סך של 148,000 ₪.
2. הנתבעים, אשר החלו לפגר בתשלומי ההלוואה, הובילו, בסופו של יום, להעמדת יתרת ההלוואה לפירעון מידי על ידי הבנק. היות והנתבעים לא התגוננו בתביעה הכספית שהוגשה נגדם, ניתן פסק דין בהעדר הגנה המורה להם לשלם לבנק סך של 156,000 ₪ בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד.
3. הנתבעים לא פעלו בהתאם לפסק הדין דלעיל, וכתוצאה מכך נפתח נגדם תיק הוצאה לפועל. מאחר והנתבעים לא שילמו את חובם הפסוק, אישר ראש ההוצל"פ, לבקשת הבנק, כי הליכי ההוצל"פ נגד החייבים הנתבעים מוצו, והבנק רשאי לפעול כנגד הערבים לגביית החוב. משכך, ביום 8.7.07 הגיש הבנק כנגד הערבים, ביניהם התובע, תביעה כספית לתשלום החוב לו הוא ערב בגובה של 166,593 ₪.
4. ביום 13.7.2007 נחתם הסכם בין התובע לבין מר בדר מוחמד, אבי הנתבע 1 (להלן: "בדר"), לשעבוד מגרש בשטח של 2,000 מ"ר הידוע כחלקה 13 בגוש 16597 (להלן: "הנכס") לטובת התובע, בגין החיובים שחב או שאמור להיות מחויב התובע בגין חוב הנתבעים. כמו כן מסר בדר לתובע ייפוי כח בלתי חוזר לצורך מימוש השעבוד, ועל מנת שיוכל התובע להיפרע מהנכס במידת הצורך.
5. ביום 29.7.08 נחתם הסכם פשרה בין הבנק לבין התובע, אשר קיבל תוקף של פס"ד ביום 8.9.08, לפיו, בכפוף לתשלום סך של 55,000 ₪ ע"י התובע, תסולק באופן סופי ומוחלט כל תביעה שהוגשה נגדו בהיותו ערב להלוואה שנטלו הנתבעים, וכן הוא ישוחרר מערבותו.
6. לטענת התובע, לאחר סילוק ערבותו, פנה אל הנתבעים בדרישה להחזר התשלום האמור, אולם מאחר והם לא נענו לדרישותיו, החל התובע במימוש הסכם השעבוד, וביום 26.2.09 העביר את הנכס על שמו בלשכה לרישום המקרקעין.
7. לטענת התובע, היות והנכס לא כיסה את מלוא הוצאותיו ונזקיו שנגרמו כתוצאה מערבותו, זכאי הוא לשיפוי נוסף מהנתבעים. סכום התביעה מורכב למעשה מהסך ששילם לבנק לצורך סילוק ערבותו, מהריביות בהם נשא במסגרת הלוואה שנטל לצורך כך, מההוצאות בגין תשלום מס רכישה ומס שבח להם נדרש כאשר העביר את הנכס על שמו, וכן מתשלום שכ"ט עו"ד בגין הטיפול בתביעות שהוגשו על ידי הבנק נגדו והטיפול ברישום הזכויות על שמו. מהסכום שמתקבל קיזז התובע את שווי הנכס אשר הוערך על ידו בסכום של 60,000 ₪.
8. לטענת הנתבעים, הם לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפי הבנק היות ונקלעו לקשיים כלכליים, אולם במהלך התקופה לא ישבו בחיבוק ידיים. לדבריהם, פנו לוועדה הבינמשרדית של הבנק לקבלת סיוע בהמשך תשלומי ההלוואה, אשר החליטה כי, בכפוף לתשלום סך של 1,000 ₪, לתקופת ניסיון של שנה, תובא בקשתם לדיון חוזר. לטענת הנתבעים, חרף העובדה ששילמו בהתאם להחלטה זו, פעל התובע למימוש השעבוד.
9. זאת ועוד, לטענת הנתבעים, התובע פעל בניגוד לחוק המשכון עת העביר את הנכס על שמו. לטענתם, מטרת ייפוי הכח שהעניק בדר לתובע הייתה לשם בטחון בלבד, מבלי שהייתה כל כוונה להעניק לו זכויות בנכס יש מאין, לפיכך, אין לפרשו כמעניק זכויות מעבר למה שהוסכם עליו.
10. עוד מוסיפים הנתבעים וטוענים כי שווי הנכס, עליו נסמך התובע וכפי שהוערך על ידי שלטונות המס, אינו משקף את ערכו האמיתי של הנכס, והערכת התובע לשווי הנכס נמוכה בצורה משמעותית ביחס למחיר השוק. לאור זאת, ביום 28.2.10 הגישו הנתבעים, בכפוף להסכמת בית המשפט, הערכת שמאי מטעמם לפיה שווי הנכס עומד על סך 119,000 ₪.

