תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 30/3/09.

• 1. לטענת התובע במועד הנקוב, עת ביצע עקיפה מותרת בנתיב השמאלי, של שיירת מכוניות אשר המתינה לשם ביצוע פנייה בסיום הרחוב, סטה לפתע שמאלה לכיוון רכבו, רכב הנתבעת 1 , אשר ככל הנראה ביקשה אף היא לעקוף את טור המכוניות ואגב כך, פגע ברכבו. בנסיבות האמורות, לטענת התובע , האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת 1 ומשכך, על הנתבעות ביחד ולחוד לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

2. לטענת הנתבעות- במועד הנקוב עמדה הנתבעת 1 עם רכבה בנתיב הימני ואילו התובע ביצע עקיפה בנתיב השמאלי , לפתע הגיע לנתיב בו נסע התובע רכב אשר נסע בכיוון הנגדי ומשכך, השתלב התובע בנתיב בו עמדה הנתבעת 1 ואולם, עשה כן בחוסר זהירות ואגב שרכבו פוגע ברכבה של הנתבעת 1. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעות , האחריות לתאונה הינה לפתחו של התובע ומשכך, דין תביעתו להדחות.

3. בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע, הנתבעת 1 ובתה של הנתבעת 1. כמו כן, הוצגו בפני תמונות המתעדות את הנזק לרכבו של התובע וכן, תמונה של הכביש בו ארעה התאונה.

לאחר שבחנתי את הראיות כפי שהוצגו בפני, שמעתי ושקלתי את העדויות אשר הובאו בפני ובשים לב לכל חזקה ראייתית הנובעת מהתנהלות הצדדים ושקילת כל טענותיהם מצאתי כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי.

4. ראשית- אין חולק והדבר התברר בפני בית המשפט מפורשות, כי הכביש בו התרחשה התאונה הינו כביש דו סיטרי בעל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון. זאת ועוד, אין חולק כי בסיום הנתיב בכיוון בו נסעו הצדדים קיים צומת בו אפשר לפנות שמאלה או ימינה ונתיב הנסיעה היחיד מיועד לפניה הן לשמאל והן לימין.

פועל יוצא של מבנה הכביש כאמור הינו שלא יכול להיות חולק שעל מנת לבצע פנייה בסיומו של אותו רחוב היה על התובע להשתלב לנסיעה בנתיב בו נסעה הנתבעת 1 ,באשר לא ניתן לבצע פנייה מהנתיב בו ביצע עקיפה אשר הוא מיועד לנסיעה לכיוון הנגדי.

את האמור אישר מפורשות התובע בעדותו, עת אישר כי היה בכוונתו לפנות שמאלה בסיום אותו נתיב וכי לשם פנייה כאמור היה עליו להשתלב בנתיב בו נסעה הנתבעת 1 (ראה עדותו בעמוד 3 שורות 1-2 )

בנוסף, אין חולק כי התובע ביצע את העקיפה כאמור על מנת לעקוף פקק תנועה ארוך אשר היה בנתיב הנסיעה (ראה עדותו בעמוד 2 שורות 12-13).

זאת ועוד, מבלי לקבוע מסמרות לענין מהימנות עדותו של התובע, הנני מוצאת לציין כי עדויותיהן של הנתבעת 1 ובתה היו קוהרנטיות לענין מצב רכבן בזמן התאונה דהיינו, כי רכבן לא סטה לכיוון נתיב הנסיעה של התובע ועדותן בנושא זה היתה מהימנה בעיני . אציין כי אמנם , לא היתה קוהרנטיות בין עדויותיהן לבין תמונות הנזק לרכבו של התובע וכן, באשר למיקום הפגיעות. יחד עם זאת, בהינתן שמדובר בתאונה אשר ארעה לפני כארבע שנים ובכך, שהנתבעת 1 ובתה כלל לא יצאו מהרכב על מנת לראות את נזקי התובע , לא מצאתי כי יש בחוסר הקוהרנטיות האמורה בכדי לשלול את המהימנות אשר הנני מייחסת לעדותן. בהקשר זה יש להוסיף ולציין כי הואיל ורכבו של התובע נבדק כשלושה שבועות לאחר התאונה ממילא ספק באם הנזקים עליהם הצביע הינם פרי התאונה.

לאמור יש להוסיף כי , אין חולק כי ברכבו של התובע היו שני נוסעים אשר התובע יכל להביאם כעדים ואולם, לא עשה כן. בנסיבות אלו מחדלו זה מהווה אף הוא חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסתו.

בנסיבות כפי שפורטו הנני קובעת כי לא זו בלבד שהתובע לא הטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסתו אלא שהמאזן אף נוטה לכיוון גרסת הנתבעות, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו ומשכך, כי דין תביעתו להדחות.

1. אשר על כן הנני דוחה את תביעתו של התובע. התובע ישא בהוצאות הנתבעת 1 בסך של 750 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום. לפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות הנתבעת 2. בקביעת ההוצאות כאמור לא נעלמה מעיני העובדה שהנתבעת 1 נשאה בתשלום בסך 1,800 ₪ וזאת, כתנאי לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדרה וכן, כי הנתבעת 2 נשאה בהוצאות העדה בסך 250 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ג אייר תשע"ג, 23 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.