דיון והכרעה:

1. התקיימו בפניי מספר דיונים, מטעם הנתבעים הופיע נתבע מס' 1 (להלן: "אליף"), ללא ייצוג (למעט בישיבה ראשונה). במהלך הדיון שהתקיים ביום 1.3.11 ביקש אליף למנות שמאי מוסכם מטעם בית משפט שיעריך את שוויו האמיתי של הנכס, והודיע כי קביעות השמאי יחייבו אותו.
2. חרף התנגדותו של התובע למינוי השמאי בשל מצבו הכלכלי, הוחלט ביום 15.6.11 כי מינוי מומחה מטעם בית משפט חיוני לבירור השאלה השנויה במחלוקת. מונה בפועל מומחה שמאי מטעם בית המשפט, מר ג'סאן דניאל, אשר חיווה את דעתו לגבי הערך של הנכס בסך 68,000 ₪ נכון ליום מתן חוות הדעת 19.1.12.
3. בדיון שהתקיים ביום 6.3.12, נשמעה התנגדותו של אליף ביחס לחוות דעתו של השמאי מטעם בית המשפט, והציע, לראשונה, הצעה לפיה ירכוש את הנכס מידי התובע בתמורה לתשלום סך של 60,000 ₪. כפי שפירטתי בהחלטתי מאותה ישיבה, ואני חוזרת עליה בשנית, כי במידה והנתבע חולק על תוקפו של ההסכם שנחתם בין בדר לבין התובע, או בתוקפו של רישום הנכס על שם התובע אצל רשם המקרקעין ומעוניין בביטולו, עליו היה להגיש תביעה לבית המשפט המחוזי לביטול הרישום ולקביעת הבעלות.
4. משלא עשה כן, לא ניתן להיעתר כעת לבקשתו בעניין זה, היות והנכס כבר רשום על שם התובע. הסמכות העניינית לדון בטענות הנתבעים באשר ל"כשירות" רישום הנכס על שם התובע נתונה לבית המשפט המחוזי על פי סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אשר קובע כי סמכות בימ"ש השלום לדון בענייני מקרקעין, הינה בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם. לפיכך, יתר הסמכויות נתונות לביהמ"ש המחוזי מכוח סמכותו השיורית.

וכך נקבע בע"א 476/88 שושנה אשתר נ' עליזה נפתלי פ"ד מה(2) 749):

"...מסורה הסמכות הייחודית לדון בתביעות הנוגעות למכר הדירה לבית המשפט המחוזי, תוך שלילה מפורשת של סמכותו של בית-משפט השלום לדון בענייני אלה. בית המשפט המחוזי הוא זה המוסמך לפסוק בשאלת ביטולו, תקפותו ואכיפתו של חוזה המכר. כל שהוסמך בית-משפט השלום (מסיבות ארכאיות) בהקשר לחוזה מכר זה הוא לדון בתביעה בדבר החזקה או השימוש בדירה הנדונה. בדונו במיגזר החזקה או השימוש בדירה על-פי החוזה, נזקק אמנם בית-משפט השלום להתייחס לטענות המערערים בדבר ביטול חוזה המכר, הפרתו וקיום התנאי המתלה; אולם זאת לא כשאלות שבסמכותו להכריע בהן, שהרי אין הוא, כאמור, מוסמך לדון בתביעות "הנוגעות למקרקעין", אלא רק לצורך הכרעה בעניין שבסמכותו, הנוגע להתחייבות שבחוזה למסירת החזקה". (ההדגשות אינן במקור- ר.נ.)

1. לפיכך, נקודת המוצא עליה מבוסס פסק דין זה היא כי התובע הינו הבעלים הרשום של הנכס, ויהא זכאי לשיפוי מהנתבעים במידה ויוכח כי ניזוק מחמת היותו ערב להלוואתם.

1. אין חולק כי, נחתם הסכם פשרה בין הבנק לבין התובע, אשר קיבל תוקף של פסק דין. על פי הסכם הפשרה כאמור, בכפוף לתשלום סך של 55,000 ₪ על ידי התובע, תסולקנה התביעות שהוגשו נגדו ע"י הבנק, וכן תבוטל ערבותו. התובע הוכיח בפניי כי שילם הסכום האמור, שכן צירף לכתב התביעה קבלה מיום 25.9.08 המעידה על תשלום הסכום כפיקדון לעו"ד מטעם הבנק. הנתבעים אף לא הכחישו טענה זו.

1. לאחר שכשלו ניסיונותיו של התובע לגבות מהנתבעים את הכספים ששילם, פעל התובע כאמור להעברת הנכס על שמו. חרף טענות הנתבעים, הוכח בפניי כי התובע יידע אותם, באמצעות מכתב דרישה לתשלום מיום 18.9.08, טרם החל בהליך למימוש השעבוד ורישום הנכס על שמו. אולם, הנתבעים ישבו באפס מעשה ולא פעלו על מנת למנוע את העברת הבעלות בנכס.
2. העובדה שהנתבעים פעלו בהתאם להחלטת הועדה הבינמשרדית ושילמו 1,000 ₪ לחודש, אינה מעלה או מורידה לענייננו, שכן ההחלטה הינה פועל יוצא של פיגורים אותם צברו הנתבעים בהחזר ההלוואה משך תקופה לא מבוטלת, אשר הובילו את הבנק לפעול ולהיפרע מהערבים, וביניהם התובע.
3. אין עוד חולק כי, התובע קיבל מבדר ייפוי כח בלתי חוזר לצורך מימוש השעבוד במידה וייגרם לתובע נזק כתוצאה מערבותו. איני מקבלת את טענת הנתבעים, לפיה ייפוי הכח נמסר לתובע למטרת בטחון בלבד, שכן לא הצליחו להוכיח כי כוונתו של מעניק ייפוי הכח, בדר, הייתה כזו, הגם שלא הוגש תצהיר מטעמו בעניין זה.
4. על פי סעיף 1(א) לחוק השליחות תשכ"ה-1965, כאשר אדם מייפה את כוחו של אדם אחר לעשות בשמו ובמקומו פעולה משפטית, נוצרים יחסי שליחות, אשר מחייבת את השולח.

חתימתו של בדר על גבי ייפוי כוח בלתי חוזר, משקפת למעשה את רצונו, ויוצרת חזקה לפיה הוא מודע למשמעות חתימתו על ייפוי הכח שהינו חלק בלתי נפרד מהסכם לשעבוד הנכס עליו הם חתומים.

בע"א 325/88 יוסף כהן טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני-ברק, פ''ד מד(1) 341 נקבע כי:

"...אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו לא יישמע בטענה, שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאור הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא...רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים".

1. לאור האמור, מנועים הנתבעים מלטעון כי בדר לא ידע את תוכנו או לא הבין את משמעותו של ייפוי הכח. לא זו אף זו, בייפוי הכח נכתב מפורשות כי ב"כ התובע רשאי "למכור ולהעביר ו/או לרשום על שמו של מר עדוי אוסאמה ת.ז. 021283536 ו/או למי מטעמו ו/או לממש שעבוד לטובתו על 2,000 ממ"ר נטו (להלן צד ג') מאת הנכסים הידועים בתור קרקע הידועה בגוש 16597 חלקה 13 וזאת בשטח של 5,198.25 מ"ר (להלן "הקרקע")".

ובהמשך- "היות ויפוי כח זה ניתן לטובת צד ג' הנ"ל (התובע- ר.נ.) שממנו קבלתי/נו את התמורה המלאה עבור הרכוש הנ"ל ושזכויותיו עומדים ותלויים ביפוי כח זה, הוא יהיה בלתי חוזר, לא תהיה לי/נו רשות לבטלו או לשנותו וכוחו יהיה יפה אחרי פטירתי/נו, והוא יחייב גם את ירושי/נו, אפוטרפסי/נו ומנהלי עזבוני/נו".

1. הסכם שעבוד הנכס שנחתם בין בדר לבין התובע, משקף את רצונם של הצדדים, שכן הוא מכיל התחייבות מפורשת לטובת התובע להענקת זכויות בנכס במידה וייגרם לו נזק כתוצאה ישירה ו/או עקיפה מכתב הערבות עליו הוא חתום.

וכהאי לישנא:

"צד ב' רשאי לפעול בנכס כרצונו לרבות רישום הנכס על שמו ו/או על שם צד

אחר ו/או מכירתו ככל שיהיה צורך בכך, על מנת לכסות כל נזק כספי אשר

ייגרם כתוצאה מערבותו כלפי בנו (נתבע מס' 1- ר.נ.) וכלתו (נתבעת מס' 2- ר.נ.) של צד א' להסכם , וזאת לאחר התראה של שבעה ימים מיום המצאת פרטי התשלום אשר תומצא לידי צד א' ו/או למי מבני משפחתו ולא תיפרע תוך שבעה ימים".

1. לאור האמור, אני קובעת כי הנתבעים אחראים, ביחד ולחוד, לנזקים הכספיים שנגרמו לתובע ככל שיוכחו על ידו.
2. כפי שפירטתי בסעיף 16 לעיל, התובע הוכיח כי שילם לבנק סך של 55,000 ₪ לשם סילוק ערבות. באשר להוצאות הנוספות אותן הוציא התובע, הוכח בפניי, על ידי קבלות אותן הגיש התובע, כי שילם סך כולל של 15,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד עבור הטיפול בתביעות שהוגשו נגדו ע"י הבנק, וכן עבור הטיפול ברישום הזכויות בנכס על שמו.
3. כמו כן הוכיח התובע, על ידי הגשת לוח הסילוקין של ההלוואה אותה נטל לצורך סילוק ערבותו מבנק ערבי ישראלי, כי חויב עבור ריביות בסך של 5,390 ₪. יחד עם זאת, לא הוכח כי העמלות הנוספות בהן נשא, בסך של 628 ₪, הינן תוצאה של אותה הלוואה, שכן בהתאם לאותה ראיה, נכתב במפורש כי העמלות מתייחסות לתקופה שמיום 1.1.08 ועד ליום 30.6.08, בעוד ההלוואה נלקחה על ידו רק ביום 4.8.08.
4. אשר לתשלומי מס השבח ומס הרכישה אותם דורש התובע, אומנם הציג בפניי התובע קבלות על תשלומים אלו, אולם יש להבחין בין השניים- לגבי מס הרכישה, אכן זכאי התובע לשיפוי בסך של 4,487 ₪, היות והיה חייב על פי דין לשאת בתשלום מס זה, שכן נאלץ להעביר את הנכס על שמו במסגרת מימוש השעבוד.

לגבי תשלום מס השבח, איני רואה מקום לשיפוי. כידוע, מס זה על פי הוראות הדין חל על מוכר הנכס, היינו על בדר, ולא על הרוכש, התובע. למעשה שילם התובע סכום זה במין התנדבות במקום בדר (ולא במקום הנתבעים, הרי מי שחייב באותו מס הוא בדר) לפיכך, אם מעוניין התובע לקבל בחזרה סכום זה, יהא עליו לפנות בדרישה לבדר, שכן הנתבעים אינם הכתובת הנכונה בנקודה זו.

1. התוצאה מכל האמור לעיל היא כי סך כל נזקיו של התובע בגין ערבותו לנתבעים הם בסכום של 80,377 ₪ בערכים נומינליים.
2. כעת נותר לבחון את שווי הנכס לצורך קיזוז. כאמור, הן התובע והן הנתבעים הגישו חוות דעת שמאי מטעמם. לאור הפערים המשמעותיים בין הערכות שני השמאים, הוחלט כאמור למנות שמאי מטעם בימ"ש, אשר העריך את הנכס בשווי של 68,000 ₪ כולל מע"מ.
3. היות והנתבעים הסכימו מלכתחילה, טרם מינויו של השמאי, כי קביעותיו בעניין זה יחייבו אותם לכל דבר ועניין, והתובע לא התנגד לכך, אני רואה לנכון להתבסס על חוות דעתו של השמאי מטעם בית המשפט לצורך יישוב המחלוקת בין הצדדים בנקודה זו. המומחה מטעם בית המשפט הוא זרועו הארוכה של בית המשפט, הוא גורם נייטרלי, מקצועי ואובייקטיבי. מעיון בחוות הדעת עולה כי המומחה הביא בחשבון את מלוא הנתונים הרלוונטיים, הקביעות של המומחה מבוססות ומנומקות, ולפיכך יש להסתמך עליהן.
4. יחד עם זאת, יש להפחית את רכיב המע"מ משווי הנכס כפי שהוערך על ידי השמאי, שכן וכפי שהעלה התובע בסיכומיו, בעת שנחתם ההסכם לשעבוד הנכס לא חלה על הצדדים חבות בתשלום מע"מ.

אם כך אני קובעת כי שווי הנכס עומד על סך של 57,120 ₪ (לאחר הפחתה של 16% מע"מ כפי שהיה נהוג באותה עת). את הסכום הזה יש להפחית מסך נזקיו של התובע.

1. לסיכום, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים, כפי שיפורט להלן:
2. סך של 55,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.9.08 (מועד התשלום בפועל) ועד יום התשלום בפועל, בגין הסכום אותו שילם התובע לבנק לשם סילוק ערבותו.
3. סך של 11,550 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.10.08 ועד יום התשלום בפועל, וכן סך של 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.12.08 ועד יום התשלום בפועל, עבור שכ"ט עו"ד בגין הטיפול בתביעות שהוגשו נגד התובע והטיפול ברישום הנכס.
4. סך של 5,390 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.8.08 ועד יום התשלום בפועל, בגין הריביות בהן חויב התובע בגין ההלוואה שנטל.
5. סך של 4,487 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.2.09 ועד יום התשלום בפועל, בגין מס הרכישה ששילם התובע.
6. מהסכומים דלעיל יש להפחית את שווי הנכס על סך של 57,120 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.1.12 ועד יום התשלום בפועל.
7. בנוסף, על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 3000 ₪ (כולל חלקו של התובע בשכר טרחת השמאי מטעם בית המשפט), ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% מהיתרה המתקבלת כתוצאה מהפחתת סעיף ה' לעיל מסעיפים א'- ד'.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ג, 04 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.